עיתונות מקצועית - אינפיניטי

עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

 מיסוי נסיעה בכלי רכב פרטיים יפחית עומס בכבישים? כל עוד לא משפרים את התחבורה הציבורית זה כלל לא בטוח. הבעיה היא שהממשלה מתמקדת רק בהוספת דירות. דעה

 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

 22.3.2018

בנק ישראל  פרסם חלק אחד מתוך הדו"ח השנתי שלו, העוסק במצב התחבורה בישראל. בבנק ישראל טוענים כבר במשך שנים שאומנם מחירי הדירות הגבוהים מהווים בעיה, אבל כדי לשפר את איכות החיים בישראל יש להשקיע קודם כל בתשתיות. מצב הפקקים בישראל ומשך זמן הנסיעה לעבודה מתואר בתרשים 1: עקב מצב התחבורה העגום וחוסר בתשתיות, ב-10 השנים שבין 2006 ל- 2016 נוספו כמעט 10 דקות לכל עובד אשר מתגורר בישוב שונה ממקום העבודה שלו על מנת להגיע לעבודה.

תרשים 1 : משך נסיעה ממוצע לעובד שגר ביישוב שונה מהיישוב של העבודה. מקור: הסקר החברתי של הלמ"ס

 ×ž×©×š נסיעה ממוצע לעובד שגר ביישוב שונה מהיישוב של העבודה (Galim productions)

עד כמה השינוי הזה בזמן שנדרש כדי להגיע לעבודה מפריע לעובדים, אפשר ללמוד מתרשים 2, שמראה את אחוז העובדים שדיווחו ב- 2006 וב- 2016 שמשך זמן הנסיעה לעבודה מפריע להם או מפריע להם מאד. אפשר לראות שגם ב- 2006 וגם ב- 2016 זמן הנסיעה הפריע לנשים יותר מאשר לגברים. בעיקר בולטת העובדה שבין 2006 ל- 2016 חלה עלייה של כ- 5.5% במספר האנשים שעבורם הנסיעה הפכה מלא בעייתית למשהו שמפריע להם, ואפילו מפריע מאד.

תרשים  2: אחוז האנשים שדיווחו שזמן הנסיעה לעבודה מפריע להם או מפריע להם מאד. מקור: הסקר החברתי של הלמ"ס

 ××—וז האנשים שדיווחו שזמן הנסיעה לעבודה מפריע להם או מפריע להם מאד (עיבוד תמונה)

 

לא רק שאנשים לא קונים פחות מכוניות, הם קונים יותר, ובכך מביאים לעלייה נוספת בעומס התנועה. תרשים 3 מראה את הגידול המהיר במספר המכוניות שעולות על הכביש כל שנה.

מצב בתחבורה בארץ הפך לדילמת האסיר: כולם היו מעדיפים שכולם יסעו בתחבורה הציבורית, אבל מכיוון שכל אחד יודע שהאחרים אינם נוסעים בתחבורה הציבורית, כל אחד מעדיף את הרכב הפרטי שלו. התוצאה היא הגרועה ביותר האפשרית - כולם תקועים בפקק.

תרשים  3: מספר כלי רכב מנועיים בישראל. מקור: למ"ס

מספר כלי רכב מנועיים בישראל (עיבוד תמונה)

 

הפתרון אפשרי הוא רק בהתערבות ממשלתית, אשר בינתיים, אינה מספיקה.מזה לא מעט שנים שההוצאות על תחבורה בישראל מהוות כאחוז מהתוצר, מתוכן רק כשליש מופנה לתחבורה ציבורית: אוטובוסים, רכבות ורכבות קלות. למעשה, בעשר השנים האחרונות, ההוצאות על תחבורה הן די קבועות. ההוצאות האלו פשוט אינן מספיקות, כי כל עוד אין שיפור משמעותי בתחבורה הציבורית, אנשים ממשיכים להעדיף את הרכב הפרטי, וכל עוד נרכשות בישראל בכל שנה למעלה מ- 300 אלף מכוניות חדשות, אין סיכוי שתהיה הקלה בפקקים.

התוכנית להטלת מסים על אנשים שנוסעים ברכב פרטי, בין אם באמצעות מסי גודש, או מסים על חניה במקום העבודה, או באמצעות מסים על זיהום האוויר, גורסת שיש בכך מעין פתרון קסם בשיטות  "מקל וגזר". המחשבה היא שאם יטילו מסים על נסיעה ברכב פרטי, אנשים יעברו לפתרונות אחרים, והפקקים ייעלמו מעצמם.

אבל בתוכניות האלו טמונה בעיה. כל עוד יש מחסור בתחבורה ציבורית נוחה, הגמישות של אנשים לשינויים בעלויות הנסיעה היא נמוכה. לכן מסים על נסיעה ברכב פרטי לא יביאו לשינוי מהיר בנכונות של אנשים לנסוע על הכביש, אך מנגד,  הם כן יכניסו למדינה הרבה כסף. לכן הטלת מס על מכוניות פרטיות לא רק שלא תעודד את הממשלה לשפר את התחבורה הציבורית, אלא להפך. למעשה, זה קורה כבר היום: הכנסות המדינה מהמסים על רכבים פרטיים ועל דלק גדלות, אך זה לא גורם לממשלה להגדיל את ההוצאות על התחבורה הציבורית. עוד מסים על נסיעה ברכב פרטי רק יגבירו את הרצון של הממשלה לשמור ולהגדיל את ההכנסות הקלות הללו.

נראה שאין ברירה אחרת  הפתרון לפקקים יגיע רק אם הממשלה תשפר את מצב התחבורה הציבורית מתוך התקציב הנוכחי. הבעיה היא שספק אם זה יקרה, כי כל עוד הדגש של הממשלה הוא על הגדלת מספר הדירות, אז נותר פחות כסף להביא לכך שתהיה תחבורה נוחה מאותן דירות אל העבודה. ההוצאות על מחיר למשתכן בלבד הן כ- 0.2% מהתוצר, כמעט כל הסכום המוקדש בשנה לתחבורה ציבורית.

 

השכר עולה, האבטלה בשפל והפער מול העולם מצטמצם. דוח ה-OECD מצביע על חוזקה של כלכלת ישראל - אבל גם על הבעיות, שאם לא יטפלו בהן, יגרמו להידרדרות. פרשנות

ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר, בית ההשקעות אינפיניטי.

16.03.18

לא מכיוון שיש בו חידוש כלשהוא, ממילא המידע שכלכלני ה- OECD משתמשים בו כדי לנתח את ישראל מגיע ממקורות ישראלים כמו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בנק ישראל, ושאר הגופים הממשלתיים.

אבל בכל זאת, מעניין לקרוא דו"חות שנכתבים על ידי אנשים מבחוץ, כדי לראות את הדברים מזווית נוספת. אחת הנקודות המעניינות שעולות מהדו"ח היא שכלכלת ישראל נמצאת היום במצב מצויין. אבל במקום לנצל את המצב המצויין הזה כדי להגדיל את הסיכויים להצלחה גם בעתיד, הרי שבישראל מתעלמים מהבעיות המבניות שאם לא נטפל בהן, צפויות לנו בעיות קשות המחכות מעבר לפינה.

בהסתכלות על מספר פרמטרים, כלכלת ישראל מעולם לא הייתה במצב טוב יותר: כפי שאפשר לראות בתרשים 1, כלכלת ישראל צומחת ב- 15 השנים האחרונות בקצב מהיר יותר מאשר רוב הכלכלות המפותחות, מצבנו בהשוואה לעולם הולך ומשתפר. בנוסף, רמת השכר בארץ במגמת עלייה, ובמקביל רמת האבטלה נמצאת בשפל היסטורי וממשיכה לרדת. גם העוני בישראל יורד: תחולת העוני בקרב משפחות ירדה מ- 19.1% ב- 2015 ל- 18.6% ב- 2016, מה שמלמד שהצמיחה מחלחלת גם לשכבות החלשות כיוון שכאשר יש עבודה, כולם מרוויחים.

תרשים 1 : שינויים בתוצר ישראל לעומת ממוצע המדינות המפותחות (OECD). מקור: OECD

שינויים בתוצר ישראל לעומת ממוצע המדינות המפותחות (OECD). מקור: OECD (עיבוד תמונה)

יחד עם זאת, למרות הירידה בעוני,  ישראל עדיין נמצאת ברמת עוני גבוהה בהשוואה לעולם המפותח, וזה יוצר לישראל בעיה קשה. רוב העוני בישראל מרוכז בקרב שתי קבוצות אוכלוסיה: ערבים וחרדים. מה שמשותף לשתי קבוצות האוכלוסיה הללו זו העובדה שהן לומדות בבתי ספר נפרדים מכלל קבוצות האוכלוסיה ושההישגים שלהם בלימודים נופלים מהם בהרבה.

התוצאה שישראל היא אחת המדינות שבהן הפיזור בהישגי תלמידים הוא מהגדולים בעולם. יש לנו תלמידים שמפגינים יכולות גבוהות כאשר בוחנים אותם במבחנים בינלאומיים. אבל אלו תלמידים שמגיעים מרקע כלכלי חברתי גבוה. ואלו התלמידים שמגיעים מרקע כלכלי חברתי נמוך, ובפרט ערבים, משיגים תוצאות נמוכות בהרבה. תרשים 2 מראה את הציון הממוצע של תלמידים ערבים ויהודיים במבחן פיז"ה (שהוא מבחן בינלאומי במיומנות תלמידים). הציונים של התלמידים הישראלים טובים בממוצע בלמעלה מ- 25% מאלו של הערבים. הנתונים לא כוללים את הציונים של התלמידים החרדיים. הערכה שלי  שאילו היו בוחנים גם קבוצה זו, היו מוצאים שהתוצאות דומות לתוצאותיהם של התלמידים הערבים.

תרשים 2: ציון ממוצע במבחן פיז"ה. מקור: OECD

ציון ממוצע במבחן פיז"ה (עיבוד תמונה)

התוצאה היא שערבים וחרדים מרוויחים הרבה פחות מיתר קבוצות האוכלוסיה. תרשים 3 מראה את השכר הממוצע של ערבים, חרדים, ויהודים לא חרדים ביחס לשכר החציוני. מה שרואים זה שערבים וחרדים מרוויחים, בממוצע, שני שלישים מהשכר החציוני במשק.

אלו פערים גדולים, והם לא יעלמו כל עוד הפערים בהשכלה לא יצטמצמו. נכון שהיום שתי קבוצות האוכלוסייה הללו נמצאות בשוק העבודה. אבל במקביל, יש גם גידול מהותי במספר המשפחות העניות שבהן יש לפחות מפרנס אחד: בניגוד לדימוי הנפוץ שלפיו אנשים הם עניים כי הם לא עובדים, בכ- 60% ממשקי הבית העניים בישראל כיום יש לפחות מפרנס אחד.

תרשים  3: שכר ממוצע ביחס לשכר החציוני. מקור: OECD

שכר ממוצע ביחס לשכר החציוני (עיבוד תמונה)

 

מכיוון שבישראל ההשכלה נוטה לעבור מדור לדור, חשוב גם לראות איך תראה ישראל בעתיד הקרוב, אם דברים ימשיכו כפי שהם כיום. בעוד 50 שנים מהיום, למעלה מ- 50% מהאוכלוסיה יהיו חרדים או ערבים. במידה ורמת ההשכלה שלהם תשאר כפי שהיא כיום, המשמעות היא ירידה חדה בשכר הממוצע בישראל.

תרשים  4: התפלגות האוכלוסיה 2015 – 2065. מקור: OECD

התפלגות האוכלוסיה 2015 – 2065 (עיבוד תמונה)תרשים 5 מראה את התחזיות שנובעות מכך. כיום (2018), התוצר לנפש של ישראל נמוך בכ- 15% מהתוצר הממוצע במדינות המפותחות. הקו הירוק מתאר את התרחיש האופטימי לפיו תחול רפורמה בחינוך ובהכשרה של ערבים וחרדים כך שהם יגיעו לרמת שכר שהיא כ- 80% מזאת של יהודים לא חרדים. במקרה כזה, ישראל תצמצם את הפער מול העולם המפותח, השכר של כולנו יעלה, ורמת החיים תשתפר מאד. הקו הכחול מתאר את מה שצפוי אם לא יהיה שינוי. הפער בין ישראל לעולם המפותח יגדל ב- 50 השנים הקרובת מ- 15% ל- 30%.

תרשים  5: תחזיות לפער בתוצר לנפש בין ישראל לממוצע ה- OECD. מקור: OECD

תחזיות לפער בתוצר לנפש בין ישראל לממוצע ה- OECD (עיבוד תמונה)

המשמעות היא ירידה בשכר ובאיכות החיים של כולם. לכן כדאי שקובעי המדיניות ייקחו לתשומת לבם את הנתונים האלו וידאגו לנצל את המצב החיובי בו אנו מצויים ולדאוג לשינוי הנדרש בהשכלה של מגזרי האוכלוסיה החלשים בכדי להבטיח את חוזקה של ישראל בעתיד.

גלובס – זירת העסקים של ישראל - לוגו  

מחקר שנערך בארה"ב מצביע על קשר חיובי בין השכלה לעלייה בשכר, אך לקביעה זו מספר סייגים ■ עם זאת, נמצא כי עלייה בהשכלה מובילה למודעות לאורח חיים בריא יותר 

מאת: אביחי שנירפורסם בתאריך: 12.03.2018, 12:00

אחת מההתלבטויות המשמעותיות ביותר של אנשים במהלך חייהם היא מידת ההשקעה בהשכלה. האם זו השקעה כדאית לכולם? התשובה לכך מורכבת. לפני חמישים שנים קבע הכלכלן זוכה פרס נובל, גארי בקר, את המונח "הון אנושי" כדי לתאר את מאגר הידע, הכישורים, הנורמות ושאר היכולות שיש לאדם, ושתורמים ליכולת הייצור שלו. לדעתו של בקר, השקעה בהון אנושי זהה לכל השקעה אחרת: אדם צריך לבחון כמה הוא צפוי לקבל כהחזר מהשקעה בכל דבר שיכול לשפר את ההון האנושי שלו, להשוות למחיר של רכישת ההון האנושי, ולצרוך השכלה עד הרמה שבה תוספת הרווח להכנסה שווה לעלות של תקופת השכלה נוספת.

מאז שבקר כתב את אותה עבודה, גדלה ההשקעה בהשכלה - ובהשכלה גבוהה בפרט - באופן עצום. בארה"ב, למשל, ההוצאה על השכלה גבוהה עלתה מכ-4.5% מהתוצר לפני 30 שנים, לכ-5% כיום. במונחים של כסף, זה כמעט טריליון דולר בשנה. כ-500 מיליארד דולר מהסכום הזה מוצאים על השכלה גבוהה. בישראל, ההוצאה על השכלה כשיעור מהתוצר דווקא ירדה ב-30 השנים האחרונות, אבל היא עדיין כ-5.75% מהתוצר, או כ-70 מיליארד שקל.

אין ספק שיש מתאם בין השכלה להכנסה, והוא מתבטא בשלושה גורמים. ראשית, ככל שלאנשים יש השכלה גבוהה יותר, הם נוטים להשתתף יותר בכוח העבודה. שנית, כפי שאפשר לראות בתרשים, ככל ששנות ההשכלה עולות, שיעור האבטלה יורד - במיוחד עבור הקבוצה שבין לומדי 0-8 שנות לימוד לאלו שלמדו 9-10 שנים, ובין בוגרי תיכון (עד 12 שנות לימוד) למי שלמדו לתואר ראשון (13-15 שנים).

שכר ממוצע לפי השכלה

כישורים אקדמיים ותמיכה מההורים

שלישית, ככל ששנות ההשכלה עולות, השכר הממוצע גדל. בתרשים אפשר לראות את העלייה החדה בשכר עבור מי שהלכו ללמוד במוסד אקדמי (13-15 שנות לימוד) לעומת אלו שלמדו רק בתיכון (11-12 שנות לימוד). השכר הממוצע של בעלי 13-15 שנות לימוד גדול ביותר מ-40% משל בוגרי 11-12 שנות לימוד. אלו שסיימו תואר שני (16 שנות לימוד ויותר), מרוויחים אפילו הרבה יותר.

לפני שמסכמים שכדאי להשקיע בלימודים, צריך לזכור שמתאם לא מצביע על סיבתיות. העובדה שאנשים שלמדו מרוויחים יותר מאנשים שלמדו פחות, לא אומרת בהכרח שהם מרוויחים יותר דווקא בגלל שהם למדו. ישנן הרבה סיבות אחרות. בין היתר, לאלו שלומדים במוסד אקדמי יש בדרך כלל כישורים אקדמיים בסיסיים טובים יותר מאלו שלא הלכו ללמוד, ויש להם בדרך כלל יותר תמיכה של ההורים. לכן, ניתן להעריך שגם אם לא היו לומדים, עדיין היו מרוויחים יותר מאלו שלא למדו. נוסף על כך, העלויות של הלימודים הן לא מבוטלות. בארה"ב, ההוצאה הממוצעת לסטודנט לשנה מתקרבת ל-50 אלף דולר. בישראל ההוצאה נמוכה יותר, אבל, בכל זאת, לא מבוטלת. לפי סקר של התאחדות הסטודנטים, ההוצאה הממוצעת לסטודנט (כולל דמי לימוד, דיור, תחבורה, מזון והוצאות שונות) היא כ-60 אלף שקל לשנה.

כולם מרוויחים מסיום שנות הלימוד בתיכון

אז כמה באמת שווה תוספת של שנת לימוד אחת? זאת שאלה שקשה מאוד לענות עליה, מאחר שהתשובה דורשת זיהוי של התוספת להכנסה משנת לימודים אחת אחרי שלוקחים בחשבון את ההבדלים בכישורים הבסיסיים שיש בין אנשים שונים. בכל זאת, נעשו ניסיונות שונים לאורך השנים.

לדוגמה, סיום תיכון (לעומת אי-סיום תיכון) תורם להכנסה הממוצעת עוד כ-16%. תעודת בגרות (לעומת סיום תיכון ללא בגרות) תורמת עוד 19%. תואר ראשון תורם עוד 15%, תואר שני עוד כ-10% ותואר שלישי כמעט אינו תורם, ולמעשה, בחלק מן המקרים אף תורם תרומה שלילית.

אבל לפני שמגיעים למסקנות שלפיהן תואר ראשון מצוין, תואר שני יש לשקול ועל דוקטורט כדאי לוותר, צריך לזכור עוד כמה דברים. ראשית, הכישורים שאיתם מגיעים הלומדים למערכת ההשכלה הגבוהה הם קריטיים בהשפעתה של ההשכלה הגבוהה על השכר אחר כך. במחקר עדכני של חתן פרס נובל לכלכלה, ג'יימס הקמן ועמיתים, עולה כי יש הבדלים עצומים בתשואה להשכלה ברמות שונות לפי רמת הכישורים של הפרט. הם מודדים את רמת הכישורים של הפרטים לפי התוצאות של מבחן צבאי ליכולת (מעין מבחן קב"א אמריקאי) ולפי הציונים שקיבלו בכיתה ט' בקורסי יסוד (שפה, מתמטיקה, ומדעים). הממצאים שלהם מראים שללא קשר לרמת היכולת, כולם מרוויחים מסיום התיכון. כלומר, גם בעלי כישורים נמוכים יחסית מרוויחים כ-10% להכנסה שלהם כתוצאה מסיום תיכון, לעומת סיום לימודים לפני סיום התיכון.

אבל התוצאות לגבי ההשכלה הגבוהה שונות. בעלי יכולת גבוהה מרוויחים מסיום האוניברסיטה כמעט 30% להכנסה לאורך החיים. אבל בעלי יכולת נמוכה יחסית לא מרוויחים יותר, ואולי אפילו מפסידים. מדובר בהבדלים משמעותיים ביותר. לכן, לפני שנרשמים לאוניברסיטה או למכללה, כדאי לחשוב האם זה מתאים לכישורי הלומד. אחרת, זוהי השקעה גדולה עם תשואה נמוכה מאוד.

הקמן והעמיתים שלו בחנו גם את ההשפעת ההשכלה על כישורי חיים שאינם דווקא שכר: הם בחנו השפעה של סיום תארים על בריאות, על הסיכוי של אנשים לעשן ועל הסיכוי שהם יסבלו מבעיות בריאות שיגבילו את יכולת העבודה שלהם בהמשך.

התוצאות מראות שלסיום תיכון יש השפעה משמעותית על הפחתת כמות הסיגריות שאנשים מעשנים. בעלי יכולת נמוכה שסיימו תיכון מעשנים כ-30% מבעלי יכולת דומה שלא סיימו תיכון. בעלי יכולת גבוהה שסיימו תיכון מעשנים כ-25% מבעלי יכולת דומה שלא סיימו.

שכר ממוצע לפי השכלה

גם לסיום של תואר אקדמי יש השפעה על הפחתת עישון. תוצאות דומות מתקבלות גם לגבי ההשפעה של לימודים על בעיות רפואיות נוספות: אנשים שלמדו תקופה ארוכה יותר סובלים בדרך כלל מפחות בעיות, אולם במקרה הזה, ההשפעה חזקה יותר על בעלי יכולות גבוהות.

לסיכום, השכלה ברמה עד תיכון היא כדאית כמעט לכולם. השכלה ברמה גבוהה יותר היא כבר עניין מורכב יותר. היא כדאית רק למי שיש לו הכישורים להפיק מהלימודים האקדמיים את המיטב. אחרת, היא יכולה להפוך ללא כדאית.

כשמחירי ההשכלה הגבוהה הולכים ועולים, היא יכולה להיות אחת ההשקעות הגרועות בחיים. לא מעט אמריקאים לא מצליחים לאורך כל חייהם לשלם את ההלוואות שלקחו עבור ההשכלה הגבוהה. אבל היא יכולה להיות גם השקעה עם כ-30 ומעלה אחוזי תשואה (אחרי העלות), שלא לציין את הרווח הנוסף בבריאות.

 המעבר מתשתיות ארגוניות לפתרונות מבוססי-ענן נמצא בתחילת דרכו, ונראה כי רוב החברות בתחום התוכנה למרכזי שירות עדיין מפגרות באימוץ הפתרונות הללו ■ נייס, המובילה בתחום, מחזקת את תמהיל השירותים שהיא מעניקה בדגש על שירותים מבוססי-ענן, והדבר מתבטא בתוצאות שיא ובתחזיות אופטימיות

גל ראלי |  אנליסט קבוצת ההשקעות אינפיניטי

27.2.2018 

נייס-  שטה על ענן

שוק מערכות התקשורת לחברות נמצא בצמיחה. הצורך של חברות בעידן הדיגיטאלי והסלולרי להיות זמינים ללקוחות שלהם בכול מקום, בכל זמן ובמגוון סוגי המדיה הולך ומתעצם. לפי מחקר שפרסמה חברת המחקר גרטנר, סך השוק מוערך ב15 מיליארד דולר וצפוי לצמוח בקצב דו ספרתי ולהכפיל את עצמו בתוך עשור.

הבולטת שבחברות הינה חברת נייס. בדוחותיה לרבעון הרביעי של 2017 ולשנת 2017, החברה הציגה הכנסות שיא של 394 מיליון $ ו- 1.35 מיליארד דולר בהתאמה. בנוסף, סיפקה החברה תחזיות אופטימית ל-2018 אשר צפויות להביא להכנסות של 1.45 מיליארד דולר תוך שיפור ברווחיות.  תוצאות אלו נובעות ממספר מהלכים ארגוניים אותן הובילה הנהלת החברה ובראשם המנכ"ל ברק עילם, אשר מיקד והוביל את החברה לתחומי המגזר הפרטי וחיזק את תמהיל שירותי החברה בדגש על פתרונות מבוססי ענן.

 פילוח השוק בתחום התוכנה למרכזי שירות

ביטחון OUT , עסקים IN

נייס החלה את דרכה כחברה המפתחת מערכות תקשורת עבור תעשיות ביטחוניות ושירותי מודיעין. בהמשך, החלה החברה  לשווק מוצרי תוכנה גם למגזר לא בטחוני, בדגש על מערכות ניהול מרכזי שירות לקוחות וניהול כ"א. בעשור האחרון במסגרת שינוי אירגוני מיקדה נייס את פעולותיה במגזר העסקי והחלה להתמקד יותר בחברות ובתאגידים פרטיים ופחות בארגוני ממשל ומוסדות. נייס הצליחה בזמן קצר לצמוח בכל הענפים בהם היא פעלה ומיקדה את ליבת הפעילות שלה בסקטור זה.  הצמיחה המהירה הושגה בעיקר בעזרת מיזוגים ורכישות אשר בוצעו בשנים האחרונות. 

במקביל, מכרה נייס פעולות שלא היו בלבת העסקים שלה: חטיבת הסייבר, שמתמחה באבטחת  תשתיות, נמכרה לסייברביט (Cyberbit), חברה בת של אלביט מערכות, תמורת כ-158 מיליון דולר. בהמשך נמכרה חטיבת הביטחון הפיזי לקרן הפרייבט אקוויטי באטרי ונצ'רס תמורת 100 מיליון דולר. בכך יצאה החברה מפעילות בתחום הביטחוני, וכיום היא מתמקדת בתחום הארגוני-עסקי. בהמשך, ביצעה נייס רכישות נוספות, ובתחילת 2016 הודיעה על רכישת Nexida, שסיפקה לה יכולות אנליזה מתקדמות, תמורת 135 מיליון דולר. ארבעה חודשים לאחר מכן הודיעה נייס על הרכישה הגדולה בתולדותיה, רכישת  InContact האמריקאית תמורת סכום של כ-877 מיליון דולר.

סינרגיה לענן

נייס פועלת בתחום התוכנה למרכזי-שירות, ניתוח וניהול לקוחות תוך שימוש במערכות בינה מלאכותית. תחום זה מהותי והיווה כ77% מסך הכנסות החברה. רכישתה של-inContact  צפויה לחזק את מעמדה בפלח הפתרונות מבוססי ענן, הצומח בקצב מהיר. בשנה שעברה השיקה נייס את המוצר הראשון שלה מבוסס ענן CXone שכבר זכה לביקורות חיוביות מצד החברות בתחום. הסינרגיה לענן צפויה להוביל לגידול משמעותי במכירות העתידיות של החברה. לפי מחקר שפרסמה חברת IDC, שוק הפתרונות תוכנה לעסקים מבוססי ענן צפוי לגדול בשיעור שנתי ממוצע שבין 22-20%, ל-5.4 מיליארד דולר, ולעמוד על כמחצית מסך נתח השוק פתרונות התוכנה למרכזי שירות.
נייס,שהיום נחשבת מובילה בתחום התוכנה למרכזי השירות, ממצבת את עצמה כמובילה בתחום זה  ע"י רכישת inContact  .

 תחזיות נתח השוק של תוכנה למרכזי שירות

במקביל למהלך הרכישה של חברת נייס, חברות מתחרות החלו להיערך אף הן לכניסה לתחום הענן. לדוגמה, חברת Genesys  העוסקת גם בתחום, רכשה  את חברת Interactive Intelligence  אשר מעניקה לה דריסת רגל בענן. עם זאת, מהסתכלות כללית נראה שרוב החברות בתחום עדיין מפגרות באימוץ טכנולוגיית הענן ונראה כי חברה שלא תתאים את שירותיה לפתרונות מבוססי ענן תתקשה מאוד לשרוד בעולם זה. הדוגמאות הבולטות לכך הן חברת Avaya ו-Aspect אשר נקלעו לקשיים ונכנסו להליך פשיטת רגל, והן מוכיחות כמה רלוונטי עולם הענן כבסיס צמיחה מרכזי לחברות הללו.

פילוח השוק בתחום התוכנה למרכזי שירות

גורמים נוספים התורמים להכנסות החברה הם התעשיה הפיננסית, הגידול בה,  והרגולציה המורכבת הנלוות לה. תחום זה עמד על כ23% מסך הכנסות של החברה, 93 מיליון $ (עליה 4%+ שנתית) ו-281 מיליון $,באמצעות חברת הבת  Actimize. הפעילויות בתחום זה מיועדת לזהות פעילות חריגה בחברות פיננסיות ע"ב בינה מלאכותית. החברה מספקת תמונת מצב אמת למוסדות פיננסיים בדיווחים כלליים, פיקוח וניהול סיכונים. בנוסף, העלייה בדרישות הפיקוח על הלבנת הון למשל  MiFID 2 FATCA  וחוקי תאום מס אחרים במדינות זרות, צפויה אף היא לתמוך בגידול בהכנסות בתחום הרגולציה. פתרונותיה של נייס מוטעמים בעיקר בבנקים גדולים ושחקני TIER 1 מרכזיים דבר שממצב אותה כחברה מובילה גם בתחום זה.

תחזיות היקף שוק התוכנה למרכזי שירות

תלות רבה בשוק האמריקאי

לצד ההזדמנויות, יש לזכור שהחברה תלויה מאוד בשוק האמריקאי, היות ורוב הכנסותיה מקורם בשוק הזה. החברה עשויה להיות מושפעת במידה ונראה האטה בכלכלה האמריקאית. כמו כן, קיימת לנייס תלות בסקטור הפיננסי ובהשפעה של שינויי רגולציה, שכעת אומנם מטיבים עמה אך יכולים להשתנות במידה ונראה הקלה רגולטורית על גופים ומוסדות פיננסים. בנוסף, קיים סיכון שחברות גדולות בתחום ה- CRM יכנסו לתחומים אלו וינגסו בנתח השוק של נייס. 

לסיכום, בעידן הדיגיטלי והאינטראקטיבי נייס היא שחקנית מרכזית וצפויה להרוויח מהדרישה ההולכת וגוברת לשירות מיידי, רב-ערוצי, באינטרקציה שבין הלקוח לחברה. המעבר מתשתיות ארגון לפתרונות מבוססי ענן נמצא בתחילת דרכו. הצורך במערכות לניתוח אנליטי ופוטנציאל הסינרגיה הצפוי לחברה מרכישת inContact  צפויים לתרום לגידול עתידי בפעילות החברה וכפועל יוצא לעליה משמעותית בהכנסות ובשורת הרווח. 

 בשנת 2017 לבדה השקיעה המדינה 9.1 מיליארד שקלים בקצבאות ילדים - אך שיעור הילדים העניים כמעט ולא פחת. מה צריכה המדינה לשנות כדי שההשקעה בילדים תגרום להצלחה בחילוצם מעוני בדומה לקבוצות אוכלוסייה אחרות? 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

2.3.2018

משרד האוצר פרסם את דו"ח השפעת קצבאות המדינה על הפחתת שיעורי העוני באוכלוסיות שונות. את התוצאות אפשר לראות בתרשים הבא, המציג את אחוזי העוני בכל אחת מקבוצות האוכלוסיה בישראל. הקו הכחול בתרשים מראה את אחוז העניים בכל קבוצה לפני תשלומי הקצבאות (הכנסות ברוטו) והמעויין האדום מראה את אחוז העניים בה אחרי הקצבאות (הכנסות נטו). אפשר לראות כי הקצבאות יעילות במיוחד בהפחתת העוני בקרב מבוגרים ובקרב חרדים. השפעת הקצבאות בקרב משקי בית יהודיים לא חרדים נמוכה יותר, ובקרב משקי בית ערביים וילדים ההשפעה זניחה.

תרשים  1: שיעורי עוני בהכנסה ברוטו ונטו. מקור: סקירה כלכלית, משרד האוצר

שיעורי עוני בהכנסה ברוטו ונטו. מקור: סקירה כלכלית, משרד האוצר (עיבוד תמונה)

כמעט חצי מהעניים - יהודים לא חרדים

אחת מסקנות שנובעות מהתרשים היא שמערכת הרווחה הישראלית מצליחה לסייע למבוגרים, ובדיקה מעמיקה יותר (שאינה מוצגת בתרשים) מראה שיש הצלחה מסוימת גם בסיוע לנכים. אם כן, ניראה שעל אף הרושם שישראל כמדינת רווחה לא נותנת מספיק למבוגרים ולנכים שאינם מסוגלים לעבוד, באופן יחסי לסיוע שהיא נותנת לקבוצות אחרות באוכלוסיה, עולה שלמבוגרים ולנכים היא נותנת לא מעט. קבוצה נוספת שבה למערכת הרווחה יש הצלחה לא מעטה בחילוץ מעוני, היא האוכלוסיה החרדית.

מצד שני, למערכת הרווחה יש הצלחה מועטה מאד בהפחתת העוני בקרב ילדים. ביטוח לאומי הוציא ב- 2017 כ-9.1 מיליארדי ש"ח על קצבאות ילדים, ולמרות זאת ניראה ששיעור העוני בקרב ילדים נשאר ללא שינוי. לעומת זאת, קצבאות הילדים כן מצליחות לחלץ משפחות חרדיות מעוני. העובדה שקצבאות הילדים מחלצות מעוני משפחות חרדיות אבל לא משפחות אחרות, עשויה אולי שלא להפתיע את מי שחושבים שמרבית העניים בישראל הם חרדים. אבל כפי שאפשר לראות בתרשים 2, קרוב ל- 50% מהעניים בישראל הם יהודים לא חרדים.

תרשים  2: חלקם של סוגי משפחות בקרב העניים. מקור: ביטוח לאומי

 חלקם של סוגי משפחות בקרב העניים. מקור: ביטוח לאומי (עיבוד תמונה)

בנוסף, על פי תרשים 3, כ-60% ממשקי הבית העניים בישראל הם משקי בית עם מפרנס אחד או יותר. למעשה, אחוז משקי הבית העניים שיש בהם שני מפרנסים ויותר כמעט זהה לשיעור משקי הבית העניים בגילאי עבודה שאין בהם אפילו מפרנס יחיד.

 

תרשים  3: חלקם של סוגי משפחות בקרב העניים, על פי מספר מפרנסים במשק הבית. מקור: ביטוח לאומי

 חלקם של סוגי משפחות בקרב העניים, על פי מספר מפרנסים במשק הבית (עיבוד תמונה)

להשקעה בגיל צעיר תוצאות טובות יותר 

לתופעה זו בה חלק גדול מהעניים בישראל הם אנשים עובדים, ולכך שקצבאות הילדים אינן מצליחות לחלץ חלק מהילדים מעוני, ישנה השלכה שלילית ביותר. ילדים שחווים עוני למרות שהוריהם עובדים, עלולים לפתח תפיסה לפיה "העבודה אינה בהכרח מחלצת מעוני", ואז הסיכוי שלהם לצאת מעוני בעתיד קטן, וזו עלולה להיות תופעה שמנציחה את העוני לדורות הבאים.

מחקרים חדשים, כולל המחקר של חתן פרס נובל בכלכלה, פרופסור ג'יימס הקמן, מראים שהדרך הטובה ביותר להילחם בעוני היא להשקיע בילדים בשנים הראשונות לחייהם, מיום שנולדו ועד לגיל 6. בגילאים אלו ילדים רוכשים חלק גדול מהכישורים הקוגנטיביים והחברתיים שלהם, וכן תכונות כחריצות, שאיפה להצלחה ותכונות אחרות שמסייעות להצלחה עתידית בשוק העבודה. בגילאים אלו, כל השקעה שמשפרת את כישורי הילדים, משיגה תשואה גבוהה יותר מבחינת סיכויי ההצלחה שלהם בחיים. השקעה בילדים בגילאים מאוחרים יותר, גם כן יכולה להצליח, אבל נדרשת השקעה גדולה הרבה יותר. הקמן חישב, למשל, שהתשואה החברתית מהשקעה בילדים מרקע חלש בגילאים צעירים, יכולה להיות גדולה פי תשע מההשקעה עצמה! בעוד שילדים שגדלו בתנאים דומים הפכו לפושעים, או שהיוו נטל כלכלי על החברה בדרך אחרת, ילדים בהם השקיעו בגילאים צעירים הפכו להיות אנשים עובדים ומשתכרים יפה למחייתם.

אם מדינת ישראל החליטה ששווה להשקיע 9.4 מיליארד ש"ח בשנה כדי לשפר את מצבם של ילדים, עליה, אם כן, לכוון את ההשקעה כך שהכסף המושקע ישיג את התשואה הגבוהה ביותר, ולא לאפשר את המצב כיום בו מספר רב של ילדים ממשפחות עם הורים עובדים גדלים בעוני.

 

ההתחממות הגלובלית עלולה לגרום לפני הים לעלות בשנים הקרובות, ורבים קוראים למנוע את רוע הגזירה. אז איך יש מי שמוכן לשלם הון על נכס שבקרוב יעמוד מתחת למים?

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

23.2.2018

הרבה מדובר על התחממות כדור הארץ, עליית מי הים, והנזקים שזה עלול לגרום לאנושות. עדות לכך הם הנזקים שרואים בעולם בשנים האחרונות כתוצאה מהוריקאנים, או מתופעות האל-ניניו ,שיוצרות תקופות ארוכות של בצורת שאחריהן הצפות, או בארץ, גלי חום שמביאים את הטמפרטורה באילת לקרוב לחמישים מעלות בצל. אם כן, ניראה שמזג האוויר יכול לשבש בצורה משמעותית את הפעילות הכלכלית. הנזקים הכלכליים לארה"ב כתוצאה מההוריקאנים של 2017 בלבד, למשל, מוערכים בלפחות 200 מיליארד דולרים.

לא מעט האשימו את הנשיא טראמפ בכך שהוא איננו פועל מספיק למניעת ההתחממות הגלובאלית. אך כשמתבוננים בהתנהגות שווקי הנדל"ן, חייבים להודות שלא רק טראמפ חושב שההתחממות הגלובאלית היא לא ממש בעיה, אלא שגם שוק הנדל"ן בעולם כולו חושב כך.

בישראל, מחקרים צופים עלייה ממוצעת של כסנטימטר אחד בשנה במפלס פני הים. במקביל, מתרחשת עלייה בטמפרטורת המים: בשנים האחרונות, טמפרטורת הים התיכון בקיץ עולה מעל ל-30  מעלות, ובחורף היא איננה יורדת מ- 17 מעלות. בעבר, טמפרטורות המקסימום בקיץ היו נמוכות מ-30 מעלות, ובחורף הטמפרטורה היתה יורדת ל- 16 מעלות. עליה בטמפרטורת הים מגדילה את אי היציבות במזג האוויר. עלית הטמפרטורה בשילוב  עם העלייה במפלס מי הים, יוצר סכנה למופעי גשם חזקים, ולהצפה של האזורים הקרובים לחוף.

תרשים 1 : האזרים בסיכון להצפה כתוצאה מעליית פני הים. מקור: Lichter and Felsenstein (2012)

עליית מפלס פני הים (עיבוד תמונה)

 

תרשים 1 מראה את האזורים המועדים להצפות כתוצאה מעליית פני הים. אפשר לראות שבין הערים שבסיכון גבוה נמצאות גם תל-אביב וחיפה. אפשר היה לצפות שהביקוש לדירות הסמוכות לחוף בערים אלו יחל לרדת ועמם המחירים. אם אנשים צופים שההתחממות הגלובלית תמשך, אפשר להניח שבעוד כחמישים שנה או מעט יותר, יהיה מאד לא נעים לגור בדירות אלו הממוקמות ליד הים.

בהנחה שאנשים הם רציונאליים ושהם רוכשים דירות גם כדי ליצור נכס לילדיהם, היה מצופה שיבינו שבאזורים האלו, הדירה תמורתה הם משלמים היום כמה מיליונים, תהה נכס בעל ערך פחות משמעותית כשיורישו אותה.

אבל במקום שהמחירים באזורים המועדים להצפה ירדו, אפשר לראות את המצב הקיים בתרשים 2. התרשים מראה את מחירה הממוצע של דירה בתל-אביב מ- 1983, התקופה טרום התובנות על ההתחממות הגלובאלית, ועד 2017. אפשר לראות שדווקא בתקופה שבה המודעות להתחממות הגלובאלית החלה לעלות, קצב עליית המחירים בתל-אביב הואץ במקום להאט. כלומר אנשים אולי מדברים על הסיכונים שבהתחממות הגלובאלית, והם אולי מתלוננים על כך שהממשלה אינה עושה מספיק כדי למנוע אותה, אבל כשזה מגיע לקבלת החלטות אישיות, הם מתנהגים כאילו ההתחממות הגלובאלית אינה קיימת, או לפחות כאילו היא לא תגרום להם נזק משמעותי.

תרשים  2: 

מחיר ממוצע לדירה (עיבוד תמונה)

התנהגות זו ניצפית לא רק בישראל.  לוס-אנג'לס, למשל, בה מתגוררים שחקני קולנוע רבים שמחו בקולניות על הכוונה של טראמפ לסגת מהסכם האקלים, היא אחת מהערים המועדות ביותר לפורענות בשל שינויי האקלים. היא נמצאת באזור חם, וסמוך לים, כך שעלייה נוספת בטמפרטורה עשויה להפוך אזורים שלמים בעיר למאוד לא נעימים, עד לא מתאימים, למגורים. למרות זאת,  גם בלוס-אנג'לס המחירים ממשיכים להאמיר, כולל באותם אזורים המועדים לפורענות.

כל עוד זה המצב, אין להתפלא על כך שהפוליטיקאים לא ממהרים לטפל בבעיות הנובעות מההתחממות הגלובאלית. נראה שכל עוד הביקושים לדירות באזורים הסמוכים לחוף ימשיכו להיות חזקים והמשקיעים בהתנהגותם ימשיכו להתייחס באדישות לתופעה, אין לדרג המדיני באמת תמריץ להשקיע משאבים לטיפול בבעיה. נראה שאותו משקיע, הרוכש  כיום דירה בסמוך לים באזורים המועדים לפורענות, ישאל בעתיד (ובוודאי בקולניות רבה) "מדוע, כשעוד היה אפשר, אף אחד לא עשה כלום? ".

 

 

 

רק יפן וקנדה עוקפות אותנו בשיעור בעלי ההשכלה הגבוהה באוכלוסייה, אך כשבוחנים את רמת המיומנויות שמקנה השכלה זו לעובדים, התמונה פחות מעודדת. הדגש על הלימודים דווקא מעכב את המשק

יום שישי, 16 בפברואר 2018 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

לפני כשישים שנים, הגדיר הכלכלן זוכה פרס נובל, גארי בקר, את המושג "הון אנושי". לפי בקר, הון אנושי הוא מצבור הכישורים, הידע, הניסיון, והנורמות שיש לאדם או לחברה שתורמים לכושר הייצור. בקר חשב שהצבר של ההון האנושי שקול לצבר של ההון הפיזי (מבנים, ציוד ומלאי) מבחינת ההשפעה שלו על הצמיחה של מדינות. בהעדר הון אנושי, הצטברות של הון פיזי מביאה תועלת מועטה לחברה, מכיוון שכדי שניתן יהיה לנצל את צבר ההון, צריך שלחברה יהיו הכישורים כדי להפעילו ביעילות.  מאז העבודה הראשונית של בקר, כלכלנים רבים המשיכו לחקור את חשיבותו של ההון האנושי. הממצאים מראים שבשנות ה- 80, יש קפיצה גדולה בחשיבותו של ההון האנושי, ומאז, גידול ההון האנושי הוא אחד הכוחות החזקים ביותר המשפיעים על צמיחתן של מדינות, ועל הכנסתם של עובדים.

על פי הארגון לשיתוף פעולה כלכלי, ה- OECD, מבין כל המדינות בעולם המפותח ישראל מדורגת במקום השלישי בהשכלת מבוגרים. תרשים 1 מראה את ההישג הזה: על פי הגדרות ה- OECD, לכמעט 50% מהבוגרים בישראל יש השכלה על תיכונית. המדינות היחידות שמדורגות מעל ישראל הן קנדה ויפן.

תרשים  1:אחוזים מכלל האוכלוסיה הגוגרת שיש להם השכלה על תיכונית כל שהיא. מקור: OECD

 אחוזים מכלל האוכלוסיה הבוגרת שיש להם השכלה על תיכונית כל שכשהי (עיבוד תמונה)

ציונים נמוכים במתמטיקה ומיומנויות מחשב 

הנתון הזה הוא בהחלט יפה, מכיוון שה- OECD מגדיר כבוגרים את האוכלוסיה בגילאי 25 – 64. בהינתן שהצעירים הישראלים בדרך כלל מתחילים ללמוד בגיל מאוחר יותר מאשר מקביליהם בשאר העולם, תוצאה הזו מראה שהצעירים בישראל מצליחים להדביק את פער ההשכלה די מהר.

יחד עם זאת, עצם העובדה שאנשים משכילים, לא אומרת דבר על איכות ההשכלה. כשבודקים את האיכות, התוצאות לגבי הישראלים פחות מחמיאות. ה- OECD ערך מבחן למיומנות מבוגרים, שבו גם ישראל לקחה חלק. הממצאים מראים שלמרות שיש קשר חזק בישראל בין לימודים לבין הצלחה במבחן המיומנות, ככל שההשכלה גבוהה יותר גם המיומנות גבוהה יותר, עדיין הישראלים קיבלו ציונים נמוכים יחסית.

תרשים 2 מראה את התוצאות הממוצעות במבחן המיומנות במתימטיקה למבוגרים במבחר מדינות. בישראל, אפשר היה לחשוב שלאנשים יש מניע חזק ללמוד את המקצועות המתמטיים, בשל השכר הגבוה במקצועות ההיי-טק. ועם זאת, הציונים בישראל במתימטיקה נמוכים באופן משמעותי בהשוואה לעולם. למעשה, אחד מכל שלושה ישראלים בוגרים הוגדר כבעל מיומנויות נמוכות במיוחד, ביכולות מתמטיות או ביכולות קריאה. כלומר אחד מכל שלושה ישראלים מתקשה בקריאה, או מתקשה בביצוע פעולות חשבון בסיסיות של חיבור וחיסור.

תרשים  2: ציון ממוצע במבחן PIAAC באוריינות מתמטית. מקור: למ"ס

 ציון ממוצע במבחן PIAAC באוריינות מתמטית (עיבוד תמונה)

במיומנויות מחשב המצב לא יותר טוב: תרשים 3 מראה את אחוז המבוגרים בכל מדינה שהוגדרו כבעלי יכולת טובה או טובה מאד בכישורי מחשב. אפשר לראות שוב שבישראל אחוז בעלי היכולת הטובה נמוך בהרבה מאשר ברוב המדינות המפותחות.

התוצאות הללו חמורות במיוחד עבור ישראל מארבע סיבות. הראשונה, בישראל יש מתאם גבוה מאד בין מיומנויות הורים למיומנויות הילדים. הכישורים הנמוכים של המבוגרים בדור הנוכחי צפויים להיות מועברים לילדיהם, מה שיביא להגדלת הפערים גם בדורות הבאים.

השנייה, בישראל יש מתאם חזק בין מיומנויות לשכר. בעלי המיומנויות הגבוהות עובדים במשרות עם שכר גבוה, רובן משרות בהיי-טק, ובעלי המיומנויות הנמוכות, מרוויחים שכר נמוך. אפשר לראות את זה בתרשים 4 שמראה את הקשר בין מיומנויות הקריאה לשכר. מי שמדורגים ברמות הגבוהות במיומנויות הקריאה מרוויחים בממוצע כמעט כפול, מאלו ברמות הנמוכות.

תרשים 3: אחוז אוכלוסייה המוגדר ברמה גבוהה או גבוהה מאד בכישורי מחשב. מקור: למ"ס

 אחוז המבוגרים בעלי יכולת טובה בשימוש במחשב (עיבוד תמונה)

 

תרשים 4: שכר ממוצע לגברים לפי הרמה שהשיגו באוריינות קריאה. מקור: למ"ס

 

 שכר ממוצע לגברים לפי הרמה שהשיגו באוריינות קריאה (עיבוד תמונה)

אין ביקוש לעובדים משכילים 

הסיבה השלישית היא, שבישראל רמת ההשכלה עולה משמעותית על  הביקוש לעובדים משכילים. כתוצאה מכך, חלק גדול מהעובדים שרוכשים השכלה אקדמית אינם יכולים לממש את הכישורים שרכשו. תרשים 5 מראה זאת: בענפי השירותים האישיים, שהם ענפים שדורשים השכלה בסיסית בלבד, יש עלייה חדה ומתמשכת ברמת ההשכלה של העובדים. אבל לא רק שהשיפור בהשכלה אינו מתבטא בעלייה בתוצר; הנתונים מראים שיש דווקא ירידה בתוצר לשעת עבודה.

כלומר, זה לא שהעלייה בהשכלה נובעת מכך שיש צורך בכישורים טובים יותר כדי לעשות עבודה טובה יותר, אלא העלייה בהשכלה נובעת מכך שאנשים למדו, לא מצאו עבודה, והלכו לעבוד היכן שהתאפשר להם. המצב הזה הוא מתכון לתסכול גובר, מאחר שאנשים משלמים הרבה כסף לרכישת השכלה, ולבסוף מוצאים עצמם עם עבודה הדורשת כישורים פחותים, אפילו די בסיסיים, ושכר נמוך.

תרשים 5: השכלה ותוצר לשעת עבודה בענפי השירותים האישיים. מקור: ברנד (2013)

 השכלה ותוצר לשעת עבודה בענפי השירותים האישיים (עיבוד תמונה)

הסיבה הרביעית נגזרת מכל שלוש הקודמות. רכישת השכלה על תיכונית דורשת זמן. בפרק הזמן הזה המוקדש ללמודים היו אותם אנשים יכולים לרכוש ניסיון מקצועי מעשי, וניסיון כידוע שווה כסף. לכן יש מקום לשקול האם נכון להמשיך לעודד ולדחוף רוחבית את כולם להשקיע בלמודים גבוהים כאידאל, ואולי לגרום לכך שחלק מהלומדים יחושו מתוסכלים (מאחר וציפיותיהם מרכישת ההשכלה לא יתממשו), או שמא כדאי לעודד אנשים גם ללמוד מעשית את הנדרש, דרך צבירת ניסיון מעשי בעבודה, ובכך יוכלו אלה לתרום יותר הן לעצמם והן לחברה.

 

 

 

האמונה הרווחת שלפיה מחירי הדירות בישראל לעולם אינם יורדים, והמוחשיות של הדירה לעומת ני"ע, מביאות אנשים להאמין שמדובר בהשקעה הבטוחה ביותר ■ עם זאת, בדיקה פשוטה מגלה כי מדובר בהשקעה תנודתית ומסוכנת יותר מהשקעה באג"ח - וגם כזו שמניבה בטווח הארוך תשואות נמוכות יותר 

12.02.2018 

אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

עליות המחירים בשוק הדיור מאז 2008 גורמות ללא מעט אנשים לחשוב שדירות הן הנכס הבטוח ביותר להשקעה, בין השאר משום שמדובר בנכס "שניתן לראות בעין". "המחיר של דירות בישראל אף פעם לא יורד," הוא משפט שכיח בציבור, אך את התוצאות בפועל אפשר לראות בשטח, כמתואר בתרשים 1. הקו הכחול בתרשים מראה את אחוז משקי הבית שיש ברשותם דירה אחת לפחות. בין השנים 1995ל- 2008 שיעור הבעלות על דירות היה בירידה. למי שלא זוכר, בתקופה הזאת היתה ירידה ריאלית במחירי הדירות, וחלק מהזמן אפילו ירידה נומינלית. מאז 2008, יש עליה בשיעור הבעלות על דירות, ועל אף התחושה בציבור ש"היום הרבה יותר קשה לקנות דירה מאי פעם", אחוז משקי הבית שיש בבעלותם דירה דווקא עלה בתקופה שבה מחירי הדירות עלו (כך עד 2013 שבה יש התייצבות בשיעור הבעלות).

תרשים 1 : שיעור משקי הבית שיש בבעלותם דירה אחת לפחות ושיעור משקי הבית שמתגוררים בדירה שבבעלותם. מקור: למ"ס

שיעור משקי הבית

מעניין לראות שבאותו פרק זמן שבו הבעלות על דירות עולה, שיעור משקי הבית המתגוררים בדירה שבבעלותם נמצא בירידה. כפי שאפשר לראות, הקו החום נמצא בירידה וממשיך במגמה גם כשהבעלות הדירות גדלה ב- 2005. ניראה כי למרות שמרבים לדבר על ההבדלים בין המשקיעים בדירה שניה ושלישית לבין רוכשי דירה ראשונה, עליות המחירים של השנים האחרונות הפכו גם את רוכשי הדירה הראשונה למשקיעים. חלק לא זניח מרוכשי הדירה הראשונה קונים דירה כדי שיהיה בבעלותם נכס, מתוך אמונה שעליות המחירים יחזירו להם את ההשקעה, בעוד שבפועל הם ממשיכים להתגורר בדירה שכורה.

האם זאת השקעה טובה לטווח ארוך? תרשים 2 מראה את מחירי הדירות הריאליים מאז 1999. אפשר לראות ,כי למרות העלייה המהירה במחירי הדירות מאז 2008, מי שרכש דירה ב- 1999, כהשקעה ל- 20 שנים, הרוויח תשואה ריאלית של פחות מארבעה אחוזים לשנה. בהנתן שגם התשואה מהשכרת דירה היא לא גבוהה, עולה שהתשואה מהשקעה לטווח הארוך בדיור היא די נמוכה.

תרשים  2: מחירי הדירות הריאליים. מקור: למ"ס

מחירי דירות ריאליים

אבל, התשואה הנמוכה יחסית על דירות אינה המרכיב היחיד בקביעת ההחלטה האם להשקיע בדירה או בנכס אחר. אנשים רוכשים דירות כי הם מרגישים שזה הנכס הבטוח ביותר להעביר ברבות הימים לילדיהם או שזו ההשקעה הבטוחה ביותר לקראת הפנסיה. אבל אם מחפשים "בטחון", צריך לשאול מהו הסיכון.

 אחד הסיכונים שאנשים חוששים מפניו הוא תנודתיות וחשש לאבד את כספי ההשקעה. משום כך רוב האנשים חוששים להכנס לשוק ההון הנתפס "כשוק של טייקונים שעושים תספורות ומשאירים את המשקיעים בלי כספם". לעומת זאת, מרבית  האנשים מרגישים שדירה היא נכס אמיתי שמחירו עולה באופן אמיתי וסולידי, ולכן אם יצטרכו יום אחד למכור, יוכלו לעשות זאת בכל רגע נתון, ברווח שיספיק להם כדי לכסות את כל צרכם.

אבל במציאות, דירות הן נכס שמחירו מאד תנודתי. רמז לרמת התנודתיות אפשר לראות אם בוחנים את השינויים במחירי הדירות ברמה העירונית (במקום ברמה הארצית). תרשים 3 מראה שינויים שנתיים במחירי דירת ארבעה חדרים ממוצעת בחיפה, בתל-אביב ובירושלים.

תרשים  3: תשואה שנתית ממוצעת בת"א, חיפה, ירושלים ותשואה של אג"ח ממשלתי שקלי. מקור: למ"ס ובנק ישראל

תשואת דירות שנתית ממוצעת

לצורך ההשוואה, התרשים מציג גם את התשואה השנתית הממוצעת של אג"ח ממשלתי שקלי ל- 5 שנים. אפשר לראות שהמחיר של הנכס שנתפס כפחות בטוח היה בממוצע יציב יותר ממחירי הדירות בערים. התוצאה היא שמי שהשקיע באג"ח הממשלתי מ- 1999 ועד עד 2016 קיבל תשואה ממוצעת של 5.15% לשנה עם תשואה מינימלית של קצת פחות מאחוז. מי שהשקיע בדירות בחיפה, קיבל תשואה ממוצעת של 2.15% לשנה עם סיכון לירידות מחירים של עד 10% בשנה, ומי שהשקיע בעיר הרווחית ביותר, תל-אביב, הרוויח תשואה של 4.24%, עם סיכון לירידות מחירים של 13% בשנה. כלומר, בהסתכלות על ערים שונות בנפרד לאורך זמן, דירות הן נכס עם תשואה לא גבוהה ורמת סיכון גבוהה.

פרט לתנודתיות במחיר, רוכשי דירות חשופים לגורמי סיכון נוספים, ובהם משתנים לא נשלטים רבים. לדוגמא: מאפייני השכנים, רמת החינוך, שירותי הרפואה, הטיפוח השכונתי וכו'. כדי להדגים את ההשפעה של משתנים אלו על רמת הסיכון, לקחתי כאומדן למחיר דירה את ממוצע המחירים של דירת ארבעה חדרים בבניין מגורים, עם שטח של בין 90 ל- 110 מ"ר, ברחוב מסויים בהוד השרון (עיר שהיתה במוקד עליות המחירים בשנים 2008-2013). תרשים 4 מציג את השינויים השנתיים במחיר הדירה בין 1999 ל- 2013. בנוסף, התרשים מציג את השינויים שחלו במחירים של שניים מהנכסים בשוק ההון שנתפסים כמסוכנים: מדד אג"ח כללי של חברות ומדד המניות ת"א 25.

תרשים 4: השינויים במחיר דירה בהוד השרון ומדדי ת"א 25 ואג"ח חברות.

נתונים על פי אתר רשות המסים ואתר הבורסה.

השינויים במחיר דירה בהוד השרון

 

הנכס היחידי שמחירו תנודתי יותר מהדירה הבודדת הוא מדד המניות ת"א 25. אבל בעוד שמי שהשקיע במדד קיבל תשואה שנתית ממוצעת של 9.5% על הסיכון שיש בתנודתיות, ההשקעה בדירה הספציפית הניבה  תשואה שנתית ממוצעת של פחות מ- 4% עם אפשרות לירידות מחירים שנתיות ממוצעות של 16%. מי שהשקיע באג"ח, קיבל תשואה של 4.3% לשנה, עם אפשרות לירידות מחירים ממוצעות של 10%. בנוסף לכל, ההבדל המהותי בין השקעה בדירה להשקעה בנכס פיננסי הוא נזילות ההשקעה. מכירת נכס בשוק ההון המשוכלל נמשכת דקות ספורות בלבד, בעוד שמכירת דירה עלולה להמשך חודשים ארוכים, כאשר למשפט "למכור מהר ובכל מחיר" יש במקרה זה משקל רב.

רוכש דירה צריך להיות מודע לכך, שדירה אינה בהכרח נכס השקעה בטוח ויציב, שיעמוד לרשותו בזמינות "ביום סגריר", כפי שהדבר נתפס. עליו להיות מודע לסיכון בתנודתיות ולקשיי הנזילות, ולצפות לרמת תשואה הרחוקה "מלחשי הציבור" המבוססים על "זיכרון קצר טווח". יתרה מזאת, רמת המחירים (לאחר העליות המשמעותיות שבעשור האחרון) והתגברות המעורבות הממשלתית בשוק הדיור עלולה להשפיע על ההיצעים והביקושים במקומות מסוימים, ובכך להגביר את רמת הסיכון ברכישת דירה.

רשת וולמארט היא אולי אחד העסקים המכניסים בעולם אך היא לא מצליחה בכל מקום אליו היא מגיעה. לפני שמתחילים לפנטז על חנויות "כמו באמריקה" - כדאי להבין שלא וולמארט הגדולה תוריד את המחירים בישראל 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 9.2.2018

ההודעה שלפיה וולמארט שוקלת כניסה לישראל הפילה את המניות של רשתות הסופרמרקט המקומיות, ועוררה תקווה בקרב צרכנים שהחלו לחלום על "חנויות כמו באמריקה". יש לזכור שפתיחת סניפי וולמארט בישראל  איננה מהווה פתרון קסמים ל"יוקר המחייה", ושוולמארט היא אמנם החברה הקמעונאית עם ההכנסות הגדולות ביותר בעולם, ושלה קרוב ל- 12 אלף סניפים בכמעט 30 מדינות, אבל לא בכל מדינה אליה היא נכנסה היא הצליחה.

הכשלון הזכור ביותר של וולמארט הוא בגרמניה. ב-1997, הרשת רכשה שתי רשתות סופרמרקט גרמניות והסבה אותן לסניפים שלה. המהלך אמנם לווה בקמפיין חדירה אגרסיבי, אבל בסוף 2006, עזבה וולמארט את  גרמניה, לאחר הפסד של למעלה משלושה מיליארד אירו.

נסיון להתבונן בסיבות לכשלון בגרמניה (כמו גם בכשלונות דומים בדרום קוריאה ובמדינות נוספות), מלמד מה צריך לקרות כדי שוולמארט תצליח. וולמארט נכשלה בגרמניה משתי סיבות עיקריות: הראשונה, היא לא למדה את  הבדלי הצריכה בין גרמנים לאמריקאים. והשנייה, שהיא לא הצליחה להשיג גודל מספיק כדי ללחוץ על הספקים חזק יותר מהמתחרים להוריד מחירים.

לא הבינו את האופי הגרמני

הסיבה הראשונה פחות רלוונטית למקרה הישראלי: חלק גדול מהכשלון של וולמארט נבע מכך שהיא נסתה להקים חנויות ענק מחוץ לערים. בארה"ב זה עובד מצויין, כי האמריקאים רגילים להגיע עם הרכב ולעשות קניה מרוכזת אחת לשבוע. הגרמנים, לעומת זאת,  מעדיפים קניות קטנות ותכופות, וחלקם הגדול אינו משתמש ברכב לנסיעה לעבודה ובחזרה. לכן, חנויות בגרמניה שממוקמות במרכזי הערים מציעות חבילות קטנות המתאימות להתניידות ללא רכב (אף אחד לא אוהב להתנייד ברכבת תחתית  ולצעוד עוד חצי קילומטר מהתחנה עד ביתו כשחבילות תלויות על גבו...). וולמארט גם טעתה בהבנה התרבותית. היא ניסתה להוזיל עלויות בעזרת משכורות נמוכות לעובדים, בדיוק כפי שהיא עושה באמריקה. בנוסף לכך, העובדים נדרשו בכל בוקר להתעמל ולצעוק "וולמארט", מתוך מחשבה לבנות רוח צוות. כשהשמועות על גובה השכר וההתעמלות הקבוצתית "הייחודית"  דלפו החוצה, הצרכנים בגרמניה העדיפו לקנות בחנויות הנותנות לעובדים יחס יותר טוב.

את הסיבה השנייה לכישלון אפשר לראות בתרשים 1. התרשים מתאר את מדד מחירי המזון בגרמניה מ- 1991 ועד 2007. ניתן לראות ירידה המתמשכת במחירי המזון בסוף שנות ה- 1990. הרשתות הגרמניות לא חיכו עד שוולמארט תוריד מחירים – הן הורידו מחירים מהר וחזק. לצורך כך, הן ניצלו את הקשרים שלהן עם הספקים המקומיים, ועוד יותר מכך, את היכולת שלהן לספק מותגים פרטיים זולים. רק בתחילת שנות ה- 2000, כאשר התברר שוולמארט אינה יכולה לעמוד בתחרות, המחירים חזרו לעלות, אבל בשלב הזה, התבוסה של וולמארט כבר היתה די ברורה.

 

מדד מחירי המזון בגרמניה (עיבוד תמונה)

אפשר להפיק מספר לקחים מניסיון החדירה הכושל של וולמארט לגרמניה בכדי להעריך את דרכי הפעולה בהן תנקוט וולמארט בישראל (ככל שהיא תקבל החלטה להיכנס לשוק). יש להניח כי וולמארט תתחיל את חדירתה באמצעות רכישת אחת הרשתות המקומיות. היא תתור אחר רשת עם מספר גדול של חנויות במיקומים נוחים. דבר זה עשוי לגרום למחיר המניות של הרשתות בארץ לעלות בשלב החיפוש, כתוצאה מנוכחות שחקן חדש אשר ינסה לקנות אחת מהן (בהמשך, כשיתברר מי הרשת הנבחרת, האחרות ככל הנראה יחזרו לרדת).

וולמארט תנסה גם להוזיל עלויות דרך חסכון בעלויות העבודה. כאן יהיה לה קשה יותר מאחר ומרווח הגמישות מאד מוגבל, שהרי מרבית  העובדים ברשתות הינם ממילא עובדים בשכר נמוך (למעט רשת מגה, בה לעובדים יש זכויות שוולמארט תאלץ להתחשב בהם). בכל מקרה, יש להניח שהדבר לא יפגע, או רק מעט יוריד, בעלויות השכר הקיימות ברשתות.

סביר להניח גם שהרשתות בארץ ינסו להתגונן ותהיה הורדת המחירים. יתכן שכדי להקדים תרופה למכה, הן ינסו לחזק את המותג הפרטי שלהן, שעדיין לא בכל הרשתות תפס את נתח השוק המקביל לו באירופה (בשופרסל המותג הפרטי תופס נתח שוק די דומה לנתונים באירופה, ברמי לוי ובויקטורי עדיין לא).

בכל מקרה, ירידת מחירים, והתחזקות של מותגים פרטיים יכולה בהחלט להיות לטובת הצרכנים, וזה כמובן ההיבט החיובי בכניסה של וולמארט לארץ. עם זאת, בתנאים הקיימים, תחת מגבלות הכשרות והייבוא, ספק אם לוולמארט יש יתרון משמעותי על הרשתות המקומיות בארץ. במידה והממשלה תצמצם את הפיקוח על הייבוא לישראל, וולמארט תוכל לנצל את מעמדה כחברה הגלובלית ולהביא מוצרים זולים מחו"ל. מהלך כזה, אם יקרה, הוא בבחינת שינוי בהיקף גדול הרבה יותר מעצם הכניסה של וולמארט לארץ. אם כך, אז למה צריך להזמין את וולמארט בשביל ליישם שינוי כזה? הממשלה יכולה לשנות את כללי הפיקוח על היבוא, ואז נראה גם מחירים יורדים, וגם רשתות מחו"ל המתעניינות ביוזמתם, וללא צורך בהזמנה, באפשרות להיכנס לשוק הישראלי .

שכר הדירה הממוצע בישראל עלה בשנים האחרונות בצורה ניכרת, אך מדד השכירות של הלמ"ס עלה בשיעור מתון בהרבה. מה גרם לפער בין 2 מדדים דומים, לכאורה, ומה המשמעות של טעות זו? ניתוח

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

2.2.2018

 הכל התחיל מגרף אחד. תרשים 1 מראה אותו: הקו הכחול מתאר את המחירים הממוצעים של שכר דירה. הקו החום  מתאר את מדד מחירי הדירות. שני הקווים מבוססים על נתונים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס). אפשר לראות ששני הקווים פחות או יותר מקבילים עד 2008. בין 2008 ל- 2015, לעומת זאת, מדד מחירי הדירות עלה בקצב די מתון, בזמן שמחירי הדירות הממוצעים עלה בקצב מהיר הרבה יותר.

 

מדד מחירי הדירות ומחירי דירות ממוצעים 1998 - 2017 (עיבוד תמונה)

ההפרדות בין שני הקווים מוזרה, מכיוון שבשורה התחתונה, משתמשים (כמעט) באותו בסיס נתונים כדי לחשב את שניהם. בכדי להבין מדוע התופעה לא הדליקה נורות אדומות בלמ"ס באופן מיידי, צריך להבין שיש הבדל בסיסי במה שהקווים הללו מתארים. הקו של מחירים ממוצעים מתאר את המחיר הממוצע של דירה שמושכרת בישראל. הוא מחושב באופן הכי פשוט: לוקחים את מחירי השכירות ממדגם של דירות ומחשבים את המחיר הממוצע.

מדד המחירים אמור להראות מה השינוי הממוצע במחיר השכירות, של דירות מאיכות קבועה. כדי להשוות נכון את המחירים בשנה מסוימת למחירים בשנה אחרת צריך לנכות את משתנה האיכות. תחשבו על זה כך: אנחנו יכולים להשוות את המחיר של גבינת קוטג' שנקנתה היום למחיר גבינת קוטג' שנקנתה לפני 10 שנים, מאחר וזה אותו מוצר. אבל לפני שאנחנו יכולים להשוות את המחירים של דירה שמושכרת היום למחירים של דירה שהושכרה לפני 10 שנים, אנחנו קודם צריכים לוודא שמדובר בדירה עם אותם מאפיינים.

השיפור באיכות הדירות אינו כה גדול 

מכיוון שהאיכות הדירות משתנה (דירות נבנות היום נבנות במפרט שונה מאד מאלו שנבנו לפני 10 שנים,ואלו שונות מאלו שנבנו לפני 20 וכו'), הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משתמשת בשיטה פשוטה כדי לוודא שהאיכות נשארת קבועה: עוקבים אחרי אותה דירה.

לכן,העובדה ששני הקווים נפרדו, יכולה להיות מוסברת בכך שהאיכות הממוצעת של דירות להשכרה  עולה (מה שמביא לעלייה במחיר הממוצע), בעוד שמחיר דירות באותה איכות לא משתנה.

לאורך זמן, ההסבר הזה פחות סביר משתי סיבות: ראשית, אם המקור של  הפער הוא הבדלים באיכות, אזי היה צריך לראות הבדלים כאלו גם בתקופה שבין 1998 ל- 2008, (שבה מחירי הדירות לא השתנו) ושנית, בפועל, אין  הבדלים כאלו משמעותיים באיכות של דירות להשכרה. מלאי הדירות להשכרה משתנה לאט, ולכן לא סביר שדווקא בין השנים 2008 ל- 2014 נרשמו שיפורים כאלה בולטים באיכות שיכולים להסביר עלייה של 30% בשכר הדירה הממוצע.

פערים אלו בין שני המדדים גרמו לעופר דרור מהמועצה הלאומית לכלכלה, בסיוע הלמ"ס, לחפש אחר הסיבה לכך. התשובה שהוא נתן היא מדהימה בפשטותה: שיטת איסוף נתונים של הלמ"ס אינה מדויקת. כדי לקבל נתונים על שוכרים, הלמ"ס משתמש במספר סקרים שהוא עורך. שוכרי דירות אשר נמצאים במדגם של הלמ"ס, מתבקשים לדווח על פרטי החוזה שלהם, בעת חידוש חוזה או בעת חתימת חוזה חודש. אם השוכר עובר לדירה חדשה, המעקב אחריו ממשיך, אבל השינוי בשכר הדירה ירשם בעת חידוש החוזה, ולא בהשוואה למחיר ששילם השוכר הקודם שהתגורר באותה דירה.

כך נוצר מצב שבו הלמ"ס מחמיץ את השינויים במחיר בעת החלפת השוכרים.

משכירים נוטים בדרך כלל לתת לשוכרים ממשיכים תנאים טובים יותר מאלו הניתנים לשוכרים חדשים. בתקופות שבהן אין שינויים מהותיים בשכר דירה, זה לא יוצר בעיה גדולה, כי ההבדלים הם קטנים, אם בכלל. אבל בתקופות של עליות מהירות בשכר הדירה, זה יוצר הבדל משמעותי, מכיוון שלא פעם משכירים מוכנים להשאיר לשוכר טוב את אותו מחיר, גם אם המחירים בסביבה עלו בעשרה אחוזים.

ההשפעה על המדד - זניחה 

בהנתן ששיעור השוכרים שמחליפים דירה הוא בערך רבע מכלל השוכרים, ההתעלמות מעליות מחירים כתוצאה מהחלפת דיירים יצרה את הפער המשמעותי שנראה בתרשים 1.

בין 2008 ל- 2015, מדד מחירי השכירות עלה בכ- 33%, לעומת עלייה של 63% במחירי השכירות הממוצעים. גם אם חלק מההבדלים נובעים משינויים באיכות ולא מהבעיה באיסוף הנתונים, עדיין מדובר בפערים משמעותיים. לפערים אלו יש גם  השלכות על מדד המחירים לצרכן, מאחר ומשקל מדד מחירי השכירות מהווה כ- 7% ממנו. בנוסף, פערים אלו משמעותיים להבנת מצב שוק הדיור: בהינתן שעליות המחירים היו אכן חזקות בהרבה מכפי שנמדדו על ידי מדד מחירי השכירות, אפשר להבין מדוע שוכרי הדירות מתוסכלים, בעוד שקובעי המדיניות (המאמינים שעליות המחירים בשוק השכירות היו נמוכות בהרבה מאשר בשוק הדירות לרכישה) חשים בנוח.

הלמ"ס זיהה את הבעיה, ובעקבות הדו"ח של הועדה לטיוב נתוני הדיור בראשות פרופסור דני בן שחר, נראה שהלמ"ס יתקן את העיוות ויאמץ את הכלים הדרושים כדי לפתור אותה.

<< <  Page 2 of 45  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום