עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

14.06.2019

בשבועות האחרונים מדברים הרבה על מחירי הירקות והפירות. כפי שאפשר לראות בתרשים 1, יש לזה סיבה טובה: בזמן שהמחירים של רוב המוצרים במדד המחירים לצרכן (הקו הכתום) עלו מעט מאד מאז 2011, מחירי הירקות והפירות (הקו הכחול) ממשיכים לעלות בקצב נאה. כך שישראלים כבר לא כך-כך יכולים להתגאות, כמו פעם, ש"בחו"ל כמעט הכל יותר זול, אבל אצלנו למלפפון יש טעם של מלפפון, ובמחיר שאירופאי קונה עגבניה אחת, אנחנו עושים סלט לכל המשפחה." למעשה, כבר לפני כמה שנים, כשגרתי בגרמניה, גיליתי שחמש דקות מהבית יש את הבסטה של הטורקי, ורוב הירקות והפירות שם לא כל-כך יקרים. למיטב זכרוני, גם הטעם לא פחות טוב משל הירקות שאני קונה היום בסופר.

אם שואלים למה המחירים עולים כל-כך מהר, התשובה מתחלקת לשני חלקים. החלק הראשון הוא ממשלות ישראל לדורותיהן, והשני היא ממשלות ישראל האחרונות. ממשלות ישראל לדורותיהן אשמות, כי עוד לפני הקמת המדינה, המוסדות הלאומיים נתנו לחקלאות עדיפות. במקור זאת הייתה תוצאה של אידאולוגיה ושל צורך. האידיאולוגיה הייתה שהישראלי החדש צריך להיות עובד אדמה. הצורך היה בענף שגם יספק מזון וגם ייתן תעסוקה לחלוצים שיישבו פינות נידחות בארץ ישראל.

 

גם אחרי שהמדינה כבר הוקמה, ממשלות ישראל המשיכו לדאוג לרווחת החקלאים, ולשם כך, היה צריך לשלוט במחירים. דרך אגב, דאגה לחקלאים היא לא המצאה ישראלית. באירופה, למשל, היו שנים שבהן הממשלות שילמו לחקלאים גם כדי שהם יגדלו מזון, וגם כדי שהם ישרפו את המזון שהם גידלו כדי שהמחירים לא יהיו נמוכים מדי.

אז כדי לשלוט במחירים, ממשלות ישראל קבעו כמה אדמה וכמה מים יקבל כל חקלאי, ריכזו כל ענף משק בידי מועצה מפקחת, ונתנו לחקלאים שליטה על החברות שמפיצות את התוצרת החקלאית. במשך שנים, הסידור הזה עבד לא רע, כי החקלאים באמת היו ציוניים, וכי עד שנות ה- 1990 ישראל הייתה מדינה די ענייה, כך שאי אפשר היה להעלות מחירים יותר מדי.

אבל בשנים האחרונות הסידור הזה כבר לא עובד. סיבה אחת היא כי החברות שמפיצות את המזון, ובראשן תנובה, הן כבר חברות פרטיות, ולכן אין להן בעיה לסחוט מחירים נמוכים מהחקלאים ומחירים גבוהים מהצרכנים. לפי דו"ח של משרד האוצר, ב- 2005, כשתנובה עוד הייתה בשליטה של המושבים והקיבוצים, הרווח של המשווקים הגדולים היה כ- 70 מיליון ₪. ב- 2014, הוא כבר היה כ- 300 מיליון ₪.    

סיבה שניה היא כי חלק גדול ממכסות המים והאדמה לחקלאים נקבעו לפני שנים, ולכן יש לא מעט מקרים שאין קשר בין מי שמקבל את המים ומי שצריך אותם. התוצאה היא שיש מי שמקבל מים בזול, מוכר אותם ביוקר, ומי שמשלם את העלות הנוספת זה הצרכן.

סיבה נוספת היא המדיניות הלא החלטית של ממשלות ישראל האחרונות. כי במשרד האוצר מבינים, ומנסים לטפל בבעיות שקיימות בחקלאות בישראל. לכן, הממשלות מנסות להקטין את הסובסידיות לחקלאים, ולפתוח את השוק לייבוא.

הבעיה היא, שהממשלות מפחדות לפתוח את השוק לייבוא באופן מלא. כשהשוק לא פתוח באופן מלא, כל שנה קורה בערך ככה. ראשית, הממשלה מבטיחה שלא יהיה ייבוא, והחקלאים מגדלים בהתאם. ואז קורה שיש בעיה ביבול, ויש מחסור בירק או פרי. החקלאים מקווים שהם יצליחו לפצות על היבול הקטן בעזרת מחירים גבוהים. אבל אז הציבור צועק, והממשלה מתירה ייבוא בכמות מוגבלת. מכיוון שהכמות מוגבלת וזמן ההספקה קצר, מי שמצליחים לייבא זה רק היבואנים הגדולים, שבמקרה או לא, אלו אותן חברות שגם משווקות את התוצרת המקומית. המשווקים קונים בזול בחו"ל, משתמשים בזה כדי לסחוט מחירים נמוכים מהחקלאים בארץ, ומוכרים ביוקר. החקלאים לומדים את הלקח, בשנה הבאה הם מגדלים כבר פחות, כדי לא להפסיד יותר מדי, ואז שוב יש מחסור בירקות ופירות, וחוזר חלילה.

כך שאם רוצים להוריד את מחירי הירקות והפירות, צריך לעשות שני דברים. אחד, להחליט כמה סובסידיה רוצים לתת לחקלאות. באופן אישי, אני מאמין שרוב הישראלים רואים בחקלאות ערך ומוכנים לתת לה סובסידיה, כפי שקיים כמעט בכל מדינה בעולם המפותח. השני, לפתוח את השוק לתחרות באופן מלא, ולוודא שמי שמייבא זה לא אותן חברות שמשווקות את התוצרת המקומית. אז יהיה אפשר גם לאכול עגבנייה בזול, וגם להגיד שהמלפפון הישראלי הוא הכי טעים בעולם.

עידן קרון |  מנהל תיקי השקעות לקוחות פרטיים בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

28.05.2019

אמזון, ענקית הקמעונאות העולמית, החליטה להיכנס לשוק המכירות המקומי באפריל 2019.

למה היא נכנסת? איך זה הולך להשפיע על הכיס שלנו ומה לגבי הקניונים והרשתות השיווק הגדולות?

הישראלי המקומי אוהב לצרוך באונליין, זאת עובדה.

הישראלים רשמו בממוצע שתי הזמנות מקוונות לשנייה ב-2018, על פי נתוני חברת דואר ישראל, כאשר סך כל החבילות מגיע ל-71 מיליון. רשימת הקניות של הישראלים כוללת בתוכה בגדים ונעליים, כלי בית, אביזרים, גאדג'טים, ויטמינים ומוצרי קוסמטיקה.

נתוני צמיחה גבוהים, שיעור אבטלה נמוך, עלייה בשכר הממוצע במשק, למעלה מ-1.4 מיליארד עסקאות בכרטיסי אשראי בשנה, צעירים ומבוגרים שרוכשים באונליין זה רק חלק מהסיבות שאמזון נכנסת לישראל. אמזון אוהבת את הצרכן הישראלי כיוון שהוא נחשב לצרכן חכם, כזה שיודע לחפש מבצעים וכזה שיודע להשתמש בהם.

אמזון רואה בישראל מדינה מובילה בקניות מקוונת, ונהפכת למובילה בין מדינות ה-OECD ביחס לאוכלוסייתה. בשנת  2018 הוציאו הישראלים כ-16 מיליארד שקלים על קניות באינטרנט. גידול של 14% לעומת שנת 2017 וגידול של פי 12 לעומת 2010.

 

אמזון כבר החלה את פעילותה בארץ בעיקר בתחום הטכנולוגי שעוסק בשירותי ענן. כרגע בשלבים הבאים על מנת להרחיב את מכירותיה גם לשוק בישראל היא מתכננת אתר ישראלי בעברית והזמינה מוכרים בישראל למכור את מוצריהם באתר לראשונה באופן מקומי לצרכנים מקומיים. אמזון הזמינה את המוכרים הישראלים להירשם לתכנית Local Delivery, תכנית המציעה לספק הזמנות בצורה ישירה ללקוחות בארץ. בנוסף, המהלך יאפשר ליצרנים מקומיים ומותגים מקומיים להציע את מוצריהם באתר אמזון ארצות הברית ולהרחיב את מכירותיהם.

באמצעות אתר אמזון הישראלי, שליחת המוצרים תהייה מהירה ויותר ותאפשר משלוח של עד חמישה ימי עסקים.

השפעה על הקניונים ורשתות בישראל

מה לגבי הקניונים וחברות האופנה? המתחרים העיקריים של הקונים באתרי הקניות המקוונים. המשמעות היא שהתחרות בתחום הקמעונאות גוברת והם יאלצו לספוג ירידת מחירים וקיטון במכירות.

ההתפתחות הטכנולוגית וחווית הקנייה צפויים בסופו של דבר להגדיל את כמות המכירות המקוונות על חשבון מכירות בקניונים.

צמצום הפעילות של קניונים עלול לפגוע במכירות והקניונים נערכים מזה זמן רב על ידי תמהיל שונה ושינוי קונספט של יותר פנאי, בידור ותרבות.

כיום חברות רבות מנסות לצמצם את הפער ולפתוח אפשרות קנייה מקוונת באתרים שלהם. אתרים אחרים כמו Terminal X של פוקס בתחום האופנה, מנסים לשחזר את חווית הקנייה המקוונת ולתת ללקוחות הישראלים אפשרות להזמין באינטרנט מוצרי אופנה מכלל המותגים בארץ.

כיום, אין מסחר ישראלי משמעותי שמציע מגוון מוצרים כמו שאמזון מציעה ולכן, מדובר בצעד חדש בישראל.

בהתאם להודעת הכניסה של אמזון לישראל, מניות הקניונים והאופנה בבורסה הגיבו בירידות ביום ההודעה. האם מדובר בהודעה דרמטית או גל חולף?

תגובת מניות הקניונים ורשתות האופנה בבורסה ביום ההודעה של אמזון על כניסה לישראל:

 

מה לגבי הכיס שלנו?

יצרנים מקומיים כעת יוכלו לשווק את מוצריהם גם לקהל המקומי וגם לקהל העולמי. בכך יוכלו להגדיל את קהל לקוחותיהם. המשמעות היא שהתחרות תתחזק, המחירים ירדו והשירות יאלץ להשתפר דרמטית.

כדי להגיע לצרכן הישראלי, כיום החברות חייבות לעבור דרך הקניונים. חברות כמו קסטרו, שופרסל וסופר פארם מנסות להגיע לצרכן גם דרך מכירות מקוונות, אבל סחר זה סובל מבעיות של שילוח והפצה, מכס ורגולציה, מה שפוגע באטרקטיביות של חלופת הקניונים בקנייה מקוונת לצרכן.

ככל שאפשרות הקנייה המקוונת תהפוך לזמינה ולקרובה יותר, התחרות תהיה גדולה ומשמעותית יותר לקניונים ולרשתות הגדולות. דבר זה ישפיע על הצרכן בצורה חיובית שכן שוקי הקמעונאות והקניונים יעברו שינויים ויצטרכו להיות יותר יצירתיים כדי לעמוד בתנאי התחרות החדשים.

הרשתות והקניונים יצטרכו למשוך את הצרכן ולהציע לו חוויה שונה.

יוקר המחיה בישראל הוא בין הגבוהים במדינות OECD , ולכן לצרכן הישראלי מדובר בהזדמנות להקל על ההוצאות שלו ועל זמן ההמתנה בכך שירכוש מוצרים דרך אתר אמזון ישראלי ולא דרך הקניון והרשתות המובילות בשוק. אם אמזון תפתח מרכזים לוגיסטיים בארץ, היא תאפשר יכולות שילוח טובות יותר מכל מקום בעולם ובמספר ימי עסקים קצר יותר.

מצליח בכל העולם?

כניסותיה של אמזון למדינות נוספות לא תמיד צלחו.

בשנת 2000 אמזון נכנסה לשוק בסין וכעת הודיעה שהיא החליטה לצאת מתחום הקמעונאות במדינה אך תמשיך לתת שירותים גלובליים.

אמזון לא הצליחה לכבוש את השוק המקומי עם מתחרים כמו עלי באבא ו-JD ולמעשה ויתרה על השוק המקוון הגדול בעולם עם כ-700 מיליון משתמשים.

בשנת 2017 נכנסה אמזון לאוסטרליה ולא ניכרת ירידה במחירים. היא פתחה אתר מקומי ומחסנים לוגיסטיים. רשתות השיווק הגיבו בירידות שערים חדות ביום ההודעה, אך בטווח הארוך החברות כן הניבו ביצועים טובים.

שורה תחתונה

אמזון בדרך לישראל והשוק המקומי מתכונן ומסתגל תוך כדי תנועה.

בשלב הראשון הכניסה תהייה חלקית ותכלול אתר בעברית והפצה ישירה, ללא מחסנים לוגיסטיים.

המגמה הנראית לעין היום היא כי הצרכן הישראלי ימשיך לקנות באינטרנט והצפי הוא שהישראלים יפחיתו בביקורים בקניונים לצורך קניות אולי לצורך פנאי ותרבות. אנו צופים כי אמזון תיצור שבירת שוק והצרכנים הישראלים בהחלט יזמינו מהאתר הישראלי החדש. לכן, חברות האופנה בטווח המידי לא ייפגעו משמעותית עקב הכניסה האיטית אבל בטווח הבינוני לא תהיה להם ברירה ולהתאים את עצמם לאמזון.

מה לגבי חברות הקניונים? חברות גדולות כמו מליסרון, שסגרה רבעון ראשון עם עלייה של 5.4% ברווח הנקי ועלייה של 3.5% בFFO- ועזריאלי שדיווחה על עלייה של כ-42% ברווח הנקיכנראה ייפגעו פגיעה מתונה מכניסת אמזון שכן הם כבר החלו בשינוי התמהיל שלהם.

השאלה המרכזית היא למה אמזון באמת נכנסת לישראל, שכן ישראל, מדינה עם אוכלוסייה של כ-10 מיליון בלבד, היא שוק קטן מאוד עבור אמזון. הדיווחים האחרונים מצביעים על הכנסות בשווי של 1.2 מיליארד דולר מתוך 117 מיליארד דולר הכנסותיה. שזה 1% מההכנסות.

התוצר המקומי הגולמי שעולה, צמיחה חזקה, גידול באוכלוסייה של כ-2% בשנה שאין לו אח ורע באף מדינה באירופה, כנראה שאלו השיקולים של אמזון להיכנס לישראל.

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

19.04.2019

לכל מי שחשב שהבחירות האחרונות היו על כן או לא ביבי, ייתכן שצפויה הפתעה. כי לתוצאות הבחירות עשויה להיות השפעה לא קטנה על רמת החיים של כולנו.

כבר לא מעט שנים שיש לישראל בעיה בקצב הצמיחה של התוצר לנפש, שהוא המדד הכלכלי הטוב ביותר לרמת החיים במדינה. למרות ששר האוצר שלנו מרבה לדבר בשבחי הכלכלה הישראלית הצומחת, תרשים 1 מראה שבכל מה שנוגע לצמיחה לנפש, הכלכלה שלנו דווקא צומחת די לאט.

אבל לפי תוצאות הבחירות, נראה שהרוב מעדיף שקצב הצמיחה של רמת החיים בשנים הקרובות יהיה אפילו איטי יותר. כי התחזיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה חוזות שבעוד עשרים שנים כ- 40% מהאוכלוסיה יהיו חרדים וערבים, מה שאומר שרמת החיים של כולנו תלויה בשני דברים: שיעור ההשתתפות של הערבים והחרדים בשוק העבודה, ורמת ההשכלה שלהם.

כי נכון להיום, ערבים וחרדים משתתפים פחות בשוק העבודה מהיהודים הלא חרדים. בנוסף, רמת ההשכלה שלהם נמוכה יחסית, מה שהופך רבים מהם לעובדים שמועסקים בשכר נמוך. לכן לא צריך תואר בפיזיקה גרעינית כדי להבין שרק שיפור משמעותי ברמת ההשכלה וההשתתפות של שתי האוכלוסיות האלה יציל אותנו מצניחה בקצב העלייה ברמת החיים. לרוע המזל, כאן נכנסת לתמונה הפוליטיקה.

בעשרים השנים האחרונות הייתה מגמה של שיפור בשיעור ההשתתפות וההשכלה של האוכלוסייה הערבית, ושיפור מסוים גם בשיעור ההשתתפות של האוכלוסייה החרדית. אבל מאז ששר האוצר כחלון נכנס לתפקיד ב- 2015, הגידול בסובסידיות לישיבות גרם להתהפכות המגמה, ושיעור ההשתתפות של החרדים בשוק העבודה נמצא במגמת ירידה.

ההשכלה העל תיכונית של האוכלוסייה הערבית דווקא ממשיכה להשתפר, וכך גם שיעור ההשתתפות של ערבים בכוח העבודה. אבל מנתונים של בנק ישראל עולה שלמרות שבשנים האחרונות ההשקעה הממשלתית בחינוך גדלה, ההשקעה הממשלתית בחינוך הערבי כמעט ולא השתנתה. מה שאומר שהחינוך היסודי של האוכלוסייה הערבית לא משתפר, ואולי אפילו הולך אחורה.

הממשלה הבאה תהיה, כנראה, כזאת שבה ח"כים חרדים וחרד"לים מהווים כשליש מחברי הקואליציה. זה אומר שלפחות בכמה שנים הקרובות, כנראה שהחרדים לא יקבלו תמריצים ללמוד אנגלית ומתמטיקה, וגם ההשקעה בחינוך הערבי לא תגדל באופן משמעותי.

אז אם לא יקרו שינויים, או איזה נס, את התוצאות אנחנו עלולים לראות בעוד עשר או עשרים שנים. כי בהחלט יתכן שלפחות בשנים הקרובות, תעשיית ההיי-טק הישראלית תמשיך לשגשגש. אבל בהיי-טק מועסקים רק פחות מעשרת האחוזים הכי משכילים באוכלוסייה. לכן, אם המצב של שאר האוכלוסיה לא ישתפר, פערי השכר בין עובדי ההיי-טק וכל השאר ימשיכו לגדול.

פערי שכר גדולים הם מתכון ליצירת לחצים לעלייה במס הכנסה, כי כולם ירצו לקבל משהו ממה שההיי-טקיסטים מרוויחים. אבל חלק גדול מההיי-טק נמצא בארץ רק בגלל שזה יותר זול להשאיר את העובדים פה מלהעביר אותם לארה"ב. אם מס הכנסה בארץ יעלה, אז זה בהחלט אפשרי שחלק גדול מעובדי ההיי-טק יעזבו. במקרה כזה, מי שיישאר בארץ יהיו האוכלוסייה החרדית, הערבית, והיהודים הלא חרדים הפחות משכילים. כמובן, יכול גם להיות שיקרו דברים אחרים. אחרי הכל, אלוהים גדול.

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

01.03.2019

השבוע נתקלתי במכתב שכתבה מזכ"לית הסתדרות המורים, הגברת יפה בן דוד, למנהלי בתי הספר בארץ. במכתב היא מבקשת מהם להפסיק כל פעילות שקשורה למבחן המיצ"ב, וזאת בגלל התרומה האפסית, לדבריה, של המבחנים, והדופי שמשרד החינוך מטיל ביושרם של המנהלים.

אני חייב להודות שחייכתי כשקראתי את המכתב. כי זה מסוג המקרים שבהם פולניה הייתה אומרת, "אמרתי לכם." הסיבה היא פשוטה. התפקיד של ארגון עובדים הוא להגן על העובדים. בעיקר על העובדים הבכירים. לכן, באופן אוטומטי, ארגון עובדים יגן על עובדים בכירים ולא חשוב מה הם עושים.

מישהו במשרד החינוך שכח את זה, והחליט שמבחני מיצ"ב ישמשו כדי לבחון את ההישגים של מנהלי בתי הספר. יותר מזה, ציוני המיצ"ב משמשים את ההורים כשהם צריכים להחליט לאן לשלוח את הילדים שלהם, ולכן ציונים רעים יכולים לגרום לזה שמנהל יישאר עם בית ספר שאליו מגיעים רק התלמידים שלא הצליחו להגיע למקום אחר.

התוצאה היא שהמנהלים יודעים שמצד אחד אי אפשר לעשות להם כלום כי ארגון העובדים נותן להם גב, ומהצד השני הם צריכים שהתלמידים יקבלו ציונים גבוהים במבחן המיצ"ב. תחשבו לבד מה אתם הייתם עושים במצב הזה. כך שמזכ"לית ארגון המורים צודקת. זה לא שהמנהלים לא ישרים. אבל בתנאים הקיימים, רמאות זה הדבר המתבקש.

ובעיקר כשכל המערכת נותנת לזה גב. הנה שתי דוגמאות מבתי ספר שאני מכיר. דוגמא אחת היא מורה שגילתה כמה ימים לפני מבחן שכבתי את אחד המורים האחרים מחלק שאלות מהבחינה בתור דף עבודה. כשהיא התלוננה למנהל ולפיקוח, התגובה הייתה שתיקה רועמת. כנראה שגם בפיקוח וגם המנהל חושבים שלחלק את הבחינה מראש זה רעיון טוב. עובדה שאצל המורה הזה הציונים היו יותר גבוהים מאשר אצל האחרים.

דוגמא אחרת היא מורה שלפני מבחן ביקש מהתלמידים להקליט אותו, ואז הוא הקריא להם את המבחן ואת התשובות. אם אני יודע את זה, כנראה שכולם בבית הספר יודעים את זה, אבל עד כמה שאני יודע, חוץ ממני אף אחד לא חושב שיש בזה משהו לא בסדר.

אבל אם מישהו חושב שכשהשר הבא יגיע הבעיה תיפתר, הוא טועה. כל מי שלמד כלכלה פוליטית מבין שמכיוון שארגון המורים הוא ארגון חזק, אין סיכוי כזה. כי מה שמעניין את השר זה שיזכרו שהוא פעל כדי להעלות את הציונים, ומה שמעניין את הסתדרות המורים זה שאף אחד לא יגיד משהו רע על המנהלים. מה ששני הצדדים שוכחים זה שכשהמנהלים מרגישים שיש להם כוח לעשות כל מה שצריך כדי שהציונים יהיו גבוהים, מי שסובל מכך הם המורים (שגם אותם ההסתדרות צריכה לייצג) ושצריכים לעקם את הכללים.

התלמידים לעומת זאת, לא סובלים, אבל גם לא לומדים. במקום שישראל תהיה אומת ההיי-טק, יש לא מעט תלמידים שיש להם ציוני בגרות מספיק טובים כדי להתקבל לאוניברסיטה, ולא יודעים אפילו חשבון בסיסי. לפני כמה ימים בדקתי בחינה של סטודנט לתואר ראשון באחת האוניברסיטאות שחישב שאחד חלקי ארבע שווה שש. הורדתי לו כמה נקודות, אבל לא נורא. בעוד כמה שנים יהיה לו תואר ראשון, ואני בכלל לא אופתע אם הוא יהיה המורה למתמטיקה שלי.

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

22.02.2019

הרבה פעמים אומרים לי שכלכלה זה מקצוע מסובך, ויש לי כמה חברים שחושבים שצריך דוקטורט בשביל להבין את זה. כנראה שזה מה שגורם לפוליטיקאים לחשוב שהם יכולים להגיד על נושאים כלכליים פחות או יותר מה שהם רוצים. אז הנה המדריך הפשוט לדברים שפוליטיקאים אומרים ושהציבור לא אמור להבין.

נתחיל ממשה כחלון. הוא הודיע שבניגוד למפלגות הדתיות והחרדיות, "כולנו" אינה מפלגה סקטוריאלית, ולכן, "כולנו" לא תעביר כספים למגזרים מסוימים על חשבון כל השאר. כמעט באותה נשימה, כחלון גם הודיע שצריך לגלות חמלה כלפי השכבות החלשות, ולדאוג לזוגות צעירים מרובי ילדים. אז כנראה שכחלון לא שם לב, אבל רוב הזוגות מרובי ילדים משכבות חלשות שייכים לאותו סקטור שאליו שייכות המפלגות החרדיות והדתיות.

נמשיך בבני גנץ שהצהיר שהמפלגה שלו נקייה מאינטרסים, מכיוון ש"חוסן לישראל" לא מקבלת כסף מאף איש עסקים. זה בהחלט נשמע יפה, אבל מתברר שעם עקרונות קשה לרוץ לכנסת. אז כשבני גנץ אמר שהוא לא מקבל כסף מאנשי עסקים, כנראה שהוא התכוון להגיד שהוא לא קיבל כסף מאף איש עסקים חוץ מאלפרד אקירוב, גדעון יניב, וסמדר אונגר. או במילים אחרות, חוסן לישראל לא לוקחת כסף מאף איש עסקים חוץ מאלו שמוכנים להלוות לה.

 עם כבר מדברים על חוסן לישראל, אז ממה שהבנתי, הם מבטיחים לפעול להורדת יוקר המחיה. אבל במקביל, המועמד שלהם לתפקיד כלכלי בכיר הוא יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן. קצת רשה לי לראות איך ניסנקורן פועל להורדת יוקר המחיה, בהתחשב בעובדה שיהיה קשה להוריד את יוקר המחיה בלי לפגוע באינטרסים של העובדים בחברת חשמל, רשות הנמלים, הבנקים ובעוד כמה ועדי עובדים די חזקים. או במילים אחרות, חוסן לישראל תפעל להוריד את המחירים של כל המוצרים, בתנאי שלחברות שמייצרות אותם אין ייצוג בהסתדרות.

דווקא לראש הממשלה, בנימין נתניהו, יש לכאורה מצע כלכלי ברור. אבל מצד שני, כשראש הממשלה היה שר אוצר, הוא הכריז שהדבר הכי חשוב לכלכלת ישראל זה להקטין את המגזר הציבורי. שר האוצר נתניהו טען שכשהמגזר הציבורי מעסיק 55% מהעובדים במשק, המדינה תפשוט בסופו של דבר את הרגל. כשר אוצר, בנימין נתניהו עשה למגזר הציבורי דיאטה משמעותית, שהיה לה חלק חשוב בעובדה שישראל צלחה את המשבר העולמי של 2008 בקלות יחסית. אבל מאז שהוא נבחר לראשות הממשלה, כנראה שהוא שינה את דעתו. תרשים 1 מראה איך המגזר הציבורי חזר להתנפח, והוא שוב מעסיק כ- 55% מהעובדים במשק. אז כנראה ששר האוצר נתניהו חושב שמגזר ציבורי מנופח זה רע למשק, אבל ראש הממשלה נתניהו דווקא חושב שזה דבר מצוין.

לפחות נתניהו לא לבד כשמדברים על סתירות פנימיות. לפי המצע של מפלגת העבודה בבחירות האחרונות, אפשר גם להגדיל את ההוצאה הציבורית בעוד אחוז או שניים בשנה, גם לא להעלות מסים, וגם לא להגדיל את הגרעון. זה בערך כמו שמישהו יציע לאדם שנמצא במינוס להישאר עם אותו שכר, לבזבז עוד אלפיים שקל בחודש, לא לקחת הלוואות ולא להגדיל את האוברדאפט. כנראה שבמפלגת העבודה יודעים איך אפשר לעשות את זה.

לפני סיום, אי אפשר בלי להזכיר את יאיר לפיד שבתור שר אוצר החליט שאלכוהול זה דבר לא בריא, ושכדי לצמצם את הצריכה צריך להעלות את המס על משקאות משכרים. התוצאה הייתה שהמס על משקאות זולים עלה בהרבה, בזמן שהמס על משקאות יקרים ירד באופן חד. כך שלדעתו של יאיר לפיד, כנראה שהאלכוהול בוודקה מזיק, אבל האלכוהול בוויסקי הוא דווקא מאד בריא.

למזלנו, יש מפלגה אחת שעושה בדיוק מה שהיא אומרת, ומראה לכל השאר איך עושים את זה נכון. אז כדאי שכל המפלגות ילמדו מיהדות התורה. כל מה שהם מבטיחים, הם גם מקיימים.

גיל ינאי |  מנהל מחלקת השקעות מחלקת מוסדיים בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

12.02.2019

חברות דירוג האשראי מדרגות גופים אשר גייסו כסף מהציבור באמצעות אגרות חוב ואת היכולת שלהן לעמוד בהחזר תשלומי הקרן והריבית. הדרוג מבוצע על בסיס ניתוח מעמיק, בדיקת יחסים פיננסיים ואחרים, ומבחני מאמץ, המעידים על היכולת והסיכוי לשרת את החוב. הדירוג נעשה באמצעות סולם דירוג,  מה שמאפשר מושג ראשוני על האיתנות הכלכלית של המנפיק כמו גם על הסיכון הגלום בו.

החברות המובילות בתחום דירוג האשראי, להן סולמות דירוג נפוצים הן  S&P ו-  Moody's.

 להלן טבלה המפרטת את סולמות הדירוג של החברות המובילות:

S&P 

Moody's 

AAA

Aaa

AA+

Aa1

AA

Aa2

AA-

Aa3

A+

A1

A

A2

A-

A3

BBB+

Baa1

BBB

Baa2

BBB-

Baa3

BB+

Ba1

BB

Ba2

BB-

Ba3

B+

B1

B

B2

B-

B3

CCC+

Caa1

CCC

Caa2

CCC-

Caa3

CC

Ca

C

C

D

 

NR

NR

 

בישראל פועלות שתי חברות דירוג, מידרוג ומעלות. חברות אלו משתמשות בסולמות הבינלאומיים, מעלות משתמשת בסולם הדירוג של S&P ומידרוג בשל Moody's. הדירוג בישראל מקל יותר מאשר הבינלאומי, ולרוב נהוג ככלל אצבע, להמיר דירוג בינלאומי לדירוג ישראלי על ידי העלאת שתיים עד שלוש רמות דירוג.

על מנת לדרג את החוב, החברות בוחנות מספר רב של פרמטרים, כגון יחסים פיננסים, אג"ח נוספות או הלוואות נוספות שקיימות לחברה שאינן סחירות בהכרח. ,מזומן ונכסים נזילים שנמצא בקופת החברה, שעבודים של החברה לטובת החוב ועוד מגוון רחב של פרמטרים.

בלא מעט מקרים הרגולציה מחייבת את מנהלי ההשקעות לקנות רק ניירות שנמצאים בדירוג השקעה (מעל BBB+ לפי Fitch), ישנם אפילו לקוחות שדורשים זאת גם אם הרגולציה אינה מחייבת.

אך האם בפועל ניתן להסתמך על דירוגים אלו שיסווגו נכון את החברות בעלות החוסן הפיננסי הטוב ביותר לשרת את החוב עבור המשקיעים?.

על מנת לענות על שאלה זו, יש צורך לסקור את אירועי השנים האחרונות.

ניקח לדוגמא מקרה שהתפרסם לאחרונה, על חברת החשמל PG&E – פסיפיק גז ואלקטריק, הפועלת בקליפורניה. החברה חשודה כי גרמה לשריפות הענק שהשתוללו בקליפורניה בשנתיים האחרונות. עקב כך החברה חשופה לתביעות ענק בגין הנזק שנגרם. מעבר לכך, החברה ספגה כבר הפסדי עתק עקב האירועים המדוברים, ואכן לאחרונה הגישה בקשה להגנה מפני פשיטת רגל (צ'פטר 11). ולמרות כל זה, דירוג החברה היה Ba3 עד ליולי 2018.

גם בזירה המקומית יש לא מעט דוגמאות שהבולטות שביניהן הן אגרות החוב של חברות נדל"ן אמריקאיות. בשנים האחרונות הונפקו בבורסה המקומית אג"ח אלו כמו פטריות אחרי הגשם.

אחת הדוגמאות לעניין זה היא חברת אול-ייר. עד לאחרונה, החברה נסחרה בתשואה חד-ספרתית נמוכה, ובעלת דירוג A, למרות שכבר תקופה ארוכה יש לחברה הרעה ביחסים הפיננסים והחל חשש אצל המשקיעים על יכולתה להחזיר את החוב.

למרות חששות אלו, דירוג החברה נשאר על כנו לתקופה של כשנה, וגם לאחר פרסום הדוחות הרבעונים, אשר הציגו בעיות מהותיות בממשל התאגידי בחברה, והתשואות של אגרות החוב הגיעו לרמות דו ספרתיות, לקח לחברות הדירוג כחודש שלם לפעול להורדת הדירוג של החברה ל A- ,  דירוג שלא בהכרח מייצג נכון את הסיכון הגלום בחברה.

בתקופה בה הונפקו איגרות אלו, התשואות בשוק האג"ח המקומי היו נמוכות וזה פתח הזדמנות לחברות רבות לבוא לגייס כאן חוב זול יחסית ולפרוע הלוואות בנקאיות בריביות גבוהות יותר.

החברות האמריקאיות  קיבלו לרוב דירוגים גבוהים מקבוצת A ו-AA, ובהתחלה זה היה נראה כי אגרות אלו מהוות מכשיר השקעה מועדף, ברמה כזו כי מי שהחזיק בהן במהלך שנת 2017 עשה תשואה עדיפה על פני מתחריו שאינם מחזיקים באג"ח אלו. לצורך המחשה, מצורף גרף של ארבעה אגרות, שתיים של חברות נדל"ן זרות ושתיים של חברות ישראליות.

מקור Globes trade one הנתונים בגרף נכונים לסוף שנת 2017.

 

כל עוד השוק היה רגוע, חברות אלו נסחרו בתשואות גבוהות יותר במעט מהחברות הישראליות בעלות דירוג זהה, אך עדין רמות סבירות המעידות על כך שיאפשרו להן למחזר את החוב בעתיד.

לקראת אמצע שנת 2018 החלו התשואות באג"ח ממשלת ארה"ב לעלות ולהגיע לרמת שיא של 3.23% בנובמבר של אותה שנה. עלייה זו הגדילה את העצבנות אצל המשקיעים, בתוספת ירידות חדות בשווקים, ופדיונות עתק בקרנות. כל אלה הגדילו את התשואות באג"ח בכלל ובאג"ח האמריקאיות במיוחד.

 

אם בהתחלה הדבר היה נראה כבהלה, נראה כי חברות רבות מתבססות ברמות תשואה גבוהות אלו, וכפועל יוצא היכולת שלהן למחזר את החוב שלהן מתמוססת.

למרות התשואה הגבוהה, מרבית החברות האלו נשארו ברמת דירוג קבוצת A, דירוג השקעה לגיטימי ואף נחשב דירוג חוב יציב.

החוק הראשון במימון הוא תשואה משקפת סיכון, ככל שהסיכון בחברה גבוה יותר, המשקיע רוצה פיצוי על ההשקעה בדמות תשואה גבוהה.

לכן היינו מצפים לראות שאם הסיכון באג"ח גבוה, הדירוג שלה ישתנה בהתאם וישקף את הסיכון, אך לא כך הדבר, במקרה הטוב הדירוג שלהן משתנה באיחור, ושהתשואה באג"ח כבר הגיעה לדו ספרתי גבוה.

מצורפת טבלה של מספר אגרות חוב אמריקאיות שימחישו את הנושא:

שם אגרת חוב

תשואה ברוטו

דירוג

סטרווד ווסט אג"ח א

26.6%

A

ג'י.אף.אי אג"ח ב

18.16%

-A

סטרוברי אג"ח א

18.3%

-A

מדלי אגח א

12.06%

-A

ספנסר אג"ח א

13.88%

A

ווטרסטון אג"ח א

14.94%

-A

דה לסר אג"ח ה

11.8%

-A

מקור Globes trade one הנתונים נכונים ל-05/02/2019 ומציגים מדגם חלקי של אגרות חוב כאמור.

אז האם חברות הדירוג רלוונטיות בעולם שכל המידע חשוף לכולם והתגובה למידע היא מידית, כנראה שלא.

כמשקיעים אנו צריכים להבין כי ישנם עיוותים בדירוגי החברות הללו, הן בציון שהן נותנות אל מול המצב הכלכלי הריאלי של החברה המדוברת והן בעיתוי ובזמן התגובה לשינויים עסקיים ואחרים במצבה.

מכיוון שכך, עלינו לנתח את החברות בעצמנו ולקבוע דירוג נכון לחברות אלו, שישקף בזמן אמת את מצבן הכלכלי ויכולת הפירעון שלהן.

אם מעוניינים להשקיע באגרות חוב עם תשואה עודפת אך באותה רמת דירוג, מומלץ לבחון את אלו שלהן בטחונות או שעבודים, או לבדוק את חוסנה הפיננסי של החברה, שיאפשר לה בעתיד לשרת את החוב.

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

04.02.19

השבוע התבשרנו כי אינטל החליטה להשקיע עוד 40 מיליארד ₪ במפעל שלה בקריית גת. ההודעה לוותה בצהלות שמחה מכיוון משרד האוצר שרואה בהשקעה הזאת הצלחה גדולה למשק הישראלי, אבל גם בקריאות גנאי מצד האופוזיציה שרואה בהטבות שניתנות לאינטל שוד של משלמי המסים בישראל.

אז ראשית, נכון שאינטל נהנית מהטבות גדולות על ההשקעה שלה בישראל. אבל כנראה שזאת אחת ההשקעות היותר משתלמות למדינה. קודם כל, לעובדה כי אינטל הפכה את ישראל לאחד ממרכזי הייצור והפיתוח המובילים שלה יש לא מעט השפעה על הדימוי של ישראל כאומת ההיי-טק. נכון שיש בישראל לא מעט חברות היי-טק ישראליות, אבל את השמות של רובן אף אחד בחו"ל לא מכיר. כל אחד, אבל, יודע שהלב של יותר ממחצית המחשבים בעולם הוא Intel inside.

שנית, אנשי מחשבים שעובדים באינטל יוצאים עם ידע שאי אפשר ללמוד בארץ על איך עובדים בחברה בינלאומית גדולה. את הידע הזה הם מביאים אחר כך לחברות אחרות שהן עובדים בהם. זה עוזר להם לתקשר עם משקיעים בחו"ל, ולהגדיל את הסיכוי שמהסטרט-אפ שלהם ייצא המוביל-איי הבא.

אבל מעבר לוויכוח על האם כדאי לתת לאינטל את המענקים או לא, ההחלטה של אינטל להשקיע בישראל היא זרקור על אחת הבעיות הגדולות של המשק הישראלי. מי שקרא את הפרסום של הלמ"ס על התוצר של ישראל ברבעון הקודם גילה שהיה גידול משמעותי בייצוא, ובמקביל קיטון גדול בהשקעות.

הגידול בייצוא הוא כמובן סימן חיובי למשק, ולעומת זאת הקיטון בהשקעות נראה כמו בעיה. אבל כשמסתכלים על הפרטים מגלים שבעצם, העלייה בייצוא והקיטון בהשקעות אלו שני צדדים של מטבע אחד: אינטל סיימה את ההשקעה שלה במפעל הנוכחי, והמפעל התחיל לייצר. לכן, הייצוא גדל וההשקעות קטנו.

כשמבינים את זה, מבינים שבמדינת ישראל בעצם אין מקרו-כלכלה. הכלכלה של ישראל תלויה מאד בשלוש חברות שמהוות את רוב הייצוא: אינטל, טבע, וכי"ל. כך שלמעשה, המקרו-כלכלה של ישראל הוא מאד מיקרו. תבדקו מה קורה לשלושת החברות האלה, ותדעו במידה רבה מה יקרה לתוצר של ישראל בתקופה הקרובה.

לכן, זה לא משנה מי שר האוצר. אין אף שר אוצר במדינת ישראל שיסרב לתת לאינטל את ההטבות שהיא מבקשת. כי המפעל של אינטל לבד הוא בערך אחוז מהתוצר של מדינת ישראל. כשלוקחים בחשבון את כל החברות שמספקות לאינטל שירותים, אינטל היא הרבה יתר מאחוז מהתוצר. כך שכל שר אוצר יודע שאם אינטל תעזוב, המשמעות היא שישראל תכנס למיתון שימשך עד שהמשק ימצא תחליפים, וזה ייקח תקופה לא קצרה. מכיוון שאף שר אוצר לא רוצה שדבר כזה יקרה במשמרת שלו, אז זה בכלל לא משנה האם שר האוצר מאמין שההטבות לאינטל הן דבר רווחי למשק (לדעתי כן) או שלא. מה שאינטל תרצה, היא תקבל.

 

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

11.01.19

שר האוצר מתגאה שמחירי הדירות נעצרו, אבל מה שבמשרד האוצר לא מרבים להזכיר זה את מחירי השכירות. כפי שאפשר לראות בתרשים, בזמן שמחירי הדירות אכן נעצרו בשנה האחרונה, מחירי השכירות ממשיכים להראות מגמה די אחידה כלפי מעלה.

העלייה של מחירי השכירות היא לא סימן טוב, כי היא ממחישה בעיה יסודית של התערבות ממשלתית: בדרך כלל, ההתערבות הזאת מלאה בכוונות טובות, אבל הרבה פעמים הכוונות הטובות לא מנסות לפתור את הבעיה הנכונה.

במקרה של מחירי הדירות בישראל אחת מהבעיות הקשות של ההתערבות הממשלתית במחירי הדירות היא שהממשלה הניחה שהבעיה היא שכולם רוצים דירה, ולכן המטרה של מחיר למשתכן היתה לספק דירות במחירים נמוכים יחסית, כדי שכל מי שרוצה יוכל להיות בעלים של דירה בישראל.

הבעיה עם הגישה הזאת זה שהיא היתה נכונה כל עוד מחירי הדירות בכל הארץ המשיכו לעלות. כי כשמחירי הדירות עולים, כולם רוצים לקנות דירה. חלק גדול קונים כי הם רוצים להרוויח: אני לא יודע כמה סיפורים אתם שמעתם על אנשים שקנו דירה לפני כמה שנים במחיר מצחיק ונעשו מיליונרים מלמכור אותה כעבור כמה שנים, אבל אני שמעתי הרבה. החלק האחר קונה כי הוא מפחד שאם הוא לא יקנה עכשיו, לא ישאר לאחר כך.

תרשים 1: מדד מחירי שכירות ודיור (מקור: למ"ס)

אבל כשמחירי הדירות כבר לא עולים, אנשים כבר לא רוצים דירה בכל מחיר. את התוצאה רואים עכשיו: אפילו שמחירי הדירות עוצרים או אפילו יורדים, לא רק שהקונים לא מסתערים על השוק, הם ממתינים. והם ממתינים גם בגלל שמה שמשרד האוצר שכח לבדוק זה אילו דירות אנשים רוצים, ולאיזה מטרות הם צריכים אותם.

משרד האוצר הניח שאם יבנו דירות במחיר למשתכן בפריפריה, מי שיכנו אותם יהיו אנשים שירצו לגור שם. אבל העצירה במכירות מלמדת שחלק גדול מהקונים היו אנשים שחשבו לשלם את המשכנתא בעזרת שכר הדירה ובעוד כמה שנים למכור את הדירות ולצאת ברווח.

אחת הסיבות שמשרד האוצר טעה בחישובים שלו, היא ששוק העבודה בישראל משתנה, והצרכים של אנשים צעירים משתנים. אני די משוכנע שאף אחד לא עשה בדיקת עומק של הנושא הזה (בטח לא משרד האוצר), אבל יש לא מעט סימנים לכך שכיום חסר בישראל שוק שכירות עמוק ומשוכלל יותר מזה שקיים היום. כשאנשים נשארים לא נשואים עד גילאים מאוחרים, וכשאותם אנשים גם מחליפים מקומות עבודה לעתים תכופות יותר, נוח להם גם שתהיה להם היכולת להחליף את הדירה.

זה אומר שאם רוצים לפתור את הבעיה של הזוגות הצעירים בישראל, מישהו צריך גם לדאוג לדירות זמינות להשכרה בקרבה לאזורים שבהם נמצאת העבודה. זה אומר שיש מקום לעודד משקיעים לרכוש דירות בכמויות גדולות. כי קרוב לאזורי הביקוש, אין הרבה סיכוי שאדם או זוג צעיר יוכל לרכוש היום דירה, אבל הם בהחלט יכולים לשכור אותה, ואפילו לחסוך כסף לדירה משלהם.

אבל במקום לעודד את המשקיעים שיכולים לרכוש דירות באזורי הביקוש כדי להעמיד אותם להשכרה, משרד האוצר בחר דווקא להפוך את הזוגות הצעירים למשקיעים שרוכשים דירות להשכרה בפריפריה. הבעיה היא שהם רכשו את הדירות במקום הלא נכון, ולכן הם כנראה לא יעשו רווח על הדירות הללו. בעיה נוספת היא שההרחקה של המשקיעים מהשוק והירידה שנגרמה בשל כל במספר העסקאות בשוק החופשי גורמת לירידה חדה בהתחלות הבניה, מה שאומר שבשנים הקרובות שוב נראה מחסור בדירות במקומות שבהם אנשים רוצים לגור. וכשיש מחסור בדירות באזורים שבהם אנשים רוצים לגור רואים עליה במחירים של שכר הדירה, כי על הדירות שעדיין פנויות באזור המרכז צריך לשלם. ומכיוון שלא בונים עוד דירות להשכרה במרכז, בשנים הקרובות יצטרכו לשלם אפילו יותר. אז שר האוצר יכול להתגאות שהוא עצר את מחירי הדירות. אבל זה ממש לא הסוף של ה"משבר" בשוק הדיור. זאת רק ההכנה למשבר מסוג חדש.

ליאור קידר |  מנהל דסק חו"ל

15.01.19

מגמת התחזקות הדולר בעולם, פער הריביות ההיסטורי בין ריבית בנק ישראל לריבית הפד האמריקאית, נגיד בנק ישראל חדש והבחירות שבדרך, מעלים את השאלה האם האג"ח הקונצרניות בישראל עדיין אטרקטיביות?

שער החליפין של הדולר מול השקל השלים עלייה משמעותית של כ- 8.5% בשנה האחרונה. עלייה זו נובעת מהמשך השיפור בכלכלת ארה"ב ומפער הריביות המשמעותי שיש בין הריבית על הדולר שעומדת על 2.5% לעומת 0.25% בלבד. בנוסף, כלכלת ארה"ב ממשיכה להתחזק מתהליך אמריקה פירסט אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בנתוני השתתפות העבודה שמפתיעים כלפי מעלה (63.1%) והמשך תעסוקה מלאה.

בנוסף, מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין גם כן תומכת במגמת התחזקות הדולר בעולם מכיוון שתהליך זה מייצר אי וודאות שמביאה את המשקיעים לחפש נכסים "בטוחים יותר". כמו כן, בארה"ב השוק צופה ליציבות ברמת הריבית בעוד שהריביות בעולם ממשיכות להיות נמוכות היסטורית, לדוגמא בגוש האירו שגם קשה לראות מתי תהליך המדיניות המוניטרית המרחיבה תגיע לסופה. והריבית אמורה להיוותר ברמה אפסית לטווחים ארוכים מאוד.

לגבי המשק הישראלי, אנו צופים שפער הריביות בין ריבית הפד לריבית בנק ישראל יישמר עקב הקו היוני שהציג הנגיד החדש.

לאור העובדה שהמשק מייצר צמיחה אך טרם מתבססת סביבת אינפלציה סביב 2%, אמצע היעד הממשלתי, החשש מהמשך פריצת התקציב מעל היעד ומהבחירות המתקרבות עלול לפיחות מסוים אך ההשפעה המקזזת של הזרמת הגז אמורה להוביל לשער חליפין יציב ולכן אנו מעריכים שפערי העקומים יישארו כפי שהם היום בעוד שנה פחות או יותר.

האירועים הללו גרמו למצב שבו כל העקום האמריקאי נמצא מעל לעקום השקלי (עד ל-20 שנה). במילים אחרות, התשואות באיגרות הממשלתיות הישראליות (שקליות) נמוכות מהתשואות של איגרות חוב ממשלתיות אמריקאיות בעלות מח"מ דומה למרות ההבדל האדיר בין המדינות בדירוג ובחוסן הכלכלי. למרות שבפערים מצטמצמים ואף חלק מהנתונים היבשים נוטים לטובת ישראל.

האם יש פיצוי ברמת המרווחים?

לאחר שראינו שבאגרות חוב הממשלתיות יש יתרון להחזיק באג"ח אמריקאיות על פני השקליות, השאלה האם המרווח בין האג"ח הקונצרני הישראלי מפצה יותר ממקבילו האמריקאי? בחנו את רמות המרווחים בארץ בהשוואה לרמות המרווחים בארה"ב. ערכנו השוואה בין מדדי אג"ח בארץ ובארה"ב וכן בין אג"חים בודדים באותו ענף במח"מ דומה.

מרווחי האג"ח הקונצרניות בישראל נפתחו לאחר המשבר בשווקים בחודש דצמבר כאשר מדד התל בונד 60 בעל מח"מ 4 ומרווח של 1.48% מהממשלתי. מדד תל בונד שקלי 50 באותו מח"מ מניב מרווח של כ- 1.49%. לצורך השוואה לקחנו תעודה בשם SPIB העוקבת אחרי מדד אגרות חוב קצרות ומדורגות בארה"ב שמניבה מרווח מהממשלתי 1.54% ומח"מ 4.35. הדירוג הבינלאומי של מדדי התל בונד הוא BBB- לעומת הדירוג העולמי הממוצע בתעודה האמריקאית הוא A-.  היינו מצפים שהשוק יתמחר את האג"חים הישראלים במרווח גדול יותר מהאמריקאי לאור פערים בשווי חברות, דירוגים ויחסי כיסוי החוב.

כפי שראינו, אין הבדלים במרווח הסיכון בין אג"ח קונצרניות בארץ לעומת המרווח בארה"ב. אך מבחינת התשואה בגלל פערי העקומים באמריקאיות היא גבוהה יותר.

כעת נבחן לפי ענפים הבאים: בנקים, ביטוח, תקשורת, מסחר ומזון לפי הפרמטרים הבאים: שווי שוק, מח"מ, דירוג בינלאומי, תשואה ומרווח ממשלתי.

בענף הבנקים בדקנו באג"חים הישראלים את האגחים של מזרחי ולאומי לעומת אג"חים של WFC ו- UBS. מהבדיקה עולה שממוצע המרווח בבנקים הישראלים עומד על 0.65% לעומת 1.2% באג"ח האמריקאיות בעוד פערי הדירוג בשני נוצ'ים A+ לעומת A- באמריקאיות. כמו כן הבנקים האמריקאים שווים פי 25 משווי הישראלים.

בענף הביטוח והשוונו את האג"חים של החברות כלל ביטוח ומגדל לעומת האגחים של חברת AIG. ממוצע המרווח דומה ועומד על כ-1.3% עם נטייה קלה לטובת האמריקאיות. פערי הדירוג עומדים על 3 נוטשים, BB+ לעומת BBB-. ופערי השווי הם פי 36. 

בענף התקשורת והמדיה, ערכנו השוואה לאיגרות החוב של סלקום, פרטנר ובזק לעומת America Movile  ו- AT&T.

חברת America Movile היא אחת מחברות התקשורת הגדולות הפועלת ב-18 מדינות באמריקה הצפונית והלטינית. וחברת AT&T האמריקאית יותר דומה בפעילות בזכות שירותי הטלוויזיה. בענף זה ההתפלגות המרווח רחבה יותר וניתן לקבל הפרשים בין הסדרות השונות והממוצע עומד על 1.35% בדומה לאמריקאיות. פערי הדירוג עומדים על 3 נוטשים, BB+ לעומת A- באמריקאיות. ופערי השווי הם פי 38 בממוצע.

בענף המסחר ערכנו השוואה בין איגרות חוב של שופרסל אל מול TARGET. חברת TARGET מפעילה רשת סופר discount בארה"ב.

פערי המרווח הפעם הם לטובת שופרסל שבממוצע המרווח 1.2% לעומת 0.7% ל-TARGET האמריקאית. בדירוג יש פער של 2 נוטשים, BBB- לעומת A באמריקאית. לגבי השווי מדובר בפער של פי 23.

בענף המזון, בדקנו את האיגרות של שטראוס מול Unilever. כאן פער השווי חברה עומד על פי 57 של Unilever על שטראוס. המרווח זהה ועומד על 0.65% וישנו פער של 3 נוטשים בדירוג BBB+ לעומת A+ של האמריקאית.

לסיכום, ניתן לראות שרמת רמת המרווחים הם די זהים אך ההפרשים בין החברות הוא עצום בדירוג ובשווי חברה. ניתן למצוא אגרות בעלי מרווח גבוה יותר בהשוואה לאיגרות הנסחרות בארץ. הדבר המשמעותי בעיני הוא שבגלל שהעקום השקלי נמצא מתחת כפי שציינו התשואה הדולרית שנקבל על התיק גבוהה מהתשואה השקלית. כמו כן חשוב לציין שהנזילות באג"חים הזרים הנזילות גבוהה בהרבה מהשוק הישראלי.

 לאור זאת, יתכן ובמצב הנ"ל נכון "לתבל" את ההשקעות באג"ח חברות אמריקאיות בתיק לאחר בחינה מקיפה של ההבדלים בחברות לדוגמא המינוף ויכולת ההחזר של החוב. יחד עם זאת, יש לזכור שההשקעה הינה בדולר ארה"ב כך שאם יהיה תיסוף בשקל ההשקעה  צפוי להניב תשואה נמוכה יותר ואף שלילית במונחים שקליים.

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

04.01.19

הרבה דוקטורטים נכתבו על עמוס עוז כסופר. אבל אני חושב שעד היום, אף אחד לא שם לב שהוא היה גם כלכלן לא רע בכלל. מבין כל הדיונים הכלכליים שמופיעים בספרים שלו, אני מחבב במיוחד תאור שמופיע ב"סיפור על אהבה וחושך," ועוסק באחת הסיבות שבגללה אנחנו מתלוננים עד היום על יוקר המחיה.

בקטע הזה, עמוס עוז מתאר ויכוח שהוא ראה פעמים רבות כילד, כשנכנס למכולת השכונתית לקנות גבינה. הלקוחות התווכחו ביניהם האם לקנות גבינה מתנובה, או גבינה שייצרו ערבים מהכפר הסמוך. כי מצד אחד, עניי עירך קודמים, ולכן חובה לקנות גבינה של תנובה. מהצד השני, זאת חרפה לא לקנות ממישהו רק בגלל הבדלי דת, לאום או גזע. ומהצד השלישי, זה ממש פאתטי לקנות גבינה ערבית רק בגלל שהיא עולה שני גרושים פחות מגבינה שיוצרה על ידי חלוצים ששוברים את גבם למען המולדת.

אצל עמוס עוז, הויכוח הזה נמשך במעגלים, ובסוף, מי שקונה (לא חשוב מה) מרגיש בעיקר בושה. עד לפני כמה שנים, לכלכלנים היה קשה להבין מהיכן מגיעה הבושה, בגלל שכל המודלים הבסיסיים בכלכלה מניחים שבחירה זה דבר טוב. אם יש לך שתי אפשרויות, ועכשיו מוסיפים אפשרות שלישית, אז ברור (לכלכלנים) שלא יכול להיות שהמצב יעשה פחות טוב.

אבל נניח לרגע שאתם נגשים לחנות לקנות טלפון סלולרי. המוכר הנחמד מציע לכם דגם מסויים, מסביר לכם על כל היתרונות שלו, ומסיים בזה שהוא אומר שבדיוק עכשיו הוא נמכר ב- 30 אחוזי הנחה. לא תקנו?

עכשיו, נניח שאתם נכנסים לאותה חנות, ואותו מוכר נחמד מציע לכם שני דגמים, שניהם מצויינים, ושניהם ב- 30 אחוזי הנחה. ההבדל הוא שאחד קצת יותר משוכלל, והשני טיפה יותר זול. איזה תקנו? יש לא מעט לקוחות שיקבלו כאב ראש, יתנצלו, ויחזרו יותר מאוחר עם עוד חבר או חברה.

מי שמוכר לכם יודע את זה, ולכן מוכרים ישתדלו לא להציע לכם שני דגמים שיהיה לכם קשה לקבל ביניהם החלטה. הרבה יותר קל להחליט כשצריך לבחור בין עסקה מצויינת לכזאת שנראית הרבה פחות טוב. אבל מי שהבין הכי טוב את הקושי של הצרכנים לקבל החלטות, היתה תנובה.

כי כמו עמוס עוז, גם המנהלים של תנובה ראו איך לפני הקמת המדינה הציבור לא מסוגל להחליט בין גבינה של תנובה לגבינה של מישהו אחר. ולכן הם שכנעו את ממשלות ישראל הראשונות שהכי כדאי לכולם להקל על הציבור בזה שיקחו ממנו את הבחירה. כך תנובה קיבלה מונופול על מוצרי חלב, ביצים, בשר, ירקות ופירות. הציבור לא התלונן, כי עכשיו הציבור יכל גם לקנות סחורה שמייצרים חלוצים, וגם לא להתלבט בינה לבין גבינה קצת יותר זולה (ואולי גם קצת יותר טעימה) שייצר מישהו אחר.

באותו אופן, חברות אחרות קיבלו מונופול בתחומים אחרים. וכך נשארנו עד היום עם מונופולים גדולים וחזקים שכבר מזמן לא צריכים להתחרות עם איזה חקלאי ערבי מסכן. אז נכון, לאורך השנים ממשלות ישראל קצת צימצמו את הכוח של המונופולים האלו, וגם נכון שלמרות כל הקשיים שהממשלות שמו בדרך, בכל זאת יש בישראל היום קצת תחרות. אבל המדינה עדיין מקשה מאד על ייבוא של מוצרי מזון לארץ, כשהתירוץ הוא עדיין הצורך להגן על החקלאים, למרות שתנובה ושאר יצרני המזון כבר מזמן לא דואגות לחקלאים. להיפך, פה ושם הן אפילו סוחטות אותם כפי שהן סוחטות את הצרכנים. כל עוד הצרכנים ממשיכים להאמין שבכל זאת עדיף לקנות תנובה כי צריך לעודד תוצרת כחול לבן (גם כשהעובדים הם תאילנדים ורוב חומרי הגלם מגיעים מחו"ל), הצרכנים ימשיכו לשלם. אבל תודה לעמוס עוז שלפחות מזכיר לנו איפה ומתי הכל התחיל.

Page 1 of 43  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית חינם עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום