עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

12.07.2019

הודעת הנגיד השבוע על כך שהוא אינו משנה את ריבית בנק ישראל לא הפתיעה אף אחד. אבל מקריאה של הדברים שהוא אמר בזמן ההכרזה, אפשר ללמוד כמה דברים מעניינים.

הראשון, זה משהו על הבטחות של פוליטיקאים. מתוך התחזית המעודכנת של מחלקת המחקר של בנק ישראל, עולה שהצמיחה לנפש היא בערך אחוז. זה עומד בסתירה להבטחה של שר האוצר נתניהו מלפני כ- 16 שנים. אז, נתניהו הבטיח שבתוך 10 שנים התוצר לנפש בישראל יהיה אחד מעשרת הגבוהים בעולם. זה לא קרה, ועם קצב הצמיחה שיש לנו בשנים האחרונות, אנחנו הולכים ומתרחקים במקום להתקרב.

הנתונים על התוצר סותרים גם הבטחה נוספת של נתניהו. לפני כארבע שנים, ראש הממשלה ושר האוצר כחלון הורידו את גובה המע"מ ומס החברות. באותה הזדמנות ראש הממשלה הודיע שהמטרה של הורדת המיסים היא לעודד את הצמיחה. שר האוצר הוסיף ש"הורדת המע"מ ומס החברות יביאו להגברת הצמיחה. הגברת הצמיחה תוריד את החוב ותביא לצמצום הגירעון."

בפועל, ב- 2014, שנה לפני שהממשלה נכנסה לתפקיד, התוצר צמח בכ- 3.9% והגירעון היה שני אחוזים. השנה התוצר יצמח, כנראה, ב- 3.1%, וגם זה רק אם לא יהיו הפתעות לרעה. הגירעון השנה הוא כבר כמעט ארבעה אחוזים, ויש לו עוד חצי שנה להמשיך ולגדול.

בקיצור, הורדת המיסים לא הביאה להאצה בצמיחה וכן הביאה לגידול בגירעון. בדיוק הפוך ממה שהבטיחו הפוליטיקאים. לא נורא, יש מי שישלם: את החובות שהממשלה יצרה, יחזירו משלמי המיסים, וכנראה שגם הילדים שלהם.

דבר אחר שאפשר ללמוד מתוך ההצהרה של הנגיד היא על מערכת היחסים בתוך בנק ישראל בין הנגיד ובין מחלקת המחקר. על פי ההערכות של מחלקת המחקר, הריבית תעלה במהלך השנה לרמה של חצי אחוז, ושנה הבאה היא תעלה פעמיים עד שתגיע לרמה של אחוז אחד. אבל הנגיד הבהיר שהוא מעריך שהריבית דווקא לא תעלה כל-כך מהר. זה מעלה את השאלה מה המשמעות של התחזית של מחלקת המחקר של בנק ישראל.

האמת היא שהתשובה מסובכת. כי בנק ישראל איננו גורם ניטראלי כשמדובר בריבית בנק ישראל, ולכן מחלקת המחקר בעצם מייצרת תחזיות תחת ההנחה שבנק ישראל לא יעשה דבר באופן אקטיבי ורק יגיב לאירועים. לכן, כשמחלקת המחקר מנבאת שהריבית תעלה ברבע אחוז במהלך השנה, היא בעצם מנבאת שעד סוף השנה האינפלציה והתוצר יהיו ברמה כזאת שבה בנק ישראל יצטרך להעלות מעט את הריבית כדי לשמור את האינפלציה ברמה הרצויה, וכדי לשמר את קצב הגידול בתוצר.

כשהנגיד אומר שלמרות ההערכות של מחלקת המחקר הוא דווקא לא חושב שהריבית תעלה כל-כך מהר, הוא בעצם אומר שייתכן שמחלקת המחקר צודקת בהערכות שלה, אבל שגם אם האינפלציה תעלה מעט, הנטייה שלו היא לא להעלות את הריבית. זאת עמדה מעניינת, כי היא אומרת שהנגיד חושב שעדיף לתמוך בתוצר ובשוק ההון גם במחיר של סיכון לעלייה קלה באינפלציה. יהיה מעניין לראות איך זה יתפתח מכאן, גם בגלל שיש לנו עוד כמה חודשים עם ממשלה שמתפקדת בקושי, ושהולכת לספק לנגיד הרבה חומר למחשבה כשהוא הולך לישון בלילה.

 

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

05.07.2019

לפני כמה חודשים קיבלתי במתנה 0.05 ביטקוין, ודי שכחתי מזה. אבל כשפתחתי במקרה את הארנק האלקטרוני שלי, גיליתי שהשווי קפץ מכ- 200 דולרים ל- 650. כפי שאפשר לראות בתרשים 1, מאז הפסדתי קצת, אבל הביטקוין שלי עדיין שווה בערך 530 דולרים, מה שנותן לי תשואה של  170% בכמה חודשים. לא רע בכלל, בעיקר בגלל שהדבר היחיד שעשיתי בשביל התשואה הפנטסטית, זה לשכוח מהמתנה שקיבלתי.

באופן טבעי ניסיתי להבין מה גרם לכך שהמחיר זינק. ההסבר הראשון שקיבלתי היה שמדובר בהודעה של הליברה, מטבע קריפטוגרפי חדש של פייסבוק שהארנקים שלו יוטמעו, בין היתר, בפייסבוק, ווטסאפ, ומסנג'ר.

 

אין ספק שלשמועות על ליברה, הייתה השפעה על מחירו של הביטקוין. ברגע שחברה מהסדר גודל של פייסבוק, מכריזה על האמון שלה בטכנולוגיה שמאחורי הביטקוין, אין ספק שזה משפיע על המשקיעים. אבל להניח שכל העלייה במחיר של הביטקוין נובעת מההכרזה על הליברה, זה כמו להניח שמה שגרם לעלייה במחיר של הביטקוין זה מחירי האבוקדו במקסיקו.

כפי שאפשר לראות בתרשים 2, יש מתאם חזק מאד בחודשים האחרונים בין המחירים של האבוקדו והביטקוין. אבל כפי שלמד כל סטודנט לסטטיסטיקה, מתאם לא בהכרח מלמד על סיבתיות, והרבה פעמים מתאמים יכולים להיות מקריים לחלוטין.

אז חוץ מהליברה, לעליה במחיר של הביטקוין יש עוד מספר הסברים אפשריים. חלק אחד מהעלייה הוא כנראה ניפוח מכוון: יש אינדיקציות שסוחרים גדולים רכשו כמויות גדולות של מטבע אחר, תת'ר, לפני מספר שבועות, וייתכן מאד שהם השתמשו בכסף כדי לנפח את השווי של הביטקוין בשביל להרוויח מהבועה שנוצרה.

 

חלק שני קשור למקרו-כלכלה העולמית. באירופה, הנגיד מדבר על כך שהשווקים עדיין לא התאוששו ושהוא ימשיך להזרים כספים לשוק ככל שידרש. יש הרבה מאד אנליסטים שמאמינים שבקרוב, גם בארה"ב הבנק המרכזי יוריד את הריבית ויגדיל את קצב ההזרמה של כסף לשוק. כשכל כך הרבה כסף זורם לשוק, זה מעורר, שוב, את החשש מאינפלציה. חשש מאינפלציה מייצר ביקושים לנכסים שהם לא כסף, והביטקוין הוא אחד הנכסים שנהנים מהביקוש הזה.

חלק שלישי זאת מלחמת הסחר בין ארה"ב וסין, וההפגנות בהונג-קונג. כששני הדברים האלה קורים ביחד, יש הרבה סינים שרוצים לשים את הכסף שלהם במקום שהממשלה לא יכולה להגיע אליו. בשנים האחרונות יש פער גדול בין העודף הגדול של הסינים בחשבון השוטף, לבין הגידול המתון בנכסים סיניים בחו"ל. באופן רשמי, הפער הזה מוסבר כ"שגיאות." באופן לא רשמי, כנראה שחלק גדול מהפער זה סינים שמבריחים את ההון שלהם לחו"ל.

השילוב של סינים שמבריחים כסף מהממשלה, ביחד עם אירופאים ואמריקאים (ואולי גם איראנים?) שמחפשים נכסים מוגנים מאינפלציה, מביא לעלייה בביקוש לביטקוין. מכיוון שסכומי הכסף שמסתובבים בעולם הם עצומים, מספיק ששבריר של אחוז יזוז אל הביטקוין, כדי שהמחיר שלו יזנק בחדות. כך שכל עוד אי הוודאות בכלכלות העולם נמשכת, ייתכן מאד שהמחיר של הביטקוין ימשיך מדי פעם לעשות כותרות. באופן אישי, לי זה מאד נחמד להשאר עם הקצת ביטקוין שיש לי, ולראות איך המחיר יורד ועולה.

רונן יעקובי  |  מנהלי מחלקת השקעות מוסדיים בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

24.6.19

לאחר עשור של הורדת ריבית ובקרת שיוט ברמת ריבית אפסית, תופעה כלל עולמית, חזינו ב-2018 בפלא השפעת ריבית עולה, אופציה שחלקנו כמעט ושכח מקיומה. השווקים  הפיננסיים  שהופתעו בעיקר מקצב העלאות הריבית הגיבו בירידות חדות  ושבו לעלות ב 2019 לאחר צפירת ההרגעה של הפד שהודעותיו האחרונות הבהירו שתם פרק העלאות הריבית בסבב הנוכחי. התנודתיות הגבוהה העלתה חשש להאטת הצמיחה בעולם. לכך נוסף השנה גם חוסר וודאות מתוצאות מלחמת הסחר.

השקעה בשווקי המניות הפכה למאתגרת יותר, התנודתיות הגבוהה מאז דצמבר (האיום) 2018 ועד היום, מקשה על חברות להבין את סביבת הצמיחה בו הן נמצאות וקיים חשש שכל השקעה הונית שתוכננה, תבחן מחדש עד להתבהרות התמונה.

 כתוצאה מהאטה אפשרית שנובעת מסביבה כלכלית מאתגרת אין למעשה אפשרות ריאלית לתהליך עקבי של העלאות ריבית . למעשה כיום הולכים ומתגברים הסיכויים שהנגיד האמריקאי יחזור ויוריד את הריבית בהודעות הפד הקרובות. בבחינת סליחה טעינו.

המצב כיום שבו הצמיחה העולמית נמצאת תחת סימן שאלה והריבית הנמוכה חזרה לשלוט בשווקים מסבירה מדוע מדד הנדלן שזקוק לחמצן הריבית הנמוכה על מנת להמשיך ולשגשג, הפך לאלטרנטיבת השקעה מועדפת על פני חוסר הוודאות בהשקעות בסקטורים אחרים במדדי המניות.

מדד הנדלן בישראל עלה מתחילת בכ- 25% לעומת עליה של כ- 7% בלבד במדד ת"א 125 . בארה"ב עלה המדד  בכ- 20%  לעומת עליה של כ- 15% במדד ה- ספ 500.

תת סקטור בתחום הנדל"ן הינו קרנות הריט שהפכו בתקופה האחרונה למרענן הרשמי של מדדי המניות, תת סקטור שמפיק את המיטב בסביבת המקרו שנוצרה.

מספר מילים על תחום הריט-

REIT-REAL ESTATE INVESTMENT TRUST

קרנות הריט הוקמו בשנות ה- 60 בארה"ב לצורך התאגדות משקיעים לרכישת נכסי נדל"ן על מנת להנות מתשואה שוטפת שמתקבלת מהנכסים. הקרן משקיעה בנכסים ומחלקת את ההכנסה בגינם כדיבידנד, בדומה למשקיע שרוכש נכס ונהנה מתשואת שכ"ד שוטפת עם הבדל עקרי אחד, קרנות הריט נסחרות בבורסה כמניות וערכן משתנה בהתאם לתנודתיות בשוק ההון. ההטבה העיקרית שניתנה ע"י הרגולטור ע"מ לעודד הקמת קרנות ריט הינה פטור ממס על רווחי הקרן. המס היחיד שמשולם הינו מס שמשלמים בעלי המניות  בגין הדיבידנד שחולק.

על מנת להפוך קרן ריט לאפקטיבית, קבע הרגולטור מספר כללים שקרנות הריט חייבות לעמוד בהן ע"מ להחשב כאלה.

השקעה של מינימום 75% מהנכסים בנדל"ן או במזומן. סעיף שמונע מהחברות פיתוי השקעה באפיקים אחרים.

לפחות 75% מהכנסות הקרן מקורן בנדל"ן מניב, סעיף שמצמצם את כוונות הייזום והסיכון שמתלווה אליו.

מגבלת בעלי שליטה- חמשת בעלי מניות הגדולים לא יחזיקו יחד 50% או יותר בקרן. הדבר מונע מבעל שליטה מרכזי להיות דומיננטי בתהליך קבלת ההחלטות.

והנתון החשוב ביותר שעליו מתבסס המודל העסקי, חלוקת 90%  מההכנסה החייבת במס כדיבידנד לבעלי המניות – נתון שמבטיח תחליף לרנטה חודשית שמתקבלת מהשקעה בנכס נדל"ן.

בישראל בה נמצא התחום בראשיתו נסחרות ארבע קרנות ריט בלבד, ריט1 וסלע נדלן הותיקות, מניבים, שלושתן מתמחות בנדל"ן מסחרי ומגוריט שמתמחה בדיור.

 בארץ הוסיף הרגלוטור שתי מגבלות פעילות עיקריות, הראשונה קובעת שמינוף החברה יגיע למקסימום 60% והשניה שלפחות 75% מהחזקות הקרן יושקעו בישראל.

מניות חברות הריט מושפעות משלושה פרמטרים עיקריים: איכות  בחירת הנכסים , שיעור ההיוון של הנכסים וכמובן סביבת המאקרו בתחום פעילותה.

איכות בחירת הנכסים משתנה בין החברות בהתאם למקצועיות מנהליה ובאה לידי ביטוי במדד תשואה להון ובתשואת דיבידנד לאורך זמן ביחס לחברות ריט בעלות תחום פעילות זהה. בישראל מיעוט החברות מקשה על הסתכלות רוחבית.  בארה"ב תשואת הדיבידנד הממוצעת עבור כלל קרנות הריט הינה 4% כשלצורך השוואה תשואת הדיבידנד הממוצעת בחברות ספ 500 עומדת על כ- 2% בשנה.

שיעור ההיוון של הנכסים משתנה כמובן בהתאם לריבית בתקופה נתונה. בתקופות בהן הריבית יורדת, שווי הנכסים עולה וכך רווחי ההון של החברה. כמובן שסביבת הריבית היורדת בשנים האחרונות עזרה מאוד לעליית שווי הנכסים במאזן. בגרף  ניתן לראות את התנהגות מניות הריט לאורך זמן אל מול הריבית הארוכה בארה"ב שמיוצגת ע"י ההפרש בין הריבית ל-10 שנים הנסחרת לבין ריבית הפד בארה"ב. ניתן לראות שמדדי הריט נהנו מתהליך מתמשך של ירידת ריבית בשנים האחרונות. בתקופות בהן הריבית עלתה ניתן לראות האטה בקצב העליה ואף ירידה במדד הריט בחלקי התקופה הרלוונטים.

 

אולם הסתמכות על סביבת ריבית יורדת אינה המדד היחיד. סביבת המקרו גם היא פקטור משמעותי בצבירת הערך של קרנות הריט. הנחה סבירה היא שבמידה והמיתון העולמי יעמיק , גם בסביבת ריבית יורדת עלולות הקרנות לסבול ממיעוט שוכרים ובנוסף מחירי שכירות יורדים.

בארה"ב קיימות מאות קרנות ריט הנסחרות בבורסה במספר תחומים רב, בתי מלון, משרדים, קניונים, נדל"ן למגורים ועוד. מיעוט קרנות ריט בישראל אינו מצדיק הקמת מדד נפרד אולם בארה"ב קיימת בנוסף לאופציית השקעה במניות קרנות ריט בודדות, השקעה במדדים אשר כוללים עשרות קרנות ריט מגוונות לא רק במספר החברות אלא גם בתחומי העיסוק של כל חברה המוחזקת בתעודה כך שהמשקיע מקבל חשיפה רחבה ואינו תלוי בתנודתיות תחום בודד בתוך ענף קרנות הריט.  

מתוך רשימה ארוכה של תעודות סל ניתן לציין כאופציית השקעה את שלושת התעודות הגדולות אשר מרכזות את מרבית נזילות המסחר היומית בארה"ב בתעודות קרנות הריט

לאור התמונה המשתקפת של ריבית נמוכה שעשויה אף לרדת, קרנות הריט עשויות להציג עודף תשואה על פני סקטורים אחרים במדדי המניות שיסבלו מחוסר הודאות והתנודתיות בשווקים הפיננסים. התמונה עלולה להיות דומה גם עבור קרנות הריט במצב בו המיתון העולמי מעמיק. במצב זה המשבר יגיע גם לנדל"ן, אולם סביבת הריבית הנמוכה שבתסריט מיתון עמוק תישאר נמוכה ועשויה לתת לענף הנדל"ן הגנה חלקית בתקופה של ירידות.

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

14.06.2019

בשבועות האחרונים מדברים הרבה על מחירי הירקות והפירות. כפי שאפשר לראות בתרשים 1, יש לזה סיבה טובה: בזמן שהמחירים של רוב המוצרים במדד המחירים לצרכן (הקו הכתום) עלו מעט מאד מאז 2011, מחירי הירקות והפירות (הקו הכחול) ממשיכים לעלות בקצב נאה. כך שישראלים כבר לא כך-כך יכולים להתגאות, כמו פעם, ש"בחו"ל כמעט הכל יותר זול, אבל אצלנו למלפפון יש טעם של מלפפון, ובמחיר שאירופאי קונה עגבניה אחת, אנחנו עושים סלט לכל המשפחה." למעשה, כבר לפני כמה שנים, כשגרתי בגרמניה, גיליתי שחמש דקות מהבית יש את הבסטה של הטורקי, ורוב הירקות והפירות שם לא כל-כך יקרים. למיטב זכרוני, גם הטעם לא פחות טוב משל הירקות שאני קונה היום בסופר.

אם שואלים למה המחירים עולים כל-כך מהר, התשובה מתחלקת לשני חלקים. החלק הראשון הוא ממשלות ישראל לדורותיהן, והשני היא ממשלות ישראל האחרונות. ממשלות ישראל לדורותיהן אשמות, כי עוד לפני הקמת המדינה, המוסדות הלאומיים נתנו לחקלאות עדיפות. במקור זאת הייתה תוצאה של אידאולוגיה ושל צורך. האידיאולוגיה הייתה שהישראלי החדש צריך להיות עובד אדמה. הצורך היה בענף שגם יספק מזון וגם ייתן תעסוקה לחלוצים שיישבו פינות נידחות בארץ ישראל.

 

גם אחרי שהמדינה כבר הוקמה, ממשלות ישראל המשיכו לדאוג לרווחת החקלאים, ולשם כך, היה צריך לשלוט במחירים. דרך אגב, דאגה לחקלאים היא לא המצאה ישראלית. באירופה, למשל, היו שנים שבהן הממשלות שילמו לחקלאים גם כדי שהם יגדלו מזון, וגם כדי שהם ישרפו את המזון שהם גידלו כדי שהמחירים לא יהיו נמוכים מדי.

אז כדי לשלוט במחירים, ממשלות ישראל קבעו כמה אדמה וכמה מים יקבל כל חקלאי, ריכזו כל ענף משק בידי מועצה מפקחת, ונתנו לחקלאים שליטה על החברות שמפיצות את התוצרת החקלאית. במשך שנים, הסידור הזה עבד לא רע, כי החקלאים באמת היו ציוניים, וכי עד שנות ה- 1990 ישראל הייתה מדינה די ענייה, כך שאי אפשר היה להעלות מחירים יותר מדי.

אבל בשנים האחרונות הסידור הזה כבר לא עובד. סיבה אחת היא כי החברות שמפיצות את המזון, ובראשן תנובה, הן כבר חברות פרטיות, ולכן אין להן בעיה לסחוט מחירים נמוכים מהחקלאים ומחירים גבוהים מהצרכנים. לפי דו"ח של משרד האוצר, ב- 2005, כשתנובה עוד הייתה בשליטה של המושבים והקיבוצים, הרווח של המשווקים הגדולים היה כ- 70 מיליון ₪. ב- 2014, הוא כבר היה כ- 300 מיליון ₪.    

סיבה שניה היא כי חלק גדול ממכסות המים והאדמה לחקלאים נקבעו לפני שנים, ולכן יש לא מעט מקרים שאין קשר בין מי שמקבל את המים ומי שצריך אותם. התוצאה היא שיש מי שמקבל מים בזול, מוכר אותם ביוקר, ומי שמשלם את העלות הנוספת זה הצרכן.

סיבה נוספת היא המדיניות הלא החלטית של ממשלות ישראל האחרונות. כי במשרד האוצר מבינים, ומנסים לטפל בבעיות שקיימות בחקלאות בישראל. לכן, הממשלות מנסות להקטין את הסובסידיות לחקלאים, ולפתוח את השוק לייבוא.

הבעיה היא, שהממשלות מפחדות לפתוח את השוק לייבוא באופן מלא. כשהשוק לא פתוח באופן מלא, כל שנה קורה בערך ככה. ראשית, הממשלה מבטיחה שלא יהיה ייבוא, והחקלאים מגדלים בהתאם. ואז קורה שיש בעיה ביבול, ויש מחסור בירק או פרי. החקלאים מקווים שהם יצליחו לפצות על היבול הקטן בעזרת מחירים גבוהים. אבל אז הציבור צועק, והממשלה מתירה ייבוא בכמות מוגבלת. מכיוון שהכמות מוגבלת וזמן ההספקה קצר, מי שמצליחים לייבא זה רק היבואנים הגדולים, שבמקרה או לא, אלו אותן חברות שגם משווקות את התוצרת המקומית. המשווקים קונים בזול בחו"ל, משתמשים בזה כדי לסחוט מחירים נמוכים מהחקלאים בארץ, ומוכרים ביוקר. החקלאים לומדים את הלקח, בשנה הבאה הם מגדלים כבר פחות, כדי לא להפסיד יותר מדי, ואז שוב יש מחסור בירקות ופירות, וחוזר חלילה.

כך שאם רוצים להוריד את מחירי הירקות והפירות, צריך לעשות שני דברים. אחד, להחליט כמה סובסידיה רוצים לתת לחקלאות. באופן אישי, אני מאמין שרוב הישראלים רואים בחקלאות ערך ומוכנים לתת לה סובסידיה, כפי שקיים כמעט בכל מדינה בעולם המפותח. השני, לפתוח את השוק לתחרות באופן מלא, ולוודא שמי שמייבא זה לא אותן חברות שמשווקות את התוצרת המקומית. אז יהיה אפשר גם לאכול עגבנייה בזול, וגם להגיד שהמלפפון הישראלי הוא הכי טעים בעולם.

עידן קרון |  מנהל תיקי השקעות לקוחות פרטיים בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

28.05.2019

אמזון, ענקית הקמעונאות העולמית, החליטה להיכנס לשוק המכירות המקומי באפריל 2019.

למה היא נכנסת? איך זה הולך להשפיע על הכיס שלנו ומה לגבי הקניונים והרשתות השיווק הגדולות?

הישראלי המקומי אוהב לצרוך באונליין, זאת עובדה.

הישראלים רשמו בממוצע שתי הזמנות מקוונות לשנייה ב-2018, על פי נתוני חברת דואר ישראל, כאשר סך כל החבילות מגיע ל-71 מיליון. רשימת הקניות של הישראלים כוללת בתוכה בגדים ונעליים, כלי בית, אביזרים, גאדג'טים, ויטמינים ומוצרי קוסמטיקה.

נתוני צמיחה גבוהים, שיעור אבטלה נמוך, עלייה בשכר הממוצע במשק, למעלה מ-1.4 מיליארד עסקאות בכרטיסי אשראי בשנה, צעירים ומבוגרים שרוכשים באונליין זה רק חלק מהסיבות שאמזון נכנסת לישראל. אמזון אוהבת את הצרכן הישראלי כיוון שהוא נחשב לצרכן חכם, כזה שיודע לחפש מבצעים וכזה שיודע להשתמש בהם.

אמזון רואה בישראל מדינה מובילה בקניות מקוונת, ונהפכת למובילה בין מדינות ה-OECD ביחס לאוכלוסייתה. בשנת  2018 הוציאו הישראלים כ-16 מיליארד שקלים על קניות באינטרנט. גידול של 14% לעומת שנת 2017 וגידול של פי 12 לעומת 2010.

 

אמזון כבר החלה את פעילותה בארץ בעיקר בתחום הטכנולוגי שעוסק בשירותי ענן. כרגע בשלבים הבאים על מנת להרחיב את מכירותיה גם לשוק בישראל היא מתכננת אתר ישראלי בעברית והזמינה מוכרים בישראל למכור את מוצריהם באתר לראשונה באופן מקומי לצרכנים מקומיים. אמזון הזמינה את המוכרים הישראלים להירשם לתכנית Local Delivery, תכנית המציעה לספק הזמנות בצורה ישירה ללקוחות בארץ. בנוסף, המהלך יאפשר ליצרנים מקומיים ומותגים מקומיים להציע את מוצריהם באתר אמזון ארצות הברית ולהרחיב את מכירותיהם.

באמצעות אתר אמזון הישראלי, שליחת המוצרים תהייה מהירה ויותר ותאפשר משלוח של עד חמישה ימי עסקים.

השפעה על הקניונים ורשתות בישראל

מה לגבי הקניונים וחברות האופנה? המתחרים העיקריים של הקונים באתרי הקניות המקוונים. המשמעות היא שהתחרות בתחום הקמעונאות גוברת והם יאלצו לספוג ירידת מחירים וקיטון במכירות.

ההתפתחות הטכנולוגית וחווית הקנייה צפויים בסופו של דבר להגדיל את כמות המכירות המקוונות על חשבון מכירות בקניונים.

צמצום הפעילות של קניונים עלול לפגוע במכירות והקניונים נערכים מזה זמן רב על ידי תמהיל שונה ושינוי קונספט של יותר פנאי, בידור ותרבות.

כיום חברות רבות מנסות לצמצם את הפער ולפתוח אפשרות קנייה מקוונת באתרים שלהם. אתרים אחרים כמו Terminal X של פוקס בתחום האופנה, מנסים לשחזר את חווית הקנייה המקוונת ולתת ללקוחות הישראלים אפשרות להזמין באינטרנט מוצרי אופנה מכלל המותגים בארץ.

כיום, אין מסחר ישראלי משמעותי שמציע מגוון מוצרים כמו שאמזון מציעה ולכן, מדובר בצעד חדש בישראל.

בהתאם להודעת הכניסה של אמזון לישראל, מניות הקניונים והאופנה בבורסה הגיבו בירידות ביום ההודעה. האם מדובר בהודעה דרמטית או גל חולף?

תגובת מניות הקניונים ורשתות האופנה בבורסה ביום ההודעה של אמזון על כניסה לישראל:

 

מה לגבי הכיס שלנו?

יצרנים מקומיים כעת יוכלו לשווק את מוצריהם גם לקהל המקומי וגם לקהל העולמי. בכך יוכלו להגדיל את קהל לקוחותיהם. המשמעות היא שהתחרות תתחזק, המחירים ירדו והשירות יאלץ להשתפר דרמטית.

כדי להגיע לצרכן הישראלי, כיום החברות חייבות לעבור דרך הקניונים. חברות כמו קסטרו, שופרסל וסופר פארם מנסות להגיע לצרכן גם דרך מכירות מקוונות, אבל סחר זה סובל מבעיות של שילוח והפצה, מכס ורגולציה, מה שפוגע באטרקטיביות של חלופת הקניונים בקנייה מקוונת לצרכן.

ככל שאפשרות הקנייה המקוונת תהפוך לזמינה ולקרובה יותר, התחרות תהיה גדולה ומשמעותית יותר לקניונים ולרשתות הגדולות. דבר זה ישפיע על הצרכן בצורה חיובית שכן שוקי הקמעונאות והקניונים יעברו שינויים ויצטרכו להיות יותר יצירתיים כדי לעמוד בתנאי התחרות החדשים.

הרשתות והקניונים יצטרכו למשוך את הצרכן ולהציע לו חוויה שונה.

יוקר המחיה בישראל הוא בין הגבוהים במדינות OECD , ולכן לצרכן הישראלי מדובר בהזדמנות להקל על ההוצאות שלו ועל זמן ההמתנה בכך שירכוש מוצרים דרך אתר אמזון ישראלי ולא דרך הקניון והרשתות המובילות בשוק. אם אמזון תפתח מרכזים לוגיסטיים בארץ, היא תאפשר יכולות שילוח טובות יותר מכל מקום בעולם ובמספר ימי עסקים קצר יותר.

מצליח בכל העולם?

כניסותיה של אמזון למדינות נוספות לא תמיד צלחו.

בשנת 2000 אמזון נכנסה לשוק בסין וכעת הודיעה שהיא החליטה לצאת מתחום הקמעונאות במדינה אך תמשיך לתת שירותים גלובליים.

אמזון לא הצליחה לכבוש את השוק המקומי עם מתחרים כמו עלי באבא ו-JD ולמעשה ויתרה על השוק המקוון הגדול בעולם עם כ-700 מיליון משתמשים.

בשנת 2017 נכנסה אמזון לאוסטרליה ולא ניכרת ירידה במחירים. היא פתחה אתר מקומי ומחסנים לוגיסטיים. רשתות השיווק הגיבו בירידות שערים חדות ביום ההודעה, אך בטווח הארוך החברות כן הניבו ביצועים טובים.

שורה תחתונה

אמזון בדרך לישראל והשוק המקומי מתכונן ומסתגל תוך כדי תנועה.

בשלב הראשון הכניסה תהייה חלקית ותכלול אתר בעברית והפצה ישירה, ללא מחסנים לוגיסטיים.

המגמה הנראית לעין היום היא כי הצרכן הישראלי ימשיך לקנות באינטרנט והצפי הוא שהישראלים יפחיתו בביקורים בקניונים לצורך קניות אולי לצורך פנאי ותרבות. אנו צופים כי אמזון תיצור שבירת שוק והצרכנים הישראלים בהחלט יזמינו מהאתר הישראלי החדש. לכן, חברות האופנה בטווח המידי לא ייפגעו משמעותית עקב הכניסה האיטית אבל בטווח הבינוני לא תהיה להם ברירה ולהתאים את עצמם לאמזון.

מה לגבי חברות הקניונים? חברות גדולות כמו מליסרון, שסגרה רבעון ראשון עם עלייה של 5.4% ברווח הנקי ועלייה של 3.5% בFFO- ועזריאלי שדיווחה על עלייה של כ-42% ברווח הנקיכנראה ייפגעו פגיעה מתונה מכניסת אמזון שכן הם כבר החלו בשינוי התמהיל שלהם.

השאלה המרכזית היא למה אמזון באמת נכנסת לישראל, שכן ישראל, מדינה עם אוכלוסייה של כ-10 מיליון בלבד, היא שוק קטן מאוד עבור אמזון. הדיווחים האחרונים מצביעים על הכנסות בשווי של 1.2 מיליארד דולר מתוך 117 מיליארד דולר הכנסותיה. שזה 1% מההכנסות.

התוצר המקומי הגולמי שעולה, צמיחה חזקה, גידול באוכלוסייה של כ-2% בשנה שאין לו אח ורע באף מדינה באירופה, כנראה שאלו השיקולים של אמזון להיכנס לישראל.

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

19.04.2019

לכל מי שחשב שהבחירות האחרונות היו על כן או לא ביבי, ייתכן שצפויה הפתעה. כי לתוצאות הבחירות עשויה להיות השפעה לא קטנה על רמת החיים של כולנו.

כבר לא מעט שנים שיש לישראל בעיה בקצב הצמיחה של התוצר לנפש, שהוא המדד הכלכלי הטוב ביותר לרמת החיים במדינה. למרות ששר האוצר שלנו מרבה לדבר בשבחי הכלכלה הישראלית הצומחת, תרשים 1 מראה שבכל מה שנוגע לצמיחה לנפש, הכלכלה שלנו דווקא צומחת די לאט.

אבל לפי תוצאות הבחירות, נראה שהרוב מעדיף שקצב הצמיחה של רמת החיים בשנים הקרובות יהיה אפילו איטי יותר. כי התחזיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה חוזות שבעוד עשרים שנים כ- 40% מהאוכלוסיה יהיו חרדים וערבים, מה שאומר שרמת החיים של כולנו תלויה בשני דברים: שיעור ההשתתפות של הערבים והחרדים בשוק העבודה, ורמת ההשכלה שלהם.

כי נכון להיום, ערבים וחרדים משתתפים פחות בשוק העבודה מהיהודים הלא חרדים. בנוסף, רמת ההשכלה שלהם נמוכה יחסית, מה שהופך רבים מהם לעובדים שמועסקים בשכר נמוך. לכן לא צריך תואר בפיזיקה גרעינית כדי להבין שרק שיפור משמעותי ברמת ההשכלה וההשתתפות של שתי האוכלוסיות האלה יציל אותנו מצניחה בקצב העלייה ברמת החיים. לרוע המזל, כאן נכנסת לתמונה הפוליטיקה.

בעשרים השנים האחרונות הייתה מגמה של שיפור בשיעור ההשתתפות וההשכלה של האוכלוסייה הערבית, ושיפור מסוים גם בשיעור ההשתתפות של האוכלוסייה החרדית. אבל מאז ששר האוצר כחלון נכנס לתפקיד ב- 2015, הגידול בסובסידיות לישיבות גרם להתהפכות המגמה, ושיעור ההשתתפות של החרדים בשוק העבודה נמצא במגמת ירידה.

ההשכלה העל תיכונית של האוכלוסייה הערבית דווקא ממשיכה להשתפר, וכך גם שיעור ההשתתפות של ערבים בכוח העבודה. אבל מנתונים של בנק ישראל עולה שלמרות שבשנים האחרונות ההשקעה הממשלתית בחינוך גדלה, ההשקעה הממשלתית בחינוך הערבי כמעט ולא השתנתה. מה שאומר שהחינוך היסודי של האוכלוסייה הערבית לא משתפר, ואולי אפילו הולך אחורה.

הממשלה הבאה תהיה, כנראה, כזאת שבה ח"כים חרדים וחרד"לים מהווים כשליש מחברי הקואליציה. זה אומר שלפחות בכמה שנים הקרובות, כנראה שהחרדים לא יקבלו תמריצים ללמוד אנגלית ומתמטיקה, וגם ההשקעה בחינוך הערבי לא תגדל באופן משמעותי.

אז אם לא יקרו שינויים, או איזה נס, את התוצאות אנחנו עלולים לראות בעוד עשר או עשרים שנים. כי בהחלט יתכן שלפחות בשנים הקרובות, תעשיית ההיי-טק הישראלית תמשיך לשגשגש. אבל בהיי-טק מועסקים רק פחות מעשרת האחוזים הכי משכילים באוכלוסייה. לכן, אם המצב של שאר האוכלוסיה לא ישתפר, פערי השכר בין עובדי ההיי-טק וכל השאר ימשיכו לגדול.

פערי שכר גדולים הם מתכון ליצירת לחצים לעלייה במס הכנסה, כי כולם ירצו לקבל משהו ממה שההיי-טקיסטים מרוויחים. אבל חלק גדול מההיי-טק נמצא בארץ רק בגלל שזה יותר זול להשאיר את העובדים פה מלהעביר אותם לארה"ב. אם מס הכנסה בארץ יעלה, אז זה בהחלט אפשרי שחלק גדול מעובדי ההיי-טק יעזבו. במקרה כזה, מי שיישאר בארץ יהיו האוכלוסייה החרדית, הערבית, והיהודים הלא חרדים הפחות משכילים. כמובן, יכול גם להיות שיקרו דברים אחרים. אחרי הכל, אלוהים גדול.

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

01.03.2019

השבוע נתקלתי במכתב שכתבה מזכ"לית הסתדרות המורים, הגברת יפה בן דוד, למנהלי בתי הספר בארץ. במכתב היא מבקשת מהם להפסיק כל פעילות שקשורה למבחן המיצ"ב, וזאת בגלל התרומה האפסית, לדבריה, של המבחנים, והדופי שמשרד החינוך מטיל ביושרם של המנהלים.

אני חייב להודות שחייכתי כשקראתי את המכתב. כי זה מסוג המקרים שבהם פולניה הייתה אומרת, "אמרתי לכם." הסיבה היא פשוטה. התפקיד של ארגון עובדים הוא להגן על העובדים. בעיקר על העובדים הבכירים. לכן, באופן אוטומטי, ארגון עובדים יגן על עובדים בכירים ולא חשוב מה הם עושים.

מישהו במשרד החינוך שכח את זה, והחליט שמבחני מיצ"ב ישמשו כדי לבחון את ההישגים של מנהלי בתי הספר. יותר מזה, ציוני המיצ"ב משמשים את ההורים כשהם צריכים להחליט לאן לשלוח את הילדים שלהם, ולכן ציונים רעים יכולים לגרום לזה שמנהל יישאר עם בית ספר שאליו מגיעים רק התלמידים שלא הצליחו להגיע למקום אחר.

התוצאה היא שהמנהלים יודעים שמצד אחד אי אפשר לעשות להם כלום כי ארגון העובדים נותן להם גב, ומהצד השני הם צריכים שהתלמידים יקבלו ציונים גבוהים במבחן המיצ"ב. תחשבו לבד מה אתם הייתם עושים במצב הזה. כך שמזכ"לית ארגון המורים צודקת. זה לא שהמנהלים לא ישרים. אבל בתנאים הקיימים, רמאות זה הדבר המתבקש.

ובעיקר כשכל המערכת נותנת לזה גב. הנה שתי דוגמאות מבתי ספר שאני מכיר. דוגמא אחת היא מורה שגילתה כמה ימים לפני מבחן שכבתי את אחד המורים האחרים מחלק שאלות מהבחינה בתור דף עבודה. כשהיא התלוננה למנהל ולפיקוח, התגובה הייתה שתיקה רועמת. כנראה שגם בפיקוח וגם המנהל חושבים שלחלק את הבחינה מראש זה רעיון טוב. עובדה שאצל המורה הזה הציונים היו יותר גבוהים מאשר אצל האחרים.

דוגמא אחרת היא מורה שלפני מבחן ביקש מהתלמידים להקליט אותו, ואז הוא הקריא להם את המבחן ואת התשובות. אם אני יודע את זה, כנראה שכולם בבית הספר יודעים את זה, אבל עד כמה שאני יודע, חוץ ממני אף אחד לא חושב שיש בזה משהו לא בסדר.

אבל אם מישהו חושב שכשהשר הבא יגיע הבעיה תיפתר, הוא טועה. כל מי שלמד כלכלה פוליטית מבין שמכיוון שארגון המורים הוא ארגון חזק, אין סיכוי כזה. כי מה שמעניין את השר זה שיזכרו שהוא פעל כדי להעלות את הציונים, ומה שמעניין את הסתדרות המורים זה שאף אחד לא יגיד משהו רע על המנהלים. מה ששני הצדדים שוכחים זה שכשהמנהלים מרגישים שיש להם כוח לעשות כל מה שצריך כדי שהציונים יהיו גבוהים, מי שסובל מכך הם המורים (שגם אותם ההסתדרות צריכה לייצג) ושצריכים לעקם את הכללים.

התלמידים לעומת זאת, לא סובלים, אבל גם לא לומדים. במקום שישראל תהיה אומת ההיי-טק, יש לא מעט תלמידים שיש להם ציוני בגרות מספיק טובים כדי להתקבל לאוניברסיטה, ולא יודעים אפילו חשבון בסיסי. לפני כמה ימים בדקתי בחינה של סטודנט לתואר ראשון באחת האוניברסיטאות שחישב שאחד חלקי ארבע שווה שש. הורדתי לו כמה נקודות, אבל לא נורא. בעוד כמה שנים יהיה לו תואר ראשון, ואני בכלל לא אופתע אם הוא יהיה המורה למתמטיקה שלי.

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

22.02.2019

הרבה פעמים אומרים לי שכלכלה זה מקצוע מסובך, ויש לי כמה חברים שחושבים שצריך דוקטורט בשביל להבין את זה. כנראה שזה מה שגורם לפוליטיקאים לחשוב שהם יכולים להגיד על נושאים כלכליים פחות או יותר מה שהם רוצים. אז הנה המדריך הפשוט לדברים שפוליטיקאים אומרים ושהציבור לא אמור להבין.

נתחיל ממשה כחלון. הוא הודיע שבניגוד למפלגות הדתיות והחרדיות, "כולנו" אינה מפלגה סקטוריאלית, ולכן, "כולנו" לא תעביר כספים למגזרים מסוימים על חשבון כל השאר. כמעט באותה נשימה, כחלון גם הודיע שצריך לגלות חמלה כלפי השכבות החלשות, ולדאוג לזוגות צעירים מרובי ילדים. אז כנראה שכחלון לא שם לב, אבל רוב הזוגות מרובי ילדים משכבות חלשות שייכים לאותו סקטור שאליו שייכות המפלגות החרדיות והדתיות.

נמשיך בבני גנץ שהצהיר שהמפלגה שלו נקייה מאינטרסים, מכיוון ש"חוסן לישראל" לא מקבלת כסף מאף איש עסקים. זה בהחלט נשמע יפה, אבל מתברר שעם עקרונות קשה לרוץ לכנסת. אז כשבני גנץ אמר שהוא לא מקבל כסף מאנשי עסקים, כנראה שהוא התכוון להגיד שהוא לא קיבל כסף מאף איש עסקים חוץ מאלפרד אקירוב, גדעון יניב, וסמדר אונגר. או במילים אחרות, חוסן לישראל לא לוקחת כסף מאף איש עסקים חוץ מאלו שמוכנים להלוות לה.

 עם כבר מדברים על חוסן לישראל, אז ממה שהבנתי, הם מבטיחים לפעול להורדת יוקר המחיה. אבל במקביל, המועמד שלהם לתפקיד כלכלי בכיר הוא יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן. קצת רשה לי לראות איך ניסנקורן פועל להורדת יוקר המחיה, בהתחשב בעובדה שיהיה קשה להוריד את יוקר המחיה בלי לפגוע באינטרסים של העובדים בחברת חשמל, רשות הנמלים, הבנקים ובעוד כמה ועדי עובדים די חזקים. או במילים אחרות, חוסן לישראל תפעל להוריד את המחירים של כל המוצרים, בתנאי שלחברות שמייצרות אותם אין ייצוג בהסתדרות.

דווקא לראש הממשלה, בנימין נתניהו, יש לכאורה מצע כלכלי ברור. אבל מצד שני, כשראש הממשלה היה שר אוצר, הוא הכריז שהדבר הכי חשוב לכלכלת ישראל זה להקטין את המגזר הציבורי. שר האוצר נתניהו טען שכשהמגזר הציבורי מעסיק 55% מהעובדים במשק, המדינה תפשוט בסופו של דבר את הרגל. כשר אוצר, בנימין נתניהו עשה למגזר הציבורי דיאטה משמעותית, שהיה לה חלק חשוב בעובדה שישראל צלחה את המשבר העולמי של 2008 בקלות יחסית. אבל מאז שהוא נבחר לראשות הממשלה, כנראה שהוא שינה את דעתו. תרשים 1 מראה איך המגזר הציבורי חזר להתנפח, והוא שוב מעסיק כ- 55% מהעובדים במשק. אז כנראה ששר האוצר נתניהו חושב שמגזר ציבורי מנופח זה רע למשק, אבל ראש הממשלה נתניהו דווקא חושב שזה דבר מצוין.

לפחות נתניהו לא לבד כשמדברים על סתירות פנימיות. לפי המצע של מפלגת העבודה בבחירות האחרונות, אפשר גם להגדיל את ההוצאה הציבורית בעוד אחוז או שניים בשנה, גם לא להעלות מסים, וגם לא להגדיל את הגרעון. זה בערך כמו שמישהו יציע לאדם שנמצא במינוס להישאר עם אותו שכר, לבזבז עוד אלפיים שקל בחודש, לא לקחת הלוואות ולא להגדיל את האוברדאפט. כנראה שבמפלגת העבודה יודעים איך אפשר לעשות את זה.

לפני סיום, אי אפשר בלי להזכיר את יאיר לפיד שבתור שר אוצר החליט שאלכוהול זה דבר לא בריא, ושכדי לצמצם את הצריכה צריך להעלות את המס על משקאות משכרים. התוצאה הייתה שהמס על משקאות זולים עלה בהרבה, בזמן שהמס על משקאות יקרים ירד באופן חד. כך שלדעתו של יאיר לפיד, כנראה שהאלכוהול בוודקה מזיק, אבל האלכוהול בוויסקי הוא דווקא מאד בריא.

למזלנו, יש מפלגה אחת שעושה בדיוק מה שהיא אומרת, ומראה לכל השאר איך עושים את זה נכון. אז כדאי שכל המפלגות ילמדו מיהדות התורה. כל מה שהם מבטיחים, הם גם מקיימים.

גיל ינאי |  מנהל מחלקת השקעות מחלקת מוסדיים בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

12.02.2019

חברות דירוג האשראי מדרגות גופים אשר גייסו כסף מהציבור באמצעות אגרות חוב ואת היכולת שלהן לעמוד בהחזר תשלומי הקרן והריבית. הדרוג מבוצע על בסיס ניתוח מעמיק, בדיקת יחסים פיננסיים ואחרים, ומבחני מאמץ, המעידים על היכולת והסיכוי לשרת את החוב. הדירוג נעשה באמצעות סולם דירוג,  מה שמאפשר מושג ראשוני על האיתנות הכלכלית של המנפיק כמו גם על הסיכון הגלום בו.

החברות המובילות בתחום דירוג האשראי, להן סולמות דירוג נפוצים הן  S&P ו-  Moody's.

 להלן טבלה המפרטת את סולמות הדירוג של החברות המובילות:

S&P 

Moody's 

AAA

Aaa

AA+

Aa1

AA

Aa2

AA-

Aa3

A+

A1

A

A2

A-

A3

BBB+

Baa1

BBB

Baa2

BBB-

Baa3

BB+

Ba1

BB

Ba2

BB-

Ba3

B+

B1

B

B2

B-

B3

CCC+

Caa1

CCC

Caa2

CCC-

Caa3

CC

Ca

C

C

D

 

NR

NR

 

בישראל פועלות שתי חברות דירוג, מידרוג ומעלות. חברות אלו משתמשות בסולמות הבינלאומיים, מעלות משתמשת בסולם הדירוג של S&P ומידרוג בשל Moody's. הדירוג בישראל מקל יותר מאשר הבינלאומי, ולרוב נהוג ככלל אצבע, להמיר דירוג בינלאומי לדירוג ישראלי על ידי העלאת שתיים עד שלוש רמות דירוג.

על מנת לדרג את החוב, החברות בוחנות מספר רב של פרמטרים, כגון יחסים פיננסים, אג"ח נוספות או הלוואות נוספות שקיימות לחברה שאינן סחירות בהכרח. ,מזומן ונכסים נזילים שנמצא בקופת החברה, שעבודים של החברה לטובת החוב ועוד מגוון רחב של פרמטרים.

בלא מעט מקרים הרגולציה מחייבת את מנהלי ההשקעות לקנות רק ניירות שנמצאים בדירוג השקעה (מעל BBB+ לפי Fitch), ישנם אפילו לקוחות שדורשים זאת גם אם הרגולציה אינה מחייבת.

אך האם בפועל ניתן להסתמך על דירוגים אלו שיסווגו נכון את החברות בעלות החוסן הפיננסי הטוב ביותר לשרת את החוב עבור המשקיעים?.

על מנת לענות על שאלה זו, יש צורך לסקור את אירועי השנים האחרונות.

ניקח לדוגמא מקרה שהתפרסם לאחרונה, על חברת החשמל PG&E – פסיפיק גז ואלקטריק, הפועלת בקליפורניה. החברה חשודה כי גרמה לשריפות הענק שהשתוללו בקליפורניה בשנתיים האחרונות. עקב כך החברה חשופה לתביעות ענק בגין הנזק שנגרם. מעבר לכך, החברה ספגה כבר הפסדי עתק עקב האירועים המדוברים, ואכן לאחרונה הגישה בקשה להגנה מפני פשיטת רגל (צ'פטר 11). ולמרות כל זה, דירוג החברה היה Ba3 עד ליולי 2018.

גם בזירה המקומית יש לא מעט דוגמאות שהבולטות שביניהן הן אגרות החוב של חברות נדל"ן אמריקאיות. בשנים האחרונות הונפקו בבורסה המקומית אג"ח אלו כמו פטריות אחרי הגשם.

אחת הדוגמאות לעניין זה היא חברת אול-ייר. עד לאחרונה, החברה נסחרה בתשואה חד-ספרתית נמוכה, ובעלת דירוג A, למרות שכבר תקופה ארוכה יש לחברה הרעה ביחסים הפיננסים והחל חשש אצל המשקיעים על יכולתה להחזיר את החוב.

למרות חששות אלו, דירוג החברה נשאר על כנו לתקופה של כשנה, וגם לאחר פרסום הדוחות הרבעונים, אשר הציגו בעיות מהותיות בממשל התאגידי בחברה, והתשואות של אגרות החוב הגיעו לרמות דו ספרתיות, לקח לחברות הדירוג כחודש שלם לפעול להורדת הדירוג של החברה ל A- ,  דירוג שלא בהכרח מייצג נכון את הסיכון הגלום בחברה.

בתקופה בה הונפקו איגרות אלו, התשואות בשוק האג"ח המקומי היו נמוכות וזה פתח הזדמנות לחברות רבות לבוא לגייס כאן חוב זול יחסית ולפרוע הלוואות בנקאיות בריביות גבוהות יותר.

החברות האמריקאיות  קיבלו לרוב דירוגים גבוהים מקבוצת A ו-AA, ובהתחלה זה היה נראה כי אגרות אלו מהוות מכשיר השקעה מועדף, ברמה כזו כי מי שהחזיק בהן במהלך שנת 2017 עשה תשואה עדיפה על פני מתחריו שאינם מחזיקים באג"ח אלו. לצורך המחשה, מצורף גרף של ארבעה אגרות, שתיים של חברות נדל"ן זרות ושתיים של חברות ישראליות.

מקור Globes trade one הנתונים בגרף נכונים לסוף שנת 2017.

 

כל עוד השוק היה רגוע, חברות אלו נסחרו בתשואות גבוהות יותר במעט מהחברות הישראליות בעלות דירוג זהה, אך עדין רמות סבירות המעידות על כך שיאפשרו להן למחזר את החוב בעתיד.

לקראת אמצע שנת 2018 החלו התשואות באג"ח ממשלת ארה"ב לעלות ולהגיע לרמת שיא של 3.23% בנובמבר של אותה שנה. עלייה זו הגדילה את העצבנות אצל המשקיעים, בתוספת ירידות חדות בשווקים, ופדיונות עתק בקרנות. כל אלה הגדילו את התשואות באג"ח בכלל ובאג"ח האמריקאיות במיוחד.

 

אם בהתחלה הדבר היה נראה כבהלה, נראה כי חברות רבות מתבססות ברמות תשואה גבוהות אלו, וכפועל יוצא היכולת שלהן למחזר את החוב שלהן מתמוססת.

למרות התשואה הגבוהה, מרבית החברות האלו נשארו ברמת דירוג קבוצת A, דירוג השקעה לגיטימי ואף נחשב דירוג חוב יציב.

החוק הראשון במימון הוא תשואה משקפת סיכון, ככל שהסיכון בחברה גבוה יותר, המשקיע רוצה פיצוי על ההשקעה בדמות תשואה גבוהה.

לכן היינו מצפים לראות שאם הסיכון באג"ח גבוה, הדירוג שלה ישתנה בהתאם וישקף את הסיכון, אך לא כך הדבר, במקרה הטוב הדירוג שלהן משתנה באיחור, ושהתשואה באג"ח כבר הגיעה לדו ספרתי גבוה.

מצורפת טבלה של מספר אגרות חוב אמריקאיות שימחישו את הנושא:

שם אגרת חוב

תשואה ברוטו

דירוג

סטרווד ווסט אג"ח א

26.6%

A

ג'י.אף.אי אג"ח ב

18.16%

-A

סטרוברי אג"ח א

18.3%

-A

מדלי אגח א

12.06%

-A

ספנסר אג"ח א

13.88%

A

ווטרסטון אג"ח א

14.94%

-A

דה לסר אג"ח ה

11.8%

-A

מקור Globes trade one הנתונים נכונים ל-05/02/2019 ומציגים מדגם חלקי של אגרות חוב כאמור.

אז האם חברות הדירוג רלוונטיות בעולם שכל המידע חשוף לכולם והתגובה למידע היא מידית, כנראה שלא.

כמשקיעים אנו צריכים להבין כי ישנם עיוותים בדירוגי החברות הללו, הן בציון שהן נותנות אל מול המצב הכלכלי הריאלי של החברה המדוברת והן בעיתוי ובזמן התגובה לשינויים עסקיים ואחרים במצבה.

מכיוון שכך, עלינו לנתח את החברות בעצמנו ולקבוע דירוג נכון לחברות אלו, שישקף בזמן אמת את מצבן הכלכלי ויכולת הפירעון שלהן.

אם מעוניינים להשקיע באגרות חוב עם תשואה עודפת אך באותה רמת דירוג, מומלץ לבחון את אלו שלהן בטחונות או שעבודים, או לבדוק את חוסנה הפיננסי של החברה, שיאפשר לה בעתיד לשרת את החוב.

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

04.02.19

השבוע התבשרנו כי אינטל החליטה להשקיע עוד 40 מיליארד ₪ במפעל שלה בקריית גת. ההודעה לוותה בצהלות שמחה מכיוון משרד האוצר שרואה בהשקעה הזאת הצלחה גדולה למשק הישראלי, אבל גם בקריאות גנאי מצד האופוזיציה שרואה בהטבות שניתנות לאינטל שוד של משלמי המסים בישראל.

אז ראשית, נכון שאינטל נהנית מהטבות גדולות על ההשקעה שלה בישראל. אבל כנראה שזאת אחת ההשקעות היותר משתלמות למדינה. קודם כל, לעובדה כי אינטל הפכה את ישראל לאחד ממרכזי הייצור והפיתוח המובילים שלה יש לא מעט השפעה על הדימוי של ישראל כאומת ההיי-טק. נכון שיש בישראל לא מעט חברות היי-טק ישראליות, אבל את השמות של רובן אף אחד בחו"ל לא מכיר. כל אחד, אבל, יודע שהלב של יותר ממחצית המחשבים בעולם הוא Intel inside.

שנית, אנשי מחשבים שעובדים באינטל יוצאים עם ידע שאי אפשר ללמוד בארץ על איך עובדים בחברה בינלאומית גדולה. את הידע הזה הם מביאים אחר כך לחברות אחרות שהן עובדים בהם. זה עוזר להם לתקשר עם משקיעים בחו"ל, ולהגדיל את הסיכוי שמהסטרט-אפ שלהם ייצא המוביל-איי הבא.

אבל מעבר לוויכוח על האם כדאי לתת לאינטל את המענקים או לא, ההחלטה של אינטל להשקיע בישראל היא זרקור על אחת הבעיות הגדולות של המשק הישראלי. מי שקרא את הפרסום של הלמ"ס על התוצר של ישראל ברבעון הקודם גילה שהיה גידול משמעותי בייצוא, ובמקביל קיטון גדול בהשקעות.

הגידול בייצוא הוא כמובן סימן חיובי למשק, ולעומת זאת הקיטון בהשקעות נראה כמו בעיה. אבל כשמסתכלים על הפרטים מגלים שבעצם, העלייה בייצוא והקיטון בהשקעות אלו שני צדדים של מטבע אחד: אינטל סיימה את ההשקעה שלה במפעל הנוכחי, והמפעל התחיל לייצר. לכן, הייצוא גדל וההשקעות קטנו.

כשמבינים את זה, מבינים שבמדינת ישראל בעצם אין מקרו-כלכלה. הכלכלה של ישראל תלויה מאד בשלוש חברות שמהוות את רוב הייצוא: אינטל, טבע, וכי"ל. כך שלמעשה, המקרו-כלכלה של ישראל הוא מאד מיקרו. תבדקו מה קורה לשלושת החברות האלה, ותדעו במידה רבה מה יקרה לתוצר של ישראל בתקופה הקרובה.

לכן, זה לא משנה מי שר האוצר. אין אף שר אוצר במדינת ישראל שיסרב לתת לאינטל את ההטבות שהיא מבקשת. כי המפעל של אינטל לבד הוא בערך אחוז מהתוצר של מדינת ישראל. כשלוקחים בחשבון את כל החברות שמספקות לאינטל שירותים, אינטל היא הרבה יתר מאחוז מהתוצר. כך שכל שר אוצר יודע שאם אינטל תעזוב, המשמעות היא שישראל תכנס למיתון שימשך עד שהמשק ימצא תחליפים, וזה ייקח תקופה לא קצרה. מכיוון שאף שר אוצר לא רוצה שדבר כזה יקרה במשמרת שלו, אז זה בכלל לא משנה האם שר האוצר מאמין שההטבות לאינטל הן דבר רווחי למשק (לדעתי כן) או שלא. מה שאינטל תרצה, היא תקבל.

 

Page 1 of 43  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית חינם עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום