עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

 בעוד העולם סוער מדרמות מארה"ב ועד איטליה, רמת האבטלה הנמוכה בישראל והשקל החזק, ממשיכים לתמוך בביקושים מקומיים שמחזקים את החברות במשק

חן יצחק |  אנליסטית בקבוצת ההשקעות אינפיניטי 05.07.2017 

למרות עליית אי הודאות בעולם - בחירות לנשיאות ארה"ב, בחירות לרשות ממשלה/ נשיאות באירופה, BREXIT, קריסת בנקים באיטליה, משקיעים רבים מחפשים אפיקי השקעה מחוץ לישראל מסיבות שונות כמו תשואה גבוהה יותר או פיזור סיכונים, אלא שהנתונים הכלכליים בישראל תומכים בהשקעה במשק הישראלי שמאופיין בכלכלה חזקה ויציבה.

המשק הישראלי מאופיין בשיעורי צמיחה נאים סביב 3%-4% בשנה. שיעורי הצמיחה הין מהמובילים בקרב המדינות המפותחות והמתפתחות.

דו"ח ארגון ה OECD הציג תחזית אופטימית לצמיחת המשק הישראלי בשנים 2017-2018 של 3.25%. ה OECD צופה כי בזכות החוסן המתמשך בשוק העבודה, צפויה עליה בהוצאה לצריכה הפרטית שתהווה מנוע צמיחה משמעותי וכי האינפלציה צפויה לעלות בהדרגה ולעמוד על 2% עד 2018.

במידה והתרחיש המתואר אכן יתממש, ככל הנראה נתחיל לראות עלייה הדרגתית בריבית במשק. שיעורי האינפלציה בישראל נמוכים ונמצאים מתחת ליעד של בנק ישראל. האינפלציה הנמוכה בשילוב עם המשך מגמת התחזקות השקל מול סל המטבעות מצביעים על סבירות גבוהה כי הריבית הנמוכה במשק תיוותר על כנה בשנה הנוכחית וזאת למרות עליית ריבית הדרגתית בארה"ב.

נאוי ופנינסולה מחכות לעליית הריבית

הבורסה בת"א לרוב משקפת את מצב הכלכלה היות ורוב החברות הנסחרות בה פועלות בישראל ומושפעות ממצב המשק למשל חברות אשר עוסקת בתחום אשראי החוץ בנקאי כמו נאוי, פנינסולה וכדומה. מבין חמשת החברות הנסחרות בבורסה חברת נאוי מחזיקה בתיק הלקוחות הגדול - יתרת האשראי עומדת על כ- 1.8  מיליארד ₪ בסוף הרבעון הראשון לשנת 2017 ואחריה פנינסולה עם תיק לקוחות שבו יתרת אשראי של כ 0.5 מיליארד ₪ ואס.אר אקורד עם כ 235 מיליון ₪. ככל שקצב צמיחת המשק גבוה יותר, כך החברות נהנות מביקוש רב יותר לאשראי. 

מקורות המימון של חברות אלו הינם בעיקר הלוואות בנקאיות ואג"ח. כלומר הרווח של החברות נגזר ממרווח ריבית, בין הריבית שנגבית מלקוחות לבין הריבית המשולמת לבנקים ולבעלי האג"ח. חברות המימון החוץ בנקאיות מהוות פתרון בעיקר לעסקים קטנים ובינוניים שמחפשים מקורות אלטרנטיביים לבנקים. הסיכון העיקרי של החברה הוא סיכון אשראי, שהיא לא תצליח לגבות כסף מכותב השיק. נאוי בעלת ההוצאה לחובות מסופקים הנמוך ביותר מבין המתחרות, 0.73% נכון לרבעון 1 2017, אך גבוהה יותר משיעור ההוצאה של בנקים שנע בין 0.2% ל 0.5%. במידה והריבית במשק תחל לעלות, המצב יטיב עם החברות והם יוכלו לפתוח את מרווחי הריבית ולגבות ריבית גבוהה יותר מהלקוחות.

אלקטרה פורחת

דוגמא נוספת לחברה שנהנית מהצמיחה במשק הישראלי היא חברת אלקטרה מקבוצת אלקו. החברה פועלת בחמישה מגזרים בישראל ובחו"ל, אך מגזר הפרויקטים למבנים ותשתיות בישראל הוא הפעילות העיקרית של החברה ומניב מעל ל 60% מההכנסות. החברה מתמקדת בכל "מחזור החיים" של הפרויקט, מתן פתרון כולל ללקוחותיה, תחת קורת גג אחת, להקמה, ניהול והפעלה של פרויקטים בתחום הבנייה, התעשייה והתשתיות, ופיתוח והקמת נדל"ן בייזום. החברה נהנית מצמיחה בצבר הזמנות שחצה ברבעון הראשון של 2017 את רף ה -10 מיליארד ₪, לעומת 9.4 מיליארד ש"ח בסוף שנת 2015, שנובע מהגדלת הבנייה בישראל (חלק מהפרויקטים מתוך "מחיר למשתכן") ומהשקעות גדלות בתחום התשתיות בישראל בעקבות עליה בתקציבי הממשלה לפיתוח התשתיות כגון כבישים, מחלפים, הרכבת הקלה וכו'. מתחילת השנה החברה זכתה במכרז של משרד הביטחון להקמת בסיס אימונים לצה"ל ובמכרז של המחיר למשתכן ברעננה, מה שצפוי להגדיל את צבר ההזמנות שלה.

אומנם, מדד ת"א 125 הוא המדד המייצג והחשוב ביותר של הכלכלה הישראלית, אך רק כמחצית מהחברות בו מוטות למשק הישראלי ויתר החברות פועלות בעיקר בחו"ל. לעומת זאת, במדד ת"א 90 כשני שליש מהחברות מוטות למשק המקומי. בשלוש שנים האחרונות מדד ת"א 90 הוביל בעליות. מתחילת השנה ועד סוף חודש מאי 2017 המדד הציג ביצועי יתר, למעלה מ- 18% על מדד ת"א 125. בחודש האחרון מדד ת"א 90 החל בהיפוך מגמה כלפי מטה כתוצאה ממימוש רווחים של משקיעים כשירד בכ- 6% , לעומת מדד ת"א 125 שנותר ללא שינוי מהותי. כתוצאה מכך שני המדדים נסחרים ברמת מכפילים זהה של כ- 17.

לסיכום, כלכלת ישראל מפגינה ותמשיך להפגין חוזקה מול מדינות רבות בעולם. רמת האבטלה הנמוכה והשקל החזק ממשיכים לתמוך בביקושים מקומיים גבוהים שמחזקים את החברות הפועלות במשק. למעוניינים להיחשף לחברות אלו יכולים לעשות זאת באמצעות החזקה פרטנית או באמצעות קניית המדד על מנת לפזר סיכונים באמצעות  תעודת סל העוקבת אחריו .

חגיגה מקומית

 

שוויון במקום העבודה? תחשבו שוב. היחס בין הגברים והנשים בהיי טק עומד על 1:2 אבל רק אישה אחת על כל ארבעה גברים מקבלת רכב מהחברה. אז מה בעצם גורם לפער?

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה. 28.6.2017

משרד האוצר פרסם השבוע נתונים על בעלי רכב צמוד בישראל. הנתונים אינם מפתיעים: בעלי רכב צמוד הם בעיקר גברים בגילאי שלושים וחמש עד חמישים וחמש, שהינם בעלי הכנסה גבוהה יחסית.

קריאה בין השורות, יכולה להעלות כמה מסקנות מעניינות לגבי התפלגות הרכבים בין המינים. למרות שמשרד האוצר לא מפרסם את התפלגות הרכבים הצמודים בין ענפי טכנולוגיית העילית וכל שאר הענפים, הרי שמהנתונים ברור למדי שחלק משמעותי מהרכבים הצמודים שייך לעובדים בענפי הטכנולוגיה העילית: לפי משרד האוצר, מספר העובדים שיש ברשותם רכב צמוד הוא כ- 350 אלף. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), מספר העובדים בתעשיית העילית הוא כ- 360 אלף. לפי משרד האוצר, לכ- 12% מהשכירים במרכז יש רכב צמוד, לעומת כ- 8%-9% בפריפריה. לפי הלמ"ס כ- 13% מהשכירים במרכז הם עובדי תעשיית העילית, לעומת כ- 8% בפריפריה.

כנראה שהדמיון במספרים הוא לא מקרי, למרות שאין ספק שיש גם לא מעט עובדים בכירים בענפים אחרים שמקבלים רכב ממקום העבודה.

עצם העובדה שחלק גדול מהרכבים הצמודים שייכים לעובדי טכנולוגיה עילית עשוי להעיד גם על האפלייה בין המינים. תרשים 1 מראה את מספר הגברים והנשים בענפי טכנולוגיית העילית, ואת מספר הגברים והנשים שמקבלים רכב צמוד. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, היחס בין גברים לנשים במקצועות טכנולוגיית העילית הוא בערך 1:2. היחס בין הגברים שמקבלים רכב צמוד לנשים שמקבלות כזה הוא בערך 1:4.

 משרות נשים גברים ()

חלק מההסבר הוא העובדה שבענפי המו"פ, שהם היוקרתיים ביותר מבין ענפי טכנולוגיית העילית, רק כחמישית מהעובדים הן נשים. אבל, בכל זאת, ענפי המו"פ הם חלק קטן מתוך כלל ענפי טכנולוגיית העילית. חלק אחר מההסבר הוא העובדה שלמרות שבענפי הטכנולוגיה העילית הפער בין מספר השעות שעובדים גברים למספר השעות שעובדות נשים הוא קטן משמעותית מאשר בשאר ענפי המשק, עדיין הגברים בהיי טק עובדים יותר שעות, בממוצע, מהנשים.

בכל זאת, הפער שנותר הוא גדול מכדי שיהיה ניתן להסביר אותו רק בהיקפי שעות עבודה או בתפקידים. בנוסף, גברים שמקבלים רכב צמוד מקבלים רכב יקר יותר בכתשעה אחוזים מנשים שמקבלות רכב צמוד. אני מניח שחלק גדול מהתשובה הוא שיש יותר גברים מנשים במשרות הבכירות והנחשקות במיוחד, ולכן יש יותר גברים מנשים שמקבלים מכוניות יקרות במיוחד.

אבל לפחות סיפור אחד ששמעתי ממנהלת בכירה מלמד שגם כשהכל לכאורה שוויוני, עדיין יש הבדלים בין המינים. היא סיפרה שבחברה בה היא עובדת יש ארבעה מנהלים בכירים שכל אחד מהם מנהל תחום אחר. כשהיא הגיעה לנהל את אחד התחומים, היא רצתה לקבל רכב שטח, כי היא חשבה שרכב שטח יתאים לצרכים שלה יותר מרכבים אחרים. בסופו של דבר, היא נאלצה להסתפק במכונית מנהלים, כי לפחות לדעתה, למישהו לא היה נוח לתת למנהלת את מה שהיה נותן ללא היסוס למנהל.

אז נכון ששוויון מלא בין נשים וגברים יגיע רק כשנשים וגברים יעשו את אותם הדברים ובאותו האופן. אבל מצד שני, כדי שהוא יגיע, צריך גם שנשים ידעו שכשהן עושות את אותם דברים, הן מקבלות את אותה תמורה, אחרת למה להן להתאמץ?

 

 

 

 

 
נוהגים להציג את ישראל כאומת ההיי טק, אך למעשה - כפי שציינה השבוע נגידת בנק ישראל - רק מיעוט מקרב האזרחים באמת מועסק בתעשיות העילית. עובדה זו מגדילה משמעותית את אי השוויון. אז מה צריך לעשות כדי לשנות את המצב?

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.

נגידת בנק ישראל טוענת שישראל הופכת למדינה בעלת שתי כלכלות. למעשה, כולנו יודעים ומרגישים זאת.אחת התופעות הבולטות בכלכלה העולמית בעשורים האחרונים היא הגלובליזציה: הרבה יותר קל כיום לשנע מוצרים ממקום למקום לעומת המצב לפני שלושה וארבעה עשורים, ואף קל יותר להעביר רעיונות, דעות, ומדיה. בכל מה שנוגע לשוק העבודה, לגלובליזציה היו שתי השפעות מנוגדות.

מצד אחד, בעלי יכולת, ויתרונות בייצור מוצרים ו/או שירותים הניתנים להפצה, התעשרו במידה רבה יותר מאשר אי פעם בעבר. אם בעבר השוק למוצרים חדישים היה בארה"ב ובמערב אירופה, כיום השוק מתפרס על פני העולם כולו, ואפשר להגיע אליו מהר מאוד. מצד שני, מי שאין לו יתרונות תחרותיים, הפסיד, והפסיד בגדול, כי פתאום התחרות גברה והתעצמה.

דוגמא טובה לעוצמת הגלובליזציה ולהשפעתה על הצרכנים ועל היצרנים היא ענף המזון בישראל. חשבו על העובדה שהדבר היחידי שמונע היום עודף היצע של מוצרי חלב ובשר זולים בשוק הישראלי הוא המכס שמטיל משרד האוצר והעדפה שיש לצרכן הישראלי לקוטג' של תנובה. מצד אחד, ברגע שהמכסים יעלמו, המחירים ירדו, כך שהיתרון הגדול של הגלובליזציה הוא הוזלת המחייה. מצד שני, אם המכסים יבוטלו, הרבה מאד חקלאים בישראל ישארו בלי עבודה.

את התוצאות, אפשר לראות בתרשים 1, המראה את השכר הממוצע ב- 2015 במספר ענפים. מה שבולט הוא ההבדל בשכר הממוצע בין העובדים בענפי תעשיית העילית, לבין כל השאר. הפער הזה נובע מכך שענפי תעשיית העילית נהנים מהגלובליזציה, וכל השאר, לא נהנים ואף יש כאלה שממש סובלים.

תרשים  1: שכר חודשי ממוצע בענפים שונים ב- 2015. מקור: למ"ס

שכר חודשי ממוצע בענפים שונים ב-2015 ()

אם אכן היינו אומת ההיי-טק, כפי שטוענים פוליטיקאים מסוימים, ורוב כוח העבודה היה מרוכז בתעשייה זו, המצב היה מצוין. אבל תרשים 2 מראה את המצב האמיתי. רק כ- 5% מהעובדים מועסקים בתעשיות שמסווגות כתעשיות עילית. מאז 2011, יש אפילו ירידה מסויימת בחלקם של עובדי תעשיית העילית ביחס לכלל המועסקים במשק. גם אם נוסיף לעובדים הללו את העובדים שמועסקים בשירותים מבוססי טכנולוגיה, עדיין מגיעים לפחות מ- 9% מהעובדים בישראל.

 

תרשים 2 : החלק של עובדי תעשיית העילית מתוך כלל העובדים במשק. מקור: למ"ס

אחוז עובדי תעשיית העילית מתוך כלל העובדים במשק ()

כפי שאפשר לראות בתרשים 3, כבר כיום ישראל היא אחת המדינות הכי פחות שוויוניות בעולם המפותח. אבל אם לא יהיה שינוי, ומהר, ישראל תהפוך להרבה פחות שוויונית מכפי שהיא כיום, כי עובדי התעשייה העילית ירוויחו יותר, וכל השאר, ירוויחו פחות.

תרשים 3 : מדד ג'יני לאי שוויון בהכנסות נטו. מקור: מרכז המחקר והמידע של הכנסת

מדד ג'יני לאי שוויון בהכנסות נטו ()

כדי להפוך את ההכנסות ליותר שוויוניות, צריך לשפר את היכולות של כלל העובדים במשק, כך שלכל העובדים יהיו כישורים בסיסיים שיאפשרו להם להתאים את עצמם לסביבה שמשתנה כל העת, ויאפשרו להם להתחרות מול התוצרת העולמית גם בתחומים שהם לא תעשיית העילית.

אבל בינתיים, זה לא קורה. תרשים 4 מראה את היחס בין פריון העובדים בישראל לעומת מדינות אירופה. הפריון מוגדר כתפוקה לשעת עבודה, ולכן ככל שהיחס בתרשים יותר גבוה, המשמעות היא שהעובדים בישראל יעילים יותר לעומת העמיתים שלהם בחו"ל. אפשר לראות שבענפי ההיי-טק, העובדים הישראלים אכן יעילים יותר מהעובדים בחו"ל. אבל בכל שאר הענפים, ממש לא.

תרשים 4 : יחס הפריון בין העובדים בישראל ובמדינות המפותחות. מקור: סקר בנק ישראל

יחס הפריון (סריקה)

כדי לשנות את זה, צריכים להתרחש כמה דברים. הראשון, צריך לפתוח את כל הענפים הללו לתחרות מחו"ל. נכון שהתחרות עשויה לגרום לכך שחלק מהעובדים יאבדו את מקום עבודתם, אך ללא התחרות הגלובלית, השכר בענפים אלו ישאר נמוך, בעוד שבענפים אחרים, השכר יעלה באופן מהיר. שנית, צריך להתחיל בשינוי יסודי במערכת החינוך בישראל. כיום, יש בישראל אחוז לא קטן של תלמידים עם הישגים מצויינים. התנאי שהילד שלכם יהיה אחד מהם, הוא שהוא יהיה ילד מוכשר מבית אמיד. יש עוד קבוצה של תלמידים עם הישגים בינוניים והשאר נחשבים לתלמידים חלשים, ולא מעט מהחלשים אפילו חלשים מאד. עד כדי כך חלשים, שמנהל בכיר בשוק ההון הסביר לי שהיום הוא דורש גם ממזכירה תואר ראשון, כי לדעתו, בוגרי תיכון לא יכולים לבצע בהצלחה אפילו תפקיד זה. עד שלא יעשו שינוי במערכת החינוך, כך שגם לתלמידים בינוניים יהיו הכישורים להתמודד בעולם הגלובלי, אי השוויון לא רק שלא ילך ויקטן, אלא אף ילך ויגדל.

 

  שורה של גורמים ומגמות ארוכות-טווח מובילה לייסוף חד בשקל ולהפיכתו לאחד המטבעות החזקים בעולם בשנים האחרונות - ונראה כי המצב לא עומד להשתנות בקרוב ■ מהמטבע המקומי החזק נהנות לא מעט חברות מקומיות שעוסקות ביבוא, שאחת הבולטות שבהן היא נטו אחזקות

עידן לוי |  אנליסט בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

השקל הינו אחד המטבעות החזקים בעולם בשנים האחרונות ולא במקרה. מגמות ארוכות טווח בשילוב עם גורמים מהשנים האחרונות מובילים לייסוף החד מתחילת שנה. ישנן מספר חברות מקומיות שיכולות ליהנות ממגמה זו.

כמו בכל שוק, גם בשוק המט"ח, המחיר נקבע בשווי המשקל של הביקוש וההיצע. בשוק המט"ח הביקוש הבסיסי מגיע מהיבואנים וההיצע מהיצואנים. החשבון השוטף הוא סך ההפרש בחשבון הסחורות והשירותים (עודף יצוא על יבוא) בתוספת העברות חד צדדיות למשק. מתחילת המילניום הנוכחי ישראל עברה מגרעון מבני בחשבון השוטף לעודף הולך וגדל.

כאשר בוחנים את כל הגורמים במאזן התשלומים נראה שהעודף כאן כדי להישאר. יצוא השירותים צומח עם הפריחה של ענף ההיי-טק הישראלי, והעלייה בכניסת תיירים לישראל מקזזת את הגידול ביציאת ישראלים לחו"ל. בנוסף, ירידת מחירי הנפט ופיתוח מאגרי הגז מפחיתים את הצורך ביבוא אנרגיה, מה שמרחיב את העודף בחשבון הסחורות והשירותים, למרות האטה בצמיחת יצוא הסחורות. הגידול ברזרבות המטבע של בנק ישראל, בנוסף לגידול בהשקעות המוסדיים בחו"ל, מאזנים את התשלומים והתקבולים להשקעות. למדינת ישראל ישנו מאפיין ייחודי נוסף של העברות חד צדדיות גדולות, כתוצאה מהסיוע הביטחוני, הרנטות והעברות לפרטיים. כל הגורמים הנ"ל יוצרים עודף גדול בחשבון השוטף, אשר יחד עם הצמיחה המהירה של המשק ביחס למדינות הסחר המרכזיות, יוצרים לחץ על השקל כלפי מעלה.

את העודף הגדול בחשבון השירותים ריסנו הגרעון המסחרי והעלייה ביבוא. בשנים האחרונות, יבוא כלי רכב שבר שיאים, אך כבר ברבעון הראשון נצפית האטה ביבוא כלי רכב. במבט קדימה, האטה ביבוא כלי הרכב והתבססות הנפט במחירים הנוכחים צפויים להרחיב את העודף בחשבון הסחורות והשירותים (כל זאת, לפני תחילת היצוא ממאגרי הגז). הפריחה בהיי טק הישראלי לא נראית לפני תפנית, וזרם ההשקעות הישירות בישראל ממשיך לגדול. הגורם שמיתן את המגמה בדמות יציאת המשקיעים המוסדיים לחול נעצר כאשר המוסדיים מגדרים את רוב השקעתם. הפרמטר שיכול להפוך את המגמה הינו היווצרות פער ריביות משמעותי בין ישראל לארה"ב, שיכול לגרום לתנועות הון מהירות החוצה, אך כרגע נראה שהמשקיעים מפחדים מהחשיפה לדולר יותר מאשר מתוספת הריבית בארה"ב.

מדיניות רכישת המט"ח של בנק ישראל שנויה במחלוקת. לרכישת המט"ח ישנה עלות גבוהה שתועלתה מוטלת בספק. כדי לשמור על יצואני הסחורות (שכן יצוא השירותים לא רגיש לשער החליפין) בנק ישראל רוכש דולרים. מעבר לעלות הישירה בדמות ההפסד על שער רכישה גבוה יותר, והריבית על החוב של בנק ישראל למול תשואת ניהול הרזרבה, ישנה עלות נוספת.  העלות הנוספת הינה עיוות הקצאת המקורות במשק, השקעות נמוכות יותר ופגיעה בכוח הקנייה של הציבור.

רובו של הציבור אינו יצואן ולכן יעדיף שקל חזק. לפי מחקר של בנק ישראל עצמו התמסורת של ייסוף בשקל הינה 36% בטווח הארוך. כלומר, ייסוף של השקל ב- 10%  ($ = 3.2 ) מוזילה את סל המוצרים למשק בית ב- 3.6%. הוצאת משק בית בישראל הינה 12,323 בחודש, כלומר עלות עודפת שנתית של 5,300 ₪ וברמת המשק מיליארדים רבים. כמובן שזהו חישוב שטחי, שלא כולל את הפגיעה שתהיה ביצוא, ומטרתו להמחיש שגם אם לא ניתן לסכום את העלות, אין זה אומר שהיא לא קיימת.

 

החברות בשוק ההון

בהשלכה על שוק ההון המקומי, הנהנות ממגמת התחזקות השקל והגידול ביבוא הסחורות הן כמובן היבואניות הגדולות, כגון יבואנית המזון נטו אחזקות דרך נטו מלינדה חברת הבת, יבואנית המתכות סקופ, אוברסיז המספקת שירותי לוגיסטיקה בנמלים ואיסתא הנהנית מהגידול ביציאת ישראלים לחו"ל. להמחשת הנקודה נתמקד בנטו אחזקות.

נטו אחזקות פועלת ב-5 מגזרים עיקריים: תחום מפעלי הקבוצה שהם ייצור מזון במספר מותגים שונים, תחום היבוא שהינו התחום המעניין ביותר בקבוצה, תחום השיווק המקומי – שיווק והפצה בארץ, תחום מוצרי צריכה ביתיים באמצעות חברת פאלאס למוצרים חד פעמיים וביכורי השדה המשווקת ירקות ופירות בארץ. 

החברה נהנית ממספר מגמות בכלכלה הישראלית, כמו הגידול העקבי באוכלוסייה והעלייה ברמת החיים בעקבות הגידול בהכנסת משקי הבית. אלו מובילים לגידול רב שנתי של 5% בצריכת המזון בישראל, היחלשות "אפקט המחאה" שפגע ברווחיות התפעולית בענף, פתיחת המשק הישראלי ליבוא כחלק משחרור התכנון המרכזי בענפי המזון השונים (בשר, חלב ועוף) והמלחמה ביוקר המחיה של משרדי הממשלה השונים.

ניקח את שוק הבשר כדוגמה לתהליך של פתיחת המשק ליבוא מזון וסחורות חקלאיות. הממשלה הגיעה לסיכום עם מגדלי הבקר לפיו עד שנת 2020 המכסות ליבוא בשר יהיו שוות בקירוב לביקוש השנתי. הממשלה שחררה בשנים האחרונות מכסות פטורות ממכס ליבוא בשר וגבינות, בנוסף לאישורים נקודתיים ליבוא פירות וירקות. הדבר בא לידי ביטוי בגידול רב שנתי של למעלה מ- 10% ביבוא המזון לישראל. המגמה הזאת לא ניתנת לעצירה והיא תגיע גם לתחומים נוספים. נטו משתלבת היטב במגמה זו באמצעות פעילות היבוא שלה. בשנת 2017 זכתה החברה במכסה ליבוא 2,000 טון בשר מתוך מכסה כוללת של 10,000.

פעילות היבוא הצומחת מגיעה על חשבון חלק מפעילות הייצור והשיווק המקומי אך בשורה התחתונה הכנסות החברה צומחות ושיעורי הרווחיות התפעולית משתפרים בכלל המגזרים. מנגד פעילות ביכורי השדה סובלת מהפסקת הפעילות המשותפת עם רמי לוי ויינות ביתן.

פרט לפעילותה השוטפת, לנטו פוטנציאל לרווח נוסף היות ובבעלותה מספר קרקעות הרשומות בספרי החברה לפי עלות מופחתת. למשקיעים פרטיים ניתן להיחשף ישירות לחברת הבת נטו מלינדה שם נמצאת כל פעילות היבוא ללא פעילות ביכורי השדה ועם הסתברות גבוהה למחיקת החברה מהמסחר בדרך של הצעת רכש היות שהחברה מחזיקה 83.8% מחברת הבת והסחירות בנטו מלינדה אפסית.

מתחילת השנה הדולר נחלש ב8% למול השקל. המשמעות של זה היא הוזלה משמעותית בעלויות לחברות היבואניות. כמובן שלא כל הירידה נשמרת אצל היבואנים וחלקה מתגלגלת ללקוחות אך כאשר שיעורי הרווחיות התפעולית הינם נמוכים כפי שמתאפיין בחברות המזון כל 1% שיפור בשיעורי הרווחיות משפיע על הרווח באופן משמעותי.

הביטוי של הירידה בשער הדולר עדיין לא התקבל במלואו ברבעון הראשון  שכן חלקן מגדרות את הדולר לתקופה קצרה והמלאי שנמכר ברבעון הראשון הינו מלאי שנקנה בשערי דולר גבוהים יותר. הרבעונים הקרובים אנו צפויים לראות את הביטוי המלא של הירידה המתמשכת בדולר, סיום הוצאות המימון בגין גידור ומעבר למכירת מלאי שנקנה בשערים החדשים

לסיכום, המצב הכלכלי האיתן של ישראל ובייחוד הגידול ביצוא השירותים הולך יד ביד עם גידול מקביל ביבוא. החברות היבואניות נהנות מסביבה כלכלית תומכת ועם נוסיף לכך את חוזקת השקל ותרומתו הצפויה לשיעורי הרווחיות השקעה בחברות אלו נראית מעניינת לתקופה הקרובה.

העודף בחשבון השוטף

 מתוך פרויקט השקעות בגלובס:  20 אנליסטים ומנהלי השקעות מובילים בענף, ממליצים על רעיונות בעד ורעיונות נגד השקעות. קבלו את המלצתה של יוליה מסלוב, אנליסטית בכירה, בקבוצת ההשקעות אינפיניטי:

המלצה בעד - אינרום

הסביבה המאקרו כלכלית בישראל והריבית הנמוכה במשק, לצד מחסור בדירות תומכים בביקוש לדירות. בנוסף, הממשלה נקטה בשנים האחרונות מספר צעדים להגדלת היצע הדירות כמו מכרזי מחיר למשתכן, עלייה בהיתרי הבניה, חתימת הסכמים לגיוס עובדים זרים לענף הבנייה ועוד. אנו ממליצים להיחשף לענף הבנייה דרך החברות המשמשות כספקיות לחברות הבנייה, דוגמת חברת אינרום.

אינרום הינה החברה הגדולה והיציבה ביותר בענף הפועלת לכל אורך שרשרת הבנייה דרך פתרונות בנייה בחברת איטונג, מוצרי גמר לבנייה בחברת מיסטר פיקס וצבעים בחברת נירלט. החברה צומחת בקצב שהוא גבוה מהגידול בהשקעה הגולמית למגורים במשק וכתוצאה מכך ומראה שיפור מתמשך בנתוניה הכספיים. מעבר לכך, המשקיעים נהנים גם מתשואת דיבידנד גבוהה של כ-10%.

 

המלצה נגד – אג"ח קונצרניות בדירוגים נמוכים

ירידת התשואות באג"ח קונצרניות גרמו למשקיעים לקחת יותר סיכונים ולהשקיע את כספיהם באג"ח קונצרניות בדירוגים נמוכים. מדדי אג"ח תל בונד תשואות ותל בונד תשואות שקלי, אשר כוללים אג"ח בדירוגים של בין BBB- לבין A, עלו בשנה האחרונה בכ-7% והמרווחים בהם ירדו לכ-2.0% ו-2.7% בהתאמה לעומת המרווחים של 1.23% ו-1.64% במדדי תל בונד 60 ותל בונד שקלי, בהתאמה. להערכתנו המרווח הנמוך אינו מצדיק את הסיכון הטמון באחזקה במדדים אלה. מי שמעוניין להיחשף לאג"ח בדירוג השקעה נמוך ולקבל פרמיית סיכון, עדיף שיעשה בדיקה פרטנית לכל סדרת אג"ח, בכדי לבחור באג"ח ראויה להשקעה הן בחינת הסביבה העסקית ומצבה הפיננסי של החברה המנפיקה והן בחינת איכות הבטחונות, במידה ויש, של אותה הסדרה.     

 יותר ויותר ישראלים, גם מהעשירונים התחתונים, יכולים להרשות לעצמם לקנות מוצרים שפעם נחשבו למותרות. הבעיה היא שכדי לעשות זאת הם מצמצמים בצריכה השוטפת ולוקחים הלוואות רצחניות. כך נראה המחיר הגבוה של הצמיחה

ד"ר אביחי שניר הוא כלכלן בכיר בבית ההשקעות "אינפיניטי" ומרצה במכללה האקדמית נתניה 06.06.17

 

נפתח בחדשות הטובות. בניגוד לחלק מהדברים שנשמעים לגבי עליית המחירים וירידה ברמת החיים, המדדים החומריים מראים דווקא עלייה ברמת החיים בישראל. לא רק שיש עלייה, העלייה מגיעה לכל שכבות האוכלוסיה. בגרף הבא כאן למטה ניתן לראות בבירור את העלייה הזאת ברמת החיים: הוא מראה את האחוזים מקרב העשירון התחתון (עניים), עשירון חמישי (מעמד ביניים) והעשירון העליון (עשירים) שהיה ברשותם לפחות מכונית אחת, מזגן אחד, טלפון סלולרי אחד ומנוי לאינטרנט ב- 2006, ועשר שנים לאחר מכן, ב- 2015.

ניתן לראות שבכל הקטגוריות הייתה עלייה משמעותית בבעלות בקרב כל העשירונים, ושהעלייה הגדולה ביותר בבעלות היא בקרב העשירונים הנמוכים. לדוגמה, רק ל-35% מהעניים היה מזגן ב-2006, אבל האחוז כמעט הוכפל ב-2015, ל- 63%. גם בקרב עשירוני הביניים הייתה עלייה מסויימת, ובקרב העשירים נרשמה העלייה הקטנה ביותר.

 

בעלות על מוצרים ()

דבר אחד שאי אפשר להסיק מהתרשים הזה הוא שהפער בין המעמדות בישראל קטן. כי בעלות על מוצר אומרת רק שיש למשק הבית מוצר מהסוג הזה, אבל לא אומרת דבר על האיכות. כך שבטלפון סלולרי, למשל, בעלות על נוקיה 5110 או על אייפון 7 נחשבת באותה מידה. כך שבהחלט ייתכן שהפערים בין המעמדות נשמרים, אבל בכל זאת, התרשים מלמד שמעמד הביניים והמעמד הנמוך יכולים להשיג דברים שעד השנים האחרונות היו מחוץ להישג ידם. מזה אפשר ללמוד הרבה גם על כך שההכנסה עולה, וגם על כך שהמחירים של מוצרי בני קיימא יורדים, בעיקר עבור מי שמוכן לחכות למוצרים ישנים יחסית, או למכוניות יד שנייה. כך שמי שרוצה להבין מה עושה הגז לטובת כלל הצרכנים ולא רק לטובת הטייקונים, יכול להתבונן בתרשים הזה. כי ככל שהגז זורם ומפחית את הצורך של ישראל לרכוש אנרגיה בחו"ל, השקל מתחזק, המחירים של המוצרים המיובאים יורדים, וכתוצאה מכך גם בעלי הכנסות נמוכות יכולים לרכוש דברים שעד היום היו יקרים מדי.

אבל בכל זאת, התמונה לא לגמרי ורודה - משתי סיבות. את הראשונה ניתן לראות בתרשים הבא כאן למטה, שמראה את החלק בהכנסות שמוציא משק בית על מוצרים בני קיימא (דירות, מקררים, מכוניות וכו'), מוצרים בני קיימא למחצה (ביגוד, הנעלה, מוצרי חשמל קטנים וכו') וצריכה שוטפת.

 

התפלגות הצריכה

התפלגות הצריכה (צילום מסך , הכלכלן הראשי במשרד האוצר)
מקור: הכלכלן הראשי במשרד האוצר

 

מה שאפשר לראות הוא שהחלק של הצריכה השוטפת נמצא בירידה, בזמן שצריכת המוצרים בני קיימא תופסת נתח הולך וגדל מסך ההוצאות. זה מלמד שמשקי הבית אכן מצליחים לצרוך יותר מוצרים בני קיימא, אבל המחיר הוא שהם צריכים להקטין, באופן יחסי, את החלקים האחרים של הצריכה שלהם. יכול להיות שזה נובע מכך שהצרכנים מרגישים שהם מוציאים מספיק על צריכה שוטפת והם מעדיפים להוציא את מה שנשאר על ביגוד, הנעלה ומכוניות. אבל זה יכול גם להעיד שתרבות הצריכה היא כזאת שהם מעדיפים לרכוש מוצרים שאפשר להראות אותם, על פני צריכה של מוצרים שיש להם השפעה לאורך זמן, כמו חינוך ותרבות.

הסיבה השנייה שלא הכל ורוד היא מקור המימון של הצריכה. כפי שאפשר לראות מהקו הכחול בתרשים הבא כאן למטה, בשנים האחרונות יש תופעה בולטת של גידול בלקיחת הלוואות שלא למטרות של רכישת דירה. כלומר, אנשים לוקחים הלוואות לא כדי לצרוך מוצרי השקעה ששומרים על ערכם, אלא לצריכה שוטפת ולרכישת מכוניות. דוגמא מצויינת היא רכישה של מכוניות: אנשים לוקחים הלוואות יקרות כדי לרכוש מכוניות חדשות ב-24 או 36 תשלומים, ובלי שהם שמים לב, השווי של המכוניות נשחק בעשרות אחוזים, בזמן שהריבית שהם משלמים על המכוניות רק תופחת.

 

היקף האשראי למשקי בית בישראל

היקף האשראי למשקי בית בישראל (צילום מסך , הכלכלן הראשי במשרד האוצר)

מקור: הכלכלן הראשי במשרד האוצר

 

 

כל עוד הריבית נשארת נמוכה והביטחון של הצרכנים ביכולת שלהם לשלם נשאר גבוה, הצריכה ממשיכה וכולם נהנים. אבל כשאנשים מתרגלים לממן את הצריכה השוטפת באמצעות הלוואות, עלולות להיווצר שתי בעיות. הראשונה, היא שבעלי הכנסות נמוכות נוטים הרבה פעמים לצרוך כדי לחקות את בעלי ההכנסות הגבוהות יותר. המחיר שהם משלמים הוא שהם נכנסים לחובות כדי לצרוך ביגוד, מכוניות והנעלה, אבל לא כדי לרכוש את ההשכלה שתאפשר להם ולילדיהם לממן את הצריכה בעתיד.

הבעיה השנייה היא שכשהחובות גדלים המשק נכנס למצב שבן ברננקי, הנגיד האמריקני הקודם, קרה לו "שביר", כי כל זעזוע קטן עלול להביא לכך שמשקי הבית עלולים לגלות שהם מתקשים לשלם, ואז הצמיחה יכולה לעצור. תסריט כזה יכול לקרות, למשל, אם מחירי הדירות אכן יתחילו לרדת, כי אז אלו שרכשו דירות יגלו שההשקעה שלהם אינה מחזירה את עצמה, ואלו שחשבו להשתמש בדירה שבבעלותם כבטוחה ללקיחת הלוואות יגלו שהתנאים כבר הרבה פחות טובים. אז עכשיו נשאלת השאלה שעליה בנק ישראל צריך לענות: איך הוא מעלה את הריבית כדי להאט את לקיחת ההלוואות ומפחית את הסיכונים שקיימים במשק, אבל עושה את זה בלי להביא לירידה חדה ברמת החיים של אלו שהתרגלו להשתמש בהלוואות כדי לחיות טוב.

 

 לאחר התאוששות מרשימה של מדד S&P 500 האמריקאי מאז המשבר של 2008, הגיע כעת תורן של ההזדמנויות במדינות המפותחות שמחוץ לארה"ב, ובמיוחד באירופה המעבר הזה נתמך בין היתר בשיפור בנתוני המיקרו והמאקרו במדינות האירו, לצד תחילתה של מדיניות מרסנת בארה"ב.

גל ראלי | אנליסט בקבוצת ההשקעות אינפיניטי |  1.6.2017 

בשנה הבא "נחגוג"  עשור למשבר הפיננסי של 2008. זה זמן לא רע כדי להתחיל לבחון איפה היינו ולאן אנחנו הולכים. מדד המניות האמריקאי S&P 500 שילש את עצמו מאז המשבר, בעוד שמדדים רבים בשווקים מפותחים אחרים נותרו מאחור. לדוגמה: מדד הMSCI EAFE  מדד אשר מכיל חשיפה לכל המדינות המפותחות מחוץ לארה"ב וקנדה  (אירופה, אוסטרליה והמזרח הרחוק). מדד זה נועד לאפיין את ההבדל בביצועים בין השוק האמריקאי לשוק הבינלאומי, ולאפשר למשקיעים בשוק הבינלאומי לבחון את ביצועיהם מול מדד יחס כלשהו.

בהסתכלות על השווקים המפותחים מסתמן כי מדד ה S&P 500 עלה כפול ממדד המדינות המפותחות (EAFE)  ופי 3 ממדד הסטוק 50 האירופאי. לאור כך, נשאלת השאלה האם נקראת בדרכינו הזדמנות או שמה מגמה זו צפויה להימשך?

אמריקה בעליות ,אירופה בחובות

השנים בתקופת פוסט המשבר הכלכלי  אופיינו בעולם פיננסי אשר מתאושש ומשתקם. נראה היה כי העולם נכנס לתלם. אך בשנת 2011  בעוד ארה"ב המשיכה להתאושש בקצבים מהירים הן ברמת המאקרו והן ברמת תוצאות החברות, אירופה נכנסה לסחרור משברי חוב אשר השלכותיו מורגשות עד היום. זה התחיל עוד במשבר החובות היווני במהלך 2012, המשיך לאירלנד ופורטוגל ואף פגע במדינות בולטות כמו ספרד ואיטליה. בתגובה, החל הבנק המרכזי האירופאי, בדומה לעמיתו האמריקאי, בתוכנית הרחבה כמותית שכללה תחילה רכישה מאסיבית של אג"חים ממשלתיים ובהמשך כלל גם רכישה של חובות בעיתיים  באג"ח חברות . סה"כ היקף הרכישות שביצעה הבנק המרכזי של אירופה עומד על למעלה  מטריליון אירו! (נכון לסוף 2016)  והיד עוד נטויה.

רואים אור בקצה המנהרה

מתחילת 2017 מפגינות מדינות גוש האירו שיפור משמעותי במדדים הכלכליים. הרבעון השני של 2017 בלט במיוחד בנתוני מאקרו. כך שיעור האבטלה ירד מ12% ב2011 ל-9.5% נכון להיום, קצב הצמיחה הואץ וצפוי לעמוד על 2% בסוף השנה בהשוואה ל 1.7% בארה"ב, לפי קרן המטבע הבינ"ל.
 גם בשאר הפרמטרים הכלכליים הבינלאומיים והאזוריים אירופה נראית במומנטום החזק ביותר שלה מאז פרוץ המשבר. להבדיל מארה"ב, כפי שמעיד מדד ההפתעות של סיטי הבוחן את נתוני המאקרו ביחס לצפי האנליסטים, אירופה ממשיכה לשהות ברמות שיא של חמש השנים האחרונות לעומת ירידה בנתונים בארה"ב.  בגרף המצורף מטה ניתן לראות מס' נתונים מאקרו כלכליים אשר נמצאים במגמת עליה כגון: מדד הסנטימנט הכלכלי של ZEW וסקר ה'ציפיות העסקיות' (IFO) בגרמניה, מדד מנהלי הרכש האירופי, סנטימנט הכלכלה בגוש האירו EC.

 

בנוסף, נשיא הבנק המרכזי של אירופה ,מריו דראגי, אמר השבוע כי "מוקדם מדי לדבר על ריסון מוניטרי". נראה כי סביבת הריבית האפסית צפויה להישאר ללא טווח נראה לעין להעלות אותה. לעומת זאת, הבנק המרכזי האמריקאי (FED) נוקט לאחרונה במדיניות מוניטרית מרסנת, החל  להעלות ריבית ואף עשוי להגיע לפי תחזיות שונות לרמה של 1.25%- 1.5% עד סוף השנה. מהלך זה צפוי לתמוך בגוש האירו דרך היחלשות האירו  בדגש על מדינות מוטות ייצוא באירופה.

גם ברמת המיקרו חל שיפור. על פי תחזיות החברות בגוש האירו  קצב הצמיחה הממוצע ברווחי החברות צפוי לעלות בין 18-19%  בשנה הקרובה, בהשוואה ל10% בלבד של החברות הנסחרות במדד הS&P500. רצ"ב השוואה בין  המדדים סטוק 50  MSCI EAFE  וה-S&P 500

 

STOXX50

MSCI EAFE

S&P500

מכפיל רווח 2017*

15.2

15.3

18.2

מכפיל תזרים

6.7

9.2

13.2

תשואה על ההון

8.7

8.5

13.6

תשואת דיבדנד

3.4

3.1

1.9

יחס חוב להון

31%

34%

42.5%

*צפי

הכול עניין של הרכב

בניגוד למדד ה S&P 500 המבוסס בעיקר על מניות טכנולוגיה (מעל 22.7%) וחברות תרופות (14%) שני המדדים האחרים בנויים בעיקר על בנקים בסביבות 13%-15% וחברות צריכה ותעשייה עולמיות בסביבות 24%. לשם בהשוואה, החברה הגדולה ב-S&P 500 היא חברת אפל האמריקאית עם משקל של 3.95% ואחריה אלפאבית (לשעבר גוגל) עם משקל של 2.72% ,מיקרוסופט עם משקל 2.5%. לעומת זאת, במדד הסטוק 50 המניות בעלות המשקל הגבוה ביותר הן תאגיד האנרגיה הצרפתית TOTAL  (4.79%) ותאגיד התעשייה והשירותים הגרמני SIEMENS (4.63%)  חברות התרופות רוש פרמצבטיקה 1.4%, נוברטיס  1.29% ותאגידי הבנק האירופאים בנק סנטנדר ו- BNP Paribas (3.2% כל אחד). מדד הסטוק 50 מורכב מהחברות  הגדולות ביותר ממדינות גוש האירו (ללא בריטניה) כאשר החברות מגרמניה וצרפת מהוות 70%.

גוש האירו בחר בינתיים בשלום בית

לאחר תקופה ממושכת  של עננה על שלמותו של גוש-האירו, נראה כי לאחר הבחירות בצרפת ובהולנד תושבי הגוש בחרו בשלום בית בשלמות הגוש ולא ללכת לפירוקו. עם זאת, האיומים הפוליטיים ביבשת עדיין קיימים. ביום חמישי הקרוב ילכו שוב אזרחי בריטניה לבחירות בזק שצפויים להשפיע על יחסי גוש-האירו ובריטניה. ב – 17  ביוני יערכו הבחירות לפרלמנט הצרפתי  ובספטמבר אזרחי גרמניה ילכו לבחור קנצלר חדש או קנצלרית ישנה.  ניתן לומר בזהירות שהחשש מפירוק גוש האירו ירד. אך בפוליטיקה כמו בפוליטיקה שום דבר לא נגמר עד שזה נגמר ויש לקחת זאת בחשבון.

הדרך הנפוצה להיחשף למדינות אירופה והמדינות המפותחות (EAFE) היא דרך ETF ותעודות סל הנסחרות בארץ עם ובלי חשיפה למטבע. הדרך הנוספת היא באמצעות ETFs  דולריים אשר הנפוצים הם:US  FEZ (SPDR Euro Stoxx 50)  העוקב אחר מדד הסטוק 50, HEDJ US  (WisdomTree Europe Hedged Equity) העוקב על מדינות גוש-האירו בניטרול האירו ו- EFA US  (iShares MSCI EAFEהכולל מניות של חברות במדינות המפותחות מחוץ לארה"ב וקנדה.

 

 בתחילת העשור הקודם קידם שר האוצר דאז בנימין נתניהו תכנית מהפכנית לצמצום המגזר הציבורי ושיקום המגזר הפרטי. הרפורמה אמנם נחלה הצלחה, אך נתניהו שילם על כך מחיר פוליטי כבד. היום, נראה שנתניהו בשבתו כראש ממשלה למד את הלקח

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.  01.06.2017

לפני 14 שנים, ביוני 2002, החלה חקיקת "חומת המגן הכלכלית". באותה תקופה, המשק היה במיתון עמוק, שנבע משילוב של משבר עולמי בתעשיות טכנולוגיית העילית ביחד עם האינתיפאדה השנייה שנמשכה מאז סוף שנת 2000.

לשר האוצר דאז, בנימין נתניהו, היתה תוכנית איך להוציא את המשק מהמיתון ולבנות כלכלה יציבה. כדי להסביר לציבור את התוכנית הוא השתמש במשל פשוט: האיש הרזה שסוחב את האיש השמן. האיש השמן של נתניהו היה המגזר הציבורי, והאיש הרזה היה המגזר הפרטי.

הדימוי הזה, לדעתו של נתניהו, המחיש את אחת הבעיות הקשות של ישראל באותה תקופה: המגזר הציבורי היווה כ- 55% מהתוצר באותה תקופה, בזמן שהמגזר הפרטי, זה שמשלם את המסים שמממנים את המגזר הציבורי, היווה רק 45% מהתוצר. מדובר במצב לא תקין, אך למרות זאת הוא הצליח להימשך עד סוף שנת 2000, בגלל שהגידול המהיר בשווי של חברות ההיי-טק הגדיל את הצריכה הפרטית, יצר ביקוש שיא למשרדים והגדיל מאד את הכנסות הממשלה ממסים. ברגע שהחל משבר עולמי שפגע בהכנסות, מדינת ישראל נכנסה למשבר עמוק שכלל ירידה בתוצר, גידול בגירעון ממשלתי ועלייה בריבית, שהממשלה והציבור נאלצו לשלם. אזכיר, כי באותה תקופה הריבית היתה גבוהה מספיק בכדי שמחירי הדיור ירדו, למרות שמספר התחלות הבנייה היה רק 30 אלף, לעומת כ- 45 אלף כיום.

נתניהו ביצע שורה של צעדים שנועדו לשנות את המצב. הוא פיטר עובדים רבים במגזר הציבורי, והוריד את השכר בכ-8%, בממוצע. בנוסף, הוא קיצץ באופן חד בקצבאות ובתשלומי העברה, וכן בסובסידיות למוצרים שונים. לקיצוץ בקצבאות היו השלכות שליליות, שעיקרן פגיעה קשה באוכלוסיה המבוגרת ועלייה באי השוויון, אך במקביל, הקיצוץ עודד יציאה של חרדים וערבים לשוק העבודה, מכיוון שהוא פגע באופן קשה ביכולת שלהם להתקיים ללא עבודה.

בפן הכלכלי שלה, התוכנית היתה הצלחה. גם בגרמניה, ביצעו מהלכים של קיצוצים חדים במגזר הציבורי, בערך באותה תקופה. בשתי המדינות, גרמניה וישראל, הפוליטיקאים שביצעו את התוכניות שילמו מחיר פוליטי כבד. הליכוד ברשותו של נתניהו התדרדר ל- 12 מנדטים בבחירות של 2006. בגרמניה, הקנצלר שרדר הפסיד בבחירות ופרש מהקריירה הפוליטית. הפוליטיקאים שנבחרו אחריהם נהנו מהתוצאות: כשפרץ המשבר העולמי ב- 2008, בעוד שכמעט כל העולם התדרדר למיתון, שתי המדינות הללו דווקא צמחו.

אולם נראה כי נתניהו , כראש ממשלה, מתקשה לשלם את המחיר הפוליטי של צמצום המגזר הציבורי. את התוצאה אפשר לראות בתרשים הבא, שמראה את חלקם של המועסקים במגזר הציבורי מתוך כלל המועסקים במשק. הוא הגיע לשיא ב- 2002, רגע לפני שנתניהו החל לדבר על כך שהאיש השמן זקוק לדיאטה. הוא צנח באופן חד לאחר מכן, אבל מאז שנתניהו חזר לראשות הממשלה, הוא שוב מטפס, וכבר כמעט הגיע לרמתו מ- 2002. 

אינפו - חלקם של השירותים הציבוריים בכלל המועסקים במשק ()

 

בינתיים, המשק ממשיך לצמוח, שכן במקביל לגידול בהוצאות המגזר הציבורי, גם המגזר הפרטי נמצא בפריחה. תעשיית העילית צומחת, והריבית הנמוכה מעודדת את הציבור לקחת הלוואות ולהגדיל את הצריכה, בדגש על מוצרים כמו מכוניות, דלק ודירות, שצריכתם כרוכה גם בתשלום מסים גבוהים.

למימון המגזר הציבורי מהמיסים על הצריכה יש מחיר בשני היבטים. הראשון, הוא שהממשלה כל העת מגדילה את ההוצאות שלה, גם על מועסקים וגם על סובסידיות. לדוגמא, כל הסובסידיות לילדים שבוטלו ב- 2003, הוחזרו עקב לחץ פוליטי כאשר נתניהו היה ראש ממשלה. אם יגיע משבר שיפגע בצריכה הפרטית, שוב יתברר שלאיש הרזה קצת קשה לסחוב את השמן.

היבט שני הוא שמימון המגזר הציבורי באמצעות מיסים על צריכה, מאפשר לממשלה להוריד את מס ההכנסה ומס החברות. התוצאה היא גידול באי השוויון במשק. תרשים 2 מראה את המידה שבה המיסים בכל מדינה תורמים להפחתת אי השוויון. ניתן לראות שבישראל המיסים תורמים מעט מאוד להפחתת אי השוויון. פרט לישראל, רק בבריטניה ובצ'ילה תרומת המיסים נמוכה אף יותר מבישראל.

למרות שבישראל אי השוויון בהכנסות ברוטו אינו גדול במיוחד, אי השוויון בהכנסות נטו הוא גדול מאוד. לכן, אם לא יכול שינוי במדיניות, צריך לקוות מאד שהמשבר העולמי הבא לא יגיע. כי למשבר העולמי הבא, ישראל תכנס פחות מוכנה מאשר במשברים הקודמים.

 

מידת השפעה על אי השוויון במשק ( , דרוקר, קריל וגבע (2015))

 

 מחקר ארכיאולוגי חושף כבר לפני 23 אלף שנה תושבי ארץ ישראל עסקו במסחר וניהלו כלכלה שוקקת - הרבה לפני שאדם סמית או קרל מרקס הגיעו וניסחו את כלליה. אז איפה הוקם הבר הראשון, ואיך ייצאנו "וירוסים" לרחבי העולם לפני אלפי שנים?

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.

 שבועות הוא חג הקציר, ולכן זה זמן טוב להיזכר ולהבין שבניגוד למה שנהוג לחשוב, כלכלה אינה עוסקת בכסף: היא עוסקת בדרכים לייצר ביעילות, ולחלק את התמורה באופן היעיל ביותר. אם נבין מדוע ואיך המסחר התפתח, נבין גם למה חשוב לדאוג שיהיה כמה שיותר מסחר, ושהמחיר יהיה כמה שיותר זול.

מחקר ארכיאולוגי, לפיו בארץ ישראל המציאו פטנטים הרבה לפני שמישהו אפילו חשב על הגלגל, הינו נקודת פתיחה טובה להבנת הנושא. המחקר, המהווה חלק מעבודת הדוקטורט של עינית שניר, מציג ממצאים, המראים כי אנשים קדמונים שחיו על יד הכנרת, עסקו כנראה בגידול ובקציר של חיטה ושעורה כבר לפני 23,000 שנים, בעוד שלפני מחקר זה, האמינו שהעיסוק בחקלאות התחיל רק 12,000 שנים מאוחר יותר.

 שעורה (ShutterStock)

גידלו שעורה בארץ ישראל כבר לפני 23 אלף שנים (צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

הממצאים של ד"ר שניר ועמיתיה מבר-אילן, תל-אביב, חיפה והרווארד מראים גם שאותם אנשים קדמונים כבר הבינו בכלכלה, למרות שעדיין לא כיהנו באותה תקופה שרי אוצר או נגידים של בנקים מרכזיים. נראה גם שהיתה להם מודעות מפותחת לאופנה: החוקרים מצאו, למשל, שאותם קדמונים החזיקו ברשותם צדפים מים סוף, ששימשו כנראה לשרשראות ותכשיטים.

להביא צדפים מים סוף עד הכנרת נחשב באותה תקופה למבצע מפרך, ובכל זאת מסתבר שלמרות שהביקוש למוצרי אופנה היה כל כך גדול, עדיין היה מי שסיפק אותו. כך שחוקי הביקוש וההיצע פעלו גם כשאנשים השתמשו בנבוט, ועוד לפני שאנשים ידעו לקרוא ולכתוב, הם ידעו לקבוע מחיר. כנראה שמי שהלך מים סוף עד הכנרת, רצה משהו תמורת הצדפים שהביא. לכן, נראה שתושבי סביבת הכנרת ידעו לסחור, ונתנו ככר לחם או דג מושט בתמורה לצדפים.

מעבר ליידע שלהם על מסחר, תושבי סביבת הכנרת הקדומים ידעו עוד לפני אדם סמית', אבי הכלכלה, לחלק את העבודה כדי לייעל את תהליך הייצור. סוגי הזרעים השונים שאותם אכלו הקדמונים נמצאו בחלקים שונים של הבקתה בה הם גרו. יש סברה על פיה בכל חלק של הבקתה התמחו בהכנת מזון מסוגים שונים, כאשר בסופו של דבר כולם מסרו את מה שהכינו למי שעמד על יד התנור והתמחה באפייה.

מפלס הכינרת בחודש אוקטובר 2016 (ראובן קסטרו)

ייצאוני וירוסים כבר לפני אלפי שנים. הכנרת (צילום: ראובן קסטרו)

החוקרים גם גילו שייתכן שהאנשים הקדומים הללו הכירו את יתרונות האלכוהול. באתר החפירות נמצאו שרידים של שעורה מונבטת, שהובילו לסברה שהקדמונים שהיו שם התסיסו חלק מהשעורה כדי לקבל בירה, כך שייתכן מאד שהברים הראשונים בארץ נפתחו כבר לפני 23,000 שנים, הרבה לפני שתל אביב הפכה לעיר חיי הלילה.

אחת התגליות המרכזיות של המחקר היא שממדינת ישראל יצאו דברים שהתפשטו למדינות שונות בעולם עוד הרבה לפני שהמציאו את וירוסי המחשבים. בשדות של חקלאי סביבת הכנרת צמחו יחד עם השעורה גם צמחים אחרים. חלק מהצמחים האלו "למדו" די מהר שכדאי לגדול בתוך שדות המגודלים על ידי בני אדם, כי בני האדם דואגים למים, לדישון ולהפצה של זרעים. כך, נוצרו כנראה חלק גדול מהצמחים המזיקים הגדלים ברחבי העולם. אז בפעם הבאה שהאיראנים מאשימים אותנו בהפצת וירוסי מחשבים, אנחנו יכולים לגחך בגאווה ולדעת  שייצאנו "וירוסים" עוד אלפי שנים לפני שמישהו חשב על מתמטיקה...

המרחק שהצמחים הרעים הללו עברו, מלמד שהושקע מאמץ רב במסחר כבר אלפי שנים לפני שפותחו מכוניות ומטוסים. ללא המאמצים לקיים מסחר זה, אנחנו עדיין היינו בתקופת האבן, כי בלי מסחר, פיתוחים וחידושים טכנולוגיים לא היו עוברים ממקום למקום. כך שאם למישהו יש ספק לגבי יתרונות הגלובליזציה, שילך לכנרת ויחשוב לאן היינו מגיעים אם האנשים הקדמונים שגרו שם היו מעדיפים לבנות חומות במקום לשלוח את מה שהם עשו למדינות שונות ברחבי העולם.

 במשרד האוצר תולים את הירידה בצמיחה ברבעון הראשון של השנה בירידה בייבוא של כלי רכב לישראל. ד"ר אביחי שניר מסביר למה הטענה הזו מוזרה ומנסה להסיט את תשומת הלב שלנו מהעיקר לטפל.

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה. 

יום שישי, 26 במאי 2017

 

הסקירה השבועית של משרד האוצר עסקה באומדן הראשון שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) לצמיחה ברבעון הראשון של השנה. האומדן מראה שהצמיחה ירדה מקצב שנתי של כ-4.5%% בסוף 2016 לקצב שנתי של 1.4% ב-20177. זהו קצב איטי, ואם מגמה זו תימשך היא עשויה להעיד על משבר מסוים, מכיוון שצמיחה כזאת אינה מספיקה בכדי לשמור על רמת החיים במדינה שבה האוכלוסיה גדלה בכשני אחוזים כל שנה.

אבל מכיוון שמדובר באומדן ראשון, אין צורך להתרגש יותר מדי. נזכיר כי האומדן הראשון לצמיחה שפורסם ברבעון הראשון של 2016 עמד על 0.8%, אך כשהגיעו נתונים נוספים והאומדן תוקן, התברר שהצמיחה היתה בסופו של דבר למעלה מ-4%. מה שכן צריך להדאיג, הוא ההסברים של הכלכלן הראשי במשרד האוצר, שלפיו הגורם העיקרי לירידה בצמיחה הוא הירידה בייבוא מכוניות. נראה לי שהטיעון הזה הוא, במקרה הטוב, ניסיון להסיט את העניין מהעיקר אל הטפל.

 

הסיבה שבגללה כלכלני האוצר מטילים את האשמה בייבוא המכוניות היא פשוטה: חישוב התוצר מורכב מחיבור סך ההוצאה על צריכה פרטית, צריכה ממשלתית, השקעות ויצוא וחיסור היבוא מסכום זה. לכן, ייבוא מכוניות צריך לכאורה להקטין את התוצר. למעשה, הוא מקטין את התוצר פעמיים: פעם אחת כיוון שכל יבוא נרשם במינוס, ופעם שנייה מכיוון שככל שיש יותר מכוניות על הכבישים, אנשים תקועים יותר זמן בפקקים במקום לעבוד.

אבל האוצר דווקא בעד ייבוא המכוניות, כי על מכוניות יש מס גבוה. לכן, חישוב התוצר מתבצע באופן הבא: אם, לדוגמא, עלות ייבוא מכונית: 50 אלף שקל, רווחי היבואן ועלויות שיווק הם 10,000 שקל, והמיסוי מסתכם ב-60 אלף שקל. לכן, המחיר הסופי שהצרכן משלם הוא 120 אלף שקל. מסכום זה מקזזים את עלות הייבוא, כך שבתוצר נרשם גידול של 120 אלף פחות 50 אלף. כלומר, גידול של 70 אלף שקל. רווח כפול למשרד האוצר: גם הגדיל את התוצר, וגם הכנסה ממיסים המאפשרת לשר האוצר להפגין נדיבות ולהודיע שהוא מסבסד צהרונים ומבטל מכסים על טלפונים סלולריים. כי כל עוד הציבור משלם על מכוניות (ודירות), שר האוצר באמת יכול להיראות נדיב.

 

הצמיחה הרבעונית בתוצר ()

אבל עם כל הכבוד למכוניות, הירידה ברכישת מכוניות לא מסבירה את הירידה בצמיחה. אם זה היה ההסבר, הרי שהדרך הכי קלה להעלות את התוצר היתה להעלות את המיסים על מכוניות, דלק, ושאר המוצרים המיובאים, כי כל עלייה במיסים היתה נרשמת כעלייה בתוצר.

אז למה משרד האוצר מתמקד במכוניות? מכיוון שכשעוסקים במכוניות, מתעלמים מהשאלה האמיתית, שהיא מה אנשים עושים עם הכסף אם הם לא קונים מכוניות לכאורה. אם אנשים קנו ברבעון הזה פחות מכוניות, הרי שהיה להם יותר כסף זמין לעשות דברים אחרים. לו הם היו מוציאים את הכסף על מוצרים תוצרת הארץ, התוצר היה גדל פי כמה יותר מאשר אם היו רוכשים מכוניות. לכן, הקיטון ברכישת מכוניות אינו הגורם לירידה בתוצר. אם כבר, הבעיה היא שאנשים רוכשים מכוניות ואחר כך לא נותר להם כסף לקנות דברים אחרים.

כך שכפי שאמר לי ידיד טוב, ד"ר רונן בר-אל, כשמשרד האוצר מאשים את הירידה בתוצר באי-קניית מכוניות, הוא משיג שתי מטרות. ראשית, הוא מטיל את האשמה על הציבור: מי אשם בירידה בתוצר? לא משרד האוצר שהעלה את המסים על כלי הרכב, אלא הציבור שמשום מה הפסיק לקנות. שנית, הוא מסיט את הדיון מנקודה בעייתית: אם תמשך הירידה ביבוא מכוניות, תהיה גם ירידה חדה בהכנסות ממסים. במקרה כזה, איך שר האוצר יוכל לממן את כל ההטבות שהוא נותן לציבור?

 

Page 1 of 32  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית חינם עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום