עיתונות מקצועית - אינפיניטי

עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 19.4.18

אחרי 70 שנים, מדינת ישראל הגיעה פחות או יותר לעצמאות כלכלית. נכון, היא אמנם עוד מקבלת קצת עזרה "מהדוד מאמריקה", אך כבר מסוגלת להסתדר כלכלית גם ללא הסיוע הזה. נכון גם שנותרו לה עוד מעט חובות שהיא צברה בעבר ועוד כאלה שהיא צוברת בשוטף, אבל אלו חובות בסדר גודל סביר, כאלו שהיא בהחלט יכולה להחזיר.

המצב של האזרחים, לפחות לתחושתם, פחות מזהיר. נכון שלציבור יש לא מעט חסכונות, ובכללם גם חסכונות חובה. אבל, למרות זאת, ואולי דווקא בגלל זה, רוב המשפחות הישראליות נמצאות במינוס. : כאשר משתמשים בנתוני הלמ"ס, כפי שעושה משרד האוצר, מוצאים תופעה מעניינת: ב- 80% ממשקי הבית בישראל, החסכונות גדולים מההוצאות. אבל כאשר בוחנים את ההוצאה לעומת ההכנסה של משקי הבית בשוטף, מתקבלת התמונה שבתרשים 1.

תרשים 1 : הכנסות והוצאות משקי בית לפי חמישוני הכנסה. מקור: מכון טאוב

הכנסות והוצאות משקי בית לפי חמישוני הכנסה. מקור: מכון טאוב (עיבוד תמונה)

אפשר לראות שלמעט החמישון העליון שאכן נמצא בפלוס, יתר החמישונים נמצאים במינוס, והמינוס הזה הולך וגדל ככל שההכנסה יורדת. כפי שאפשר לראות בתרשים 2, שמראה את הפער בין ההכנסות להוצאות לפי חמישון, החמישון העליון נמצא בפלוס יפה. אבל אפילו החמישון הרביעי, אלו שיש להם הכנסה חודשית כוללת ממוצעת של כ- 20 אלף ש"ח, נמצאים במינוס ממוצע של כמעט אלף ש"ח. שלא לדבר על אלו בחמישון התחתון, שהמינוס שלהם גדול כמעט כמו ההכנסה שלהם.

תרשים  2: החסכון (פער בין הכנסות להוצאות) הממוצע לפי עשירוני הכנסה. מקור: מכון טאוב

החסכון (פער בין הכנסות להוצאות) הממוצע לפי עשירוני הכנסה. מקור: מכון טאוב (עיבוד תמונה)

אז כיצד אפשר להסביר את העובדה שמשרד האוצר משוכנע שרוב המשקים נמצאים בפלוס, ודה פקטו, כמעט כולם במינוס? להסבר יש שני חלקים. החלק הראשון הוא שלכל משפחה בישראל יש הרבה הוצאות שוטפות, שנחשבות בעיני האוצר כחסכון: תשלומים לקרנות פנסיה, לביטוח מנהלים, לביטוח חיים, ולקרנות נאמנות. נכון שהוצאות אלו משמשות כחסכון, אך אלו חסכונות יעודיים שרוב המשפחות לא יכולות להשתמש בהם בשוטף.

בסופו של דבר, הציבור רואה רק את המינוס שנשאר בחשבון העו"ש שלו לאחר ההורדות מן המשכורת בתחילת החודש.

החלק השני הוא הוצאות על השקעות בנדל"ן ורכב. זהו חלק משמעותי מההוצאה של משקי בית: עבור משקי בית בכל רמות ההכנסה, ההוצאות הממוצעות על השקעה בנדל"ן ורכב מהוות כ- 15% מההכנסה. מבחינת משרד האוצר, ההוצאות הללו הן השקעה בנכסים שמשקי הבית מבצעים מבחירה, ולכן הן חלק מהחסכון. אבל עבור מרבית משקי הבית, ההוצאות האלו הן ההבדל שבין "לסיים את החודש בפלוס ובין לסיים את החודש במינוס".

כך שבשביל להעביר את משקי הבית ממינוס לפלוס, נדרשים שני דברים. אחד, להוריד את מחירי הדיור, או להעלות את ההכנסה של משקי הבית לרמה שתאפשר להם לרכוש דירות. זה חשוב בעיקר משום שמרבית  משקי הבית הצעירים אינם יכולים לגייס בעצמם את ההון הנדרש לרכישת דירה והם נעזרים בעודפים של ההורים. התוצאה היא שלא רק הצעירים שרוכשים את הדירות נכנסים למינוס, אלא גם ההורים נכנסים לשרשרת המינוס.

החלק השני מתייחס לירידה במחירי הרכבים. בשנים האחרונות מחירי הרכבים ירדו, והפכו את היכולת לרכוש רכב חדש לאופציה הנמצאת בהישג היד של רוב המשפחות. בעזרת תוכניות המימון הנדיבות שניתן לקבל בחברות הליסינג והרכישה, אנשים מוצאים את עצמם במצב שבו הם יכולים לרכוש אפילו רכב שנחשב "יוקרתי". עבור הרבה מאד משקי בית, קשה מאד לעמוד בפני הפיתוי הזה. אבל לכך יש מחיר, ואפילו מחיר כבד. מי שרוכש מכונית בתוכנית מימון שכזאת, הרבה פעמים מאבד תוכנית חסכון, ובמקומה הוא מקבל רכב, שהערך שלו נשחק במהירות. הקלות שבה אנשים יכולים לרכוש רכב חדש מורידה את הביקוש בשוק הרכב המשומש ומחירי הרכב מיד שניה יורדים. כך שמי שרוכש רכב בתוכנית מימון כזו, מוצא שהוא מאבד חסכון חליפי, מחויב לשלם תשלומים (הכוללים ריבית) בכל חודש, ועם נכס שעד שהוא יסיים לרכשו, יהיה בשווי שהוא פחות מחצי המחיר בו הוא קנה אותו.

כך שמי שרוצה להצטרף למדינה ולחגוג עצמאות כלכלית חייב ללמוד ולתכנן את היקף ההוצאות בהתאם לרמת ההכנסות, למשל לשקול היטב משמעות רכישת רכב חדש גם אם זה עולה "רק 500 ש"ח בחודש". על המדינה מצידה להבין נכון יותר את זווית ההסתכלות של האזרח הסובל מהמינוס ולהפחית את מחירי הדיור. חג עצמאות שמח.

 

 הירידה האחרונה שחלה בחודשים האחרונים בשווי המטבעות הקריפטוגרפיים אינה הופכים אותם חסרי ערך, ירידת הערך הזו מעודדת פיתוחים חדשים, שעשויים להפוך את המטבעות לשימושיים יותר

מאת: אביחי שניר17.4.2018

מאז שהביטקוין הגיע לשיא שגירד את ה- 20 אלף דולר בדצמבר 2017, המחיר שלו ירד בצורה חדה.

ניתן לראות בתרשים 1 את המחירים של שניים מהמטבעות הקריפטוגרפיים המובילים, הביטקוין והאתריום. מאז מחיר השיא, הביטקוין איבד כ- 66% מערכו. גם מחירו של האתריום עבר תהליך דומה. המחיר של האתריום עוד המשיך לטפס גם אחרי שהמחיר של הביטקוין החל לרדת, אך גם הוא הצטרף לירידות ואיבד כ- 70% מערך השיא שלו.

 

אמנם, חלק מהירידה במחיר של המטבעות הקריפטוגרפיים נובעת משינוי טכני שארע בגלל החלטה שלא לכלול את המחירים בזירות המסחר בדרום קוריאה במחיר העולמי הממוצע. אך, למרות זאת, הירידה במחירים היא משמעותית מאד.

אין ספק שמי שקנה מטבעות קריפטוגרפיים במחירי השיא, ספג הפסד גדול וכואב במיוחד בארבעת החודשים האחרונים. מצד שני, ייתכן שדווקא נפילת המחירים יכולה להיטיב עם שוק המטבעות בטווח הרחוק.

העלייה המהירה בשווי הכניסה לשוק לא מעט אנשים שחיפשו כסף מהיר. כמו בתקופה שקדמה לפיצוץ של בועת הדוט-קום, כל מי שהציע לפתח חברה שעוסקת במטבעות קריפטוגרפיים הצליח לגייס הרבה מאד כסף. חלק גדול מהכסף הזה גויס בהצעות מטבע ראשוניות (ICO- Initial Coin Offering) שבהן משקיעים מעבירים לחברה חדשה כסף במטבעות קריפטוגרפיים קיימים בתמורה ל"מטבעות" חדשים שהערך שלהם נקבע על פי ההצלחה של החברה החדשה.

מכיוון שבמדינות רבות אין כמעט פיקוח על הנפקות מטבע ראשוניות, היו לא מעט גורמים שניצלו את זה כדי לעשות כסף קל. המאפיה בהונג-קונג היתה מעורבת בהנפקה שגייסה כחצי מיליארד דולרים. אפילו הנפקה של מטבע בשם "אסימון אתריום חסר-ערך" הצליחה לגייס כמעט 100 אלף דולרים בתוך זמן קצר. הרשויות ניצלו זאת על מנת להטיל מגבלות על המסחר במטבעות קריפטוגרפיים. מדינות שונות אסרו על הנפקת מטבעות ראשוניים, ואחרות הודיעו שהן בוחנות את הרגולציה שהן מתכוונות להטיל עליהן. סין סגרה את אתרי המסחר במטבעות קריפטוגרפיים שפעלו בשטחה, ומדינות נוספות בחנו זאת, או הטילו מגבלות נוקשות על אתרי המסחר הקיימים.

כל אלו הצליחו כאמור להביא לירידה חדה בשווי של המטבעות הקריפטוגרפיים. אבל זה לא אומר שזה הופך אותם לחסרי ערך. היות כי ירידת המחירים מעודדת פיתוחים חדשים שעשויים להפוך את המטבעות לשימושיים יותר.

ראשית, יש התפתחות של זירות מסחר מבוזרות. כיום, רוב המסחר במטבעות קריפטוגרפיים נעשה דרך זירות מסחר "ריכוזיות": כאשר סוחר מעוניין לרכוש מטבע קריפטוגרפי מסויים, הוא מעביר לחשבון שלו בזירות המסחר נכסים (כסף או מטבעות קריפטוגרפיים אחרים) ותמורתם הוא רוכש נכסים אחרים שגם הם נצברים בחשבון שלו בזירת המסחר. בסוף המסחר, הסוחר מעביר את הנכסים שצבורים בחשבון שלו בזירת המסחר אל הארנק הפרטי שלו.

לזירות מסחר ריכוזיות יש מספר חסרונות כאשר מדובר בסביבה של מטבעות קריפטוגרפיים: ראשית, הם נוגדים את הפילוסופיה הבסיסית של המטבעות הקריפטוגרפיים, זאת שמדגישה את הביזור ואת חוסר התלות בגופים ממסדיים. שנית, הם חשופים לפריצות היות וסכומים גדולים של כסף מרוכזים במקום אחד. שלישית, אלו הנקודות שבהן הכי קל לממשלות לפקח על המסחר במטבעות קריפטוגרפיים. משום כך, רוב הזירות הריכוזיות מחייבות את הלקוחות לזהות את עצמם לפני שהם יכולים להתחיל לסחור. רביעית, אלו הנקודות שאותן הכי קל לגופים ממשלתיים לסגור, או להפריע לפעילות שלהן. סוחרים ישראלים שגילו שהבנקים אוסרים על העברת כספים לזירות מסחר, יודעים היטב עד כמה זה מתסכל כשהם לא יכולים לבצע פעולות רכישה, או גרוע מזה, למכור מטבעות קריפטוגרפיים תמורת מזומן, בגלל שבנק כזה או אחר מסרב להעביר את הכספים.

זירות מסחר מבוזרות פותרות, לפחות ברמה העקרונית, את הבעיות הללו. המסחר מתבצע ישירות בין הארנקים של הלקוחות, מבלי לעבור באמצע דרך החשבון של זירת המסחר. כדי למנוע רמאויות, המטבעות הקריפטוגפיים מועברים באמצעות מערכת של סוואפים אטומים, סוג של חוזים חכמים שמתבצעים רק לאחר ששני הצדדים לעסקה העבירו את הכספים. הזירות המבוזרות גם פותרות את הבעיה של פיקוח ממשלתי, מכיוון שכאשר המסחר מתבצע ישירות בין אנשים הרבה יותר קשה לדרוש זיהוי של הלקוחות. בנוסף, כאשר המסחר מתבצע ישירות בין אנשים, אז גם העברות של כספים מתבצעות כהעברות רגילות בין חשבונות בנק, ומכיוון שלא ניתן לזהות במערכת הבנקאית שהעסקאות מתבצעות בתמורה למטבעות קריפטוגרפיים, הבנקים לא יכולים להפריע להן.

שנית, יש פיתוח של פרוטוקולים חדשים למסחר בביטקוין ובמטבעות אחרים שמאיצים את הזמן עד שהעסקאות מתבצעות. הפרוטוקול של ביטקוין מגביל את כמות העסקאות שיכולה להתבצע בכל פרק זמן, מכיוון שנדרש זמן לוודא שהעסקאות הן חוקיות. התוצאה היא שכאשר מתבצעות מספר גדול של עסקאות, זמן ההמתנה עד לבצוע עסקה גדל מאד. תיקונים שהוספו למערכת בתקופה האחרונה (SegWit) נועדו גם להגדיל את מספר העסקאות שמבוצעות בכל פרק זמן, וגם להקטין את הסיכוי שמטבעות יגנבו.

השינויים האלו מביאים גם לירידה בגודל העמלות שנדרשות עבור ביצוע של עסקאות, ובכך הם הופכים אותן לכדאיות יותר. בפרט, הם מגדילים את הכדאיות של בצוע עסקאות בסכומים קטנים.

שלישית, יש גידול במספר החברות המסחריות שמבינות את הפוטנציאל שטמון בטכנולוגיה של הבלוקצ'יין ומנסות לאמץ אותה לשימושים שלהם. דוגמא אחת היא המטבע החדש, "סאגה" (Saga) שבוועדה המייעצת שלו חברים, בין היתר, יעקב פרנקל, לשעבר נגיד בנק ישראל וכיום יו"ר ג'יי-פי מורגן-צ'ייס אינטרנשיונל, מיירון שולס, חתן פרס נובל בכלכלה ופרופסור דן גלאי. סאגה נועד להיות מטבע קריפטוגרפי לא אנונימי, כזה שלרשויות לא יהיו בעיות עם השימוש בו, מטבע זה, משתמש בשיטות שבהם משתמשים בנקים מרכזיים כדי לשמור על הערך שלו יציב יחסית. זה יצור מטבע קריפטוגרפי שיוכל לשמש בנקים וגופים אחרים כדי לבצע העברות כספים באופן מהיר וזול, ויקל על מסחר בינלאומי.

יש גם חברות ישראליות שמבינות את הפוטנציאל שטמון בשוק המטבעות הקריפטוגרפיים גם (ואולי דווקא) בתקופה שבה המחירים יורדים. דוגמא אחת היא זירת המסחר בניבויים, Stox, זירה שבה ניתן להמר על כמעט כל אירוע עתידי, שהתמזגה עם מקור מידע מבוזר, Zap. כפי שאומרים יוסי פרץ וניק ספאנוס, המנכ"לים של שתי החברות, החיבור למקור מידע נותן ל- Stox את האמינות הנדרשת כדי לוודא שכל המידע הרלוונטי יגיע למשתמשים, וכדי להבטיח שהמשתמשים יקבלו את סכומי הזכיה שלהם בהתאם להתרחשויות.

כך שגם אם קשה לדעת מה יהיה הערך העתידי של כל אחד מאלפי המטבעות הקריפטוגרפיים שקיימים היום, ואלה שעוד יתווספו אליהם בעתיד הקרוב, השוק הזה נותר מעניין למרות ירידות המחירים. ירידות המחירים נותנות הזדמנות לנקות מהשוק את החברות שהצטרפו רק בשביל לרכב על הגל, ולחזק את החברות שיש בהן ערך אמיתי.

 

 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 13.4.2018

בימים האחרונים משרד האוצר שב ומדבר על תוכניות להורדת מסים. באופן אישי, אני בעד, בעיקר אם יורידו את מס ההכנסה שאני משלם באחוז או שניים. אבל אני בספק אם יש לכך הצדקה כלכלית אמיתית.

הדיון בנושא הורדת המסים מזכיר לי שרק לפני כשבועיים-שלושה משרד האוצר העביר ביקורת חריפה על בנק ישראל, אחרי שהאחרון פרסם בדו"ח השנתי שלו נתונים על ענף הנדל"ן. טענת משרד האוצר היתה שהנתונים של בנק ישראל הם מגמתיים, ונועדו לשרת אינטרסים במקום לעודד פתרונות לטובת הציבור. אין לי ספק שגם בדיון על הורדת המסים צפויה להתפתח מריבה בין משרד האוצר לבנק ישראל, מכיוון שבנק ישראל סבור שיש להגדיל את ההוצאה הציבורית, ולא להפחית את המסים.

לפני שאני מביע את דעתי לגבי אילו משני הצדדים מסתמך על נתונים אמינים יותר, אספר סיפור קטן ועדכני. לפני מספר שבועות, השתתפתי בכנס שדרות לחברה והאזנתי בקשב רב לדבריו של שר הכלכלה, מר אלי כהן, שמגיע מאותה מפלגה כמו שר האוצר. השר הפליא לדבר בשבחה של כלכלת ישראל שהיא, לדבריו, הכלכלה ה- 21 בגודלה בעולם. הנתונים הללו לא נשמעו לי סבירים, אז בדקתי אותם. תרשים 1 מתאר את התוצר של המדינות השונות בעולם, כאשר מבצעים השוואה במחירים שווים, שהיא הדרך המקובלת לעשות השוואות כאלו. ישראל מדורגת במקום ה- 49. למרות שהכלכלה הישראלית אכן במצב טוב, קצת קשה למדינה קטנה כמו שלנו להתחרות בתוצר של מדינות גדולות בהרבה.

אז אני לא חושב שמישהו במשרד האוצר מקבל החלטות על סמך העובדה ששרים מתבלבלים לפעמים. אבל בכל זאת,  אני חושב שכדאי לקחת את האזהרות של בנק ישראל ברצינות.

ראשית, בגלל שממשלת ישראל נמצאת בגרעון. בשנה שעברה היה גידול בהכנסות ביחס להוצאות, כך שהגרעון היה קטן מהמתוכנן. אבל גרעון קטן מהמתוכנן איננו עודף.

שנית, בכל מה שנוגע להורדות מסים, צריך לזכור חוק ישן ומאד בסיסי: הורדת מסים משמעה שהממשלה ממננת את הפעילות הנוכחית שלה באמצעות חוב. במילים אחרות: מי שנהנה מהפעילות הממשלתית הוא מי שחי עכשיו, ומי שישלם את המסים, הוא מי שיחיה בעוד 10, 20 ו- 30 שנים, כלומר גם הילדים שלו. יש הצדקה לדחות תשלומים מעכשיו לאחר כך, אם מי שנהנים מהפעילות הממשלתית הם אלו שישלמו עליה. זה קורה כאשר מדובר בהשקעה בתשתיות: אם בונים כבישים, גשרים, פסי רכבת וכו', נהנים מזה גם מי שחיים עכשיו, וגם מי שיגורו בארץ בעוד 30 שנים. אין לזה הצדקה כאשר מדובר במימון של צריכה שוטפת.

הורדת מסים היא מימון של צריכה שוטפת. מי שיהנה ממנה הוא מי שחי כיום, כי יהיה לו יותר כסף להוצאות שוטפות. אבל הדורות הבאים יהנו מכך הרבה פחות. כיום, רוב הצמיחה של התוצר בישראל מתבסס על גידול של הצריכה הפרטית, בזמן שההשקעות גדלות בקצב איטי יחסית. הורדת מסים תביא להאצה של התהליך הזה: נפלא בטווח הקצר, בעייתי בעוד כמה שנים.

מעבר לכך: תוכנית הדגל של משרד האוצר היא מחיר למשתכן, וההוצאה הממשלתית השנתית עליה היא שוות ערך להוצאה השנתית על השקעות בתחבורה ציבורית. כך שהממשלה מגדילה הוצאות על בניית דיור בפריפריה, אבל היא אינה בונה את התשתיות שיספקו שירותים למי שיתגוררו שם. הקטנת מסים תביא לירידה נוספת ביכולת של הממשלה לספק את השירותים הללו: כבישים, רכבות, חינוך, וכדומה. משרד האוצר הטיח ביקורת חריפה בבנק ישראל מכיוון שבנק ישראל כתב שבהעדר התשתיות הללו, רבים מהזוכים בתוכנית מחיר למשתכן מוותרים על זכיות כאשר הם זוכים בדירות מחוץ למרכז. אך דווקא עצירת מחירי הדיור תביא להתגברות של התופעה הזאת, כי אם מחירי הדירות לא עולים, לאף אחד אין אינטרס לקנות דירה שהיא גם מרוחקת מהעבודה וגם אינה מהווה השקעה טובה. אז אם במשרד האוצר באמת לא הופתעו מהנתונים של ההגרלה האחרונה של מחיר למשתכן, כנראה שלמרות הביקורת הפומבית, מישהו שם בכל זאת לקח ברצינות את הדו"ח של בנק ישראל. כי מי שקרא את הנתונים שפרסם בנק ישראל, אין פלא שלרבע מן הדירות בהגרלה לא היה ביקוש.

 

חוקי כשרות מסורבלים, מסים גבוהים על צריכה ועוד: ב-2018 הצרכנים סובלים לא מעט, אבל כל מה שהם צריכים זה להבין מה גורם למוצרים להתייקר במקום סתם להתלונן 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 6.4.2018


המצרים לקו ב- 10 מכות. הצרכן הישראלי סובל גם היום ממספר דומה של מכות, אך לא נראה שהתנהגותו השתנתה.

מכה ראשונה: חוסר שימוש במידע. מאז אמצע 2015, הוחל בישראל חוק שקיפות המחירים על רשתות המזון. מאז, כל רשתות המזון הגדולות מחויבות לפרסם את המחירים של כל אחד מהמוצרים שהן מוכרות בכל אחד מהסניפים שלהן. מאז 2017, גם רשתות הפארם הגדולות מפרסמות את המחירים בחנויות שלהן. לכן, כל שעל הצרכן לעשות כדי לדעת איזה סופרמרקט (או פארם) בסביבה שלו מציע את המחיר הנמוך ביותר, זה להיכנס לאחת האפליקציות שמציעה גישה לנתונים הללו (Pricez, mysupermarket, ו- zapmarket), להכניס את רשימת המוצרים שהוא מחפש, וכל הנתונים זמינים אצלו במחשב (או בטלפון הנייד). בפועל, רק כ- 100 אלף צרכנים בישראל הורידו את האפליקציות הללו. מי שלא משתמש בהן, פוגע בשאר הצרכנים בישראל: מאחר ואז האפליקציות הללו הופכות לפחות רווחיות, והמשתמשים העיקריים בהן הן רשתות הסופרמרקטים עצמן שיכולות לבדוק את המחירים אצל המתחרים.

מבדיקה שערכו אורן ריגבי ואיתי אטר מאוניברסיטת בן-גוריון ואוניברסיטת תל-אביב, עולה שחוק שקיפות המחירים אכן הצליח להביא במידה מסוימת לירידה במחירים, בעיקר משום שכלי התקשורת משתמשים באתרי ההשוואה כדי לעדכן לגבי הרשתות הזולות ביותר. אבל ההצלחה העיקרית של חוק שקיפות המחירים היא בהקטנת פיזור המחירים בין הרשתות, מה שמעורר את החשד שהרשתות משתמשות בו גם כדי לדאוג שמחיריהן יהיו דומים לאלו של המתחרים ולאו דווקא בכדי להציע מחיר תחרותי יותר. אבל עד שכמות המשתמשים במידע לא תצבור נפח, לא יהיה לרשתות אינטרס אמיתי לשנות את התנהגותן.

המכה השנייה הנה מחסור במותגים פרטיים. תרשים 1 מראה את שיעור המכירות של המותג הפרטי מסך המכירות במדינות המפותחות. אפשר לראות שישראל נמצאת הרחק בתחתית הרשימה. לו המצב היה שונה, הצרכנים היו מרוויחים מכך מספר פעמים. ראשית, מותגים פרטיים מעודדים את הרשתות להתחרות אחת בשניה. היות ומותג פרטי רווחי יותר עבור הרשתות, ככל שהמותג הפרטי מהווה חלק משמעותי יותר מהמכירות, לרשתות יש יותר מקום להוריד מחירים. שנית, בארץ חלק גדול מהכוח נמצא אצל הספקים. מותג פרטי מעביר כוח לרשתות, וזה מאפשר להן להוזיל את המחירים הסיטונאיים כשחלק מההוזלה הזאת מתגלגל לצרכנים. כאשר המותג הפרטי מהווה אחוז משמעותי מהמכירות, יצרניות מובילות גם הן מתחילות לייצר מותגים פרטיים, כך שהצרכנים מקבלים מוצר באיכות גבוהה ובמחיר נמוך יחסית.

תרשים  1: שיעור החדירה של המותג הפרטי מתוך כלל המכירות. מקור: Nielsen

תרשים 1 שיעור החדירה של המותג הפרטי מתוך כלל המכירות (יח"צ , מקור: Nielsen)

 

את ההבדל בין מדינות עם שיעור גבוה של מותג פרטי לבין ישראל אפשר לסכם בסיפור מחאת המילקי. בגרמניה המילקי עולה פחות משקל כי המילקי הוא מותג פרטי. כשגם בישראל יהיו מוכנים לקנות את המותג הפרטי כמו בגרמניה, אז המילקי אולי לא יעלה שקל, אבל אפשר יהיה להוזיל את מחירו בערך ברבע.

מכה שלישית היא הרגולציה.  תרשים 2 מראה מדד לאיכות הרגולציה: ככל שהמדד קרוב יותר לאפס, כך הרגולציה פחות מפריעה. אפשר לראות שרק בתורכיה, הרגולציה יותר מפריעה מאשר בישראל. זוהי מכה שעליה הצרכנים משלמים פעמיים: פעם אחת, בגלל שהרגולציה בישראל כל כך מסורבלת, שכל ניסיון לייבא, לשווק, או לייצר מוצרים בישראל הופך למאד יקר, מה שמשאיר את השוק בידיים של הספקים הגדולים והחזקים. פעם שנייה, בגלל שהאכיפה בישראל היא מאד לא יעילה, וכתוצאה מכך הגופים החזקים יודעים כיצד להתחמק ממנה. התוצאה היא שמי שעובד לפי הכללים משלם מחיר יקר, בשעה שמי שמתחמק, יכול להציע לצרכן מחיר זול. כך שבסוף הרגולציה גם לא מצליחה לספק לצרכן מוצר יותר בטוח, וגם מעלה את המחיר שהוא נדרש לשלם.

תרשים 2 : מדד ה- OECD לאיכות הרגולציה בשווקי מוצרים (PMR). מקור: OECD

 ×ª×¨×©×™× 2 : מדד ה- OECD לאיכות הרגולציה בשווקי מוצרים (PMR) (יח"צ , מקור: OECD)

 

מכה רביעית היא המצב הבטחוני. ישראל היא מדינה קטנה ויחסית רחוקה מהשווקים שמהם היא מייבאת. לו ניתן היה להעביר בקלות את המוצרים שמגיעים לישראל גם למדינות שכנות, או לו היינו יכולים ביותר קלות לייבא ולייצא למדינות השכנות, מחירי המזון היו יכולים לרדת בצורה משמעותית. אבל במזרח התיכון שלא כמאמר  קארל מרקס: "לא כל הפוליטיקה היא כלכלה".

יש כמובן עוד מכות נוספות להשלמת מנין המכות: חוקי הכשרות, מכסים שהיו צריכים להתבטל לפני שנים ועדיין אתנו, מסים גבוהים על צריכה ועוד כהנה וכהנה. אבל שלא כמו מכות מצרים, בשונה מהמכות בהגדה כאן בידי הצרכנים היכולת להשפיע . יש להבין מה הם הגורמים למחירים הגבוהים להשתמש באפליקציות להשוואה ולגלות אכפתיות.

 

 חברות התקשורת המקומיות מחפשות כל העת איך לשרוד את התחרות הגוברת ולייצר לעצמן מנועי הכנסות ורווח - והתחום החם ביותר הוא אספקת תשתית, ובייחוד סיבים אופטיים שאמורים לשפר את איכות הגלישה ומהירותה, למי הסיכוי הגבוה ביותר לפריסת סיבים?

גיל ינאי |  מנהל השקעות, קבוצת ההשקעות אינפיניטי

4.4.2018

שוק התקשורת חווה עליות ומורדות בשנים האחרונות, פרות המזומנים בדמות חברות הסלולר, חטפו מכה קשה לאחר הרפורמה של כחלון, וממחירים של כמה מאות שקלים למנוי, חלה ירידה דרסטית לפחות מ-50 שקלים בודדים למנוי. שוק האינטרנט הפך לתחרותי יותר, בעל דרישות צרכניות לאינטרנט מהיר יותר וזול יותר.

גם ענקיות הטלוויזיה, הוט ויס, מתמודדות בשנתיים האחרונות עם עליית חברות שידור נוספות המספקות שידורי אינטרנט זולים יותר המאלצות אותם להוריד מחירים.

בעקבות התחרות, יס הצטרפה להורדת המחירים, ואף נכנסה לתחום שידורי הסטרימינג באמצעות ה-StingTV שהושק בחודשים האחרונים.

במקביל לשינויים בשוק התקשורת, מתקיימת תחרות בין חברות התקשורת (פרטנר, סלקום, בזק והוט) ובין חברת החשמל באמצעות חברת unlimited, על מי תצליח לפרוס סיבים אופטיים במהירות ובפריסה רחבה יותר.

הסבר: רשת הסיבים האופטיים זו בעצם תשתית חדשה, חזקה יותר, המסוגלת לספק אינטרנט ברמה של 1000 מגה. לדוגמה, בימיו הראשונים של האינטרנט,  בחיבור דרך קו הטלפון הביתי, מהירות המקסימלית עמדה על 56,000 סיביות לשנייה.

אז מי יהיו המרוויחים הגדולים מפריסת הסיבים:

כיום, יש שתי חברות תשתית מרכזיות: הוט ובזק. הוט מציעה אינטרנט מהיר יותר עד ל-200 מגה, בניסיון לייצר לעצמה בידול זמני לפני המהפכה אינטרנטית. נדגיש ונאמר, שנכון להיום הוט לא מאפשרת לחברות אחרות להשתמש ברשת שלה, אך כל זה יכול להשתנות בקרוב.

בזק, מספקת שירותי תשתית לספקיות האינטרנט השונות, כולל פרטנר וסלקום שמשלמות לה כ- 50 ש"ח למנוי, חלק נכבד מאוד מההכנסות שלהן בטלוויזיה ובאינטרנט.

בכל מקרה המהירות המקסימלית שמציעות היום רוב החברות היא עד 100 מגה, אך בפועל, אנחנו מקבלים 20 מגה ומשלמים על 100.

אנו יכולים לקוות כי עם הסיבים האופטיים זה ישתנה, כפי שאנו מניחים, ונוכל להנות באמת מחוויית גלישה אמיתית. אז מי ירוויח מזה? ואיך?

לדעתנו, המרוויחים הגדולים ביותר מהפריסה אלו פרטנר וסלקום.

כאשר החברות יסיימו לפרוס את התשתית שלהן, הן יוכלו לספק ללקוחותיהם חבילת טלוויזיה ואינטרנט במחיר זול יותר (הן לא יצטרכו לשלם לבזק על שימוש בתשתית), ועדין יישאר להן יותר רווח מהמצב הנוכחי.

הרצון של שתי החברות לפרוס תשתית רחבה במהירות האפשרית הוא גבוה. ולכן, על פי מקורות יודעי דבר, ישנן מגעים מתקדמים בין פרטנר לסלקום על שיתוף פעולה ושימוש הדדי בסיבים האופטיים של החברות. כך שסלקום תשתמש בשל פרטנר, ופרטנר בשל סלקום.

שיתוף פעולה זה ייצר לשתי החברות כמות תשתית פרוסה רחבה מאוד, ברמה שהן אפילו יוכלו להתחיל לשווק את זה ברמה ארצית ולא נקודתית.

ויש עוד נקודה קטנה שאנו רוצים להתייחס אליה, חברת סלקום מעוניינת לרכוש את הפריסה של חברת unlimited.

הסיכוי שעסקה כזו תצא לפועל בתקופה הקרובה הוא נמוך. ישנה הגבלה של הרכישה על ידי הרגולטור. אם סלקום או כל חברה אחרת מעוניינת לרכוש את הפריסה של unlimited, הם מחויבים להשלים פריסה תשתית ארצית, קרי, 100% פריסה בישראל.

כרגע, הכדאיות הכלכלית לפריסה ארצית היא נמוכה, ישנה כדאיות לפריסה של כ-60%, לכן עד שלא יבטלו את החובה הזו, אין סיכוי גדול למימוש התהליך.

ברמה הטכנית, שתי החברות חוו ירידה משמעותית מתחילת השנה, פרטנר (כ-28%) וסלקום       (כ-31%).  אנו חושבים שאם וכאשר השיתוף פעולה יצא לפועל, אנו נראה עלייה משמעותית במחירי המניות של שתיהן.

כמובן, שבמקביל, אם הן ירוויחו מזה אנו יכולים לשער מי יהיו אלו שיפסידו.

סה"כ נראה כי שלושת המניות הנ"ל התנהגו די דומה כאשר גם בזק חוותה ירידה מתחילת השנה של כ- 15%.

אם נסתכל על המכפיל תזרים תפעלי של החברות (EV/EBITDA), נראה שפרטנר (מכפיל 3.9) עדיפה על סלקום (מכפיל 5.9) ובזק (מכפיל 5.7).

מוצג לפניכם גרף מנורמל (בסיס 100) של שלושת החברות מתחילת 2017.

  • פרטנר בירוק
  • סלקום בצהוב
  • בזק באדום

לאלו מכם שירצו לקחת את הסיכון ולהיחשף, יש לזכור כי אי אפשר לתזמן את השוק,

ומחירי המניות עלולים עוד לרדת בתקופה הקרובה.

אנו חושבים שברמות מחירים אלו, נוצרת הזדמנות מעניינת שכבר משקפת את הסיכונים הקיימים בהשקעה זו.

 היוזמה של דונלד טראמפ למכסים על סין, צפויה לפגוע בענקיות הקמעונות האמריקאיות וכן ביצרניות המטוסים, הרכבים, ומוצרי החשמל בארה"ב. בסין ובאירופה מעדיפים את המצב הקיים אבל נראה כי מלחמת הסחר בפתח והיא צפויה לעלות מאות מיליארדים לכלכלה הגלובלית.

חן יצחק |  אנליסטית קבוצת ההשקעות אינפיניטי

29.3.2018 

כלכלת ארה"ב, הכלכלה הגדולה בעולם, ממשיכה להציג צמיחה ונתונים כלכליים טובים מאז המשבר הפיננסי ב 2008. הצמיחה נתמכת בשיפור נתוני התעסוקה שממשיכים להיות חיוביים וע"פ קרן המטבע הבינלאומית כלכלת ארה"ב צפויה להמשיך לצמוח בשנת 2018 ב 2.7%, לאחר צמיחה של 2.5% בשנת 2017. נתוני האינפלציה מתחילים להתקרב ליעד הפד, מדד ה CORE PCE, מדד האינפלציה שמבוסס על הצריכה הפרטית והמועדף על הפד, עלה בחודש פברואר ב 1.5% (בחישוב שנתי), בהשוואה ליעד של 2%. לאור השיפור בסביבה הכלכלית, הבנק המרכזי צפוי להמשיך ולהעלות באופן הדרגתי את הריבית במשק בשנה הקרובה, לפי הערכות בשווקים הצפי לעוד 2 העלאות ריבית בשנת 2018.

בצד הנתונים הפחות חיוביים, הכלכלה האמריקאית נמצאת בגירעון במאזן סחר בסחורות של כ800 מיליארד דולר בשנת 2017, כאשר כמעט 50% מסך הגירעון הוא מול סין שמוכרת לארה"ב הרבה יותר משארה"ב מוכרת לסין. חוסר האיזון הזה בסחר הוביל את טראמפ לשינוי במדיניות הממשל, מהנהגה של מסחר חופשי למדיניות הגנתית יותר- הטלת מכסים על היבוא לארה"ב בכדי להגן על הייצור המקומי ואף הטלת מכסים יחודיים מול סין. כחלק מצעדיו האחרונים של טראמפ, הוא הטיל מכסים של 25% על הפלדה ו 10% על אלומיניום. אף על פי שלסין יש כמעט מחצית מקיבולת הפלדה העולמית, ארה"ב מייבאת את רוב הפלדה שלה מקנדה, ברזיל, דרום קוריאה ומקסיקו ורק כ 2% מסין. קנדה ומקסיקו שאחראיות ל-25% מיבוא הפלדה לארה"ב הוחרגו באופן זמני מהמכסים. המטרה של טראמפ היא שככל מחירי הפלדה והאלומיניום ממדינות אחרות יתייקרו עקב המכסים החדשים, בעלי העסקים יאלצו לקנות מיצרני הפלדה והאלומיניום האמריקאים. השינויים ישפיעו מיידית על המחירים בארה"ב, לטובת היצרנים הלאומיים, אך מנגד יפגעו בשאר התעשייה התלויים בחומרים אלו לייצור מטוסים, מכוניות, מכשירי חשמל ביתיים וכדומה.

בתגובה למהלכו של טראמפ הנציבות האירופית, איימה להגיב עם צעדים נוגדים שיכולים להוביל להתפרצות של מלחמת סחר גלובאלית אשר צפויה לפגוע במדינות המייצאות וכן במחירים לצרכנים שעלולים להתייקר במדינות המייבאות. האיחוד האירופי הכין רשימה של מוצרים אמריקאיים בשווי 2.8 מיליארד אירו (4.4 מיליארד דולר), שעליהם הוא יכול להטיל תעריפים במידה והמכסים החדשים של טראמפ יפגעו במדינות האירופאיות. החשש הוא כי הטלת מכסי מגן על סחורות שנכנסות לארה"ב תגרום לעוד מדינות לנקוט בצעדים דומים, שעלולים לפגוע במסחר ולהביא לפגיעה בכלכלה. מבחינת סין, מלחמת הסחר עלולה לפגוע לה בייצוא לארה"ב, ומנגד ארה"ב יכולה להיפגע במידה וסין תחליט להטיל תעריפים נוספים על שלושת מוצרי היבוא הגדולים ביותר מארה"ב - פולי סויה, מכוניות ומטוסים. היצוא הסיני לארה"ב משפר את רמת החיים האמריקנית על ידי מכירת סחורות פחות יקרות לארצות הברית. בחקלאות, סין היא הקונה הגדול ביותר של פולי סויה בארה"ב, המהווה 60% של היצוא האמריקאי בשנים האחרונות. עם זאת, סין יכולה להמיר את הביקוש שלה למדינות המייצרות סויה כמו ברזיל וארגנטינה. סין צפויה לייבא 64% של ייצור סויה העולמי בשנת 2018, ולכן מהלך זה יכול להיות הרסני עבור החקלאים בארה"ב.

חברות אמריקניות המסתמכות על יבוא סיני אינן מרוצות מהמהלך וחוששות מפגיעה אפשרית מצד סין. קבוצה של 25 ענקיות קמעונאיות, כולל Walmart ו Costco שלחה מכתב לבית הלבן עם עתירה נגד התעריפים. חברת בואינג האמריקנית, שאחד מכל ארבעה מטוסי המטוס שלה נרכש על ידי הסינים, חוששת שסין תחליט להפסיק להזמין מטוסים מהחברה או לבטל הזמנות קיימות. מצד אחד, טראמפ משתמש באיום של התעריפים בכדי להשיג את תשומת הלב של סין בכדי להגיע למשא ומתן. מצד שני, אם טראמפ אכן יממש את כל התוכניות שלו כנגד סין, לסין יש מהלכים פוטנציאליים להגיב בחזרה שהיא יכולה להשתמש כנגד ארה"ב. מצב זה כנראה יוביל למלחמה שאף אחד לא יצא מנצח. ארה"ב מנפיקה אגרות חוב כדי לגלגל את החובות שלה ולממן את תכניות ההצלה שהשיקה מתחילת המשבר, כאשר סין היא הרוכשת הגדולה של האג"ח האמריקאי.

מעבר לפתיחת מלחמת הסחר, טראמפ העביר את רפורמת המס אשר מפחיתה את מס החברות (מ35% ל–21%) ומורידה שיעורי המס המרבייים במדינה, מהלך שאמור להאיץ את הצמיחה של הכלכלה. המטרה העיקרית היא להחזיר רווחים של חברות אמריקאיות ואת הפעילות שלהן לגבולות ארה"ב. מהלך זה צפוי לתמוך בשוק המניות של חברות אמריקאיות מקומיות שכבר ברבעון הרביעי של שנת 2017 הגדילו את הרווח הנקי (רווח אחרי מס) בעקבות ההקלה במיסוי ושיפרו מצב החברה.

סקטור התעשייה הביטחונית, הינו יחסית סולידי בתקופה של תנודיות ואינו מושפע מאירועים חד פעמיים עקב הפעילות בתחומו שהינה ארוכת טווח עם תקציבים קבועים מראש. תקציב הבטחון הכולל בארה"ב צפוי לעמוד בשנת 2018 על כ 800 מיליארד דולר, צמיחה של כ 12% ב-3 שנים האחרונות ולפי הערכות הממשל הוא צפוי להמשיך לצמוח. החברות שפחות צפויות להיפגע ממלחמת הסחר, הן חברות אמריקאיות הפונות לשוק המקומי ביחס לחברות זרות.

למשל, חברת ריית'און האמריקאית היא חברה טכנולוגית המתמחה בהגנה, בטחון המולדת ועוד בשווקים ממשלתיים ברחבי העולם. החברה מוכרת מוצרים ושירותים ללקוחות ב 80 מדימות, כשארה"ב מהווה 70% מהכנסות החברה. החברה בעלת יציבות פיננסית הפועלת בענף התעשייה הבטחונית בארה"ב, שנחשב לסולידי גם בתקופות של חוסר וודאות בשווקים. הכנסות החברה צמחו בכ 5% בשנת 2017  והיא נסחרת במכפיל רווח עתידי (12 חודשים קדימה) של על 22.

חברה נוספת שפועלת בתחום הביטחון והחלל הינה לוקהיד מרטין. החברה עוסקת בעיקר במחקר, תכנון, פיתוח, יצור, אינטגרציה ותחזוקה של מערכות, מוצרים, אמצעים ושירותים טכנולוגיים מתקדמים. 80% מתוצריה (מטוסים, טילים ומערכות חלל) נמכרים לצבא ארצות הברית וגופי ממשל אמריקאים אחרים. המניה נסחרת במכפיל רווח עתידי של 21.5 ותשואת דיבידנד של 2.2%.

לסיכום, למרות המצב המאקרו כלכלי החיובי בארה"ב ובמדינות אחרות בעולם, החוסר וודאות לגבי המשך הפעולות של טראמפ והתגובה של מדינות מנגד ימשיכו להעסיק את השווקים וככל הנראה נמשיך לראות תנודתיות במניות בשווקים. לפי הערכות של בלומברג, מלחמת סחר עולמית תעלה לכלכלה העולמית 470 מיליארד דולר עד 2020. לפיכך, מלחמת סחר תפגע גם בארה"ב וגם ביתר העולם. ככל הנראה אף אחד סין ואירופה אינם מעוניינים במלחמת סחר, אך יצטרכו להגיב במידה וטראמפ לא יותיר להם ברירה.


 

 מיסוי נסיעה בכלי רכב פרטיים יפחית עומס בכבישים? כל עוד לא משפרים את התחבורה הציבורית זה כלל לא בטוח. הבעיה היא שהממשלה מתמקדת רק בהוספת דירות. דעה

 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

 22.3.2018

בנק ישראל  פרסם חלק אחד מתוך הדו"ח השנתי שלו, העוסק במצב התחבורה בישראל. בבנק ישראל טוענים כבר במשך שנים שאומנם מחירי הדירות הגבוהים מהווים בעיה, אבל כדי לשפר את איכות החיים בישראל יש להשקיע קודם כל בתשתיות. מצב הפקקים בישראל ומשך זמן הנסיעה לעבודה מתואר בתרשים 1: עקב מצב התחבורה העגום וחוסר בתשתיות, ב-10 השנים שבין 2006 ל- 2016 נוספו כמעט 10 דקות לכל עובד אשר מתגורר בישוב שונה ממקום העבודה שלו על מנת להגיע לעבודה.

תרשים 1 : משך נסיעה ממוצע לעובד שגר ביישוב שונה מהיישוב של העבודה. מקור: הסקר החברתי של הלמ"ס

 ×ž×©×š נסיעה ממוצע לעובד שגר ביישוב שונה מהיישוב של העבודה (Galim productions)

עד כמה השינוי הזה בזמן שנדרש כדי להגיע לעבודה מפריע לעובדים, אפשר ללמוד מתרשים 2, שמראה את אחוז העובדים שדיווחו ב- 2006 וב- 2016 שמשך זמן הנסיעה לעבודה מפריע להם או מפריע להם מאד. אפשר לראות שגם ב- 2006 וגם ב- 2016 זמן הנסיעה הפריע לנשים יותר מאשר לגברים. בעיקר בולטת העובדה שבין 2006 ל- 2016 חלה עלייה של כ- 5.5% במספר האנשים שעבורם הנסיעה הפכה מלא בעייתית למשהו שמפריע להם, ואפילו מפריע מאד.

תרשים  2: אחוז האנשים שדיווחו שזמן הנסיעה לעבודה מפריע להם או מפריע להם מאד. מקור: הסקר החברתי של הלמ"ס

 ××—וז האנשים שדיווחו שזמן הנסיעה לעבודה מפריע להם או מפריע להם מאד (עיבוד תמונה)

 

לא רק שאנשים לא קונים פחות מכוניות, הם קונים יותר, ובכך מביאים לעלייה נוספת בעומס התנועה. תרשים 3 מראה את הגידול המהיר במספר המכוניות שעולות על הכביש כל שנה.

מצב בתחבורה בארץ הפך לדילמת האסיר: כולם היו מעדיפים שכולם יסעו בתחבורה הציבורית, אבל מכיוון שכל אחד יודע שהאחרים אינם נוסעים בתחבורה הציבורית, כל אחד מעדיף את הרכב הפרטי שלו. התוצאה היא הגרועה ביותר האפשרית - כולם תקועים בפקק.

תרשים  3: מספר כלי רכב מנועיים בישראל. מקור: למ"ס

מספר כלי רכב מנועיים בישראל (עיבוד תמונה)

 

הפתרון אפשרי הוא רק בהתערבות ממשלתית, אשר בינתיים, אינה מספיקה.מזה לא מעט שנים שההוצאות על תחבורה בישראל מהוות כאחוז מהתוצר, מתוכן רק כשליש מופנה לתחבורה ציבורית: אוטובוסים, רכבות ורכבות קלות. למעשה, בעשר השנים האחרונות, ההוצאות על תחבורה הן די קבועות. ההוצאות האלו פשוט אינן מספיקות, כי כל עוד אין שיפור משמעותי בתחבורה הציבורית, אנשים ממשיכים להעדיף את הרכב הפרטי, וכל עוד נרכשות בישראל בכל שנה למעלה מ- 300 אלף מכוניות חדשות, אין סיכוי שתהיה הקלה בפקקים.

התוכנית להטלת מסים על אנשים שנוסעים ברכב פרטי, בין אם באמצעות מסי גודש, או מסים על חניה במקום העבודה, או באמצעות מסים על זיהום האוויר, גורסת שיש בכך מעין פתרון קסם בשיטות  "מקל וגזר". המחשבה היא שאם יטילו מסים על נסיעה ברכב פרטי, אנשים יעברו לפתרונות אחרים, והפקקים ייעלמו מעצמם.

אבל בתוכניות האלו טמונה בעיה. כל עוד יש מחסור בתחבורה ציבורית נוחה, הגמישות של אנשים לשינויים בעלויות הנסיעה היא נמוכה. לכן מסים על נסיעה ברכב פרטי לא יביאו לשינוי מהיר בנכונות של אנשים לנסוע על הכביש, אך מנגד,  הם כן יכניסו למדינה הרבה כסף. לכן הטלת מס על מכוניות פרטיות לא רק שלא תעודד את הממשלה לשפר את התחבורה הציבורית, אלא להפך. למעשה, זה קורה כבר היום: הכנסות המדינה מהמסים על רכבים פרטיים ועל דלק גדלות, אך זה לא גורם לממשלה להגדיל את ההוצאות על התחבורה הציבורית. עוד מסים על נסיעה ברכב פרטי רק יגבירו את הרצון של הממשלה לשמור ולהגדיל את ההכנסות הקלות הללו.

נראה שאין ברירה אחרת  הפתרון לפקקים יגיע רק אם הממשלה תשפר את מצב התחבורה הציבורית מתוך התקציב הנוכחי. הבעיה היא שספק אם זה יקרה, כי כל עוד הדגש של הממשלה הוא על הגדלת מספר הדירות, אז נותר פחות כסף להביא לכך שתהיה תחבורה נוחה מאותן דירות אל העבודה. ההוצאות על מחיר למשתכן בלבד הן כ- 0.2% מהתוצר, כמעט כל הסכום המוקדש בשנה לתחבורה ציבורית.

 

השכר עולה, האבטלה בשפל והפער מול העולם מצטמצם. דוח ה-OECD מצביע על חוזקה של כלכלת ישראל - אבל גם על הבעיות, שאם לא יטפלו בהן, יגרמו להידרדרות. פרשנות

ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר, בית ההשקעות אינפיניטי.

16.03.18

לא מכיוון שיש בו חידוש כלשהוא, ממילא המידע שכלכלני ה- OECD משתמשים בו כדי לנתח את ישראל מגיע ממקורות ישראלים כמו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בנק ישראל, ושאר הגופים הממשלתיים.

אבל בכל זאת, מעניין לקרוא דו"חות שנכתבים על ידי אנשים מבחוץ, כדי לראות את הדברים מזווית נוספת. אחת הנקודות המעניינות שעולות מהדו"ח היא שכלכלת ישראל נמצאת היום במצב מצויין. אבל במקום לנצל את המצב המצויין הזה כדי להגדיל את הסיכויים להצלחה גם בעתיד, הרי שבישראל מתעלמים מהבעיות המבניות שאם לא נטפל בהן, צפויות לנו בעיות קשות המחכות מעבר לפינה.

בהסתכלות על מספר פרמטרים, כלכלת ישראל מעולם לא הייתה במצב טוב יותר: כפי שאפשר לראות בתרשים 1, כלכלת ישראל צומחת ב- 15 השנים האחרונות בקצב מהיר יותר מאשר רוב הכלכלות המפותחות, מצבנו בהשוואה לעולם הולך ומשתפר. בנוסף, רמת השכר בארץ במגמת עלייה, ובמקביל רמת האבטלה נמצאת בשפל היסטורי וממשיכה לרדת. גם העוני בישראל יורד: תחולת העוני בקרב משפחות ירדה מ- 19.1% ב- 2015 ל- 18.6% ב- 2016, מה שמלמד שהצמיחה מחלחלת גם לשכבות החלשות כיוון שכאשר יש עבודה, כולם מרוויחים.

תרשים 1 : שינויים בתוצר ישראל לעומת ממוצע המדינות המפותחות (OECD). מקור: OECD

שינויים בתוצר ישראל לעומת ממוצע המדינות המפותחות (OECD). מקור: OECD (עיבוד תמונה)

יחד עם זאת, למרות הירידה בעוני,  ישראל עדיין נמצאת ברמת עוני גבוהה בהשוואה לעולם המפותח, וזה יוצר לישראל בעיה קשה. רוב העוני בישראל מרוכז בקרב שתי קבוצות אוכלוסיה: ערבים וחרדים. מה שמשותף לשתי קבוצות האוכלוסיה הללו זו העובדה שהן לומדות בבתי ספר נפרדים מכלל קבוצות האוכלוסיה ושההישגים שלהם בלימודים נופלים מהם בהרבה.

התוצאה שישראל היא אחת המדינות שבהן הפיזור בהישגי תלמידים הוא מהגדולים בעולם. יש לנו תלמידים שמפגינים יכולות גבוהות כאשר בוחנים אותם במבחנים בינלאומיים. אבל אלו תלמידים שמגיעים מרקע כלכלי חברתי גבוה. ואלו התלמידים שמגיעים מרקע כלכלי חברתי נמוך, ובפרט ערבים, משיגים תוצאות נמוכות בהרבה. תרשים 2 מראה את הציון הממוצע של תלמידים ערבים ויהודיים במבחן פיז"ה (שהוא מבחן בינלאומי במיומנות תלמידים). הציונים של התלמידים הישראלים טובים בממוצע בלמעלה מ- 25% מאלו של הערבים. הנתונים לא כוללים את הציונים של התלמידים החרדיים. הערכה שלי  שאילו היו בוחנים גם קבוצה זו, היו מוצאים שהתוצאות דומות לתוצאותיהם של התלמידים הערבים.

תרשים 2: ציון ממוצע במבחן פיז"ה. מקור: OECD

ציון ממוצע במבחן פיז"ה (עיבוד תמונה)

התוצאה היא שערבים וחרדים מרוויחים הרבה פחות מיתר קבוצות האוכלוסיה. תרשים 3 מראה את השכר הממוצע של ערבים, חרדים, ויהודים לא חרדים ביחס לשכר החציוני. מה שרואים זה שערבים וחרדים מרוויחים, בממוצע, שני שלישים מהשכר החציוני במשק.

אלו פערים גדולים, והם לא יעלמו כל עוד הפערים בהשכלה לא יצטמצמו. נכון שהיום שתי קבוצות האוכלוסייה הללו נמצאות בשוק העבודה. אבל במקביל, יש גם גידול מהותי במספר המשפחות העניות שבהן יש לפחות מפרנס אחד: בניגוד לדימוי הנפוץ שלפיו אנשים הם עניים כי הם לא עובדים, בכ- 60% ממשקי הבית העניים בישראל כיום יש לפחות מפרנס אחד.

תרשים  3: שכר ממוצע ביחס לשכר החציוני. מקור: OECD

שכר ממוצע ביחס לשכר החציוני (עיבוד תמונה)

 

מכיוון שבישראל ההשכלה נוטה לעבור מדור לדור, חשוב גם לראות איך תראה ישראל בעתיד הקרוב, אם דברים ימשיכו כפי שהם כיום. בעוד 50 שנים מהיום, למעלה מ- 50% מהאוכלוסיה יהיו חרדים או ערבים. במידה ורמת ההשכלה שלהם תשאר כפי שהיא כיום, המשמעות היא ירידה חדה בשכר הממוצע בישראל.

תרשים  4: התפלגות האוכלוסיה 2015 – 2065. מקור: OECD

התפלגות האוכלוסיה 2015 – 2065 (עיבוד תמונה)תרשים 5 מראה את התחזיות שנובעות מכך. כיום (2018), התוצר לנפש של ישראל נמוך בכ- 15% מהתוצר הממוצע במדינות המפותחות. הקו הירוק מתאר את התרחיש האופטימי לפיו תחול רפורמה בחינוך ובהכשרה של ערבים וחרדים כך שהם יגיעו לרמת שכר שהיא כ- 80% מזאת של יהודים לא חרדים. במקרה כזה, ישראל תצמצם את הפער מול העולם המפותח, השכר של כולנו יעלה, ורמת החיים תשתפר מאד. הקו הכחול מתאר את מה שצפוי אם לא יהיה שינוי. הפער בין ישראל לעולם המפותח יגדל ב- 50 השנים הקרובת מ- 15% ל- 30%.

תרשים  5: תחזיות לפער בתוצר לנפש בין ישראל לממוצע ה- OECD. מקור: OECD

תחזיות לפער בתוצר לנפש בין ישראל לממוצע ה- OECD (עיבוד תמונה)

המשמעות היא ירידה בשכר ובאיכות החיים של כולם. לכן כדאי שקובעי המדיניות ייקחו לתשומת לבם את הנתונים האלו וידאגו לנצל את המצב החיובי בו אנו מצויים ולדאוג לשינוי הנדרש בהשכלה של מגזרי האוכלוסיה החלשים בכדי להבטיח את חוזקה של ישראל בעתיד.

גלובס – זירת העסקים של ישראל - לוגו  

מחקר שנערך בארה"ב מצביע על קשר חיובי בין השכלה לעלייה בשכר, אך לקביעה זו מספר סייגים ■ עם זאת, נמצא כי עלייה בהשכלה מובילה למודעות לאורח חיים בריא יותר 

מאת: אביחי שנירפורסם בתאריך: 12.03.2018, 12:00

אחת מההתלבטויות המשמעותיות ביותר של אנשים במהלך חייהם היא מידת ההשקעה בהשכלה. האם זו השקעה כדאית לכולם? התשובה לכך מורכבת. לפני חמישים שנים קבע הכלכלן זוכה פרס נובל, גארי בקר, את המונח "הון אנושי" כדי לתאר את מאגר הידע, הכישורים, הנורמות ושאר היכולות שיש לאדם, ושתורמים ליכולת הייצור שלו. לדעתו של בקר, השקעה בהון אנושי זהה לכל השקעה אחרת: אדם צריך לבחון כמה הוא צפוי לקבל כהחזר מהשקעה בכל דבר שיכול לשפר את ההון האנושי שלו, להשוות למחיר של רכישת ההון האנושי, ולצרוך השכלה עד הרמה שבה תוספת הרווח להכנסה שווה לעלות של תקופת השכלה נוספת.

מאז שבקר כתב את אותה עבודה, גדלה ההשקעה בהשכלה - ובהשכלה גבוהה בפרט - באופן עצום. בארה"ב, למשל, ההוצאה על השכלה גבוהה עלתה מכ-4.5% מהתוצר לפני 30 שנים, לכ-5% כיום. במונחים של כסף, זה כמעט טריליון דולר בשנה. כ-500 מיליארד דולר מהסכום הזה מוצאים על השכלה גבוהה. בישראל, ההוצאה על השכלה כשיעור מהתוצר דווקא ירדה ב-30 השנים האחרונות, אבל היא עדיין כ-5.75% מהתוצר, או כ-70 מיליארד שקל.

אין ספק שיש מתאם בין השכלה להכנסה, והוא מתבטא בשלושה גורמים. ראשית, ככל שלאנשים יש השכלה גבוהה יותר, הם נוטים להשתתף יותר בכוח העבודה. שנית, כפי שאפשר לראות בתרשים, ככל ששנות ההשכלה עולות, שיעור האבטלה יורד - במיוחד עבור הקבוצה שבין לומדי 0-8 שנות לימוד לאלו שלמדו 9-10 שנים, ובין בוגרי תיכון (עד 12 שנות לימוד) למי שלמדו לתואר ראשון (13-15 שנים).

שכר ממוצע לפי השכלה

כישורים אקדמיים ותמיכה מההורים

שלישית, ככל ששנות ההשכלה עולות, השכר הממוצע גדל. בתרשים אפשר לראות את העלייה החדה בשכר עבור מי שהלכו ללמוד במוסד אקדמי (13-15 שנות לימוד) לעומת אלו שלמדו רק בתיכון (11-12 שנות לימוד). השכר הממוצע של בעלי 13-15 שנות לימוד גדול ביותר מ-40% משל בוגרי 11-12 שנות לימוד. אלו שסיימו תואר שני (16 שנות לימוד ויותר), מרוויחים אפילו הרבה יותר.

לפני שמסכמים שכדאי להשקיע בלימודים, צריך לזכור שמתאם לא מצביע על סיבתיות. העובדה שאנשים שלמדו מרוויחים יותר מאנשים שלמדו פחות, לא אומרת בהכרח שהם מרוויחים יותר דווקא בגלל שהם למדו. ישנן הרבה סיבות אחרות. בין היתר, לאלו שלומדים במוסד אקדמי יש בדרך כלל כישורים אקדמיים בסיסיים טובים יותר מאלו שלא הלכו ללמוד, ויש להם בדרך כלל יותר תמיכה של ההורים. לכן, ניתן להעריך שגם אם לא היו לומדים, עדיין היו מרוויחים יותר מאלו שלא למדו. נוסף על כך, העלויות של הלימודים הן לא מבוטלות. בארה"ב, ההוצאה הממוצעת לסטודנט לשנה מתקרבת ל-50 אלף דולר. בישראל ההוצאה נמוכה יותר, אבל, בכל זאת, לא מבוטלת. לפי סקר של התאחדות הסטודנטים, ההוצאה הממוצעת לסטודנט (כולל דמי לימוד, דיור, תחבורה, מזון והוצאות שונות) היא כ-60 אלף שקל לשנה.

כולם מרוויחים מסיום שנות הלימוד בתיכון

אז כמה באמת שווה תוספת של שנת לימוד אחת? זאת שאלה שקשה מאוד לענות עליה, מאחר שהתשובה דורשת זיהוי של התוספת להכנסה משנת לימודים אחת אחרי שלוקחים בחשבון את ההבדלים בכישורים הבסיסיים שיש בין אנשים שונים. בכל זאת, נעשו ניסיונות שונים לאורך השנים.

לדוגמה, סיום תיכון (לעומת אי-סיום תיכון) תורם להכנסה הממוצעת עוד כ-16%. תעודת בגרות (לעומת סיום תיכון ללא בגרות) תורמת עוד 19%. תואר ראשון תורם עוד 15%, תואר שני עוד כ-10% ותואר שלישי כמעט אינו תורם, ולמעשה, בחלק מן המקרים אף תורם תרומה שלילית.

אבל לפני שמגיעים למסקנות שלפיהן תואר ראשון מצוין, תואר שני יש לשקול ועל דוקטורט כדאי לוותר, צריך לזכור עוד כמה דברים. ראשית, הכישורים שאיתם מגיעים הלומדים למערכת ההשכלה הגבוהה הם קריטיים בהשפעתה של ההשכלה הגבוהה על השכר אחר כך. במחקר עדכני של חתן פרס נובל לכלכלה, ג'יימס הקמן ועמיתים, עולה כי יש הבדלים עצומים בתשואה להשכלה ברמות שונות לפי רמת הכישורים של הפרט. הם מודדים את רמת הכישורים של הפרטים לפי התוצאות של מבחן צבאי ליכולת (מעין מבחן קב"א אמריקאי) ולפי הציונים שקיבלו בכיתה ט' בקורסי יסוד (שפה, מתמטיקה, ומדעים). הממצאים שלהם מראים שללא קשר לרמת היכולת, כולם מרוויחים מסיום התיכון. כלומר, גם בעלי כישורים נמוכים יחסית מרוויחים כ-10% להכנסה שלהם כתוצאה מסיום תיכון, לעומת סיום לימודים לפני סיום התיכון.

אבל התוצאות לגבי ההשכלה הגבוהה שונות. בעלי יכולת גבוהה מרוויחים מסיום האוניברסיטה כמעט 30% להכנסה לאורך החיים. אבל בעלי יכולת נמוכה יחסית לא מרוויחים יותר, ואולי אפילו מפסידים. מדובר בהבדלים משמעותיים ביותר. לכן, לפני שנרשמים לאוניברסיטה או למכללה, כדאי לחשוב האם זה מתאים לכישורי הלומד. אחרת, זוהי השקעה גדולה עם תשואה נמוכה מאוד.

הקמן והעמיתים שלו בחנו גם את ההשפעת ההשכלה על כישורי חיים שאינם דווקא שכר: הם בחנו השפעה של סיום תארים על בריאות, על הסיכוי של אנשים לעשן ועל הסיכוי שהם יסבלו מבעיות בריאות שיגבילו את יכולת העבודה שלהם בהמשך.

התוצאות מראות שלסיום תיכון יש השפעה משמעותית על הפחתת כמות הסיגריות שאנשים מעשנים. בעלי יכולת נמוכה שסיימו תיכון מעשנים כ-30% מבעלי יכולת דומה שלא סיימו תיכון. בעלי יכולת גבוהה שסיימו תיכון מעשנים כ-25% מבעלי יכולת דומה שלא סיימו.

שכר ממוצע לפי השכלה

גם לסיום של תואר אקדמי יש השפעה על הפחתת עישון. תוצאות דומות מתקבלות גם לגבי ההשפעה של לימודים על בעיות רפואיות נוספות: אנשים שלמדו תקופה ארוכה יותר סובלים בדרך כלל מפחות בעיות, אולם במקרה הזה, ההשפעה חזקה יותר על בעלי יכולות גבוהות.

לסיכום, השכלה ברמה עד תיכון היא כדאית כמעט לכולם. השכלה ברמה גבוהה יותר היא כבר עניין מורכב יותר. היא כדאית רק למי שיש לו הכישורים להפיק מהלימודים האקדמיים את המיטב. אחרת, היא יכולה להפוך ללא כדאית.

כשמחירי ההשכלה הגבוהה הולכים ועולים, היא יכולה להיות אחת ההשקעות הגרועות בחיים. לא מעט אמריקאים לא מצליחים לאורך כל חייהם לשלם את ההלוואות שלקחו עבור ההשכלה הגבוהה. אבל היא יכולה להיות גם השקעה עם כ-30 ומעלה אחוזי תשואה (אחרי העלות), שלא לציין את הרווח הנוסף בבריאות.

 המעבר מתשתיות ארגוניות לפתרונות מבוססי-ענן נמצא בתחילת דרכו, ונראה כי רוב החברות בתחום התוכנה למרכזי שירות עדיין מפגרות באימוץ הפתרונות הללו ■ נייס, המובילה בתחום, מחזקת את תמהיל השירותים שהיא מעניקה בדגש על שירותים מבוססי-ענן, והדבר מתבטא בתוצאות שיא ובתחזיות אופטימיות

גל ראלי |  אנליסט קבוצת ההשקעות אינפיניטי

27.2.2018 

נייס-  שטה על ענן

שוק מערכות התקשורת לחברות נמצא בצמיחה. הצורך של חברות בעידן הדיגיטאלי והסלולרי להיות זמינים ללקוחות שלהם בכול מקום, בכל זמן ובמגוון סוגי המדיה הולך ומתעצם. לפי מחקר שפרסמה חברת המחקר גרטנר, סך השוק מוערך ב15 מיליארד דולר וצפוי לצמוח בקצב דו ספרתי ולהכפיל את עצמו בתוך עשור.

הבולטת שבחברות הינה חברת נייס. בדוחותיה לרבעון הרביעי של 2017 ולשנת 2017, החברה הציגה הכנסות שיא של 394 מיליון $ ו- 1.35 מיליארד דולר בהתאמה. בנוסף, סיפקה החברה תחזיות אופטימית ל-2018 אשר צפויות להביא להכנסות של 1.45 מיליארד דולר תוך שיפור ברווחיות.  תוצאות אלו נובעות ממספר מהלכים ארגוניים אותן הובילה הנהלת החברה ובראשם המנכ"ל ברק עילם, אשר מיקד והוביל את החברה לתחומי המגזר הפרטי וחיזק את תמהיל שירותי החברה בדגש על פתרונות מבוססי ענן.

 פילוח השוק בתחום התוכנה למרכזי שירות

ביטחון OUT , עסקים IN

נייס החלה את דרכה כחברה המפתחת מערכות תקשורת עבור תעשיות ביטחוניות ושירותי מודיעין. בהמשך, החלה החברה  לשווק מוצרי תוכנה גם למגזר לא בטחוני, בדגש על מערכות ניהול מרכזי שירות לקוחות וניהול כ"א. בעשור האחרון במסגרת שינוי אירגוני מיקדה נייס את פעולותיה במגזר העסקי והחלה להתמקד יותר בחברות ובתאגידים פרטיים ופחות בארגוני ממשל ומוסדות. נייס הצליחה בזמן קצר לצמוח בכל הענפים בהם היא פעלה ומיקדה את ליבת הפעילות שלה בסקטור זה.  הצמיחה המהירה הושגה בעיקר בעזרת מיזוגים ורכישות אשר בוצעו בשנים האחרונות. 

במקביל, מכרה נייס פעולות שלא היו בלבת העסקים שלה: חטיבת הסייבר, שמתמחה באבטחת  תשתיות, נמכרה לסייברביט (Cyberbit), חברה בת של אלביט מערכות, תמורת כ-158 מיליון דולר. בהמשך נמכרה חטיבת הביטחון הפיזי לקרן הפרייבט אקוויטי באטרי ונצ'רס תמורת 100 מיליון דולר. בכך יצאה החברה מפעילות בתחום הביטחוני, וכיום היא מתמקדת בתחום הארגוני-עסקי. בהמשך, ביצעה נייס רכישות נוספות, ובתחילת 2016 הודיעה על רכישת Nexida, שסיפקה לה יכולות אנליזה מתקדמות, תמורת 135 מיליון דולר. ארבעה חודשים לאחר מכן הודיעה נייס על הרכישה הגדולה בתולדותיה, רכישת  InContact האמריקאית תמורת סכום של כ-877 מיליון דולר.

סינרגיה לענן

נייס פועלת בתחום התוכנה למרכזי-שירות, ניתוח וניהול לקוחות תוך שימוש במערכות בינה מלאכותית. תחום זה מהותי והיווה כ77% מסך הכנסות החברה. רכישתה של-inContact  צפויה לחזק את מעמדה בפלח הפתרונות מבוססי ענן, הצומח בקצב מהיר. בשנה שעברה השיקה נייס את המוצר הראשון שלה מבוסס ענן CXone שכבר זכה לביקורות חיוביות מצד החברות בתחום. הסינרגיה לענן צפויה להוביל לגידול משמעותי במכירות העתידיות של החברה. לפי מחקר שפרסמה חברת IDC, שוק הפתרונות תוכנה לעסקים מבוססי ענן צפוי לגדול בשיעור שנתי ממוצע שבין 22-20%, ל-5.4 מיליארד דולר, ולעמוד על כמחצית מסך נתח השוק פתרונות התוכנה למרכזי שירות.
נייס,שהיום נחשבת מובילה בתחום התוכנה למרכזי השירות, ממצבת את עצמה כמובילה בתחום זה  ע"י רכישת inContact  .

 תחזיות נתח השוק של תוכנה למרכזי שירות

במקביל למהלך הרכישה של חברת נייס, חברות מתחרות החלו להיערך אף הן לכניסה לתחום הענן. לדוגמה, חברת Genesys  העוסקת גם בתחום, רכשה  את חברת Interactive Intelligence  אשר מעניקה לה דריסת רגל בענן. עם זאת, מהסתכלות כללית נראה שרוב החברות בתחום עדיין מפגרות באימוץ טכנולוגיית הענן ונראה כי חברה שלא תתאים את שירותיה לפתרונות מבוססי ענן תתקשה מאוד לשרוד בעולם זה. הדוגמאות הבולטות לכך הן חברת Avaya ו-Aspect אשר נקלעו לקשיים ונכנסו להליך פשיטת רגל, והן מוכיחות כמה רלוונטי עולם הענן כבסיס צמיחה מרכזי לחברות הללו.

פילוח השוק בתחום התוכנה למרכזי שירות

גורמים נוספים התורמים להכנסות החברה הם התעשיה הפיננסית, הגידול בה,  והרגולציה המורכבת הנלוות לה. תחום זה עמד על כ23% מסך הכנסות של החברה, 93 מיליון $ (עליה 4%+ שנתית) ו-281 מיליון $,באמצעות חברת הבת  Actimize. הפעילויות בתחום זה מיועדת לזהות פעילות חריגה בחברות פיננסיות ע"ב בינה מלאכותית. החברה מספקת תמונת מצב אמת למוסדות פיננסיים בדיווחים כלליים, פיקוח וניהול סיכונים. בנוסף, העלייה בדרישות הפיקוח על הלבנת הון למשל  MiFID 2 FATCA  וחוקי תאום מס אחרים במדינות זרות, צפויה אף היא לתמוך בגידול בהכנסות בתחום הרגולציה. פתרונותיה של נייס מוטעמים בעיקר בבנקים גדולים ושחקני TIER 1 מרכזיים דבר שממצב אותה כחברה מובילה גם בתחום זה.

תחזיות היקף שוק התוכנה למרכזי שירות

תלות רבה בשוק האמריקאי

לצד ההזדמנויות, יש לזכור שהחברה תלויה מאוד בשוק האמריקאי, היות ורוב הכנסותיה מקורם בשוק הזה. החברה עשויה להיות מושפעת במידה ונראה האטה בכלכלה האמריקאית. כמו כן, קיימת לנייס תלות בסקטור הפיננסי ובהשפעה של שינויי רגולציה, שכעת אומנם מטיבים עמה אך יכולים להשתנות במידה ונראה הקלה רגולטורית על גופים ומוסדות פיננסים. בנוסף, קיים סיכון שחברות גדולות בתחום ה- CRM יכנסו לתחומים אלו וינגסו בנתח השוק של נייס. 

לסיכום, בעידן הדיגיטלי והאינטראקטיבי נייס היא שחקנית מרכזית וצפויה להרוויח מהדרישה ההולכת וגוברת לשירות מיידי, רב-ערוצי, באינטרקציה שבין הלקוח לחברה. המעבר מתשתיות ארגון לפתרונות מבוססי ענן נמצא בתחילת דרכו. הצורך במערכות לניתוח אנליטי ופוטנציאל הסינרגיה הצפוי לחברה מרכישת inContact  צפויים לתרום לגידול עתידי בפעילות החברה וכפועל יוצא לעליה משמעותית בהכנסות ובשורת הרווח. 

Page 1 of 45  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום