עיתונות מקצועית - אינפיניטי

עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

 המחסור במטבע חוץ בעבר גרם לישראל להגן על הייצור המקומי ולהגביל את הייבוא. הזמנים השתנו, השקל התחזק, אך המכסים נשארו גבוהים - ועמם מחירי המוצרים. כעת האוצר מתחיל להבין שישראל היא כבר חלק מהמערב.

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 15.12.2017

הדעה הרווחת בארץ היא כי כל המוצרים בישראל הינם תוצרת סין, אך למעשה, על פי נתוני הבנק העולמי, היקף הייבוא לישראל הוא יחסית נמוך. תרשים 1 מראה את היקף הייבוא לישראל, כאחוזים מהתוצר בהשוואה למדינות המפותחות. אפשר לראות שישראל היא אחת מהמדינות שנמצאות הרחק משמאל. אם את מיעוט הייבוא למדינות כמו ארה"ב, יפן ואוסטרליה אפשר להסביר בכך שאלו מדינות ענקיות, שמסוגלות לייצר פחות או יותר את כל מה שהן צריכות, לישראל אין תרוץ כזה. דרך אגב, אם הייתי מוריד מהייבוא את ייבוא היהלומים שמשמשים כחומר גלם בייצוא, ישראל היתה ממוקמת בגרף יותר שמאלה.

תרשים  1: ייבוא מוצרים ושירותים כאחוז מהתוצר, 2016. מקור: הבנק העולמי

 ייבוא מוצרים ושירותים כאחוז מהתוצר, 2016.

חלק גדול מהעובדה שהייבוא לישראל הוא כל כך נמוך נובע מכך שהיקף הייבוא של מוצרים סופיים, כלומר מוצרים לשימוש הצרכנים הוא נמוך. הסיבה העיקרית לכך היא היסטורית: היתה תקופה שישראל היתה מדינה ענייה, שהיה לה מחסור במטבע חוץ. הפתרון שנתנו לזה אז היה לנסות לעודד את הייצור המקומי ולהלחם בייבוא. כלומר, מכסים גבוהים ותקנות שהפכו את חייו של כל יבואן  לגיהנום.

בינתיים, ישראל התקדמה ופתרה לעצמה את בעיית המחסור במטבע חוץ בעזרת הגדלת הייצוא. למעשה, היום, אחת הבעיות הגדולות של הכלכלה הישראלית הוא שייצוא התעשייה העילית ביחד עם הייבוא הנמוך גורם להתחזקות אדירה של השקל. זה אמור היה להוביל להוזלות משמעותיות במחירים של מוצרים מיובאים, אבל בגלל שהמגבלות על ייבוא מונעות חלק מהגידול שהיה צריך להתרחש, הצרכנים נהנים מזה רק בשוליים. היום, הרבה יותר זול לנסוע לחו"ל מאי פעם, זה נכון, אבל יש עוד הרבה דברים שהיו יכולים להיות יותר זולים.

בזמן שהצרכנים נהנים רק בשוליים, יש לא מעט עובדים שנפגעים באופן קשה. התחזקות השקל פוגעת בתעשיינים ה"קלאסיים",כל אלו שאינם בהיי-טק. כשהתעשיינים הקלאסיים נפגעים, גם העובדים שלהם  נפגעים, כיוון שהם מנותבים  לעבודות בענפי השירותים, בהם השכר נמוך יותר מאשר בתעשייה. הפגיעה הזאת תעשה חמורה אפילו יותר, ככל שייצור הגז יילך ויגבר.

משרד האוצר מתחיל להבין סוף כל סוף , באיחור אופנתי, שישראל איננה נמצאת במקום שהיא היתה בו עד סוף שנות ה- 80. אני מקווה כי בקרוב יתחילו לעכל שישראל כבר שבע שנים חברה במועדון המכובד של המדינות המפותחות, ה- OECD, וכדאי להתנהג בהתאם.

ענף הבקר מהווה דוגמא טובה למה שקורה כשמורידים מכסים. ענפי המזון בישראל הם קבוצת הענפים שהמדינה מגנה עליהם באופן הבולט ביותר. מצד אחד, הגנה על ענף המזון היא לא יחודית לישראל. אולם, בכל העולם מסייעים ליצרנים בענף המזון בעזרת סובסידיות ואילו בישראל מסייעים להם על ידי חסימת הייבוא ושמירה על מחירים גבוהים. תרשים 2 מדגים את זה. הוא מראה שבישראל 84% מהתמיכה בחקלאים מתבצעת על ידי שימור מחירים גבוהים, בעוד שבארה"ב ובאירופה, רק קצת יותר מ- 20% מהסיוע מגיע משימור רמת מחירים, וכל השאר בעזרת סיוע ישיר לחקלאים.

תרשים 2 : התפלגות התמיכות בחקלאים, 2016. מקור: OECD

 

 התפלגות התמיכות בחקלאים, 2016

משנת 2014, התחילו בישראל לבדוק את השפעת  הורדת מכסים על ייבוא בשר בקר ומעבר למתן סובסידיה למגדלי הבקר. התוצאה: המחירים ירדו והצרכנים מרוויחים למעלה מ- 170 מיליון ש"ח לשנה מחסכון על קניית בקר. העלות למדינה מהסובסידיה למגדלים היא כ- 35 מיליון ש"ח. כך שבסך הכל הרווח נטו לתושבי המדינה הוא כ- 135 מיליון ש"ח.

לכן אני מברך על המשך הפחתת  המכסים גם על מוצרים  אחרים. הפחתת  המכסים על מוצרי חשמל והלבשה עליה הודיע משרד האוצר גם היא מבורכת. אבל הגיע הזמן להערכתי להורדת מכסים מסיבית יותר גם בענפים שבהם יש יצרנים מקומיים. גם לצמחונים מגיע להנות ממחירים זולים.

בהזדמנות זו , אני מציע  שמישהו יבדוק גם מה קורה עם העלויות העקיפות של הייבוא. בישראל יש לא רק מכסים, אלא גם רגולציה שמאד מפריעה לייבוא. תרשים 3 מראה את עלות הבירוקרטיה של הייבוא בישראל בהשוואה ל- OECD, מראה שלא רק המכסים עולים לציבור במחיר של המוצרים. כל עוד היבואנים ימשיכו להזדקק לכל כך הרבה זמן וכסף כדי להעביר את המוצרים שלהם דרך הגבול, המחירים ירדו בפחות מהרצוי , אם לוקחים בחשבון רק את עלות המכסים.

 

תרשים  3: עלויות הבירוקרטיה (זמן וכסף). מקור: Doing Business, הבנק העולמי

 עלויות הבירוקרטיה (זמן וכסף)

 

 

 

 מהפכת הרובוטיקה והאינטליגנציה המלאכותית צפויה לצמצם חלק גדול ממקומות העבודה, ולפי אחת התחזיות עד 2030 יוחלפו 800 מיליון עובדים ברחבי העולם על-ידי רובוטים. איך נחשפים לחברות בתחום הצומח הזה, שישנה את פני התעסוקה העולמית?

גל ראלי |  מנהל השקעות בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

 07.12.17

בשנים האחרונות, נראה כי המהפכה הטכנולוגית הולכת ומתרחבת, ומשפיעה על יותר ויותר תחומי תעסוקה. לא רק משרות מסורתיות הולכות ונעלמות, אלא גם משרות שנחשבו, עד לפני כמה שנים, כבטוחות, צפויות להיכחד. חברת הייעוץ האמריקאית מקינזי פרסמה השנה דוח, שהראה, כי בעשור הקרוב,  בין 20% ל-30% משהמשרות הקיימות היום במשק האמריקאי, צפויות להצטמצם בצורה משמעותית, וחלקן אף ייעלמו. בין המשרות שצויינו בדוח ניתן למנות: קופאים, דוורים, מלצרים, נהגי מונית, יועצי מס, סוכני ביטוח, כתבי חדשות, שדרני רדיו, מנהלי מפעל ואפילו שופטים ורופאים. למעשה, עד שנת 2030, 800 מיליון עובדים בכל העולם (שווה ערך לכל יבשת אירופה)  יוחלפו ע"י רובוטים.

הגורמים לכך הם רבים:  מהפכת האינטרנט, המסחר המקוון, בינה מלאכותית (AI),למידת מכונה Machine Learning)), אינטרנט של הדברים (IoT), מדפסות תלת-ממד, תהליכי אוטומציה ובקרה, שמשפיעים ועוד ישפיעו רבות על חיינו ועל ענפי כלכלה רבים ועוד. לדוגמה, מחשב, שמקבל מיליוני תמונות בדקה, ולאחר מכן יודע לזהות ולארגן אותן במקבצי תמונות, לפי קריטריונים שונים כמו מין וגיל, ולזהות תמונות של אותו אדם, לפי ניתוח התמונה והצלבתה עם מסדי הנתונים.

המהפכה התעשייתית הרביעית

המהפכה התעשייתית החדשה מתייחסת לתהליכים, שהחלו בתחילת העשור הנוכחי (סוף 2010), ומבטאת את החיבור בין האינטרנט (עולם המידע, התוכן והתקשורת), לבין העולם האמיתי (מכונות, רובוטים וחיישנים). מחקר, שפורסם  השנה ע"י איגוד הרובוטים התעשייתיים העולמי, הראה, כי בין השנים 2005 ל-2015, מספר הרובוטים התעשייתיים הוכפל מ-120 מיליון רובוטים ל- 250 מיליון, ומספר זה צפוי להכפיל את עצמו עד סוף שנת 2019.

פחות אנשים יותר רובוטים

*צמיחה צפויה

הגל הגדול טרם הגיע

המדינות בהן צפויה הצמיחה הגדולה ביותר בתחום התעשייה הרובוטית הינן  ארה"ב, סין, יפן וגרמניה. לפי התחזית  הנ"ל, עד 2025 יהווה הרובוטים 5% מכוח העבודה במדינות הללו.

בנוסף, החדירה של מערכות הבינה המלאכותית (AI) צפויה להמשיך להתרחב. לפי מחקר, שבוצע ע"י חברת המחקר הטכנולוגי ABI , מספר התאגידים שיאמצו פתרונות אלו  יגיעו ב-2018 ל-500,000 תאגידים ברחבי העולם ועד שנת 2022 צפוי להגיע מספרם ל-900,000 (30% רק בארה"ב).

 למרות שנראה כי בשנים האחרונות הייתה תפנית בעולם הרובוטיקה העולמית בתחומים רבים, משואבי אבק רובוטים ביתיים ועד מל"טים המשנעים משלוחים, לטענת רבים מהמומחים בתחום, הגל הגדול טרם הגיע. היזם והבעלים של קבוצת ה-NBA, מאבריקס מארק קיובאן, הציע לנשיא ארה"ב דונאלד טראמפ תכנית כלכלית שאפתנית בהיקף של 100 מיליארד דולר, כדי להפוך את ארה"ב למעצמה מובילה בתחום הרובוטיקה העולמית. בתוכנית שהציע ציין, כי ארה"ב אינה בולטת כשחקן מרכזי בתחום הרובוטיקה העולמי לעומת תחומי טכנולוגיה אחרים. עוד ציין, כי אף אחת מחברות הרובוטיקה המובילות בעולם אינה ממוקמת בארה"ב זאת בזמן שהידע האקדמי, חברות הסטארט-אפ והספקים הם האמריקאים. הסיבה המרכזית לטענתו היא ההשקעה המאסיבית שמבצעות מדינות במזרח, כאשר השיאנית היא סין המשקיעה מדי שנה 5 מיליארד דולר לפיתוח תעשיית הרובוטיקה, יפן שניה אחריה עם השקעות של 3.5 מיליארד דולר , ולאחר מכן, דרום קוריאה וטאיוואן, המשקיעות כל אחת כ-2 מיליארד דולר.

יש גם כמה גורמים מעכבים לתהליך

מאידך גיסא, ישנם מספר גורמים טכנולוגיים, רגולטוריים וחברתיים, שיכולים לעכב את אימוץ הטכנולוגיה. ראשית, מדובר בתחום מתפתח ורוב החברות הפועלות בו נמצאות בשלבי פיתוח שונים, ועדיין לא הבשילו לכדי ייצור המוני.
שנית, חברות שכבר מייצרות, נדרשות לעלויות ייצור גבוהות, עקב השקעה רבה בטכנולוגיה יקרה, ותלויות במורכבות טכנולוגית שדורשות תהליכי בקרה ותחזוקה גבוהים מצד התעשייה. שלישית, רגולטורים ומחוקקים יכולים להאט את תהליכי אימוץ הטכנולוגיה, עקב הנזקים שעלולים להיגרם לענפי תעסוקה רבים ובטענה שנדרשת רגולציה מתאימה, למשל בתחום המזל"טים והרכבים האוטונומיים וכו'.

תעשיות מסורתיות ינסו להגן על עסקיהן, בין היתר, ע"י קביעת תקינות חדשות והגבלות אחרות ,אשר יעלו את עלויות פתיחת העסקים בתחום זה, במיוחד בתחומים שנחשבים היום כמוסדרים ומעוגנים בחוק. לדוגמא, בתחום הרפואה: החמרת הרגולציה בתחום אישור המכשור הרפואי, או לדוגמא בתחום התחבורה: הגבלת השימוש ברכבים אוטונומיים בטענות של בטיחות הנהגים.

 

השוואת תשואות המדדים המובילים בתחום: (שנתיים אחרונות)

 

 

מבחינה כלכלית, סקטור זה אמנם מאופיין במכפילים נוכחיים גבוהים בסביבות 37, אך עדיין נמוכים ביחס מכפיל של 55 במדד ה- Nasdaq Composite.  עם זאת, נציין כי המכפילים בשנה שעברה היו גבוהים משמעותית (51.5) ואילו המכפיל העתידי לשנת 2018 צפוי כבר לעמוד על מתחת ל-27, מה שמעיד על כך שתחום זה צפוי לצמוח ולגדול גם ברמת רווחי החברות.

הדרך הנפוצה להיחשף לתחומים אלו היא באמצעות 2 ETF מובילים בתחום:

Robo Global Robotics&Automation ETF  (ROBO US), אשר עוקב מדד הrobo global index- , המכיל את 90 החברות המובילות בתחום, הפועלות בענפים שונים: מכונות הרובוטיקה  (30%), אלקטרוניקה (11.5%), מכשור רפואי (9.51%) ושבבים (8.4%). מבחינת פילוח גיאוגרפי, ארה"ב מהווה 43% מהמדד, אחריה יפן 26%  וטיוואן 5.7%.

ETF  נוסף הוא Global X Robotics & A.I. אשר משלב רובוטיקה ובינה מלאכותית אך מכיל פחות חברות.  31 חברות בתחום מכונות הרובוטיקה  (23.49%), אלקטרוניקה (22.2%), ציוד מכני הנדסי (8%) (8.4%) שבבים. פילוח גיאוגרפי:  49.71% ארה"ב, 33% יפן, 8.3% שוויץ ו5.03% בריטניה.

 

 

ראשי רשויות לא מעטים נמצאים בהליכי חקירה בגין חשדות בתחום הנדל"ן, מתוקף שליטתם בוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה. הבעיה היא שאת מחיר השחיתות משלם הציבור.

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

8.12.2017

לפי הערכות המשטרה בין 50 ל- 60 ראשי רשויות,  נמצאים בתהליכי חקירה. אם נוסיף לזה את כמות ראשי הרשויות או פקידים בכירים שעמדו למשפט בשנים האחרונות, נגלה שרשויות מקומיות בישראל נחלקות לשניים: אלו שמתנהלות לגביהן חקירות, ואלו שעוד לא.

במחזה "חשיבותה של רצינות", אומרת אחת הדמויות ליתום שלאבד את אחד ההורים יכול להיות מזל רע, אבל לאבד את שני ההורים, זה חוסר זהירות. בפראפרזה על אמירה זו, אפשר לומר על כך שראש עיר אחד בחקירה זה תפוח רקוב, אבל כשכמעט כל ראש עיר שני מגיע לחקירה, יש משהו רקוב בשיטה.

אם רוצים להבין איפה הבעיה, צריך להתחיל מהעובדה שכמעט כל החקירות עוסקות בנדל"ן. זה לא במקרה. ברוב הישובים בישראל, הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה הן ועדות משנה של המועצה המקומית. מי שעומד בראש הוועדות האלו, הוא בדרך כלל ראש העיר, או אחד האנשים המקורבים לו.

בנוסף, צריך להבין שבגלל שחברי המועצה המקומית אינם מקבלים שכר, אבל בעלי תפקידים אחרים במועצה כן מקבלים, אז אין כמעט אופוזיציה ברשויות המקומיות. אציין כי תמיד יש יוצאים מן הכלל, ובהחלט יש אנשים שנבחרו למועצות מקומיות ועושים עבודה נפלאה באופוזיציה. אולם, ברוב המקרים, מי שנבחרו למועצה מעדיפים להצטרף לקואליציה, כי כדי לעשות עבודה מועילה הם צריכים שכר. מי שבכל זאת הולכים לאופוזיציה, ברוב המקרים מתקשה למלא את תפקידו באופן יעיל, כי בהיעדר שכר, קשה להגיע לכל הישיבות ולעקוב אחרי כל הדיונים.

התוצאה היא שבועדה המקומית לתכנון ולבנייה, לראש העיר (או לאחד המקורבים לו) יש שליטה כמעט מלאה. זה נותן לו כוח עצום מול קבלנים ויזמים. שכן, לועדה המקומית יש סמכות לתת אישורי בנייה, יש לה סמכות לתת הקלות ששוות לקבלנים הון עתק, יש לה את הסמכות להמליץ לוועדה המחוזית לתת ליזם אישורים שהם מעבר למה שקיים בתוכנית המתאר ויש לה גם את היכולת לעכב תוכניות, או לשלוח את היזם לתכנן את הפרוייקט מחדש.

יותר מכך, הקווים המנחים שעל פיהם הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה אמורות לעבוד הם כלליים מאד. זה נותן לראשי הוועדות, חופש תמרון גדול מאד בקבלת ההחלטות שלהם.

כשזה המצב, אני לא מופתע  שנוצר מצב בו יזמים מחפשים את קירבת ראשי הוועדות לתכנון ולבנייה. זה בכלל לא מפתיע שהקווים מתחילים להיות מטושטשים. יזם אחד אמר לי פעם: "אני מכיר את הפקידים האלו כבר הרבה שנים ואני מקשיב להם והם יודעים שהם יכולים לדבר איתי. אז זה לא שיש פה משהו לא כשר, חס וחלילה. אבל אני מקשיב להם, ואני נותן להם עצה טובה, ואם הילד מתחתן, או הולך לאוניברסיטה או משהו, אז אני בוודאי נותן מתנה."

כשזוכרים שפקידים של וועדות מקומיות אינם אנשים עשירים, אפשר להניח שהם זוכרים את מי שנותן להם עצות טובות ומתנה מדי פעם לטובה. מכאן ועד מתנות קצת יותר גדולות לראש העיר כדי לקדם פרוייקט, כשעיכוב של כל יום יכול לעלות ליזם אלפי ש"ח, הדרך היא לא ארוכה.

לזה דרך אגב, יש השלכות ישירות גם על מחיר הדירות. גם בגלל שעלות התשלום לפקידים מגולגלת לרוכשי הדירות, אבל גם בגלל שהצורך להכיר את הפקידים בוועדות משפיע על התחרות. הרבה מהקבלנים והיזמים הקטנים יחסית לא יגשו למכרז באזור שבו הם לא מכירים את הפקידים, כי הם יהיו בעמדה נחותה לעומת אלו שכן מכירים. כשהתחרות יורדת, המחירים עולים.

האמת היא שרפורמת בינת-שוורץ היתה נסיון רציני לצמצם את הכוח של ראשי הערים בוועדות המקומיות ולהגדיל את הכוח של מהנדסי העיר, כדי קצת לצמצם את התופעות האלו. אבל כנראה שלא במקרה השם של הרפורמה הפך מ"רפורמת בינת-שוורץ" ל"רפורמת-המרפסות". כך שבסופו של דבר, כל עוד השיטה לא תשתנה באופן יסודי, אל תתפלאו אם גם ראש המועצה שלכם יגיע לחקירת משטרה, אם הוא עדיין לא שם.


 

 

  

חוק שכירות הוגנת ניסה לאסור על מתווכים לגבות כסף משוכרים. כשזה לא עבד הציעו חברי הכנסת להטיל עונש על מתווכים. אם היו לומדים כלכלה, היו מבינים למה זה לא יעזור. דעה

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 

יום שישי, 01 בדצמבר 2017

לפני כמה חודשים חוק "שכירות הוגנת" עבר בכנסת. אחד הסעיפים העיקריים בחוק קבע שאסור לחייב את השוכרים בדמי תיווך במידה והמתווך נשכר על ידי המשכיר. לכל מי שלמד מבוא למיקרו כלכלה היה ברור שאין שום סיכוי שהסעיף הזה יעמוד במבחן המציאות. אבל בכל זאת, כשהתברר שלמרות החוק המתווכים עדיין גובים דמי תיווך מהשוכרים, קמה צעקה בכנסת ואחד מחברי הכנסת כבר הזדרז להגיש הצעת חוק להטלת עונשים על מתווכים שיגבו את דמי התיווך מהשוכרים.

הצעה ידידותית: מחוקקים, וותרו על החקיקה הזו. אני יודע שרבים חושבים, ובצדק, שכלכלה אינה מדע מדויק. אבל בכל זאת, יש כמה חוקים בסיסיים, שעובדים לא פחות טוב מחוקים פיזיקליים. אחד מהם הוא חוק הביקוש וההיצע.

בשנה ראשונה בלימודי כלכלה המרצה מצייר על הלוח שני קווים: הראשון שיורד כלפי מטה ומייצג את הביקוש: ככל שהמחיר עולה, הכמות המבוקשת קטנה. השני, לעומת זאת, עולה כלפי מעלה והוא מייצג את המחיר. ככל שהמחירים עולים, הכמות המוצעת גדלה. בנקודת המפגש שלהם נקבע המחיר.

עכשיו, נניח שחברי הכנסת יצליחו לחוקק חוק שמעביר את עלות התיווך מהשוכרים למשכירים. איך זה ישפיע על המחיר שהשוכרים ישלמו? את התשובה נתן פעם חתן פרס נובל, מילטון פרידמן, כשאמר שזה לא משנה: זאת שאלה של חשבונאות ולא של כלכלה.

במונחי הקווים שהמרצה שרטט על הלוח, מה שיקרה הוא שבצד הביקוש העברת העלות למשכירים תגרום לעלייה בביקושים. בצד ההיצע, זה יגרום לירידה בהיצע, כי העלות תהיה גבוהה יותר. בסופו של דבר, יתברר כי שיווי-המשקל נותר ללא שינוי, בגלל שדמי השכירות יעלו בדיוק בגובה דמי התיווך.

זה אמנם ייצור בעיה חדשה, כי ממצאים אמפיריים מחו"ל מראים שכשמגבילים את שכר הדירה איכות הדירות להשכרה יורדת עד לרמה שמתאימה למחירים הנמוכים, או שהדירות להשכרה נעלמות מהשוק והשוכרים נשארים בלי בתים. אבל גם את זה אפשר לפתור עם חוק. כל מה שצריך זה חוק שיקנוס כל משכיר שישאיר את דירתו ריקה ולא מושכרת, או שלא ישפץ אותה כל שנתיים. כשגם זה לא יעבוד, אפשר להמשיך עם החוקים עד אין סוף, אבל גם ללא תכלית.

המשקיעים יקנו

אז אולי, במקום להציע חוקים, עדיף שהמחוקקים יעסקו בהגדלת האפשרויות עבור השוכרים. לדוגמא, מתברר שחלק לא קטן מהדירות בתכנית "מחיר למשתכן" לא נרכשות על ידי זכאים. זאת, בגלל המחירים, שכנראה יקרים מדי עבור הזכאים, וגם בגלל מיקומים לא אטרקטיביים וסיבות נוספות.  מה עושים במשרד האוצר? מציעים שאת הדירות הללו ירכשו משפרי דיור. אבל מתברר שגם משפרי הדיור לא רצים לקנות את הדירות. אז מי יקנה? כמובן, משקיעים. כך, מצד אחד, משרד האוצר, מנהל מלחמת חורמה במשקיעים ובקבלנים, ומצד שני, הוא מציע למשקיעים לקנות במחיר מלא דירות שיועדו לזכאים. כך שגם המשקיעים מרוויחים ממחיר למשתכן, והקבלנים מרוויחים אפילו יותר, כי הם קנו קרקע בזול, ומוכרים את הדירות במחיר מלא. השוכרים, לעומת זאת, מפסידים, כי ישלמו שכר דירה מלא.

אז במקום לנסות לחוקק חוקים ש מעוותים את חוקי הביקוש וההיצע, אולי כדאי לדאוג לכך שדירות שסובסדו על ידי המדינה ולא נרכשו על ידי זכאים, ימכרו למשקיעים במחירים מופחתים, תמורת התחייבות להשכיר אותן במחיר מופחת?

 

 

 מרוב רצון להוציא את המשקיעים מהשוק, נבנות בישראל שכונות ללא תשתיות ופרויקטים ללא מספיק ביקוש - שמביאים בפועל להורדת התחלות הבנייה 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 28.11.17

ח"כ פולקמן הודיע שצריך להרחיק את המשקיעים משוק הדיור, וכי כל מהלכי הממשלה עד כה בתחום זה מהווים רק את הצעד הראשון לקראת מטרה זו. אולם, ברצוני להזכיר לח"כ פולקמן, כי בשוק הדיור, כולם משקיעים: לפי ההגדרה, משקיע הוא מי שמרוויח אם מחיר הנכס עולה, ומפסיד אם קורה ההפך. כך שלגרש משוק הדיור את המשקיעים, משמעו לגרש את כולם. אמנם אם לא יהיו רוכשים, לא תהיה בעיה של עליית מחירים, אבל אני בספק אם זאת הדרך הנכונה להוריד את מחירי הדיור.

הבעיה היא שנראה שחוסר ההבנה הזה הפך לחלק מהמדיניות של משרד האוצר. הנה כמה דוגמאות לדרכי הפתרון של משבר הדיור בישראל.

דוגמא ראשונה: משרד האוצר מעוניין להוציא כמה שיותר קונים משוק הדיור, וכמה שיותר מוקדם. לכן, הוא מכריז על הגרלות במסגרת תכנית 'מחיר למשתכן', אל אף שהתכניות נמצאות בשלבים תכנוניים מוקדמים מאד. כך, חלק לא מבוטל מההגרלות מתרחשות עוד לפני שהקבלנים מקבלים אישורים לתוכניות הבנייה. כלומר, אנשים מקבלים הודעה שהם זכו בהגרלה, אבל הם צריכים להמתין מספר חודשים, לעתים אפילו למעלה משנה, עד שהם ידעו את הפרמטרים של הדירה בה זכו.

במקרים אלו, הזוכה המאושר עומד בפני דילמה: אם להמתין שנה וחצי כדי לדעת האם הדירה שהוא זכה בה מתאימה לצרכיו, ואם הוא יוכל לעמוד במחיר שלה, או לחילופין, לוותר על הזכייה ולנסות למצוא דירה אחרת, כשהוא יודע שבכך הוא מוותר על הסיכוי שהדירה שזכה בה תתאים לצרכיו ותעלה פחות מהדירה שהוא ימצא, אם ינסה את מזלו בהגרלה נוספת (או בשוק החופשי). בקיצור, הזוכה המאושר צריך עכשיו להחליט, כשבידיו מידע מינימלי ביותר, מה הוא מרוויח בכל אפשרות. לדעתי, זה מעביר אותו ממעמד של "משקיע" למעמד של ספקולנט.

דוגמא שנייה: משרד האוצר מאמין שמחירי הדירות ירדו, בעקבות גידול במספר הדירות הנבנות. לצורך כך, הוא נותן אישורי בנייה, לפני שמתקבלים אישורים לכל התשתיות, שצריכות ללוות שכונה חדשה. ראש מטה הדיור, אביגדור יצחקי, הבהיר את הדברים באופן חד משמעי, כשהסביר לראש העיר פתח-תקווה שאלפי יחידות הדיור החדשות בסירקין יאושרו גם אם אין שום תוכניות לפתרונות תחבורתיים באזור. לפי יצחקי, הדירות יבנו גם אם הדיירים יצטרכו להביא לעבודה שקי שינה , ולחזור הביתה רק בסופי שבוע.

מה שמעורר שתי תהיות. הראשונה, אם הדיירים ישנו בעבודה בשקי שינה , לא יהיה להם צורך בדירות. השנייה היא שאין לי ספק בכלל שאם יבנו דירות שלא ניתן להגיע מהן לעבודה וחזרה, אלא בסופ"ש בלבד, אז כשהדיירים יבינו איפה הם גרים, מחירי הדירות באותו איזור כבר לא יהיו גבוהים.

דוגמא שלישית: משרד האוצר מוציא מכרזים של מחיר למשתכן בכל מקום שיש קרקע, גם כשלעתים מדובר באזורים שאין להם ביקוש גדול. התוצאה היא שבחלק מהמכרזים, יש מספר לא מבוטל של דירות שנותרות ללא קונים. כדי לפתור את הבעיה, משרד האוצר מתכוון להוציא דירות כאלו לשוק החופשי, לטובתם של משפרי דיור. לכאורה פתרון מצויין. בפועל, זה עלול להתברר כמו מילכוד 22. כי לרוב משפרי הדיור יהיה כסף לעבור לדירות החדשות רק אם הם יצליחו למכור את הדירות הישנות. אולם, לא ברור למי הם ימכרו. כי "זוגות צעירים" שמעוניינים לגור באזור, יעדיפו לקנות דירות חדשות במחיר למשתכן. גם המשקיעים ככל הנראה לא יהיו מעוניינים לרכוש דירות אלו, כי משרד האוצר הפך אותם לאויבי הציבור, וח"כ פולקמן מאיים שזאת רק הקדמה למה שעוד יבוא אחר כך. משרד האוצר "השיג את שלו" - ירידה במספר הדירות שנמכרות - אבל לא ברור מי מרוויח.

דוגמא רביעית: סיפור אישי. לפני כמה שנים, החלטנו למכור את הדירה של סבתא שלי. הדירה בבניין ישן, שחלק גדול מהדירות בו מושכרות. כשחיפשנו קונים, היה ברור די מהר שרוכשי דירה ראשונה לא יבואו. אנשים מוכנים לגור במקום כזה בשכירות, אבל לא מעוניינים לגור שם לטווח הארוך. למזלנו, מכרנו את הדירה לפני שהמשקיעים הפכו לאויבי המדינה. כי מי יקנה את הדירה הזאת היום, אם לא משקיעים? כמובן שאם המשקיעים לא היו רוכשים אותה, אז אנחנו היינו הופכים למשקיעים, מכיוון שפתאום היתה בבעלותנו יותר מדירה אחת, למרות שבכלל לא התכוונו, ואין לנו את הזמן והידע לשפץ ולהשכיר את הדירה. בקיצור, מרוב רצון להוציא את המשקיעים מהשוק, שוכחים שיש דירות שאם לא יהיו בבעלות משקיעים ויושכרו לסטודנטים או זוגות צעירים, אז יוותרו ריקות וללא שימוש. אין ספק שהאפשרות השנייה תוביל לירידת מחירים .

לסיכום, מאמציו של שר האוצר להורדת מחירי הדירות נראים כנים ובלתי מתפשרים אולם אחזור שוב לדבריו של ח"כ פולקמן. הוא הודיע שבעת הזאת, אין מקום לשוק חופשי, והקבלנים צריכים להבין שבמצב הנוכחי, הפתרון היחיד הוא לתת למדינה לנהל את שוק הדיור, להחליט מי יקנה ובאילו מחירים, כי רק כך ישפרו את מצבם של כולם. כמרצה לכלכלה אני נזכר בדברי הסוחרים לשר האוצר של לואי ה- 14, קולבר, כשזה שאל אותם מה הממשלה יכולה לעשות כדי לשפר את מצבם: Laissez faire, הם ענו. תעזוב אותנו בשקט.

 

 מחירי המניות הנוכחיים בסקטור הגז הטבעי משקפים תרחישים פסימיים של ירידת מחירים ושל אי-חתימת הסכמי יצוא נוספים, אולם נראה שרוב הסיכונים הללו כבר מגולמים במחירים, ושקיימת אפשרות סבירה לשינוי כיוון לחיוב במניות אלה - עם התבהרות התמונה סביב ההסכמים החדשים והתחרות במשק הישראלי

יוליה מסלוב |  אנליסטית בכירה בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

28/11/2017

 

בשנים האחרונות עובר המשק הישראלי שינויים רבים ומהותיים בתחום האנרגיה. בדומה למדינות רבות בעולם, ישראל מעודדת מעבר לשימוש בגז טבעי כמקור אנרגיה עיקרי המחליף דלקים מזהמים (פחם וסולר). מעבר לנושא איכות הסביבה והפחתת זיהום אוויר, הגז הטבעי מעניק יתרונות רבים למשק ולצרכן, בין היתר בשל הוזלת עלויות ייצור החשמל, קידום הייצוא וחיזוק הכלכלה הישראלית.

על פי הערכת רשות הגז הטבעי, המעבר לגז טבעי הביא לחיסכון של כ-48.4 מיליארד ₪ במשק הישראלי ב-13 השנים שבין 2004 ל-2016, כאשר עיקר החיסכון היה בסקטור החשמל והסתכם בכ- 36 מיליארדי ₪. כניסת הגז הטבעי הביאה להפחתה משמעותית של צריכת מזוט וסולר בסקטור התעשייה וחסכה כ-12 מיליארד ₪ לתעשייה הישראלית.  

עידן הגז הטבעי בישראל החל בשנת 2004 עם אספקת הגז ממאגר הגז ים תטיס. הביקוש לגז טבעי נמצא בעלייה מתמדת. עם תחילת ההפקה ממאגר "תמר" באפריל 2013 (אשר מהווה היום את המקור העיקרי לאספקת הגז הטבעי במדינה) צומח הביקוש לגז הטבעי בקצב שנתי של כ-12%. קצב זה נשמר גם השנה. הגידול בצריכת הגז נובע, בין היתר, מהגידול באוכלוסייה ובצריכת החשמל, וכן מהפעלתם המסחרית של יצרני חשמל פרטיים.

צריכת הגז בישראל

 

למרות השימוש ההולך והגדל בגז, משק הגז בישראל נמצא רק בתחילת דרכו. כיום, רק כ- 60% מהחשמל במשק מקורו בגז הטבעי. משרד האנרגיה צופה כי עד שנת 2020 הגז הטבעי יהווה כמעט 70% מסך ההספק המתוכנן לייצור חשמל בישראל. המשרד אף הצהיר בעבר כי מטרתו הינה להגיע לשיעור של 80%. תחזית האנרגיה של משרד האנרגיה מדברת על ביקוש של כ-15 BCM בשנה בשנת 2025, כלומר תוספת של 5 BCM/שנה לעומת המצב היום.הביקוש לגז טבעי צפוי להמשיך לגדול לאור התפתחות משק האנרגיה והחלטות הרגולטור בקשר עם הפחתת השימוש בפחם, לרבות  סגירת היחידות הפחמיות 1-4 בתחנות הכוח "אורות רבין" בחדרה.

הצמצום העתידי בשימוש בפחם אמור להביא לגידול של כ-5BCM/שנה בצריכת הגז. בנוסף, קיים פוטנציאל של צריכת גז טבעי בענף התחבורה הציבורית (לדוגמה פרויקט חשמול הרכבות) ובתעשייה, אשר עשויים לתרום בטווח הארוך לעלייה בהיקף צריכת הגז במשק.

סקטור הגז

היצוא ייתן דחיפה

נדבך חשוב נוסף הינו נושא יצוא הגז. היצוא עשוי להעניק למשק תרומה משמעותית, מאחר ומרבית ההכנסות מיצוא הגז יועברו כתמלוגים לקופת המדינה. בשלב ראשון מדובר ביצוא למדינות השכנות: ירדן, מצרים ותורכיה. נכון להיום, נחתם הסכם יצוא רק עם ירדן בהיקף של כ-3 BCM בשנה. כאשר ההערכה היא שההסכם יורחב לכ-5 BCM. שוק חשוב נוסף הוא מצרים, אשר הינו שוק הגז הטבעי הגדול ביותר באפריקה. לאחר עשור של שינויים רגולטוריים במדינה, חוזרת מצרים למסלול של השוק הצומח ביבשת. למרות תגלית הענק "זוהר", שדה אשר אמור להתחיל לספק גז למדינה כבר בסוף השנה, עפ"י הערכות שונות עלול להיווצר מחסור במדינה כבר בשנים 2020-2021.

כאמור, היום מאגר "תמר" מהווה מקור יחידי לאספקת גז בישראל. מצב זה אמור להשתנות עם כניסתם לשוק של שחקנים חדשים. בשנת 2020 יתחיל לספק גז מאגר לוויתן (שלב א') וככל הנראה בשנת 2021 תחל אספקה ע"י כריש/תנין.

יכולת ההפקה הכוללת של מאגר "לוויתן" צפויה לעמוד על 21 BCM בשנה. בשלב ראשון, מאגר "לוויתן" אמור לספק 12 BCM בשנה ומיועד להתחלק בין המשק הישראלי וחו"ל. נכון להיום, ישנם הסכמים חתומים לכ-40% מההיקף. השלב השני של המאגר, אשר עוד לא נמצא בפיתוח, בשל היעדר הסכמים, בהיקף של 9 BCM בשנה מיועד כולו ליצוא.

בנוסף, מאגרי "כריש" ו"תנין", אשר נמכרו לפני כשנה לחברה יוונית אנרג'יאן, מכילים כ-70 BCM מוכחים ובסבירות גבוהה, המיועדים לשימוש המשק המקומי בלבד. לאחרונה אף הכריזה חברת אנרג'יאן, כי הכמות במאגרים תהיה כפולה מזו שמוערכת כיום.

למי שמעוניין להיחשף לשוק הגז בישראל, ניתן לעשות זאת באמצעות השקעה בישויות המחזיקות במאגרים נסייג ונאמר כי השקעות בגז מסווגות לעיתים בסיכון גבוה ויש להתייחס לחלקן בהתאם לכך – ישראמקו (תמר) רציו (לוויתן), דלק קידוחים (תמר ולוויתן) או באמצעות השקעה בחברות המחזיקות בישויות א/או במאגרים - דלק אנרגיה (דלק קידוחים) ודלק פטרוליום (תמר).כמו כן, ניתן להיחשף לענף באמצעות קבוצת דלק, אשר החשיפה למאגרים מהווה כ-50% מהפורטפוליו של החברה.

הסקטור ספג ירידות

החל מחודש יוני השנה ספג כל הסקטור ירידות חדות. מתחילת השנה רשמו המניות ירידות של בין 11% ל-34%, זאת לעומת מדד ת"א 125 אשר עלה מתחילת השנה בכ-1.5%. מספר סיבות גרמו לירידות אלו וביניהן היעדר הסכמים גדולים חדשים במאגר לוויתן, הערכות לירידת המחירים הן בתמר והן ולוויתן ועוד. נציין כי ההסכם בין תמר וחברת החשמל, אשר צורכת כמחצית מהמאגר, נפתח בשנים 2021 ו-2024 ויכול להביא לירידת מחירים מקסימלית של כ-30%. להערכתנו, מחירי המניות הנוכחיים מבטאים תרחיש פסימי (אך אפשרי) של ירידת מחירי הגז בכ-20% מהמחיר כיום. ה-NAV הסחיר של קבוצת דלק מגלם אפ-סייד של כ-30%.

הגז הטבעי תורם להפחתה משמעותית של התלות האסטרטגית והכלכלית בנפט ובפחם, תוך כדי צמצום בעלויות כלכליות וסביבתיות של המשק.  בשנים הקרובות צפוי המשך פיתוח משק הגז הטבעי הן בצד ההיצע (הגדלת הקיבולת ממאגר תמר, פיתוח מאגר לוויתן ועידוד פיתוח מאגרים נוספים) והן בצד הביקוש בעיקר במגזרי ייצור החשמל והתעשייה וחיבור צרכנים לרשת החלוקה ואף לאספקת גז טבעי דחוס (CNG)  לצרכנים מרוחקים ולסקטור התחבורה. להערכתנו, מחירי המניות שבסקטור מגלמים תרחיש פסימי של ירידת מחירים ותרחיש של אי חתימת הסכמי יצוא נוספים.

 לפיכך, חרף הסיכונים שציינו קודם,  אנו חושבים כי רובם כבר מגולמים במחירים, כך שקיימת אפשרות סבירה לשינוי כיוון לחיובי במניות אלה עם התבהרות התמונה סביב ההסכמים החדשים והתחרות במשק הישראלי.

 השלום עם ישראל היה צעד אמיץ של הנשיא המצרי, שאף עלה לו בחייו, אבל המניעים לביצועו היו כלכליים בעיקרם. כך הציל הסכם השלום את מצרים מאסון כלכלי

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי.

24 בנובמבר 2017

השבוע ציינו 40 שנים להגעתו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, לישראל. המהלך האמיץ של הנשיא המצרי עלה לו בסופו של דבר בחייו והונע במידה רבה מהצרכים הכלכליים של מצרים.

לכן, כשרוצים להבין מדוע חשוב למנהיגות מצרים לשמור על הסכם השלום, ומדוע העם המצרי נלהב הרבה פחות מההסכם, חשוב להבין גם את המשמעויות הכלכליות של ההסכם, ולא רק את המשמעויות הצבאיות והפוליטיות .

אנואר סאדאת הגיע לישראל בעיקר לאור ההשלכות הכלכליות שנבעו ממצב המלחמה עם ישראל, שהפכו להיות בלתי נסבלות עבור המצרים. בשנת  1976, מצרים הוציאה כ-3 מיליארד דולרים בשנה על הצבא, כלומר, כ-24% אחוזים מהתוצר שלה. זה לא הותיר למצרים יכולת להשקיע בתחומים אזרחיים כמו חינוך, בריאות, ואפילו הספקת מזון וחשמל. השלטון המצרי לא יכל להמשיך במצב הזה לאורך זמן, בלי להסתכן במהומות שיעיבו על המשך קיומו.

יותר מכך, בעולם שנחלק לשני גושים, האחד, המערבי בהנהגת ארה"ב והשני המזרחי בהנהגת בריה"מ, ניתן לומר שהמצרים נמצאו עד שנת 1973 בגוש של בריה"מ. ברה"מ תחזקה את הצבא הרוסי, וגם סייעה לה כלכלית. בהמשך, סאדאת הבין שלבריה"מ אין את האמצעים הכלכליים לתמוך במצרים לאורך זמן: הוא הבין את מה שיהיה ברור לכולם קצת יותר מעשר שנים לאחר מכן, כשחומת ברלין תיפול: בסוף שנות ה- 70' , בריה"מ נמצאה בתהליך מתקדם של פשיטת רגל.

אנואר סאדאת רצה לעבור לגוש האמריקאי והסכם השלום עם ישראל היה האמצעי לכך.

אחרי ההסכם, המצרים קבלו כל שנה מהאמריקאים סיוע צבאי של כ- 1.3 מיליארד דולרים, וסיוע אזרחי של כ- 250 מיליון דולר נוספים. מאז ההסכם ועד 2011, המצרים קיבלו כ- 69 מיליארד דולרים מארה"ב. המדינה היחידה בעולם שקיבלה מארה"ב סיוע כלכלי גדול יותר היא ישראל.

הסיוע הצבאי ופירוז הגבולות מול ישראל איפשר למצרים להקטין את הוצאות הבטחון ל-2% מהתוצר, פחות מעשירית מאשר לפני הסכם השלום.

ההפחתה הדרסטית בנטל הבטחוני על התקציב אפשרה למצרים להתחיל בסוף שנות ה- 70' בתוכנית חומש לפיתוח התיירות ולהפנות כ- 12% מהתוצר להשקעה בענף זה. ההשקעה בתיירות ביחד עם ההתקרבות לגוש המערבי נשאה פירות: מייד לאחר הסכם השלום, מספר התיירים חצה את המיליון בשנה ובשיא, בשנת 2010, מספר התיירים חצה את ה- 14 מיליון, לפני שירד בעקבות המהפכה ופיגועי הטרור של השנים האחרונות. בשיאה, התיירות המצרית העסיקה כ- 12% מהעובדים במצרים, הכניסה כ- 11% מהתוצר וכ- 14% מההכנסות במטבע חוץ.

הסכם השלום הניב למצרים תוצרים כלכליים נוספים: העברת שדות הנפט שישראל מצאה בסיני, נתנה למצרים את הבסיס לתעשיית האנרגיה, שכיום מבוססת בעיקר על הפקת גז טבעי. זהו כיום המקור העקרי למטבע חוץ של המצרים.

תוצר לנפש במצרים 1965 - 2016

תרשים 1 מראה את ההשפעה של הסכם השלום על התוצר לנפש במצרים. התוצר לנפש הוא מדד לכמות התוצר של מדינה ביחס למספר האנשים שנמצאים בה, ולכן הוא משמש כמדד לאיכות חיים. אפשר לראות את ההאצה שחלה בתוצר לנפש בסוף שנות ה- 70'  ולאחר מכן את הגל הנוסף בגידול בתוצר לנפש, שנבע מההשקעות בתיירות ובגז באמצע שנות ה- 2000.

כשרואים את ההשפעה הכלכלית הזאת, אפשר להבין מדוע אפילו המשטר של האחים המוסלמים במצרים אחרי ההפיכה של 2011, לא היה מעוניין לסגת מהסכם השלום. כי עבור כל משטר מצרי, כל פגיעה בתמיכה המערבית במצרים משמעותו ירידה במענקים ובהלוואות מחו"ל, וכתוצאה מכך, חוסר יכולת לספק לאוכלוסיה רמת חיים מינימאלית.

התוצר לנפש בישראל ובמצרים

אז אם הסכם השלום עם מצרים כל כך חשוב למשטר, מדוע אזרחי מצרים לא שותפים לתחושה זו?  תחושות הציבור המצרי נובעות מסיבות פוליטיות ובתפיסה בקרב תושבי מצרים, שישראל אשמה בסכסוך הישראלי-פלסטינאי. אולם, מעבר לכך, יש גם הסברים כלכליים. כאשר אנואר סאדאת הגיע לישראל, הוא הבטיח למצרים עליה חדה ברמת החיים: רק כך הוא הצליח "למכור" למצרים את הסכם השלום. רמת החיים במצרים אמנם עלתה, אך היא לא עלתה במידה שהציבור ציפה. תרשים 2 מראה את התוצר לנפש בישראל, לצד זה של מצרים. בשנת 1978 התוצר לנפש בישראל היה גדול פי 10, מאשר במצרים. בשנת 2010, התוצר לנפש המצרי הגיע לשיא , התוצר לנפש בישראל היה גדול פי יותר מ- 11, מאשר במצרים.

לסיכום, מבחינת המצרים, הם מרגישים שבהשוואה לישראלים, הם נשארו מאחור. בנוסף, שיעור האבטלה במצרים עדיין עומד על כ- 12% והאינפלציה על למעלה מ- 10%. כמעט 30% ממשקי הבית במצרים נמצאים מתחת לקו העוני, כאשר קו העוני מוגדר כהכנסה שמספיקה לצרכים הבסיסיים בלבד, כ- 20 דולרים לחודש. לא לזה ציפו המצרים, כשהמשטר שלהם הבטיח שרמת החיים תעלה.

 

 

 מוצרים רבים שאמורים להיות קלים למשלוח ומחירם אמור להיות דומה בכל מקום, יקרים בישראל לעומת העולם. הסיבה: מכסי מגן שהמדינה מתקשה לוותר עליהם. הסחר הצומח באינטרנט עשוי לפתור את הבעיה.

17.11.2017

 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 

כדי להבין את השפעת המסחר באינטרנט על כלכלת ישראל, חשוב להבחין בין מוצרים סחירים ומוצרים לא סחירים.

 מוצרים סחירים הם מוצרים שניתן להעביר בקלות בין מדינות, לכן, בהעדר חסמים מיוחדים, ניתן לצפות שהמחיר שלהם יהיה דומה בכל מקום. מוצרים לא סחירים: מוצרים שקשה להעביר אותם ממדינה למדינה וממקום למקום ולכן קל להבין מדוע המחירים שלהם לא תמיד זהים באזורים שונים.

דלק, בגדים וטלפונים סלולריים הם דוגמאות למוצרים מהסוג הראשון: אלו מוצרים שעלויות ההובלה שלהם נמוכות, לכן, אין סיבה כלכלית שהמחיר שלהם יהיה שונה במדינות שונות. לעומת זאת, מוצרים כמו דירות ושירותי מספרות הם דוגמא למוצרים מהסוג השני: כל דירה וכל מספרה נמצאים באיזור אחר ויקר מאד להעביר אותם. לכן, קל להבין מדוע המחיר שלהם שונה באזורים שונים.

אחת הבעיות המבניות של הכלכלה הישראלית היא שמוצרים רבים שאמורים, עקרונית, להיות סחירים הפכו להיות לא סחירים הבעיה נוצרה כתוצאה של הטלת מכסים ומגבלות בירוקרטיות שונות ע"י ממשלות ישראל לדורותיהן. מקור חלק גדול מהמכסים והמגבלות הללו בתקופה שבה ממשלת ישראל ניסתה להגן בכל מחיר על התוצרת המקומית, גם במחיר של עלות גבוהה עבור הצרכן.

מאז חלפו לא מעט שנים וממשלות ישראל הבינו שהגישה הזו נכשלה: התוצאה של הגנה על מוצרים מקומיים הינה התפתחות מונופולים לא יעילים בישראל. הצרכנים שילמו מחירים גבוהים והמשק הישראלי הגיע לפשיטת רגל בגלל שבחו"ל לא היה ביקוש למוצרים שיוצרו בישראל. אפשר היה להניח שכשהבינו זאת, הבינו גם שהגיע הזמן לבטל את כל ההגנות ולהפוך את כל המוצרים שניתן להביא מחו"ל לסחירים.

זה לא קרה בפועל, בגלל כמה סיבות. הראשונה היא לובי חזק של יצרנים מקומיים שהמשיכו לנסות להגן על השוק שלהם. דוגמא קלאסית לסוג זה של הגנות הוא שימורי הטונה: במשך שנים רבות נהנו יצרני הטונה המקומיים ממכס גבוה שהוטל על טונה מיובאת. אולם, כמובן שבארץ אין באמת ייצור של שימורי טונה, מכיוון שבישראל לא דגים טונה באופן מסחרי. שימורי טונה "תוצרת ישראל" הם פשוט טונה שמיובאת ומוכנסת לקופסאות בארץ, בזמן שטונה מיובאת היא טונה שמוכנסת לקופסאות בחו"ל. כאשר משרד האוצר ניסה בשנת 2012 להוריד את המכס, הוא נתקל בהתנגדות עזה של לובי ה"יצרנים המקומיים" שהזהירו מפני גל של פיטורים, כך שבסופו של דבר הוחלט להוריד את המכס בשלוש פעימות. כיום נשאר עדיין מכס של 12% ולא ברור אם ומתי הוא יופחת, מכיוון שבכנסת שוקלים להעלות אותו חזרה ל- 18%.

הסיבה השנייה היא הכנסות המדינה. משרד האוצר התרגל לאורך השנים לקבל הכנסות גבוהות ממכסים, והוא אינו מעוניין לאבד אותן. שרי האוצר מניחים שהצרכנים רגילים למחירים הנוכחיים, ושאם תהיה ירידה במחירים, הצרכנים יזקפו אותה לזכות המוכרים ולא לזכות השר שהוריד את המכס. לעומת זאת, את עליית המסים שתדרש כדי לממן את הפסד ההכנסות הם יזקפו לחובתו של שר האוצר, לכן שרי האוצר מעדיפים בדרך-כלל להשאיר את המכסים, כי גם אם המכסים גורמים נזקים למשק, מבחינתם זה הרע במיעוטו.

הסיבה השלישית היא הבירוקרטיה הישראלית. כל נסיון להפחית את הבירוקרטיה כרוך במאבקים בהסתדרות ובהשקעה של כספים, ולכן הבירוקרטיה נשארת.

בשנים האחרונות האינטרנט מצליח להפעיל לחצים לשינוי של כל האמור. מכיוון שצרכנים יכולים להזמין באופן קל ופשוט מוצרים כמעט מכל מקום בעולם, הם מצליחים לעקוף חלק גדול מהבעיות שמהם סובלים יבואנים. מכיוון שהם פועלים באופן אישי, הם מצליחים לעקוף את הבירוקרטיה. במקרים רבים, הם גם עוקפים את מגבלת המכסים והמסים על ייבוא. זאת, בעזרת ייבוא בסכומים קטנים, או באמצעות משלוח לכתובת בחו"ל ורק אחר כך משלוח לישראל, מה שגורם לכך שרשות המסים מניחה שזאת סחורה משומשת ושאין צורך לגבות עליה מכסים.

הרכישות באינטרנט פוגעות ביבואנים, שצריכים להתחרות פתאום בתנאים לא הוגנים. היבואנים מצדם מפעילים לחצים על הממשלה שתשווה את התנאים. ביטול המכס על טלפונים סלולריים והנעלה והביטול המתוכנן של המכס על בגדי ילדים במסגרת "נטו משפחה" הם דוגמא לכך שלחץ  בסופו של דבר מצליח.

שר האוצר לא ביטל את המכסים רק מתוך התחשבות במשקי הבית, אלא גם כסיוע ליבואנים שמתקשים להתחרות באינטרנט. ככל שהמצב המתואר יימשך, נתקרב למצב שבו מוצרים שצריכים להיות סחירים אכן יהיו כאלו, מה שיוביל לירידה נוספת ביוקר המחיה.

 

 

ספרד מציגה התאוששות כלכלית שנותנת את אותותיה גם בשוקי האג"ח והמניות. מתחילת השנה עלה מדד MSCI Spain ב-15.5%, לעומת 12.5% ביורוסטוקס 600, והמשקיעים מביעים אופטימיות זהירה בנוגע להמשך.

 

חן יצחק |  אנליסטית בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

 13.11.2017 

ספרד הינה הכלכלה החמישית בגודלה באירופה ואחת המדינות שספגה את הפגיעה הקשה ביותר במשבר הפיננסי ב- 2008. מגזר הבנייה היה המנוף לצמיחה הכלכלית של המדינה, אך בעקבות המשבר, פעילות המגזר התכווצה בין השנים 2008-2012 ביותר מ- 30%, בהשוואה לשנת 2006 (שיא הפעילות של התעשייה). 15 שנה של צמיחה מתמדת של התמ"ג, הפכו את כלכלת ספרד לתשיעית בגודלה בעולם. המשבר של 2008 הכניס ברבעון השני של אותה שנה את המדינה למיתון באופן רשמי. שיא ההצטמצמות של המשק נרשם בשנת 2009 כאשר התמ"ג התכווץ ב 3.6%. בנוסף, שיעור האבטלה במדינה עלה, הגירעון התקציבי גדל ונוצר חוב ממשלתי עצום.

ממשלת ספרד הנהיגה תכנית צנע הכוללת העלאת מחירי החשמל והגז, גביית יותר מיסים, צמצום השקעות בחינוך וזאת כדי להבריא את כלכלת המדינה, להוריד את הגירעון התקציבי ולהחזיר את אמון המשקיעים לשוק הספרדי, בשנים האחרונות חל שיפור הדרגתי בכלכלה הספרדית, וספרד אף הגיעה ב- 2015 לקצב צמיחה בשיעור דומה לתקופה שלפני המשבר. ברבעון השלישי של השנה ספרד צמחה בקצב של 3.1% (בחישוב שנתי), יותר מממוצע הצמיחה בגוש האירו שעמד על 2.5% ברבעון השלישי השנה.

זינוק ביצוא, רפורמות בשוק העבודה

התאוששות הכלכלה נבעה מזינוק ביצוא הספרדי, הירידה במחירי האנרגיה ורפורמות של הממשלה בשוק העבודה, כמו כן, התיירות המתגברת לתוך ספרד, פיחות האירו ותוכנית התמריצים באירופה תמכו בצמיחה של הכלכלה הספרדית. ספרד עברה מגירעון של 9.6% בחשבון השוטף ב- 2007 לעודף של כ 2% בשנת 2016. השיפור התאפשר הודות לגידול ביצוא בעיקר בתחום השירותים וקיטון ביבוא בעקבות מחירי נפט נמוכים. למרות העודף בחשבון השוטף, החוב הממשלתי עדיין גבוה בכאחוז מהתוצר. החוב עומד על 99.8% מהתוצר (נכון לרבעון 2, 2017), והינו גבוה בהשוואה לממוצע של גוש האירו שעומד על 89.2% חוב תוצר.

בשוק העבודה, שיעור האבטלה במדינה ירד ב- 10% מהשיא ב- 2013 לשיעור של 17.2%, אך, ספרד עדיין נמצאת עם שיעור האבטלה השני הכי גבוה באיחוד האירופי (אחרי יוון). בקרב הצעירים (גילאי 15-24) שיעור האבטלה ירד לרמה של 37.2%. שיעור זה עדיין גבוה יותר מזה שהיה לפני המשבר. הנתון המשמעותי יותר הוא שכר המינימום, שעלה בשנת 2017 בכ- 8% בהשוואה לשנת 2016, מה שתומך בעליה בצריכה הפרטית ובכך מחזק את הצמיחה הכלכלית.

קטלוניה אחראית ל-20% מהתמ"ג בספרד

ספרד מורכבת מ- 17 מחוזות אוטונומיות, כאשר קטלוניה היא העשירה והחזקה ביותר מבחינה פוליטית. בנוסף, קטלוניה זוכה לאוטונומיה הגדולה ביותר והיא כוללת סמכויות רבות כגון גביית מיסים וכינון משטרה מקומית חזקה. תושבי המחוז שאחראים לכ- 20% מהתמ"ג הספרדי, רבע מהייצוא ורבע מההשקעות הזרות במדינה, סובלים בעשור האחרון ממדיניות הצנע שמנהיג הממשל המרכזי וניסיונם להשיג עצמאות כלכלית ב-2010 נכשל.  

באוקטובר השנה, הפרלמנט של קטלוניה הצביע בעד עצמאות והתנתקות מספרד על סמך משאל עם שנעשה בניגוד לחוקה הספרדית, כלומר הקטלונים כבר לא מכירים בחוקה הספרדית. התנתקות קטלוניה יכולה להגדיר תקדים למדינות אירופאיות אחרות כמו סקוטלנד (בריטניה) ולומברדיה (איטליה). זהו משבר פוליטי ואתגר גדול שיכול לגרור השלכות כלכליות משמעותיות עבור ספרד בפרט ואירופה בכלל.

במקרה של התנתקות, קטלוניה תרוויח כתוצאה מביטול המיסים המשולמים לספרד, אך תספוג פגיעה פוטנציאלית בתמ"ג מכיוון שהיא לא תהיה חברה בגוש האירו ובאיחוד האירופי (האיחוד האירופי מהווה כ 65% מהיצוא של קטלוניה ב-3 שנים האחרונות). שנים מהבנקים המרכזיים הרשומים בקטלוניה הכריזו כי יעזבו את המדינה לטובת אזור אחר בספרד כדי להימנע מהטלטלה שתגיע בעקבות היפרדות מספרד. נוסף על כך, לקטלוניה חובות של 77 מיליארד אירו שמהווים 35% מהתמ"ג של האזור. סוכנויות דירוג האשראי מדרגות את קטלוניה בדירוג השקעה ספקולטיבי, מה שהופך אותה לתלויה בהלוואות מהממשלה המרכזית בספרד.

ממשלת ספרד הטילה על סעיף 155 של החוקה, המאפשרת לה להשתלט ישירות על הממשל הקטלאני. ראש ממשלת ספרד, מריאנו רחוי, הודיע כי הוא מפטר את הממשלה בברצלונה וכי במחוז יתקיימו בחירות בזק ב–21 בדצמבר.

קשה לדעת כיצד יסתיים הסכסוך, אך נראה כי המאבק החל להשפיע על כלכלת ספרד, אומנם עדיין לא באופן משמעותי. הממשלה תיקנה את תחזית הצמיחה שלה ל–2018 לצמיחה של 2.3% בלבד לעומת 2.6%, בשל המשבר הפוליטי.

התשואות משקפות את התחדשות האמון

על אף האי וודאות שקיימת במדינה, ספרד נמצאת במומנטום חיובי בשנה האחרונה. יהיה מעניין לראות איך היא תתמודד עם האתגר החדש שעומד בפניה. החל מסוף שנת 2012, תשואות האג"ח של ממשלת ספרד ל- 10 שנים החלו לרדת מרמת שיא של 7.6% ביולי לרמת שפל נוכחית של כ- 1.4%. תשואה זו משקפת את התחדשות האמון של המשקיעים בכלכלה הספרדית. גם שוק המניות הגיב באופן חיובי לנתוני המאקרו כלכליים במדינה.

מדד MSCI Spain הינו מדד מרכזי בבורסת ספרד והוא כולל את החברות הגדולות והבינוניות הנסחרות בספרד. משנת 2008 אפשר לראות כי המדד הציג תשואות שליליות בעקבות המיתון שהכלכלה הייתה מצויה בו. אך, ניתן לראות שיש שינוי מגמה בשנה האחרונה. מתחילת השנה מדד  MSCI SPAIN הציג תשואה עודפת כשעלה ב 15.5%, לעומת מדד היורוסטוקס 600 שהציג תשואה חיובית של 12.5%. אך, מדד  MSCI SPAIN נסחר במכפיל רווח נמוך יותר של 15.6 עם תשואת דיבידנד של 4.2%, לעומת מדד היורוסטוקס 600 שנסחר במכפיל של 21.2 ובתשואת דיבידנד של 3.2%. ישנה אופטימיות זהירה של משקיעים כי השוק הספרדי ימשיך וייצמח בשנים הקרובות., למרות המאבק הפוליטי המתרחש בו.

מדד  MSCI SPAIN מתפלג בין סקטורים שונים, כשלסקטור הפיננסים החשיפה גבוהה עם כ- 40% מסך המדד ואחריו סקטור התשתיות עם חשיפה של כ- 15% מהמדד. המניה הבולטת במדד היא (19%) Banco Santander, הבנק הגדול בספרד שהצליח לעבור את המיתון בזכות הפיזור הגלובלי בהכנסות. במגזר הקמעונאות, מניה בולטת במדד (8%) היא חברת Inditex המפעילה רשתות אופנה שהידועה בהן הינה ZARA הפועלת במדינות רבות בעולם. ניתן להשקיע בספרד דרך הבורסה הישראלית באמצעות תעודות סל מקומיות אשר עוקבות אחר המדד או דרך ETF בחו"ל. 

 

 למערכת גביית המס בישראל יש 2 מטרות: הקטנת אי-שוויון ועידוד צמיחה. המהלך שבוחנים שר האוצר ורה"מ להפחתת מסים לבעלי הכנסות גבוהות עלול להזיק למטרות אלה.

10.11.17

ד"ר אביחי שניר - כלכלן בכיר בבית השקעות אינפיניטי

שר האוצר וראש הממשלה בוחנים כעת הורדה של מס הכנסה לבעלי הכנסות גבוהות. אולם, בנק ישראל כבר מיהר להתייצב נגד ההורדה המתוכננת. טענתו של בנק ישראל היא שהמקור התקציבי להורדת המס הוא עודפים זמניים בגבייה, וכיוון שהעודפים זמניים, לא ניתן להתבסס עליהם אי אפשר במהלך שאמור להיות קבוע, כמו הורדת מסים.

יש לא מעט אמת בטענה של בנק ישראל: למעשה, הממשלה כבר החלה לדון בתוכניות לקצץ בהוצאות שלה בשנת  2019, מכיוון שתחזית האוצר צופה בור תקציבי בשנים 2019 ו- 2020 . זה בהחלט מעורר את השאלה מה הטעם לדון בהורדת מסים ב- 2018, כשידוע שיהיה צורך בתוספת גבייה כבר בשנה שלאחר מכן. הורדת מסים היא אכן אחת הדרכים ל"החזיר את עודפי הגבייה לציבור" כפי שכחלון מבטיח לעשות. אבל אם המחיר הוא שבשנת 2019 יצטרכו לצמצם שירותים לציבור או להטיל מסים חדשים, זה בוודאי לא יתרום למצבם הכלכלי של האזרחים.

אבל נניח לרגע שבנק ישראל טועה. נניח שיש מקורות תקציביים, מהם ניתן לגייס את הכסף הנחוץ להורדת המיסים, ללא פגיעה בשירותים לאזרחים וללא העלאת מיסים חדשים. גם תחת הנחה זו, עדיין נשאלת השאלה האם מס ההכנסה הוא המס שיש לטפל בו בעדיפות ראשונה.

בדרך כלל מניחים שמתכננים את מערכת המיסים כדי להשיג (לפחות) אחת משתי המטרות הבאות: ראשית, על מערכת המסים לתרום להגדלת השוויון. שנית, מערכת המסים צריכה לגרום להפרעה מינימלית לפעילות הכלכלית, כדי לעודד את צמיחת המשק. שתי המטרות הללו צריכות להיות מושגות, בכפוף למגבלה שמערכת המיסים נותנת לממשלה די הכנסות כדי לספק לאזרחים שירותים יעילים.

אפשר לשאול האם מערכת המיסים הישראלית בנויה כך שהיא אכן תשיג את שתי המטרות הללו, ואם לא, אז מדוע. לגבי המטרה הראשונה, ברור לגמרי שהתשובה היא לא. מדברים הרבה על כך שמבין המדינות המפותחות, ישראל היא אחת המדינות האי-שוויוניות ביותר. כפי שאפשר לראות בתרשים 1, כאשר מודדים את אי השוויון בהכנסות הפנויות באמצעות מדד ג'יני, שהוא המדד המקובל למדידת אי שוויון, מוצאים שרק ארה"ב, טורקיה ומקסיקו פחות שוויוניות מישראל.

הנושא הפחות מדובר, הוא העובדה שמבחינת הכנסות ברוטו, ישראל נמצאת דווקא באמצע התרשים. הסיבה לכך שאי השוויון בישראל גדול יותר מאשר במדינות אחרות, היא העובדה שמערכת המיסים הישראלית בין מערכות המס שפחות תורמות לשוויון בקרב המדינות המפותחות. יותר מכך, בשלושים השנים האחרונות, המגמה של מערכת המיסים הישראלית היא אף להפוך לפחות שוויונית. תרשים 2 שלקוח מנייר עבודה של משרד האוצר, מראה את השינוי באי השוויון בהכנסות נטו, בין 1980 ל- 2011. אפשר לראות שבתחום הזה, אנחנו מנצחים אפילו את אמריקה.

הסיבה לגידול בתרומה של מערכת המס לגידול באי השוויון היא כפולה: מצד אחד יש ירידה בחלקו של מס ההכנסה בסך המסים, ומצד שני יש עלייה בחלק היחסי של מיסי הרכישה כמו המע"מ ושל הארנונה. כך שבשלושים השנים האחרונות המגמה היא צמצום במיסים שמקטינים אי שוויון (מס הכנסה) והגדלת המיסים שמרחיבים את אי השוויון: מע"מ וארנונה. כמובן שהקטנה נוספת במס הכנסה, בעיקר כזאת שתגיע רק למקבלי הכנסות גבוהות, תביא לעלייה נוספת באי השוויון. בעיקר אם בכל זאת יתברר ב- 2019 או ב- 2020 שיש צורך במיסים נוספים, שכן אז כנראה שיעלו את המע"מ ולא את מס הכנסה.

עם זאת, ייתכן שניתן להצדיק את השינוי בהרכב המיסים, למרות השפעתו על אי השוויון, אם טוענים שהשינוי בהרכב המסים הופך את מערכת המיסים הישראלית לכזאת שתומכת יותר בצמיחה. אם יוצרים מערכת מיסים שמעודדת צמיחה, אז הכנסות האזרחים וגם הכנסות המדינה גדלות, ובסופו של דבר, כולם נהנים.

אולם, גם בתחום הזה ישראל אינה מצטיינת. תרשים 3, שמקורו בעבודה של דרוקר, גבע וקריל (2015) ממשרד האוצר, מחלק את מערכת המס של המדינות המפותחות לארבעה רביעים. הרביע הימני העליון הוא המצב הטוב ביותר: מערכת מס שתורמת גם לצמיחה וגם לשוויון. שם נמצאת רק פינלנד. ברביע השמאלי העליון נמצאות מדינות עם מערכת מיסוי, שתורמת לשוויון, אבל פוגעת בצמיחה, שם נמצאות מרבית מדינות אירופה הסוציאליסטיות.  ברביע הימני התחתון, נמצאות המדינות עם מערכת מיסוי שתורמת לצמיחה על חשבון אי השוויון, כאשר שם נמצאות, בין היתר, טורקיה, צ'ילה, והונגריה. הרביע השמאלי התחתון, זה שבכניסה אליו נמצאת ישראל, מכיל מדינות שמערכת המס שלהם פוגעת גם בצמיחה וגם באי השוויון. כלומר, מערכת המס של ישראל פוגעת באי השוויון, ואיננה תומכת בצמיחה, חלק מכך, כאמור, נובע ממבנה הארנונה שלנו.

לכן, אם מחליטים לקצץ במסים, לפני שמורידים את מס ההכנסה שתורם לשוויון ושהקטנתו מביאה רק לתמיכה קטנה מאד בצמיחה, אולי כדאי לבדוק אפשרות לבצע שינויים במיסים אחרים, כמו למשל, רפורמה נדרשת בארנונה.

 

תרשים  1: מדד ג'יני לאי שוויון בהכנסות נטו, 2015. מקור: OECD

 מדד ג'יני לאי שוויון בהכנסות נטו, 2015

 

תרשים  2: עלייה באי השוויון בין 1980 ל- 2011. מקור: דרוקר, גבע וקריל (2015)

 עלייה באי השוויון בין 1980 ל- 2011.

תרשים  3: מידת התמיכה של הרכב המסים בצמיחה ובשוויון במדינות OECD. מקור: דרוקר, גבע וקריל (2015)

 מידת התמיכה של הרכב המסים בצמיחה ובשוויון במדינות OECD.

Page 1 of 43  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום