עיתונות מקצועית - אינפיניטי

עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

 הסינדרלה האירופית הובילה מ-2012 מהלך שיקום אפקטיבי בסיוע קרן המטבע והאיחוד האירופי , מאז מתאפיינת הצמיחה בפורטוגל בשיפור מתמיד, והשנה העלתה הכלכלה הילוך נוסף שהביא לשיפור בדירוג החוב של המדינה

ליאור וקס |  סמנכ"ל לקוחות מוסדיים, תאגידים ומוסדות בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

 16.10.17

פורטוגל הייתה אחת ממדינות האיחוד האירופאי שספגה את הפגיעה הקשה ביותר במשבר הכלכלי. רק לפני חמש שנים, בסיכום שנת 2012, הכלכלה התכווצה ב-3.2% ושיעור האבטלה הרשמי עמד על כ-18%, כאשר שיעור אבטלת הצעירים עמד על כ-40%. המגזר הבנקאי היה עמוס ב"נכסים רעילים".

תכנית ההצלה של קרן המטבע הבינלאומית, בשילוב האיחוד האירופי בשנת 2011, בסכום של 78 מיליארד אירו, לא רק שהצילה את פורטוגל מפשיטת רגל וקריסה טוטאלית, אלא גם הכריחה את המדינה לתכנן ולבצע תכנית התייעלות מכאיבה של מאות רפורמות בתחומים שונים. הרפורמות כללו בין היתר קיצוץ פנסיות, העלאת מיסים, הורדת שכר וקיצוץ נרחב בהוצאות. ביצוע התכנית הניב לאורך השנים שיפור מתמיד בנתוני הכלכלה.

התפתחות התיירות בפורטוגל

השנה ניתן להבחין כי כלכלת פורטוגל העלתה הילוך. עלייה בייצוא ובהשקעות תוך דגש על תחום התיירות המושפעים גם מהשוק האירופאי המתאושש. נתוני אבטלה בשיפור חד ואיתם גם נתוני ביטחון המשקיעים.

פורטוגל מנצלת את היותה מדינה שטופת שמש ושוקדת על הרחבת ענף תיירות המפותח בה . בשנים 2014-2016 גדל שוק התיירות בפורטוגל בשיעור של 11.1% והצמיחה ממשיכה גם לתוך שנת 2017 עם גיוון חד במדינות מהן מגיעים התיירים, וכן גידול בסכום ההוצאה פר תייר על חופשתו. הורדת שיעור המע"מ מ-23% ל-13% תמכה בשוק התיירות בדגש על מסעדות, חנויות, בתי קפה וכדומה. ענף התיירות מהווה כ-6.5% מהתמ"ג,.

שוק הנדל"ן במדינה הושפע גם הוא מהגידול המאסיבי בענף התיירות. ענף הנדל"ן החל בפריחה מואצת בשלהי 2016 שהתחזקה מהביקושים בענף התיירות למקומות לינה לתיירים וכן מרכישות נכסים של תושבי חוץ, בעיקר בערים הגדולות בכללן פורטו ועיר הבירה, ליסבון. מחירי הנדל"ן בפורטוגל טיפסו בשנתיים האחרונות בכ- 15% והשתוו כעת למחירים ששררו בשנת 2010 טרום המשבר.

שיעור האבטלה מצביע על שיפור עקבי לאורך השנים האחרונות הודות לפעילות הממשל ולרפורמות בשוק העבודה. על אף ששיעור האבטלה נותר עדיין גבוה (11.2% בשנת 2016) ניתן לראות שיפור לאורך השנים, כאשר תחזית קרן המטבע העולמית מראה על ירידה מתחת לטווח ה-10% בשנת 2017 ושיפור נוסף בשנת 2018.

נתוני התעסוקה לעומת שנה קודמת ב-0%

פורטוגל אף מציגה שיפור בנתוני הגרעון. שיעור הגרעון מתוך התוצר השתפר בצורה משמעותית, מרמה של 4.4% בשנת 2015 ל- 2.4% בשנת 2016. 

על לפי פרסומי קרן המטבע העולמית, המטרה של פורטוגל הינה להמשיך ולשפר את הגרעון לשיעור של 1.5% בשנת 2017 ו- 1% בשנת 2018, תוך המשך קיצוץ בהוצאות וירידה קצובה במספר עובדי המגזר הציבורי. פורטוגל מתמודדת גם עם חוב גבוה בשיעור של כ-130% חוב/תוצר. לפורטוגל תכניות להקדים תשלומים לקרן המטבע כדי לחסוך את תשלומי הריבית, נתון זה יחד עם ירידה בתשואות האג"ח הממשלתיות שראינו עד כה השנה, אמורים לשפר את רמת החוב/תוצר לשיעור של 126% בסוף שנת 2017. אציין כי למרות השיפור החזוי, רמת החוב הגבוהה מותירה את כלכלת פורטוגל פגיעה מאוד בעיקר לזעזועים לא צפויים בגוש האירו ובעולם.

החשבון השוטף בדרך לשיא חיובי השנה, כאשר הוא נתמך מהעלייה המואצת בייצוא ומענף התיירות החזק שמצליח לקזז את השפעת היבוא.

בהתאם לכך, ובהשפעת ההאצה בפעילות הכלכלית, גם תחזיות הצמיחה של פורטוגל שוערכו כלפי מעלה לשיעור של 2.5% לשנת 2017 (1.4% לשנת 2016) ותחזית צנועה מעט יותר לשנת 2018 בשיעור של 2%.

מדדי אמון בנקודות

הבנקים מתחילים להרים ראש

גם מגזר הבנקאות ממשיך להציג שיפור בתוצאות. אמנם המגזר הבנקאי עדיין סובל מ"נכסים רעילים", רווחיות נמוכה ומאגרי הון מוגבלים, אולם, אנו עדים לירידה קצובה בהלוואות ה- NPL (הלוואות עליהן יש פיגור בהחזרים של למעלה מ-90 יום), אך עדיין הלוואות אלו נותרו בשיעור של כ- 16.4% מסך הלוואות הבנקים, נכון לסוף מרץ 2017. הלוואות אלו מאפיינות בעיקר את המגזר העסקי, עם שיעור NPL של 29%, בעוד הלוואות NPL לרכישת דירות עומדת על שיעור של 6.7%, והלוואות NPL לכל מטרה עומדות על שיעור של 10%.  הבנקים הפורטוגזים הצליחו אף לצמצם עלויות כוח אדם ועלויות תפעול נוספות. אולם, צמצום עלויות אלו עדיין לא הצליח לקזז באופן מוחלט את השחיקה ברווחיות, בעקבות מרווחי אשראי מצומצמים והיקף הלוואות שלא נפרעו. הבנקים, בשיתוף הרגולטור בפורטוגל, ממשיכים ביתר שאת לנסות ולנקות את הספרים שלהם  ובהתאם גם להעלות את רמת הרווחיות.

ראש ממשלת פורטוגל אנטוניו קוסטה מוביל את פורטוגל מאז נובמבר 2015. אחוזי התמיכה בו קפצו לכ-80% בשנת 2016, תוך שהוא מבטל חלק מרפורמות הצנע הלא פופולריות שהונהגו תחת מדיניות ההצלה של קרן המטבע העולמית. משקיעים זרים הגיבו בשלילה להחלטות אלו אך נראה כי ממשלת פורטוגל איתנה בדעתה להמשיך את תהליך השיקום תוך הקלות מסוימות שיאפשרו לציבור לעמוד בתהליך. המבחן של קוסטה יהיה אישור התקציב לשנת 2018, אשר טיוטה ממנו מוגשת בימים אלו והוא אמור להתקבל בתחילת חודש נובמבר, רפורמות רבות נמצאות עדיין בתהליך בשלות כך לדוגמא בשוק העבודה, הרפורמה מתרכזת בשיפור התחרות של ההון האנושי בעלי כישורים נמוכים, חינוך מקצועי, שיפור יכולות טכנולוגיות, תמריצים לחברות, עידוד מחקר ופיתוח, חדשנות, יזמות ועוד.

האתגרים שעוד נמצאים על הפרק

פורטוגל עודנה ניצבת בפני אתגרים לא פשוטים. מגזר בנקאות חלש עם אחוז "נכסים רעילים", אמנם במגמת שיפור אך עדיין באחוז גבוה מסך ההלוואות, אחוז השקעות נמוך ורמת חוב/תוצר גבוהה מאוד. אלו ממשיכים לרסן את יכולת הצמיחה בטווח הבינוני ומותירים את כלכלת פורטוגל פגיעה מאוד לקראת זעזועים העשויים לקרות.

עם זאת, השיפור הניכר בנתוני המאקרו מצביע על תוצאות מהלכי הממשלה בשיתוף קרן המטבע והאיחוד האירופאי, מהלכים שנעשו כדי להוציא את העגלה מהבוץ ולהניע אותה מחדש. נראה כי מהלכים אלו נושאים פרי וכי התוצאות מתחילות להגיע לפורטוגל. הקטנת אי הוודאות, תוך הגברת היציבות בעיקר במגזר הבנקאות המכביד, וכן העלייה החדה בייצוא ובצריכה הפרטית, הגבירו את הסנטימנט החיובי של המשקיעים כפי שמשתקף בשווקי ההון בצמצום מרווחי אגרות החוב הממשלתיות באופן משמעותי, בהשוואה למדינות כדוגמת ספרד ואיטליה. התחזקות מטבע האירו אשר השפיעה לרעה על הייצוא האירופאי "נספגה", והחברות האירופאיות שוב מקבלות דריסת רגל הודות לתחזיות חיוביות המקזזות את הרעשים הגאופוליטיים באיחוד ואי היציבות המוניטרית.

בעקבות השיפור בנתוני הכלכלה העלתה סוכנות הדירוג  S&P בחודש שעבר את דירוג האשראי של פורטוגל לרמת BBB- כך שלמעשה היא מחזירה את המדינה לדירוג השקעה לראשונה מאז 2012 . משקיעים מוסדיים רבים, ביניהם קרנות פנסיה, שלא מורשים להשקיע במדינה ללא דירוג השקעה יוכלו להשקיע כעת בפורטוגל, מה שבנוסף משפיע על תחזיות הצמיחה העתידיות. שתי חברות הדירוג הגדולות הנוספות מודיס ופיץ', השאירו אמנם את פורטוגל בדירוג אג"ח "זבל", אך העלו בחודשים האחרונים את האופק שלהן לחיובי.

לפורטוגל שני מדדים עיקריים. PSI 20 המכיל את 20 החברות בעלות שווי שוק הגבוה ביותר, עם חברות מתחום הפיננסים, תעשיה, מזון, תשתיות ועוד. כאשר "בנקו" הבנק המסחרי הפורטוגזי הנו בעל המשקל הגבוה ביותר במדד (15.6%). מדד ה-PSI GENERAL  הנו מדד רחב יותר הכולל 44 חברות.  משקיעים המעוניינים להיחשף להשקעה בפורטוגל יכולים לעשות זאת דרך תעודת סל  GLOBAL X MSCI PORTUGAL ETF הניתנת להשקעה בחשיפה תוך בחירה במטבע האירו או הדולר.

 

 

  פגיעה בפעילות הכלכלית של הרשות, תלות תעסוקתית של הפלסטינים וקשיים בייצוא בגלל השקל החזק גורמים לכך שלמרות שאיפת ישראל להיפרדות - היא לא תקרה בקרוב

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 06.10.17

הדו"ח האחרון של ועדת האו"ם לסחר ופיתוח על הרשות הפלסטינאית ועזה חושף כמה נקודות מעניינות.

ראשית, בעוד שלפחות מבחינת ההצהרות, ממשלת ישראל מדברת על הגברת החופש הכלכלי ברשות הפלסטינאית, הרי שבפועל, היא פועלת דווקא כדי לאחד את הכלכלה הפלסטינאית עם זאת הישראלית. למדיניות הזאת יש שני צדדים: מצד אחד, פגיעה בפעילות הכלכלית בתוך הרשות הפלסטינאית, ומצד שני, הגדלת מספר הפלסטינאים שיוצאים לעבוד בישראל, כולל בהתנחלויות.

אם מסתכלים על הפגיעה בפעילות הכלכלית בתוך הרשות הפלסטינאית, הדבר המעניין הוא כי רוב הפגיעה היא במוצרים בעלי פוטנציאל ייצוא. אחת הבעיות הקשות של הרשות הפלסטינאית היא המחסור במטבע חוץ, דבר שהופך את הפלסטינאים לתלויים בסיוע זר, ומקשה עליהם בהחזרי החובות שלהם לישראל. אולם, במקום שישראל תסייע להם להגדיל את ההכנסות במטבע זר, וכך תפעל להקטנת חובם, היא פוגעת בתעשיות בעלות פוטנציאל ייצוא.

הקפאון בתהליך השלום וחוסר הוודאות לגבי הרשות הפלסטינאית מביא לצמצום הסיוע מחו"ל לרשות, דבר שמוביל לקיטון בזרימת הכספים ששימשו חקלאים ומשקיעים פלסטינאיים לרכישת חומרי גלם.

כמו כן, היצואנים ברשות הפלסטינאית נפגעים מחוזקת השקל, כיוון שזהו המטבע הרשמי ברשות. הפגיעה ביצואנים הישראליים, בעיקר בענף ההיי-טק, פחות משמעותית בגלל העובדה שהם מייצאים מוצרים ייחודיים ברווחיות גבוהה . אך, עבור יצואנים פלסטינאים, שהיתרון היחסי שלהם הוא עלויות הייצור, חוזקת השקל מהווה מכת מוות.

התוצאה: רק כ- 21% מהאדמה הניתנת לעיבוד בשטחי הרשות מעובדת, וקיימת ירידה של 11% בשווי המוסף של התפוקה החקלאית ברשות במהלך 2016, למרות שלא היה שינוי באחוז המועסקים בחקלאות. בנוסף, שיעור התעסוקה בענפים שיש להם פוטנציאל ייצוא כמו תעשייה וכרייה, ירד מ- 18% ב- 1995, מייד אחרי הסכמי אוסלו, ל- 12% ב- 2012, ומאז הוא ממשיך לרדת באיטיות.

בזמן שהתעסוקה ברשות הולכת ונשחקת, יותר ויותר פלסטינאים יוצאים לעבוד בישראל, כולל בהתנחלויות. כ- 116 אלף פלסטינאים עובדים בישראל, קרוב לשיא שהיה ב- 1999, לפני האינתיפדה השנייה. זה קרוב לחמישית מכלל הפלסטינאים העובדים. כלומר,  התלות של הפלסטינאים בישראל ועמה גם החיכוך עם הישראלים רק גדלים .

המשמעות היא שלישראל יהיה הרבה יותר קשה, מבחינה בינלאומית, להטיל סגרים על השטחים לתקופה ממושכת. מכיוון שבתוך הרשות אין מספיק מקומות עבודה, כל נסיון לנתק את הפלסטינאים לתקופה יחסית ממושכת ממקומות העבודה שלהם בישראל ,יוביל לרעב, ובסבירות גבוהה, גם למהומות.

אך גם ללא סגרים, התלות בישראל מובילה לקפאון ברמת החיים ברשות הפלסטינאית. תרשים 1, שמציג את התוצר הריאלי לנפש בגדה המערבית, מראה שהתוצר לנפש ב- 2016 אינו גבוה יותר מרמתו ב- 2008, וגבוה רק במעט מרמתו ב- 1999, לפני האינתפאדה השנייה.

כשהתוצר ורמת החיים ברשות נותרים באותה רמה, בזמן שהתוצר לנפש בישראל גדל מאז 1999 בלמעלה מ-40%, זה מקור לתסיסה בצד הפלסטיני . התוצאה הכוללת היא קפאון ברמת החיים ברשות הפלסטינאית.

 

 תוצר לנפש בגדה המערבית

 

  תוכניות ההידוק המוניטרי של הפד בעקבות המשבר אכן שיקמה את כלכלת ארה"ב, אך חלק מהפרמטרים טרם חזרו לרמות של 2007. עם זאת, רפורמת המס של טראמפ תתמוך בעליית תשואות באג"ח האמריקאיות- שתתרום גם למערכת הפיננסים.

יוליה מסלוב |  אנליסטית בכירה בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

 02.10.2017 

המשבר הגדול שהתרחש לפני עשור גרם להתערבות מסיבית מצד הבנקים המרכזיים בעולם. הם הורידו ריבית לרמה של אפס אחוז ואף בחלק מהמדינות לריבית שלילית, והפעילו תוכניות הידוק מוניטרית. בארצות הברית פעל הבנק הפדרלי בצורה המהירה והאגרסיבית ביותר. כך הריבית הפד ירדה תוך שנה וחצי מרמה של 5.25% ל-0%, והבנק הפעיל שלוש תכניות הידוק מוניטרית. כתוצאה מכך, תפח מאזן הבנק ל-4.5 טריליון דולר. ההתערבות המאסיבית אכן שיקמה את המדינה. השיפור בא לידי בצמיחה, אם כי באחוזים מתונים, ובירידה באבטלה מרמה של 10% בשנת 2009 לרמה של כ-4.5% השנה. בעולם הכלכלי הישן היינו מצפים ששיפור כזה יוביל לעליות שכר ויגרום לעלייה באינפלציה, אך לא כך במציאות. בפועל, אינפלציית הליבה אינה מתרוממת ונשארת מתחת ליעד המוצהר של 2%. בהחלטת הריבית האחרונה, לפני שלושה חודשים, הנגידה אף הורידה את ציפיות האינפלציה לשנה מ-1.7% ל-1.5%. חוסר האינפלציה במדינה נובע הן מבעיות מבניות בארה"ב והן מהעובדה שהעולם הפך להיות גלובלי.

 הירידה באבטלה מתרחשת אמנם בכל המדינות בארה"ב אך עדיין קיים שוני בין מדינות. כך, בחודש האחרון שיעור האבטלה ב-20 מדינות היה גבוה מהממוצע הארצי. במקביל, שיעור הצמיחה ב-20 מהמדינות ברבעון הראשון של 2017 היה מתחת ל-1%.

למרות הירידה המתמשכת בשיעור האבטלה, עדיין ישנם אינדיקטורים שמצביעים שחזרתו של שוק העבודה מהמיתון אינה מלאה. שיעור העובדים בגילאי 25-54 נותר נמוך מרמתו ב- 2007. בנוסף, חלקם של העובדים במשרות חלקיות, המעוניינים במשרה מלאה, עדיין גבוהה מהרמה שהיתה לפני המיתון האחרון. יתרה מזאת, בשל שינויים דמוגרפיים ושינויים מבניים אחרים, שיעור האבטלה הנמוך היום אינו בהכרח מצביע על כך שהמשק נמצא בתעסוקה מקסימלית, מה שמצביע על עליית שכר מתונה בלבד. 

 

 

 

בנוסף, רמת אי- השוויון בין משקי הבית ארה"ב נמצאת ברמות גבוהות היסטורית. כך, על פי המחקרים האחרונים שעשה הבנק הפדרלי, בשנת 2016 אחוז אחד של משקי הבית העשירים ביותר החזיק 39% מסך העושר לעומת 30% בשנת 1989. בדרך כלל, הגידול באי שיוון מקטין את ההוצאות לצריכה במצטבר, היות ובקרב המשפחות העשירות גדל שיעור החיסכון מתוך כל הכנסה נוספת וזאת בניגוד למשפחות עם הכנסה נמוכה אשר נוהגות להוציא שיעור גבוה יותר על צריכת מוצרים והשירותים.

העולם הגלובלי הפך להיות לגורם המרסן אינפלציה בכל העולם. הגברת התחרות בעיקר מצד המדינות המתפתחות, ובראשן סין, מהוות גורם מרסן אינפלציה. לארצות הברית גירעון הסחר עם רוב המדינות, אשר עולה על 500 מיליארד דולר. ע"פ המחקרים אחד הסיבות המונעות עליית משכורות בארה"ב הינו offshoring של ייצור עתיר עבודה. מעבר לכך, העלייה מתמדת בשיעור הקניות המקוננות, מגבירה תחרות במגזר הקמעונאי וכך מאיטה אינפלציה.

עלייה בתשואות האג"ח ל-10 שנים

החודש חלה עלייה מהירה בתשואות האג"ח האמריקאיות ל-10 שנים. למעשה, התשואות עלו מ-2.0% ל-2.34% תוך שלושה שבועות.הסיבות העיקריות הינן הנאום של הנגידה ג'נט ילין והצגת רפורמת המס של דונלד טראמפ. ילן שידרה אופטימיות בנוגע לכלכלה האמריקאית, וכן הותירה את הערכות הקודמות להעלאת ריבית אחת נוספת השנה ועוד שלוש העלאות בשנה הבאה. בנוסף, היא הודיעה על תחילת תהליך צמצום של המאזן עוד השנה. מתווה לרפורמת המס של הנשיא דונלד טראמפ, אשר הוכתר כ"קיצוץ המס הגדול ביותר בהיסטוריה" כולל קווים כללים ופרטיו יגובשו על ידי הקונגרס. הרפורמה כוללת הורדת מס חברות מ-35% ל-20% וצמצום מספר מדרגות המס ליחידים, תוך הקטנת המדרגה העליונה. בנוסף, נקבע כי חברות אמריקאיות שמחזיקות נכסים מחוץ למדינה ישלמו מס חד-פעמי. בתכנית לא צוין שיעור המס שישלמו, אך הערכות הן כי מדובר על כ-10%. על פי הערכות הממשל, הפחתת המס צפויה להוביל לצמיחה שנתית של 6% בכלכלה. אגב, במידה והרפורמה תאושר תהיה זו הצלחה משמעותית ראשונה של הממשל. יחד עם זאת, על פי הערכות האנליסטים, הרפורמה מטיבה עם העשירים והרבה פחות, אם בכלל, עם האמריקאי הממוצע היות ולמעלה מ-50% ממשפחות מעמד הביניים כלל לא מגיעים למדרגת המס המינימלית.

אין ספק שבטווח הארוך, רפורמת המס, ביחד עם העלאת ריבית וצמצום מאזן הסחר, יתמכו במגמת עליית התשואות של האג"ח האמריקאיות. עליית התשואות תורמת בעיקר למערכת הפיננסים כמעט במיידי. המשקיע יכול להיחשף אליה דרך התעודות XLF (פיננסים), KBE (בנקים) או KRE (בנקים אזוריים). יחד עם זאת, בטווח הקצר תיתכן תנודתיות גבוהה בתשואות האג"ח, במידה והפעולות שנעשו יחלחלו לכלכלה בקצב איטי יותר מהמצופה הן בשל הבעיות המבניות במדינה והן בשל התארכות התהליכים בהפיכת רפורמת המס לחקיקה והשפעתה על הכלכלה.

 

  ניסויים שנערכו בקרב סטודנטים מראים שאלה הלומדים כלכלה במוסד אקדמי נוטים להתנהג יותר באנוכיות לעומת סטודנטים מתחומים אחרים. איך הם מתנהגים כשהם נתקלים בדילמה בין האפשרות לתרום לחברה לבין האפשרות לרווח אישי, וכיצד זה משפיע על התנהלות חייהם?

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 29.09.17

לפני כ- 20 שנים פרץ ויכוח גדול בין כלכלנים, על השאלה האם מרצים לכלכלה צריכים להתנצל בפני הסטודנטים שלהם על מה שהם מלמדים אותם. למעשה, אם התשובה היא כן, אז המרצים לכלכלה צריכים כנראה להתנצל בפני הציבור בכל העולם, כי גם בעולם העסקים וגם בעולם הפוליטיקה יש לא מעט בעלי תארים בכלכלה ובמנהל עסקים.

הויכוח החל בעקבות מספר ניסויים שביצעה קבוצת כלכלנים, במטרה לבדוק כיצד סטודנטים לכלכלה מתנהגים במצבי דילמה בין האפשרות לתרום לחברה לבין האפשרות לרווח אישי. באחד הניסויים חילקו סטודנטים לכלכלה וסטודנטים למקצועות אחרים לקבוצות של מספר שחקנים. לכל שחקן נתנו סכום כסף, והוא היה צריך לחלק אותו בין שני חשבונות. על כל דולר שהופקד בחשבון הפרטי, המשתתף קיבל דולר בסוף הניסוי. על כל דולר שהופקד בחשבון הציבורי, כל אחד מהמשתתפים בניסוי קיבל בחזרה 80 סנט.

לכל שחקן כדאי לשמור את הדולרים שלו בחשבון הפרטי ולחכות שהאחרים ישימו את הכסף שלהם בחשבון הציבורי. לכלל השחקנים, מצד שני, כדאי שכולם ישימו את כל הכסף בחשבון הציבורי, כי אז כולם ירוויחו הרבה יותר. לכן, למעשה נוצרת דילמה.

הניסוי הזה משקף בצורה פשוטה מצב שבו מבקשים מאנשים לתרום למאמץ קבוצתי: מי שתורם, משקיע זמן, מאמץ, משאבים וכדומה והרווח שהוא מקבל באופן אישי מהתרומה שלו, הרבה פעמים קטן מהמאמץ והכסף שהשקיע. אבל החברה כולה, מרוויחה.

התוצאות היו די ברורות. הכלכלנים שמו 80 אחוזים מהכסף שלהם בחשבון הפרטי. חלק לא קטן מהם, אפילו לא שם סנט אחד בחשבון הקבוצתי. סטודנטים שלמדו מקצועות אחרים, שמו בערך 70 אחוזים מהכסף שלהם בחשבון הקבוצתי.

מסקנה: אם אתה כלכלן והיית בקבוצה של לא כלכלנים, הרווחת בגדול. מצד אחד, שמרת את הכסף שלך לעצמך, ובמקביל, קיבלת תוספת מהאחרים. אבל אם היית בקבוצה של כלכלנים, אז לימודי הכלכלה קלקלו לך, כי אף אחד לא תרם, ולכן, כולם יצאו עם הרבה פחות כסף ממה שאפשר היה להרוויח.

מחקרים מאוחרים יותר הראו שזה לא שכלכלנים יותר אנוכיים מסטודנטים למקצועות אחרים, אלא, שבלימודי כלכלה מדגישים את הרצון להשיג תועלת אישית, ואת העובדה שגם כל האחרים מחפשים את התועלת האישית שלהם, מגדילים את הסיכוי שהסטודנט הממוצע לכלכלה יצא עם שתי מסקנות: הראשונה, שהמטרה שלו היא להגדיל את התועלת האישית שלו. השנייה, שגם כל האחרים כאלה, ולכן אי אפשר לסמוך על אף אחד אחר, אלא אם כן זה משתלם לשני הצדדים.

מכאן, עולה הטענה שייתכן מאד שכלכלנים לומדים את הדבר הלא נכון, מכיוון שמה שהם לומדים הוא לא לטובתם האישית. יש לא מעט מחקרים שמראים שאנשים נוטים לשתף פעולה, ושאנשים שיש להם נטייה לשתף פעולה משתתפים יותר מאחרים במצבים שיש בהם דילמות בין תרומה לחברה ותרומה עצמית. כלכלנים, לעומת זאת, לומדים לא לסמוך על אחרים, ולכן הם מעדיפים להיות בסביבה של אנשים שדומים להם, כלומר בסביבה שבה אף אחד לא תורם, וכולם יוצאים עם המינימום.

אם זאת התוצאה, אין ספק שמי שמלמד כלכלה צריך להתנצל. אבל האמת היא שזה לא מה שמרצים לכלכלה אמורים ללמד. כלכלה עוסקת בהנתנהגות של בני אדם, ואין ספק שהרצון למקסם את התועלת האישית הוא מרכיב משמעותי בהתנהגות של בני אדם. יש לא מעט ממצאים שמראים שכשמדובר בלחסוך קצת כסף, פרופסורים לסוציולוגיה (שלכאורה למדו עד כמה שיתוף פעולה הוא חשוב) "מרמים" לא פחות, ואולי אפילו קצת יותר, מפרופסורים לכלכלה.

מצד שני, כלכלנים מלמדים שכדי למקסם את התועלת האישית, צריך למקסם את התועלת החברתית: מסחר ושיתוף פעולה הוא המפתח למקסום התועלת האישית, והוא גם הסיבה לכך שבכלל מלמדים כלכלה. אז אם הסטודנטים לא מבינים את זה, נשאלת השאלה מי צריך להתנצל. המרצים לכלכלה שלא מצליחים להסביר, או הסטודנטים שלא מצליחים להבין.

 

במשרד האוצר מתגאים בצבר הדירות המוזלות שהם מוכרים במחיר למשתכן- אבל המבצע גורם לירידה בהתחלות הבנייה ובכך מונע מהמחירים לרדת.

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 24.09.17

לאחרונה, תוהים במשרד האוצר איך יתכן שהירידה במספר העסקאות, לא באה לידי ביטוי בירידה במחירי הדירות. חלק מהאשמה מופנה ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולעובדה שהם הקטינו את משקל דירות "מחיר למשתכן" במדד המחירים לצרכן. הטענה המובלעת היא שכנראה חישוב מדד המחירים לצרכן שגוי.

לדעתי,  די צפוי שאין עדיין ירידת מחירים. זה לא בגלל שהמחירים לא יכולים לרדת. הם בהחלט יכולים, וייתכן מאד שהם גם ירדו בשלב כזה או אחר, ואפילו בעתיד הלא רחוק. אלא משום שמדיניות ממשלתית המתמקדת ב"מחיר למשתכן" היא לא הדרך המהירה או הזולה להביא לירידת מחירים.

נראה שמי שתכנן את "מחיר למשתכן" חשב שאם ימכרו מספר גדול של דירות במסגרת תכנית זו, אז המחיר הממוצע של הדירות הנמכרות ירד, ולכן גם הלמ"ס ידווח שמדד מחירי הדירות נע כלפי מטה. ההנחה הזאת מסבירה למה מצד אחד משרד האוצר דחף לשווק כמה שיותר דירות ב"מחיר למשתכן", ומצד שני מקשה על רכישת דירות בשוק החופשי.

כדי להשיג את שתי המטרות בו זמנית, משרד האוצר הפנה את כל מאמצי השיווק של קרקעות מדינה למכרזי "מחיר למשתכן", כך שמצד אחד ימכרו יותר דירות ב"מחיר למשתכן", ומצד שני, היצע הדירות החדשות שלא ב"מחיר למשתכן" יפחת. במקביל, הוא פעל באמצעות מיסוי, כדי לצמצם את היקף רכישת הדירות על ידי אנשים שבבעלותם יותר מדירה אחת.

התוצאה היא שמשרד האוצר השיג בינתיים את אחת ממטרותיו: מספר הדירות הנמכרות בשוק החופשי יורד באופן משמעותי, ומספר הדירות הנמכרות ב"מחיר למשתכן" הופך להיות חלק משמעותי מסך הדירות הנמכרות בישראל. ברבעון השני של 2017, הדירות שנמכרו ב"מחיר למשתכן" היוו למעלה מ-25% מהדירות החדשות שנמכרו בישראל.

אולם, זה לא הוביל להורדת מחירי הדירות בישראל. העובדה שנמכרות הרבה דירות במחיר הנמוך ממחיר השוק, לא הובילה להוזלת מחיר השוק.

מחיר למשתכן מוריד את מספר המיזמים החדשים

כדי שהשפעת "מחיר למשתכן" תבוא לידי ביטוי במחירי הדירות בישראל, צריך שהיא תתגלגל גם לדירות שנמכרות בשוק החופשי. אולם, כדי של"מחיר למשתכן" אכן תהיה השפעה על דירות בשוק החופשי, התכנית צריכה להתגבר על מספר בעיות שאת חלקן היא יוצרת בעצמה.

ראשית, קבלנים אינם אוהבים להוריד מחירים של דירות בפרוייקט קיים. הם חוששים שהורדת מחירים בפרוייקט קיים תיצור לפרוייקט דימוי של פרוייקט שלקוחות נמנעים ממנו, ובנוסף תרגיז את הדיירים שכבר קנו דירות. למי שזוכר, בשנות ה- 2000 המוקדמות, כאשר היתה ירידה ריאלית במחירי הדירות, קבלנים העדיפו להוסיף לדירות מטבחים, מזגנים ושאר הטבות, ולא להוריד את מחירן. כך שיותר נפוץ להוזיל מחירי פרוייקט חדש מאשר מחירי פרוייקט קיים. זאת, כיוון שבפרוייקט חדש הקבלן יכול לתמחר מראש את הדירות במחיר נמוך יותר וכך להמנע מהצורך להוריד מחירים בשלב מאוחר יותר.

תכנית "מחיר למשתכן" גורמת להורדת כמות הפרוייקטים החדשים שמגיעים לשוק הפרטי, מכיוון שכל קרקעות המדינה משווקות כאמור באמצעות תכנית זו. בנוסף, מכיוון שקרקעות פרטיות הן מצרך שאינו נפוץ, ברגע שהמדינה אינה משווקת קרקעות לשוק הפרטי, הרי שהמחיר של קרקעות מסוג זה עולה, דבר שמקשה על הקבלנים אף יותר להוריד את מחיר הדירות בשוק הפרטי.

התוצאה היא שמספר התחלות הבנייה בשוק הפרטי ב- 2017 נמצא בירידה. בתרשים 1, שמראה את המדד של בנק ישראל להתחלות בנייה, אפשר לראות שמספר התחלות הבנייה הגיע לשיא ב- 2015 ו- 2016, אבל ב- 2017, יש חזרה לרמות נמוכות בהרבה. כך שתכנית "מחיר למשתכן", בינתיים אינה עוזרת להוריד את מחירי הדירות בשוק החופשי באמצעות הגדלת כמות הפרוייקטים החדשים, אלא עושה בדיוק את ההפך.

 

תרשים 1 : מדד התחלות הבנייה. מקור: בנק ישראל

 

 

שנית, "מחיר למשתכן "מפריע גם למשפרי דיור להוריד מחירים. לשם המחשה, נניח שמשפחה מעוניינת לעבור לדירה מרווחת יותר. מכיוון שכעת מספר הדירות החדשות בשוק החופשי קטן יותר, הרי שקשה לה יותר למצוא דירה מתאימה. לכן, המשפחה תחכה זמן רב יותר, ומכיוון שהיא ממתינה, היא תוכל להרשות לעצמה לבקש על הדירה שלה מחיר גבוה ולהמתין שימצא קונה מתאים.

כך שבהחלט יתכן שמחירי הדירות, כולל מחירי הדירות בשוק החופשי, ירדו, אם וכאשר הביקושים לדירות ירגעו, ואנשים יעדיפו להמתין מאשר לרכוש דירה במחיר גבוה.אבל בזמן ש"מחיר למשתכן" מאפשרת למי שזוכה בהגרלות לרכוש דירות במחיר מוזל, היא לא מקדמת בהרבה את המטרה של הוזלת כלל מחירי הדירות בישראל. אולי אפילו להפך, כי כעת משפרי הדיור משלמים פעמיים: פעם אחת כשכספי המסים שלהם מסבסדים את זוכי "מחיר למשתכן", ופעם שנייה, כשהם נאלצים להמתין עד שימכרו את הדירה שלהם במחיר שיאפשר להם לרכוש את הדירה שאליה הם רוצים לעבור.

 

 

 

 ההחלטה של ועדת העבודה בכנסת לא להעלות את גיל הפרישה של נשים מ-62 ל-64 אינה שוויונית: היא פוגעת באופן קשה בנשים, שיעבדו פחות ויצברו פחות. הרי את מה שיש צריך לחלק על פני יותר שנים, ואל תשכחו שכיוון שנשים חיות יותר - הן יפגעו יותר. פרשנות

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.

 20.9.2017

החלטת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת לגבי אי העלאת גיל הפרישה של נשים מ- 62 ל- 64, אינה שוויונית ומהווה פגיעה חמורה בנשים.

ראשית, בגלל המבנה של הפנסיה. בעבר הפנסיה היתה תקציבית, כך שכל עובד שהגיע לגיל הפרישה ידע שהקצבה שיקבל תקבע לפי המשכורת האחרונה שקיבל ממקום העבודה, ללא קשר לסך החסכון שצבר. בימים ההם, אשה שפרשה בגיל 62 (או במשך תקופה ארוכה, בגיל 60), יכלה לפרוש בידיעה שתקבל שכר סביר למשך כל ימי חייה.

אבל מאז שבוטלה הפנסיה התקציבית, כל העובדים בישראל מחוייבים להפריש חלק מהשכר לפנסיה צוברת. המשמעות היא שהשכר החודשי שהעובדים מקבלים תלוי גם בסך החסכון שצברו עד גיל הפרישה, וגם בשנים שעוד צפויות לעובד לחיות. לשמחתן של הנשים, תוחלת החיים הצפויה להן ארוכה מזאת של הגברים. לצערן, קביעת גיל הפרישה ב- 62 משמעו שהן עובדות פחות ולכן צוברות פחות חסכון מהגברים, ואת מה שיש, צריך לחלק על פני יותר שנים. בימים האלו, שבהן לא מעט נשים בגיל הפרישה אינן נשואות ולמעשה הן ראש משק הבית, זהו מתכון לעוני.

אם זה לא מספיק, הרי שהותרת גיל הפרישה לנשים  על 62, משמעו שקרנות הפנסיה צריכות לבצע חישוב מחדש של הסכומים שהן משלמות לפורשים, מכיוון שההכנסות העתידיות שלהן צפויות לרדת. כל החוסכים יפגעו מכך, אך נשים יפגעו יותר, כיוון שהן חיות יותר שנים.

בנוסף לכך, במקור, בעבר הרחוק , בגלל האפלייה המגדרית, לנשים לא ניתנה בכלל פנסיה, כנראה במטרה  להכריח אותן להישאר נשואות לבעל. כשניתנה גם להן פנסיה, עדיין היה רצון לשמור על המשפחה מאוחדת. לכן, נוצרה בעיה. מכיוון שבממוצע, נשים מתחתנות בגיל צעיר מגברים, אז אם גיל הפרישה היה זהה לנשים ולגברים, הגברים היו פורשים ראשונים, ומוצאים את עצמם לבד בבית. לכן גיל הפרישה של הנשים הוגדר חמש שנים לפני זה של הגברים, אולי כדי שהגבר לא יצטרך לכרוע תחת נטל עבודות הבית  בזמן שאשתו בעבודה.

מה שמביא לנקודה השלישית. השארת האפלייה המגדרית בתוך מערכת הפנסיה מקבעת את מעמד האשה כמפרנסת שנייה. אפלייה מגדרית זו גורמת למעסיקים ולעובדות עצמן, לחשוב שהעבודה שלהן פחות חשובה מעבודת הגברים. מבחינת המעסיק, היא יוצרת תמריץ לקדם גברים על פני נשים, מכיוון שהוא מעריך שהגברים ישארו בעבודה זמן ארוך יותר. לכן, מי שרוצה לקדם את השוויון בין המינים במשרות, צריך לעודד את השוואת גיל הפרישה, כי זה יאותת למנהלים, שנשים לוקחות את העבודה שלהן באותה רצינות כמו הגברים.

לא פחות מכך, זה יאותת גם לנשים שהן יכולות וצריכות להשקיע בבחירת מקום עבודה. גיל פרישה מוקדם מעודד נשים לבחור במקצועות שוחקים כמו הוראה וסיעוד, גם בגלל משך ההשקעה שנדרש כדי לעבוד במשרות הללו, וגם בגלל הידיעה שגיל הפרישה שלהן מוקדם יותר. כך שהשארת המצב שבו נשים פורשות חמש שנים לפני הגברים, מעביר מסר שלא עוזר לשנות את המצב שבו בין 70 ל- 80 אחוזים מהמורים הן מורות, ו- 70 אחוזים מהעובדים בהיי-טק הם גברים.

 

 

 סביר להניח שלא הרבה - אחרת הייתם מביאים למארח שלכם "גיפט קארד" כמו אצל ועדי העובדים, ולא מתנה שקניתם בהנחה אחרי שהסרתם את תג המחיר. טור אישי

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.

 22.09.17

קיבלתם פעם מתנה מקרוב משפחה, וחיכיתם למצוא בפנים את מה שתמיד רציתם, אך אז מצאתם בפנים סוודר שהיה פחות לטעמכם? או ספר תמונות של ירושלים הבירה? או חבילת שוקולד בדיוק כשהתחלתם דיאטה? המשוררת תרצה אתר תארה את התחושה באופן מדויק כשכתבה: "כי אז אומר את האמת/שמי שקונה לי ורד הוא האיש הלא נכון."

מה שמעלה את השאלה: למה אנחנו נותנים מתנות? הרי ברור לחלוטין שיש דרך בטוחה לא לטעות: לתת כסף. במקום לקנות מתנה ב- 200 ש"ח, נניח, ניתן לחתן השמחה 200 ש"ח במזומן ונשאיר לו את הבחירה. אך בכל זאת, גם אנשים פרטיים וגם חברות וועדי עובדים מעדיפים הרבה פעמים להעניק מתנות, למרות הסכנה שערך המתנה עבור מקבלה יהיה נמוך יותר מעלותה. יש מחקר מפורסם שמראה כי 10% עד 33% מהמתנות שאמריקאים נותנים בחג המולד נזרק לפח. במספרים זה אומר שכל חג מולד נזרק לפח סכום שווה ערך לרכישת דירה עבור כל חסר בית באמריקה.

כיוון שבזבוז כזה של כסף לא יכול לעבור ללא הסברים, להלן מספר השערות לסיבה להענקת  מתנות ולא כסף. אחד מהקולגות שלי סיפר שיום אחד, זוג חברים שלו עבר דירה, וביקש ממנו לעזור בצביעת הבית. הקולגה שלי הינו בעל "ידיים שמאליות", וגם היה די עסוק. לכן, הוא הציע להם שבמקום לבוא, הוא ישלם להם עבור יום עבודה של צבע מקצועי. מאז, הם לא מדברים אתו, למרות שברור שצבע מקצועי יעשה ביום, מה שהקולגה שלי לא יוכל לעשות גם לא בשבועיים.

המסקנה מכך היא שמתנות לא נועדו בהכרח לספק תועלת. הן נועדו להראות שנותן המתנה מוכן לוותר למענך על זמן, לסבול אי נוחות, להראות יחס אישי, להיות מוכן לשמוע בדיחות לא מוצלחות כשנופל עליו דלי צבע. אנחנו רוצים לדעת שחבר הוא חבר.

אפשרות שנייה היא שמתן מתנות הוא מבחן לטיב ההיכרות. ככל שחבר מכיר אותך טוב יותר, כך גדל הסיכוי שהוא יודע מה תרצה לקבל כמתנה. לכן, אנחנו רוצים לקבל מתנות מהקרובים לנו, כדי לבדוק עד כמה הם מכירים אותנו. אם הם לא מכירים אותנו, אז חוזרים למה שיש לתרצה אתר להגיד לזה שמביא לה ורד. תיאוריה זו יכולה גם להסביר למה אנחנו מוכנים לקבל כסף בחתונות, למשל, אבל לא בין בני זוג. בחתונות (וגם בבר-מצווה) ברור שרוב האורחים לא מכירים את חתן השמחה מספיק טוב כדי לדעת מה ירצה לקבל, ולכן אין טעם לבחון אותם.

אפשרות שלישית היא פשוט קמצנות. נניח שאתם חושבים להביא מתנה לחבר, ואתם לא מעוניינים לשלם יותר מחמישים ש"ח, אבל אתם לא רוצים שהוא ידע שעלות המתנה היתה רק 50 ש"ח. לכן, לא תתנו כסף, אך אם תצליחו למצוא מוצר שבדיוק נמכר בהנחה, או מוצר שחברכם אינו יודע מה מחירו, אז מתנה היא אופציה נהדרת. בתנאי שהסרתם את תג המחיר כמובן...

שיהיה ראש שנה שמח, ושתקבלו רק מתנות נהדרות במשך כל השנה!

 

 

 למרות הסביבה הכלכלית המאתגרת בתוך האיחוד האירופי, ממשיכה גרמניה להוביל את הכלכלה ביבשת, ולשמר את מעמדה כאחת הכלכלות החזקות והיציבות ביותר בעולם. המדיניות האחראית שלה, ששמרה עליה במשבר של 2008, מסייעת לה להציג שורת נתוני מאקרו מרשימים.

חן יצחק |  אנליסטית בקבוצת ההשקעות אינפיניטי 17.09.17

עשר שנים עברו מתחילת המשבר בשנת 2008, שהוביל את הכלכלות בעולם, וביניהם כלכלת ארה"ב וכלכלת אירופה למיתון כבד. בניגוד לארה"ב, שבה, לאחר המשבר הפד החל בניסיון להוציא את המשק האמריקאי ממצבו הקשה ע"י הזרמת כספים לכלכלה באמצעות הרחבה כמותית ותמריצים כלכליים, באירופה הבנק המרכזי הכריז על תכנית מוגבלת לרכישת אג"ח ממשלתיות. התגובה המתונה יותר באירופה למשבר נבעה בעיקר מההתנגדות של גרמניה, בעלת ההשפעה הפוליטית והכלכלית הגדולה ביותר, להזרים נזילות לשווקים. המשבר הפיננסי פגע יותר בכלכלות החלשות באירופה (יוון, אירלנד, איטליה וספרד) בשל גירעונות ממשלתיים ורמות חוב גבוהות, טרום המשבר, שהוביל להתפתחות משבר חובות באירופה.

התגובה המהירה והחריפה יותר של הבנק המרכזי האמריקאי והשונות בין מדינות אירופה יצרו הבדל משמעותי בהתאוששות הכלכלית של ארה"ב בהשוואה לאירופה . כלכלת ארה"ב  התאוששה  מהר יותר מהמשבר מאשר הכלכלה האירופית, מה שהוביל לחוסר אמון גובר במערכת הכלכלית והפוליטית באירופה.

באירופה, בשנת 2014 הבנק המרכזי (ECB) הוריד את הריבית על פיקדונות לרמה שלילית לראשונה בתולדות גוש האירו וכן הכריז על חבילת תמריצים לבנקים על מנת להגדיל את הנזילות במשק האירופאי ובכך לעודד השקעות וצריכה. בנוסף לכך, בשנת 2015 יו"ר הבנק המרכזי באירופה החל בתכנית הרחבה כמותית, אשר כללה רכישות של אג"ח ממשלתיות בסכום של 60 מיליארד אירו מידי חודש, דבר שתרם משמעותית לשיפור מצבה של כלכלת גוש היורו.

למרות הסביבה הכלכלית המאתגרת בתוך האיחוד האירופי, גרמניה ממשיכה להיות אחת הכלכלות החזקות והיציבות ביותר בעולם. גרמניה כמעט וכלל לא נפגעה מהמשבר הכלכלי ששרר באירופה, לאור המדיניות השמרנית של הממשלה טרום המשבר. שיעור האבטלה במדינה היה במגמת ירידה והגיע לרמה נמוכה של 7.7% בסוף 2008  ושיעור חוב תוצר נמוך (יחסית ליתר מדינות אירופה) של 63.7%. חולשת האירו עקב חולשתן הכלכלית של חברות הגוש האחרות תרמה לא מעט לגרמניה שהינה היצואנית השנייה בגודלה בעולם (לאחר סין), והיא מייצאת יותר משליש מהתוצר הלאומי (86%) המהווה המנוע העיקרי לצמיחת הכלכלה בשנים האחרונות. כמדינה מוטת ייצוא, גרמניה ירדה מעט בייצוא עקב האטה בביקושים של הכלכלות המקיפות אותה. בשנת 2009 הייצוא בגרמניה ירד ב 8.5%, אך החל משנת 2009 היצוא חזר לעלות ואף הגיע לרמות גבוהות יותר מלפני המשבר.

לאורך שנים, לגרמניה עודפים במאזן הסחר הגדולים ביותר באירופה. המדינה שמרה בחודש יוני על עודף גבוה בחשבון השוטף של 19.4 מיליארד אירו המהווה כ 8% מהתוצר הגרמני, שנבע בעיקר משיפור בשוק העבודה והצמיחה בייצוא. חובות משקי הבית יורדים בהתמדה לאורך השנים והגיעו לרמה נמוכה של 53% מהתמ"ג, לעומת 70% בארה"ב ו 88% בבריטניה.

מדיניות אחראית שומרת על כלכלת גרמניה חזקה, אך יוצרת פער גדול בינה לבין המדינות שסביבה. מדינות הפריפריה האירופית עדיין סובלות מנטל החובות, וכלכלות חלשות כמו יוון ואיטליה נשענות על הכוח הכלכלי של האיחוד בהובלת גרמניה שנותנת חבילות סיוע גדולות למדינות החלשות. גרמניה צריכה מדינות פחות חזקות בגוש האירו, גם כדי לשמור על הביקוש למוצריה וגם כדי לשמור על המטבע חלש יחסית.

ב24 לספטמבר יתקיימו בגרמניה הבחירות הכלליות. לתוצאות הבחירות תהיה השפעה משמעותית על כלכלת אירופה וגרמניה, למרות שעל פי הסקרים נראה שאנגלה מרקל (ימין מרכז) מובילה בפער של כ 15% מעל המפלגה היריבה משמאל בראשות מרטין שולץ. ב 12 שנות שלטון האחרונות של מרקל, היא הצליחה לשמור על כלכלת גרמניה חזקה (למרות המשבר הפיננסי) עם שיעור אבטלה הולך וקטן. התוצר המקומי הגולמי בגרמניה צמח ב 0.8% ברבעון השני (מחושב שנתי), שיעור אבטלה ירד ל 5.7% באוגוסט 2017, בהשוואה לגוש האירו בו שיעור האבטלה עומד על 9%.

האתגר הדמוגרפי של גרמניה נובע משיעור ילודה נמוך . על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בגרמניה, שיעור הילודה במדינה בת כ 81 מיליון התושבים הוא 1.5 ילדים לאשה בלבד — מהנמוכים בעולם ומתחת לממוצע של האיחוד האירופי.  לפי האו"ם, למרות גל המהגרים הגדול במדינה, האוכלוסייה צפויה לרדת ל -74.5 מיליון תושבים עד שנת 2050. אחוז הגרמנים מתחת לגיל 15 נמצא מתחת ל -13%, בין הנמוכים בעולם. חלקם של האוכלוסייה המבוגרת יותר, מעל גיל 65, צפוי לעלות מ -22% ל -39%.

כלכלת גרמניה, הכלכלה הגדולה והמשפיעה מבין מדינות אירופה, ממשיכה להוביל את היבשת וצפויה להמשיך כך גם בשנים הקרובות. המדד המרכזי בגרמניה הינו מדד הדאקס 30, הכולל את 30 החברות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר בבורסת פרנקפורט בגרמניה. המדד מפוזר בין הסקטורים השונים, כשהסקטור הגדול צריכה מחזורית מהווה כ 18% מהמדד ולאחריו סקטור הפיננסים עם חשיפה של כ 16% מהמדד. המכפיל הנוכחי של המדד עומד על 17.25, עם תשואת דיבידנד יציבה של כ 2.7%.

 

 

אם אתם לפני לימודים בשנה ראשונה באוניברסיטה והנתונים של משרד האוצר גורמים לכם להרגיש שעשיתם טעות גדולה - אז בלי פאניקה, במיוחד אם אתם גברים

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה. 17.09.17

 

תרשים 1, שמבוסס על מחקר שבוצע במשרד האוצר, מסביר למה שר החינוך חושב שיותר תלמידים צריכים ללמוד מתמטיקה ברמה של 5 יחידות. הוא מראה את תוספת ההכנסה החודשית, באחוזים, שצפויים לקבל בוגרי תארים שונים ממוסדות אקדמיים כשיגיעו לגילאי השלושים פלוס, ביחס למי שסיימו תואר בהוראה.

חשוב לציין שבחישוב התוצאות נלקחו בחשבון ציוני הבגרות והפסיכומטרי של הסטודנטים והרקע המשפחתי שלהם. כך שמתוך התרשים אפשר ללמוד שאם סטודנט בעל כישורים זהים בחר ללמוד רפואה במקום הוראה, השכר החודשי שלו צפוי לעלות בלמעלה מ- 70%. לעומת זאת, אם הוא למד אומנות, שכרו יהיה נמוך בכ-25% משכרו של מי שלמד הוראה.

 

תרשים 1 : תוספת ההכנסה הצפויה (באחוזים) מלימודי מקצוע ביחס ללימודי הוראה

לפי החישוב הזה, המקופחים ביותר  הם הסטודנטים לביולוגיה: היקף שעות הלימוד שלהם גדול יותר משאר הסטודנטים, אך בסופו של דבר הם מרוויחים פחות מאלו שעושים חיים די קלים בתחומים אחרים .

אז אם אתם לפני לימודים אקדמאיים, והנתונים האלו גורמים לכם להרגיש שעשיתם טעות גדולה כשמילאתם את טופס הרישום ובחרתם את המקצוע הלא נכון, או שאתם מתחרטים על כך שלא השלמתם בגרות 5 יחידות במתמטיקה, או שלא קיבלתם את הציון הדרוש בפסיכומטרי, אז קודם כל: בלי פאניקה. בעיקר עם אתם גברים.

כפי שאפשר לראות בתרשים 2, התשואה ללימודים היא משמעותית יותר עבור נשים, מאשר עבור גברים. התרשים אינו מפתיע, כי הנתונים מראים ששכר הנשים בדרך כלל נמוך יותר. כך, למרות שבכל המקצועות, נשים מרוויחות בממוצע פחות מגברים, הרי שכל דבר שיוכל לחזק את כוח המיקוח יהיה חשוב יותר עבורן.  לכן, יותר נשים לומדות באקדמיה בהשוואה לגברים, שכן, בחירת המקצוע חשובה להן יותר מאשר לגברים.

תרשים  2: תוספת ההכנסה הצפויה (באחוזים) מלימודי מקצוע ביחס ללימודי הוראה, על פי מין

 

אבל גם אם אתן נשים, וגם אם לא נרשמתן ללימודי רפואה או מדעי המחשב, אין סיבה להיכנס ללחץ . ראשית, בגלל שחישוב זה בוצע בנקודת זמן מאד מסויימת. נכון לעכשיו, לימודים הקשורים למדעי המחשב נראים כמו הדרך לעושר, ולכן גם לאושר. אבל בקצב השינוי שעובר על העולם כעת, לאף אחד אין מושג מה יהיו המקצועות המבוקשים בעוד 10 או 20 שנים.

יותר מכך: מוסדות אקדמאיים לא מלמדים מקצוע. הם מעניקים, במקרה הטוב, ארגז כלים שבו ניתן להשתמש במהלך החיים. חלקו של הארגז הזה מורכב ממידע בתחומים מסויימים, וחלקו הגדול מורכב מצורת חשיבה, מיכולת הלמידה, מהידע איך להעביר מידע בצורה תמציתית באופן ברור, ומהידע איך לתקשר עם אנשים אחרים בעלי ארגז כלים דומה.

המקצוע שאני למדתי, כלכלה, מהווה דוגמא מצויינת. אחרי שלוש שנות לימוד אף אחד מאתנו לא ידע שום דבר שימושי שיכול היה לעזור לו בבנק, במחלקת מחקר או בכל דבר אחר שהוא עושה בחיים. אבל אלה מאתנו שלמדו טוב, למדו איך לחשוב, ולמדו שהם יכולים ללמוד מהר, וידעו לשכנע את המנהלים והלקוחות שלהם שהם האנשים הנכונים לביצוע העבודה.

כך שסטודנטים לא באים למוסד אקדמי כדי ללמוד מקצוע מסויים. אם הם היו באים בשביל זה, לא היו צריכים את האקדמיה ובעולם הנוכחי, רוב הסטודנטים היו מוצאים את עצמם בלי עבודה תוך עשר או עשרים שנים, ללא קשר לתחום לימודיהם. אבל מי שיפתח יכולת למידה, ידע איך להסתדר, לא חשוב איך יקראו לתואר שלמד.

שנית, שם המקצוע לא מעיד על פיתוח לימוד החשיבה: מדעי הרוח מלמדים לחשוב במידה לא פחותה מהמדעים המדוייקים, גם אם הכלים שלהם הם שונים. מי שילמד לחשוב, יעשה שימוש בידע  הזה, ולא חשוב איזה מקצוע למד.

שלישית, יש חשיבות  ללמוד דברים שנהנים לעשות. האוניברסיטה היא מקום נפלא לפגוש אנשים דומים, והסיכוי לפגוש אנשים דומים עולה כשלומדים דברים שנהנים מהם. מחקר שנערך בארה"ב מלמד ששליש מהאנשים שסיימו מוסד אקדמי, התחתנו אחר כך עם מישהו מהמוסד שבו הם למדו. זה לא במקרה.

כי בסופו של דבר, המטרה באוניברסיטה היא ללמוד, וללמוד כישורי חיים זה חלק מהלימודים. אז שיהיה בהצלחה לכל מי שלומד באקדמיה, וזכרונות נעימים לכל מי שכבר סיים.

 

 

 חיזוק מעמד הביניים? הקטנת אי השיוויון? תכנית "נטו למשפחה" מעניקה בפועל סיוע למעמדות העליונים - ומפנה אליהם משאבים שהיו יכולים לתרום לחלשים  

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 08.09.2017 

כששר האוצר יצא בתוכנית "נטו למשפחה" הוא הצהיר: "מדינת ישראל אומרת היום לישראלים עובדים שהיא יודעת לתת ולא רק לקחת. באמצעות תוספת נקודות הזיכוי להורים נחזק את מעמד הביניים – עמוד השדרה של החברה הישראלית."

השבוע, מחלקת המחקר של משרד האוצר חושפת את המספרים, ומגלה מי בעצם מרוויח מהתוכנית. ראשית, משרד האוצר חושף שמתן תוספת נקודות הזיכוי להורים לא נועד "לתת". הוא נועד לצמצם את ההוצאות של משרד האוצר. אם בודקים את ההיסטוריה של נקודות הזיכוי, מוצאים שעד 2011, כל אשה קיבלה נקודת זכות אחת עבור כל ילד. המטרה של ההטבה היתה ההבנה שאם רוצים לעודד נשים לעבוד, צריך לתת להן סיוע בהוצאות עבור החזקת הילדים. אבל מכיוון ששווי כל נקודת זיכוי מס הוא כ- 2500 ש"ח לשנה, עלתה טענה שהזיכוי אינו מכסה את ההוצאות של אשה עובדת עבור שמרטפות, גנים וכיוצא בזה. מעבר לכך, ב- 2009, בית המשפט פסק שהמדינה צריכה לתת פטור ממס לנשים עבור הוצאות מטפלת.

משרד האוצר נבהל, שכן אם יצטרך לתת פטור ממס עבור מטפלת, יווצר חור בתקציב, ולכן בשנת 2012 הוחלט להעניק נקודת זיכוי נוספת לאמהות לילדים עד גיל 5, כפיצוי על כך שמשרד האוצר לא יישם את החלטת בית המשפט. בעקבות ועדת טרכטנברג ניתנה נקודת זיכוי לגברים, וב"נטו למשפחה" כחלון הוסיף עוד נקודות זיכוי להורים לילדים בגילאים שנה עד חמש. אולם, כל אלה, עדיין לא מגיעים לסכום ההטבה שבית המשפט הורה למדינה לשלם. כך, שתכנית "נטו למשפחה" אינה הוכחה לכך שהמדינה למדה לתת, אלא צעד נוסף למה שהמדינה היתה מחוייבת לעשות כבר מזמן.

מה שיותר מעניין זה מי מרוויח מתכנית "נטו למשפחה". לכולם היה ברור שמשפחות בעשירוני ההכנסה הנמוכים לא ירוויחו מנקודת הזיכוי, בגלל שההכנסות שלהן אינן מגיעות לסף המס. אבל תרשים 1 מראה מי כן מרוויח. התרשים מראה כמה תוספת הכנסה מקבלים משקי בית בכל עשירון הכנסה. מתוך 1.7 מיליארדי הש"ח שמחולקים למשקי הבית מנקודות הזיכוי שהתווספו בעקבות תוכנית "נטו למשפחה", 1 מיליארד מתחלק בין שני העשירונים העליונים, ואילו שאר הסכום מתחלק בין עשירונים שש עד שמונה. משקי הבית של מעמד הביניים הנמוך, עשירונים ארבע – חמש, לא מקבלים כלום, כמו גם משקי הבית בעלי ההכנסה הנמוכה בעשירונים אחד עד שלוש.

כלכלני מחלקת המחקר של משרד האוצר מתנחמים בעובדה שלמרות שהכספים מנקודות הזיכוי מגיעים דווקא למעמדות העליונים, הם לא גורמים לעלייה משמעותית באי השוויון. כלומר, בעוד ששר האוצר מצהיר שהמטרה של תוכנית "נטו למשפחה" היא למתן את אי השוויון, כלכלני האוצר מתנחמים בזה שהחלק העיקרי שלה מצליח, כמעט, שלא להגדיל את אי השוויון.

אבל האמת, הם טועים. אם רוצים למתן את אי השוויון בעזרת סכום של 1.7 מיליארד ש"ח, יש לא מעט דרכים לעשות זאת. אפשר להשקיע בתוכניות לעידוד יציאה לעבודה, ובתוכניות לסיוע לעבודה בקרב נשים חד הוריות שהן אחת הקבוצות החלשות במשק. בנוסף, אפשר להשקיע בחינוך ילדים מרקע חלש, כדי להקטין את הסיכוי שהם יגדלו להיות מבוגרים עניים.

כך שגם אם ההשפעה הישירה של "נטו למשפחה" על אי השוויון היא שולית, ההשפעה העקיפה שלה איננה שולית בכלל. כי הבחירה לתת 1.7 מיליארד ש"ח למעמדות העליונים אמנם לא מגדילה את אי השוויון באופן משמעותי כעת, אבל היא כן מקטינה באופן משמעותי את הסיכוי שאי השוויון יקטן בעתיד הנראה לעין.

חלוקת ההכנסות מנקודות זיכוי בתוכנית נטו למשפחה לפי עשירונים

Page 1 of 41  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום