עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

02.08.2019

משרד האוצר העריך את העלויות של התוכנית באזור העשרה מיליארד ₪. זה לא מעט כסף - פחות או יותר כל מה שמושקע בשנה בתשתיות תחבורה. אבל לכולכם היה ברור שזה הרבה פחות מהסכום האמיתי, ולאט לאט מתחיל להתברר מה משרד האוצר לא סיפר לנו.

אחת הסיבות שבגללן מחיר למשתכן עולה הרבה יותר מההערכות הרשמיות של משרד האוצר היא "הסכמי גג". בישראל, לרשות מקומית לא כדאי לעודד בניה למגורים, כי הארנונה למגורים לא מכסה את ההוצאות של העיריות על הדיירים. לכן, כדי לשכנע רשויות מקומיות להסכים לבניה של דירות מחיר למשתכן בשטחן, משרד האוצר חתם אתם על הסכמי גג. בהסכמים האלו משרד האוצר התחייב לבנות על חשבונו את כל התשתיות שידרשו כדי לקבל את הדיירים.

מתברר שהסכמי הגג האלו עולים לפחות ארבעים מיליארד ש"ח. הסיבה שמשרד האוצר טוען שמחיר למשתכן עולה רק עשרה מיליארד ש"ח ולא סופר את הסכמי הגג היא שבמשרד האוצר עשו תרגיל חשבונאי ולכן הסכמי הגג לא מופיעים בספרים שלו. אבל זה שהחביאו את ההסכמים לא אומר שהם לא קיימים, ולכן כשלוקחים בחשבון את הסכמי הגג, העלות של מחיר למשתכן עולה לחמישים מיליארד ש"ח, שזה בערך פי שתיים מהתקציב של משרד הבריאות.

אבל החמישים מיליארד ש"ח האלו זה לא סוף הסיפור. כי חלק גדול מראשי הערים חתמו על הסכמי הגג מתוך אמונה שאם משרד האוצר יממן את התשתיות, אז לא תהיה בעיה לספק לתושבים שירותים גם בהמשך. זאת כמובן הנחה שגויה, כי הסכמי הגג דואגים רק לבניית התשתיות, אבל לא דואגים לתוספת הכנסה עתידית עבור העיריות.

זה אומר שעיריות שאין להן עודפים תקציביים ושיקלטו מספר גדול של תושבי מחיר למשתכן ייכנסו בתוך כמה שנים לגירעון תקציבי לא קטן. אבל גירעון תקציבי של עיריות זה בעיה של משרד הפנים, לא של משרד האוצר, ולכן מבחינת משרד האוצר זה לא קשור להוצאות על מחיר למשתכן.

מבחינת התושבים בערים שבהם בונים מחיר למשתכן, אבל, זה לא מעניין אם הבעיה היא של משרד הפנים או האוצר. מבחינתם זה אומר שבתוך כמה שנים מחיר למשתכן עומדת ליצר עוד עלויות שמישהו יצטרך לשלם. אז אפשרות אחת היא שהתושבים החדשים והישנים של הישובים שקלטו את מחיר למשתכן ישלמו בזה שהם יצטרכו לחיות עם שירותים מונציפליים ברמה ירודה במיוחד. אפשרות שניה היא שכל תושבי מדינת ישראל ישלמו, כי למדינה לא תהיה ברירה והיא תצטרך להעביר לישובים האלו תקציבי איזון על חשבון הקופה הציבורית.

אבל גם אם הכסף יגיע דרך תקציבי איזון, התושבים בעיריות שיסתבכו בגלל מחיר למשתכן ישלמו מחיר גבוה. כי תקציבי האיזון נמצאים באחריותו של משרד הפנים, ולכן לשר הפנים תהיה לא מעט השפעה על הקריטריונים שלפיהם יוחלט אילו רשויות יקבלו סיוע, וכמה כסף תקבל כל רשות. אז אם במקרה אתם גרים בישוב חילוני ופתאום אתם מגלים שבונים לכם מקווה ליד הבית, תבינו שזה חלק מהמחיר של מחיר למשתכן, כי בלי המקווה ראש העיר שלכם לא היה מקבל את הכסף. תשאלו את ראש העיר של טבריה.

 

אמיר איל |  יו"ר קבוצת ההשקעות אינפיניטי

30.07.2019

 מחיר הכסף, הריבית, הוא שוטר תנועה מרכזי המכוון את העולם הכלכלי וזרימת הכסף. למעשה, כל שרשרת המזון מתחילה בעלות הכסף, ולכן קל להבין מדוע הנושא נמצא בליבה של כמעט כל ויכוח כלכלי-חברתי, כאשר עוצמת האינטרסים וריבוי המניעים יוצרים עימות תמידי במשחקי הכס של ההון-שלטון הגלובלי. למחיר הכסף השפעה רבת ממדים בהיבט מאקרו ומיקרו, במישור ה"מאזני" ברמת מחירי הנכסים (הפיננסיים, הנדל"ן, הסחורות) ובמישור ה"תוצאתי" בהשפעה ישירה ועקיפה על רווחיות ויתרון יחסי.

בעולם דיס-אינפלציוני שקצב הצמיחה שלו אינו מאפשר הנאה מצרפית ושוויונית לשחקני העל המובילים, הכתבת מחיר זול של מטבע, תומכת בהחלשתו היחסית ויוצרת סובסידיה ריאלית ליצוא ויצור מקומי וכפועל יוצא עידוד לצמיחה על חשבון האחר. במשחק כלכלי גלובלי שכזה, המלחמה על הקיים הופכת אגרסיבית, מניפולטיבית ואינטרסנטית, תוך הפעלת כל כלי נשק אפשרי בארסנל. לאחר שנים של מניפולציות ועיוות הסדר ואולי הצדק בסחר העולמי, עכשיו זה באמת ה"מאני טיים".

העולם כאופן-ספייס

תהליכי הגלובליזציה בעשורים האחרונים הרכיבו מחדש את העולם הכלכלי והפכו אותו למעין OPEN SPACE - חלל עבודה פתוח ומשותף, ללא חומות וחסמים על ייצור ושינוע של סחורות. בעולם שכזה, יש עודף כוח ייצור ועודף כוח שינוע, והשווקים פתוחים לכל יצרן ויזם. מכאן, קצרה הדרך למלחמת כל בכל בתוך כל מדינה ומדינה ובין המדינות השונות לבין עצמן: אצל מי תהיה האבטלה גבוהה? מי יחזיק במרכז הכובד העולמי ויבסס את עוצמתו ומי יישאר לצד הדרך?

בקרב הזה כבר לא לוקחים שבויים. העידן הוא עידן של Eco World War, שמשפיע על כל אחד מאזרחי העולם - ממקלטי מס לעשירי עולם עד לפליטים שעוברים בעקבות מלחמות, אסונות טבע או בחיפוש אחר עתיד טוב יותר להם וילדיהם. בעולם הזה, של מלחמת כל בכל, כל מדינה שרוצה להישאר בצמרת חייבת להצטייד בכלי נשק שייתנו לה יתרון יחסי על פני המתחרות - ריביות ושער חליפין, מחירי חומרי גלם ומחירי אנרגיה ועלויות ייצור.

 

הרבה מרוויחים, מפסידה אחת גדולה

עד כה בקרב הזה יש הרבה מרוויחים חדשים ומפסידה גדולה אחת - ארה"ב. ממשל טראמפ מנסה עכשיו, כמו שוברת קרח שמנסה לצאת מהמצור, לשנות את הדינמיקה החדשה בשווקים. מאז כניסת הסינים לכלכלה הגלובאלית ב-1994, וביתר שאת משנת 2001 עם הצטרפותם לארגון הסחר הבינלאומי, כמעט כל הפרמטרים הכלכליים השתנו לרעת ארה"ב, ורק עכשיו ארה"ב נזכרת להגיב.

סין הביאה לשווקים העולמיים יכולת ייצור אין סופית, שעולה למעשה על יכולת הצריכה של שווקי הייצוא, בהם ארה"ב. בעולם בעל עודף יכולת ייצור ובלי מחסור באנרגיה (עם מהפכת פצלי השמן), נוצר לחץ של עודפי היצע, ובסביבה כזאת, שבה כולם רוצים לעבוד אבל לא כולם מקבלים את ההזדמנות, נוצרים לחצים דיפלציונים, עם רמות מחירים נמוכות יחסית.

בעולם ללא אינפלציה משמעותית, כל השחקנים רוצים יתרון יחסי, ופועלים להחלשת המטבע שלהם, מה שנותן ליצואנים שלהם אוויר לנשימה ויתרון מבני במלחמה על השוק הגלובאלי. מלחמת המטבעות, עליה כתבתי בהרחבה בעיתון גלובס כבר בשנת 2007 (https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000272093), נמשכת במלוא העוצמה גם היום. המדינות רוצות להוזיל את עלות הכסף, לעודד השקעות ולסבסד את הצמיחה.

אבל הסביבה הגלובאלית לא שוויונית- לא בין המדינות ולא בין האזרחים בתוך כל מדינה, ואי השוויון רק הולך גובר. המדינות הופכות משניות לחברות ענק גלובאליות כמו פייסבוק, אמזון, אפל, גוגל ומיקרוסופט, שהגדילו את חלקם בעוגה הכלכלית באופן לא פרופורציונאלי. חוסר השוויון הגובר יוצר מתחים חברתיים לא פשוטים, כאשר ממול המדינה הולכת ונחלשת ולא יכולה להפעיל את כוחה מול החברות הגלובאליות.

לזמן אין ערך

האימרה האמריקאית הידועה TIME IS MONEY כבר מזמן לא רלוונטית בעולם בו שערי הריבית שליליים או אפסיים. למעשה, בכל גושי הסחר העיקריים היום מחיר הכסף זול כפי שלא היה מעולם, למעט ארה"ב. כולם עושים שימוש בכלי הנשק המושחז של שער הריבית. עבור משקיעי הפיקדונות הבנקאיים ביפן או באירופה, כבר מזמןANYMORE  TIME IS NOT MONEY. ביפן, מאז סוף המאה הקודמת אין ריבית על הין (YEN) וכך גם באיחוד האירופאי כבר שנים ריבית שלילית על האירו (EURO) והמשך תוכניות הרחבה מוניטריות למיניהן. עבור שני שחקני על אלה במשחק הכלכלי הגלובלי, מדיניות של אפס ריבית (שלילית) והרחבות מוניטריות, היא בחזקת להיות או להתפרק.

לעומתם, הסינים מבצעים שנים רבות סבסוד מלאכותי של היואן (RNB). עבור מדינת על שעודף היצוא הפרמננטי שלה בעשור האחרון ועד כה, עומד על מאות מיליארדי דולרים לשנה, רובו ככולו מעודף סחר עצום מול ארה"ב, שער המטבע שלה כמעט ולא זז והוא מקובע באופן מלאכותי לדולר האמריקאי עם רצועה צרה של וויסות שבוודאי אינה תואמת את המציאות.

מול כל אלה, עומדת ארה"ב במשך שנים, נכנעת למלכודת היבוא הזול על חשבון חוב עתידי אימתני של הדורות הבאים, מפסידה מיליוני מקומות עבודה לאלו שמוכרים לה מכל הבא ליד, ובעיקר הלכה לכיוון איבוד ההגמוניה הגלובאלית. עד שהגיע הנשיא טראמפ שהכריז מלחמה כלכלית על הנלחמים בארה"ב מזה שנים.

שאין את נשק הריבית מעלים מכסים

בהיעדר כלי נשק הריבית, טראמפ שינה את הדינמיקה הגלובאלית, עם החזרת מדיניות של מכסי מגן והקים חומות סביב כלכלת ארה"ב, במגמה להכריח את יריבי הסחר לשנות את דפוסי ההתנהגות שלהם.

טראמפ לא מוכן לתת לאמריקה להמשיך להפסיד, ומתנגד לתנאי הסחר הלא הוגנים מול שותפות הסחר שלה (חלקן "בעלות ברית"). מכאן שינוי הסכמי הסחר שראינו בשנה האחרונה. אך מול הסינים הבעיה הרבה יותר משמעותית, שכן סין יצרה מציאות של סבסוד מטבעי קבוע, של פרוטקציוניזם מיסויי וחוקתי ושל רמיסה מוחלטת של כללי זכויות הקניין הרוחני. עכשיו הגיעה התגובה של טראמפ, שפותח את כל ההסכמים, הכתובים והלא כתובים, ומאיים עם מכסים בשווי של מאות מיליארדי דולרים.

 גם כאן, המלחמה היא החוצה, אך גם מבית. דווקא קברניטי הבנק המרכזי, הזרוע המוניטרית של המדיניות הכלכלית, סירבו לתת כתף עד כה במלחמת הסחר והשאירו את הנשיא לבד במערכה הגלובאלית. הפעם להערכתי, הפד קרוב יותר מתמיד להבנה שהמדיניות שלו שגויה והתיקון המשמעותי קרוב מאוד ולאורך זמן. 

אי הרלוונטיות של הבנקים המרכזיים

בעוד שתפקיד הממשלה לכוון את הכלכלה באמצעות מדיניות פיסקלית, קרי שליטה על התקציב, הרי שתפקיד הבנק המרכזי הוא להשפיע בהיבט המוניטרי, באמצעות שליטה בכמות הכסף ומחירו. בעולם הנוכחי, בו עודף גורמי ייצור ושינוע, עודף ייצור אנרגטי, מידע זמין ויכולת אספקת מזון בלתי מוגבלת בעולם החופשי, קיימים לחצים דיפלציוניים גלובליים קבועים. כפועל יוצא, רמות הריבית שליליות ואפסיות אצל גושי הסחר המרכזיים. בעולם כזה, תפקיד הבנקים המרכזיים הופך לא רלוונטי.

קל להמחיש את הסוגייה באמצעות דוגמא מעולם התחבורה, כשספינה או רכב נוטים ימינה, הנהג צריך לסובב את ההגאים לכוון השני. אבל מה קורה אם 'נגמר' ההגה? שאין יותר לאן לשבור? זה פחות או יותר מצבם של הבנקים המרכזיים ומכאן היעדר הרלוונטיות שלהם. כל מה שנותר להם לעשות זה לחפש תוכניות הרחבה יצירתיות, ושימור עולם שמחיר הכסף בו אפסי. כל ניסיון ל'עצמאות' מוניטארית היא לא פחות מהיאחזות פילוסופית בסוברניות או באגו. לכן, על הבנק המרכזי לשתף פעולה עם המאמץ המלחמתי של ארה"ב על חשבון התנתקות אקדמית מהמציאות. השווקים הפיננסיים קונסים קשות "התבלבלות" שכזו, כפי שראינו בדצמבר אשתקד.

מלחמת הסחר תמשיך

בסופו של יום, גם אם תושג רגיעה זמנית ויהיה סיכום על הבנות חדשות בין סין לארה"ב, ההתנגשות בין חזון ה'ממלכה התיכונה' של הנשיא שי וסין וחזון 'אמריקה פירסט' של הנשיא טראמפ וארה"ב, הוא בלתי נמנע. כל הפוגה, אם תהיה, היא זמנית בהחלט. הבעיה של ממשל טראמפ בעימות המתמשך מול סין היא שהוא יצא לקרב עם יד קשורה, ובזמן שכולם עושים שימוש בכלי הריבית או בקיבוע שערי חליפין כאמצעי לבניית יתרון יחסי, דווקא בארה"ב הריבית לא יורדת.

הבנק המרכזי, שסופג אש צולבת מטראמפ, סירב עד כה בכל תוקף להורדת ריבית. למרות שהוא רואה את טראמפ נלחם מול סין ושומע את התחנונים והאיומים של הממשל, עד כדי האיום התקדימי בהדחת נגיד הבנק המרכזי, הפד רואה לנגד עיניו בעיקר את החששות מאינפלציה, ובוחר להשאיר את מחיר הכסף האמריקאי על רמה גבוהה ביחס למתחרים ברחבי העולם.

הפד רואה את נתוני הצמיחה בארה"ב, את נתוני התעסוקה החיוביים, העלייה בשכר הריאלי ואת הורדות המס ולא ממהר לפעול להורת הריבית. לשיטתו, יש חשש אמיתי מלחצים אינפלציוניים עתידיים, ולכן הוא בוחר להפוך לאופוזיציה הראשית למהלכים של טראמפ בזירה הגלובאלית.

הקיבעון המחשבתי של בכירי הבנק המרכזי, שלא רואים את התמונה המלאה, עלול להוביל לכך שהם ייצרו נזק בלתי הפיך לרלוונטיות שלו, בכל הנוגע להשפעה והשתתפות בתהליכי קבלת ההחלטות מאקרו-כלכליות.

הר החוב ממשיך לצמוח

עוד סיבה טובה להורדת הריבית בארה"ב היא בעיית החוב הלאומי, שגדל באופן מבהיל. אם לפני המשבר בשנת 2007 החוב הלאומי עמד על 9 טריליון ויחס חוב-תוצר של 62%, היום, עם חוב של מעל 22 טריליון דולר (!!!) שממשיך לטפס ויחס חוב-תוצר של 105%, כל הורדה של הריבית תחסוך לארה"ב סכומי עתק בתשלומי ריבית. 

בנוסף, משך החיים הממוצע של החוב האמריקאי הקצר יחסית (כ-5 שנים), מעמיד את ארה"ב בפני עומס פירעונות אדיר. אז מה עושים בתגובה? צעד אחד, שבו ארה"ב כבר נוקטת הוא הארכת מח"מ החוב בגיוסים חדשים, אבל דווקא את הצעד המתבקש של הורדת הריבית קצרת הטווח הם מתקשים ליישם.

בשורה התחתונה נראה שכל שחקני העל בכלכלה העולמית מבצעים מניפולציות, בין היתר על המטבעות שלהם, מלבד ארה"ב, שממשיכה להיפגע ממלחמת הסחר ומצויה בגירעון מסחרי מבני, מול סין ומול שותפות סחר אחרות, הצומחות על גב הצריכה שלה.

 

אם ארה"ב חפצת חיים, היא חייבת להוריד את מחירו של הדולר ככל האפשר, כך שתוכל להתמודד כשווה בין שווים בזירה הגלובאלית. בחלופה בין הטווח הקצר וחשש מאינפלציה לבין שמירת ההגמוניה העולמית, זו האפשרות היחידה. להערכתי, הפד לא יוכל להמשיך לעצום עיניים ויהיה חייב להתגייס למאמץ המדיני והכלכלי של ממשל טראמפ והכלכלה האמריקאית. אחרת, כולם ישלמו מחיר כבד. כבד מידי.

 

 

 

 

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

26.07.2019

אני תמיד הייתי משוכנע שחשבונאות זה הדבר הכי משעמם בעולם. אבל השבוע גיליתי שבגלל חשבונאות יצירתית, העברה של סכום כסף ממשלתי מחשבון אחד לחשבון אחר יכולה לגרום למשבר כלכלי חמור.

אז איך עניין חשבונאי הופך לסיכון לאומי? מתברר שלביטוח הלאומי יש עודפים, וכל שנה הוא מעביר אותם, על פי הסכם, למשרד האוצר. משרד האוצר אמור לשמור את הכסף בקופה נפרדת, כדי שביום שלביטוח הלאומי יהיה מחסור בכסף, תעמוד לרשותו הקופה שנצברה לאורך השנים. מכיוון שלמשרד האוצר יש דברים יותר יעילים לעשות עם כסף חוץ מלהשקיע אותו, הכסף מועבר לתקציב המדינה. הביטוח הלאומי נשאר עם הבטחה שבמידה והוא יצטרך, משרד האוצר יעביר לו את כל הכספים שידרשו.

המשבר החשבונאי נוצר כי מישהו בביטוח הלאומי נבהל וחשב שעל ההבטחה של משרד האוצר אולי לא כדאי לסמוך, ולכן הוא ביקש להפסיק את ההסדר. זה יוצר משבר, כי אם הכסף נמצא בקופה של האוצר, הוא לא מופיע בחוב הלאומי, ושר האוצר יכול להודיע בגאווה שדירוג האשראי של המדינה עלה לרמה AA-. אבל אם הכסף יעבור לקופה של הביטוח הלאומי, החוב הלאומי יזנק, ושר האוצר יהיה אשם בכך שדירוג האשראי של ישראל ילך כמה צעדים אחורה.

אם לא הבנתם, אני ארשום את זה בצורה מפורשת: כל עוד למדינת ישראל יש חוב לביטוח הלאומי (כלומר לאזרחים שאמורים לקבל בעתיד קצבאות) זה לא מופיע בחוב הלאומי והכל בסדר. אבל אם הכסף יועבר לביטוח הלאומי, זה כבר משבר חמור לכלכלת ישראל.

למי שלא מבין איך העברת כסף מחשבון אחד לאחר יוצרת בעיה למדינה, אז הנה השורה התחתונה: כל עוד הכסף נמצא במשרד האוצר, אז למרות שלמשרד האוצר יש חוב לביטוח הלאומי, ההנחה הסמויה היא שמשרד האוצר יכול תמיד להחליט שלא לשלם. לעומת זאת, אם הכסף יעבור לקופה של הביטוח הלאומי, משרד האוצר לא יוכל למנוע מהביטוח הלאומי לשלם קצבאות גם אם ההכנסות יהיו יותר נמוכות מההוצאות.

כך שהמאבק בין הביטוח הלאומי למשרד האוצר הוא בעצם על האופי של הביטוח הלאומי: האם הביטוח הלאומי הוא אכן חברת ביטוח, ולאזרחים יש ודאות שהם יקבלו את הקצבאות (הדי קטנות) שהם מצפים לקבל בעתיד, או שביטוח לאומי הוא זרוע של משרד האוצר, ואז הגובה של הקצבאות תלוי בזהות של השר ובמצב הקופה בשנה נתונה. כי במצב הנוכחי, במידה ולביטוח הלאומי לא יהיה די כסף לשלם למבוטחים בשנה נתונה, הרבה יותר קל למשרד האוצר לעשות תספורת על החוב ולקצץ את הקצבאות, מאשר למצוא מאיפה להביא את הכסף.

מה שמשאיר אותנו עם שתי מסקנות. הראשונה היא פוליטית: מתברר ששר האוצר הנוכחי אולי דיבר הרבה על הדאגה שלו לשכבות החלשות, ועל כמה שהוא רוצה להקטין אי שוויון ולהחזיר את הכסף לציבור. אבל עם כל הדאגה שלו, הוא לא קידם אפילו במילימטר את הצורך להבטיח שהביטוח הלאומי יוכל לשלם קצבאות לזקנים, ילדים, וחולים גם בעתיד. המסקנה השנייה היא ברמה האישית: המאבק החשבונאי הזה צריך להזכיר לכל אחד מאתנו שאם הוא רוצה כסף ליום סגריר, הוא צריך לחסוך בעצמו ולא לחכות למדינה.

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

12.07.2019

הודעת הנגיד השבוע על כך שהוא אינו משנה את ריבית בנק ישראל לא הפתיעה אף אחד. אבל מקריאה של הדברים שהוא אמר בזמן ההכרזה, אפשר ללמוד כמה דברים מעניינים.

הראשון, זה משהו על הבטחות של פוליטיקאים. מתוך התחזית המעודכנת של מחלקת המחקר של בנק ישראל, עולה שהצמיחה לנפש היא בערך אחוז. זה עומד בסתירה להבטחה של שר האוצר נתניהו מלפני כ- 16 שנים. אז, נתניהו הבטיח שבתוך 10 שנים התוצר לנפש בישראל יהיה אחד מעשרת הגבוהים בעולם. זה לא קרה, ועם קצב הצמיחה שיש לנו בשנים האחרונות, אנחנו הולכים ומתרחקים במקום להתקרב.

הנתונים על התוצר סותרים גם הבטחה נוספת של נתניהו. לפני כארבע שנים, ראש הממשלה ושר האוצר כחלון הורידו את גובה המע"מ ומס החברות. באותה הזדמנות ראש הממשלה הודיע שהמטרה של הורדת המיסים היא לעודד את הצמיחה. שר האוצר הוסיף ש"הורדת המע"מ ומס החברות יביאו להגברת הצמיחה. הגברת הצמיחה תוריד את החוב ותביא לצמצום הגירעון."

בפועל, ב- 2014, שנה לפני שהממשלה נכנסה לתפקיד, התוצר צמח בכ- 3.9% והגירעון היה שני אחוזים. השנה התוצר יצמח, כנראה, ב- 3.1%, וגם זה רק אם לא יהיו הפתעות לרעה. הגירעון השנה הוא כבר כמעט ארבעה אחוזים, ויש לו עוד חצי שנה להמשיך ולגדול.

בקיצור, הורדת המיסים לא הביאה להאצה בצמיחה וכן הביאה לגידול בגירעון. בדיוק הפוך ממה שהבטיחו הפוליטיקאים. לא נורא, יש מי שישלם: את החובות שהממשלה יצרה, יחזירו משלמי המיסים, וכנראה שגם הילדים שלהם.

דבר אחר שאפשר ללמוד מתוך ההצהרה של הנגיד היא על מערכת היחסים בתוך בנק ישראל בין הנגיד ובין מחלקת המחקר. על פי ההערכות של מחלקת המחקר, הריבית תעלה במהלך השנה לרמה של חצי אחוז, ושנה הבאה היא תעלה פעמיים עד שתגיע לרמה של אחוז אחד. אבל הנגיד הבהיר שהוא מעריך שהריבית דווקא לא תעלה כל-כך מהר. זה מעלה את השאלה מה המשמעות של התחזית של מחלקת המחקר של בנק ישראל.

האמת היא שהתשובה מסובכת. כי בנק ישראל איננו גורם ניטראלי כשמדובר בריבית בנק ישראל, ולכן מחלקת המחקר בעצם מייצרת תחזיות תחת ההנחה שבנק ישראל לא יעשה דבר באופן אקטיבי ורק יגיב לאירועים. לכן, כשמחלקת המחקר מנבאת שהריבית תעלה ברבע אחוז במהלך השנה, היא בעצם מנבאת שעד סוף השנה האינפלציה והתוצר יהיו ברמה כזאת שבה בנק ישראל יצטרך להעלות מעט את הריבית כדי לשמור את האינפלציה ברמה הרצויה, וכדי לשמר את קצב הגידול בתוצר.

כשהנגיד אומר שלמרות ההערכות של מחלקת המחקר הוא דווקא לא חושב שהריבית תעלה כל-כך מהר, הוא בעצם אומר שייתכן שמחלקת המחקר צודקת בהערכות שלה, אבל שגם אם האינפלציה תעלה מעט, הנטייה שלו היא לא להעלות את הריבית. זאת עמדה מעניינת, כי היא אומרת שהנגיד חושב שעדיף לתמוך בתוצר ובשוק ההון גם במחיר של סיכון לעלייה קלה באינפלציה. יהיה מעניין לראות איך זה יתפתח מכאן, גם בגלל שיש לנו עוד כמה חודשים עם ממשלה שמתפקדת בקושי, ושהולכת לספק לנגיד הרבה חומר למחשבה כשהוא הולך לישון בלילה.

 

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

05.07.2019

לפני כמה חודשים קיבלתי במתנה 0.05 ביטקוין, ודי שכחתי מזה. אבל כשפתחתי במקרה את הארנק האלקטרוני שלי, גיליתי שהשווי קפץ מכ- 200 דולרים ל- 650. כפי שאפשר לראות בתרשים 1, מאז הפסדתי קצת, אבל הביטקוין שלי עדיין שווה בערך 530 דולרים, מה שנותן לי תשואה של  170% בכמה חודשים. לא רע בכלל, בעיקר בגלל שהדבר היחיד שעשיתי בשביל התשואה הפנטסטית, זה לשכוח מהמתנה שקיבלתי.

באופן טבעי ניסיתי להבין מה גרם לכך שהמחיר זינק. ההסבר הראשון שקיבלתי היה שמדובר בהודעה של הליברה, מטבע קריפטוגרפי חדש של פייסבוק שהארנקים שלו יוטמעו, בין היתר, בפייסבוק, ווטסאפ, ומסנג'ר.

 

אין ספק שלשמועות על ליברה, הייתה השפעה על מחירו של הביטקוין. ברגע שחברה מהסדר גודל של פייסבוק, מכריזה על האמון שלה בטכנולוגיה שמאחורי הביטקוין, אין ספק שזה משפיע על המשקיעים. אבל להניח שכל העלייה במחיר של הביטקוין נובעת מההכרזה על הליברה, זה כמו להניח שמה שגרם לעלייה במחיר של הביטקוין זה מחירי האבוקדו במקסיקו.

כפי שאפשר לראות בתרשים 2, יש מתאם חזק מאד בחודשים האחרונים בין המחירים של האבוקדו והביטקוין. אבל כפי שלמד כל סטודנט לסטטיסטיקה, מתאם לא בהכרח מלמד על סיבתיות, והרבה פעמים מתאמים יכולים להיות מקריים לחלוטין.

אז חוץ מהליברה, לעליה במחיר של הביטקוין יש עוד מספר הסברים אפשריים. חלק אחד מהעלייה הוא כנראה ניפוח מכוון: יש אינדיקציות שסוחרים גדולים רכשו כמויות גדולות של מטבע אחר, תת'ר, לפני מספר שבועות, וייתכן מאד שהם השתמשו בכסף כדי לנפח את השווי של הביטקוין בשביל להרוויח מהבועה שנוצרה.

 

חלק שני קשור למקרו-כלכלה העולמית. באירופה, הנגיד מדבר על כך שהשווקים עדיין לא התאוששו ושהוא ימשיך להזרים כספים לשוק ככל שידרש. יש הרבה מאד אנליסטים שמאמינים שבקרוב, גם בארה"ב הבנק המרכזי יוריד את הריבית ויגדיל את קצב ההזרמה של כסף לשוק. כשכל כך הרבה כסף זורם לשוק, זה מעורר, שוב, את החשש מאינפלציה. חשש מאינפלציה מייצר ביקושים לנכסים שהם לא כסף, והביטקוין הוא אחד הנכסים שנהנים מהביקוש הזה.

חלק שלישי זאת מלחמת הסחר בין ארה"ב וסין, וההפגנות בהונג-קונג. כששני הדברים האלה קורים ביחד, יש הרבה סינים שרוצים לשים את הכסף שלהם במקום שהממשלה לא יכולה להגיע אליו. בשנים האחרונות יש פער גדול בין העודף הגדול של הסינים בחשבון השוטף, לבין הגידול המתון בנכסים סיניים בחו"ל. באופן רשמי, הפער הזה מוסבר כ"שגיאות." באופן לא רשמי, כנראה שחלק גדול מהפער זה סינים שמבריחים את ההון שלהם לחו"ל.

השילוב של סינים שמבריחים כסף מהממשלה, ביחד עם אירופאים ואמריקאים (ואולי גם איראנים?) שמחפשים נכסים מוגנים מאינפלציה, מביא לעלייה בביקוש לביטקוין. מכיוון שסכומי הכסף שמסתובבים בעולם הם עצומים, מספיק ששבריר של אחוז יזוז אל הביטקוין, כדי שהמחיר שלו יזנק בחדות. כך שכל עוד אי הוודאות בכלכלות העולם נמשכת, ייתכן מאד שהמחיר של הביטקוין ימשיך מדי פעם לעשות כותרות. באופן אישי, לי זה מאד נחמד להשאר עם הקצת ביטקוין שיש לי, ולראות איך המחיר יורד ועולה.

רונן יעקובי  |  מנהלי מחלקת השקעות מוסדיים בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

24.6.19

לאחר עשור של הורדת ריבית ובקרת שיוט ברמת ריבית אפסית, תופעה כלל עולמית, חזינו ב-2018 בפלא השפעת ריבית עולה, אופציה שחלקנו כמעט ושכח מקיומה. השווקים  הפיננסיים  שהופתעו בעיקר מקצב העלאות הריבית הגיבו בירידות חדות  ושבו לעלות ב 2019 לאחר צפירת ההרגעה של הפד שהודעותיו האחרונות הבהירו שתם פרק העלאות הריבית בסבב הנוכחי. התנודתיות הגבוהה העלתה חשש להאטת הצמיחה בעולם. לכך נוסף השנה גם חוסר וודאות מתוצאות מלחמת הסחר.

השקעה בשווקי המניות הפכה למאתגרת יותר, התנודתיות הגבוהה מאז דצמבר (האיום) 2018 ועד היום, מקשה על חברות להבין את סביבת הצמיחה בו הן נמצאות וקיים חשש שכל השקעה הונית שתוכננה, תבחן מחדש עד להתבהרות התמונה.

 כתוצאה מהאטה אפשרית שנובעת מסביבה כלכלית מאתגרת אין למעשה אפשרות ריאלית לתהליך עקבי של העלאות ריבית . למעשה כיום הולכים ומתגברים הסיכויים שהנגיד האמריקאי יחזור ויוריד את הריבית בהודעות הפד הקרובות. בבחינת סליחה טעינו.

המצב כיום שבו הצמיחה העולמית נמצאת תחת סימן שאלה והריבית הנמוכה חזרה לשלוט בשווקים מסבירה מדוע מדד הנדלן שזקוק לחמצן הריבית הנמוכה על מנת להמשיך ולשגשג, הפך לאלטרנטיבת השקעה מועדפת על פני חוסר הוודאות בהשקעות בסקטורים אחרים במדדי המניות.

מדד הנדלן בישראל עלה מתחילת בכ- 25% לעומת עליה של כ- 7% בלבד במדד ת"א 125 . בארה"ב עלה המדד  בכ- 20%  לעומת עליה של כ- 15% במדד ה- ספ 500.

תת סקטור בתחום הנדל"ן הינו קרנות הריט שהפכו בתקופה האחרונה למרענן הרשמי של מדדי המניות, תת סקטור שמפיק את המיטב בסביבת המקרו שנוצרה.

מספר מילים על תחום הריט-

REIT-REAL ESTATE INVESTMENT TRUST

קרנות הריט הוקמו בשנות ה- 60 בארה"ב לצורך התאגדות משקיעים לרכישת נכסי נדל"ן על מנת להנות מתשואה שוטפת שמתקבלת מהנכסים. הקרן משקיעה בנכסים ומחלקת את ההכנסה בגינם כדיבידנד, בדומה למשקיע שרוכש נכס ונהנה מתשואת שכ"ד שוטפת עם הבדל עקרי אחד, קרנות הריט נסחרות בבורסה כמניות וערכן משתנה בהתאם לתנודתיות בשוק ההון. ההטבה העיקרית שניתנה ע"י הרגולטור ע"מ לעודד הקמת קרנות ריט הינה פטור ממס על רווחי הקרן. המס היחיד שמשולם הינו מס שמשלמים בעלי המניות  בגין הדיבידנד שחולק.

על מנת להפוך קרן ריט לאפקטיבית, קבע הרגולטור מספר כללים שקרנות הריט חייבות לעמוד בהן ע"מ להחשב כאלה.

השקעה של מינימום 75% מהנכסים בנדל"ן או במזומן. סעיף שמונע מהחברות פיתוי השקעה באפיקים אחרים.

לפחות 75% מהכנסות הקרן מקורן בנדל"ן מניב, סעיף שמצמצם את כוונות הייזום והסיכון שמתלווה אליו.

מגבלת בעלי שליטה- חמשת בעלי מניות הגדולים לא יחזיקו יחד 50% או יותר בקרן. הדבר מונע מבעל שליטה מרכזי להיות דומיננטי בתהליך קבלת ההחלטות.

והנתון החשוב ביותר שעליו מתבסס המודל העסקי, חלוקת 90%  מההכנסה החייבת במס כדיבידנד לבעלי המניות – נתון שמבטיח תחליף לרנטה חודשית שמתקבלת מהשקעה בנכס נדל"ן.

בישראל בה נמצא התחום בראשיתו נסחרות ארבע קרנות ריט בלבד, ריט1 וסלע נדלן הותיקות, מניבים, שלושתן מתמחות בנדל"ן מסחרי ומגוריט שמתמחה בדיור.

 בארץ הוסיף הרגלוטור שתי מגבלות פעילות עיקריות, הראשונה קובעת שמינוף החברה יגיע למקסימום 60% והשניה שלפחות 75% מהחזקות הקרן יושקעו בישראל.

מניות חברות הריט מושפעות משלושה פרמטרים עיקריים: איכות  בחירת הנכסים , שיעור ההיוון של הנכסים וכמובן סביבת המאקרו בתחום פעילותה.

איכות בחירת הנכסים משתנה בין החברות בהתאם למקצועיות מנהליה ובאה לידי ביטוי במדד תשואה להון ובתשואת דיבידנד לאורך זמן ביחס לחברות ריט בעלות תחום פעילות זהה. בישראל מיעוט החברות מקשה על הסתכלות רוחבית.  בארה"ב תשואת הדיבידנד הממוצעת עבור כלל קרנות הריט הינה 4% כשלצורך השוואה תשואת הדיבידנד הממוצעת בחברות ספ 500 עומדת על כ- 2% בשנה.

שיעור ההיוון של הנכסים משתנה כמובן בהתאם לריבית בתקופה נתונה. בתקופות בהן הריבית יורדת, שווי הנכסים עולה וכך רווחי ההון של החברה. כמובן שסביבת הריבית היורדת בשנים האחרונות עזרה מאוד לעליית שווי הנכסים במאזן. בגרף  ניתן לראות את התנהגות מניות הריט לאורך זמן אל מול הריבית הארוכה בארה"ב שמיוצגת ע"י ההפרש בין הריבית ל-10 שנים הנסחרת לבין ריבית הפד בארה"ב. ניתן לראות שמדדי הריט נהנו מתהליך מתמשך של ירידת ריבית בשנים האחרונות. בתקופות בהן הריבית עלתה ניתן לראות האטה בקצב העליה ואף ירידה במדד הריט בחלקי התקופה הרלוונטים.

 

אולם הסתמכות על סביבת ריבית יורדת אינה המדד היחיד. סביבת המקרו גם היא פקטור משמעותי בצבירת הערך של קרנות הריט. הנחה סבירה היא שבמידה והמיתון העולמי יעמיק , גם בסביבת ריבית יורדת עלולות הקרנות לסבול ממיעוט שוכרים ובנוסף מחירי שכירות יורדים.

בארה"ב קיימות מאות קרנות ריט הנסחרות בבורסה במספר תחומים רב, בתי מלון, משרדים, קניונים, נדל"ן למגורים ועוד. מיעוט קרנות ריט בישראל אינו מצדיק הקמת מדד נפרד אולם בארה"ב קיימת בנוסף לאופציית השקעה במניות קרנות ריט בודדות, השקעה במדדים אשר כוללים עשרות קרנות ריט מגוונות לא רק במספר החברות אלא גם בתחומי העיסוק של כל חברה המוחזקת בתעודה כך שהמשקיע מקבל חשיפה רחבה ואינו תלוי בתנודתיות תחום בודד בתוך ענף קרנות הריט.  

מתוך רשימה ארוכה של תעודות סל ניתן לציין כאופציית השקעה את שלושת התעודות הגדולות אשר מרכזות את מרבית נזילות המסחר היומית בארה"ב בתעודות קרנות הריט

לאור התמונה המשתקפת של ריבית נמוכה שעשויה אף לרדת, קרנות הריט עשויות להציג עודף תשואה על פני סקטורים אחרים במדדי המניות שיסבלו מחוסר הודאות והתנודתיות בשווקים הפיננסים. התמונה עלולה להיות דומה גם עבור קרנות הריט במצב בו המיתון העולמי מעמיק. במצב זה המשבר יגיע גם לנדל"ן, אולם סביבת הריבית הנמוכה שבתסריט מיתון עמוק תישאר נמוכה ועשויה לתת לענף הנדל"ן הגנה חלקית בתקופה של ירידות.

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

14.06.2019

בשבועות האחרונים מדברים הרבה על מחירי הירקות והפירות. כפי שאפשר לראות בתרשים 1, יש לזה סיבה טובה: בזמן שהמחירים של רוב המוצרים במדד המחירים לצרכן (הקו הכתום) עלו מעט מאד מאז 2011, מחירי הירקות והפירות (הקו הכחול) ממשיכים לעלות בקצב נאה. כך שישראלים כבר לא כך-כך יכולים להתגאות, כמו פעם, ש"בחו"ל כמעט הכל יותר זול, אבל אצלנו למלפפון יש טעם של מלפפון, ובמחיר שאירופאי קונה עגבניה אחת, אנחנו עושים סלט לכל המשפחה." למעשה, כבר לפני כמה שנים, כשגרתי בגרמניה, גיליתי שחמש דקות מהבית יש את הבסטה של הטורקי, ורוב הירקות והפירות שם לא כל-כך יקרים. למיטב זכרוני, גם הטעם לא פחות טוב משל הירקות שאני קונה היום בסופר.

אם שואלים למה המחירים עולים כל-כך מהר, התשובה מתחלקת לשני חלקים. החלק הראשון הוא ממשלות ישראל לדורותיהן, והשני היא ממשלות ישראל האחרונות. ממשלות ישראל לדורותיהן אשמות, כי עוד לפני הקמת המדינה, המוסדות הלאומיים נתנו לחקלאות עדיפות. במקור זאת הייתה תוצאה של אידאולוגיה ושל צורך. האידיאולוגיה הייתה שהישראלי החדש צריך להיות עובד אדמה. הצורך היה בענף שגם יספק מזון וגם ייתן תעסוקה לחלוצים שיישבו פינות נידחות בארץ ישראל.

 

גם אחרי שהמדינה כבר הוקמה, ממשלות ישראל המשיכו לדאוג לרווחת החקלאים, ולשם כך, היה צריך לשלוט במחירים. דרך אגב, דאגה לחקלאים היא לא המצאה ישראלית. באירופה, למשל, היו שנים שבהן הממשלות שילמו לחקלאים גם כדי שהם יגדלו מזון, וגם כדי שהם ישרפו את המזון שהם גידלו כדי שהמחירים לא יהיו נמוכים מדי.

אז כדי לשלוט במחירים, ממשלות ישראל קבעו כמה אדמה וכמה מים יקבל כל חקלאי, ריכזו כל ענף משק בידי מועצה מפקחת, ונתנו לחקלאים שליטה על החברות שמפיצות את התוצרת החקלאית. במשך שנים, הסידור הזה עבד לא רע, כי החקלאים באמת היו ציוניים, וכי עד שנות ה- 1990 ישראל הייתה מדינה די ענייה, כך שאי אפשר היה להעלות מחירים יותר מדי.

אבל בשנים האחרונות הסידור הזה כבר לא עובד. סיבה אחת היא כי החברות שמפיצות את המזון, ובראשן תנובה, הן כבר חברות פרטיות, ולכן אין להן בעיה לסחוט מחירים נמוכים מהחקלאים ומחירים גבוהים מהצרכנים. לפי דו"ח של משרד האוצר, ב- 2005, כשתנובה עוד הייתה בשליטה של המושבים והקיבוצים, הרווח של המשווקים הגדולים היה כ- 70 מיליון ₪. ב- 2014, הוא כבר היה כ- 300 מיליון ₪.    

סיבה שניה היא כי חלק גדול ממכסות המים והאדמה לחקלאים נקבעו לפני שנים, ולכן יש לא מעט מקרים שאין קשר בין מי שמקבל את המים ומי שצריך אותם. התוצאה היא שיש מי שמקבל מים בזול, מוכר אותם ביוקר, ומי שמשלם את העלות הנוספת זה הצרכן.

סיבה נוספת היא המדיניות הלא החלטית של ממשלות ישראל האחרונות. כי במשרד האוצר מבינים, ומנסים לטפל בבעיות שקיימות בחקלאות בישראל. לכן, הממשלות מנסות להקטין את הסובסידיות לחקלאים, ולפתוח את השוק לייבוא.

הבעיה היא, שהממשלות מפחדות לפתוח את השוק לייבוא באופן מלא. כשהשוק לא פתוח באופן מלא, כל שנה קורה בערך ככה. ראשית, הממשלה מבטיחה שלא יהיה ייבוא, והחקלאים מגדלים בהתאם. ואז קורה שיש בעיה ביבול, ויש מחסור בירק או פרי. החקלאים מקווים שהם יצליחו לפצות על היבול הקטן בעזרת מחירים גבוהים. אבל אז הציבור צועק, והממשלה מתירה ייבוא בכמות מוגבלת. מכיוון שהכמות מוגבלת וזמן ההספקה קצר, מי שמצליחים לייבא זה רק היבואנים הגדולים, שבמקרה או לא, אלו אותן חברות שגם משווקות את התוצרת המקומית. המשווקים קונים בזול בחו"ל, משתמשים בזה כדי לסחוט מחירים נמוכים מהחקלאים בארץ, ומוכרים ביוקר. החקלאים לומדים את הלקח, בשנה הבאה הם מגדלים כבר פחות, כדי לא להפסיד יותר מדי, ואז שוב יש מחסור בירקות ופירות, וחוזר חלילה.

כך שאם רוצים להוריד את מחירי הירקות והפירות, צריך לעשות שני דברים. אחד, להחליט כמה סובסידיה רוצים לתת לחקלאות. באופן אישי, אני מאמין שרוב הישראלים רואים בחקלאות ערך ומוכנים לתת לה סובסידיה, כפי שקיים כמעט בכל מדינה בעולם המפותח. השני, לפתוח את השוק לתחרות באופן מלא, ולוודא שמי שמייבא זה לא אותן חברות שמשווקות את התוצרת המקומית. אז יהיה אפשר גם לאכול עגבנייה בזול, וגם להגיד שהמלפפון הישראלי הוא הכי טעים בעולם.

עידן קרון |  מנהל תיקי השקעות לקוחות פרטיים בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

28.05.2019

אמזון, ענקית הקמעונאות העולמית, החליטה להיכנס לשוק המכירות המקומי באפריל 2019.

למה היא נכנסת? איך זה הולך להשפיע על הכיס שלנו ומה לגבי הקניונים והרשתות השיווק הגדולות?

הישראלי המקומי אוהב לצרוך באונליין, זאת עובדה.

הישראלים רשמו בממוצע שתי הזמנות מקוונות לשנייה ב-2018, על פי נתוני חברת דואר ישראל, כאשר סך כל החבילות מגיע ל-71 מיליון. רשימת הקניות של הישראלים כוללת בתוכה בגדים ונעליים, כלי בית, אביזרים, גאדג'טים, ויטמינים ומוצרי קוסמטיקה.

נתוני צמיחה גבוהים, שיעור אבטלה נמוך, עלייה בשכר הממוצע במשק, למעלה מ-1.4 מיליארד עסקאות בכרטיסי אשראי בשנה, צעירים ומבוגרים שרוכשים באונליין זה רק חלק מהסיבות שאמזון נכנסת לישראל. אמזון אוהבת את הצרכן הישראלי כיוון שהוא נחשב לצרכן חכם, כזה שיודע לחפש מבצעים וכזה שיודע להשתמש בהם.

אמזון רואה בישראל מדינה מובילה בקניות מקוונת, ונהפכת למובילה בין מדינות ה-OECD ביחס לאוכלוסייתה. בשנת  2018 הוציאו הישראלים כ-16 מיליארד שקלים על קניות באינטרנט. גידול של 14% לעומת שנת 2017 וגידול של פי 12 לעומת 2010.

 

אמזון כבר החלה את פעילותה בארץ בעיקר בתחום הטכנולוגי שעוסק בשירותי ענן. כרגע בשלבים הבאים על מנת להרחיב את מכירותיה גם לשוק בישראל היא מתכננת אתר ישראלי בעברית והזמינה מוכרים בישראל למכור את מוצריהם באתר לראשונה באופן מקומי לצרכנים מקומיים. אמזון הזמינה את המוכרים הישראלים להירשם לתכנית Local Delivery, תכנית המציעה לספק הזמנות בצורה ישירה ללקוחות בארץ. בנוסף, המהלך יאפשר ליצרנים מקומיים ומותגים מקומיים להציע את מוצריהם באתר אמזון ארצות הברית ולהרחיב את מכירותיהם.

באמצעות אתר אמזון הישראלי, שליחת המוצרים תהייה מהירה ויותר ותאפשר משלוח של עד חמישה ימי עסקים.

השפעה על הקניונים ורשתות בישראל

מה לגבי הקניונים וחברות האופנה? המתחרים העיקריים של הקונים באתרי הקניות המקוונים. המשמעות היא שהתחרות בתחום הקמעונאות גוברת והם יאלצו לספוג ירידת מחירים וקיטון במכירות.

ההתפתחות הטכנולוגית וחווית הקנייה צפויים בסופו של דבר להגדיל את כמות המכירות המקוונות על חשבון מכירות בקניונים.

צמצום הפעילות של קניונים עלול לפגוע במכירות והקניונים נערכים מזה זמן רב על ידי תמהיל שונה ושינוי קונספט של יותר פנאי, בידור ותרבות.

כיום חברות רבות מנסות לצמצם את הפער ולפתוח אפשרות קנייה מקוונת באתרים שלהם. אתרים אחרים כמו Terminal X של פוקס בתחום האופנה, מנסים לשחזר את חווית הקנייה המקוונת ולתת ללקוחות הישראלים אפשרות להזמין באינטרנט מוצרי אופנה מכלל המותגים בארץ.

כיום, אין מסחר ישראלי משמעותי שמציע מגוון מוצרים כמו שאמזון מציעה ולכן, מדובר בצעד חדש בישראל.

בהתאם להודעת הכניסה של אמזון לישראל, מניות הקניונים והאופנה בבורסה הגיבו בירידות ביום ההודעה. האם מדובר בהודעה דרמטית או גל חולף?

תגובת מניות הקניונים ורשתות האופנה בבורסה ביום ההודעה של אמזון על כניסה לישראל:

 

מה לגבי הכיס שלנו?

יצרנים מקומיים כעת יוכלו לשווק את מוצריהם גם לקהל המקומי וגם לקהל העולמי. בכך יוכלו להגדיל את קהל לקוחותיהם. המשמעות היא שהתחרות תתחזק, המחירים ירדו והשירות יאלץ להשתפר דרמטית.

כדי להגיע לצרכן הישראלי, כיום החברות חייבות לעבור דרך הקניונים. חברות כמו קסטרו, שופרסל וסופר פארם מנסות להגיע לצרכן גם דרך מכירות מקוונות, אבל סחר זה סובל מבעיות של שילוח והפצה, מכס ורגולציה, מה שפוגע באטרקטיביות של חלופת הקניונים בקנייה מקוונת לצרכן.

ככל שאפשרות הקנייה המקוונת תהפוך לזמינה ולקרובה יותר, התחרות תהיה גדולה ומשמעותית יותר לקניונים ולרשתות הגדולות. דבר זה ישפיע על הצרכן בצורה חיובית שכן שוקי הקמעונאות והקניונים יעברו שינויים ויצטרכו להיות יותר יצירתיים כדי לעמוד בתנאי התחרות החדשים.

הרשתות והקניונים יצטרכו למשוך את הצרכן ולהציע לו חוויה שונה.

יוקר המחיה בישראל הוא בין הגבוהים במדינות OECD , ולכן לצרכן הישראלי מדובר בהזדמנות להקל על ההוצאות שלו ועל זמן ההמתנה בכך שירכוש מוצרים דרך אתר אמזון ישראלי ולא דרך הקניון והרשתות המובילות בשוק. אם אמזון תפתח מרכזים לוגיסטיים בארץ, היא תאפשר יכולות שילוח טובות יותר מכל מקום בעולם ובמספר ימי עסקים קצר יותר.

מצליח בכל העולם?

כניסותיה של אמזון למדינות נוספות לא תמיד צלחו.

בשנת 2000 אמזון נכנסה לשוק בסין וכעת הודיעה שהיא החליטה לצאת מתחום הקמעונאות במדינה אך תמשיך לתת שירותים גלובליים.

אמזון לא הצליחה לכבוש את השוק המקומי עם מתחרים כמו עלי באבא ו-JD ולמעשה ויתרה על השוק המקוון הגדול בעולם עם כ-700 מיליון משתמשים.

בשנת 2017 נכנסה אמזון לאוסטרליה ולא ניכרת ירידה במחירים. היא פתחה אתר מקומי ומחסנים לוגיסטיים. רשתות השיווק הגיבו בירידות שערים חדות ביום ההודעה, אך בטווח הארוך החברות כן הניבו ביצועים טובים.

שורה תחתונה

אמזון בדרך לישראל והשוק המקומי מתכונן ומסתגל תוך כדי תנועה.

בשלב הראשון הכניסה תהייה חלקית ותכלול אתר בעברית והפצה ישירה, ללא מחסנים לוגיסטיים.

המגמה הנראית לעין היום היא כי הצרכן הישראלי ימשיך לקנות באינטרנט והצפי הוא שהישראלים יפחיתו בביקורים בקניונים לצורך קניות אולי לצורך פנאי ותרבות. אנו צופים כי אמזון תיצור שבירת שוק והצרכנים הישראלים בהחלט יזמינו מהאתר הישראלי החדש. לכן, חברות האופנה בטווח המידי לא ייפגעו משמעותית עקב הכניסה האיטית אבל בטווח הבינוני לא תהיה להם ברירה ולהתאים את עצמם לאמזון.

מה לגבי חברות הקניונים? חברות גדולות כמו מליסרון, שסגרה רבעון ראשון עם עלייה של 5.4% ברווח הנקי ועלייה של 3.5% בFFO- ועזריאלי שדיווחה על עלייה של כ-42% ברווח הנקיכנראה ייפגעו פגיעה מתונה מכניסת אמזון שכן הם כבר החלו בשינוי התמהיל שלהם.

השאלה המרכזית היא למה אמזון באמת נכנסת לישראל, שכן ישראל, מדינה עם אוכלוסייה של כ-10 מיליון בלבד, היא שוק קטן מאוד עבור אמזון. הדיווחים האחרונים מצביעים על הכנסות בשווי של 1.2 מיליארד דולר מתוך 117 מיליארד דולר הכנסותיה. שזה 1% מההכנסות.

התוצר המקומי הגולמי שעולה, צמיחה חזקה, גידול באוכלוסייה של כ-2% בשנה שאין לו אח ורע באף מדינה באירופה, כנראה שאלו השיקולים של אמזון להיכנס לישראל.

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

19.04.2019

לכל מי שחשב שהבחירות האחרונות היו על כן או לא ביבי, ייתכן שצפויה הפתעה. כי לתוצאות הבחירות עשויה להיות השפעה לא קטנה על רמת החיים של כולנו.

כבר לא מעט שנים שיש לישראל בעיה בקצב הצמיחה של התוצר לנפש, שהוא המדד הכלכלי הטוב ביותר לרמת החיים במדינה. למרות ששר האוצר שלנו מרבה לדבר בשבחי הכלכלה הישראלית הצומחת, תרשים 1 מראה שבכל מה שנוגע לצמיחה לנפש, הכלכלה שלנו דווקא צומחת די לאט.

אבל לפי תוצאות הבחירות, נראה שהרוב מעדיף שקצב הצמיחה של רמת החיים בשנים הקרובות יהיה אפילו איטי יותר. כי התחזיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה חוזות שבעוד עשרים שנים כ- 40% מהאוכלוסיה יהיו חרדים וערבים, מה שאומר שרמת החיים של כולנו תלויה בשני דברים: שיעור ההשתתפות של הערבים והחרדים בשוק העבודה, ורמת ההשכלה שלהם.

כי נכון להיום, ערבים וחרדים משתתפים פחות בשוק העבודה מהיהודים הלא חרדים. בנוסף, רמת ההשכלה שלהם נמוכה יחסית, מה שהופך רבים מהם לעובדים שמועסקים בשכר נמוך. לכן לא צריך תואר בפיזיקה גרעינית כדי להבין שרק שיפור משמעותי ברמת ההשכלה וההשתתפות של שתי האוכלוסיות האלה יציל אותנו מצניחה בקצב העלייה ברמת החיים. לרוע המזל, כאן נכנסת לתמונה הפוליטיקה.

בעשרים השנים האחרונות הייתה מגמה של שיפור בשיעור ההשתתפות וההשכלה של האוכלוסייה הערבית, ושיפור מסוים גם בשיעור ההשתתפות של האוכלוסייה החרדית. אבל מאז ששר האוצר כחלון נכנס לתפקיד ב- 2015, הגידול בסובסידיות לישיבות גרם להתהפכות המגמה, ושיעור ההשתתפות של החרדים בשוק העבודה נמצא במגמת ירידה.

ההשכלה העל תיכונית של האוכלוסייה הערבית דווקא ממשיכה להשתפר, וכך גם שיעור ההשתתפות של ערבים בכוח העבודה. אבל מנתונים של בנק ישראל עולה שלמרות שבשנים האחרונות ההשקעה הממשלתית בחינוך גדלה, ההשקעה הממשלתית בחינוך הערבי כמעט ולא השתנתה. מה שאומר שהחינוך היסודי של האוכלוסייה הערבית לא משתפר, ואולי אפילו הולך אחורה.

הממשלה הבאה תהיה, כנראה, כזאת שבה ח"כים חרדים וחרד"לים מהווים כשליש מחברי הקואליציה. זה אומר שלפחות בכמה שנים הקרובות, כנראה שהחרדים לא יקבלו תמריצים ללמוד אנגלית ומתמטיקה, וגם ההשקעה בחינוך הערבי לא תגדל באופן משמעותי.

אז אם לא יקרו שינויים, או איזה נס, את התוצאות אנחנו עלולים לראות בעוד עשר או עשרים שנים. כי בהחלט יתכן שלפחות בשנים הקרובות, תעשיית ההיי-טק הישראלית תמשיך לשגשגש. אבל בהיי-טק מועסקים רק פחות מעשרת האחוזים הכי משכילים באוכלוסייה. לכן, אם המצב של שאר האוכלוסיה לא ישתפר, פערי השכר בין עובדי ההיי-טק וכל השאר ימשיכו לגדול.

פערי שכר גדולים הם מתכון ליצירת לחצים לעלייה במס הכנסה, כי כולם ירצו לקבל משהו ממה שההיי-טקיסטים מרוויחים. אבל חלק גדול מההיי-טק נמצא בארץ רק בגלל שזה יותר זול להשאיר את העובדים פה מלהעביר אותם לארה"ב. אם מס הכנסה בארץ יעלה, אז זה בהחלט אפשרי שחלק גדול מעובדי ההיי-טק יעזבו. במקרה כזה, מי שיישאר בארץ יהיו האוכלוסייה החרדית, הערבית, והיהודים הלא חרדים הפחות משכילים. כמובן, יכול גם להיות שיקרו דברים אחרים. אחרי הכל, אלוהים גדול.

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

01.03.2019

השבוע נתקלתי במכתב שכתבה מזכ"לית הסתדרות המורים, הגברת יפה בן דוד, למנהלי בתי הספר בארץ. במכתב היא מבקשת מהם להפסיק כל פעילות שקשורה למבחן המיצ"ב, וזאת בגלל התרומה האפסית, לדבריה, של המבחנים, והדופי שמשרד החינוך מטיל ביושרם של המנהלים.

אני חייב להודות שחייכתי כשקראתי את המכתב. כי זה מסוג המקרים שבהם פולניה הייתה אומרת, "אמרתי לכם." הסיבה היא פשוטה. התפקיד של ארגון עובדים הוא להגן על העובדים. בעיקר על העובדים הבכירים. לכן, באופן אוטומטי, ארגון עובדים יגן על עובדים בכירים ולא חשוב מה הם עושים.

מישהו במשרד החינוך שכח את זה, והחליט שמבחני מיצ"ב ישמשו כדי לבחון את ההישגים של מנהלי בתי הספר. יותר מזה, ציוני המיצ"ב משמשים את ההורים כשהם צריכים להחליט לאן לשלוח את הילדים שלהם, ולכן ציונים רעים יכולים לגרום לזה שמנהל יישאר עם בית ספר שאליו מגיעים רק התלמידים שלא הצליחו להגיע למקום אחר.

התוצאה היא שהמנהלים יודעים שמצד אחד אי אפשר לעשות להם כלום כי ארגון העובדים נותן להם גב, ומהצד השני הם צריכים שהתלמידים יקבלו ציונים גבוהים במבחן המיצ"ב. תחשבו לבד מה אתם הייתם עושים במצב הזה. כך שמזכ"לית ארגון המורים צודקת. זה לא שהמנהלים לא ישרים. אבל בתנאים הקיימים, רמאות זה הדבר המתבקש.

ובעיקר כשכל המערכת נותנת לזה גב. הנה שתי דוגמאות מבתי ספר שאני מכיר. דוגמא אחת היא מורה שגילתה כמה ימים לפני מבחן שכבתי את אחד המורים האחרים מחלק שאלות מהבחינה בתור דף עבודה. כשהיא התלוננה למנהל ולפיקוח, התגובה הייתה שתיקה רועמת. כנראה שגם בפיקוח וגם המנהל חושבים שלחלק את הבחינה מראש זה רעיון טוב. עובדה שאצל המורה הזה הציונים היו יותר גבוהים מאשר אצל האחרים.

דוגמא אחרת היא מורה שלפני מבחן ביקש מהתלמידים להקליט אותו, ואז הוא הקריא להם את המבחן ואת התשובות. אם אני יודע את זה, כנראה שכולם בבית הספר יודעים את זה, אבל עד כמה שאני יודע, חוץ ממני אף אחד לא חושב שיש בזה משהו לא בסדר.

אבל אם מישהו חושב שכשהשר הבא יגיע הבעיה תיפתר, הוא טועה. כל מי שלמד כלכלה פוליטית מבין שמכיוון שארגון המורים הוא ארגון חזק, אין סיכוי כזה. כי מה שמעניין את השר זה שיזכרו שהוא פעל כדי להעלות את הציונים, ומה שמעניין את הסתדרות המורים זה שאף אחד לא יגיד משהו רע על המנהלים. מה ששני הצדדים שוכחים זה שכשהמנהלים מרגישים שיש להם כוח לעשות כל מה שצריך כדי שהציונים יהיו גבוהים, מי שסובל מכך הם המורים (שגם אותם ההסתדרות צריכה לייצג) ושצריכים לעקם את הכללים.

התלמידים לעומת זאת, לא סובלים, אבל גם לא לומדים. במקום שישראל תהיה אומת ההיי-טק, יש לא מעט תלמידים שיש להם ציוני בגרות מספיק טובים כדי להתקבל לאוניברסיטה, ולא יודעים אפילו חשבון בסיסי. לפני כמה ימים בדקתי בחינה של סטודנט לתואר ראשון באחת האוניברסיטאות שחישב שאחד חלקי ארבע שווה שש. הורדתי לו כמה נקודות, אבל לא נורא. בעוד כמה שנים יהיה לו תואר ראשון, ואני בכלל לא אופתע אם הוא יהיה המורה למתמטיקה שלי.

Page 1 of 43  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית חינם עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום