עיתונות מקצועית - אינפיניטי

עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 06.12.18

אני יודע שהרבה פעמים אנחנו, אנשי האקדמיה, לא מגלים הערכה מיוחדת כלפי התובנות המדעיות של שרי הממשלה. אבל לפעמים יש יוצאים מן הכלל. בסוף השבוע שעבר, למשל, שר החינוך הצליח להשאיר אותי עם פה פעור.

זה קרה כשגלשתי באינטרנט, ונתקלתי בכתבה על משרד החינוך. מתברר כי בתחילת 2018 המשרד קיבל 47.5 מיליון ש"ח להגדלת תקציב המלגות לסטודנטים. במקום להעביר את הכסף לסטודנטים, מישהו החליט להעביר את הכסף למטרות שלדעתו הן חשובות יותר. בין היתר, הוחלט להעביר את הכסף לתקציב הגרעינים התורניים שפועלים באזורים לא דתיים, למדרשות להעמקת הזהות היהודית, לפרוייקט הכנה לבר/בת מצווה בכותל, ול"מערכי למידה לאור תורת הרב קוק וגשרים וקשרים בין קהילות החינוך הממלכתי דתי".

לו זה היה הכל, אז לא הייתי לומד מהכתבה שום דבר חדש. זכותו של שר להעביר תקציבים למטרות שהוא מוצא לנכון, ואני בטוח שהוא יודע למה גרעינים תורניים באזורים לא דתיים או בר-מצוות זה חלק מהדברים שצריכים להיות ממומנים דווקא על ידי משרד החינוך. יותר מזה, אם הוא חושב שזה מה שהציבור רוצה, ושבגלל זה הציבור בחר בו לתפקיד שהוא ממלא, זאת חובתו לעשות זאת.

אבל מה שהצליח לגרום לי לבהות במסך בתדהמה זה ההסבר שמשרד החינוך נתן להחלטה. על פי לשכת בנט "תקציבי הסטודנטים הגיעו ממקור אחר ולא נגרעה מהם אגורה." כלומר לפי לשכת החינוך, הארי פוטר זה פה: כי רק בהוגוורטס אפשר לקחת כספים ממקום אחד, לשלם אתם על משהו אחר, ואף אחד לא מקבל פחות. לו זה היה נכון, צריך היה לתת למי שהמציא את המשפט הזה בלשכת השר לא רק פרס נובל בכלכלה, אלא גם את הפרסים בפיזיקה ובכימיה, כי הוא גילה את היכולת לייצר משהו מכלום.

אבל אחרי שחשבתי על זה עוד רגע, הגעתי למסקנה שבוועדת הנובל עוד לא פותחים את השמפנייה. כי אפילו במדינת ישראל, ואפילו כשמדובר במשרד החינוך, כנראה שהחוק הראשון של הכלכלה עדיין פועל: אם מקדישים משאבים למטרה אחת, המחיר הוא כל המטרות האחרות שלא קיבלו את אותם משאבים.

אז לידיעת מי שהמציא את המשפט הזה בלשכת השר, הנה כמה דברים שלא קיבלו את ה- 47.5 מיליון שקל האלו. עם הכסף הזה אפשר היה, למשל, לממן לקרוב ל- 3600 סטודנטים שנת לימודים אחת. או שאפשר היה להזכר בעובדה שמשרד החינוך משקיע רק כמחצית מתקציבו בתשלומים למורים, ולשפר קצת את הנתון הזה בעזרת הבאה של כמעט 400 מורים חדשים.

אם אף אחת מהאפשרויות האלו (וכל האפשרויות האחרות שקיימות גם כן) לא מוצאת חן בעיני השר, יש לי עוד רעיון. אם השר חושב שאין צורך בהגדלת תקציב המלגות, אפשר להחזיר את הכסף למשלמי המסים. בישראל יש בערך שני מיליון אזרחים שמשלמים מס הכנסה, אז אפשר להחזיר לכל אחד מהם כ- 23 ש"ח. אני בטוח שאף אחד לא יתנגד לגלות שיש לו עוד כמה שקלים בכיס.

אם השר בכל זאת מעדיף להוציא את הכסף על מערכי למידה לאור תורת הרב קוק, זכותו. אבל שלא ינסה להגיד שאף אחד לא שילם את זה. כי אין ספק שזכותו של שר החינוך להוציא את הכסף לכל מטרה שהוא מוצא לנכון, אבל בבקשה שימסור באותה הזדמנות לציבור דו"ח גם על כל המטרות שעליהן הוא החליט לוותר.

 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 23.11.18

לפני שנה בערך, פרסמתי ביחד עם דניאל לוי מאוניברסיטת בר-אילן ואלן צ'ן מהאוניברסיטה של קנטקי מאמר שעסק במה שקרה אחרי שנפתלי בנט, שר הכלכלה דאז, אסר ב-2014 על משווקים להשתמש במחירים שמסתיימים בספרה 9. התוצאה שקיבלנו היתה שאחרי המעבר, היצרנים עברו להשתמש בסיומת 90 במקום בסיומת 9, ושהסיומת החדשה מבלבלת את הצרכנים לא פחות מאשר הסיומת הקודמת, אם לא יותר. כך שלא רק ששיטת התמחור החדשה לא עוזרת לצרכנים לזכור את המחירים יותר טוב, היא אולי אפילו מפריעה להם יותר מאשר קודם.

כששלחנו את המאמר לשיפוט, קיבלנו תשובה מעניינת. השופט שקרא את המאמר, הזכיר לנו שיש עוד מדינה שבה היה מעבר בין סיומת 9 ו- 90, אבל שם זה קרה בכיוון ההפוך. מתברר שעד 2002 גם בפינלנד לא היו מטבעות של אגורה ושל 5 אגורות, ולכן, כמו בישראל היום, לצרכנים שם היתה בעיה לשלם במזומן כשמחיר לא הסתיים באפס.

באותה תקופה, רוב המחירים בפינלנד הסתיימו בסיומת 90. ב- 2002 הפינים עברו להשתמש באירו, ולכן הם חזרו להשתמש במטבעות של אגורות בודדות. אחרי תקופה מסויימת, הסיומת 9 החליפה את הסיומת 90 כסיומת הכי פופולרית.

כך שבפינלנד הדברים קרו באופן הפוך מאשר בישראל. אבל למרות הדמיון הראשוני בין מה שקרה בארץ ושם, מתברר שיש כמה הבדלים גדולים. ראשית, לפני 2002, כנראה שבפינלנד לא היו חוקים שדרשו מהמשווקים שלא לנקוב במחירים שמסתיימים באגורות. בכל זאת, כפי שאפשר לראות בתרשים 1, המשווקים כמעט ולא נקבו במחירים שמסתיימים בספרות שאינן אפס. כלומר, למרות שהמשווקים היו יכולים לגבות מחירים שמסתיימים ב- 9 ולשמור את העודף לעצמם, המשווקים הפיניים העדיפו להשתמש במחירים שהצרכנים יכלו לשלם במדויק.

בישראל, לעומת זאת, כל זמן שהמשווקים לא חוייבו לעשות זאת על פי חוק, בין 60% ל- 70% מהמחירים בסופרמרקטים הסתיימו ב- 9, כך שצרכן שקנה מוצר ב- 9.99 ש"ח ושילם במזומן, שילם בעצם 10 ש"ח, בגלל שהמשווק לא החזיר לו את העודף.

ניסינו לבדוק האם ייתכן שהסיבה להבדל היא ששער החליפין היה כזה שבפינלנד מחירים שמסתיימים ב- 9 היו פחות חשובים מאשר בישראל. אבל התברר ששער החליפין בין האירו למרקה הפיני היה מאד דומה לשער החליפין בין האירו והשקל. כך שזאת לא הסיבה.

אפשרות אחרת היא שבפינלנד השתמשו יותר בכרטיסי אשראי ודביט מאשר בישראל. אבל מתברר שבתקופה הרלוונטית, חלק גדול מהפינים השתמשו במזומן כשהם עשו קניות. לפי סקר של הבנק המרכזי הפיני, לפחות 40% מהעסקאות שם בוצעו במזומן, וזה לא שונה בהרבה ממה שהיה נהוג בישראל בשנות ה- 2000.

בקיצור, לא חשוב כמה חיפשנו, לא מצאנו סיבה טובה ללמה המשווקים הפיניים נהגו אחרת מאשר המשווקים בישראל. מה שכן מצאנו זה שבין המשווקים בפינלנד ובישראל היה הבדל נוסף.

תרשים 2 מראה שבישראל, ברגע שהגיע ינואר 2014 והחוק אסר על משווקים לתמחר באגורות, בתוך ששה חודשים בערך 60% מהמחירים בסופרמרקטים הסתיימו ב- 90. כך שבישראל, היצרנים לא חיכו אפילו רגע, וברגע שהממשלה אסרה עליהם להשתמש בסיומת אחת בגלל שהיא מבלבלת את הצרכנים, בתוך ששה חודשים הם עברו לסיומת אחרת שמבלבלת את הצרכנים באותה מידה.

בפינלנד לעומת זאת, המשווקים לקחו את הזמן שלהם. ב- 2004, שנתיים אחרי שפינלנד עברה לאירו והמשווקים יכלו להרגיש בנוח עם מחירים שמסתיימים ב- 9 כי לא היתה בעיה לתת עודף, עדיין רק כ- 34% מהמחירים הסתיימו ב- 9. כך שכפי שאפשר לראות בתרשים 3, הסיומת 9 אכן הפכה להיות הכי נפוצה, אבל היא לא היתה הרבה יותר נפוצה מהסיומות 5 ו- 0, שהן דווקא סיומות שעוזרות לצרכנים לזכור מחירים יותר טוב.

גם לשאלה למה בפינלנד המשווקים לא ניצלו את ההזדמנות להשתמש בסיומת שמבלבלת את הצרכנים ברגע שהם יכלו, ובישראל הם עשו את זה הכי מהר שהם יכולים, לא מצאנו תשובה טובה. אבל שרלוק הולמס אמר פעם שאחרי ששוללים את כל ההסברים האחרים, ההסבר שנותר אחרון חייב להיות ההסבר הנכון. במקרה הזה, ייתכן שההסבר הוא שהמשווקים בפינלנד חושבים שהצרכנים יענישו אותם אם הם יעשו משהו כזה, ובישראל, הם דווקא מרגישים עם זה די נוח.

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 16.11.18

שר האוצר מרבה לטעון בזמן האחרון כי כל הטענות על כך שהגרעון חורג מהיעד הן לא יותר מהתקפה של כלכלנים שיש להם אג'נדה פוליטית. נראה שלפי דעתו של שר האוצר, אם הגרעון המתוכנן היה 2.9% והגרעון בפועל יהיה 3.2% או 3.3%, זה ממש לא נורא. יותר מזה, שר האוצר מזכיר שהמדיניות שלו הובילה לצמיחה כלכלית: האבטלה נמוכה, השכר עולה, ולכן, בממוצע, רמת החיים עולה.

אבל הצמיחה הכלכלית לא מצדיקה חריגה מיעד הגרעון. להיפך. החריגה של הגירעון מהיעד היא מדאיגה בדיוק בגלל שהיא מגיעה בזמן של פריחה כלכלית.

והיא מדאיגה ממספר סיבות. ראשית, בגלל שמראש הממשלה קבעה יעד גרעון גבוה למדי. למי ששכח, כדאי להזכיר שבמדינת ישראל יש חוקים, ועל פי חוק משנת 1992, יעד הגרעון של ממשלת ישראל אמור להיות אפס. כלומר, לפי החוק, לממשלה אסור להוציא יותר מכפי שהיא מכניסה. אבל כפי שיודע כל מי שנמצא באוברדראפט, זה מאד לא נוח לשמור על גרעון של אפס, ולכן החוק תוקן מדי פעם.  ב- 2012, הממשלה ברשותו של נתניהו, ועם שר התקשורת כחלון, החליטה לשים קץ להפקרות, וקבעה שיש לחזור ולקבוע יעדי גרעון די נמוכים. לפי החוק שהם העבירו אז, הגרעון ב- 2018 היה אמור להיות לא יותר מ- 2%, וב- 2019, לא יותר מ- 1%.

אבל כשכחלון עבר מתיק התקשורת למשרד האוצר, הוא היה מודאג ש- 2% זה קצת יותר מדי נמוך, ולכן הוא הוא העלה את היעד ל- 2.9% כדי להיות בטוח שבסוף השנה הוא ייוכל להכריז שהוא עמד ביעדים. כך שגרעון של 3.3% זה לא פספוס קטן. כי כשקודם מעלים את הרף כדי לודא שנשאר מתחתיו, ואחר כך בכל זאת מצליחים לעבור אותו, משהו מתנהל לא נכון.

אבל זה לא הכל. כי כחלון מרבה להזכיר שגם אם השנה יהיה גרעון גדול מהמתוכנן, זה לא נורא, בגלל שהוא דאג להפעיל "נומרטור." הרעיון מאחורי הנומרטור הוא אכן רעיון יפה, כי מאז שיש נומרטור, כל הוצאה תקציבית עתידית נרשמת ומשרד האוצר מחוייב למצוא מקורות למימון שלה, כדי להבטיח שבשנים הבאות יהיה מספיק כסף לכל הצרכים.

מה שכחלון שוכח להזכיר זה שהוא גם המציא את השיטה לעקוף את הנומרטור. כי כחלון רושם הוצאות בסכומים גדולים מאד כהתחייבויות של רשות מקרקעי ישראל ושל גופים חצי ממשלתיים אחרים. זה לא יותר מטריק, בגלל שלגופים האלה אין באמת מאיפה לשלם, ולכן בסופו של דבר, מי שישלם זה משרד האוצר. אבל מכיוון שכרגע ההתחייבויות האלה רשומות על החשבון של גופים אחרים, כחלון יכול לשון בשקט, כי על הנייר שהוא מסתכל עליו, החובות האלו פשוט לא מופיעים.

אבל אתם יודעים מה הכי מדאיג? מה שהכי מדאיג זה שמבטיחים לנו שאין מה לדאוג. החשב הכללי באוצר, הבטיח השבוע שאין מה לדאוג, בגלל שכל הדיבורים על גרעונות גדולים הם רק דיבורים, ואת האמת יודעים רק במשרד האוצר. החלק האחרון של המשפט הוא נכון: את האמת יודעים רק במשרד האוצר, ואם בחשב הכללי יחליטו להשתמש בחשבונאות יצירתית, הם יכולים להקטין את הגרעון של השנה בצורה משמעותית. הבעיה היא שחשבונאות יצירתית יכולה להסתיר בעיות, לא לפתור אותן. ולכן אם בחשב הכללי יבחרו בפתרון הזה, הגרעון של השנים הבאות יעשה יותר גדול.

להתחיל את השנה הבאה עם גרעון גדול זה ממש לא טוב, בגלל שהשנה הבאה היא שנה של בחירות, ובגלל שלשר האוצר אין כנראה כוונה לחזור לקדנציה נוספת בתפקיד. כשזה המצב, אין סיכוי ששר האוצר יבטל את ההטבות שהוא נתן לציבור רק בגלל שיתברר שאין איך לממן אותן. לדוגמא, ההחלטה לבטל את המכסים במסגרת "נטו משפחה" אמורה להבחן מחדש בסוף דצמבר, אבל מישהו באמת חושב שכחלון יחזיר את המכסים רק בגלל שחסרים מיליארד או שניים בצד ההכנסות?

אז מעכשיו ועד לבחירות, אני בטוח שבאוצר ימשיכו להודיע שאין מה לדאוג. אבל תהיו מוכנים גם לזה שאחרי הבחירות, כשיכנס לתפקיד שר אוצר חדש, פתאום יתברר לו שחסר הרבה כסף, ושמישהו מוכרח לשלם עוד מסים.

רונן יעקבי |  מנהל מחלקת השקעות מוסדיים בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

06.11.2018

ההתפתחות הרגולטורית החיובית בתחום הקנאביס לא פסחה על מניות הסקטור, שעלו בצורה חדה במהלך השנה האחרונה. למרות גל המימושים האחרון בסקטור זה, בהמשך לירידות בעולם, עלו המניות הגדולות בתחום ביותר מפי שלושה במהלך השנה האחרונה.

תחום זה, שעובר בשנים האחרונות הסדרה עולמית רגולטורית, ונתמך על-ידי הסדרה של תחום המריחואנה הרפואית וצפי לשיעורי צמיחה גבוהים בתחום, מחייב גישה פחות הססנית כלפיו, תוך בחינה של הפוטנציאל הגלום בתעשיית הקנאביס בשנים הקרובות.

צמח הקנאביס עובר בשנים האחרונות תהליך לגיטימציה מאז שנות ה-70 בארה"ב, אז נאסר השימוש בו על פי חוק. במהלך השנים האחרונות גברו הקולות ברחבי העולם להסדרת התחום, בטענה שלקנאביס רעילות נמוכה ממוצרים אחרים שמאושרים לשימוש, כגון אלכוהול וסיגריות.

עדיין ארוכה הדרך ללגליזציה מלאה של תחום הקנאביס בעולם. מדינות צפון אמריקה מובילות רפורמה זו, ולאחרונה הפכה קנדה למדינה הראשונה מבין מדינות ה-G7 שאישרה שימוש בקנאביס לצורכי פנאי.

בארה"ב, למרות חוק פדרלי שאוסר על שימוש בקנאביס, ניתנה הרשות לכל מדינה להחליט אם היא מאשרת שימוש בקנאביס בתחומה. עד כה בחמש מדינות בארה"ב אושרה לגליזציה מלאה של הקנאביס.

טראמפ, שבזמן מערכת הבחירות העביר ביקורת על מדינות שבהן אושר הקנאביס לשימוש, מיישר קו עם המציאות הקיימת, ולאחרונה התבטא בעניין באומרו שיתמוך בכך, כך שנראה שנסללה הדרך למדינות נוספות בארה"ב לאשר לגליזציה של הקנאביס. התפתחות חיובית זו בארה"ב עשויה לסלול את הדרך עבור יבשת אירופה, שברובה עדיין אין לגליזציה מלאה של תחום זה.

קנאביס רפואי - התמונה שונה

עבור הקנאביס הרפואי התמונה שונה, בעקבות אלפי מחקרים שתומכים בשימוש הקנאביס לצורך הקלת כאב. ההסדרה של תחום הקנאביס הרפואי כיום חובקת עולם, ומרבית המדינות המפותחות, כולל ישראל, אישרו שימוש בקנאביס למטרות רפואיות.

הפיתוחים האחרונים בתחום זה כוללים שמנים שמכילים את החומר הפעיל (THC) בריכוז גבוה, ולאחרונה מתרכז פיתוח הקנאביס בחומר הלא ממסטל בצמח (CBD) לשלל פיתוחים רפואיים, כגון עבור חולי אפליפסיה, דיכאון ואף טיפול באוטיזם, ועיכוב התפשטות מחלות סרטניות.

התפתחות הקנאביס הרפואי תורמת בטווח הארוך להכשרת חסמים לשימוש לצורך הנאה, כך שהעתיד בהחלט נראה מבטיח.

שוק הקנאביס הרפואי והקנאביס לצורכי פנאי, במדינות שבהן ישנה לגליזציה מוסדרת לשני התחומים, מסתכם היום בכ-9 מיליארד דולר, ושוק זה צפוי לצמוח על פי הערכה שמרנית לכ-50 מיליארד דולר בעשור הקרוב, יותר ממחציתו לשימוש פנאי.

מחליף את שיגעון הבלוקצ'יין

אין ספק שפוטנציאל הצמיחה בשוק הקנאביס מצית את דמיון המשקיעים. לאחר ששיגעון הבלוקצ'יין שכך לעת עתה, הקנאביס תפס את מקומו. זהו תחום שנחשב לזניח לפני כשנה, אך עשוי לצמוח באופן אקספוננציאלי בשנים הקרובות.

בהקשר זה ניתן לציין עסקת ענק בתחום, שבה חברת המשקאות קונסטליישן ברנדס, יצרנית בירה "קורונה", השקיעה 4 מיליארד דולר בחברת CANOPY הקנדית, תמורת 38% ממניותיה. זו ההשקעה הגדולה בתחום עד כה, ומטרתה להשיק סדרת בירות קנאביס לא אלכוהוליות.

התקווה לעתיד ירוק יותר מעלה סימני שאלה לגבי שווי החברות העוסקות בתחום. השאלה העיקרית שצריכה להישאל כדי להעריך את שוויין היא חסמי הכניסה, שלא ברור אם קיימים.

העדר חסמי כניסה עלול לשחוק את רווחיות העוסקות בתחום. גם אם צפי השוק יתממש בעתיד, לא ברור איזו חברה תוכל ליהנות מהמפץ הגדול. חברות הפעילות בתחום הגידול, ייתכן שיגלו שהדשא של השכן ירוק לא פחות, ושהחברות בתחום מדעי החיים, שמפתחות מוצרים רפואיים מצמח הקנאביס, עדיין לא הצליחו להוכיח שבידיהן הבלוקבאסטר הבא בתחום הפארמה. גם שיתופי הפעולה עם חברות פארמה עולמיות גדולות לא ישאירו את החברות עם יתרון תחרותי שמצדיק צמיחה גבוהה כל כך במחירי המניות.

אבל מציאות וחלומות לא תמיד מגיעים בכפיפה אחת. עוד פחות כשמדובר במניות. החברות הגדולות בתחום הקנאביס - CANOPY ,AURORA ,TILRAY - נסחרות בשווי שוק של 6-8 מיליארד דולר, שמנותק מהמציאות הכלכלית הנוכחית כפי שמשתקפת בדוחות הכספיים.

למעשה, שלוש החברות נסחרות בממוצע בשווי שוק הגבוה פי 125 מההכנסות, כך שהמניות מגלמות המשך צמיחה בהכנסות, שיתורגם לצמיחה אגרסיבית בשורת הרווח. כמעט מיותר לציין ששלושתן מפסידות, הפסד תפעולי שגבוה מהכנסותיהן.

בחברות קטנות דוגמת SUPREME CANANABIS ו-LIBERTY HEALTH SCIENCES התמונה לא שונה בהרבה. החברות נסחרות על פי רמות שווי שוק שגבוהות פי עשרות מגובה הכנסותיהן.

הפוטנציאל רלוונטי לטווח הארוך

ניתן כמובן להיחשף לתחום זה באמצעות החזקות ישירות בחברות הפעילות בתחום, אך בשל השלב ההתחלתי שבו נמצא תחום זה וחוסר הוודאות בתחום, ולאור העליות במניות, התממשות פוטנציאל הצמיחה רלוונטית לטווח הארוך, שבו קשה יותר לחזות איזו חברה תצלח את השינויים הרגלוטוריים והמבניים בתחום.

החזקה באמצעות תעודות סל עדיפה בשלב זה על פני חשיפה ישירה לחברות. תעודות הסל חשופות לרשימה ארוכה של חברות, כך שהמשקיע בהן מקבל חשיפה לסקטור ללא הסיכון של השקעה בחברה בודדת.

בעקבות הביקוש הונפקו בשנתיים האחרונות מספר תעודות סל, שבאמצעות כל אחת מהן ניתן לקבל חשיפה לתת-סקטור בתעשייה.

(Horizons Marijuana Life Sciences ETF (HMLSF - התעודה הגדולה בתחום. נסחרת בארה"ב, וחשופה לסל חברות צפון-אמריקאיות העוסקות בקנאביס רפואי. זו הקרן הראשונה שגייסה בסקטור הקנאביס, ולכן הגדולה מכולן.

התעודה משקיעה בחברות הקנאביס הגדולות, וחמש החזקותיה הגדולות מהוות 50% מהחזקות התעודה, שחשופה בכ-78% לתחום הקנאביס הרפואי. דמי הניהול בתעודה 0.75%. התעודה רשמה עלייה של קרוב ל-100% במהלך השנה האחרונה.

(Horizons Junior Marijuana Growers ETF (HMJR.TO - תעודה שעוקבת אחר חברות SMALL CAP, בעיקר בתחום הקנאביס הרפואי. החברה משקיעה בחברות ששוויין בין 50 ל-500 מיליון דולר, בעיקר בתחום של גידול, אריזה והפצה של קנאביס, מתוך הנחה שלחברות אלה, בגלל גודלן, פוטנציאל צמיחה משמעותי בהתאם לצמיחת השוק. התעודה החלה לפעול בפברואר וירדה מאז בכ-27%. התעודה נסחרת בקנדה, בדולר קנדי. דמי הניהול בתעודה 0.85%.

(ETFMG Alternative Harvest ETF (MJ - תעודה אשר נסחרת בארה"ב. מאפשרת חשיפה לחברות קנדיות ולחברות גלובליות אשר עיקר פעילותן בסקטור הקנאביס (61%) והיתרה בחברות גידול והפצת קנאביס. התעודה עלתה ב-8% בשנה האחרונה, והיא חשופה לחברות הגדולות בסקטור. דמי הניהול בתעודה 0.75%.

(Redwoods Marijuana Opportunities Fund (MJJ - תעודת סל שהוקמה בפברואר 2018. התעודה מאפשרת למנהליה ניהול אקטיבי של הנכסים, באמצעות אסטרטגיית לונג ושורט על חברות בתחום הקנאביס. דמי הניהול בתעודה 0.75%. התעודה עלתה 27% מאז הקמתה. נסחרת בקנדה בדולר קנדי. 

 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 26.10.2018

בשבועות האחרונים הולך ומתברר שהגירעון של הממשלה ב- 2018 כנראה יהיה גדול מהמתוכנן. במקום גרעון של 2.9% מהתוצר, הגירעון הולך בכיוון של 3.4%. לכאורה, זה אולי לא נראה כמו בעיה גדולה. הרי מה זה גירעון של עוד פחות מאחוז כשמדובר במדינה?

אבל למעשה מדובר בבעיה גדולה מאד. כדי להבין עד כמה הבעיה גדולה, צריך לזכור שאפילו שסך החוב של ממשלת ישראל קטן בעקביות במשך שלושים השנים האחרונות, החוב הכולל של הממשלה הוא כ- 60% מהתוצר. זה אומר שלכל בן אדם במדינה, יש חוב של בערך 90 אלף ש"ח. כלומר למשפחה עם שני ילדים ועם הורים שמשוכנעים שהם חסכנים בגלל שבבנק יש להם אפס חובות, בכל זאת יש חוב של כמעט 400 אלף ש"ח. תחשבו מה הייתם יכולים לעשות עם 400 אלף ש"ח, לו היו נותנים לכם להחליט מה לעשות אתם.

אבל מה קבלתם תמורת הסכום הזה מהממשלה? כנראה שפחות או יותר, כלום. כי חלק גדול מהחוב הזה זה בעצם חוב שהממשלה מגלגלת מאז שנות ה- 1970 וה- 1980. אם נולדתם אחר כך, אתם משלמים מסים בשביל להחזיר חובות שיצרו פוליטיקאים שאתם אפילו לא יודעים איך קראו להם.

למזלנו, הזעזוע שיצר החוב העצום של המדינה בשנות ה- 1980, כשמדינת ישראל הגיעה, כמעט, לפשיטת רגל והממשלה כבר התחילה לתכנן איך להתנהל ביום שיגמר הדלק בתחנות, גרם לזה ששרי האוצר שהיו לנו מאז החזיקו תמיד את היד חזק מאד על הברז. אז נכון שגם במשך ה- 30 שנים האחרונות, היה לממשלה כל שנה גרעון קטן. אבל הגרעון הזה היה הגרעון שנשאר אחרי שהממשלה הוציאה סכומי עתק כדי להחזיר את החובות מהשנים הקודמות. כך שבסך הכל, החוב של הממשלה הלך וקטן.

אבל אם הממשלה אכן תעבור מגרעון של 2.9% לגרעון של 3% אחוזים ויותר, החוב כבר לא ימשיך לקטון. הוא יחזור ויגדל. כלומר, אם לכם יש חוב של 90 אלף ש"ח שאתם צריכים להחזיר בגלל שפוליטקאים הוציאו כספים בזמן שההורים שלכם היו בבית ספר, הרי שעכשיו מדובר בחובות שהילדים שלכם יצטרכו להחזיר בגלל פוליטקאים שאתם מצביעים בשבילם.

ומה הילדים שלכם יקבלו בתמורה לחוב שאתם משאירים להם? מעט מאד. מילא אם הממשלה היתה מנצלת את הריבית הנמוכה כדי לגייס כספים בשביל לבנות כבישים ותחבורה ציבורית. אז אפשר היה להגיד שהילדים שלכם צריכים לשלם, אבל לפחות הם משלמים בשביל הכבישים שהם נוסעים עליהם ובשביל הרכבות שהם לוקחים מהתחנה שעל יד הבית. אבל בפועל, הסכום שמוקצה לתחבורה ציבורית כאחוזי תוצר כמעט ולא השתנה בעשר השנים האחרונות, ולמרות שהתקציב של משרד התחבורה גדל בשנים האחרונות, הזמן הממוצע שלוקח לאנשים להגיע לעבודה גדל אפילו יותר.

 זה אולי לא מפתיע כשזוכרים שדובר הרכבת מודיע שאנחנו צריכים להתגאות ברכבת ישראל שהצליחה להקים מגה פרוייקט, רכבת בין ירושלים ותל-אביב, ב- 13 שנים ושבעה מיליארד ש"ח. אבל מה שהדובר שכח לספר זה שהפרוייקט היה אמור לקחת ארבע שנים ולעלות ארבעה מיליארד ש"ח. זה שהפרוייקט לקח יותר זמן ועלה יותר כסף לא אומר שהציבור מקבל סחורה טובה יותר. זה רק אומר שהילדים שלכם יצטרכו להחזיר את החובות במשך יותר זמן, ושלכם יקח עוד כמה חודשים (לפחות) עד שתוכלו לסוע באותה רכבת מירושלים ועד תל-אביב.

אבל לפני שאנחנו מאשימים את הפוליטיקאים בחובות שאנחנו והילדים שלנו צריכים להחזיר, צריך לזכור שזה לא באשמתם. הפוליטיקאים בסך הכל עושים מה שהם מאמינים שיביא להם עוד כמה קולות. ואם הם חושבים שהדרך לקבל עוד קולות היא להוציא עוד כספים, הם יעשו את זה. הדרך היחידה שבה אפשר להקטין את החוב שהילדים שלכם יצטרכו לשלם היא להעניש בקלפי פוליטיקאים שמגדלים את החוב. אז בפעם הבאה שאתם מתכוונים להצביע לפוליטיקאי בגלל שהוא מספר לכם כמה כסף הוא מחלק לציבור, תזכרו שכשהילדים שלכם ישאלו למה הם משלמים כל-כך הרבה מסים, אתם תצטרכו להסתכל להם ישר בעיניים ולהגיד: "בגללנו."

 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 19.10.18

בסקירה השבועית שלהם, כלכלני משרד האוצר החליט לבחון מדד חדש לעוני. במקום לבדוק עוני על פי ההכנסות, כלכלני האוצר החליטו לבדוק כמה עניים יש בישראל במונחי הוצאות.

קודם כל, ראוי לברך את כלכלני האוצר על החיפוש שלהם אחרי מדדים נוספים להגדרה של עוני. אבל באמת שהם לא היו צריכים להתאמץ: הביטוח הלאומי מפרסם כבר שנים מדד דומה. כך שבאמת מעניין למה במשרד האוצר התעוררו רק עכשיו.

אבל אם מתעלמים מהעובדה שמשרד האוצר ממציא מחדש את הגלגל, צריך להודות שיש הרבה הגיון בלבדוק עוני במונחי הוצאה. ראשית, אנשים מקבלים תועלת מלצרוך, לא מלקבל משכורת. לכן, צריכה הרבה יותר בולטת מהכנסה: כשאני הולך ברחוב, אין לי מושג איך נראה התלוש של זה שהולך מולי. אבל אם הוא נוסע בפרארי, לובש בגדים של קלווין קליין ועונד שעון רולקס, כנראה שהוא מרוויח יותר ממני.

שנית, כאשר מודדים הכנסות, מודדים אותן ברגע נתון. מכיוון שהכנסה יכולה להשתנות מחודש-לחודש, לא ברור האם הנתון שנמדד הוא נתון מייצג. לדוגמא, אם איש היי-טק שמרוויח 30 אלף ש"ח מחליט לקחת חודש חופש, ובדיוק באותו חודש מבררים מה ההכנסה שלו, ירשם שההכנסה שלו היא אפס והוא יחשב כעני. אבל כשבודקים את ההוצאות שלו, יתברר שהוא צורך די הרבה.

תרשים 1 מראה את התוצאות שכלכלני האוצר קיבלו. הקו הכחול מראה את שיעור העוני של משקי בית בישראל על פי ההגדרה המקובלת כיום, כאשר מגדירים אנשים כעניים על פי ההכנסה שלהם. הקו החום מראה את שיעור העוני של משקי בית בישראל כאשר מגדירים עניים על פי ההוצאות שלהם.

זה אולי לא מפתיע, אבל מה שכלכלני האוצר רואים בתרשים הזה, זה בעיקר את העובדה שכשמודדים עניים על פי ההוצאות, יש בישראל הרבה פחות עניים מכשמודדים עוני על פי ההכנסות. אין ספק כי למשרד האוצר יש אינטרס לראות את הדברים כך: אני בטוח ששר האוצר מאד ישמח להכריז על ירידה חדה בעוני בישראל, גם אם הירידה תושג בעזרת תעלול חשבונאי ולא באמצעות שינוי של המצב בשטח.

אבל לצערנו, אי אפשר להקטין עוני בעזרת שינויי הגדרות: בהשוואה לאירופה, ישראל מדורגת במקום ה- 28 מתוך 28 מדינות במספר העניים כאשר מגדירים עניים על פי הכנסה, ובמקום ה- 26 מתוך 28 כאשר מגדירים עניים על פי ההוצאה. כלומר לא משנה איך מגדירים עניים, לישראל יש עוד הרבה מקום לשיפור.

מה שעוד אפשר ללמוד מהנתונים, זה שכאשר מודדים עוני על פי הצריכה, מתברר שבמשקי בית של ערבים, וכנראה שגם של חרדים, רמת העוני הרבה יותר נמוכה מכשמודדים את העוני על פי הכנסות. כלומר בשתי קבוצות האוכלוסיה האלה מדווחים על רמת הכנסה אחת, אבל צורכים על פי רמת הכנסה אחרת. התוצאה הזאת היא לא מפתיעה, אבל זה כן מפתיע שבמשרד האוצר רואים וממשיכים הלאה כאילו כלום לא קרה. מעניין מה קרה לכל ההבטחות להלחם בהון השחור ולהגדיל את השוויון בנטל המסים.

לבסוף, הדבר המעניין ביותר שאפשר לראות בתרשים הוא שלמרות שמאז 2008 יש ירידה מתמשכת ומבורכת באי השוויון בהכנסות, אי השוויון בצריכה נותר די קבוע. למעשה, ב- 2016, אי השוויון בצריכה קרוב מאד לרמת השיא שלו מ- 2004. זה נתון מפתיע, כי הוא מלמד שלמרות שההכנסה של משקי בית עניים גדלה באופן משמעותי בשנים האחרונות, והפער בינם ובין משקי הבית האמידים יותר הצטמצם, הפערים בצריכה לא השתנו.

לתופעה הזאת יש מספר הסברים אפשריים, שאחד מהם צריך להדליק נורה אדומה במשרד האוצר. כי הנתון הזה יכול להצביע על כך שישראל היא מדינה שבה חשוב מאד לאנשים לצרוך לפחות כמו השכנים שלהם. לכן אנשים מוכנים לקחת הלוואות כדי לצרוך, העיקר שלא יראו שיש להם פחות. כתוצאה מכך, בזמנים קשים, אנשים לווים יותר כדי לא לוותר על צריכה. אם זה אכן המצב, אז ההסבר לכך שאי השוויון בצריכה לא יורד הוא שהגידול בהכנסה לא הולך לצריכה, אלא רק ללסגור את המינוס. ואם זה אכן המצב, אז כדאי שבמשרד האוצר יתכוננו. כי כשיבוא המשבר הבא, יהיו הרבה מאד אנשים שימצאו את עצמם גם בלי הכנסה, וגם בלי טיפה חסכון ליום סגריר.

 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 12.10.18

המינוי של אמיר ירון לנגיד הבא של בנק ישראל עורר אמנם תהיות אצל כמה אנשי מקצוע בגלל החסרון שיש לו ברקע ניהולי ובמאבקים מול פוליטיקאים. אבל יש יותר מסיבה אחת לחשוב שיתכן מאד שהוא האיש הנכון בתזמון הנוכחי.

הסיבה הראשונה שבגללה ייתכן מאד שהוא יוכיח את עצמו כנגיד טוב היא העובדה שיש לו רקע אקדמי מרשים. נכון שאין לו נסיון ניהולי, אבל עובדי בנק ישראל הם אנשים אינטילגנטיים כך שדי בטוח שכשהוא יגיע הוא יתקבל בברכה אצל העובדים.

אבל הסיבה היותר חשובה שבגללה ייתכן מאד שהוא האיש הנכון היא העובדה שהוא איש מימון, והמחקר שלו מתמקד בשוק ההון, ובאופן שבו שוק ההון משפיע על היצרנים והצרכנים במשק. התפקיד המרכזי של כל הבנקים המרכזיים בעולם הוא לנהל את כמות הכסף כדי לדאוג ליציבות מחירים. כך שאם אתם מגלים, שיוקר המחיה נמצא בעליה, החשוד המיידי הוא בנק ישראל. אבל לבנקים מרכזים יש עוד שני תפקידים: לדאוג לאבטלה נמוכה, וליציבות של הבנקים ושוק ההון.

באופן היסטורי, בנקים מרכזיים השקיעו יחסית מעט בשמירה על היציבות של המערכת הפיננסית. הם הניחו שאם הם ידאגו לשמור על יציבות מחירים, והאבטלה תהיה ברמה סבירה, הבנקים ידאגו לשמור על עצמם. על חוסר תשומת הלב של בנקים מרכזיים ליציבות של המערכת הפיננסית העולם כבר שילם מחירים יקרים מאד: חוסר ההתחשבות של הבנק המרכזי האמריקאי ביציבות של המערכת הפיננסית היה אחד הגורמים המרכזיים לשפל הגדול שפגע קשות בכלכלת העולם בשנות ה- 1930, ושהיה אחד הגורמים המרכזיים לעליית הנאציזם בגרמניה. גם המיתון הגדול שהחל בארה"ב ב- 2008 נבע במידה רבה מחוסר תשומת הלב שהקדיש הנגיד גרינשפן לסיכונים שהצטברו בשוק ההון במהלך שנות ה- 2000.

גם אצלנו, הציבור שילם מחירים על חוסר תשומת הלב של הבנק המרכזי לניהול הסיכונים בשוק ההון. אחת השגיאות של הנגיד פישר היתה שהוא צמצם את כוח האדם שהוקדש לתחום הזה בבנק ישראל. כתוצאה מכך, כשפרץ המשבר בעולם ב- 2008, לא היתה לבנק ישראל הערכה טובה של היציבות של מערכת הבנקאות הישראלית, מה שאילץ את פישר להוריד את הריבית. ייתכן מאד שהמשק הישראלי היה מסוגל לצלוח את המשבר בהצלחה גם אם הריבית היתה נשארת ברמה גבוהה יותר. די ברור שאם הריבית לא היתה יורדת, מחירי הדירות לא היו מתחילים לטפס, כך שאם אתם שואלים את עצמכם למה אתם צריכים לשלם כל כך הרבה על דירה, חלק מהתשובה טמון בחוסר תשומת הלב שהקדיש בנק ישראל לשוק ההון.

כיום, אחרי עשור עם ריביות נמוכות עד אפסיות, ברור לכולם שיש המון סיכונים בשווקים הפיננסים. לא רק מחירי הדירות טיפסו, גם המחירים של המניות והאג"חים. וכשהמחירים גבוהים, תמיד יש חשש ממשהו שיפיל אותם ויגרום למשבר נוסף. בכל העולם כיום בנקאים מרכזיים מתלבטים בשאלה איך מעלים את הריבית כדי להחזיר את השווקים למצב עבודה נורמאלי, אבל עושים את זה באופן שלא יתחיל משבר חדש. האמת היא שנכון לעכשיו, לאף אחד עדיין אין תשובה מנצחת. אבל זה בהחלט עוזר שהנגיד הבא של בנק ישראל בא עם רקע בניהול סיכונים פיננסיים. עכשיו רק נשאר לראות כמה מהר הנגיד החדש ילמד את ההבדלים בין שוק ההון הקטן בישראל לשוק ההון הענק באמריקה, ועד כמה מהר הוא ילמד איך לעשות את מה שהוא רוצה לעשות, כשיש לו להסתדר עם שר אוצר וראש ממשלה שלא בהכרח רוצים את אותו דבר.

 

דורון קרנר |  מחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

10.10.2018

הצורך של מדינות בהגנה על עצמן הנו בסיסי ביותר והחל עוד מימי ההיסטוריה. החשש מאיומים ומהתגרות של מדינות על מדינות אחרות היה מאז ומתמיד וככל הנראה ימשיך להוות מנוע צמיחה מרכזי לתעשייה. משרעת האיומים נעה מפגיעה קונבנציונאלית ועד כיבוש שטח, דרך איומים מעולם הרשת והסייבר להשתלטות על מערכות ועד לתקיפת סייבר של מדינה. כוחה הכלכלי של המדינה נשען לא מעט על כוחה הביטחוני או על עצמתה הצבאית והחברות היצרניות בתחום נדרשות ליתרון איכותי וטכנולוגי על פני האויב, מה שמצריך תקציבי ענק למחקר ופיתוח המוזרמים בהיקפים הולכים וגדלים על ידי המדינות.

תעשיית התעופה, החלל והביטחון הנה תת סקטור של כלל התעשייה. הסקטור מורכב משני תחומים עיקריים:

  • תעופה וחלל המהווה בעיקר ייצור, מכירה ושירות של מטוסים מסחריים, מטוסים לשימוש עסקי, כלי רכב חלליים, לוויינים ועוד לשימוש צבאי ומסחרי
  • תעשייה ביטחונית המהווה ייצור, מכירה ותחזוקה של נשק צבאי ומערכות הגנה שנועדו לפעול על הקרקע, באוויר ובים

התעשייה הביטחונית בארצות הברית

צבא ארה"ב נחשב לצבא החזק ביותר בעולם. התעשייה הביטחונית בארה"ב היא ללא ספק השוק הגדול ביותר למערכות נשק, לציוד, לתחזוקה ולשירותים. החברות המובילות בתחום מספקות את הצרכים של שוק ההגנה המקומי בראש ובראשונה ובמקביל מייצאות ומספקות צרכי ביטחון של מדינות רבות אחרות, בעלי בריתה של ארה"ב. כדי לספק את כל הצרכים הללו, תקציב הביטחון האמריקאי הנו הגדול ביותר בעולם ועומד על סך של כ 640 מיליארד דולר לשנת 2018, סכום השווה ערך כמעט לתקציבן הביטחוני של שבע המעצמות הבאות אחריה ביחד.

המצב הגיאופוליטי שנוצר בעולם, מאז עלייתו לנשיאות ארה"ב של דונלד טראמפ, מביא עמו מספר תהליכים כמו א-גלובליזציה, מלחמת הסחר, התבדלות המעצמות, פתיחת הסטאטוס קוו של ארה"ב עם צפון קוריאה ושל ההסכם עם איראן, אשר מביאים את המדינות לחיזוק היכולת הביטחונית ולהגדלת תקציבי הביטחון ובראשן ארה"ב.

התעשייה נמצאת בתקופה בה היא עוברת מייצור של נשק מסורתי קונבנציונלי לשילוב של טכנולוגיה הכי מתקדמת, רמות דיוק שהולכות ועולות, גידול בטווחים, חמקנות ובמבט אל העתיד גם שימוש בחלל. כל אלו מביאים לגידול ניכר בתקציבי הביטחון של הרבה מדינות בעולם.

בשנת 2014 קבעו מדינות נאט"ו יעד משותף הקובע להגיע לתקציב ביטחון של 2% מהתוצר. תאריך היעד להגיע לרף התקציב הנו 2024. לאחרונה, הנשיא טראמפ דחק במדינות להגביר את הקצב ולנסות להקדים את העמידה ביעד.

במונחים כספיים נראה שנדרשת תוספת בהוצאות הביטחון של כ 120 מיליארד דולר כדי להגיע ליעד או גידול של עשרות אחוזים בהוצאה השנתית על ביטחון. בגרף 2 ניתן לראות את הוצאת הביטחון של המדינות באחוזים מתוך התל"ג. חלק מהמדינות הגדולות בנאט"ו כמו קנדה, גרמניה ואיטליה עוד רחוקות ן מהיעד. 

שחקנים וחברות מרכזיות בסקטור

החברות המובילות בסקטור כוללות תאגידי ענק, אשר חולשים על חלק ניכר מהתעשייה הביטחונית בארצות הברית ובעולם כולו. חברות כמו לוקהיד מרטין, ג'נרל דיינמיק, יונייטד טכנולוג'יס ורוקוול, חברות שניזונות מתקציבי הביטחון הגדולים בעולם ובראשם של ארצות הברית ומגובות ע"י הממשל האמריקאי.

 תעשיית התעופה והחלל

תחום התעופה והחלל עוסק בעיקר בייצור, מכירה ושירות של מטוסים מסחריים, מטוסים לשימוש עסקי, כלי רכב חלליים, לוויינים ועוד לשימוש צבאי ומסחרי. התחום נחשב לאחד מהתעשיות הגדולות והחזקות ביותר בארצות הברית. תעופה היא אחת התעשיות בעלות הצמיחה המהירה ביותר בארצות הברית והיא גדלה בשיעור גבוה של כ 12%-14% בשנה.

שוק התעופה והחלל העולמי עתיד להגיע ב 2018 לשיעור צמיחה של 4.8% עם ביקושים עתידיים הולכים וגדלים, תקציבים ביטחוניים מתרחבים וביקוש עולה מצד רוב מדינות העולם.

אחד התחומים החזקים בסקטור הנו ייצור מטוסים מסחריים לחברות התעופה השונות.  הצורך בתעופה אזרחית, בטיסות פנים ובטיסות טרנסאטלנטיות בעולם הולך וגדל ויחד עמו תהליך הגידול בכמות הנוסעים בעולם צפוי להמשך בשנים הקרובות בקצב ממוצע של 5% לשנה.    

שחקנים וחברות מרכזיות בסקטור

שוק המטוסים נחשב לדואופול של שתי ענקיות - חברת בואינג האמריקאית וחברת אירבוס האירופאית החולקות ביניהן נתח דומה ויחד חולשות על כ 90% משוק המטוסים העולמי. אליהם מצטרפות חברות נוספות קטנות יותר כמו אמבראייר, בומברדייר, איי.טי.אר וכו'.

חברת בואינג 

חברת בואינג היא אחת היצרניות הגדולות ביותר של מטוסים מסחריים וכלי טיס צבאיים. היא מעצבת ומייצרת מערכות הגנה, טילים, לוויינים, רכבי שיגור ומערכות מידע ותקשורת מתקדמות, ומפעילה את מעבורת החלל ותחנת החלל הבינלאומית לנאס"א. היא פועלת ביותר מ -90 מדינות ברחבי העולם והיא אחת היצואניות הגדולות ביותר בארה"ב במונחים של מכירות. החברה מעסיקה יותר מ 160,000 אנשים ברחבי ארצות הברית ב 70 מדינות.

חברת איירבוס

יצרנית מטוסים מובילה המספקת קווי מוצרים כמו מטוסי ה A318 jetliner עם 100 מושבי יחיד ועד ל A380, המטוס האזרחי הגדול ביותר בשירות עם 530 מושבים. 
איירבוס התרחבה לתחום מטוסי ההובלה הצבאית עם מטוס אוויר צבאי רב-תכליתי A400M, המיוצר תחת ניהול של חברת איירבוס הצבאית המחליפה את ציי ההזדקנות של C-130 הרקולס ו- C-160 Transalls החל משנת 2009. בנוסף, מטוסי תדלוק ומשימות הובלה עם מטוסי A310 ו A330.

דרכים מומלצות להשקעה

השקעה בהחזקה ישירה בחברה זו או אחרת בסקטור עשויה להיות קשה לניתוח, שכן תמהיל המוצרים של החברות הנו מורכב מאוד, בשילוב העובדה שהלקוחות הנן בעיקר מדינות וממשלות עם תקציב משתנה ושיקולים פוליטיים שעשויים לפגוע בחברה זו או אחרת על אף היותה חברה מצוינת.

על כן, השקעה וחשיפה לסקטור עדיפה באמצעות שתי אפשרויות עיקריות:

  1. השקעה בתעודת סל המאגדת מספר חברות תחתיה במשקלים משתנים.
  2. החזקה של מספר חברות מהסקטור תוך התמקדות במובילות שבהן.

אופציה אחת הנה תעודת סל הנסחרת בבורסה המקומית חשופה לדולר אמריקאי של חברת תכלית העוקבת אחר מדד S&P Aerospace & Defense Select Industry, התעודה מחזיקה במספר גדול של חברות במשקלים קרובים זה לזה ומבלי לתת עדיפות לחברה זו או אחרת.

אפשרות שניה הנה השקעה דרך תעודה הנסחרת בחו"ל (דולר אמריקאי) בשם ITA, iShares U.S. Aerospace & Defense ETF, תעודה זו מורכבת גם היא ממספר רב של חברות כך שהמובילות והגדולות שבהן בעלי משקל יתר על פני האחרות. ביצועי התעודה דומים.

סיכום

התעשייה בארצות הברית בעידן טראמפ הנה בעלת פוטנציאל צמיחה משמעותי ונראה כי צעדי הממשל בארה"ב תומכים בהמשך גידול וצמיחה בסקטור. חברות החלל, התעופה והביטחון בארה"ב מהוות נדבך משמעותי בתעשייה כולה ונהנות במיוחד מהתהליכים הגיאופוליטיים והפיננסים העולמיים. ארה"ב בונה עצמה מחדש וגוררת את העולם כולו לתהליכי הבדלות, הפרדות וא-גלובליזציה, תהליכים שמביאים את המדינות להשקעה ולגידול בביטחון. בא בעת, מפלס המתיחות עולה ואירוע מלחמתי כזה או אחר יכול לתרום ולהוסיף עוד דלק למדורה. נראה כי בשנים הקרובות, תהליכים אלו ימשכו ויביאו עמם הגדלה של תקציבי הביטחון, גידול הביקוש והצורך בפיתוח וייצור של מערכות נשק, דבר שייטיב עם התעשייה הביטחונית. כל אלו מהווים להערכתנו כר פורייה להשקעה.

 

 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 07.10.18

המותגים הפרטיים תופסים נתח שוק גדול יותר מבעבר. זה התחיל משופרסל, שהיתה הרשת הראשונה להציע מותגים תחת השם שלה, ושאצלה, הנתח של המותג הפרטי הגיע בתקופת החגים האחרונה לכ- 26%. כלומר כרבע מהמוצרים שהצרכנים רכשו בשופרסל, היו כאלה שהתווית עליהם היתה "שופרסל." רמי לוי עדיין נמצא מאחורי שופרסל בכל מה שנוגע למותג פרטי- רק כ- 16% מהמוצרים שנמכרים ברשת שלו הם מותגים פרטיים. בשאר הרשתות, שיעור החדירה של המותג הפרטי נמוך הרבה יותר, אבל גם שם הנתח שלהם אמור לגדול בשנה הבאה.

אז מי שטייל באירופה בשנים האחרונות ונכנס לסופרמרקט יכול להתחיל לפתח תקוות לירידת מחירים משמעותית. הרי מדינות שבהן מחירי המזון מאד נמוכים, כמו גרמניה או צרפת, הן מדינות שמאופיינות בכך שהרשתות המובילות שלהן מציעות אחוז גבוה של מותגים פרטיים. בגרמניה, למשל, כ- 46% מהמוצרים שנמכרים בסופרמרקטים הם מותגים פרטיים, ובצרפת כ- 32%.


אבל זה לא יקרה. נכון שהמותגים הפרטיים זולים יותר ממוצרים אחרים בקטגוריה שלהם. אבל במקרה של ישראל, הרשתות משתמשות במותגים הפרטיים כדי להציע לצרכן מוצר שהוא יכול לקנות במחיר קצת יותר נמוך מאשר את המתחרים הממותגים, אבל לא כאמצעי להורדת מחירים כללית.

למעשה, מבחינת הרשתות בארץ, יש שלוש מטרות עיקריות בהכנסת מותג פרטי: הראשונה, לצור דימוי שהמחירים יותר נמוכים מאשר אצל המתחרים. כשצרכן נכנס לחנות שיש בה הרבה מותגים פרטיים, הוא רואה מסביבו הרבה מחירים יחסית נמוכים. זה עוזר לרשת לצור לעצמה דימוי של רשת זולה, גם אם המחירים של המוצרים הממותגים אצלה דומים (או קצת יותר גבוהים) מאשר אצל המתחרים.

השנייה, היא להציע לצרכן משהו שהוא לא יכול למצוא ברשתות מתחרות. בגלל שמותגים פרטיים נמכרים רק ברשת אחת, אז רשת שיכולה להציע לצרכן מותג פרטי באיכות טובה במחיר קצת יותר נמוך מאשר המתחרים, מרוויחה דרך מצויינת לשכנע את הצרכנים לבוא דווקא אליה. השלישית, להפעיל לחץ על הספקים של מוצרים ממותגים. ברגע שלרשת יש מותג פרטי באיכות טובה, הרבה יותר קל לה לאיים על ספקים שהיא לא תמכור את המוצר שלהם אם היא לא תקבל אותו במחיר הנכון. בגלל שלספקים בארץ יש הרבה כוח בגלל הרגולציה הממשלתית על הייבוא והשיווק, הנקודה האחרונה היא חשובה במיוחד.

כי כשרשת מצליחה לקבל הנחה על מוצר ממותג, היא בדרך כלל לא מגלגלת את ההנחה הזאת לצרכן: כשהמחיר של המוצר הממותג נשאר קבוע, הרשת גם מרוויחה יותר על כל יחידה שהיא מוכרת, וגם שומרת את המחיר של המותג הפרטי מתחת לזה של המוצר הממותג.

במדינות עם רמת מחירים נמוכה במיוחד, למותגים הפרטיים יש עוד מטרה. במדינות האלו, קיימות רשתות שמתמקדות במותגים פרטיים. חנויות מהסוג של Aldi ו- LiDl בגרמניה, והמקבילות שלהן בצרפת ובמדינות נוספות, מוכרות כמעט אך ורק מותגים פרטיים. מכיוון שהן מציעות כמעט רק מותגים פרטיים, הן חוסכות חלק גדול מהעלויות של ניהול מלאי, מערך אספקה, והן אינן צריכות מנגנון בשביל לנהל מו"מ מול ספקים חזקים. את החסכון הזה בעלויות הן מגלגלות לצרכן בצורה של חנויות קטנות, שיש בהן אומנם רק מבחר קטן של מותגים בכל קטגוריה, אבל באיכות טובה ובמחירים שבמונחים ישראליים הם מצחיקים. בדיקה אקראית באתר האינטרנט של Aldi, למשל, מראה שגבינת קוטג' עולה שם- 2.90 ש"ח לעומת למעלה מ- 5 ש"ח ברמי לוי, ושלמרות שתפוזים הם לכאורה מוצר ישראלי, ליטר מיץ תפוזים עולה שם 4 ש"ח, לעומת כ- 8 ש"ח ברמי לוי.

אבל אין סיכוי שנראה רשתות מוזלות מהסוג הזה בארץ. הספקים הגדולים חזקים מדי, ולא יאפשרו ייצור של מותגים פרטיים במחירים כל-כך נמוכים ובאיכות גבוהה, והחסמים על הייבוא גורמים לכך שאי אפשר להביא את המוצרים האלו מחו"ל. אבל כשיש לנו שר כלכלה שבמקום לנסות לאתר ולשחרר את החסמים שמונעים את הכניסה של רשתות סופר-מוזלות, מעדיף לפרסם את המחירים של מוצרים בחו"ל ליד המחירים של אותם מוצרים בארץ, כנראה שהתוצאה תהיה שהצרכנים ירדו מהארץ ויקנו את המוצרים בחו"ל, ולא שהמחירים בארץ ירדו.

 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 02.10.18

ההחלטה של נגיד הבנק המרכזי האמריקאי, ג'רום פאוול, להעלות את הריבית ברבע אחוז, לרמה אפקטיבית של 2.25%, לא הפתיעה אף אחד. אבל מה הולך לקרות מעתה והלאה, זה כבר סיפור אחר.

הסיבה שבגללה נעשה יותר קשה לחזות את המדיניות של הבנק המרכזי האמריקאי היא שהנגיד פאוול נמצא בדילמה. ומה שיוצר את הדילמה, זה שמצד אחד יש מודלים כלכליים שהנגיד פאוול כנראה מאמין בהם, ומהצד השני יש את המדיניות של הנשיא טראמפ.

בסופו של דבר, נגיד טוב נמדד ביכולת שלו להחזיק את האינפלציה ברמה נמוכה בזמן שהתוצר צומח והאבטלה נמוכה. באותו זמן, הוא גם צריך לשמור על היציבות של המערכת הפיננסית. הנקודה האחרונה, דרך אגב, היתה אחת השגיאות המרכזיות של הנגיד גרינשפאן, שעשה הרבה מאד כדי לשמור על אינפלציה נמוכה ותוצר גדל, אבל לא שם לב שבדרך המערכת הפיננסית יוצאת משליטה. למזלו, המשבר הגיע אחרי שהוא כבר סיים את תפקידו, אז בדרך כלל לא זוכרים לו את זה.

כך שנגיד טוב צריך לאזן בין שלושה מרכיבים שונים: אינפלציה, תוצר ויציבות של המערכת הפיננסית, ובשביל לעשות את זה יש לו רק כלי מרכזי אחד: הריבית שאותה הוא מוריד כדי לדרבן את הבנקים לתת הלוואות ולגרום לציבור לצאת למסע של קניות, או מעלה כדי לצמצם את ההלוואות ולהאט את החגיגה.

כשיש לך רק כלי אחד ושלוש מטרות שונות, אחד הכלים החשובים ביותר שעומדים לרשותך הוא האמינות שלך. לכן, בשלושים השנים האחרונות, נגידים של בנקים מרכזיים בכל העולם משקיעים מאמצים אדירים כדי להבטיח שהציבור מאמין שהם יקיימו את מה שהם מבטיחים. כי חלק גדול מהתהליך של עליית מחירים קשור לאמונות של הציבור. כשהציבור מאמין שהמחירים הולכים לעלות, היצרנים ימהרו לעלות מחירים, וכשהציבור מאמין שהמחירים לא יעלו, הרבה יותר קשה ליצרנים להעלות אותם.

כשהנגיד פאוול נבחר לתפקידו, הוא היה בעמדה מעט חלשה בכל מה שנוגע לאמון בו. הוא נבחר על ידי טראמפ למרות שהרקע שלו בכלכלה מוניטרית היה חלש יותר משל המתמודדים האחרים, ולכן היה חשש שהוא "איש של טראמפ". משום כך, היה לגביו סימן שאלה, כי ההיסטוריה מלמדת שכשנגידים של בנקים מרכזיים הם אנשים פוליטיים, בדרך כלל קורים דברים לא טובים. 

אז את החודשים הראשונים לקדנציה שלו, פאוול בילה בלהבהיר שהוא לא האיש של טראמפ. הוא ניהל מדיניות של עלייה בשערי הריבית, והבהיר שהוא ימשיך לעשות זאת ככל שידרש. עכשיו הוא הגיע לנקודה שבה דברים נראים טוב: הכלכלה האמריקאית צומחת בקצב יפה, אינפלציית הבסיס בקצב של שבו הוא רוצה אותה, כ- 2%, ואחרי מספר העלאות, גם הריבית כבר נמצאת באזור סביר.

אז עכשיו, מצד אחד, מה שהוא היה רוצה זה להמשיך להעלות את הריבית באופן איטי כדי לשדר שהוא הבוס, לשמור את האינפלציה נמוכה, ולקוות שהתוצר ימשיך לצמוח בקצב סביר. אבל מצד שני, גם הוא יודע שהמשך העלאות הריבית יוצר סיכונים: כשהריבית באמריקה עולה, הריביות שמשלמות מדינות מתפתחות על ההלוואות שלהן עולות. כבר ראינו כיצד זה הביא למשבר בתורכיה, וישנם עוד משברים בדרך. בנוסף, כשהריבית באמריקה עולה, הדולר מתחזק, מה שפוגע בייצוא ובתעסוקה באמריקה ועושה טוב למדינות כמו רוסיה ואיראן, כי המחיר של הנפט נקוב בדולרים.

ובזמן שפאוול מתלבט מה ההחלטה הנכונה, טראמפ מצייץ שלדעתו פאוול צריך להוריד את הריבית. אז גם אם הנגיד פאוול הגיע למסקנה שבאמת כדאי להאט את קצב ההעלאות, כנראה שהדבר האחרון שהוא רוצה זה להתפס כמי שמקבל הוראות מהבית הלבן. אז ייתכן מאד שהציוצים של הנשיא טראמפ ישיגו תוצאה הפוכה מזאת שבה הנשיא היה מעוניין.

השאלה המעניינת מבחינתנו היא איך יגיב בנק ישראל למה שקורה בעולם. כי כשהריבית באמריקה עולה, השקל כנראה יחלש קצת, ולבנק ישראל תווצר ההזדמנות להתחיל להעלות את הריבית פה. זה ישחק לטובת החוסכים, אבל יפגע בכל מי שלקחו משכנתאות בשנים האחרונות. אז למקבלי ההחלטות בבנק ישראל צפויה תקופה מעניינת. אבל בינתיים, לא ברור מי אמור להיות האחראי שם. כי הנגידה עוזבת בעוד קצת יותר מחודש, ובינתיים, ממש לא ברור מתי יהיה לה מחליף.

 

Page 1 of 48  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית חינם עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום