עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

 משרד האוצר התגאה בשכר המורים בישראל וטען שהוא מהגבוהים בקרב המדינות המפותחות. בחינת הנתונים לעומק מעלה תמונה קצת פחות ורודה: המורים עובדים יותר קשה, מעמדם יותר נמוך והכסף שהם מרוויחים שווה פחות. פרשנות

 ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

25.8.2017

שכר המורים בישראל הוא מהגבוהים בעולם, כך עולה מסקירתו השבועית של משרד האוצר.תרשים 1.  דוח האוצר מראה כי היחס בין שכר המורים בישראל לשכר הממוצע של בעלי השכלה אקדמית הוא לכאורה מהגבוהים בעולם.

תרשים 1 : היחס בין שכר הממוצע של מורים לשכר הממוצע של בעלי השכלה אקדמית

 היחס בין שכר הממוצע של מורים לשכר הממוצע של בעלי השכלה אקדמית (יח"צ)

אם כך, מדוע הביקוש להוראה בישראל אינו כל כך גבוה? בפרט, איך קורה שאם השכר הוא אכן גבוה ביחס לעולם, עדיין ציוני התלמידים בישראל מדרגים את המדינה באחד המקומות האחרונים מבין המדינות המפותחות, ואין מספיק מורים איכותיים שיסייעו בשיפור הציונים.

התשובה לא כל כך מסובכת. ראשית, תרשים 1 היה נראה אחרת, אם משרד האוצר לא היה שוכח להוסיף מדינות כמו שוויץ. לו היו מכלילים אותן, ישראל היתה מדרדרת עוד מספר מקומות גם במדד שבחר האוצר.

שנית, נשאלת השאלה מה עושים המורים כדי להרוויח את השכר שהם מקבלים. תרשים 2 מראה את מספר התלמידים הממוצע בכיתה בבית ספר יסודי. המדינה המפותחת היחידה שבה יש יותר תלמידים בכיתה מאשר בישראל היא צ'ילה.

באותו הקשר, אפשר גם לבדוק כמה זמן מורים נמצאים בבית ספר. האמת, שהמורים בישראל אינם נמצאים יותר שעות בבית ספר, בהשוואה לעמיתיהם בעולם המפותח. אולם, חלק הרבה יותר גדול מזמנם מוקדש ללימוד בכיתות, לעומת עמיתיהם בחו"ל. אפשר לראות שמבין כל המדינות המפותחות, סקוטלנד היא היחידה בה המורים נמצאים בכיתות יותר זמן מאשר בישראל. המשמעות היא שבשאר העולם, המורים יכולים להספיק, לבדוק את המבחנים, להכין עבודות ולסיים את שאר המטלות שמורים צריכים לעשות, בזמן שהייתם בבית הספר. בארץ, נשאר להם הרבה פחות זמן לעשות את זה במסגרת השעות בהן הם שוהים בבית הספר. לכן, הם עושים עבודות אלו על חשבון זמנם הפרטי, או שאינם עושים אותן כלל.

 

תרשים  2: מספר תלמידים ממוצע בכיתה בחינוך היסודי. מקור: OECD Education at a glance, 2016

 מספר תלמידים ממוצע בכיתה בחינוך היסודי (יח"צ)

 

תרשים 3 : האחוז הממוצע משעות השהייה בבית הספר שבהן המורים נמצאים בכיתות. מקור: OECD Education at a glance, 2016

 האחוז הממוצע משעות השהייה בבית הספר שבהן המורים נמצאים בכיתות (יח"צ)

שלישית, אם בכל זאת מדברים על השכר, אפשר לבדוק את השכר של המורים במונחים של כוח קנייה. המחירים בישראל גבוהים יחסית, ומעניין להשוות את השכר של המורים בישראל למורים בשאר העולם, במונחי יכולת קנייה. תרשים 4 מראה שהשכר הממוצע של מורים מתחילים בבית ספר יסודי בישראל אינו כל כך גבוה בהשוואה לעולם המפותח. המדינות היחידות שבהן המורים המתחילים מרוויחים פחות הן מדינות שיצאו משלטון קומוניסטי בשנות ה- 1990, כמו צ'ילה ומקסיקו.

תרשים  4: שכר שנתי ממוצע למורה מתחיל בדולרים מתואמים לכוח קנייה (PPP). מקור: OECD Education at a glance, 2016

שכר שנתי ממוצע למורה מתחיל בדולרים מתואמים לכוח קנייה (יח"צ)

אפשר היה להבין שמורים בישראל מוכנים להתחיל עם שכר נמוך אם הם היו מצפים לשכר גבוה יותר בהמשך. אולם, תרשים 5 מראה שאין שינוי גדול בשכר גם כשהמורים צוברים יותר נסיון. הוא מראה את השכר הממוצע של מורים עם 15 שנות נסיון שמלמדים בבית ספר יסודי בישראל לעומת העולם המפותח. אפשר לראות שמיקום שכרם הממוצע של המורים הישראלים נשאר בדיוק אותו דבר.

תרשים  5: שכר שנתי ממוצע למורה עם 15 שנות נסיון בדולרים מתואמים לכוח קנייה (PPP). מקור: OECD Education at a glance, 2016

שכר שנתי ממוצע למורה עם 15 שנות נסיון בדולרים מתואמים לכוח קנייה (יח"צ)

 

אם העבודה קשה והשכר לא גבוה, היה ניתן לחשוב כי כדאי להיות מורה בגלל שייכות למעמד גבוה, אך בישראל אין ספק שגם סיבה זו אינה מוכיחה את עצמה. תרשים 6 מראה את התוצאות של סקר נרחב שבוצע ב- 21 מדינות במטרה לבחון את מעמד המורה בכל אחת מהן. הדבר הבולט ביותר בסקר הוא שמעמד המורה בישראל הוא רק טיפה מעל האפס, וגם זה בקושי.

תרשים 6 : מדד מעמד המורים. מקור: Global Teacher Status Index, 2013

 מדד מעמד המורים (יח"צ)

מה שעוד אפשר ללמוד מתוצאות של הסקר רק כשני אחוזים מהאמהות בישראל יעודדו את ילדיהם להיות מורים, ופחות משמונה אחוזים מהאמהות ישקלו לעודד את הילדים לעשות דבר כזה. ואם האמא היהודיה לא רוצה שהילד שלה יהיה מורה, אז מי כן ירצה?

 

 

 

 שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל גבוה מאי פעם. מדובר כמובן בחדשות טובות, אבל רצוי לשים לב שבפועל הצמיחה הולכת וקטנה. למה זה קורה? פרשנות

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

 23.8.2017

ירידת רמת האבטלה לרמה של 4.1% נחשבת לבשורה טובה. מה גם שהירידה באבטלה מלווה בעלייה באחוז האנשים בגילאי 15 - 65 שמחפשים עבודה. אם בעבר אחוז ההשתתפות בכוח העבודה בישראל היה נמוך משמעותית מהמקובל בעולם, בגלל העדרם של חלק גדול מהחרדים והערבים משוק העבודה, הרי שכפי שאפשר לראות בתרשים 1, כיום אחוז ההשתתפות בישראל הוא גבוה יותר מאשר בארה"ב. כך שבצד החיובי, השילוב של העלייה בשיעור ההשתתפות והירידה באבטלה מוביל לכך שאחוז המועסקים בישראל ,מתוך כלל האוכלוסיה הוא כנראה הגבוה ביותר אי פעם.

תרשים 1 : שיעור ההשתתפות בכוח העבודה

 שיעור ההשתתפות בכוח העבודה

 

עם זאת, לצד ההיבטים החיוביים, נתוני הירידה באבטלה מדליקים גם כמה נורות אזהרה. ראשית, עלייה בתעסוקה אמורה ללכת יד ביד עם עלייה בתוצר. שכן, אם מעסיקים יותר עובדים, הגידול בכוח העבודה אמור להוביל לכך שהתוצר יהיה גבוה יותר. בפועל, זה לא המצב. התוצר בישראל גדל בשנה שעברה בכ-4%, גידול יפה לכל הדעות. השנה, למרות הירידה באבטלה, הגידול בתוצר האט במחצית הראשונה של השנה לקצב של 2.1%. גם אם הקצב יתגבר מעט במחצית השנייה של השנה, זה עדיין יהיה קצב גידול נמוך מכדי לתמוך בעלייה משמעותית ברמת החיים בישראל.

להזכיר: קצב הגידול של האוכלוסיה בישראל הוא כ- 2%. לכן, גידול בתוצר של 2.1%, משמעו אפס שינוי בתוצר לנפש. כלומר, בזמן שמשרד האוצר חוגג את העובדה שיותר ישראלים עובדים, הרי שבשורה התחתונה, אין שינוי ברמת החיים.

שנית, אם מנסים להבין מדוע התוצר לא גדל בהתאם לירידת האבטלה,  אפשר לראות שחלק גדול מהגידול בתוצר במחצית הראשונה של 2017 נובע מגידול בהוצאות הממשלתיות. זה רומז לכך שחלק לא מבוטל מהעובדים שהצטרפו לשוק העבודה מצאו עבודה במשרה ממשלתית. זה בהחלט בסדר שהממשלה קולטת עובדים נוספים, אבל כפי ששר האוצר נתניהו הבהיר ב- 2003, כדי שהמשק הישראלי יצמח, המגזר הפרטי הוא זה שצריך להוביל ולא הממשלתי. תרשים 2 מראה שכ- 70 אחוזים מהגידול בתעסוקה בשנים האחרונות הוא דווקא במגזרים ציבוריים: שירותים וחינוך. כל עוד זה המצב, אין זה מפתיע שהצמיחה במשק אינה מהירה כמו הגידול במספר העובדים.

בנוסף, ניתן לראות מהנתונים, כי למרות הגידול בתעסוקה, חלק גדול מהעובדים החדשים שנקלטים במשק עובדים במשרות חלקיות, כך ששיעור העובדים שעובדים במשרות מלאות נמצא בירידה. זהו היבט נוסף המסביר מדוע הירידה באבטלה אינה מתורגמת לעלייה בתוצר.

 

תרשים   2 : הגידול במספר המועסקים לפי ענפים. מקור: ברנד (2016)

 הגידול במספר המועסקים לפי ענפים

לסיכום, הירידה באבטלה היא בהחלט חדשות טובות. היא מקטינה את אי השוויון בישראל, ותורמת ליציאה ממעגל העוני. אולם, כל עוד הירידה באבטלה לא מתורגמת לעלייה בצמיחה, היא טומנת בחובה גם לא מעט סכנות. בפרט, לאור העובדה שמשרד האוצר הפחית בשנתיים האחרונות מסים ונתן לציבור סובסידיות. היכולת שלו להמשיך לתת אותן גם בשנים הבאות תלויה במידה שבה המשק יגדל. אם המשק ימשיך לצמוח בקצב הזה, שר האוצר הבא עלול לגלות שאין לו תקציב להמשיך עם ההטבות, ואז תוכניות כמו "נטו משפחה" ו"מחיר למשתכן" עלולות להתבטל .

 

 

 

 הירידות החדות במניות יבואניות הרכב בחודשים האחרונים עומדות בניגוד לנתונים החזקים במכירות שסיפק הרבעון הראשון. מי שמאמין שהשיאים במסירות יימשכו, ואיתם השיפור בשורת הרווח של היבואניות, יכול לנצל את התיקון במניות ולצאת איתן לנסיעה.

ליאור וקס |  סמנכ"ל לקוחות מוסדיים, תאגידים ומוסדות בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

21.8.2017 

בחודשים האחרונים ראינו ירידות חדות במניות יבואני הרכב. דלק רכב הציגה דוחות חלשים ברבעון השני ביחס לרבעון הראשון של השנה וזאת בניגוד למגמת מכירת רכבים חדשים אשר סיפקה נתונים חזקים ברבעון הראשון . מכירת הרכבים השנה התאפיינה בתנודתיות כאשר ברבעון הראשון היה זימוק חד במכירות עקב שינויים רגולטוריים בתימחור המס והוזלת דגמים מסוימים ועקב ביקוש עונתי של תחילת שנה. חודשים אפריל ומאי התאפיינו בירידה לעומת התקופה המקבילה אשתקד וחודש יוני הצביע על התאוששות. בסופו של דבר בסיכום 8 החודשים של שנת 2017 הנתונים דומים מאוד לתקופה המקבילה אשתקד שהסתיימה בשיא מכירות . השאלה הנה האם אנו לקראת שנת שיא נוספת ברכישת רכבים או שמא אנו לקראת שינוי כיוון. ננתח בקצרה את שוק התחבורה הישראלי ואת הגורמים המאיצים והממתנים של רכישת רכבים בישראל.

כמות הרכבים הנעים בכבישי ישראל עולה בהתמדה ואיתה גם הצפיפות בכבישים. לפי נתוני הלמ"ס בשנת 2016 נוספו 372,000 כלי רכב וכ- 224,000 נגרעו ממצבת כלי הרכב, כלומר 148,000 כלי רכב נטו עלו על כבישי ישראל. גידול בשיעור של 4.8% בהשוואה, לשנת 2015. גידול של כ-4% בשנים האחרונות. סה"כ נעים בכבישי ישראל 3,239,000 כלי רכב מנועיים. 

למגמת גידול כלי הרכב מספר סיבות. הריבית הנמוכה המתמשכת הופכת את הלוואות המימון לאטרקטיביות, מסלולי מימון בריביות אפסיות עד 100% משווי הרכב משווקים על ידי הבנקים ועל ידי חברות האשראי החוץ בנקאיות. יבואני הרכב וחברות הליסינג יוצרים שיתופי פעולה עם חברות אשראי ומפרסמים באגרסיביות מבצעים שונים. ירידה מסוימת במחירי המכוניות וכניסה של מכוניות זולות לשוק ברמת מחירים שלא נתקלנו בה בעבר, מאפשרת קניית רכב חדש מהחברה בתמורה למימוש קרן השתלמות ממוצעת לאחר שש שנות חיסכון. מגמת ההאצה בגידול מס' הרכבים מתודלקת כמובן גם עקב היעדר תחבורה ציבורית ראויה היכולה לשמש תחליף אמיתי וקבוע לשימוש ברכב הפרטי.  

 

צפיפות מהגבוהות בעולם בכבישים

הצפיפות בכבישי ישראל הנה מהגבוהות בעולם, מספר הק"מ אשר נסעו כלל הרכבים לכל קילומטר כביש, גבוה משמעותית בהשוואה למדינות ה-oecd. יש לציין, כי ישראל גם מובילה בממוצע הנסועה השנתי, שהינו כ-17,000 ק"מ לרכב.

רמת הנסועה הגבוהה נובעת מכמה סיבות, אחת מהן היא הבחירה (או חוסר הברירה) במגורים באזורים מרוחקים ממרכזי הערים הגדולות, על מנת להוזיל את יוקר המחיה, ובעיקר את מחירי הדיור, תוך ניסיון להעלאת רמת החיים. מגורים באזורים מרוחקים ממקום התעסוקה בשילוב של תחבורה ציבורית מוגבלת ,מובילה להגברת השימוש ברכב הפרטי. כלומר גם מחירי הנדל"ן העולים משפיעים על התלות ברכב פרטי.

למרות כל המתואר, רמת המינוע (מספר כלי רכב ל 1,000- תושבים) עדיין נמוכה ביחס למדינות מפותחות רבות. בישראל רמת המינוע בישראל הינה 383 כלי רכב לכל 1,000 תושבים,  אנו משתרכים מאחור לעומת מדינות כגון שוויץ, בה מעל 500 רכבים, איטליה בה מעל 600 רכבים, הולנד, ספרד, פינלנד ועוד. חשוב לציין כי הנתונים מתייחסים לכלל האוכלוסייה כולל ילדים ולכן ישנה הטיה מכיוון שמספר הילדים בישראל  עד גיל 18 גבוה מרוב המדיניות המצוינות.

על פי דוח ה-OECD מיוני 2016, אחת הסיבות המרכזיות לרמת המינוע הנמוכה בישראל הנה שיעור המיסוי הגבוה על רכבים. לפי הדוח, שיעור המס הכולל על רכבים שני רק למדינת דנמרק ומהווה מקור הכנסה חשוב למדינת ישראל. המיסוי על רכבים בישראל כולל מכס, מס רכישה ומע"מ על המחיר הסופי. המיסוי, למעשה, מכפיל את מחיר הרכב לצרכן וזה עוד לפני מס הבלו על הדלק.

לפי נתוני הלמ"ס, אורך הדרכים הסלולות בשנים 2000-2015 גדל בשיעור של  17% ושטח הכבישים גדל בשיעור של 40%, בעוד שמספר כלי הרכב גדל בשיעור של 69% ושיעור הנסועה גדל בשיעור של 50%. נציין גם שמספר האנשים המורשים לנהוג גדל בשיעור של כ-46%.

 

מגמות המימון ימשיכו להתחזק

מבט מעמיק לאורך שנים מראה, כי קצב הגידול בתשתיות אינו הולם את קצב הגידול בכלי הרכב והמורשים לנהוג בהם. הפרשי שיעורי הגידול מעצימים את הצפיפות בכבישים לאורך זמן. כל המגמות שהוזכרו עד כה נמשכות ואף ביתר שאת. מבחינת נתוני המאקרו נראה שסביבת הריבית הנמוכה יכולה להיוותר על כנה עוד זמן רב, כך שתופעת שוק המימון הבנקאי והחוץ בנקאי תמשיך להתחזק. חוזקו של השקל ושיפורי הטכנולוגיה, אשר ימשיכו להזרים לשוק המקומי מכוניות במחירים לכל כיס, תוך השפעה אגרסיבית על שוק המשומשות, שיעור האבטלה הנמוך והעלייה ברמת החיים, כל אלו ממשיכים לתדלק את שוק הרכבים. ממשלת ישראל ממשיכה לבצע השקעות הן בתשתיות  והן בתחבורה הציבורית, אך בפועל קצב ההתקדמות איטי ולא מצליח להדביק את הפערים, ועל כן אינו מהווה חלופה אמיתית. כל שנותר לציין הוא שהגודש בכבישים צפוי להמשיך ולגדול כך שהעתיד נראה פקוק מתמיד.

ליבואני הרכב ישנן השפעות לא מעטות על שורת הרווח אך ניתן לומר כי מרכיב מרכזי הנו שער החליפין של השקל מול המטבעות העקריים שהם היין היפני, האירו ובעיקר הדולר האמריקאי המהווה את מטבע המסחר העיקרי. על פניו נראה כי הגורמים שהביאו להתחזקות השקל נותרו על כנם והשקל צפוי להמשיך ולשמור על חוזקו ולהגדיל את שורת הרווח של היבואנים.

כל עוד לא יהיה שינוי מהותי בנתונים נראה כי מי שמאמין שהתמתנות מכירת המכוניות הנה אתנחתא קלה וגם השנה אנו נחזה בשיאים חדשים במסירת רכבים בהחלט יכול לתבל את תיק ההשקעות שלו במניות אלו תוך ניצול של התיקון המשמעותי שהן חוו כפי שמשתקף בגרף.

 

 

 רבים קושרים בין ציונים של סטודנטים בתואר לרמת הידע או סיכויי ההצלחה אחרי הלימודים. אך בחינת הנתונים מראה שלמעשה הם חסרי משמעות. אולי עדיף לוותר עליהם?

 ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 15.8.2017

קיימות שתי תאוריות עיקריות שפותחו על ידי כלכלנים בכדי להסביר מדוע אנשים הולכים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה. הראשונה, גורסת כי אנשים הולכים ללמוד כיוון שמה שהם לומדים באוניברסיטה/מכללה הופך אותם אחר כך לעובדים טובים ומוכשרים יותר, ושכרם עולה בהתאם.

לפי התאוריה השנייה, אנשים היו הולכים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה גם אם הם לא היו לומדים שם כלום. לפי תיאוריה זו, תפקיד ההשכלה האקדמית הוא לאפשר למעסיקים להבדיל  בין אלו שיש להם שכל ויכולת למידה, לבין כל השאר. תפקיד האקדמיה הוא להציב רף כזה שיאפשר למנהל פוטנציאלי לדעת שלמועמד עם תואר יש, בסבירות גבוהה, את הכישורים להפוך לעובד טוב, ולמועמד בלי תואר, כנראה שאין.

מנסיוני כמרצה, נראה שבארץ, לפחות ברוב המקצועות, התיאוריה השנייה, מנצחת ובגדול. חלק גדול מהאנשים שמגיעים למוסדות אקדמאיים לא מגיע לשם כדי ללמוד, אלא מתוך אמונה שללא תואר לא יוכלו להתקבל לעבודה ולהתקדם בה. ידידה שלי שמלמדת באחת האוניברסיטאות בארץ סיפרה לי כי לא מזמן אחת הסטודנטיות הסבירה שידיעת חומר הלימוד אינה מעניינת אותה, אלא קבלת ציון טוב במבחן בלבד. הגישה של הסטודנטית אינה מפתיעה, אבל מה שבכל זאת מפתיע הוא חוסר הבנת הקשר בין ידיעת החומר לבין הציון במבחן. 

נקודה זו מעלה את השאלה מדוע צריכים את המבחנים? לכאורה, ציוני מבחנים אמורים להיות חלק מתהליך הסינון, ולהבדיל בין סטודנטים מוכשרים במיוחד לכל השאר. אבל הסינון הזה כבר משובש לחלוטין. כבר שנים ארוכות שיש מגמת עלייה בציונים הממוצעים במרבית המקצועות הנלמדים באוניברסיטאות: לדוגמא, בכלכלה הציון הממוצע עלה מכ- 81 ב- 2007/8 ל- 82 ב- 2014/15, בפיזיקה מ- 82 ל- 86, במתמטיקה מ- 82 ל- 85, ובסטטיסטיקה מ- 77 ל- 84.  אם תשאלו את המרצים, זה לא בגלל שהסטודנטים נעשו יותר חכמים.

הסיבה האמיתית נעוצה בתחרות בין המוסדות. המוסדות חוששים לאבד סטודנטים, ולכן הם דואגים שהסטודנטים יהיו מרוצים מהציונים. בנוסף, לסטודנטים יש שני מועדים, לעתים גם שלושה, ואם צריך, הם תמיד יכולים לקחת שוב קורס בו קיבלו ציון נמוך ולשפר את הציון בשנה העוקבת. בנוסף, קיים נושא ההעתקות, שהופך לבעיה חמורה יותר ויותר, עם התפתחות הטכנולוגיה.

אז אם כמעט כולם מקבלים כמעט תמיד ציונים טובים, מה תפקידם של המבחנים? אם מישהו חושב שהתפקיד שלהם הוא לגרום לסטודנטים ללמוד את החומר, אז תשאלו כל אחד שסיים אוניברסיטה, ולא חשוב באיזה ציון, מה הוא זוכר מחומר שלמד למבחן. כמעט בוודאות, תגלו שהתשובה היא "כלום" .

יתכן והפתרון הנכון הוא פשוט לוותר על המבחנים בסוף כל סמסטר. ממילא ניתוחים סטטיסטיים מראים שהשכר של בוגרי מוסדות אקדמיים תלוי במוסד שבו הם למדו, אבל כמעט שאין קשר בין הציונים שהסטודנטים בכל מוסד קיבלו לבין שכרם.

כך שניתן להשיג את אותה תוצאה בלי מבחנים בסוף כל סמסטר, פשוט צריך שכל מוסד יקבע את רף הקבלה שהוא דורש. הסטודנטים שיתקבלו לכל מוסד יעבירו את זמנם בנעימים וילמדו בשביל ההנאה, מה שמשאיר סיכוי שהם יזכרו משהו אחר כך. המרצים יהיו פטורים מלכתוב ולבדוק בחינות, מה שישפר את מצבם באופן משמעותי. המעסיקים יעשו את מה שהם עושים כבר כיום, כלומר יקבלו את הבוגרים שסיימו את לימודיהם במוסדות היוקרתיים ביותר.

אבל האמת היא שגם אם הצעתי לא תתקבל, נראה  שזה לא ישנה הרבה. כי אם נמשיך בקצב הנוכחי, לא אופתע אם בעוד זמן לא רב, כל הסטודנטים יקבלו ציונים הגבוהים מ-95 בכל מבחן. כשזה יקרה, באמת שלא יהיה הבדל בין המצב עם המבחן לזה שבלעדיו.

 

 

תשכחו "מהמלחמה" ביוקר המחייה - האמת היא שבישראל עובדים הרבה יותר לעומת שאר העולם ומקבלים פחות, ומשלמים יותר על דירות שהן קטנות בהרבה בשטחן לעומת מדינות אחרות. התוצר שלנו אולי עלה, אבל זה ממש לא מספיק כדי שנהנה מזה

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

כלכלנים מרבים לעסוק בכסף ובמחירי מוצרים. אך לא בגלל שהכסף והמחירים באמת מעניינים, אלא כי מה שמעניין באמת זה מה שאפשר לעשות אתם. השאלה היא לא כמה כסף מרוויח אדם, אלא מה וכמה הוא יכול לקנות.

לכן כאשר משווים את איכות החיים במדינות שונות, השאלה היא לא כמה מרוויחים בכל מדינה, אלא מה יכולת הקנייה של התושבים בכל מדינה, וכמה צריך לעבוד בשביל להרוויח את זה. אז הנה כמה הערות על רמת החיים בישראל לעומת העולם המפותח.

ראשית, כאשר מתבוננים על ההכנסות בישראל בהשוואה לעולם, מתברר שהתוצר לנפש בישראל הוא די גבוה. בממוצע, כל ישראלי מייצר בשנה יותר מ- 37 אלף דולרים, דבר המציב את ישראל במקום ה- 20 בעולם, מבחינת התוצר לנפש, קצת אחרי צרפת, ולפני איטליה ודרום קוריאה. לכאורה, לא רע בכלל. אבל לפני שפותחים את השמפנייה הורודה, צריך לזכור שהכנסה ממוצעת היא רק חלק מהתמונה.

תוצר לנפש

חלק אחר בתמונה הוא העובדה שבגלל מחסור בתשתיות, הישראלים נאלצים לעבוד יותר מאחרים. 68% מהישראלים עובדים, שזה די הרבה ביחס לעולם, בעיקר לאור העובדה שבקרב שתי קבוצות אוכלוסיה, חרדים וערבים, למרות שיפור מסוים בשנים האחרונות, אחוזי המועסקים נמוכים בהרבה מאשר באוכלוסיה היהודית-חילונית. בנוסף, יום העבודה בישראל הוא ארוך ביחס לעולם, ו- 15% מהעובדים בישראל עובדים ימי עבודה ארוכים במיוחד. זאת, לעומת 13% בבריטניה, 12% בארה"ב, 5% בגרמניה, ו- 4% באיטליה. כך שהישראלים מייצרים די הרבה, אבל הם עושים זאת בדרך הקשה.

חלק נוסף בתמונה הוא אי השוויון. אי השוויון בישראל הוא מהגבוהים בעולם המפותח, ולכן ההכנסה הממוצעת בישראל מעידה מעט מאד על הישראלי הטיפוסי. בתרשים 2 ניתן לראות כי  בקרב המדינות המפותחות, קיימות רק 4 מדינות פחות שיוויוניות מישראל: ארה"ב, תורכיה, מקסיקו וצ'ילה. כך שנכון שכמות התוצר הממוצע שמייצר ישראלי דומה לתוצר שמייצר צרפתי או איטלקי. אולם, שכרו של הישראלי ה"ממוצע" נמוך בהרבה, כי ככל שהחלוקה פחות שוויונית, כך יש יותר אנשים שמרוויחים שכר נמוך ופחות אנשים שמרוויחים שכר גבוה.

אי שיווין

תרשים 3 מראה את המיקום של ישראל בהשוואה למדינות המפותחות, כאשר משווים את התוצר לנפש ביחס למחירים בכל מדינה. אפשר לראות, כי בתרשים הזה, ישראל מתדרדרת מספר מקומות לאחור ביחס לתרשים 1 שמדד את התוצר בדולרים. 

תוצר לנפש במונחי מחירים קבועים (PPP)

במקום להיות ממוקמים בין צרפת לאיטליה, הישראלים ממוקמים אחרי ספרד וקצת לפני צ'כיה. כלומר, עם כל הכבוד לעובדה שהמחאה החברתית הצליחה לגרום ליצרנים, למשווקים ולממשלה לעשות צעדים ל"הוזלת יוקר המחיה", הרי שיוקר המחיה בישראל גבוה משמעותית בהשוואה לרוב המדינות המפותחות.

דרך אגב, כשמודדים את יוקר המחיה בצורה כזאת, לא לוקחים בחשבון את מחירי הדירות, שבארץ הן יקרות ביחס להכנסה. בתרשים 4, ניתן לראות כי מספר המשכורות שישראלי צריך לחסוך כדי לרכוש דירה ממוצעת הוא כפול מאשר בבריטניה, ובערך פי שלוש מאשר בארה"ב.

תרשים 4 : מספר משכורות ממוצעות הדרושות לרכישת דירה ממוצעת. מקור: OECD

מספר משכורות ממוצעות הדרושות לרכישת דירה ממוצעת

התוצאה היא שבמדד איכות הדירות, הישראלים מדורגים די נמוך. תרשים 5 מראה את מספר החדרים הממוצע לאדם במדינות שונות. אפשר לראות ששטח דירה ממוצעת בישראל קטן בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. זאת, למרות יוקר הדירות ביחס להכנסה, ולמרות שההוצאה על דיור בישראל מסך ההכנסה היא גדולה.

אזכיר שב- 2005 בנימין נתניהו, שר אוצר דאז, הבטיח שתוך 10 שנים ישראל תהיה בין 10 המדינות המובילות בעולם מבחינת התוצר לנפש. טרם הצלחנו להגיע למיקום המובטח, אך בינתיים, הסתבר שכדי שרמת החיים בישראל תהיה בין 10 המדינות המובילות בעולם, צריך לעשות דברים נוספים מעבר להגדלת התוצר.

מספר חדרים ממוצע לאדם

 אחת הדרכים להתקדמות בסולם החברתי היא רכישת השכלה גבוהה, אך בחינת הנתונים מראה שלא תמיד זה מספיק - ורצוי גם להיוולד להורים בעלי הכנסה גבוהה. למה זה קורה?

 ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי .2.8.2017

הסקירה השבועית של משרד האוצר נותנת מענה לאחת משאלות המפתח עבור מדינה שרואה את עצמה כדמוקרטיה: מה הסיכוי להגיע מעוני לרווחה כלכלית? בפרט, יש הזדמנות ללמוד על הקשר בין מעמד ההורים, השכלה ורווחה כלכלית.

בתיאוריה , חברה המאפשרת שיוויון הזדמנויות מלא אין קשר בין הכנסת ההורים להכנסת הילדים. מי שמוצלח, מתקדם בהתאם ליכולותיו ומי שלא, אמור לשקוע למטה. בפועל, זה לא בדיוק קורה: ילדים להורים משכילים ובעלי הון, בדרך כלל מקבלים סיוע בלימודים וגם בפסיכומטרי, ואחרי סיום הלימודים האקדמיים, לעיתים מקבלים עזרה בהשתלבות במקומות עבודה. ילדים להורים פחות משכילים וממעמד סוציואקונומי נמוך יותר, בדרך כלל נתקלים ביותר קשיים.

תרשים 1 מציג את הסיכויים להתקבל למוסד אקדמי והסיכוי לשכר בשני העשירונים העליונים, לפי הכנסת ההורים, בישראל. העמודות הכחולות מתארות את אחוז הילדים של הורים מכל חמישון הכנסות, אשר מסיימים לימודים אקדמיים. הנקודות האדומות מתארות את אחוזי ההצלחה של הבוגרים. כלומר, איזה אחוז מקרב בוגרי המוסדות האקדמיים מדורגים בשני העשירונים העליונים של התפלגות השכר. הנתון החיובי הוא, שלפחות בקרב בעלי התואר האקדמי, יש אחוזים יחסית דומים שמגיעים לשני העשירונים העליונים של התפלגות ההכנסות. כלומר, בקרב בעלי השכלה אקדמית, יש הבדלים קטנים בלבד בסיכויים להתברג בעשירוני ההכנסה העליונים וזאת כמעט ללא קשר לרמת ההכנסה של ההורים שלהם.
הסיכוי להתקבל ללימודים והסיכוי להצליח לפי הכנסת הורים

הכנסות ההורים משפיעות על הסיכוי להתקבל למוסד אקדמי

עם זאת, להכנסת ההורים יש השפעה על סיכויי ילדיהם להתקבל למוסד אקדמי. רק כ-8% מהילדים של הורים המדורגים בשני העשירונים הנמוכים מתקבלים ללימודים אקדמיים, לעומת כ-34% בקרב ילדי הורים המדורגים בשני העשירונים העליונים. הבדלים אלו נובעים בחלקם מחוסר הגישה של בעלי ההכנסות הנמוכות למוסדות אקדמיים לא מתוקצבים, ובחלקם מהקושי שלהם להתחרות בציוני הקבלה לאוניברסיטאות בהשוואה לתלמידים מרקע מבוסס יותר שנעזרו במורים פרטיים ובשיעורי הכנה לפסיכומטרי.

אם כך, נשאלת השאלה: מה הגורמים לכך שבעלי השכלה אקדמית, שהוריהם הרוויחו שכר נמוך,  לא מצליחים להשתלב בשני העשירונים העליונים, על אף השכלתם, בהשוואה לבעלי השכלה אקדמית, מרקע מבוסס. הרי ניתן היה לצפות שבתנאים שווים, סטודנטים שנאבקו כל החיים כדי לטפס למעלה, יצליחו לא פחות מאלו שההורים שלהם עזרו להם בדרך.

תשובה חלקית לשאלה זאת ניתן לקבל מתרשים מס' 2. התרשים מציג את אחוז בוגרי המוסדות האקדמיים שלמדו כלכלה ומדעי המחשב לפי חמישוני הכנסה של ההורים, ושהצליחו להתברג לשני העשירונים העליונים. ההשוואה בין בוגרי כלכלה ומדעי המחשב היא מעניינת, מכיוון ששיעורי הקבלה לתחומים הללו בקרב כל עשירון הכנסות של ההורים היא די דומה. אולם, בכל זאת יש הבדלים גדולים בדירוג בעשירונים.

סיכוי לשכר גבוה לבוגרי כלכלה ומדעי מחשב לפי הכנסת הורים

ראשית, באופן לא מפתיע, לבוגרי מדעי המחשב יש סיכוי טוב יותר להרוויח שכר שידרג אותם בשני העשירונים העליונים של התפלגות השכר לעומת בוגרי כלכלה. אבל זה לא הדבר הבולט ביותר. הדבר הבולט הוא שבקרב בוגרי מדעי המחשב, הכנסות ההורים כמעט ואינן קשורות בכלל לסיכויים להגיע לשני העשירונים העליונים של השכר. כלומר, כישוריהם של אלו שהצליחו להגיע ללמוד מדעי המחשב, הם אלו שמשפיעים בעיקר על הכנסתם.

בקרב בוגרי כלכלה, לעומת זאת, יש מתאם חזק בין הכנסות ההורים ובין הסיכוי שהילד יגיע לשני עשירוני ההכנסה העליונים. מה שמלמד שלקשרי ההורים יש פחות השפעה על הכנסות הילדים, כאשר מדובר בבעלי כישורים גבוהים ביותר, כמו אלו שלמדו מדעי המחשב. אולם, במקצועות אחרים, השכלה אקדמית היא רק חלק מהכישורים שאדם צריך בשביל להצליח בחיים. החלק השני בארגז הכלים, זה סט של קשרים שנובע מהסביבה, וקובע במידה רבה את המשך התקדמותו.

 

מאז המשבר של 2008 רשם שוק הדיור האמריקאי התאוששות מרשימה, וגם השנה הוא עלה עד כה ב-25% ■ עם זאת, נתוני מאקרו שפורסמו לאחרונה מאותתים על חולשה בענף, שעלולה לסמן תחילתו של היפוך מגמה

גל ראלי |  אנליסט בכיר בקבוצת ההשקעות אינפיניטי  31.07.17

ב-8 השנים האחרונות שוק הדיור האמריקאי התאושש ואתו חברות הבנייה, בדגש על בנייה למגורים. שילוב הקפאת בנייה בשנים שלאחר משבר הסאב-פריים וסביבת ריבית אפסית, יצרו קרקע לחברות הבנייה להתאוששות מופלאה. למעשה, ענף זה היה אחד 'החמים' השנה, כאשר רשם עליה של 25% מתחילת השנה (נכון לאמצע יולי),  וחזר לרמותיו שאיפיינו אותו לפני משבר הסאב-פריים האמריקאי. עם זאת, נתוני מאקרו שפורסמו בחודש האחרון מאותתים לראשונה על חולשה מסוימת בענף, והאטה קלה במחירי הבתים בארה"ב, לאחר עליה עקבית בנתונים של שוק הנדל"ן האמריקאי. ננסה לנתח, האם אלו סדקים ראשונים בענף או רק עצירה רגעית בדרך לשיאים חדשים?

סקטור הנדל"ן האמריקאי מושפע מאוד מגורמים מאקרו כלכליים. הבולט ביניהם הוא שיעור הריבית שממנו נגזרת הריבית על המשכנתאות. ב-10 השנים האחרונות נחתכו הריביות על המשכנתאות בצורה חדה, מרמות של 6.69% בשנת 2007 לשפל של 3.42% באוקטובר אשתקד. הירידה בריבית, בשילוב נתונים כלכליים כמו ירידה בשיעור האבטלה ועלייה בביטחון הצרכנים הובילו לגידול משמעותי בהיקף המשכנתאות. מספר הבקשות למשכנתאות חדשות עלה בשלוש השנים האחרונות ב-44%. העלייה בביקוש הובילה לעלייה במכירות בתים חדשים בדגש על בתים פרטים בארה"ב (610 אלף יח'). זה אמנם שיא של 10 שנים, אך עדיין רחוק מהיקף המכירות שהיו בשנים שלפני המשבר. ריבית נמוכה תתמוך במגמות אלו בטווח הקרוב. 

גורם נוסף שתורם לשיפור בתוצאות העסקיות של חברות הבניה, הוא הירידה במדד תשומות הבניה האמריקאי, אשר נמצא במגמת ירידה. זאת, הודות ליציבות שכר העבודה בענף הבניה וירידת מחירי חומרי הגלם (בעיקר פלדה, נחושת ומלט) שהפחיתו משמעותית את עלויות הבניה ויצרו גידול בשורת הרווח.

 מלאי דירות נמוך לאוכלוסיה הולכת וגדלה

רמת מלאי דירות נמוכה תורמת אף היא לעליית מחירי הבתים. כולנו אמנם מכירים את שכונות הרפאים בדטרויט, בולטון, קליבלנד ועוד, אך אלה יכולות לתעתע, שכן ערים אלו סובלות מהגירה שלילית של אוכלוסיה,  בעוד שערים אחרות ממשיכות להתרחב. לפי הלמ"ס האמריקאי, מלאי הדירות אותו מודדים לפי מספר חודשי האספקה נקרא month's supply (היחס בין כמות הבתים למכירה  בחודש למספר הדירות  שנמכרו בחודש). נתון זה מראה תוך כמה חודשים יגמר מלאי הבתים הנוכחי אם לא ייבנו בתים חדשים. נתון גבוה מעיד על מלאי דירות גבוה ואילו נתון נמוך מעיד על מלאי דירות נמוך.  כך, בשיא המשבר הפיננסי עמד מספר חודשי האספקה על 12.2 ואילו היום עומד על 5.3 חדשים, מדובר ברמות נמוכות היסטורית.

בנוסף, בהשוואת קצב גידול האוכלוסיה אל מול היצע דירות חדשות (רצ"ב גרף 2) נראה כי קיים פער ברמה הכלל ארצית.  מאז 1995 ועד 2005 קצב התחלות הבנייה (קו כחול) היה גבוה משמעותית מקצב גידול האוכלוסייה. אחד הגורמים שהובילו בסופו של דבר למשבר הנדל"ן של 2008, אשר גרם לירידה חדה בקצב התחלות הבניה. ההתאוששות החלה רק בשנת 2010. הירידה בהיקף התחלות הבנייה בשנות המשבר הובילה למחסור בהיצע  משמעותי לצד המשך הגידול האוכלוסייה הבגירה בארה"ב.

עולים גבוה, גבוה מדי ?

מחירי הבתים בארה"ב נמדדים באמצעות מדד קייס שילר האמריקאי. מדד זה הראה גם החודש כי מחירי הבתים ממשיכים לעלות. מחירי הבתים עלו ב-7 השנים האחרונות ב45%, בעוד השכר הריאלי בארה"ב עלה 14% בלבד.
העלייה במחירי הבתים הינה גבוהה גם בהשוואה לעלייה במחירי השכירות. ב-5 השנים האחרונות סעיף הדיור (שכירות) במדד המחירים  לצרכן עלה ב-20%, פחות ממחצית העלייה במחירי הבתים (גרף 3). נתון זה יכול להעיד ששוק הדיור האמריקאי עולה בקצבים מהירים, אולי מהירים מידי.

סביבת הריבית האפסית הובילה להיעדר תשואה באפיקים מסורתיים, מה שהוביל לעליה בשווי של נכסים ריאליים בכל העולם, ביניהם בנדל"ן. בבחינת מדד "Price-to-Rent" (מחירי דירה ביחס למחיר השכירות הממוצע השנתי) אותו פרסמה קרן המטבע העולמית (IMF) ביוני האחרון, שוק הדיור האמריקאי נמצא ברמה של 107 נקודות, מתחת  ליפן (110 נקודות), גרמניה  (130 נקודות), קנדה  (135 נקודות) ואפילו ישראל (130 נקודות).  בהשוואה היסטורית, לפני עשור עמד מדד זה על רמה של 131 נקודות (22% גבוה מהרמה הנוכחית).

 

לסיכום, תחום הבנייה למגורים בארה"ב נמצא בתנופה זה מספר שנים וצפוי להמשיך להיות חלק מרכזי בצמיחה האמריקאית, בעיקר בזכות סביבת הריבית הנמוכה ונתוני מאקרו יציבים. זאת, ביחד עם מחירי סחורות נמוכים, צפויים להמשיך לתמוך בחברות בענף. מאידך, יש לקחת בחשבון את רגישות הענף לנתוני מאקרו ואת העובדה שהסקטור נמצא לאחר מהלך עליות משמעותי.

הדרך להיחשף לתחום זה היא בעיקר באמצעות שני ETF מובילים:

 ITB US) iShares U.S. Home Construction ETF) העוקב אחרי 46 חברות  בתחום הבניה המובילות בארה"ב בדגש על בניה למגורים (64%).  יתר ה-ETF מורכב מחברות חומרי בניה וקמעונאות בתחום. מבין החברות ניתן למצוא את: D R Horton, Lennar, Pultegroup.
בנוסף, קיים ETF מגוון יותר מבחינת תת ענפים XHB US) SPDR S&P Homebuilders) המכיל 36 חברות (32% חברות  בנייה, 25% חומרי בנייה, 16% חברות קמעונאות בתחום הבניה, 14% ריהוט ומוצרי חשמל). מבין החברות המובילות כאן ניתן למצוא את החברות הבניה המוזכרות לעיל, בנוסף לחברות שמושפעות  מתחום זה כגון: רשת החנויות עשה זאת בעצמך The Home Depot וחברת מוצרי החשמל Whirlpool . 

שוק הבנייה

 מבחינה כלכלית, המוטיבציה לשחיתות ברורה: שיקול קר של עלות מול תועלת. לכן האחריות לקיום השחיתות אינה על כתפי המושחתים עצמם - אלא על כתפי החברה בה הם פועלים

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי , 24.7.2017

פשע הפך לנושא שכלכלנים עוסקים בעקבות חתן פרס נובל, פרופסור גארי בקר. בקר היה צריך להשתתף במבחן בע"פ במרכז ניו-יורק, ובאופן לא מפתיע, הוא לא מצא חניה. בסופו של דבר הוא הבין שיש לו שתי ברירות: לא להגיע למבחן, או להחנות במקום אסור. הוא החליט להחנות במקום אסור, וכתב על זה מאמר.

במאמר הוא תיאר בעיה של אדם נורמטיבי, שבסך הכל רוצה שיהיה לו הכי טוב שאפשר. בכל פעם שהאדם הנורמטיבי הזה צריך לבחור בין מספר אפשרויות, הוא מעמת את התועלת מכל אפשרות עם העלויות הצפויות. כשעולה האפשרות לבצע עבירה, התועלת הצפויה היא הרווח מביצוע הפשע (להגיע בזמן למבחן) מול הנזק (הסיכוי שהוא יתפס כפול הקנס שהוא יצטרך לשלם). בכל מקרה שבו התועלת גדולה מהנזק הצפוי, האדם יבחר, באופן רציונאלי ושקול, לבצע את הפשע.

אני נזכר בסיפור הזה בכל פעם שעולה שאלת השחיתות. הרי שחיתות, בניגוד לעבירות שמבוצעות ברגעים של לחץ או מתח , היא עבירה שמבוצעת על ידי אנשים מהישוב שפועלים באופן מסודר ושקול כדי להשיג את המיטב לעצמם. לכן, כשמנסים להבין למה אדם כלשהו ביצע עבירת שחיתות, לא צריכים דווקא פסיכולוגים וקרמינולוגים. צריך לעתים קרובות פשוט לחשוב במונחים של עלות ותועלת ופה אנחנו , הכלכלנים נכנסים לתמונה .

התועלת מעבירת שחיתות ברורה: המשחד משיג את המטרה שלו, או לפחות משפר מאד את הסיכויים להשיג אותה. המשוחד מרוויח באופן אישי, ובדרך כלל מדובר ברווח נאה ביחס להכנסתו הרגילה. העלות של עבירת שחיתות מורכבת יותר ותלויה בחברה שבהם חיים המשחד והמשוחד.

עבירה חברתית או חלק מהכלכלה?

יש חברות שבהן אין כל סיכון בשוחד, כי השוחד הוא חלק רגיל מיחסי "תן-וקח". בחברות שכאלה, לא רק שהשוחד אינו מהווה בעיה: אי מתן שוחד מהווה עבירה חברתית. בסין למשל, מקובל לשים את השוחד במעטפות מיוחדות שניתן לרכוש בכל חנות, כיוון שאף אחד לא חושב שצריך להסתיר את השוחד. מרצים שעובדים בחו"ל מספרים לא פעם על כך שבסוף הסמסטר הם מקבלים מתנות יקרות מסטודנטים שמגיעים ממדינות מסויימות במזרח התיכון. כל המרצים שסיפרו לי על כך, טענו שהם החזירו את המתנות. כולם גם סיפרו שהסטודנטים נעלבו מאד כאשר המתנות הוחזרו, מכיוון שבמקום שממנו הם באו, לא לתת מתנה זה עלבון. בהערת אגב אציין שלא פעם אני תוהה למה לא כל המרצים באותן אוניברסיטאות מספרים סיפורים כאלו ...

עלות השחיתות לכלכלות בהן היא נפוצה הינה עצומה. ראשית, בגלל שכאשר החלטות המתקבלות מושפעות משוחד, נפגעת היעילות הכלכלית : משאבים מוסטים מדברים מועילים לדברים שאינם מועילים, ומה שמבוצע לוקח הרבה יותר זמן ועולה הרבה יותר כסף. שנית, כאשר חברה נגועה בשוחד, לאף אחד אין חשק ליזום, כי כל אחד יודע שההצלחה לא תלויה ביכולת ובתושיה שלו, אלא בכמה שוחד יקבל הפקיד. בהערכות זהירות, עלייה של אחוז ברמת השחיתות של מדינה, מתבטאת בירידה של למעלה מחצי אחוז של צמיחה. במונחים של ישראל, כל אחוז עלייה ברמת השחיתות הנתפסת של המדינה, עולה בין חמישה לעשרה מיליארד ש"ח בשנה.

אבל יש גם מדינות שבהן השוחד נתפס כעבירה חברתית. במדינות כאלו השוחד נעשה הרבה יותר מסוכן, כי אין צורך בהרשעה פלילית כדי שהמואשם ייפגע. עצם החשיפה של התנהגות שנראית מושחתת מספיקה כדי להביא לחיסול של קריירה. גם במדינות כאלו יש כמובן מי שנותן ומי שמקבל שוחד, אבל מספר המשוחדים הוא הרבה יותר קטן.

בישראל, כמדינה מתוקנת , שוחד לא נתפס כאמצעי מקובל לפתרון בעיות. אולם מצד שני, קיים רושם מעת לעת שיש יחסי קרבה לדוגמא , בין פקידי עירייה ובין קבלנים, למשל. בשנים האחרונות למדנו מההרשעות השונות כי גם הזירה הפוליטית לא חפה מעבירות שחיתות .

כל עוד הציבור מוכן לחיות בשלום וסלחן לגבי עבריינים מורשעים בתפקידים ממלכתיים כאלה ואחרים , אז בחישוב הפשוט של עלות מול תועלת, השחיתות עלולה לגדול .

 

 בחודשים האחרונים התגבר באירופה גל נתוני המאקרו החיוביים, והנדל"ן המסחרי הוא אחד הסקטורים הבולטים שנהנים מהמגמה הזו. בהתאם לכך, הזדמנויות השקעה בתחום ניתן למצוא בעיקר ביבשת זו, שבה התמחור עדיין נמוך בהשוואה לארה"ב וכך גם צפיפות שטחי המסחר.

יוליה מסלוב |  אנליסטית בכירה  | קבוצת ההשקעות אינפיניטי  | 17.07.2017 

 בשנה האחרונה החלו להתפרסם נתוני מאקרו חיוביים באירופה אשר התגברו בחודשים האחרונים. הנתונים שהתפרסמו מעידים על האצה בצמיחה וירידה הדרגתית באבטלה, אפילו במדינות חלשות בגוש האירו, כגון ספרד ואיטליה. השיפור בסביבה הכלכלית בא לידי ביטוי בעליית מדדי ביטחון היצרנים והצרכנים, אשר בחלק ממדינות באירופה עלו לרמות של טרום המשבר. גם במדינות מזרח אירופה שמחוץ לגוש האירו, חל שיפור בנתונים הכלכליים. הוצאות הצרכנים ב-5 השנים הקרובות צפויות לצמוח בקצב שנע בין 2% ל-3.5%. 

יחד עם זאת, הירידה באבטלה עדיין לא גרמה לעלייה בשכר ולכן אין לחצים אינפלציוניים ביבשת. ע"פ תחזיות הכלכלנים, בשנה הקרובה האינפלציה צפויה להישאר ברמה נמוכה מתחת ל-2%. לפיכך, הריבית בגוש צפויה לעלות לקראת סוף 2018.

אחד הסקטורים שנהנה משיפור בסנטימנט הכלכלי, מהגידול בצריכה, ומהמשך סביבת הריבית הנמוכה הינו נדל"ן מסחרי. אם נסתכל על התנהגות המניות בתחום הזה בארה"ב, נראה שבתקופת ההתאוששות מהמשבר הכלכלי, הראה מדד הריטים המסחריים (קרנות נדל"ן מניב) ביצועים טובים יותר מהמדד הכללי. כך, בתקופה שבין המחצית השנייה של שנת 2010 לבין המחצית הראשונה של שנת 2016 , מדד הריטים עלה בכ-190% לעומת העלייה של 100% במדד ה-S&P500. 

 בשנה האחרונה חלו ירידות במדד הריטים המסחריים אשר הינן שילוב של תהליך העלאת הריבית בארה"ב, רמות השיא אליהם הגיעו מניות הריטים המסחריים, שינוי בהתנהגות הצרכנים והתגברות תופעת רכישות און ליין, אשר גרמו לסגירת קניונים ומרכזים מסחריים. כמובן שריבוי הכתבות בתקשורת על "קניונים מתים" גרם אף הוא לרתיעת המשקיעים. אעיר כי  מדובר לטעמי בתגובה מוגזמת.

להבדיל מארה"ב, אירופה לא מתאפיינת בצפיפות יתר של נדל"ן מסחרי – כמות שטחי המסחר בארה"ב גבוהה פי 7 משטחי המסחר באירופה. השווקים בצרפת, בבריטניה ובגרמניה הינם השווקים הגדולים אשר ביחד מהווים 47% מסך שטחי המסחר במערב אירופה. במרכז ומזרח אירופה (CEE), רוסיה הינה המדינה המובילה עם נתח שוק של 37%. פראג, בוקרשט ובודפשט יוצאות דופן, מאחר והצפיפות במרכזי הקניות בהן הינה מתחת לממוצע בערי ה-CEE.

בנוסף, באירופה לא רואים מגמת צמיחה מוגזמת  של פתיחת מרכזים מסחריים חדשים. שטחי המסחר באירופה המערבית גדלו בשנה האחרונה ב-1.7%, כאשר צרפת היתה המדינה המובילה בפתיחת המרכזים המסחריים, ואילו במרכז ומזרח אירופה, אשר לה פחות ממחצית מסך שטחי המסחר במערב אירופה, חלה צמיחה של 5.5%.

מרכזי הקניות הופכים מרכזי בילוי

 אין ספק שהצמיחה של קניות מקוונות וההתקדמות הטכנולוגית יוצרים אתגרים עבור נדל"ן מסחרי, אך מהווים הזדמנויות, היות והצרכן מחפש היום לשלב את חווית הקניות עם חוויה חברתית/תרבותית. מרכזים מסחריים של היום מתמקדים יותר בפורמטים חדשים, עם נוכחות חזקה יותר של מסעדות, פנאי ובידור, זאת כדי להיות פחות מושפעים ממגמת גידול הקניות באמצעות האינטרנט,  להגדיל את מספר המבקרים ואת זמן השהייה של הצרכן במרכז המסחרי . כמובן שטעמי הצרכנים משתנים ממדינה למדינה. כך, לדוגמא, בפינלנד, חברת סיטיקון שילבה בשני קניונים תיאטרון וספרייה ציבורית, בשוויץ יש יותר מרכזים רפואיים בתוך מרכזים מסחריים אזוריים וברוסיה הוצג קונספט חדש של שילוב בין חווית קניה לבין חוויות חברתיות וחינוכיות באמצעות   הרצאות ודיונים פתוחים.

 תמחור נוח, מינוף נמוך, תשואת דיבידנד נאה

למרות הירידות החדות שחוו מניות נדל"ן מסחרי בארה"ב, הן עדיין נסחרות ברמות גבוהות יותר ביחס לחברות בתחום באירופה. כך, מכפיל ההון הממוצע של חברות אירופאיות הינו סביב 1 לעומת מכפיל הון ממוצע של למעלה מ-3 בארה"ב. לצד התמחור הנמוך רוב החברות מחלקות דיבידנד נאה ומתאפיינות במינוף סביר.

 

 

אז איך ניתן להשקיע בנדל"ן מסחרי? באירופה לא נמצא מדד מוביל אשר מורכב אך ורק ממניות נדל"ן מסחרי. ישנם מדדים שכוללים בתוכם ריטים של נדל"ן מסחרי דוגמת MSCI Europe Real Estate Index אשר כולל בתוכו נדל"ן מסחרי בהיקף של כ-45% ומפוזר על פני 4 מדינות, מדד STOXX Europe 600 Real Estate אשר מפוזר על פני 8 מדינות  (כולל בריטניה) וכולל ריטים מסחריים בהיקף של כ-30%.  משקיע שמעוניין להיות חשוף לסקטור בלבד יאלץ להשקיע מחשבה בבחירת המניה המעניינת מבחינתו. כדי להקל נביא מספר דוגמאות למניות מובילות באזורים שונים באירופה:

אגב, סיטיקון ואטריום, הינן חברות בנות של גזית גלוב אשר נסחרת גם בארץ, ומהוות כ-36% מהפורטפוליו של החברה.

לסיכום, המשך שיפור בסביבה המאקרו כלכלית, אשר מחזקת את הביקושים ואת ביטחון הצרכנים, לצד סביבת ריבית נמוכה, אמורים לתמוך במניות נדל"ן מסחרי באירופה. חברות רבות בתחום נערכות לשינויים בטעמי הצרכנים ולשינויים הטכנולוגיים ומקטינות את חשיפתן לגידול בקניות המקוונות. בנוסף לכך,  להערכתנו, תמחור המניות לא גבוה, בטח לא ביחס לחברות דומות בארה"ב, לצד תשואת דיבידנד גבוהה יחסית. מבחינת אפשרויות ההשקעה, מעבר לחשיפה המטבעית, יש לקחת בחשבון את הקושי בהשקעה בפיזור נאות מאחר ואין מדד המורכב ממניות נדל"ן מסחרי בלבד והמשקיע צריך לבחור בין מדדים רחבים לבין מניות ספציפיות.    

 שיעורם של בוגרי האוניברסיטאות והמכללות בישראל רק הולך ועולה, אך שיעור אלו שמועסקים בתחום שאותו למדו לא עולה באותה מידה. ניתוח של נתוני התעסוקה של הלמ"ס מעלה את השאלה הפשוטה - למה בכלל ללמוד?

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה. 05.07.17

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) פירסמה לקט נתונים בנושא תנאי עבודה והעסקה בישראל. מבט קצר בדו"ח, מגלה כמה נקודות ששוות הסתכלות נוספת.

הראשונה, היא העובדה שמספר העובדים בישראל ממשיך לגדול. למעשה, לא רק שמספר העובדים ממשיך לגדול, מתברר שגם חלקים מהאוכלוסיה שעד לפני כמה שנים לא חיפשו בכלל עבודה, מצטרפים לשוק העבודה. במקביל, האבטלה רק הולכת ויורדת, כך שכמעט כל מי שמחפש עבודה, מוצא. תרשים 1 מדגים זאת באופן יפה: הוא מראה את אחוז המועסקים מתוך כלל האוכלוסיה בגילאים 15 ומעלה מאז שנת 2009. אפשר לראות שהמדינות היחידות שבהן האחוז הזה עולה באופן מתמיד הן גרמניה וישראל, אבל בישראל שיעור הגידול הוא חד בהרבה. אם עד לפני שנים לא רבות ישראל היתה אחת המדינות שבהן שיעור המועסקים היה בין הנמוכים ביותר מבין המדינות המפותחות בגלל שיעור השתתפות נמוך של חרדים וערבים, היום היא דווקא נמצאת במקום טוב מלמעלה.

תרשים  1: אחוז המועסקים מקרב בני 15+ במדינות נבחרות. מקור: למ"ס

אינפו מועסקים 15+ ()

אבל לא הכל ורוד. נתון נוסף שעולה מהנתונים הוא שמספר המשרות המוגדרות כמשלח יד אקדמי הן כ- 28% מכלל המשרות. זה אולי נשמע גבוה, אבל זה הרבה יותר נמוך מאחוז הישראלים שיש להם תואר ראשון ויותר. לפי עבודה של הארגון לשיתוף ופיתוח כלכלי, ה- OECD, מ- 2012, לכ- 46% מהישראלים מעל גיל 25 יש תואר ראשון לפחות. זאת אומרת שרק כ- 60 אחוזים מהישראלים שיש להם תואר ממוסד אקדמי עובדים במשלח יד שדורש השכלה גבוהה.

תרשים  2: השוואת בעלי השכלה אקדמית לעוסקים במשלח יד אקדמי. מקורות: למ"ס ו- OECD

 השוואת בעלי השכלה אקדמית לעוסקים במשלח יד אקדמי ()

 

אז איפה עובדים כל השאר? יש לא מעט ישראלים בעלי תואר אקדמי שלא מוצאים תעסוקה שמתאימה להשכלה שלהם. כתוצאה מכך, הם עובדים במשרה שהדרישות שלה הן יותר נמוכות מההשכלה שלהם. במדינה שבה, מצד אחד, מחירי הדירות ומוצרי היסוד הם גבוהים, ומצד שני דמי האבטלה והתמיכות הממשלתיות הן נמוכות, אנשים צריכים לעבוד גם אם העבודה היא לא עבודת החלומות שלהם. כך שאחת המסקנות היא ששיעור העבודה הוא גבוה וממשיך לעלות כיוון שלאנשים פשוט אין ברירה, אלא לעבוד גם אם בעבודה שאינה מתאימה לכישוריהם והשכלתם.

החלק השני של התשובה הוא שתואר ראשון לא מלמד בהכרח על כישורים גבוהים. תרשים 3 מראה את הציון הממוצע שקיבלו ישראלים בעלי תואר ראשון במבחן המיומנות הבינלאומי, לעומת הממוצע במדינות המפותחות (OECD). אפשר לראות שגם במיומנויות הקריאה וגם במיומנויות המתמטיות שלהם, הציונים הממוצעים של בוגרי תואר ראשון ישראלים נמוכים משמעותית מאשר הממוצע של הבוגרים במדינות המפותחות.

כך שייתכן מאד שחלק מבעלי התארים בישראל אינם מוצאים עבודה במשרה אקדמית, כיוון שהכישורים שלהם אינם מספיקים למשרה אקדמית. ממצא שמחזק את הטענה הזאת הוא העובדה שלמרות ששיעור הישראלים בעלי תואר אקדמי עולה כבר במשך שנים רבות, אחוז המשרות שמוגדרות כמשלחי היד אקדמיים מתוך כלל המשרות הוא די קבוע. כך שלא נראה שהגידול במספר העובדים האקדמאיים גרם למעסיקים להתרשם שהאיכות של העובדים גדלה באופן משמעותי.

מה שעוד אפשר ללמוד מהנתונים הללו הוא מדוע יש קפאון בשנים האחרונות בהרשמה ללימודים אקדמיים, ובחלק מהשנים יש אפילו ירידה במספר הנרשמים. כי אם לימודים לא מביאים למשרות שדורשות השכלה, וגם לא בהכרח מספקות את הכישורים שאמורים לבוא עם ההשכלה, אז למה ללכת ללמוד?

ציונים ממוצעים של בעלי תואר ראשון במבחן המיומנות הבינ"ל ()

Page 1 of 33  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית חינם עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום