עיתונות מקצועית - אינפיניטי

עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

 ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי לוואלה 18.11.201: להפוך את מקצוע ההוראה לאטרקטיבי ולשפר את איכות המורים- אלה היו המטרות המוצהרות של רפורצת אופק חדשץ שבע שנים אחרי, בדקנו את הצד של המספרים...": 

רפורמת "אופק חדש" היתה אמורה להביא לשינוי משמעותי במערכת החינוך. המטרה המוצהרת היתה להפוך את ההוראה למקצוע אטרקטיבי כדי לשפר את איכות המורים. אחרי שבע שנים, אפשר להתחיל לבדוק עד כמה הרפורמה הצליחה להגשים את היעדים שלה.

כדי להשיג את המטרה, רפורמת "אופק חדש" התבססה על מספר כלים. ראשית, על העלאת שכר המורים. שנית, על העברת יותר כוח וסמכויות למנהלים, כדי שלמנהלי בתי הספר יהיה תמריץ לנהל את בית הספר בצורה החסכונית ביותר ולמשוך את המורים הטובים ביותר.

לגבי העלייה בשכר, אפשר לראות בתרשים הבא שהמטרה הושגה רק בחלקה: השכר של המורים אומנם עלה, אבל בעיקר עלה השכר של המורים הוותיקים יחסית. מורים עם וותק של 4-5 שנים, עדיין מקבלים שכר של כ- 6,000 ש"ח בחודש. כלומר מורה חדש עם תואר ראשון, אחרי סטאג' ועם כמה שנים וותק, עדיין מקבל פחות מהשכר החציוני במשק, שהוא כ- 6,700 ש"ח.

מעבר לכך, כשהמורה החדש מחפש איזה שכר מחכה לו באופק, הוא מוצא שגם השכר של מורה וותיק אינו מאד גבוה. השכר הממוצע של מורים ותיקים עומד על פחות מ- 15,000 ש"ח בחודש. כלומר המורה החדש מבין שגם אחרי 20-30 שנות וותק, השכר שירוויח עדיין לא יהיה גבוה מאד. מעבר לכך, השחיקה של מורים היא גבוהה. למעלה מחמישים אחוזים מהמורים עוזבים בתוך פחות מעשרים שנים. לכן, הסיכוי של מורה להגיע למשכורות הגבוהות הוא נמוך יחסית. ברוב המקרים, המורה יסיים את דרכו במערכת עם שחיקה משמעותית ומבלי לקבל שכר גבוה יחסית.

בנוסף, המורים הוותיקים שמקבלים שכר גבוה יחסית מקבלים זאת כתוצאה מתנאים שהרוויחו לפני שנכנסה התכנית "אופק חדש". בעקבות "אופק חדש", למורים חדשים קשה יותר לקבל קידום ולצבור וותק. כדי להתקדם, מורה חדש צריך לא רק להשאר במערכת, הוא גם צריך להשאר באותו בית ספר, שכן כדי לקבל קידום הוא צריך לקבל המלצות של מנהל ביה"ס.

אבל למנהלים אין עניין מיוחד להשאיר אצלם מורים, כי כשמורה צובר וותק, הוא מקבל שכר גבוה יותר ולכן ההוצאות של בית ספר גדלות. התוצאה היא שכחמישית מהמורים הצעירים עוברים מבית ספר אחד למשנהו בכל שנה, וחלקם הגדול עובר מספר בתי ספר בשנים הראשונות שלהם. לכן, עד שמורה צעיר מתחיל להתקדם, כבר עבר זמן לא קצר.

התוצאה היא שאם הרפורמה של אופק חדש היתה אמורה להעלות את איכות המורים, היא כנראה לא עושה זאת.

התרשים הבא מתאר את הציון הפסיכומטרי הממוצע של סטודנטים במכללות להוראה. מ- 2005 ל- 2015, הציון הממוצע ירד מ- 510 ל- 494. כדי להבין את המשמעות, צריך להבין שהמבחן הפסיכומטרי בנוי כך שציון של 500 הוא הציון של אדם בעל יכולת לימודית ממוצעת. כלומר, הציון שמקבל מועמד ממוצע להוראה ב- 2015, הוא נמוך יותר מהציון שאמור לקבל אדם עם יכולת בינונית שנגש למבחן אחרי שקרא את ספרי ההכנה ומבלי שלקח קורסי הכנה.

אם זה לא מספיק, הנתונים מלמדים ששיעור העזיבה נמצא בעלייה. מספר המורים החדשים שעוזבים את מערכת החינוך עלה מכשש מאות ב- 2006 לכ- 1,400 ב- 2013, והמספרים ממשיכים לעלות. בנוסף, אלו שעוזבים הם בדרך כלל בעלי הציונים הפסיכומטריים הגבוהים יותר. כך שלא רק שמערכת החינוך ותוכנית אופק חדש מעודדת הגעה של מורים בינוניים: היא גם מעודדת את הטובים יותר לעזוב.

  רפי כהן, אנליסט - נייר עמדה, 14.11.2016:

הדהירה בביקוש לכלי רכב ממשיכה לשבור שיאים, ויחד איתה חגיגת ההלוואות שמוענקות לרכישת מכוניות. מה שיקבע אם החגיגה הזו תימשך גם בשנה הבאה הוא ההתרשמות של בנק ישראל מרמת הסיכון של ההלוואות הללו. 

 

שוק הרכב הישראלי ממשיך לדהור קדימה, בשנת 2016 נשבר שיא במסירות רכב בישראל. בעשור האחרון נשבר שיא זה בכל שנה מלבד שנים 2009,2008 ו- 2012. מסירות רכבים בשנת 2006 הסתכמו ב- 148,808 כאשר 10 שנים לאחר מכן צמחו מסירות רכבים ב- 64% והסתכמו עד סוף חודש ספטמבר 2016 ב- 245,131.

מלבד הגידול הטבעי באוכלוסייה ובשוק העבודה, העלייה בביקוש גבוהה מהצפוי. מחירי הרכבים בישראל גבוהים מאוד ביחס לעולם המערבי בגלל מס הקנייה העומד על 83% (מלבד המיסוי הירוק), מכס ומע"מ שמצטברים עד לרמת מס של בין 113% ל- 128%. לשם השוואה, המיסים ברוב מדינות אירופה מסתכמת בגובה המע"מ בלבד, ובמדינות המחמירות, המס מגיע עד שיעור של 30%.

למעשה, הגידול במכירות רכבים השנה מוביל את הצריכה הפרטית לצמיחה בגובה של 10% ביחס לשנה שעברה. בזמן שהריבית במשק אפסית במשך תקופה כה ארוכה, מסתמן כי בנק ישראל מצליח בצעדיו להגדיל את הצריכה הפרטית למרות שהמטרה של מהלך זה להגדיל את האינפלציה עדיין לא הניבה פירות, והאינפלציה עדיין אפסית מתחילת השנה.

מי המרוויחות מהצמיחה בשוק הרכב?

כשהמכירות בשיא ובצמיחה מתמדת מדי שנה, יבואניות הרכב נהנות מהגאות ומגדילות את צינורות ההפצה דרך חברות הליסינג שמשווקות רכב יד שניה עם 0 ק"מ, הגישה הנוחה של חברות הליסינג אל הצרכן הפרטי והיכולת להתחייב לכמות גבוהה של הזמנות משחררת לחץ מהיבואן ומנגישה אותו למספר רב יותר של לקוחות בו בזמן שמכירות חברות הליסינג לא מהווה תחרות אמיתית, אלא לקוח נוסף שממנו אחוז הרווח אמנם נמוך יותר בכמות גדולה.

מיותר לציין כי חברות הליסינג נהנות מעמלת תיווך נדיבה ושיעורי רווח גולמי גבוהים, כך למשל שיעור הרווח הגולמי של חברת אלדן במחצית הראשונה של השנה הסתכם ב- 17.1% . אמנם מדובר בקיטון של 2.4% בהשוואה למחצית המקבילה, אך ניתן לייחס ירידה זו לפעילות ההשכרה, החברה מדווחת על ירידה בצי הכולל להשכרה וגידול ב- 8% בכמות הרכבים הנמכרים ביחס לתקופה המקבילה אשתקד.

אלבר מדווחת על גידול בהכנסות מפעילות מכירת רכב שהסתכמו ב- 430 מיליון ₪ ושיקפו שיעור רווח גולמי של 11% בהשוואה להכנסות בגובה 312 מיליון ₪ ושיעור רווח של 9.1% בתקופה המקבילה אשתקד.

מרבית החברות בתחום מעדיפות לגייס אג"ח בלבד מאשר להנפיק את מניותיהן לציבור, כך למשל בקטגוריית יבואניות הרכב , מבין עשר הגדולות, רק דלק רכב וקרסו מוטורס הנפיקו מניותיהן לציבור, האחרונה יוצאת להנפקת סדרת אג"ח חדשה. מבין 10 חברות הליסינג הגדולות אף חברה לא הנפיקה מניות ו-4 חברות הנפיקו אג"ח: שלמה, אלבר, אלדן ואוויס. חברות הליסינג שמספקות תנאי מימון נוחים שיכולים להגיע במקרים מסוימים עד ל- 100% מימון מנצלות את הריבית הנמוכה בשוק האג"ח ואת האפשרות לתת הלוואות בשיעור גבוה ללקוחות תוך שיעבוד הרכבים, הליך אשר מגדיל את כדאיות החברות לגייס ולמחזר חוב ומוריד את הכדאיות להנפיק מניות בתקופה זאת.

סקטור נוסף שנהנה מהגידול בשוק הרכב הוא סקטור הבנקים שעל פי הערכות מספק היקף אשראי של קרוב ל- 100 מיליון ₪ בחודש עם ממוצע משוקלל של 70,000 ₪ לכלי רכב, כולל רכבים משומשים. סך השעבודים למערכת הבנקאית מוערכים בקרוב ל- 130 אלף כלי רכב, זאת מלבד החשיפה של גופים חוץ בנקאים וחברות הליסינג.

הזינוק החד בייבוא המכוניות מתחילת שנה הגדיל את עודף גביית האוצר מתחילת השנה ועד אוגוסט ב- 4.6 מיליארד ₪. עם עודף גבייה כה גבוה, מקור חשוב של 13% מהכנסות המדינה ו- 3.3% מהתמ"ג הוא סקטור שקשה למדינה להתנהל נגדו ולתרום להפחתת המיסוי בו, כגון: מס הבלו שמשפיע על מחיר הדלק שהוא אמנם מס עקיף אך הפחתה במס זה תגדיל את הכדאיות בנסיעה ברכב פרטי ותגדיל  ביקוש נוסף לרכישת רכבים בקרב משתמשי התחבורה הציבורית. ולכן גם בשוק הרכב כמו בשוק הנדל"ן קופת המדינה אשר נהנית מהכנסות ישירות ועקיפות מכלי רכב שצפויים להסתכם השנה ב- 40 מיליארד ₪  ללא אינטרס מהותי לשינוי המצב הקיים.

כך נותרנו עם הגורם היחידי שיוכל להשפיע באופן מהותי על שוק הרכב, והוא בנק ישראל.

לבנק ישראל יש השפעה גדולה על מתן אשראי לרכבים. אם הבנק ימשיך לראות את מתן האשראי כסביר, כלומר, בעל סיכון סביר למלווים (בנקים, חברות ליסינג וגורמים חוץ בנקאיים), יתכן וחגיגת רכישת הרכבים תימשך גם בשנה הבאה. אם יוחלט שהיקף ההלוואות ברמת סיכון גבוהה יותר ממה שמנתחים המלווים, ייתכן והבנק יטיל הגבלות ושינוי בנהלי מתן ההלוואות, דבר שיכול לטלטל את שוק הרכב ולגרום לירידה בביקושים ולהתקררות השוק.

 

 


  10.11.16, ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי: "כאשר בודקים את ציוני הסטודנטים מגלים תופעה מעניינת: ככל שיורד הביקוש למקצוע מסויים כך עולה רמת הציונים של הלומדים בו. למה זה קורה ובאיזה מקצועות הציונים לא עולים? 

מרצים מתלוננים בדרך כלל על כך שהתלמידים של היום פחות טובים מהתלמידים של פעם. לכל מרצה שיוצא לי לדבר אתו, יש בדרך כלל מה לומר על יכולות ההבעה, הכתיבה, והריכוז של הסטודנטים בעידן הפוקימונים. דרך אחת לבחון האם יש בטענות האלו אמת, או שהן בגדר האשמות שווא, היא לבחון מה קרה לציונים לאורך השנים.

הגרף למטה מראה את הציונים הממוצעים במקצועות שונים של סטודנטים שסיימו את לימודיהם באוניברסיטאות ב- 2007/8 לעומת אלו שסיימו את לימודיהם ב- 2014/15. מהגרף ניתן לראות כי כמעט בכל המקצועות, חלה עלייה משמעותית בציונים של הבוגרים.

דבר מעניין נוסף הוא שהמקצועות הכמעט יחידים שבהם אין עליה בציונים, הם דווקא אלו שאליהם מגיעים הסטודנטים הטובים ביותר: ארכיטקטורה, הנדסת מערכות והנדסת תעשייה. גם במדעי המחשב הציונים כמעט ולא עלו. לעומת זאת, במקצועות כמו: חינוך, פילוסופיה והשפה האנגלית, הציונים עלו בצורה משמעותית.

העלייה בציונים במקצועות כמו פילוסופיה, מדעי המדינה, השפה האנגלית וכלכלה היא מפתיעה במיוחד מכיוון שהירידה בהרשמה לחוגים הללו הובילה את האוניברסיטאות להוריד את רף הקבלה. יש לפחות אוניברסיטה אחת בארץ שעליה נאמר שהדרישה היחידה כדי להרשם אליה ללימודי כלכלה היא תעודת זהות בתוקף. כך שמצד אחד, הרמה הנדרשת מהסטודנטים כדי להרשם לחוג יורדת, ומצד שני, הציונים עולים.

ההסבר, לפחות בחלקו, ניתן בתרשים הבא. התרשים מראה את הקשר בין השינויים בהרשמה בין 2007/8 ל- 2014/15 באחוזים לבין השינוי בציונים. הקו שעובר בתרשים מראה שככל שההרשמה לחוג יורדת, הציונים עולים. למעשה, על כל אחוז ירידה בהרשמה, הציונים עולים בכשתי עשיריות האחוז. עבור תלמידי משפטים, למשל, ירידה של 35% בהרשמה לאוניברסיטאות בין 2007/8 ל- 2014/15 הובילה לעלייה בציון הממוצע מ- 83 ל- 85.1. 

ההוכחה לכך שהעלייה בציונים של תלמידי משפטים לא אומרת שהתלמידים השתפרו היא שב- 2007/8 אחוז בוגרי האוניברסיטאות שעברו את בחינות הלשכה לא עלה, אולי אפילו ירד. זה נכון כנראה גם לשאר המקצועות.

למעשה, הקשר השלילי בין ההרשמה לציונים, מלמד כי המחלקות שנאבקות לגייס סטודנטים, מנסות ככל הנראה לשמור את הסטודנטים מרוצים. הדרך הקלה לעשות זאת, היא לדאוג שהסטודנטים יהיו מרוצים מהציון. לכן ככל שההרשמה ירדה יותר, כך הציונים עלו יותר. המקצועות היחידים שבהם המרצים מרשים לעצמם להקשות על הסטודנטים, או לפחות שומרים על רמה קבועה, הם במחלקות שבהן השינויים בהרשמה הם קטנים. במדעי המחשב, מערכות מידע והנדסת תעשייה וניהול, המרצים יודעים שגם אם הסטודנטים ידעו שהלימודים קשים, הם ימשיכו להגיע. בפילוסופיה כללית ובסטטיסטיקה, כנראה שהמרצים הבינו שבלי שהציונים יעלו, גם התלמידים שיש להם לא ישארו.

מה שאומר שהתחרות מול המכללות, אומנם העלתה באופן משמעותי את האוכלוסיה שמקבלת תעודות. אבל, לפחות בחלק מהמקרים יש לה גם את המחיר שהאוניברסיטאות בוחרות להוריד רמה כדי לשמור את המחלקות מלאות. אבל האמת, שהתוצאה הזאת אינה חדשה. אחד מחוקי מרפי, זה המכונה "אופציית אוזיאן" קובע כי "איננו יכולים לחלק מוחות, אבל אנחנו יכולים לתת דיפלומות." המציאות מוכיחה שמרפי צדק.


מדד הנדל"ן של השמאי הממשלתי פגע בתוכניות של האוצר- ד"ר אביחי שניר שניר לוואלה, 2.11.16 

אם רוצים להבין למה שר האוצר ביטל את פרסום מדד מחירי הדירות של השמאי הממשלתי, צריך להבין משהו על איך בכלל בונים מדד למחירי דירות. הבעיה עם מדד למחירי דירות היא שדירות, בניגוד לבקבוקי קוקה-קולה, למשל, הם לא מוצר אחיד. לכן כאשר רואים שהיה שינוי במחירים בין חודש אחד למשנהו במחירי דירות שנמכרו במקום מסוים, לא ברור האם זה בגלל שהמחירים השתנו, או בגלל שהדירות שנמכרו השתנו.

לדוגמא, נניח מצב שבו בחודש מסוים נמכרו רק דירות ארבעה חדרים בישוב כלשהו, והמחיר הממוצע היה מיליון ש"ח. בחודש הבא, נמכרו רק דירות חמישה חדרים באותו ישוב, והמחיר הממוצע היה מיליון ומאתיים אלף ש"ח. האם ניתן להסיק מכך שמחירי הדירות בישוב עלו בעשרים אחוזים בחודש אחד?

בנסיון להתגבר על הבעיה הזאת, פותחו מספר מדדים, שכל אחד הם מבוסס על הנחות שונות. אבל מבין כל המדדים, השיטה שפותחה על ידי השמאי הממשלתי, היא דווקא אחת מאלו שיש בה כמעט את כל המרכיבים שיכולים להוציא שר אוצר שהבטיח להוריד את מחירי הדירות מדעתו.

ראשית, השמאי הממשלתי בוחן רק את מחיריהן של דירות ארבע חדרים. התוכנית של שר האוצר היא להוריד את מחירי הדירות גם באמצעות מכירת דירות קטנות יותר, בעיקר דירות שלושה חדרים. מכירה של דירות קטנות אכן תוריד את המחיר הממוצע של דירות, אבל כל עוד היא לא תוריד את המחיר הממוצע של דירות ארבעה חדרים, מדד המחירים של השמאי לא ירד. למעשה, כנראה שהוא יעלה, כי אם יבנו פחות דירות ארבעה חדרים שהן הדירות המבוקשות ביותר בשוק, סביר שהמחיר שלהן ימשיך לעלות.

שנית, השמאי הממשלתי מודד רק את השינויים במחירים של דירות יד שנייה. יש לכך מספר סיבות, שהחשובות ביניהן הן ש- 60%-70% מהדירות שנמכרות כל שנה הן דירות יד שנייה, התפיסה שאם קיים שינוי ברמת המחירים בשוק הוא צריך להשתקף במחיר שאנשים דורשים על הדירה שלהם, וההנחה שהמחיר שמאפיין את השוק הוא המחיר שבו כל אדם יכול לרכוש ולא דווקא זכאים שיש להם זכות מיוחדת.

זה יוצר בעיה בשביל שר האוצר, כי אם המדד של השמאי הממשלתי לא כולל דירות יד ראשונה, הוא לא כולל גם את הדירות במחיר למשתכן. לכן תארו לעצמכם מצב שבו לא היו מבטלים את המדד של השמאי הממשלתי, והיה אזור מסוים שבו היתה בנייה של כמות גדולה של דירות במחיר למשתכן. מכיוון שרוב הדירות שהיו נמכרות באותו אזור היו דירות במחיר למשתכן, המחיר הממוצע יורד. עכשיו תתארו לעצמכם שבזמן ששר האוצר היה שמח ומפרסם את הנתונים על ירידת מחירי דירות , היה מתפרסם המדד של השמאי הממשלתי. מכיוון שהמדד של השמאי הממשלתי בכלל לא היה מתחשב בדירות במחיר למשתכן, אבל הוא כן היה רגיש לכך שמחסור בדירות בשוק החופשי גורם לעלייה במחירים של דירות יד שנייה, שר האוצר היה צריך לספק הסברים לנתונים הסותרים. 

במדד השמאי הממשלתי אכן היו לא מעט בעיות. מעבר לכך, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעוניינת כבר זמן רב שיפורסם רק מדד רשמי אחד של שינויים במחירי הדירות. לכן היה הגיון מסוים בביטול של המדד של השמאי הממשלתי. מצד שני, אפילו בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא האמינו שהביטול של המדד של השמאי הממשלתי יגרום לכך שהם יראו כמי שעובדים עבור שר האוצר.  למזלנו, זה לא המצב, אבל מספיקה האמונה שזה המצב בשביל שגם אם מחירי הדירות באמת יתחילו לרדת, אף אחד לא יאמין שזה קורה עד שהמחיר של דירת ארבעה חדרים בתל אביב יחזור למיליון ש"ח...

כמו כן , יש עוד מדדים. מכיוון שהמדדים הללו מפורסמים על ידי גורמים פרטיים. לכן, לכל מי שרוצה להבין מה קורה בשוק הדיור, שהוא באמת שוק מורכב שאין מדד יחיד שיכול לתת תמונה מלאה שלו, כדאי שיחליף את המדד של השמאי הממשלתי באחד המדדים האחרים שנמצאים בשוק.

 

  הצפי לעליית ריבית בארה"ב ובעקבותיה התחזקות המטבע המקומי- מיטיב עם ענפי התעשייה ובמיוחד עם חברות היצוא. סקטור התעשייה הוא גם הצרכן הגדול ביותר של אנרגיה, שמחיריה צפויים לרדת בעקבות התחזקות הדולר. פרד ריינגלאס - מנהל השקעות דסק חו"ל באינפיניטי בטור "נייר עמדה", גלובס, 2.11.16

סקטור התעשייה בארה"ב הינו הליבה של הכלכלה האמריקאית וכולל חברות גדולות המהוות אחוז ניכר מהמדדים המובילים בארה"ב. הסקטור הינו יציב בהשוואה לסקטורים אחרים כשרוב החברות גדולות (Large-Cap) בעלות תשואת דיבידנד גבוהה ויציבה.

כשהצמיחה הכלכלית חזקה והצריכה הפרטית עולה, הפעילות בסקטור מתרחבת בעקבות כך שחברות מגדילות את הפעילות שלהן ומייצרות יותר מוצרים. במשבר הסאב פריים, התמ"ג האמריקאי התכווץ ב-2.8% והייצור התעשייתי התכווץ בכ-11%. ברבעון השני של השנה הצריכה הפרטית צמחה בקצב מהיר של 4.2% ויחד עם שיפור בשוק התעסוקה (התקרבות לתעסוקה מלאה) נקבע צפי לעלייה בצמיחה ברבעון השלישי של 2.5%, לעומת 1.4% ברבעון השני.  קרן המטבע העולמית מעריכה כי כלכלת ארה"ב צפויה להמשיך לצמוח בשנים הקרובות, בקצב גבוה יותר ממשקים מפותחים אחרים, כשקצב הצמיחה הצפוי ל- 8 השנים הקרובות (2017-2024) עומד על ממוצע של בין 2% ל-3%.  מדד מנהלי הרכש במגזר היצרני מצוי בעלייה מתחילת השנה, עומד על 53.2 נקודות בחודש אוקטובר, ומצביע על צפי להתרחבות הפעילות הכלכלית בסקטור (מעל 50 נקודות).

הצפי לעליית ריבית בארה"ב ובעקבות כך התחזקות שער הדולר מטיבים עם סקטור התעשייה ובמיוחד בחברות הייצוא שאינן תלויות רק בשוק האמריקאי ונהנות מהכנסות גבוהות יותר. בנוסף, סקטור התעשייה הוא הצורך העיקרי של האנרגיה (54%) ובכך הוא הנהנה העיקרי ממחירי נפט נמוכים. למרות עלייה של מחירי הנפט מתחילת השנה בכ-13%, עליית הריבית בארה"ב תומכת בהתחזקות הדולר שנמצא בקורלציה הפוכה עם מחירי הנפט ולכן מחירי הנפט צפויים לרדת.

הבחירות הצפויות בארה"ב בנובמבר, עשויות להוביל לתנודתיות בשווקים. לעומת זאת, סקטור התעשייה והפיננסים עשויים להיות יציבים יותר ולהניב ביצועיים חיובים, ללא תלות במועמד שייבחר. שני המועמדים דיברו על הגדלת ההשקעה בתשתיות (כבישים, בתי חולים), במערכות הגנה ובביטחון אשר צפויים לתמוך ולהרחיב את הפעילות של החברות בתעשייה.

לסקטור התעשייה תתי סקטורים שונים ובהם: תחבורה ותעופה, מכונות וציוד, לוגיסטיקה, נדל"ן, עם מחזורי צמיחה גדולים שנמשכים כבר שנים רבות. לדוגמא תעשיית חלל והגנה הצפויה לצמוח בשנת 2016 בכ-3% בזכות התקדמות טכנולוגית ותקציב בטחון גדל.

תחום הנדל"ן בארה"ב -  בעשור האחרון בעקבות משבר הסאב פריים בשנים 2007-2008 נגרמו נזקים מסיבים עם ירידות של כ-20% במחיר הדיור ושל כ- 75% בשווקי הנדל"ן המניב מהשיאים הגבוהים שלהם ב- 2006. השוק חזר לרמות בהן שהה לפני המשבר עם עליה של כ-290% בנדל"ן מניב מנקודת השפל שלו ב- 2009) . כיום, אנו רואים האטה נוספת בסקטור בעקבות הצפי לסיום מדיניות הריבית הנמוכה בארה"ב ובעולם בחודשים הקרובים.

בניגוד לנדל"ן, תת אפיק התעשייה האווירית וההגנה, אטרקטיבי יותר ובעל פוטנציאל צמיחה בעיקר בגלל מכפילי הרווח הנמוכים של החברות שמתמחרות את המניות בזול. בסקטור התעשייה נמצאות חברות גדולות ומוכרות בעולם שבראשן בואינג ויונייטד טכנולוג'יס.

חברת בואינג נהנית משער דולר חזק בעקבות כך ש- 60% מהמכירות שלה מחוץ לארה"ב וממחירי סחורות נמוכים (דלק). המניה של החברה (BA US) נסחרת במכפיל רווח של כ- 14, כשהמכפיל הממוצע ב- 5 השנים האחרונות הינו כ-17 ובהשוואה לסקטור בעולם שעומד על 50. בואינג נהנית בעקיפין מעליית התיירות בעולם שהגיע ל-1.2 מיליארד תיירים (עליה של כ- 4% נכון לסוף שנה 2015). סיום האמברגו של ממשלת ארה"ב על אירן הגדילה את הזמנת המטוסים מהחברה בסכום כולל של כ-25 מיליארד דולר. ברבעון השלישי של השנה, הרווח התפעולי של החברה עלה בכ- 12% וצבר ההזמנות עומד על 5,600 מטוסים.

למעוניינים בפיזור השקעה של חברות רבות בסקטור, קיים ETF  על סקטור התעשייה האווירית וההגנה בשם: ISHARES U.S. AEROSPACE & DEFENSE ETF (ITA US). התעודה עוקבת אחר 39 מניות בסקטור כשההחזקות העיקריות הן: בואינג (9.13%), יונייטד טכנולוג'יס (8.56%) ולוקהיד מרטין (7.58%). היקף הנכסים המנוהלים עומד על כ-1 מיליארד דולר עם דמי ניהול של 0.43%. מכפיל רווח הממוצע הינו 23 ותשואת הדיווידנד ב- 12 החודשים האחרונים עומדת על 0.94%. תשואת תעודת הסל עומדת על 10% מתחילת השנה, לעומת 6.7% של ה- SPDR S&P 500 ETF ((SPY US תעודת סל העוקבת אחר מדד ה-S&P500  בארה"ב הכוללת את כלל הסקטורים.

 

  לעובדים מוכשרים יש בעיה: הם יודעים שהם מוכשרים, אבל המעסיקים לא יודעים את זה. ומה הפתרון לבעיה הזו?  כלכלנים ניסו ועדיין מנסים להבין מה המטרה של לימודים אקדמאים. די ברור שאנשים מוציאים סכומי כסף לא מבוטלים על לימודים לתואר ראשון ושני מאחר שהם מייחסים לזה ערך, אבל השאלה היא מה בעצם זה נותן להם. ד"ר אביחי שניר עם נקודת זווית מעניינת בנושא.  להורדת הכתבה לחץ כאן>> 

עד היום, כלכלנים הציעו שתי תשובות עיקריות לשאלה זו: התשובה הראשונה והדי צפויה היא שלימודים משפרים את היכולת. יוצאים ללמוד מאחר ומי שמסיים ללמוד יוצא עם יותר כלים ויותר יכולת, ועל היכולת הזאת הוא מתוגמל בהמשך. התיאוריה הזאת חוזה כי ככל שלאנשים יש יותר יכולת, כך הם ילמדו יותר, שכן, ככל שאנשים מוכשרים יותר, כך הלימודים נותנים להם יותר כלים ויותר יכולות.

בנוסף, המסקנה מהתיאוריה הזאת היא שכדאי למדינה להשקיע בלימודים אקדמאיים, מאחר והלימודים משפרים את היכולות של העובדים במשק. ככל שההשכלה הגבוהה תהיה נגישה יותר, כך יהיו יותר עובדים מוכשרים יותר, והתוצר יגדל.

התיאוריה השנייה, שהוצאה על ידי כלכלן בשם ספנס, היא שלימודים הם בעצם בזבוז זמן. הסיבה היחידה שהולכים ללמוד היא שרוצים את התואר. לפי התיאוריה הזאת, לעובדים מוכשרים יש בעיה: הם יודעים שהם מוכשרים, אבל המעסיקים לא יודעים את זה. הבעיה של העובדים היא לשדר למעסיקים את המסר לגבי היכולת שלהם.

הפתרון שנמצא הוא לימודים אקדמאיים: מי שמסוגל ללמוד לתואר ראשון במתמטיקה בטכניון, נניח, זה סימן שיש לו כשרון מסוים במתמטיקה, לא מעט סבלנות, די הרבה התמדה, ויכולת לשבת בבית ו"לשבור את הראש" במשך כמה שעות בלי להשבר. בקיצור, כל מה שמעסיק שרוצה עובדים מוכשרים במיוחד להיי-טק צריך.

לפי המודל הזה, אין באמת צורך בלימודים אקדמאיים, והם לא באמת משפרים את העובדים. כל תהליך אחר שהיה מסנן את העובדים לעובדים מוכשרים יותר ופחות, היה טוב באותה מידה. השכלה גבוהה היא פשוט מבחן ארוך ליכולת ולסבלנות של העובדים. מה שצריכה הממשלה לעשות, אפוא, אם היא רוצה להגדיל את התוצר, זה לא להשקיע בהשכלה גבוהה, אלא להשקיע בלמצוא מבחן קצר יותר (אני מציע שבשביל זה ימנו וועדה שתכיל חבורה של פרופסורים...).

אלא שלפי המודל הזה, מעבר לכך שהשכלה גבוהה אינה משפרת את העובדים, ישנו חשש שהיא גם תכשל במילוי התפקיד של סינון עובדים. נניח לרגע שחלק מהמוסדות האקדמאיים, בשביל להקל על הגישה לאוכלוסיות שבדרך כלל לא הצליחו להגיע לאוניברסיטאות, מחליטים להוריד את הרמה ולהקל על הסטודנטים לקבל תואר.

במקרה כזה, המעסיקים יקבלו תערובת של אנשים מוכשרים ומוכשרים פחות, שלכולם יש תואר ראשון, והם יצטרכו להחליט איזה מהם אכן מוכשרים, ואילו אינם. כל עוד יש הבדל ברור ברמה בין מוסדות אקדמאיים שונים, אין בעיה מיוחדת. המעסיקים יכולים לדעת שמסיימי מוסדות מסויימים עבדו קשה מאד, מסיימי מוסדות מסויימים עבדו קשה פחות ואלו שלא סיימו אף מוסד, עבדו אפילו פחות.

הבעיה מתחילה אם חלק מהסטודנטים המוכשרים יותר מחליטים להקל על עצמם וללכת למוסדות ברמה פחות גבוהה. במקרה כזה, גם המוסדות שקודם שמרו על רמה גבוהה, ייטו להוריד את הרמה כדי להחזיר את הסטודנטים שאיבדו. התוצאה תהיה שבתוך זמן, כבר אי אפשר יהיה להבדיל באיכות לפי התואר.

במקרה כזה, לא רק שהאקדמיה היא בזבוז זמן, היא בזבוז זמן לא יעיל. דבר נוסף, במקרה כזה הסטודנטים שבכל זאת רוצים לבדל את עצמם יתחילו ללמוד לתואר שני, כדי להראות שיש להם משהו נוסף על אלו שלמדו לתואר ראשון. המעסיקים, בתגובה, יתחילו להעדיף את אלו שלמדו לתואר שני, ואז יותר ויותר סטודנטים ילמדו לתואר שני, ובסופו של דבר, משך הזמן שאנשים נשארים באוניברסיטאות יגדל משלוש שנים לחמש. בעצם, אם הדברים ימשכו בקצב הנוכחי, זה לא יהיה מאד מפתיע אם פתאום דוקטורט יהפוך להיות דרישת חובה למחפשי עבודה.

 


 עושה רושם שמשרד האוצר תיכנן את מחיר למשתכן כדי שהוא יוכל להשתיק את הזוגות הצעירים שבאים בדרישה לדירה.  ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי ובמכללה האקדמית נתניה, 28.10.16 

משרד האוצר טוען כי אחת המטרות שלו היא להקטין אתך מספר משקיעים הנדל"ן כדי להשאיר יותר דירות לזוגות הצעירים. ואולם בפועל, האוצר הופך ליצרן סיטונאי של משקיעים. בעזרת תוכנית מחיר למשתכן, הוא מצליח להפוך זוגות צעירים שרק רצו לקנות דירה-למשקיעים, וספק רב אם הזוגות האלה מבינים את עומק הסיכון שהם לוקחים... להורדת הכתבה לחץ כאן >>

   

 

 

 

  המשכורת היא פרס על העבודה או פיצוי על הסבל? >> ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי ומרצה בכיר במכללה האקדמית נתניה:
ככל שלאנשים יש יותר יכולת לצרוך, ויותר פנאי, כך מצבם יותר טוב. הוויכוח בין הכלכלנים הוא רק על הכמויות: כמה פנאי, כמה צריכה, ועד כמה צריך להבטיח שנקבל מינימום של צריכה גם אם לא נעבוד.

 

 אוקטובר 2016, ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי
     

שאלת הנדיבות מעסיקה לא מעט כלכלנים לנוכח ההשלכות העסקיות שלה-האם גבר או אישה ידאגו להגדיל את ההכנזות של כולם ומי מהם יפעל בפרנציפ בלי להביא בחשבון את המחיר? שני מחקרים שנעשו בעניין העלו תשובות מפתיעות. ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי עם התשובות >>

Page 1 of 33  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום