עיתונות מקצועית - אינפיניטי

עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

 
נוהגים להציג את ישראל כאומת ההיי טק, אך למעשה - כפי שציינה השבוע נגידת בנק ישראל - רק מיעוט מקרב האזרחים באמת מועסק בתעשיות העילית. עובדה זו מגדילה משמעותית את אי השוויון. אז מה צריך לעשות כדי לשנות את המצב?

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.

נגידת בנק ישראל טוענת שישראל הופכת למדינה בעלת שתי כלכלות. למעשה, כולנו יודעים ומרגישים זאת.אחת התופעות הבולטות בכלכלה העולמית בעשורים האחרונים היא הגלובליזציה: הרבה יותר קל כיום לשנע מוצרים ממקום למקום לעומת המצב לפני שלושה וארבעה עשורים, ואף קל יותר להעביר רעיונות, דעות, ומדיה. בכל מה שנוגע לשוק העבודה, לגלובליזציה היו שתי השפעות מנוגדות.

מצד אחד, בעלי יכולת, ויתרונות בייצור מוצרים ו/או שירותים הניתנים להפצה, התעשרו במידה רבה יותר מאשר אי פעם בעבר. אם בעבר השוק למוצרים חדישים היה בארה"ב ובמערב אירופה, כיום השוק מתפרס על פני העולם כולו, ואפשר להגיע אליו מהר מאוד. מצד שני, מי שאין לו יתרונות תחרותיים, הפסיד, והפסיד בגדול, כי פתאום התחרות גברה והתעצמה.

דוגמא טובה לעוצמת הגלובליזציה ולהשפעתה על הצרכנים ועל היצרנים היא ענף המזון בישראל. חשבו על העובדה שהדבר היחידי שמונע היום עודף היצע של מוצרי חלב ובשר זולים בשוק הישראלי הוא המכס שמטיל משרד האוצר והעדפה שיש לצרכן הישראלי לקוטג' של תנובה. מצד אחד, ברגע שהמכסים יעלמו, המחירים ירדו, כך שהיתרון הגדול של הגלובליזציה הוא הוזלת המחייה. מצד שני, אם המכסים יבוטלו, הרבה מאד חקלאים בישראל ישארו בלי עבודה.

את התוצאות, אפשר לראות בתרשים 1, המראה את השכר הממוצע ב- 2015 במספר ענפים. מה שבולט הוא ההבדל בשכר הממוצע בין העובדים בענפי תעשיית העילית, לבין כל השאר. הפער הזה נובע מכך שענפי תעשיית העילית נהנים מהגלובליזציה, וכל השאר, לא נהנים ואף יש כאלה שממש סובלים.

תרשים  1: שכר חודשי ממוצע בענפים שונים ב- 2015. מקור: למ"ס

שכר חודשי ממוצע בענפים שונים ב-2015 ()

אם אכן היינו אומת ההיי-טק, כפי שטוענים פוליטיקאים מסוימים, ורוב כוח העבודה היה מרוכז בתעשייה זו, המצב היה מצוין. אבל תרשים 2 מראה את המצב האמיתי. רק כ- 5% מהעובדים מועסקים בתעשיות שמסווגות כתעשיות עילית. מאז 2011, יש אפילו ירידה מסויימת בחלקם של עובדי תעשיית העילית ביחס לכלל המועסקים במשק. גם אם נוסיף לעובדים הללו את העובדים שמועסקים בשירותים מבוססי טכנולוגיה, עדיין מגיעים לפחות מ- 9% מהעובדים בישראל.

 

תרשים 2 : החלק של עובדי תעשיית העילית מתוך כלל העובדים במשק. מקור: למ"ס

אחוז עובדי תעשיית העילית מתוך כלל העובדים במשק ()

כפי שאפשר לראות בתרשים 3, כבר כיום ישראל היא אחת המדינות הכי פחות שוויוניות בעולם המפותח. אבל אם לא יהיה שינוי, ומהר, ישראל תהפוך להרבה פחות שוויונית מכפי שהיא כיום, כי עובדי התעשייה העילית ירוויחו יותר, וכל השאר, ירוויחו פחות.

תרשים 3 : מדד ג'יני לאי שוויון בהכנסות נטו. מקור: מרכז המחקר והמידע של הכנסת

מדד ג'יני לאי שוויון בהכנסות נטו ()

כדי להפוך את ההכנסות ליותר שוויוניות, צריך לשפר את היכולות של כלל העובדים במשק, כך שלכל העובדים יהיו כישורים בסיסיים שיאפשרו להם להתאים את עצמם לסביבה שמשתנה כל העת, ויאפשרו להם להתחרות מול התוצרת העולמית גם בתחומים שהם לא תעשיית העילית.

אבל בינתיים, זה לא קורה. תרשים 4 מראה את היחס בין פריון העובדים בישראל לעומת מדינות אירופה. הפריון מוגדר כתפוקה לשעת עבודה, ולכן ככל שהיחס בתרשים יותר גבוה, המשמעות היא שהעובדים בישראל יעילים יותר לעומת העמיתים שלהם בחו"ל. אפשר לראות שבענפי ההיי-טק, העובדים הישראלים אכן יעילים יותר מהעובדים בחו"ל. אבל בכל שאר הענפים, ממש לא.

תרשים 4 : יחס הפריון בין העובדים בישראל ובמדינות המפותחות. מקור: סקר בנק ישראל

יחס הפריון (סריקה)

כדי לשנות את זה, צריכים להתרחש כמה דברים. הראשון, צריך לפתוח את כל הענפים הללו לתחרות מחו"ל. נכון שהתחרות עשויה לגרום לכך שחלק מהעובדים יאבדו את מקום עבודתם, אך ללא התחרות הגלובלית, השכר בענפים אלו ישאר נמוך, בעוד שבענפים אחרים, השכר יעלה באופן מהיר. שנית, צריך להתחיל בשינוי יסודי במערכת החינוך בישראל. כיום, יש בישראל אחוז לא קטן של תלמידים עם הישגים מצויינים. התנאי שהילד שלכם יהיה אחד מהם, הוא שהוא יהיה ילד מוכשר מבית אמיד. יש עוד קבוצה של תלמידים עם הישגים בינוניים והשאר נחשבים לתלמידים חלשים, ולא מעט מהחלשים אפילו חלשים מאד. עד כדי כך חלשים, שמנהל בכיר בשוק ההון הסביר לי שהיום הוא דורש גם ממזכירה תואר ראשון, כי לדעתו, בוגרי תיכון לא יכולים לבצע בהצלחה אפילו תפקיד זה. עד שלא יעשו שינוי במערכת החינוך, כך שגם לתלמידים בינוניים יהיו הכישורים להתמודד בעולם הגלובלי, אי השוויון לא רק שלא ילך ויקטן, אלא אף ילך ויגדל.

 

  שורה של גורמים ומגמות ארוכות-טווח מובילה לייסוף חד בשקל ולהפיכתו לאחד המטבעות החזקים בעולם בשנים האחרונות - ונראה כי המצב לא עומד להשתנות בקרוב ■ מהמטבע המקומי החזק נהנות לא מעט חברות מקומיות שעוסקות ביבוא, שאחת הבולטות שבהן היא נטו אחזקות

עידן לוי |  אנליסט בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

השקל הינו אחד המטבעות החזקים בעולם בשנים האחרונות ולא במקרה. מגמות ארוכות טווח בשילוב עם גורמים מהשנים האחרונות מובילים לייסוף החד מתחילת שנה. ישנן מספר חברות מקומיות שיכולות ליהנות ממגמה זו.

כמו בכל שוק, גם בשוק המט"ח, המחיר נקבע בשווי המשקל של הביקוש וההיצע. בשוק המט"ח הביקוש הבסיסי מגיע מהיבואנים וההיצע מהיצואנים. החשבון השוטף הוא סך ההפרש בחשבון הסחורות והשירותים (עודף יצוא על יבוא) בתוספת העברות חד צדדיות למשק. מתחילת המילניום הנוכחי ישראל עברה מגרעון מבני בחשבון השוטף לעודף הולך וגדל.

כאשר בוחנים את כל הגורמים במאזן התשלומים נראה שהעודף כאן כדי להישאר. יצוא השירותים צומח עם הפריחה של ענף ההיי-טק הישראלי, והעלייה בכניסת תיירים לישראל מקזזת את הגידול ביציאת ישראלים לחו"ל. בנוסף, ירידת מחירי הנפט ופיתוח מאגרי הגז מפחיתים את הצורך ביבוא אנרגיה, מה שמרחיב את העודף בחשבון הסחורות והשירותים, למרות האטה בצמיחת יצוא הסחורות. הגידול ברזרבות המטבע של בנק ישראל, בנוסף לגידול בהשקעות המוסדיים בחו"ל, מאזנים את התשלומים והתקבולים להשקעות. למדינת ישראל ישנו מאפיין ייחודי נוסף של העברות חד צדדיות גדולות, כתוצאה מהסיוע הביטחוני, הרנטות והעברות לפרטיים. כל הגורמים הנ"ל יוצרים עודף גדול בחשבון השוטף, אשר יחד עם הצמיחה המהירה של המשק ביחס למדינות הסחר המרכזיות, יוצרים לחץ על השקל כלפי מעלה.

את העודף הגדול בחשבון השירותים ריסנו הגרעון המסחרי והעלייה ביבוא. בשנים האחרונות, יבוא כלי רכב שבר שיאים, אך כבר ברבעון הראשון נצפית האטה ביבוא כלי רכב. במבט קדימה, האטה ביבוא כלי הרכב והתבססות הנפט במחירים הנוכחים צפויים להרחיב את העודף בחשבון הסחורות והשירותים (כל זאת, לפני תחילת היצוא ממאגרי הגז). הפריחה בהיי טק הישראלי לא נראית לפני תפנית, וזרם ההשקעות הישירות בישראל ממשיך לגדול. הגורם שמיתן את המגמה בדמות יציאת המשקיעים המוסדיים לחול נעצר כאשר המוסדיים מגדרים את רוב השקעתם. הפרמטר שיכול להפוך את המגמה הינו היווצרות פער ריביות משמעותי בין ישראל לארה"ב, שיכול לגרום לתנועות הון מהירות החוצה, אך כרגע נראה שהמשקיעים מפחדים מהחשיפה לדולר יותר מאשר מתוספת הריבית בארה"ב.

מדיניות רכישת המט"ח של בנק ישראל שנויה במחלוקת. לרכישת המט"ח ישנה עלות גבוהה שתועלתה מוטלת בספק. כדי לשמור על יצואני הסחורות (שכן יצוא השירותים לא רגיש לשער החליפין) בנק ישראל רוכש דולרים. מעבר לעלות הישירה בדמות ההפסד על שער רכישה גבוה יותר, והריבית על החוב של בנק ישראל למול תשואת ניהול הרזרבה, ישנה עלות נוספת.  העלות הנוספת הינה עיוות הקצאת המקורות במשק, השקעות נמוכות יותר ופגיעה בכוח הקנייה של הציבור.

רובו של הציבור אינו יצואן ולכן יעדיף שקל חזק. לפי מחקר של בנק ישראל עצמו התמסורת של ייסוף בשקל הינה 36% בטווח הארוך. כלומר, ייסוף של השקל ב- 10%  ($ = 3.2 ) מוזילה את סל המוצרים למשק בית ב- 3.6%. הוצאת משק בית בישראל הינה 12,323 בחודש, כלומר עלות עודפת שנתית של 5,300 ₪ וברמת המשק מיליארדים רבים. כמובן שזהו חישוב שטחי, שלא כולל את הפגיעה שתהיה ביצוא, ומטרתו להמחיש שגם אם לא ניתן לסכום את העלות, אין זה אומר שהיא לא קיימת.

 

החברות בשוק ההון

בהשלכה על שוק ההון המקומי, הנהנות ממגמת התחזקות השקל והגידול ביבוא הסחורות הן כמובן היבואניות הגדולות, כגון יבואנית המזון נטו אחזקות דרך נטו מלינדה חברת הבת, יבואנית המתכות סקופ, אוברסיז המספקת שירותי לוגיסטיקה בנמלים ואיסתא הנהנית מהגידול ביציאת ישראלים לחו"ל. להמחשת הנקודה נתמקד בנטו אחזקות.

נטו אחזקות פועלת ב-5 מגזרים עיקריים: תחום מפעלי הקבוצה שהם ייצור מזון במספר מותגים שונים, תחום היבוא שהינו התחום המעניין ביותר בקבוצה, תחום השיווק המקומי – שיווק והפצה בארץ, תחום מוצרי צריכה ביתיים באמצעות חברת פאלאס למוצרים חד פעמיים וביכורי השדה המשווקת ירקות ופירות בארץ. 

החברה נהנית ממספר מגמות בכלכלה הישראלית, כמו הגידול העקבי באוכלוסייה והעלייה ברמת החיים בעקבות הגידול בהכנסת משקי הבית. אלו מובילים לגידול רב שנתי של 5% בצריכת המזון בישראל, היחלשות "אפקט המחאה" שפגע ברווחיות התפעולית בענף, פתיחת המשק הישראלי ליבוא כחלק משחרור התכנון המרכזי בענפי המזון השונים (בשר, חלב ועוף) והמלחמה ביוקר המחיה של משרדי הממשלה השונים.

ניקח את שוק הבשר כדוגמה לתהליך של פתיחת המשק ליבוא מזון וסחורות חקלאיות. הממשלה הגיעה לסיכום עם מגדלי הבקר לפיו עד שנת 2020 המכסות ליבוא בשר יהיו שוות בקירוב לביקוש השנתי. הממשלה שחררה בשנים האחרונות מכסות פטורות ממכס ליבוא בשר וגבינות, בנוסף לאישורים נקודתיים ליבוא פירות וירקות. הדבר בא לידי ביטוי בגידול רב שנתי של למעלה מ- 10% ביבוא המזון לישראל. המגמה הזאת לא ניתנת לעצירה והיא תגיע גם לתחומים נוספים. נטו משתלבת היטב במגמה זו באמצעות פעילות היבוא שלה. בשנת 2017 זכתה החברה במכסה ליבוא 2,000 טון בשר מתוך מכסה כוללת של 10,000.

פעילות היבוא הצומחת מגיעה על חשבון חלק מפעילות הייצור והשיווק המקומי אך בשורה התחתונה הכנסות החברה צומחות ושיעורי הרווחיות התפעולית משתפרים בכלל המגזרים. מנגד פעילות ביכורי השדה סובלת מהפסקת הפעילות המשותפת עם רמי לוי ויינות ביתן.

פרט לפעילותה השוטפת, לנטו פוטנציאל לרווח נוסף היות ובבעלותה מספר קרקעות הרשומות בספרי החברה לפי עלות מופחתת. למשקיעים פרטיים ניתן להיחשף ישירות לחברת הבת נטו מלינדה שם נמצאת כל פעילות היבוא ללא פעילות ביכורי השדה ועם הסתברות גבוהה למחיקת החברה מהמסחר בדרך של הצעת רכש היות שהחברה מחזיקה 83.8% מחברת הבת והסחירות בנטו מלינדה אפסית.

מתחילת השנה הדולר נחלש ב8% למול השקל. המשמעות של זה היא הוזלה משמעותית בעלויות לחברות היבואניות. כמובן שלא כל הירידה נשמרת אצל היבואנים וחלקה מתגלגלת ללקוחות אך כאשר שיעורי הרווחיות התפעולית הינם נמוכים כפי שמתאפיין בחברות המזון כל 1% שיפור בשיעורי הרווחיות משפיע על הרווח באופן משמעותי.

הביטוי של הירידה בשער הדולר עדיין לא התקבל במלואו ברבעון הראשון  שכן חלקן מגדרות את הדולר לתקופה קצרה והמלאי שנמכר ברבעון הראשון הינו מלאי שנקנה בשערי דולר גבוהים יותר. הרבעונים הקרובים אנו צפויים לראות את הביטוי המלא של הירידה המתמשכת בדולר, סיום הוצאות המימון בגין גידור ומעבר למכירת מלאי שנקנה בשערים החדשים

לסיכום, המצב הכלכלי האיתן של ישראל ובייחוד הגידול ביצוא השירותים הולך יד ביד עם גידול מקביל ביבוא. החברות היבואניות נהנות מסביבה כלכלית תומכת ועם נוסיף לכך את חוזקת השקל ותרומתו הצפויה לשיעורי הרווחיות השקעה בחברות אלו נראית מעניינת לתקופה הקרובה.

העודף בחשבון השוטף

 מתוך פרויקט השקעות בגלובס:  20 אנליסטים ומנהלי השקעות מובילים בענף, ממליצים על רעיונות בעד ורעיונות נגד השקעות. קבלו את המלצתה של יוליה מסלוב, אנליסטית בכירה, בקבוצת ההשקעות אינפיניטי:

המלצה בעד - אינרום

הסביבה המאקרו כלכלית בישראל והריבית הנמוכה במשק, לצד מחסור בדירות תומכים בביקוש לדירות. בנוסף, הממשלה נקטה בשנים האחרונות מספר צעדים להגדלת היצע הדירות כמו מכרזי מחיר למשתכן, עלייה בהיתרי הבניה, חתימת הסכמים לגיוס עובדים זרים לענף הבנייה ועוד. אנו ממליצים להיחשף לענף הבנייה דרך החברות המשמשות כספקיות לחברות הבנייה, דוגמת חברת אינרום.

אינרום הינה החברה הגדולה והיציבה ביותר בענף הפועלת לכל אורך שרשרת הבנייה דרך פתרונות בנייה בחברת איטונג, מוצרי גמר לבנייה בחברת מיסטר פיקס וצבעים בחברת נירלט. החברה צומחת בקצב שהוא גבוה מהגידול בהשקעה הגולמית למגורים במשק וכתוצאה מכך ומראה שיפור מתמשך בנתוניה הכספיים. מעבר לכך, המשקיעים נהנים גם מתשואת דיבידנד גבוהה של כ-10%.

 

המלצה נגד – אג"ח קונצרניות בדירוגים נמוכים

ירידת התשואות באג"ח קונצרניות גרמו למשקיעים לקחת יותר סיכונים ולהשקיע את כספיהם באג"ח קונצרניות בדירוגים נמוכים. מדדי אג"ח תל בונד תשואות ותל בונד תשואות שקלי, אשר כוללים אג"ח בדירוגים של בין BBB- לבין A, עלו בשנה האחרונה בכ-7% והמרווחים בהם ירדו לכ-2.0% ו-2.7% בהתאמה לעומת המרווחים של 1.23% ו-1.64% במדדי תל בונד 60 ותל בונד שקלי, בהתאמה. להערכתנו המרווח הנמוך אינו מצדיק את הסיכון הטמון באחזקה במדדים אלה. מי שמעוניין להיחשף לאג"ח בדירוג השקעה נמוך ולקבל פרמיית סיכון, עדיף שיעשה בדיקה פרטנית לכל סדרת אג"ח, בכדי לבחור באג"ח ראויה להשקעה הן בחינת הסביבה העסקית ומצבה הפיננסי של החברה המנפיקה והן בחינת איכות הבטחונות, במידה ויש, של אותה הסדרה.     

 יותר ויותר ישראלים, גם מהעשירונים התחתונים, יכולים להרשות לעצמם לקנות מוצרים שפעם נחשבו למותרות. הבעיה היא שכדי לעשות זאת הם מצמצמים בצריכה השוטפת ולוקחים הלוואות רצחניות. כך נראה המחיר הגבוה של הצמיחה

ד"ר אביחי שניר הוא כלכלן בכיר בבית ההשקעות "אינפיניטי" ומרצה במכללה האקדמית נתניה 06.06.17

 

נפתח בחדשות הטובות. בניגוד לחלק מהדברים שנשמעים לגבי עליית המחירים וירידה ברמת החיים, המדדים החומריים מראים דווקא עלייה ברמת החיים בישראל. לא רק שיש עלייה, העלייה מגיעה לכל שכבות האוכלוסיה. בגרף הבא כאן למטה ניתן לראות בבירור את העלייה הזאת ברמת החיים: הוא מראה את האחוזים מקרב העשירון התחתון (עניים), עשירון חמישי (מעמד ביניים) והעשירון העליון (עשירים) שהיה ברשותם לפחות מכונית אחת, מזגן אחד, טלפון סלולרי אחד ומנוי לאינטרנט ב- 2006, ועשר שנים לאחר מכן, ב- 2015.

ניתן לראות שבכל הקטגוריות הייתה עלייה משמעותית בבעלות בקרב כל העשירונים, ושהעלייה הגדולה ביותר בבעלות היא בקרב העשירונים הנמוכים. לדוגמה, רק ל-35% מהעניים היה מזגן ב-2006, אבל האחוז כמעט הוכפל ב-2015, ל- 63%. גם בקרב עשירוני הביניים הייתה עלייה מסויימת, ובקרב העשירים נרשמה העלייה הקטנה ביותר.

 

בעלות על מוצרים ()

דבר אחד שאי אפשר להסיק מהתרשים הזה הוא שהפער בין המעמדות בישראל קטן. כי בעלות על מוצר אומרת רק שיש למשק הבית מוצר מהסוג הזה, אבל לא אומרת דבר על האיכות. כך שבטלפון סלולרי, למשל, בעלות על נוקיה 5110 או על אייפון 7 נחשבת באותה מידה. כך שבהחלט ייתכן שהפערים בין המעמדות נשמרים, אבל בכל זאת, התרשים מלמד שמעמד הביניים והמעמד הנמוך יכולים להשיג דברים שעד השנים האחרונות היו מחוץ להישג ידם. מזה אפשר ללמוד הרבה גם על כך שההכנסה עולה, וגם על כך שהמחירים של מוצרי בני קיימא יורדים, בעיקר עבור מי שמוכן לחכות למוצרים ישנים יחסית, או למכוניות יד שנייה. כך שמי שרוצה להבין מה עושה הגז לטובת כלל הצרכנים ולא רק לטובת הטייקונים, יכול להתבונן בתרשים הזה. כי ככל שהגז זורם ומפחית את הצורך של ישראל לרכוש אנרגיה בחו"ל, השקל מתחזק, המחירים של המוצרים המיובאים יורדים, וכתוצאה מכך גם בעלי הכנסות נמוכות יכולים לרכוש דברים שעד היום היו יקרים מדי.

אבל בכל זאת, התמונה לא לגמרי ורודה - משתי סיבות. את הראשונה ניתן לראות בתרשים הבא כאן למטה, שמראה את החלק בהכנסות שמוציא משק בית על מוצרים בני קיימא (דירות, מקררים, מכוניות וכו'), מוצרים בני קיימא למחצה (ביגוד, הנעלה, מוצרי חשמל קטנים וכו') וצריכה שוטפת.

 

התפלגות הצריכה

התפלגות הצריכה (צילום מסך , הכלכלן הראשי במשרד האוצר)
מקור: הכלכלן הראשי במשרד האוצר

 

מה שאפשר לראות הוא שהחלק של הצריכה השוטפת נמצא בירידה, בזמן שצריכת המוצרים בני קיימא תופסת נתח הולך וגדל מסך ההוצאות. זה מלמד שמשקי הבית אכן מצליחים לצרוך יותר מוצרים בני קיימא, אבל המחיר הוא שהם צריכים להקטין, באופן יחסי, את החלקים האחרים של הצריכה שלהם. יכול להיות שזה נובע מכך שהצרכנים מרגישים שהם מוציאים מספיק על צריכה שוטפת והם מעדיפים להוציא את מה שנשאר על ביגוד, הנעלה ומכוניות. אבל זה יכול גם להעיד שתרבות הצריכה היא כזאת שהם מעדיפים לרכוש מוצרים שאפשר להראות אותם, על פני צריכה של מוצרים שיש להם השפעה לאורך זמן, כמו חינוך ותרבות.

הסיבה השנייה שלא הכל ורוד היא מקור המימון של הצריכה. כפי שאפשר לראות מהקו הכחול בתרשים הבא כאן למטה, בשנים האחרונות יש תופעה בולטת של גידול בלקיחת הלוואות שלא למטרות של רכישת דירה. כלומר, אנשים לוקחים הלוואות לא כדי לצרוך מוצרי השקעה ששומרים על ערכם, אלא לצריכה שוטפת ולרכישת מכוניות. דוגמא מצויינת היא רכישה של מכוניות: אנשים לוקחים הלוואות יקרות כדי לרכוש מכוניות חדשות ב-24 או 36 תשלומים, ובלי שהם שמים לב, השווי של המכוניות נשחק בעשרות אחוזים, בזמן שהריבית שהם משלמים על המכוניות רק תופחת.

 

היקף האשראי למשקי בית בישראל

היקף האשראי למשקי בית בישראל (צילום מסך , הכלכלן הראשי במשרד האוצר)

מקור: הכלכלן הראשי במשרד האוצר

 

 

כל עוד הריבית נשארת נמוכה והביטחון של הצרכנים ביכולת שלהם לשלם נשאר גבוה, הצריכה ממשיכה וכולם נהנים. אבל כשאנשים מתרגלים לממן את הצריכה השוטפת באמצעות הלוואות, עלולות להיווצר שתי בעיות. הראשונה, היא שבעלי הכנסות נמוכות נוטים הרבה פעמים לצרוך כדי לחקות את בעלי ההכנסות הגבוהות יותר. המחיר שהם משלמים הוא שהם נכנסים לחובות כדי לצרוך ביגוד, מכוניות והנעלה, אבל לא כדי לרכוש את ההשכלה שתאפשר להם ולילדיהם לממן את הצריכה בעתיד.

הבעיה השנייה היא שכשהחובות גדלים המשק נכנס למצב שבן ברננקי, הנגיד האמריקני הקודם, קרה לו "שביר", כי כל זעזוע קטן עלול להביא לכך שמשקי הבית עלולים לגלות שהם מתקשים לשלם, ואז הצמיחה יכולה לעצור. תסריט כזה יכול לקרות, למשל, אם מחירי הדירות אכן יתחילו לרדת, כי אז אלו שרכשו דירות יגלו שההשקעה שלהם אינה מחזירה את עצמה, ואלו שחשבו להשתמש בדירה שבבעלותם כבטוחה ללקיחת הלוואות יגלו שהתנאים כבר הרבה פחות טובים. אז עכשיו נשאלת השאלה שעליה בנק ישראל צריך לענות: איך הוא מעלה את הריבית כדי להאט את לקיחת ההלוואות ומפחית את הסיכונים שקיימים במשק, אבל עושה את זה בלי להביא לירידה חדה ברמת החיים של אלו שהתרגלו להשתמש בהלוואות כדי לחיות טוב.

 

 לאחר התאוששות מרשימה של מדד S&P 500 האמריקאי מאז המשבר של 2008, הגיע כעת תורן של ההזדמנויות במדינות המפותחות שמחוץ לארה"ב, ובמיוחד באירופה המעבר הזה נתמך בין היתר בשיפור בנתוני המיקרו והמאקרו במדינות האירו, לצד תחילתה של מדיניות מרסנת בארה"ב.

גל ראלי | אנליסט בקבוצת ההשקעות אינפיניטי |  1.6.2017 

בשנה הבא "נחגוג"  עשור למשבר הפיננסי של 2008. זה זמן לא רע כדי להתחיל לבחון איפה היינו ולאן אנחנו הולכים. מדד המניות האמריקאי S&P 500 שילש את עצמו מאז המשבר, בעוד שמדדים רבים בשווקים מפותחים אחרים נותרו מאחור. לדוגמה: מדד הMSCI EAFE  מדד אשר מכיל חשיפה לכל המדינות המפותחות מחוץ לארה"ב וקנדה  (אירופה, אוסטרליה והמזרח הרחוק). מדד זה נועד לאפיין את ההבדל בביצועים בין השוק האמריקאי לשוק הבינלאומי, ולאפשר למשקיעים בשוק הבינלאומי לבחון את ביצועיהם מול מדד יחס כלשהו.

בהסתכלות על השווקים המפותחים מסתמן כי מדד ה S&P 500 עלה כפול ממדד המדינות המפותחות (EAFE)  ופי 3 ממדד הסטוק 50 האירופאי. לאור כך, נשאלת השאלה האם נקראת בדרכינו הזדמנות או שמה מגמה זו צפויה להימשך?

אמריקה בעליות ,אירופה בחובות

השנים בתקופת פוסט המשבר הכלכלי  אופיינו בעולם פיננסי אשר מתאושש ומשתקם. נראה היה כי העולם נכנס לתלם. אך בשנת 2011  בעוד ארה"ב המשיכה להתאושש בקצבים מהירים הן ברמת המאקרו והן ברמת תוצאות החברות, אירופה נכנסה לסחרור משברי חוב אשר השלכותיו מורגשות עד היום. זה התחיל עוד במשבר החובות היווני במהלך 2012, המשיך לאירלנד ופורטוגל ואף פגע במדינות בולטות כמו ספרד ואיטליה. בתגובה, החל הבנק המרכזי האירופאי, בדומה לעמיתו האמריקאי, בתוכנית הרחבה כמותית שכללה תחילה רכישה מאסיבית של אג"חים ממשלתיים ובהמשך כלל גם רכישה של חובות בעיתיים  באג"ח חברות . סה"כ היקף הרכישות שביצעה הבנק המרכזי של אירופה עומד על למעלה  מטריליון אירו! (נכון לסוף 2016)  והיד עוד נטויה.

רואים אור בקצה המנהרה

מתחילת 2017 מפגינות מדינות גוש האירו שיפור משמעותי במדדים הכלכליים. הרבעון השני של 2017 בלט במיוחד בנתוני מאקרו. כך שיעור האבטלה ירד מ12% ב2011 ל-9.5% נכון להיום, קצב הצמיחה הואץ וצפוי לעמוד על 2% בסוף השנה בהשוואה ל 1.7% בארה"ב, לפי קרן המטבע הבינ"ל.
 גם בשאר הפרמטרים הכלכליים הבינלאומיים והאזוריים אירופה נראית במומנטום החזק ביותר שלה מאז פרוץ המשבר. להבדיל מארה"ב, כפי שמעיד מדד ההפתעות של סיטי הבוחן את נתוני המאקרו ביחס לצפי האנליסטים, אירופה ממשיכה לשהות ברמות שיא של חמש השנים האחרונות לעומת ירידה בנתונים בארה"ב.  בגרף המצורף מטה ניתן לראות מס' נתונים מאקרו כלכליים אשר נמצאים במגמת עליה כגון: מדד הסנטימנט הכלכלי של ZEW וסקר ה'ציפיות העסקיות' (IFO) בגרמניה, מדד מנהלי הרכש האירופי, סנטימנט הכלכלה בגוש האירו EC.

 

בנוסף, נשיא הבנק המרכזי של אירופה ,מריו דראגי, אמר השבוע כי "מוקדם מדי לדבר על ריסון מוניטרי". נראה כי סביבת הריבית האפסית צפויה להישאר ללא טווח נראה לעין להעלות אותה. לעומת זאת, הבנק המרכזי האמריקאי (FED) נוקט לאחרונה במדיניות מוניטרית מרסנת, החל  להעלות ריבית ואף עשוי להגיע לפי תחזיות שונות לרמה של 1.25%- 1.5% עד סוף השנה. מהלך זה צפוי לתמוך בגוש האירו דרך היחלשות האירו  בדגש על מדינות מוטות ייצוא באירופה.

גם ברמת המיקרו חל שיפור. על פי תחזיות החברות בגוש האירו  קצב הצמיחה הממוצע ברווחי החברות צפוי לעלות בין 18-19%  בשנה הקרובה, בהשוואה ל10% בלבד של החברות הנסחרות במדד הS&P500. רצ"ב השוואה בין  המדדים סטוק 50  MSCI EAFE  וה-S&P 500

 

STOXX50

MSCI EAFE

S&P500

מכפיל רווח 2017*

15.2

15.3

18.2

מכפיל תזרים

6.7

9.2

13.2

תשואה על ההון

8.7

8.5

13.6

תשואת דיבדנד

3.4

3.1

1.9

יחס חוב להון

31%

34%

42.5%

*צפי

הכול עניין של הרכב

בניגוד למדד ה S&P 500 המבוסס בעיקר על מניות טכנולוגיה (מעל 22.7%) וחברות תרופות (14%) שני המדדים האחרים בנויים בעיקר על בנקים בסביבות 13%-15% וחברות צריכה ותעשייה עולמיות בסביבות 24%. לשם בהשוואה, החברה הגדולה ב-S&P 500 היא חברת אפל האמריקאית עם משקל של 3.95% ואחריה אלפאבית (לשעבר גוגל) עם משקל של 2.72% ,מיקרוסופט עם משקל 2.5%. לעומת זאת, במדד הסטוק 50 המניות בעלות המשקל הגבוה ביותר הן תאגיד האנרגיה הצרפתית TOTAL  (4.79%) ותאגיד התעשייה והשירותים הגרמני SIEMENS (4.63%)  חברות התרופות רוש פרמצבטיקה 1.4%, נוברטיס  1.29% ותאגידי הבנק האירופאים בנק סנטנדר ו- BNP Paribas (3.2% כל אחד). מדד הסטוק 50 מורכב מהחברות  הגדולות ביותר ממדינות גוש האירו (ללא בריטניה) כאשר החברות מגרמניה וצרפת מהוות 70%.

גוש האירו בחר בינתיים בשלום בית

לאחר תקופה ממושכת  של עננה על שלמותו של גוש-האירו, נראה כי לאחר הבחירות בצרפת ובהולנד תושבי הגוש בחרו בשלום בית בשלמות הגוש ולא ללכת לפירוקו. עם זאת, האיומים הפוליטיים ביבשת עדיין קיימים. ביום חמישי הקרוב ילכו שוב אזרחי בריטניה לבחירות בזק שצפויים להשפיע על יחסי גוש-האירו ובריטניה. ב – 17  ביוני יערכו הבחירות לפרלמנט הצרפתי  ובספטמבר אזרחי גרמניה ילכו לבחור קנצלר חדש או קנצלרית ישנה.  ניתן לומר בזהירות שהחשש מפירוק גוש האירו ירד. אך בפוליטיקה כמו בפוליטיקה שום דבר לא נגמר עד שזה נגמר ויש לקחת זאת בחשבון.

הדרך הנפוצה להיחשף למדינות אירופה והמדינות המפותחות (EAFE) היא דרך ETF ותעודות סל הנסחרות בארץ עם ובלי חשיפה למטבע. הדרך הנוספת היא באמצעות ETFs  דולריים אשר הנפוצים הם:US  FEZ (SPDR Euro Stoxx 50)  העוקב אחר מדד הסטוק 50, HEDJ US  (WisdomTree Europe Hedged Equity) העוקב על מדינות גוש-האירו בניטרול האירו ו- EFA US  (iShares MSCI EAFEהכולל מניות של חברות במדינות המפותחות מחוץ לארה"ב וקנדה.

 

 בתחילת העשור הקודם קידם שר האוצר דאז בנימין נתניהו תכנית מהפכנית לצמצום המגזר הציבורי ושיקום המגזר הפרטי. הרפורמה אמנם נחלה הצלחה, אך נתניהו שילם על כך מחיר פוליטי כבד. היום, נראה שנתניהו בשבתו כראש ממשלה למד את הלקח

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.  01.06.2017

לפני 14 שנים, ביוני 2002, החלה חקיקת "חומת המגן הכלכלית". באותה תקופה, המשק היה במיתון עמוק, שנבע משילוב של משבר עולמי בתעשיות טכנולוגיית העילית ביחד עם האינתיפאדה השנייה שנמשכה מאז סוף שנת 2000.

לשר האוצר דאז, בנימין נתניהו, היתה תוכנית איך להוציא את המשק מהמיתון ולבנות כלכלה יציבה. כדי להסביר לציבור את התוכנית הוא השתמש במשל פשוט: האיש הרזה שסוחב את האיש השמן. האיש השמן של נתניהו היה המגזר הציבורי, והאיש הרזה היה המגזר הפרטי.

הדימוי הזה, לדעתו של נתניהו, המחיש את אחת הבעיות הקשות של ישראל באותה תקופה: המגזר הציבורי היווה כ- 55% מהתוצר באותה תקופה, בזמן שהמגזר הפרטי, זה שמשלם את המסים שמממנים את המגזר הציבורי, היווה רק 45% מהתוצר. מדובר במצב לא תקין, אך למרות זאת הוא הצליח להימשך עד סוף שנת 2000, בגלל שהגידול המהיר בשווי של חברות ההיי-טק הגדיל את הצריכה הפרטית, יצר ביקוש שיא למשרדים והגדיל מאד את הכנסות הממשלה ממסים. ברגע שהחל משבר עולמי שפגע בהכנסות, מדינת ישראל נכנסה למשבר עמוק שכלל ירידה בתוצר, גידול בגירעון ממשלתי ועלייה בריבית, שהממשלה והציבור נאלצו לשלם. אזכיר, כי באותה תקופה הריבית היתה גבוהה מספיק בכדי שמחירי הדיור ירדו, למרות שמספר התחלות הבנייה היה רק 30 אלף, לעומת כ- 45 אלף כיום.

נתניהו ביצע שורה של צעדים שנועדו לשנות את המצב. הוא פיטר עובדים רבים במגזר הציבורי, והוריד את השכר בכ-8%, בממוצע. בנוסף, הוא קיצץ באופן חד בקצבאות ובתשלומי העברה, וכן בסובסידיות למוצרים שונים. לקיצוץ בקצבאות היו השלכות שליליות, שעיקרן פגיעה קשה באוכלוסיה המבוגרת ועלייה באי השוויון, אך במקביל, הקיצוץ עודד יציאה של חרדים וערבים לשוק העבודה, מכיוון שהוא פגע באופן קשה ביכולת שלהם להתקיים ללא עבודה.

בפן הכלכלי שלה, התוכנית היתה הצלחה. גם בגרמניה, ביצעו מהלכים של קיצוצים חדים במגזר הציבורי, בערך באותה תקופה. בשתי המדינות, גרמניה וישראל, הפוליטיקאים שביצעו את התוכניות שילמו מחיר פוליטי כבד. הליכוד ברשותו של נתניהו התדרדר ל- 12 מנדטים בבחירות של 2006. בגרמניה, הקנצלר שרדר הפסיד בבחירות ופרש מהקריירה הפוליטית. הפוליטיקאים שנבחרו אחריהם נהנו מהתוצאות: כשפרץ המשבר העולמי ב- 2008, בעוד שכמעט כל העולם התדרדר למיתון, שתי המדינות הללו דווקא צמחו.

אולם נראה כי נתניהו , כראש ממשלה, מתקשה לשלם את המחיר הפוליטי של צמצום המגזר הציבורי. את התוצאה אפשר לראות בתרשים הבא, שמראה את חלקם של המועסקים במגזר הציבורי מתוך כלל המועסקים במשק. הוא הגיע לשיא ב- 2002, רגע לפני שנתניהו החל לדבר על כך שהאיש השמן זקוק לדיאטה. הוא צנח באופן חד לאחר מכן, אבל מאז שנתניהו חזר לראשות הממשלה, הוא שוב מטפס, וכבר כמעט הגיע לרמתו מ- 2002. 

אינפו - חלקם של השירותים הציבוריים בכלל המועסקים במשק ()

 

בינתיים, המשק ממשיך לצמוח, שכן במקביל לגידול בהוצאות המגזר הציבורי, גם המגזר הפרטי נמצא בפריחה. תעשיית העילית צומחת, והריבית הנמוכה מעודדת את הציבור לקחת הלוואות ולהגדיל את הצריכה, בדגש על מוצרים כמו מכוניות, דלק ודירות, שצריכתם כרוכה גם בתשלום מסים גבוהים.

למימון המגזר הציבורי מהמיסים על הצריכה יש מחיר בשני היבטים. הראשון, הוא שהממשלה כל העת מגדילה את ההוצאות שלה, גם על מועסקים וגם על סובסידיות. לדוגמא, כל הסובסידיות לילדים שבוטלו ב- 2003, הוחזרו עקב לחץ פוליטי כאשר נתניהו היה ראש ממשלה. אם יגיע משבר שיפגע בצריכה הפרטית, שוב יתברר שלאיש הרזה קצת קשה לסחוב את השמן.

היבט שני הוא שמימון המגזר הציבורי באמצעות מיסים על צריכה, מאפשר לממשלה להוריד את מס ההכנסה ומס החברות. התוצאה היא גידול באי השוויון במשק. תרשים 2 מראה את המידה שבה המיסים בכל מדינה תורמים להפחתת אי השוויון. ניתן לראות שבישראל המיסים תורמים מעט מאוד להפחתת אי השוויון. פרט לישראל, רק בבריטניה ובצ'ילה תרומת המיסים נמוכה אף יותר מבישראל.

למרות שבישראל אי השוויון בהכנסות ברוטו אינו גדול במיוחד, אי השוויון בהכנסות נטו הוא גדול מאוד. לכן, אם לא יכול שינוי במדיניות, צריך לקוות מאד שהמשבר העולמי הבא לא יגיע. כי למשבר העולמי הבא, ישראל תכנס פחות מוכנה מאשר במשברים הקודמים.

 

מידת השפעה על אי השוויון במשק ( , דרוקר, קריל וגבע (2015))

 

 מחקר ארכיאולוגי חושף כבר לפני 23 אלף שנה תושבי ארץ ישראל עסקו במסחר וניהלו כלכלה שוקקת - הרבה לפני שאדם סמית או קרל מרקס הגיעו וניסחו את כלליה. אז איפה הוקם הבר הראשון, ואיך ייצאנו "וירוסים" לרחבי העולם לפני אלפי שנים?

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.

 שבועות הוא חג הקציר, ולכן זה זמן טוב להיזכר ולהבין שבניגוד למה שנהוג לחשוב, כלכלה אינה עוסקת בכסף: היא עוסקת בדרכים לייצר ביעילות, ולחלק את התמורה באופן היעיל ביותר. אם נבין מדוע ואיך המסחר התפתח, נבין גם למה חשוב לדאוג שיהיה כמה שיותר מסחר, ושהמחיר יהיה כמה שיותר זול.

מחקר ארכיאולוגי, לפיו בארץ ישראל המציאו פטנטים הרבה לפני שמישהו אפילו חשב על הגלגל, הינו נקודת פתיחה טובה להבנת הנושא. המחקר, המהווה חלק מעבודת הדוקטורט של עינית שניר, מציג ממצאים, המראים כי אנשים קדמונים שחיו על יד הכנרת, עסקו כנראה בגידול ובקציר של חיטה ושעורה כבר לפני 23,000 שנים, בעוד שלפני מחקר זה, האמינו שהעיסוק בחקלאות התחיל רק 12,000 שנים מאוחר יותר.

 שעורה (ShutterStock)

גידלו שעורה בארץ ישראל כבר לפני 23 אלף שנים (צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

הממצאים של ד"ר שניר ועמיתיה מבר-אילן, תל-אביב, חיפה והרווארד מראים גם שאותם אנשים קדמונים כבר הבינו בכלכלה, למרות שעדיין לא כיהנו באותה תקופה שרי אוצר או נגידים של בנקים מרכזיים. נראה גם שהיתה להם מודעות מפותחת לאופנה: החוקרים מצאו, למשל, שאותם קדמונים החזיקו ברשותם צדפים מים סוף, ששימשו כנראה לשרשראות ותכשיטים.

להביא צדפים מים סוף עד הכנרת נחשב באותה תקופה למבצע מפרך, ובכל זאת מסתבר שלמרות שהביקוש למוצרי אופנה היה כל כך גדול, עדיין היה מי שסיפק אותו. כך שחוקי הביקוש וההיצע פעלו גם כשאנשים השתמשו בנבוט, ועוד לפני שאנשים ידעו לקרוא ולכתוב, הם ידעו לקבוע מחיר. כנראה שמי שהלך מים סוף עד הכנרת, רצה משהו תמורת הצדפים שהביא. לכן, נראה שתושבי סביבת הכנרת ידעו לסחור, ונתנו ככר לחם או דג מושט בתמורה לצדפים.

מעבר ליידע שלהם על מסחר, תושבי סביבת הכנרת הקדומים ידעו עוד לפני אדם סמית', אבי הכלכלה, לחלק את העבודה כדי לייעל את תהליך הייצור. סוגי הזרעים השונים שאותם אכלו הקדמונים נמצאו בחלקים שונים של הבקתה בה הם גרו. יש סברה על פיה בכל חלק של הבקתה התמחו בהכנת מזון מסוגים שונים, כאשר בסופו של דבר כולם מסרו את מה שהכינו למי שעמד על יד התנור והתמחה באפייה.

מפלס הכינרת בחודש אוקטובר 2016 (ראובן קסטרו)

ייצאוני וירוסים כבר לפני אלפי שנים. הכנרת (צילום: ראובן קסטרו)

החוקרים גם גילו שייתכן שהאנשים הקדומים הללו הכירו את יתרונות האלכוהול. באתר החפירות נמצאו שרידים של שעורה מונבטת, שהובילו לסברה שהקדמונים שהיו שם התסיסו חלק מהשעורה כדי לקבל בירה, כך שייתכן מאד שהברים הראשונים בארץ נפתחו כבר לפני 23,000 שנים, הרבה לפני שתל אביב הפכה לעיר חיי הלילה.

אחת התגליות המרכזיות של המחקר היא שממדינת ישראל יצאו דברים שהתפשטו למדינות שונות בעולם עוד הרבה לפני שהמציאו את וירוסי המחשבים. בשדות של חקלאי סביבת הכנרת צמחו יחד עם השעורה גם צמחים אחרים. חלק מהצמחים האלו "למדו" די מהר שכדאי לגדול בתוך שדות המגודלים על ידי בני אדם, כי בני האדם דואגים למים, לדישון ולהפצה של זרעים. כך, נוצרו כנראה חלק גדול מהצמחים המזיקים הגדלים ברחבי העולם. אז בפעם הבאה שהאיראנים מאשימים אותנו בהפצת וירוסי מחשבים, אנחנו יכולים לגחך בגאווה ולדעת  שייצאנו "וירוסים" עוד אלפי שנים לפני שמישהו חשב על מתמטיקה...

המרחק שהצמחים הרעים הללו עברו, מלמד שהושקע מאמץ רב במסחר כבר אלפי שנים לפני שפותחו מכוניות ומטוסים. ללא המאמצים לקיים מסחר זה, אנחנו עדיין היינו בתקופת האבן, כי בלי מסחר, פיתוחים וחידושים טכנולוגיים לא היו עוברים ממקום למקום. כך שאם למישהו יש ספק לגבי יתרונות הגלובליזציה, שילך לכנרת ויחשוב לאן היינו מגיעים אם האנשים הקדמונים שגרו שם היו מעדיפים לבנות חומות במקום לשלוח את מה שהם עשו למדינות שונות ברחבי העולם.

 במשרד האוצר תולים את הירידה בצמיחה ברבעון הראשון של השנה בירידה בייבוא של כלי רכב לישראל. ד"ר אביחי שניר מסביר למה הטענה הזו מוזרה ומנסה להסיט את תשומת הלב שלנו מהעיקר לטפל.

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה. 

יום שישי, 26 במאי 2017

 

הסקירה השבועית של משרד האוצר עסקה באומדן הראשון שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) לצמיחה ברבעון הראשון של השנה. האומדן מראה שהצמיחה ירדה מקצב שנתי של כ-4.5%% בסוף 2016 לקצב שנתי של 1.4% ב-20177. זהו קצב איטי, ואם מגמה זו תימשך היא עשויה להעיד על משבר מסוים, מכיוון שצמיחה כזאת אינה מספיקה בכדי לשמור על רמת החיים במדינה שבה האוכלוסיה גדלה בכשני אחוזים כל שנה.

אבל מכיוון שמדובר באומדן ראשון, אין צורך להתרגש יותר מדי. נזכיר כי האומדן הראשון לצמיחה שפורסם ברבעון הראשון של 2016 עמד על 0.8%, אך כשהגיעו נתונים נוספים והאומדן תוקן, התברר שהצמיחה היתה בסופו של דבר למעלה מ-4%. מה שכן צריך להדאיג, הוא ההסברים של הכלכלן הראשי במשרד האוצר, שלפיו הגורם העיקרי לירידה בצמיחה הוא הירידה בייבוא מכוניות. נראה לי שהטיעון הזה הוא, במקרה הטוב, ניסיון להסיט את העניין מהעיקר אל הטפל.

 

הסיבה שבגללה כלכלני האוצר מטילים את האשמה בייבוא המכוניות היא פשוטה: חישוב התוצר מורכב מחיבור סך ההוצאה על צריכה פרטית, צריכה ממשלתית, השקעות ויצוא וחיסור היבוא מסכום זה. לכן, ייבוא מכוניות צריך לכאורה להקטין את התוצר. למעשה, הוא מקטין את התוצר פעמיים: פעם אחת כיוון שכל יבוא נרשם במינוס, ופעם שנייה מכיוון שככל שיש יותר מכוניות על הכבישים, אנשים תקועים יותר זמן בפקקים במקום לעבוד.

אבל האוצר דווקא בעד ייבוא המכוניות, כי על מכוניות יש מס גבוה. לכן, חישוב התוצר מתבצע באופן הבא: אם, לדוגמא, עלות ייבוא מכונית: 50 אלף שקל, רווחי היבואן ועלויות שיווק הם 10,000 שקל, והמיסוי מסתכם ב-60 אלף שקל. לכן, המחיר הסופי שהצרכן משלם הוא 120 אלף שקל. מסכום זה מקזזים את עלות הייבוא, כך שבתוצר נרשם גידול של 120 אלף פחות 50 אלף. כלומר, גידול של 70 אלף שקל. רווח כפול למשרד האוצר: גם הגדיל את התוצר, וגם הכנסה ממיסים המאפשרת לשר האוצר להפגין נדיבות ולהודיע שהוא מסבסד צהרונים ומבטל מכסים על טלפונים סלולריים. כי כל עוד הציבור משלם על מכוניות (ודירות), שר האוצר באמת יכול להיראות נדיב.

 

הצמיחה הרבעונית בתוצר ()

אבל עם כל הכבוד למכוניות, הירידה ברכישת מכוניות לא מסבירה את הירידה בצמיחה. אם זה היה ההסבר, הרי שהדרך הכי קלה להעלות את התוצר היתה להעלות את המיסים על מכוניות, דלק, ושאר המוצרים המיובאים, כי כל עלייה במיסים היתה נרשמת כעלייה בתוצר.

אז למה משרד האוצר מתמקד במכוניות? מכיוון שכשעוסקים במכוניות, מתעלמים מהשאלה האמיתית, שהיא מה אנשים עושים עם הכסף אם הם לא קונים מכוניות לכאורה. אם אנשים קנו ברבעון הזה פחות מכוניות, הרי שהיה להם יותר כסף זמין לעשות דברים אחרים. לו הם היו מוציאים את הכסף על מוצרים תוצרת הארץ, התוצר היה גדל פי כמה יותר מאשר אם היו רוכשים מכוניות. לכן, הקיטון ברכישת מכוניות אינו הגורם לירידה בתוצר. אם כבר, הבעיה היא שאנשים רוכשים מכוניות ואחר כך לא נותר להם כסף לקנות דברים אחרים.

כך שכפי שאמר לי ידיד טוב, ד"ר רונן בר-אל, כשמשרד האוצר מאשים את הירידה בתוצר באי-קניית מכוניות, הוא משיג שתי מטרות. ראשית, הוא מטיל את האשמה על הציבור: מי אשם בירידה בתוצר? לא משרד האוצר שהעלה את המסים על כלי הרכב, אלא הציבור שמשום מה הפסיק לקנות. שנית, הוא מסיט את הדיון מנקודה בעייתית: אם תמשך הירידה ביבוא מכוניות, תהיה גם ירידה חדה בהכנסות ממסים. במקרה כזה, איך שר האוצר יוכל לממן את כל ההטבות שהוא נותן לציבור?

 

18.5.2017 עבור גלובס:
עידן לוי |  אנליסט בקבוצת ההשקעות אינפיניטי
הודו מוכרת בקרב הישראלים בעיקר כיעד טיולים אחרי השירות הצבאי, לאור
התמונה המאקרו כלכלית ופוטנציאל הצמיחה העתידי ראוי להכיר את המדינה גם
כיעד להשקעה.
לאחר המשבר הכלכלי ב-2008 והמשכו ב-2012 במשבר החובות באירופה, העולם
חווה האטה משמעותית בקצבי הצמיחה. רוב מדינות העולם ובעיקר הכלכלות
הגדולות והמפותחות מציגות קצבי צמיחה נמוכים מאוד. בולטת לחיוב הודו עם
צמיחה ממוצעת רב שנתית סביב 7% שעקפה באחרונה את קצב הצמיחה הסיני.
לפי קרן המטבע העולמית הודו צפויה לעקוף השנה את בריטניה ככלכלה החמישית
בגודלה בעולם, עד 2022 את גרמניה ועד 2030 את יפן ולהיפך לכלכלה השלישית
בגודלה בעולם. בשנים האחרונות הכוכבים מסתדרים בשורה עבור הודו. שילוב של
מספר גורמים פנימיים וחיצוניים מביא את הודו להתחיל לממש את הפוטנציאל הענקי
החבוי בה.
התמונה המאקרו כלכלית ההודית מרשימה : הצמיחה גבוהה ומתגברת, חובות
הממשלה בירידה עקבית, החשבון השוטף כמעט ומאוזן וגם הגרעון התקציבי חזר
לשליטה ונמצא בתחום היעד.
הגורמים העיקריים שהובילו למגמות אלו: האוכלוסייה ההודית מונה 1.25 מיליארד
איש שבניגוד לסין ויתר העולם המערבי מאופיינת באוכלוסייה צעירה, 55%
מאוכלוסייה מתחת לגיל 30, דבר המוביל לצריכה פרטית חזקה. להודו מתאם נמוך
201220132014201520162017*
-2.00
-1.00
0.00
1.00
2.00
3.00
4.00
5.00
6.00
7.00
8.00
9.00
Real GDP Growth
USAWorldEuro areaIndia
עם הצמיחה והסחר העולמי כתוצאה של שיעור יצוא נמוך מהתוצר וצמיחה מונעת
ביקושים פנימיים. כמדינה מתפתחת להודו תלות בהשקעות זרות, היציבות
השלטונית והרפורמות שהנהיג ראש הממשלה החדש הפיחו תקוות לשיפור בכלכלה
ולזינוק בהשקעות הזרות במדינה בכ- 50% . היות וכ-30% מהיבוא ההודי הינו נפט,
התרסקות מחירי הנפט שיפרה את הגרעון בחשבון השוטף וביחד עם הגידול
בהשקעות הזרות הובילה ליציבות במטבע המקומי. חוזקת המטבע ויציבות במחירי
המזון חתכו בחצי את שיעורי האינפלציה מרמה של 10% לאזור ה-5%. ירידת
האינפלציה מאפשרת לבנק המרכזי להפחית את שיעורי הריבית לשחרר את הרסן
המוניטרי, המשמעות היא גידול בהשקעות וצמיחה ריאלית חזקה.
עלייתו לשלטון של ראש הממשלה מודי שקטע רצף שלטוני של 50 שנים לשושלת גנדי
הביאה עמה תקוות לשיפור המצב הכלכלי לאור הניסיון המוכח שלו בראשות מדינת
גוג'ראט בה ביצעה רפורמות ליברליות שהובילו אותה לצמיחה המהירה בהודו. מודי
מוביל מספר רפורמות ענק כגון: Skill India – הקמת מערך הכשרות מקצועיות
לעשרות מיליוני צעירים. Make in India – הקלות מיסוי ורגולציה לצורך משיכת
חברות זרות. מלחמה בהון השחור –רישום ביומטרי של האוכלוסייה, רפורמה
בבנקאות לפתיחת חשבונות בנק גם לאזרחים מעוטי יכולת בשילוב עם הצעד האחרון
של ביטול והחלפת 86% מהשטרות שבמחזור מכריח את האזרחים להפחית שימוש
במזומן ולהתנהל באמצעות חשבונות בנק. המלחמה בהון השחור מגדילה את בסיס
המס ואת יכולת הגביה של הממשלה לצורך מימון תכניות ההשקעה האדירות
המתוכננות והגדלת הוצאות הממשלה. כיום מפלגתו של מודי שולטת בשני בתי
הנבחרים והחלפת השטרות הינו דוגמה ליכולת המשילות ועוצמתו הפוליטית. מנגד
הודו ממוקמות במקום ה-130 והלא מחמיא במדד ה- doing business של הבנק
העולמי בעקבות הרגולציה והשחיתות הקשה בהם הממשלה מנסה להילחם.
בבחינת שוק המניות ההודי ניתן למנות מספר מגמות מרכזיות. המשקיעים הזרים
נחשפים למדינת ענק זו ובעשור האחרון שילשו את השקעתם. תרבות ההשקעה
20102011201220132014201520162017
0
20
40
60
80
100
120
0
2
4
6
8
10
12
14
Inflation vs Oil
OILINFLATION
2010201120122013201420152016
0
20
40
60
80
100
120
-6
-5
-4
-3
-2
-1
0
Current Account vs Oil
OILcurrent account balance
ההודית שהינה סולידית במיוחד מתחילה להשתנות ויוצרת זרם נוסף של כספים
לשוק. מתחילת השנה ההשקעות נטו בתעודות סל על שוק המניות בהודו הינם כמעט
2 מיליארד דולר . מדד המניות המוביל ה-Nifty 50 נסחר במכפיל נוכחי של 22.5
ועתידי ל-2017 של 17.5 מעט גבוה מהממוצע ההיסטורי. חשוב לציין כשליש מהמדד
הינו בענף הפיננסים ויתר הענפים מבוזרים. המדד ההודי הציג ביצועי יתר בשנים
האחרונות בהשוואה למדדי המדינות המתפתחות ובעל תנודתיות נמוכה יותר. נקודת
התורפה של סיכון המטבע בחשיפה לשווקים מתעוררים נמוכה יותר במדינה זו
ולראיה הרופי שומר על יציבות בשנים האחרונות למול הדולר וביתר שאת למול
מטבעות השווקים המתעוררים. ניתן להשקיע במדד ההודי דרך ETF בחו"ל או
תעודות סל בארץ.
כדי להמחיש את הפוטנציאל של החברות במדינה ניתן למנות מספר חברות מעניינות
במדד כמו :ITC - שהינה חברת אחזקות ענקית בתחום הצריכה – במדינה עם
אוכלוסייה ענקית שרובה ענייה ,חמישית מהאוכלוסייה מתחת לקו העוני העולמי,
הכנסה מתחת ל2$ ליום ולא עוני יחסי, כל שיפור בהכנסה מתורגם במלואו להגדלת
הצריכה. Infosys ענקית שרותי תוכנה וייעוץ הנהנית ממגמה של מיקור חוץ של
חברות בעולם ומהגידול העקבי במתכנתים בשנה הבא הודו צפויה להכפיל את מספר
מהנדסי התוכנה במדינה ולהיפך למדינה עם מספר המתכנתים הגדול בעולם. Tata
motors - יצרנית הרכב ההודית השולטת בלנד רובר ויגואר כדי לסבר את האוזן
בפוטנציאל הגלום במדינה ניתן להסתכל על רמת המינוע בהודו שהינה 17 רכבים לכל
1000 נפש שזהו מספר נמוך ביותר אפילו ביחס לסין עם 81 ולבטח למדינות
מפותחות עם יחס שמעל ל-500. בהקשר של סקטור הפיננסי בבחינת שיעור בעלי
חשבון בנק במדינה עלה מ-35% ב-2011 ל-53% ב-2014 המשמעות היא 240 מ'
חשבונות בנק נוספים (וזה לפני הצעדים האחרונים של הממשלה).
לסיכום חזרה של הנפט למחיר של 100$ לחבית לא נראית סבירה בטווח הנראה לעין.
ודי בהצלחה חלקית בלבד לרפורמות של הממשלה כדי שהודו תמשיך לנצוץ. בטווח
הבינוני-ארוך הודו הינה בעלת תוחלת תשואה חיובית ומתאם נמוך לשווקי המניות
בעולם. בסביבה של צמיחה נמוכה, ריבית אפסית ובהתייחס לגודלה ניתן לשקול
חשיפה למדינה זו.

 בלי שרובכם שמתם לב ירדו המחירים במשק בשנים שלאחר המחאה החברתית. כעת, ניכר כי המגמה מתהפכת, הצמיחה גדלה ועימה צפויים המחירים לחזור ולעלות. מה יכולה הממשלה לעשות כדי למנוע זאת? 

 ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה

16.5.2017

אילוסטרציה (ShutterStock)

בשלוש השנים האחרונות קרה בישראל משהו שהצרכנים בישראל כל כך לא רגילים אליו, ורובם אף לא שמו לב שהוא קורה: המחירים, בממוצע, ירדו. האינפלציה בישראל, שהיא המדד לשינוי במחירים של סל המוצרים הממוצע, ירדה באופן עקבי. המחירים אמנם לא ירדו במהירות, אבל בהחלט ירדו. בחלק מהמוצרים, בעיקר אלו שהושפעו במיוחד מהמחאה החברתית, או משינויי מדיניות המחירים, היו אפילו ירידות משמעותיות. בין השאר, היו ירידות משמעותיות של מחירי המזון, ובפרט במחירי מוצרי החלב ומוצרי התחבורה. תרשים 1 מדגים את הירידה במחירי הקוטג', שאחרי שטיפסו לשיא ב- 2011, ירדו ונשארו ברמה נמוכה יחסית. ההתחזקות של השקל וירידת המחירים של הנפט סייעו אף הן למגמת ירידת המחירים.

אולם, בחודשים האחרונים ניכרת התחלה של שינוי מגמה. כדי להבין את החשיבות של שינוי המגמה הזה, צריך לזכור ששינויי מחירים תלויים במידה רבה בציפיות של היצרנים והמשווקים לגבי שני דברים: הציפיות שלהם לגבי התגובה של הצרכנים, והציפיות שלהם לגבי התגובה של המתחרים שלהם.

מה שמאד השפיע על הציפיות לגבי תגובת הצרכנים זה הזכרון מהמחאה החברתית: מאז המחאה החברתית, הצרכנים הישראלים הראו שהם עברו שינוי: אם בעבר הם בחרו לרכוש בעיקר מותגים, הרי שבשנים האחרונות הם מתחשבים גם במחיר. התוצאה היא שאפילו משווקים של מותגים חזקים כמו קוקה-קולה או קוטג' של תנובה, הבינו שעליית מחירים מובילה לירידה במכירות. בנוסף, היצרנים למדו שהממשלה עלולה להתערב, והם ממש לא מעוניינים שהממשלה תפריע להם לעשות עסקים.

מה שהשפיע על הציפיות לגבי תגובת המתחרים, היה מה שקרה כתוצאה מהתחרות בין הרשתות. מאז שרמי לוי ורשתות קטנות אחרות יצרו לעצמן תדמית של רשתות זולות, הרשתות הגדולות הבינו שאם הן רוצות לשרוד, הן חייבות להתייעל. מגה לא עשתה זאת מספיק מהר, ולכן היא נעלמה. כל זמן שהרשתות הגדולות היו עסוקות בהתייעלות, הדבר הוביל לירידת מחירים, כי כל רשת התמקדה בכך שמחיריה יהיה נמוכים ממחירי הרשתות המתחרות.

בחודשים האחרונים נראה שהמשק הגיע לנקודת יציבות. הרשתות התייעלו, המחירים התקבעו ברמה נמוכה ותחרותית, והמשווקים למדו את התנהגות הצרכנים. מצד שני, השכר במשק במגמת עלייה איטית, והדבר מזין את הצריכה. למעשה, כבר כמה שנים הצריכה היא הקטר שדוחף את הצמיחה של המשק.

העובדה שהצריכה ממשיכה לגדול באופן עקבי, גורמת לכך שהיצרנים כבר מתחילים לבדוק את האפשרות של העלאות מחירים. בתחילה בזהירות, כי אף יצרן לא רוצה להיות היחיד שמעלה מחירים, ובסופו של דבר לסבול  מכך שהצרכנים יעזבו אותו וירכשו מוצרים אחרים או בחנויות אחרות.

אבל עכשיו, לאחר שעברו כבר מספר חודשים עם מגמה מתמשכת של עליות מחירים ואינפלציה חיובית ולא שלילית, היצרנים בהחלט מתחילים לחשוב מחדש. שמעתי שבתדריך שניתן השבוע, יבואן של מוצרי מזון העריך שמבחינת הביקושים הוא יכול להעלות מחירים ב- 20% ועדיין למכור. לטענתו, הוא לא עושה את זה, כי הוא חושש מפגיעה תדמיתית. אולם, כנראה שאם הוא יראה שיצרנים אחרים מתחילים להעלות מחירים, הוא ישמח להצטרף למגמה - אולי לא יעלה ב- 20%, אלא בשיעור נמוך יותר.

זה לא יהיה מפתיע שאם לא תהיה התערבות של הממשלה או בנק ישראל, השנה נראה אינפלציה חיובית, ובהחלט ייתכן שכזאת שנמצאת בתחום היעד של בנק ישראל, כלומר באזור האחוז. למי שחושב שהתייקרות ממוצעת של אחוז זה לא הרבה, כדאי להזכיר שההתייקרות בכ- 8% במחירי הקוטג', כפי שרואים בתרשים 1 בתקופה שבין 2006 ל- 2011, התרחשה כשהאינפלציה הממוצעת היתה כ-2% בלבד. כך שגם כשהאינפלציה הממוצעת לא עולה בהרבה, יש מוצרים חשובים שיכולים להתייקר, ואפילו להתייקר מאד.

מי שיכולים לעצור זאת הם בנק ישראל, או משרד האוצר. בנק ישראל יכול לבלום את ההתייקרות באמצעות העלאת הריבית במטרה למתן ביקושים ע"י ייקור מחיר הכסף, המחיר יהיה פגיעה בכל מי שלקח הלוואות. משרד האוצר יכול לבלום את ההתייקרות באמצעות הורדת מכסים באופן גורף. הורדת המכסים תהיה משמעותית במיוחד אם יורדו המכסים על מוצרים שבהם ליצרנים המקומיים יש מונופול, ולא רק על מוצרים שמגיעים כמעט רק מיבוא, כמו תחליפי החלב. אם לא זה ולא זה יקרה, הציפיות של היצרנים והצרכנים יתקבעו על עליית מחירים, ועליית המחירים האיטית תגיע.

בשלוש השנים האחרונות קרה בישראל משהו שהצרכנים בישראל כל כך לא רגילים אליו, ורובם אף לא שמו לב שהוא קורה: המחירים, בממוצע, ירדו. האינפלציה בישראל, שהיא המדד לשינוי במחירים של סל המוצרים הממוצע, ירדה באופן עקבי. המחירים אמנם לא ירדו במהירות, אבל בהחלט ירדו. בחלק מהמוצרים, בעיקר אלו שהושפעו במיוחד מהמחאה החברתית, או משינויי מדיניות המחירים, היו אפילו ירידות משמעותיות. בין השאר, היו ירידות משמעותיות של מחירי המזון, ובפרט במחירי מוצרי החלב ומוצרי התחבורה. תרשים 1 מדגים את הירידה במחירי הקוטג', שאחרי שטיפסו לשיא ב- 2011, ירדו ונשארו ברמה נמוכה יחסית. ההתחזקות של השקל וירידת המחירים של הנפט סייעו אף הן למגמת ירידת המחירים.

תרשים 1: מחירים ממוצעים של קוטג' (מקור: למ"ס)

ממוצע מחירי הקוטג' ()

אולם, בחודשים האחרונים ניכרת התחלה של שינוי מגמה. כדי להבין את החשיבות של שינוי המגמה הזה, צריך לזכור ששינויי מחירים תלויים במידה רבה בציפיות של היצרנים והמשווקים לגבי שני דברים: הציפיות שלהם לגבי התגובה של הצרכנים, והציפיות שלהם לגבי התגובה של המתחרים שלהם.

מה שמאד השפיע על הציפיות לגבי תגובת הצרכנים זה הזכרון מהמחאה החברתית: מאז המחאה החברתית, הצרכנים הישראלים הראו שהם עברו שינוי: אם בעבר הם בחרו לרכוש בעיקר מותגים, הרי שבשנים האחרונות הם מתחשבים גם במחיר. התוצאה היא שאפילו משווקים של מותגים חזקים כמו קוקה-קולה או קוטג' של תנובה, הבינו שעליית מחירים מובילה לירידה במכירות. בנוסף, היצרנים למדו שהממשלה עלולה להתערב, והם ממש לא מעוניינים שהממשלה תפריע להם לעשות עסקים.

מה שהשפיע על הציפיות לגבי תגובת המתחרים, היה מה שקרה כתוצאה מהתחרות בין הרשתות. מאז שרמי לוי ורשתות קטנות אחרות יצרו לעצמן תדמית של רשתות זולות, הרשתות הגדולות הבינו שאם הן רוצות לשרוד, הן חייבות להתייעל. מגה לא עשתה זאת מספיק מהר, ולכן היא נעלמה. כל זמן שהרשתות הגדולות היו עסוקות בהתייעלות, הדבר הוביל לירידת מחירים, כי כל רשת התמקדה בכך שמחיריה יהיה נמוכים ממחירי הרשתות המתחרות.

בחודשים האחרונים נראה שהמשק הגיע לנקודת יציבות. הרשתות התייעלו, המחירים התקבעו ברמה נמוכה ותחרותית, והמשווקים למדו את התנהגות הצרכנים. מצד שני, השכר במשק במגמת עלייה איטית, והדבר מזין את הצריכה. למעשה, כבר כמה שנים הצריכה היא הקטר שדוחף את הצמיחה של המשק.

העובדה שהצריכה ממשיכה לגדול באופן עקבי, גורמת לכך שהיצרנים כבר מתחילים לבדוק את האפשרות של העלאות מחירים. בתחילה בזהירות, כי אף יצרן לא רוצה להיות היחיד שמעלה מחירים, ובסופו של דבר לסבול  מכך שהצרכנים יעזבו אותו וירכשו מוצרים אחרים או בחנויות אחרות.

אבל עכשיו, לאחר שעברו כבר מספר חודשים עם מגמה מתמשכת של עליות מחירים ואינפלציה חיובית ולא שלילית, היצרנים בהחלט מתחילים לחשוב מחדש. שמעתי שבתדריך שניתן השבוע, יבואן של מוצרי מזון העריך שמבחינת הביקושים הוא יכול להעלות מחירים ב- 20% ועדיין למכור. לטענתו, הוא לא עושה את זה, כי הוא חושש מפגיעה תדמיתית. אולם, כנראה שאם הוא יראה שיצרנים אחרים מתחילים להעלות מחירים, הוא ישמח להצטרף למגמה - אולי לא יעלה ב- 20%, אלא בשיעור נמוך יותר.

זה לא יהיה מפתיע שאם לא תהיה התערבות של הממשלה או בנק ישראל, השנה נראה אינפלציה חיובית, ובהחלט ייתכן שכזאת שנמצאת בתחום היעד של בנק ישראל, כלומר באזור האחוז. למי שחושב שהתייקרות ממוצעת של אחוז זה לא הרבה, כדאי להזכיר שההתייקרות בכ- 8% במחירי הקוטג', כפי שרואים בתרשים 1 בתקופה שבין 2006 ל- 2011, התרחשה כשהאינפלציה הממוצעת היתה כ-2% בלבד. כך שגם כשהאינפלציה הממוצעת לא עולה בהרבה, יש מוצרים חשובים שיכולים להתייקר, ואפילו להתייקר מאד.

מי שיכולים לעצור זאת הם בנק ישראל, או משרד האוצר. בנק ישראל יכול לבלום את ההתייקרות באמצעות העלאת הריבית במטרה למתן ביקושים ע"י ייקור מחיר הכסף, המחיר יהיה פגיעה בכל מי שלקח הלוואות. משרד האוצר יכול לבלום את ההתייקרות באמצעות הורדת מכסים באופן גורף. הורדת המכסים תהיה משמעותית במיוחד אם יורדו המכסים על מוצרים שבהם ליצרנים המקומיים יש מונופול, ולא רק על מוצרים שמגיעים כמעט רק מיבוא, כמו תחליפי החלב. אם לא זה ולא זה יקרה, הציפיות של היצרנים והצרכנים יתקבעו על עליית מחירים, ועליית המחירים האיטית תגיע.

Page 1 of 39  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום