עיתונות מקצועית - אינפיניטי

עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

 ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.

בשנים האחרונות, שומעים הרבה את המונח "משבר הדיור" בהקשר של עליית מחירי הדיור. אבל יש משהו שתמיד הטריד אותי בכל פעם ששמעתי את המונח הזה. אני חושב שאחרי לא מעט מחשבה, הבנתי מהו.

כשמדברים על משברים בשוק הדיור, בדרך כלל מדברים על אחד משני מצבים: הראשון, הוא ירידת מחירי דיור. במצב הקיצוני, מדובר על נפילה חדה במחירי הדירות, מהסוג שהיה בארה"ב אחרי 2006, כשמחירי הדירות צנחו, בממוצע בכ- 20% בתוך פחות משנתיים. אולם, משבר בשוק הדירות יכול להתרחש גם כשמחירי הדירות מדשדשים.

בישראל, מחירי הדירות ירדו לאטם בערכים ריאליים מאמצע שנות ה- 90 ועד 2007/8. מי שזוכר, עוד זוכר איך קברניטי המשק וענף הנדל"ן בכו על כך שהמשבר בענף הבנייה מהווה משקולת משמעותית על הצמיחה של המשק. אזכיר כי ב- 1997, ההשקעות בנדל"ן היוו כ- 14% מכלל ההשקעות במשק. ב- 2008, רגע לפני פרוץ "המשבר הנוכחי" הם היו רק מעט יותר מחצי, 7.6%. מספר העובדים בענף הבנייה ירד מלמעלה מ- 250 אלף ב- 1997 לפחות מ- 200 אלף ב- 2003, והדבר תרם לא מעט לכך שהאבטלה ב- 2003 היתה עשרה אחוזים.

ברור ש"משבר הדיור" שעליו מדברים היום, אינו משבר מהסוג הזה.

הסוג השני של משבר הוא משבר שבו לאנשים אין היכן לגור. משבר כזה היה בארץ בשנות ה- 50, והדבר הוביל להקמת המעברות. משבר דומה התרחש גם בשנות ה- 90 בעקבות גלי העלייה הגדולים, ומי שעלה אז זוכר מצב בו שתיים ושלוש משפחות גרו בדירה אחת, או בקרוואנים.

לכאורה, מפתה לחשוב שמשבר הדיור שעליו מדברים היום הוא משבר מהסוג הזה. אבל הנתונים לא מתיישבים עם הטענה הזאת. ניתן לראות שאחוז משקי הבית שיש בבעלותם דירה יורד באופן עקבי עוד מ- 2003. דווקא כשאנשים הבינו שמחירי הדירות עולים, במהלך שנת 2008, שיעור הבעלות על דירות חזר לעלות. כלומר מה שמנע מאנשים לרכוש דירות הוא לא העלייה במחירי הדירות, אלא הירידה במחירי הדירות. כל עוד מחירי הדירות ירדו, אנשים לא רצו להחזיק בנכס שהשווי שלו יורד. כך שהעלייה במחירי הדירות דווקא מעודדת את שיעור הבעלות על דירות, לא עוצרת אותו.

הטענה שמשבר הדיור נובע ממחסור משמעותי בדירות, לא מתיישבת גם עם הנתונים המעידים על צפיפות הדיור, מספר הנפשות בדירה חלקי מספר החדרים, של משקי בית הגרים בדירה שבבעלותם ושל שוכרי דירות. אפשר לראות שגם עבור משקי בית שגרים בדירה שבבעלותם וגם עבור שוכרי דירות, צפיפות הדיור נמוכה יותר ב- 2014 מאשר ב- 2006, שנתיים לפני תחילת העלייה במחירי הדיור. כך שלמרות העלייה במחירי הדירות, לא נראה שיותר אנשים מצטופפים בבית אחד.

כך שהמשבר הנוכחי הוא משבר מסוג אחר. כדי לנסות להבין מהו המשבר הזה, אפשר להתבונן בתרשים 1 בפער שבין אחוז משקי הבית שיש בבעלותם דירה לבין אחוז משקי הבית שגרים בדירה שבבעלותם. ניתן לראות כי הפער הזה הצטמצם בתקופה שלפני עליית מחירי הדירות ומאז הוא גדל בחדות. נכון ל- 2014, לכחמישה אחוזים ממשקי הבית היתה דירה, אבל הם העדיפו לגור במקום אחר.

כך שמשבר הדיור, הוא בעצם משבר לא של שוק הדיור, אלא פן נוסף של הגידול באי שוויון בישראל. האנשים שרוכשים דירה בפריפריה אבל מעדיפים לגור במרכז, משלמים שכר דירה גבוה לבעלי הדירות במרכז, ומקבלים שכר דירה נמוך בהרבה בפריפריה. הם מקווים שעליית מחירי הדירות בפריפריה תביא לכך שבעתיד סידור זה ישתלם להם, כי הם יוכלו למכור את הדירה בפריפריה ולרכוש דירה במרכז. אבל בפועל ניתן לראות את ההפרש בין המחיר של עסקה ממוצעת ב- 2007 ו- 2016 בדירות בנות ארבעה חדרים באזורים שונים בארץ. ניתן ללמוד שמי שרכש דירה בתל-אביב הרוויח בתקופה הזאת יותר משני מיליון ש"ח. מי שרכש אותה בשאר האזורים הרוויח בין חצי לפחות מחמישית.

מה שמחזק את הטענה כי משבר הדיור הוא בעצם משבר של אי-שוויון הוא התחושה של כעס ציבורי על ה"משקיעים," כי הם נהנים מעליית מחירי הדיור יותר מאשר אחרים. גם הפתרון הפוליטי של דירות בתכנית "מחיר למשתכן" הוא בעצם נסיון למצוא פתרון למשבר האי שוויון: בעזרת תכנית "מחיר למשתכן", נותנים לכאורה לכולם ליהנות מהעלייה במחירי הדירות, ולכן מצמצמים את הגידול באי השוויון.

אבל כל עוד אנשים רוצים לגור במרכז, הדבר לא ישתנה. מאחר ובעוד מספר שנים, כאשר יסיימו לבנות את חריש ואת הפרוייקטים בתכנית "מחיר למשתכן" בפריפריה, ישאר לברר כמה אנשים גרים שם, וכמה אנשים מעוניינים להשכיר את הדירה שלהם. אז גם יתברר מה המחירים שהמשכירים יוכלו לקבל, והאם ההחזר הזה מכסה את המחיר שהם משלמים עבור השכירות בתל אביב ואת המשכנתה שהם לקחו על הדירה. אם יתברר שלא, אז עלולה להגיע ירידה במחירי הדירות בפריפריה, ואז הפערים יגדלו אפילו יותר.

אפשר היה לצמצם את הבעיה אם היו מבינים שהבעיה היא לא מחסור בדירות, אלא שלא כולם יכולים לגור במרכז. הפתרון הוא הרחבת התשתיות בפריפריה, ובפרט תחבורה, חינוך ובריאות,  כך שאנשים ירצו לגור בפריפריה. אולם, יותר קל לבנות דירות במחיר למשתכן ולהכריז שכולם יקבלו דירה, גם אם לא כזאת שהם רוצים לגור בה.

 

 הפריון במדינת ישראל הוא מהנמוכים במערב וההוצאה על ביטחון היא הגבוהה ביותר מבין מדינות ה-OECD. איך זה משפיע על יוקר המחייה ואיך הסכם שלום ישפר את המצב?

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה. 7.5.2017

קצת אחרי יום העצמאות, זה זמן טוב לשאול מה היה קורה למדינת ישראל אם במקום להיות במצב מלחמה תמידי היה אפשר שיהיה פה אחרת - איך ישראל היתה נראית לו תל אביב היתה ז'נבה ולשתיהן היתה סיסמא אחת: לעשות כסף.

קצת קשה לנתח את התמונה הכוללת במצב הזה, אבל בכל זאת, אפשר לשאול איך היו נראים הדברים מבחינת ההכנסה של האזרח הממוצע. כפי שאפשר לראות בתרשים 1, פריון העבודה בישראל הוא נמוך באופן משמעותי מהממוצע של המדינות המפותחות. מי שזה נשמע לו כמו עובדה משעממת או חסרת חשיבות, צריך לזכור שפריון העבודה מחושב ככמות התוצר במונחים כספיים שמייצר עובד בשעת עבודה. לכן, בשורה התחתונה, כל עלייה בפריון העבודה גוררת עלייה בשכר.

תרשים 1 : פריון העבודה לשעת העבודה: דולרים במונחי כוח קנייה (PPP). מקור: גבע (2015)

פריון במדינות ה-OECD (צילום מסך)

 

אם יוזמי המחאה החברתית צודקים והבעיה הגדולה של הציבור בישראל היא יוקר המחייה, אז כל שיפור בפריון העבודה יקדם את הפתרון של הבעיה, כי ככל שהפריון יהיה גבוה יותר, השכר יהיה גבוה יותר והמחירים נמוכים יותר.

איך זה קשור לעובדה שתל אביב היא לא ז'נבה? נתחיל מתקציב הבטחון. תקציב הבטחון של ישראל מהווה כמעט 6% מהתוצר הלאומי. כפי שאפשר לראות בתרשים 2, זה בערך פי 3.5 מההוצאות של מדינה מפותחת ממוצעת. המשמעות היא שממשלת ישראל מוציאה הרבה פחות מממשלות אחרות על חינוך, על בריאות ועל שירותים ליצרנים ולצרכנים. זה לא במקרה שבדירוג הנוחות של עשיית עסקים של הבנק העולמי ישראל ממוקמת במקומות לא מחמיאים. בין היתר, ישראל ממוקמת במקום ה- 52 בדרוג הכללי, במקום ה- 96 מבחינת הנוחות של מערכת המס, במקום ה- 89 מבחינת היכולת לכפות הסכמים ובמקום ה- 126 מבחינת היכולת לרשום נכס (למי ששואל למה מחירי הדיור עולים).

תרשים 2 : הוצאות בטחון כאחוז מהתוצר. מקור: גבע  (2015)

הוצאות על ביטחון במדינות ה-OECD (צילום מסך)

 

זה לא מקרה כי כשהמדינה מוציאה כל כך הרבה על בטחון, נשאר הרבה פחות להוציא על דברים אחרים. כשזה נמשך לאורך שנים, נוצרת גם מנטליות שמשמרת מנגנונים שמתקיימים, ולכן הדברים לא משתפרים, או משתפרים, אבל מאד לאט.

ברור שגם אם היה שלום כולל במזרח התיכון, היה לישראל צורך בצבא – גם לשוויץ יש אחד, ולא קטן. אבל לו אפשר היה להוריד את הוצאות הבטחון לרמה הממוצעת של המדינות המפותחות, אז שורה של מחקרים מראים שהגידול בתוצר יהיה לפחות שישה אחוזים, שיבוא לידי ביטוי בעלייה בפריון של כ- 7%. כלומר פוטנציאל לעלייה בשכר הממוצע של כ- 7 אחוזים.

עוד יתרון מצמצום ההוצאות על צבא הוא העובדה שצעירים יוכלו להתחיל ללמוד ולעבוד בגיל 18, במקום בגיל 21 (לא כולל הטיול להודו). לו זה היה קורה, כפי שזה קורה בשאר העולם המפותח, היתה מתקבלת עלייה נוספת של עוד כששה אחוזים בפריון.

כך שבסך הכל, ההשפעה הישירה של הקטנת הצבא על השכר היא למעלה מ- 10 אחוזים. זה כמובן לא כל השינוי, כי כל הקטנה בהוצאות הבטחון תוכל להביא גם לשיפור ההשקעה בהון ובהשכלה. אחת הבעיות הגדולות של המשק הישראלי הוא המחסור בתשתיות: בין היתר כבישים, רכבות, חשמל, בתי ספר. כל הקטנה של הוצאות הבטחון, תביא לשיפור בתשתיות, והשיפור הזה הוא המפתח לצמיחה כלכלית של ישראל בעתיד.

עכשיו נשאלת השאלה איך עושים את זה, ומה התפקיד של הממשלה. ברור שישראל אינה נמצאת ליד ז'נבה, אבל עד לפני 70 שנים, גם בסביבה של ז'נבה היתה אלימות רבה. כדי שהמצב בישראל יהפוך מטוב למצויין, צריך לסדר לא רק את הכלכלה, אלא גם לנסות להפוך את המזרח התיכון למקום רגוע יותר.

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה. 7.5.2017

  הרפורמה בשוק הסלולר ב-2010 הובילה לתחרות עזה בתחום, שנמשכת עד היום ■ החברות, שנפגעו מהמהלך, עברו מאז כברת דרך משמעותית בניסיון למצוא אפיקים חדשים שיפצו אותן על אובדן ההכנסות

חן יצחק |  אנליסטית בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

 

בשנת 2010 משרד התקשורת החל בתהליך להוזלת המחיר בתחום הסלולר ע"י הגברת התחרות והפחתת חסמי הכניסה. כחלק מהרפורמה נכנסו לשוק התקשורת שתי חברות חדשות, גולן טלקום ו HOT מובייל ומפעילות וירטואליות, כשהראשונה הייתה רמי לוי תקשורת. התחרות בשוק הסלולר ממשיכה גם היום עם כניסת מפעילה שישית- חברת אקספון, שקיבלה רישיון להפעלת רשת סלולר ממשרד התקשורת והיא צפויה להיכנס לשוק המקומי בעוד כחצי שנה.

החברות החדשות נכנסו לשוק עם חבילות במחיר נמוך משמעותית והצליחו לגרור למלחמת המחירים גם את השחקניות הוותיקות- פרטנר, סלקום ופלאפון. הרפורמה הייתה חיובית לצרכן שנהנה ממחירים נמוכים יותר, אך התחרות פגעה בהכנסות החברות ואילצה אותן לבצע התייעלות והתאמות נוספות הנדרשות בכדי להתאים את עצמם לסביבה החדשה.

התחרות העזה בענף הסלולר הביאה למעבר גבוה של מנויים בין המפעילים הסלולריים תוך שחיקת הכנסותיהם אשר גרמו לירידה משמעותית של ההכנסה הממוצעת למנוי (ARPU). בחברות סלולר הוותיקות, ה ARPU ירד בכ-40% בשנת 2016, לעומת שנת 2011 והגיע להכנסה חודשית ממוצעת של 63-65 ₪.

התחרות הטלוויזיונית של סלקום

בכדי להתמודד עם התחרות בשוק הסלולר החברות החלו לחפש מנועי צמיחה חדשים. סלקום נכנסה לתחום הטלוויזיה בדצמבר 2014 כאשר השוק היה מצוי בדואופול של Yes ו HOT, אשר נהנו ממיעוט שחקנים בשוק הטלוויזיה, מה שאפשר להן ליישר קו בהעלאת מחירים. סלקום נכנסה לשוק עם חבילת טריפל במחיר מוזל והצליחה לחולל תחרות. החברות הוותיקות נאלצו להוריד מחירים על מנת לצמצם את הנטישה של הלקוחות. בשנת 2016, מצבת בתי אב של סלקום tv בתחום הטלוויזיה גדלה ב 48 אלף מנויים (גידול של 76% משנת 2015). מנגד, YES איבדה 21 אלף מנויים ו HOT איבדה 13 אלף מנויי טלוויזיה ב-2016. אומנם, נתח השוק של סלקום בשוק הטלוויזיה עדיין לא משמעותי ומוערך בכ-7%, לעומת yes כ-40% והוט כ- 50%.  התחרות בשוק הטלוויזיה ממשיכה עם הודעת חברת טריפל סי על כוונתה להיכנס לשוק. החברה צפויה להשיק טלוויזיה רב ערוצית באמצעות המותג Smart במחיר מוזל. בנוסף, חברת פרטנר הצהירה כי היא עתידה להיכנס לתחום הטלוויזיה כבר השנה.

הצרכן נהנה ממחירים נמוכים בענף התקשורת בעקבות התחרות הגדלה, אך הרווחיות של החברות נפגעת וכתוצאה מכך ההשקעות שלהן קטנות. חברות בתחום הסלולר והטלוויזיה הקטינו את ההשקעות שלהן בכ- 20%-30% בשנת 2016, לעומת שנת 2012. בפרטנר, חלה ירידה חדה יותר של כ- 60%. הקיצוץ המתמשך בהשקעות פוגע במובילות הטכנולוגית בישראל ובצרכן הישראלי. בעידן של היום, קדמת הטכנולוגיה חשובה לצרכן וכמובן הכרחית לחברות התקשורת.

לאחרונה, סלקום השיקה חבילת תקשורת מרובעת בעלות של 249 ₪ למשך שנה הכוללת: טלוויזיה, 3 מכשירי סלולר, אינטרנט (ספק + תשתית) וטלפון קווי. עלות החבילה זולה משמעותית, ביחס לכל שירות בנפרד, מהמחיר שהצרכן משלם כעת. השירות קוואטרו שהציגה סלקום הינו היחיד בשוק והמתחרות בזק (YES) ו- HOT לא יכולות להציע את מכלול שירותים אלו בגלל מגבלות רגולטוריות. סלקום מצטיירת כמובילת שוק במהלכים חדשים ובעלת הפוטנציאל הגדול ביותר.

הפרויקטים של פרטנר

בנוסף לסלקום, לחברת פרטנר שני פרויקטים אסטרטגים לתקופה הקרובה. השקת הטלוויזיה ופריסה תשתית קווית עצמאית מבוססת סיבים אופטיים שהצלחתו תלויה במשרד התקשורת (הרגולטור). פרויקט הסיבים צפוי ליצור אלטרנטיבה לחברות בזק ו- HOT ולגרום לירידת מחירים.  מהלך זה צפוי לבסס את פרטנר מחברת סלולר לקבוצת תקשורת.

בזק עדיין קבוצת התקשורת הגדולה בישראל, הפגיעה מהרפורמה בשוק הסלולר כמעט ולא הורגשה ולכן היא החברה היחידה שממשיכה לחלק דיבידנדים. תשואת הדיבידנד של בזק ב-12 החודשים האחרונים עומדת על 6.7%, אך הסיכונים הרגולטורים עלולים לפגוע ברווחיות החברה ובתשואת דיבידנד, בדומה למה שקרה לפני 5 שנים בחברות הסלולר.

למעוניינים, ניתן להיחשף לענף דרך החזקה ישירה באחת מהמניות- בזק, סלקום או פרטנר. מתחילת השנה מניית סלקום הציגה תשואת יתר על מניות פרטנר ובזק. מניית סלקום עלתה בכ- 16% בהשוואה למניית פרטנר שירדה בכ- 1% ולעומת מניית בזק שירדה בכ- 15%.

בשל המהלכים שהתרחשו והסיכונים הצפויים, המניות התנהגו באופן שונה זו מזו ובשל כך נוצר פער במכפיל תזרים תפעולי (EBITDA/EV) בין החברות. חברת פרטנר ובזק מתומחרות נמוך יותר עם מכפיל EBITDA/EV צפוי לשנת 2017 של כ- 6.7 לעומת סלקום עם מכפיל צפוי של 7.6.

 

תשואת מניות התקשורת מתחילת השנה

 

  "מקרון הוא חדשות טובות למאקרו, אבל הבעיות הקשות של אירופה הן במיקרו", כך אמר היום (ב') אמיר איל, יו"ר קבוצת ההשקעות אינפיניטי-אילים בתגובה לניצחונו של עמנואל מקרון, בבחירות לנשיאות צרפת.

איל טוען שבחירתו הצפויה של מועמד מתון, הפחיתה בשלב זה את החששות מפני בדלנות אירופאית ופירוק הגוש, אולם בעיית ההגירה ופצצת הזמן הדמוגרפית, תמשיך להיות בעיה מרכזית של הצרפתים והאירופאים בשנים הקרובות.

 

אמיר איל אמיר אילצילום: אוראל כהן

"בחירתו של מקרון הליברל כלכלית, תאפשר למשקיעים לחזור להתרכז בכלכלה האירופית עצמה, המפגינה ניצני התאוששות, בעיקר עקב ההרחבה הכמותית, שתימשך עוד תקופה ארוכה. אולם, בעוד שמגמת צמיחה מתונה אכן ניכרת בגוש בכלל ובמדינות מסוימות בפרט, עדיין אירופה סובלת ותמשיך לסבול מבעיות בסיסיות של ילודה נמוכה עד שלילית וניגודי אינטרסים בין המדינות המרכיבות את האיחוד", הוסיף.

 

 

 

במהלך הרבעון הראשון של השנה צמחה כלכלת צרפת ב-0.3% (בחישוב שנתי) זאת לעומת צמיחה של 0.5% שנרשמה בגוש היורו באותה תקופה. כמו כן, שיעור האבטלה במדינה הסתכם ברבעון האחרון של 2016 ב-10%, גבוה ב-1.8% משיעור האבטלה שנרשם באותו רבעון בגוש (8.2%).

 

"המבחן של הנשיא החדש יהיה בלהעביר את צרפת לפסים של צמיחה, הכוללים הורדה של שיעור האבטלה, השגת ביטחון חברתי וכלכלי ובסופו של דבר יכולת צמיחה בת קיימא - וזאת משימה לא פשוטה כלל", אמר איל.

 

 

 ישראל מובילה בעולם בשיעור הבוגרים האקדמאים העובדים כסגל במוסדות בארצות הברית וברחבי העולם. מה בעצם דוחף כל כך הרבה אנשים לממש את הקריירה האקדמית שלהם מעבר לים?

 ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה. (5.5.17)

למה בעצם ממשיכים המוחות לברוח מישראל?
ישראל מובילה בעולם בשיעור הבוגרים האקדמאים העובדים כסגל במוסדות בארצות הברית וברחבי העולם. מה
בעצם דוחף כל כך הרבה אנשים לממש את הקריירה האקדמית שלהם מעבר לים?

לקראת יום העצמאות, זהו זמן טוב להזכר שחלק לא קטן מטובי האנשים שנולדו בארץ, אינם נמצאים פה. לפי החישוב של פרופסור דן בן דוד, היחס בין מספר הישראלים שעובדים כאנשי סגל באוניברסיטאות בחו"ל ואנשי הסגל באוניברסיטאות בארץ הוא כמעט רבע. כלומר אחד מכל חמישה אנשים בישראל שיש להם הכישורים והיכולת להיות חוקרים אקדמאיים, נמצאים בארה"ב. עוד לא מעט אחרים, נמצאים במדינות אחרות.  הדבר שם את ישראל, בהפרש גדול, במקום הראשון מבין המדינות ששולחות אנשים מוכשרים לחו"ל.

באופן לא מפתיע, שיעור העוזבים הוא גדול יותר, ככל שאנשים משיגים תעודות מתקדמות יותר. לפי נתונים של הלשכה המרכזית לסטטסיטיקה (למ"ס) כ- 5% מבעלי התואר הראשון והשני נמצאו ב- 2015 מעל שלוש שנים בחו"ל, לעומת למעלה מ- 10% מבעלי הדוקטורט.

מבין הסיבות השונות לשיעור הגבוה של העוזבים, לדעתי יש ביניהן שלוש שהן חשובות במיוחד: הראשונה, היא העובדה שכדי להתקבל כסגל למחלקה טובה בארץ, צריך לצאת לחו"ל. ההנחה בחלק גדול מהמחלקות בארץ היא שמי שלא התנסה בחו"ל, לא צבר את הנסיון הנדרש כדי להצליח. כתוצאה מכך, מי שמסיים אוניברסיטה בארץ יודע שאם הוא לא יתקבל לפוסט-דוקטורט או למשרה בחו"ל, לא יהיה לו כמעט סיכוי לקבל משרה בארץ.

רוב אלו שיוצאים לחו"ל, עושים זאת במחשבה שיחזרו. אבל אם הם יצאו נשואים, הם מגלים לעתים קרובות שעד שהם חוזרים ארצה, כבר היו להם ילדים, ולא כל כך קל להוציא את הילדים מהסביבה שבה הם גדלו. מה גם שבמקרים רבים, גם ההורים כבר התרגלו לסביבה החדשה. מי שיצאו רווקים, לעומת זאת, ופגשו בחו"ל את בחיר ליבם, גם הם לא תמיד חוזרים לארץ.

הסיבה השנייה היא השכר. בארץ, תוספת השכר הצפויה מלימודי דוקטורט היא שלילית. כך שבמקצועות רבים, למי שמתכנן להישאר בארץ עדיף לסיים ללמוד אחרי תואר ראשון או שני. תואר שלישי רק מזיק לשכר ולסיכויים שלו למצוא תעסוקה. לכן, אחת הסיבות שסטודנטים בכלל לומדים לדוקטורט היא הסיכוי לצאת לחו"ל. כך שאם לא היו דוגמאות של ישראלים שמצאו עבודה בחו"ל, ייתכן מאד שבכלל לא היו ישראלים בעלי השכלה שלומדים לתואר שלישי. כך שדווקא העובדה שיש לא מעט ישראלים בחו"ל היא סיבה אחת טובה לכך שלמרות המחסור בתקבציבים, מערכת ההשכלה הגבוהה הישראלית ממשיכה להיות איכותית ותחרותית.

הסיבה השלישית היא שבשנים האחרונות, הולך ונעשה קשה לקנות דירה בישראל. הדבר משפיע בעיקר על ילדים של עולים חדשים, מאחר וכשההורים נולדו בארץ, הרבה פעמים הם יכולים לעזור לילדים לרכוש דירה. את התוצאה אפשר לראות בתרשים 2. למעלה מ- 12 אחוזים מאלו שלא נולדו בארץ ושסיימו תואר אוניברסיטאי עזבו את הארץ. אם מסתכלים על בוגרי תואר שלישי, התוצאות אפילו בולטות יוצר: קרוב ל- 30% מבוגרי תואר שלישי שנולדו בבריה"מ לשעבר עזבו את הארץ.

סיפור אישי שימחיש את המצב הוא שלפני כמה חודשים פגשתי חבר שעלה מארה"ב, התחתן עם ישראלית והתכוון לא לעזוב לעולם. אבל לאחר שסיים את הדוקטורט, וגם עשה פוסט-דוקטורט בחו"ל, הוא מצא את עצמו עם שני ילדים ועם הצורך לקבל החלטה איך להמשיך. אפשרות אחת היתה לחזור לארץ ולהלחם על משרה בשכר סביר באוניברסיטה ישראלית, לצד הצורך לקנות דירה. האפשרות השנייה היתה קבלת משרה טובה בארה"ב.

כשדיברנו על ההחלטה שלו, שמענו את ראש הממשלה מסביר שהוא המליץ לכולם לקנות דירות כבר ב- 2008, ואם רק היו מקשיבים לו, כולם היו מאושרים עכשיו, כי לכולם היו דירות עם שווי גבוה. אם החבר שלי לא היה מחליט לעזוב עוד לפני, אני חושב שהוא היה עוזב באותו רגע, כי ב- 2008, החבר שלי היה סטודנט נטול חסכונות ונטול משפחה. ככל שחולף הזמן, יש יותר ויותר אנשים שב- 2008 אפילו לא הגיעו לגיל שבו ידעו כיצד לאיית נכונה את המילה "דירה", שלא לדבר על לקנות אחת. כך שאם הציפייה תהיה שאנשים ישארו בארץ כי ב- 2008 הם יכלו לקנות דירה, כנראה ששיעור העזיבה לא ירד.

 

 

 כמה חברות יזמיות בתחום הבנייה למגורים כבר החלו ביישום תקן IFRS 15, המגדיל לראשונה את הרווחים ואת ההון העצמי שלהן באופן מיידי. זאת הודות להכרה בהכנסות מדירות  שנמכרו בפרויקטים שבביצוע - ולא רק בעת מסירת הדירות - כפי שהיה עד כה.

יוליה מסלוב |  אנליסטית בכירה בקבוצת ההשקעות אינפיניטי  |  20.4.2017 

עד שנת 2016 היו עיוותים בדוחות של חברות יזמיות הבנייה למגורים, זאת בשל הכרה בהכנסות ובהוצאות מהפרויקטים רק בעת מסירת הדירות ולא בעת מכירתן, כאשר הפער בזמנים עמד על טווח של כשנתיים עד ארבע שנים בין מכירת הדירה ותחילת קבלת התקבולים בגינה, לבין הכרה בהכנסה ממנה.

עיוות זה נוצר עקב אימוץ תקינה בינלאומית בשנת 2008, אשר התאפיינה בשמרנות יתר. את המצב האמיתי על עסקי החברות ניתן היה ללמוד מדוחות הדירקטוריון, אשר סיפקו למשקיעים נתוני מכירות בפועל של הפרויקטים. הכספים שהתקבלו מרוכשי דירות באופן שוטף נרשמו במאזן כהתחייבות תחת סעיף מקדמות מלקוחות.

במאי 2014 פורסם תקן IFRS 15 אשר נועד לתת מענה לעיוות שנוצר. עיקרון הליבה של IFRS 15 הינו כי יש להכיר בהכנסה מחוזים עם לקוחות בדרך המשקפת את העברת השליטה בסחורות או בשירותים המסופקים ללקוחות במסגרת החוזים, בסכומים המשקפים את התמורה אשר הישות צופה כי תהיה זכאית לקבל בגין אותם סחורות או שירותים.

במילים פשוטות החברות תוכלנה להכיר בהכנסות מחוזים לאורך זמן לפי קצב ביצוע. כלומר עיתוי ההכרה בהכנסות ממכירת דירות משתנה באופן מהותי. נציין כי התקן החדש מתייחס לכל סוגי החברות ועשוי להיות בעל השלכות על מספר הסקטורים, אך נראה שההשלכה המשמעותית יותר הינה על חברות יזמיות הבנייה למגורים.

התקן יכנס לתוקף החל מהדוחות הכספיים לתקופה המתחילה ביום 1 בינואר 2018, אך יישום מוקדם אפשרי. מספר חברות יזמיות בנייה למגורים החלו כבר באימוץ מוקדם של התקן, כמו אזורים, אלקטרה, קרדן נדל"ן, חנן מור, חג'ג' ועוד.

 

השפעות אימוץ התקן על הדוחות

אימוץ התקן מגדיל לראשונה את הרווחים ואת ההון העצמי של החברות היזמיות באופן מיידי, הודות להכרת הכנסות מהדירות שכבר נמכרו בפרויקטים שבביצוע. כמובן, שככל שלחברה יש יותר פרויקטים מכורים אשר נמצאים לקראת סיום הבנייה, כך ההשפעה על ההון גדולה יותר. כך, לדוגמא חברת קרדן נדל"ן דיווחה כי יישום התקן יגדיל את הונה העצמי בכ-13 מ' ₪ או בכ-3%. לעומת זאת, בחברת אזורים אימוץ התקן הגדיל את ההון העצמי של החברה בכ-127 מ' ₪ או בכ-16.6%. 

 שינוי נוסף שישפיע על תוצאות החברות הינו הערכת עלויות בגין פרויקטים בביצוע. ע"פ התקינה הישנה, כאשר ההכרה בהכנסות ובהוצאות הוצגה בסוף פרויקט, כאשר כל העלויות בגינו כבר היו ידועות. כעת, בשל אימוץ IFRS 15 , ההכרה הינה על בסיס שיעור השלמת הפרויקט אשר הינו  אומדן שיכול להתברר כשגוי וכך גם ההערכות לגבי העלויות הצפויות.

 כלומר, אנו עשויים לראות תנודתיות גבוהה יותר ברווחיות החברות, שכן במידה והערכה ראשונית של העלויות בפרויקט מסוים היתה נמוכה יותר ממה שבוצע בפועל, ההכרה ברווח מאותו הפרויקט בהמשך תהיה פחותה יותר.

הבדל נוסף שיש לשים לב אליו הוא שינוי בהצגת עלויות המימון בפרויקט. ע"פ התקינה הישנה עלויות מימון ספציפיות בגין הפרויקט הוונו ושויכו לעלויות בגין הפרויקט. ע"פ התקינה החדשה עלויות אלה אינן מהוונות יתר, כלומר לא מופיעות בשורת עלות המכר, מה שמשפר את רווחיות הגולמית של החברה בפרויקט.

 

שיפור היחסים הפיננסיים

 כמו שנאמר קודם, אימוץ התקן בחברות הנדל"ן מגדיל את ההון העצמי שלהן ובכך משפר את היחסים הפיננסיים, כמו היחס הון למאזן או יחס חוב/ CAP(התחייבויות פיננסיות בתוספת הון עצמי), משמע,  שחברות בסגמנט זה הופכות להיות מסוכנות פחות לכאורה, זאת, כאשר בפועל לא השתנה דבר בעסקי החברות. כך, לדוגמא אימוץ לראשונה של התקן בחברת אזורים העלה את היחס הון למאזן מכ-20% ל-29% והוריד את היחס חוב נטו ל-CAP נטו  מכ-60% לכ-56% נכון ל-01/01/16. נציין כי היחס חוב נטו ל-CAP נטו באזורים בסוף שנת 2016 ירד אף לרמת נמוכה של 48%. 

 השיפור ביחסים הפיננסיים באופן מיידי כתוצאה מאימוץ לראשונה של IFRS 15, ביחד עם ההכרה השוטפת ברווחים עשויים להגדיל את חלוקת הדיבידנדים  ע"י חברות היזמיות למגורים. מחזיקי החוב של חברות יזמיות צריכים לקחת בחשבון כי מגבלות החלוקה הקיימות בשטרי נאמנות מאבדות מהרלוונטיות שלהן.  

 

חשיפה לחברות נדל"ן יזמיות הבנייה למגורים

 בעבר משקיעים יכלו להיחשף לחברות נדל"ן יזמיות הבנייה למגורים בעיקר דרך השקעה ישירה במניות שלהן. הדבר פגע ביזמיות הנדל"ן בעלות שווי שוק וסחירות נמוכים. היום, לאחר הרפורמה במדדים ניתן לצמצם את הסיכון שמגיע מהשקעה בחברה בודדת ע"י השקעה במדד. מדד ת"א נדל"ן מורכב מכ-70 חברות וכולל כמעט 30 חברות נדל"ן שיש להן פעילות ייזום למגורים בישראל, במשקל כולל של כ-26.5% מהמדד.

  הרפורמות שהעביר נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן מגדילות את כוחו ופוגעות בדמוקרטיות במדינה - אבל האם הכלכלה דווקא תרוויח מכך? חוקרים בדקו את הסברה ששלטון חזק טוב לצמיחה והגיעו למסקנה - לא בטוח

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה. 20.4.2017

הרפורמות שהעביר ארדואן ושמגדילות את הסמכויות של משטרו, מעלות את השאלה הפשוטה: האם הדבר טוב לציבור התורכי?

בהנתן המצב של תורכיה כיום, אין ספק שחלק גדול מהשאלה מתמקד בכלכלה. כפי שאפשר לראות בתרשים 1, מאז 2012, גם האבטלה וגם האינפלציה בתורכיה נמצאות במגמת עלייה. כלומר, המחירים עולים, אך לאנשים יש פחות כסף.

המשבר הכלכלי יכול להסביר מדוע העם רוצה משטר חזק: ההיסטוריה מלמדת שכאשר המצב הכלכלי רעוע, אנשים מחפשים שליטים חזקים. המשבר הכלכלי עודד, בין היתר, את העלייה של הקומוניסטים ברוסיה, ושל הפאשיסטים באיטליה.

נשאלת השאלה, האם הויתור על הדמוקרטיה אכן משפר את הצמיחה הכלכלית. או במילים אחרות: האם דמוקרטיה טובה לצמיחה, או שהעובדה שבדמוקרטיה צריך להצביע על כל דבר ולעיתים גם להתפשר בגלל כל חבר כנסת סורר ממפלגה קטנה בקואליציה, גורמת לכך שדמוקרטיה היא בעצם דבר שמפריע, ולכלכלה טובה עדיף שליט חזק שיכול להזיז את מה שצריך?

בעבר, כלכלנים משפיעים מאד, טענו שהדמוקרטיה היא הבסיס לכלכלה טובה. על פי כלכלנים כמו פרידריך האייק ומילטון פרידמן, דמוקרטיה מאפשרת פיזור של כוח, ופיזור הכוח הזה נותן לאנשי העסקים את ההזדמנות לייצר עסקים טובים. לעומת זאת, ברגע שמשטר נעשה ריכוזי, הוא בהכרח מנסה להתערב בכלכלה, וברגע שהמשטר מתערב, כבר לא ניתן לעשות עסקים.

הדבר הביא את האייק ופרידמן לדבר על שלטון החוק. כשהם דיברו על שלטון החוק, הם לא התכוונו לומר שקיימים במדינה חוקים: גם במדינה דיקטטורית קיימים חוקים, ואפילו הרבה יותר חוקים מאשר במדינה דמוקרטית, אבל הדבר לא הופך דיקטטורה למדינה עם שלטון חוק.

כשהאייק ופרידמן דיברו על שלטון חוק, הם התכוונו לומר שהמדינה שומרת על מספר עקרונות בסיס. העקרון הראשון: המדינה אינה פוגעת בזכויות קניין, ואינה יכולה לפגוע בהן. העקרון השני הוא שאף אחד במדינה אינו מעל החוק, והעקרון השלישי דיבר על כך שהממשלה אינה יכולה לחוקק או לשנות חוקים באופן אקראי כדי להתמודד עם מצבים קיימים: ניתן לחוקק חוקים כדי לשמור על עקרונות, אבל לא כדי לפגוע באנשים מסויימים. שלטון מרכזי, בהגדרתו, אינו חייב לשמור על אף אחד משלושת העקרונות האלו. השליט נמצא מעל החוק, לשליט יש את היכולת לחוקק חוקים, והשליט יכול להחליט לגזול זכויות קניין.בתורכיה, למשל, בעקבות נסיון ההפיכה, הממשל שלל את זכויות הקניין על החירות של כל מי שהוא חשד בו במעורבות בהפיכה, ומרבים נוספים הוא שלל את הזכות לעבוד.

מאז שפרידמן והאייק העלו את השערתם לגבי הקשר בין דמוקרטיה וצמיחה, נעשו מחקרים אקדמיים רבים שמטרתם לבדוק האם דמוקרטיה אכן תומכת בכלכלה, או שאולי היא בעצם מפריעה, מאחר ולפחות בתיאוריה, בהחלט אפשר לדמיין שליט ריכוזי שבוחר מרצונו לשמור על שלטון החוק, ואז היכולת שלו לשלוט ללא מגבלות יכולה אפילו לסייע לצמיחה.

 תוצאות המחקרים הגיעו למסקנה שראשית, דמוקרטיה אינה מסייעת לצמיחה. שנית, שמירה על שלטון החוק מסייע לצמיחה. שלישית, צמיחה כלכלית דוחפת מדינות לכיוון דמוקרטי יותר, ולכן משטרים ריכוזיים צריכים לשלוט בצמיחה ולנתב אותה, אם הם רוצים לשמור על הכוח שלהם. פעמים רבות הדבר אומר שהם מצמצמים את הצמיחה ומונעים השכלה גבוהה מחלק מהאוכלוסיה. רביעית, דמוקרטיה עוזרת לשמירה על שלטון החוק. לכן נכון שכאשר שליט ריכוזי בוחר לשמור על שלטון החוק, הצמיחה יכולה להיות מאד גבוהה במדינה שלו. אבל בדרך כלל, הוא בוחר לחוקק חוקים שנוחים לו, ולא כאלו שמכבדים את זכויות הקניין של האחרים.

לכן מי שחושב שאפשר לוותר על הדמוקרטיה ולהשיג צמיחה, צריך לזכור שבלי דמוקרטיה, לעיתים קרובות מפסיקים גם לשמור על שלטון החוק, ולעיתים גם נעשה פחות כדאי להשקיע בחינוך לכולם. כפי שכתב פעם עמית שלי, ד"ר יניב ריינגוורץ: "אם אתה במדינה מערבית ודמוקרטית והממשלה עושה טעות, אתה בבעיה. אם אתה לא במדינה מערבית, כנראה שהטעות של הממשלה זאת לא הבעיה הכי גדולה שלך". 

 במציאות בה אף אחד לא יודע מתי ייערכו הבחירות הבאות נתקלים שרי האוצר בבעייה - איך אפשר לדעת מתי צריך להתחיל לחלק מתנות לציבור? הפיתרון? לדבר הרבה ולחלק מתנות כל הזמן

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.

ב- 20 השנים האחרונות, ניצבים שרי האוצר בפני האתגר שבישראל של היום, אי אפשר לנהל כלכלת בחירות. כאשר מדברים על כלכלת בחירות, מתכוונים לכך שכשנה לפני הבחירות, שרי האוצר מתחילים "לחלק מתנות" לציבור: להגדיל את ההוצאות ולהוריד את המסים. את המחיר משלם שר האוצר הנכנס לתפקיד, שצריך להתחיל את הקדנציה שלו בקיצוץ רוחבי, שזה מעין שם קוד לביטול שקט של ההטבות שנתן קודמו.

הרעיון מאחורי כלכלת הבחירות הוא ההנחה שהציבור לא מסתכל קדימה. הציבור רואה שהוא מקבל מתנות, ולכן הוא יבחר במי שכבר חילק אותן. כך שמי שמנהל כלכלת בחירות, חושב שהציבור מאמין ששר אוצר שמחלק מתנות, עושה זאת בגלל שהוא יותר מוכשר מכל שרי האוצר האחרים.

הבעיה שעומדת בפני שרי האוצר כיום היא העובדה שאף אחד לא יודע מתי תתקיימנה הבחירות הבאות. שר האוצר הקודם, יאיר לפיד, למשל, סבל מכך קשות. הממשלה שבה הוא כיהן החזיקה בקושי שנה וחצי, ולכן עד שהוא הספיק להתארגן ולהגיע לעמדה שבה הוא יוכל לחלק לציבור הטבות, הציבור כבר חזר לקלפי. התוצאה היתה שהתמיכה במפלגה שלו ירדה מ- 19 מנדטים ל- 11.

הפתרון של שרי האוצר הוא כפול: אחד, החלפת העשייה בהודעות על עשייה, ושניים, ניהול  כלכלת בחירות כבר מהיום בו הם נכנסים לתפקיד, כדי שחס וחלילה לא יתפסו אותם לא מוכנים. כל שר אוצר מנכס לעצמו תחום דגל, ומנסה כבר מהיום בו הוא נכנס לתפקיד להראות איך הוא פועל בתחום זה לטובת הציבור.

שר האוצר שטייניץ, למשל, ניסה להמנע מכלכלת בחירות, אבל גם הוא לא ממש הצליח: כל פעם שהתחילו מחאות בנוגע למחירים (לדוגמא מחירי הדלק ומחירי החשמל), הוא דאג להוריד מסים. במידה והוא לא עשה זאת מספיק מהר ביוזמתו, ראש הממשלה כבר דאג להסביר לו כיצד עליו לפעול... השיא היה בשנת כהונתו האחרונה, כשהוא הצליח לייצר גרעון כפול מכפי שתוכנן בראשית השנה, ועד היום אף אחד, כולל מבקר המדינה, לא הצליח לגלות איך זה קרה ומי האחראי לכך.

שר האוצר לפיד ניסה לקדם בעיקר את הוזלת מחירי הדיור וצמצום ההוצאות על האוכלוסייה החרדית. בסופו של דבר, מכל המהלכים שהוא העביר, או ניסה להעביר, כמעט כלום לא קרה. הדבר העיקרי שזכור זה רצונו לתת לציבור מע"מ אפס על דירות, הצעה שהוא התעקש להעביר בניגוד לדעות הרווחות בקרב בכירי משרד האוצר ובנק ישראל.

שר האוצר משה כחלון למד את הלקח משר האוצר לפיד. אם אינך יודע מתי הבחירות, הנח שהן בפתח. לכן כבר בתקציב הראשון שלו, הוא החליט שהוא "מחלק מתנות". כפי שאמר לי פקיד אחד במשרד האוצר, כחלון הוא שר האוצר הראשון שיש לו לתת לכ-ו-ל-ם, חוץ מלקיבוצניקים, שרק מהם הוא לקח (ודווקא בצדק). הוא החזיר את העברות הכספים לחרדים לרמה בה שהו לפני הקדנציה של לפיד. בנוסף, הוא חילק הטבה אדירה לזכאים במסגרת תכנית "מחיר למשתכן", הוא הוריד את המע"מ ואת מס החברות, ועכשיו הוא גם מתכוון להגדיל את קצבאות הזקנה, והתחייב להוריד מסים נוספים, למרות שספק עם גביית המסים היא בקצב מספיק לאפשר שיאפשר גם את מהלכיו המתוכננים וגם עמידה ביעדי התקציב.

הדבר היחיד שהוא עשה יותר מ"לחלק מתנות", זה להכריז על החלטותיו "לחלק מתנות". כיום המכשירים הניידים של העיתונאים מצלצלים לא רק כאשר מתקבלת החלטה וכאשר היא מאושרת, אלא בכל פעם שהיא עוברת שלב בתהליך. כך שכל החלטה מקבלת ארבע או חמש כותרות, כדי שמי שלא שם לב שחלק מההודעות הן בעצם ממוחזרות, יכול לחשוב שכמות הדברים שנעשית היא גדולה, עצומה ורבה.

הדבר משאיר לעומדים מהצד שלוש קושיות פתוחות: הראשונה, היא האם ניתן לקרוא לכלכלה "כלכלת בחירות" כאשר היא מתנהלת מהיום הראשון לכהונת שר האוצר, וכאשר אף אחד אינו יודע מתי הבחירות הבאות תתקיימנה. השנייה היא האם הציבור מאמין לכך, והשלישית, האם ייתכן שכלכלת בחירות זה בעצם הדבר הנכון לעשות לפעול לפיו.

 לזה אפילו בכירי הכלכלנים לא ציפו: מתברר שהכלכלה כבר אינה מהווה גורם שמשפיע על ציפיות הצרכנים.

הדבר היחיד שמשפיע הוא לאיזו מפלגה הצרכנים מצביעים. כלכלה בעידן טוויטר

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.

אחד הכלכלנים החשובים ביותר של המאה ה- 20, קיינס, תיאר פעם את השווקים הכלכליים כתחרות מלכת יופי. אבל בתחרות של קיינס, מנסים לבחור לא את האשה היפה ביותר, אלא את זו שרוב האחרים יבחרו בה.

מה שקיינס ניסה להסביר הוא שבכלכלה, לא תמיד חשוב מה המצב באמת, כפי שבתחרות היופי שלו, לא תמיד חשוב מי האשה היפה מכולן. מה שחשוב הוא מה כל אחד חושב שהאחרים חושבים. כפי שיודע כל מי שסחר אי פעם בבורסה, לעתים קרובות שווי המנייה לא נקבע על פי מצב החברה, אלא על פי מה שהמשקיעים חושבים שהמשקיעים האחרים חושבים...

אותו דבר קורה גםכאשר צריכים לחזות צמיחה כלכלית: אם אנשים מאמינים שתהיה צמיחה כלכלית, הם ישקיעו ויצרכו, ולכן תהיה צמיחה כלכלית. אם הם מאמינים שלא תהיה צמיחה כלכלית, הם לא ישקיעו ולא יצרכו, ולכן לא תהיה. כך שהרבה פעמים,  הציפיות הרבה יותר חשובות מהמצב שהיה לפני שנוצרו הציפיות

באופן לא מפתיע, כלכלנים עסוקים כל הזמן בלנסות לחזות את הציפיות שלהציבור. אחד המדדים המובילים לציפיות הציבור הוא "מדד אמון הצרכנים". על סמך סקרים, מנסים להבין את האמונות של הצרכנים לגבי  המצב הכלכלי הנוכחי, לגבי ההכנסות העתידיות שלהם, ולגבי שינויי המחירים בעתיד הקרוב.

המדד החשוב ביותר מבין כל מדדי אמון הציבור הוא זה המפורסם על ידי אוניברסיטת מישיגן וחוזה את הציפיות של הציבור האמריקאי. שהרי בסופו של דבר, כלכלת העולם, מושפעת בראש ובראשונה ממה שקורה בארה"ב .

אבל, מה שעולה מהמדדים עכשיו, מסוגל לבלבל אפילו את הכלכלנים המנוסים ביותר: כי מתברר שההכלכלה כבר אינה מהווה גורם שמשפיע על ציפיות הצרכנים. הדבר היחיד שמשפיע הוא לאיזו מפלגה הצרכנים מצביעים היום.

ראשית, יש לציין שאמון הצרכנים נמצא ברמה גבוהה יחסית מאז 2015. למרות שהצמיחה בארה"ב היא נמוכה יחסית להיסטוריה, נראה שהציבור האמריקאי מסתפק כיום בצמיחה מתונה, ובלבד שלא יהיה משבר. אחרי הבחירות, אמון הצרכנים עלה לרמות אפילו גבוהות יותר. מאז, הוא ירד מעט.

כשמנתחים את התשובות שאנשים נותנים, מתברר שלאמון הציבור יש שני גוונים, כפי שאפשר לראות בתרשים 1 המתאר את הציפיות של הציבור לגבי התפתחות ההכנסות שלהם בשנה הקרובה. בממוצע, רפובליקנים צופים שההכנסות תגדלנה בשלושה אחוזים, ואילו הדמוקרטים צופים שהן יגדלו באחוז.

דבר דומה קורה כאשר שואלים אמריקאים מה הציפיות שלהם לגבי הכלכלה בחמש השנים הקרובות. כפי שאפשר לראות בתרשים 2, 83% מהרפובליקנים עונים שהם צופים צמיחה. רק 24% מהדמוקרטים צופים כזאת. באופן לא מפתיע, 68% מהדמוקרטים צופים מיתון, אבל רק 13% מהרפובליקנים רואים כזה באופק. 

הבעיה עם הפיצול הזה בדעות של האמריקאים הוא שציפיות פסימיות משפיעות על ההתנהגות יותר מאשר ציפיות אופטימיות. אנשים אופטימיים לא מוציאים הרבה יותר מאנשים במצב רוח ניטראלי. אבל אנשים שחוששים, חושבים פעמיים לפני שהם שולחים יד לכיס.

 כך שלאופן שבו טראמפ מנהל את הכלכלה דרך הטוויטר עלולות להיות השלכות אמיתיות. אם הוא לא יצליח לשכנע את שני חלקי הציבור האמריקאי שהדרך שאליה הוא לוקח את אמריקה היא הדרך הנכונה, עלול להתברר שלמעשים שלו יש הרבה פחות חשיבות מאשר לציפיות שנוצרות בעקבות הדברים שהוא אומר. כיאם הציפיות של חצי מהאמריקאים תהינה שארה"ב מתקדמת לקראת מיתון, בסוף סביר שהמיתון יגיע.

 

רפי כהן |  מנהל השקעות בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

חברות מקומיות הפועלות בישראל נהנות משקל חזק ומצמיחה בשוק הישראלי והגידול בצריכה הפרטית. 

שנה לא קלה עוברת על חברות הייצוא בישראל אשר מושפעות מהתחזקות השקל אל מול סל המטבעות. עיקר ההכנסות מתקבל במט"ח, וחלק ניכר מההוצאות – שכר עבודה ושירותים, משולמים בשקלים. החברות נפגעות מהמרת המט"ח ויוצרות לחץ גובר של ביקוש לשקלים, אותו ביקוש שבנק ישראל מנסה לרסן.

מתחילת השנה התחזק השקל מול הדולר ב- 6% ומול סל המטבעות בכ- 4%.

בנק ישראל אשר פועל לריסון השפעת העודף הנוצר בחשבון השוטף (עודף הכנסות על הוצאות), רוכש דולרים במטרה לבלום את התחזקות השקל ומתמודד מול לחצים גבוהים נוספים המגיעים מספקולנטים אשר רואים בישראל כלכלה יציבה וחוף מבטחים, לחץ נוסף התורם לייסוף זה.

לאחר שיתרות המט"ח של בנק ישראל חצו את רף ה- 100 מיליארד דולר עם רכישות של מעל 4 מיליארד דולר מתחילת השנה, נטען ע"י בנק ישראל, שהיחס בין גידול היתרות, לבין התוצר נשמר סביב ה- 30%, כך שהגידול ברכישות הוא פחות או יותר בקצב הצמיחה של המשק, והפסקת ההתערבות עלולה להוביל למהלך חד של התחזקות השקל. הפסקת ההתערבות תתאפשר רק במידה ומצב המשק יהיה מספיק טוב כדי לספוג הפסקת התערבות וגידול הרווחיות של החברות הישראליות.

חברות הייבוא אשר נמצאות מצידה השני של הסקלה וניהנות משקל חזק, גוזרות את מרבית הרווח הנוצר מהתחזקות השקל , ולא מגלגלות אותו הלאה לצרכן. הצרכן הישראלי נהנה בעיקר דרך רכישות תוצרת חוץ, הזמנות מאתרים בחו"ל וטיולים בעולם, אולם חשוב לציין שהיקף הוצאות אלה הוא שולי.

בבחינת מצב המשק בשנת 2016 וברבעון הראשון של 2017, נמצא המשק הישראלי במצב חסר תקדים בו הצמיחה גבוהה, האבטלה בשפל, המטבע חזק, מחירי הסחורות נמוכים והאינפלציה סביב האפס. כל אלה יוצרים כדאיות מוחלטת להשקעה בחברות אשר ניהנות מפרמטרים אלה ומוכרות לשוק הישראלי.

בשנת 2016, מדד ת"א 100 שהוא המדד המוביל ומהווה תמונת מצב על השוק בישראל, השיא תשואה שלילית של 2.5%, אולם אם נבחן את שני המדדים שמרכיבים אותו נראה שקיימת שונות גבוהה בין מדד ת"א 25 שירד ב- 3.79% לעומת מדד 75 שעלה ב- 17.27%, וזאת כיוון שמשקלות החברות הגדולות מוטות חו"ל היו גבוהים בפער משמעותי מהחברות הקטנות יותר- עוולה אותה מנסה לתקן כעת הבורסה במסגרת הרחבת המדדים, באמצעות הוספת 10 חברות למדד החדש שנקרא "ת"א 35",  והורדת המשקלות של החברות הגדולות במדד.

פעולה זו הגדילה את החשיפה לפעילות המקומית, אולם מגמה זו נמשכה גם מתחילת השנה, והפער ממשיך להתרחב כאשר מדד ת"א 90 שהחליף את מדד ת"א 75 עלה ב- 10% בקירוב לעומת מדד ה- 35 שהחליף את מדד ת"א 25, אשר ממשיך לרדת ב- 5% בקירוב.

מתוך מדד ת"א 35 ישנן 12 חברות דואליות, והן מהוות 46% ממשקל המדד (נסחרות במקביל בבורסה בחו"ל, שם עיקר הפעילות של החברה, והשער בתל אביב נגזר מהשווי שם), לעומת מדד ת"א 90 בו 17 חברות דואליות אשר משקלן במדד הוא רק 22%.

בבחינת החברות שהציגו ביצועי חסר בשנת 2016 בלט בעיקר סקטור הפארמה ובראשן: טבע, פריגו ומיילן. המשך ביצועי החסר גלשו גם לשנה הנוכחית כאשר סקטור זה הופך למשקולת כבדה על ביצועי מדד ת"א 35 עם משקל כולל של כ- 25% ממדד זה.

בבחינת הסקטורים שהציגו ביצועים טובים שהכו את מדד ת"א 125, בלטו: הנדל"ן המניב, בנקים, תעשייה מקומית, תיירות, בנייה ומגזר השירותים.

בין החברות אשר ניהנות מהגידול בצריכה הפרטית נציין לדוגמא את שופרסל ורשת האופנה המובילה פוקס. שופרסל, שניהנתה מגידול בכוח הקנייה של הצרכנים הציגה גידול במכירות מסניפים זהים ב- 4.4% וגידול במכירות למ"ר ב-7%.

גם פוקס הציגה גידול של 5% בהכנסות מנכסים זהים ביחס לשנת 2015. ביצועי המניות של שתי החברות הנ"ל הציגו תשואה של כ- 20% מתחילת השנה.

המרוויחות משגשוג רשתות האופנה והקמעונאות הן חברות נדלן מניב מסחרי. הבולטות והרווחיות בהן: עזריאלי, מליסרון, וביג שהכנסותיהן מושפעות בין היתר בפדיון החנויות, הציגו גידול ב- NOI מנכסים זהים של בין 2%-3% וביצועי המניות שלהן הניבו תשואה דו ספרתית מתחילת השנה.

מי שמניח שהשקל ימשיך להתחזק או ישמור על רמתו הנוכחית החזקה והפעילות במשק תמשיך להתרחב, יבחר במניות ספציפיות שעיקר פעילותן תלוי בביקושים בשוק המקומי צפויה להכות את המדד. מניות אלה באות לידי ביטוי באמצעות השקעה במדד ת"א 90, אשר לו חשיפה רחבה יותר לשוק המקומי ורמת המכפילים הממוצעת בו ירדה מ- 27 לפני 5 שנים ל- 14.5 היום.

<< <  Page 2 of 39  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום