עיתונות מקצועית - אינפיניטי

עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

  בין הסיבות המוכרות הקובעות את מחירי הדירות, כגון: היצע הדירות ומספר התחלות הבנייה, מסתתרת גם סיבה שחושבים עליה פחות-מזג האוויר. מחקרים מראים שדירות שנמכרות במזג אוויר נעים-מחירן גבוה יותר מדירות שנמכרות בחורף האפור. >> ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי ומרצה בכיר במכללה האקדמית נתניה עם מחקר שיתן מענה לשאלה- מה הרגש שיביא לכם את מירב התועלת? 


כשאוסאמה בן לאדן הנחה את פעילי ארגון אל-קעאידה להתרסק אל תוך מגדלי התאומים, הוא לא שיער שהוא יהיה אחראי להפיכת העולם למקום מסובך יותר עבור מעלימי מס.

עד לקריסת התאומים, רשויות המס בעולם, ובעיקר הרשות האמריקאית, לא התאמצו במיוחד לחפש מעלימי מס. מי שהיה לו כסף להסתיר, הפקיד אותו במדינות כמו שוויץ שבהן הסודיות הבנקאית היתה קדושה, וישן בשקט.

הסידור הזה היה נוח במיוחד לאמריקאים, מכיוון שהמסים הנמוכים יחסית בארה"ב ביחד עם העוצמה הכלכלית שלה, הובילה לכך שבסופו של דבר, חלק גדול מהכספים שהועלמו, זרמו בחזרה לארה"ב. על כל הון שהועלם על ידי אזרח אמריקאי, היה הון של אזרח זר שהוברח מהמדינה שלו והגיע בסופו של דבר לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

כשהתאומים קרסו, התברר לאמריקאים פתאום שחלק מההון שנעלם ושזורם בשקט ובלי ביקורת, משמש לעוד מטרות חוץ מפעילות עסקית ורכישת נדל"ן. זה הוביל אותם לקדם שורה של מהלכים שהמטרה שלהם היתה לפקח על תנועות הון. בחלקו של דבר זה היה כדי להפריע לארגוני טרור, ובחלקו של דבר, כדי להגדיל את גביית המסים בארה"ב.

מטרה נוספת של האמריקאים היתה לחזק את מערכת הבנקאות האמריקאית. פתאום התברר להם שהבנקים האמריקאים פעלו בעמדת נחיתות לעומת בנקים משוויץ, ליכטנשטיין ומדינות נוספות. לקוחות רבים שהעדיפו שהכסף שלהם ישאר אנונימי, בחרו בבנקים שוויצריים על פני בנקים אמריקאיים, דבר שהגדיל מאד את הרווחים של השוויצריים על חשבון האמריקאים.

בעיקר אחרי שמערכת הבנקאות האמריקאית נפגעה קשה במשבר של 2008, האמריקאים החליטו לשנות את הדברים. הם החלו להפעיל לחץ על הבנקים השוויצריים שיבטלו את הסודיות הבנקאית. בכך הם נעזרו גם בשורה של הדלפות מכוונות היטב: בנקאים בכירים בבנקים השוויצריים שהבינו להיכן נושבת הרוח, החלו להדליף לרשויות המס מידע על לקוחות של הבנקים בהם הם עבדו בתמורה לכסף ולהגנה מתביעות. מכת התביעות פגעה ב- UBS, יוליוס-בר, ולבסוף גם ב- HSBC.

ברגע שהמסמכים דלפו, הבנקים השוויצריים כבר לא יכלו להכחיש שהכספים הללו נמצאים שם, וגרוע מכך, התברר שפקידים בכירים בבנקים השוויצריים היו מעורבים באופן אישי בהסתרת הכספים. זה אפשר לאמריקאים לתבוע אישית בנקאים שוויצריים בכירים ולאלץ את השוויצריים להסיר חלק גדול מהסודיות הבנקאית.

חלק מהמידע הזה הגיע גם לרשויות המס בישראל. לאחרונה התברר שרשויות המס קיבלו סוף-סוף גם את רשימת השמות של בעלי חשבון ישראלים שהודלפה מ- HSBC. מכיוון שעברו כמה שנים מאז שהחשבונות הללו היו פעילים, לרשות המסים צפויה עבודה קשה לפני שהיא תוכל להוכיח שהכספים הללו הועברו באופן לא חוקי או לשים עליהם את היד. אבל בכל זאת, על עצם היכולת שלה להתקרב לנתונים ולהלחיץ את מעלימי המס שכעת צריכים לחשוב היטב היכן הם מחביאים את כספם, רשות המסים צריכה להגיד תודה רבה לאוסאמה בן לאדן.

 

11.8.2016

מקורה של התיאוריה שלפיה הפחתת מסים יכולה להוביל לגידול בגביית המסים, לפחות בכל מה שקשור ליישום המעשי שלה, הוא בשרטוט שצייר הכלכלן ארתור לאפר על מפית בזמן שאכל עם  אנשים שיהפכו בהמשך להיות פקידים בכירים בממשל של רייגן. מה שהראה לאפר בשרטוט זה הוא  שכאשר מעלים את המסים, לאנשים פחות כדאי לעבוד. לכן כאשר המסים עולים יותר מדי, אנשים עובדים פחות מדי, וכפועל יוצא, ההכנסות ממסים יורדות. במקרה כזה, הורדת מסים תשכנע יותר אנשים לעבוד ולהפסיק להעלים הכנסות, והתוצאה תהיה גידול בהכנסות הממשלה.

 שרטוט זה הספיק כדי לשכנע את אותם פקידים, שכל מה שצריך לעשות כדי להגדיל את ההכנסות ממסים הוא להוריד את מס ההכנסה, בעיקר על בעלי הכנסות גבוהות. אלא שהתברר שהפקידים טעו בדבר אחד. ארה"ב לא היתה בנקודה שבה המסים היו כל כך גבוהים עד כדי כך שלאנשים לא היה כדאי לעבוד. לכן המסים ירדו וגם הכנסות הממשלה ממסים ירדו, מה שגרם לגידול בגירעון.

בסופו של דבר, הגידול בגירעון הוביל לנפילה של ממשלו של בוש האבא, ולעלייה של קלינטון עם הסלוגן "זאת הכלכלה, טמבל." מה שעוד קרה בגלל השינוי במדיניות המסים היה שאי השיוויון בארה"ב גדל באופן חד.

כעת נראה שגם כחלון שמע על עקומת לאפר, מכיוון שהוא מנמק את הרצון שלו להורדת מסים בציפייה שהורדת המסים תתמרץ את הכלכלה, ושלכן הממשלה יכולה גם להוריד את המסים וגם להגדיל את ההוצאות שלה, כי הצמיחה המהירה שתתרחש תפצה את הממשלה על הירידה באחוזי המיסוי. אבל עקומת לאפר איננה קסם.

ראשית, בגלל שכדי שירידה במס הכנסה תביא לעלייה בגבייה, צריך ששיעור מס הכנסה יהיה באזור ה-70% אחוזים. זה לא המצב בארץ. שנית, עקומת לאפר עובדת באופן היעיל ביותר כאשר במקביל לירידה במסים יש גם צמצום בהוצאות של הממשלה. כדי שירידה במסים תביא לעלייה בגבייה, היא צריכה לבוא ביחד עם רפורמות במגזר הציבורי שיובילו להקטנת כוח האדם וייעול השירותים. עד עכשיו, שר האוצר נמנע מלעשות את הדברים האלו, ונראה שהורדת המסים היא נסיון להמשיך להתחמק מההתמודדות הזאת.

שני דברים נוספים שר האוצר צריך לזכור. אחד, שרוב הציבור בישראל לא משלם מסים. מי שמשלמים מסים הם אנשים ממעמד הביניים המבוסס ומעלה. הקלת נטל המס תגדיל את פערי ההכנסות ביניהם לבין אנשים מהמעמד הנמוך, ולכן תביא לגידול באי שיוויון.

שנית, שאם הגירעון הממשלתי יגדל, הממשלה תצטרך לממן אותו בעזרת חוב. זה לא נורא אם הגרעון ישמש להשקעות יעילות, כי אז ההכנסות מההשקעות יעזרו להחזיר את החובות. אבל במצב שבו הממשלה מחוייבת להוצאות קואליציוניות לצרכים שותפים, הגידול בגרעון יביא לכך שבעתיד חלק גדול יותר מההכנסות ממסים יופנו לתשלום החובות, ואז אי השיוויון יגדל לא רק בגלל שהמעמדות הבינוניים-גבוהים ישלמו פחות, אלא גם בגלל שיהיה פחות כסף לתמוך במי שצריכים את הסיוע הממשלתי במידה הגדולה ביותר.

ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי   9.8.16

הוועדה לייעול משק ההימורים החליטה להעלות את שיעור המס על הזכיות, התעלמה לחלוטין מהעובדה שבישראל רק 60% מהכסף חוזר למהמרים, בהשוואה ל-80%-90% במדינות אחרות, וביטלה דווקא את ההימור שבו יש למהמרים את הסיכוי הגבוה ביותר לזכות. 

המלצות הוועדה לייעול שוק ההימורים מיועדות, לכאורה, לשפר את מצבם של המהמרים. בפועל, אם שר האוצר, משה כחלון, אכן יחליט לאמץ אותן, הן יפגעו דווקא במהמרים.

הסעיף היחידי שהוועדה לא התייחסה אליו בפרק ההמלצות הוא שיעור ההחזר הנמוך מההימורים. הפיס והטוטו מחזירים למהמרים כפרסים, בממוצע, פחות מ-60% מסכום ההימורים, זאת לעומת שיעור החזר של 80%-95% במדינות אחרות בעולם המערבי. בנוסף, חלק גדול מהרווחים - גם של הטוטו וגם של הלוטו - מגיע מהימורים שבהם מספר קטן מאוד של זוכים זוכה בפרסים גדולים מאוד. כתוצאה מכך רוב המהמרים לא מקבלים אפילו שקל אחד בחזרה במשך כל חייהם. בעולם, לעומת זאת, יש הרבה הימורים שבהם חלק גדול מהמהמרים זוכים בסכומים קטנים יחסית, כך שרוב המהמרים מקבלים חלק מכספם בחזרה.

הוועדה גם המליצה בדו"ח שפרסמה להגדיל את שיעור המס על זכיות בפרס, והשאלה המתבקשת היא: למה? אם חברי הוועדה ושר האוצר חושבים שהמהמר האופייני הוא אדם שמבזבז אלפי שקלים בשנה על הימורים, הרי שהם היו צריכים לדאוג לכך שכאשר מישהו זוכה, שלפחות יקבל פיצוי על הסבל שעבר. בפועל, חברי הוועדה החליטו שה-40% שהמדינה לוקחת מהמהמרים לא מספיקים, וכי יש לקחת עוד מס שישאיר לזוכים ביד הרבה פחות מהסכום שמוכרים להם בפרסומות.

ומה באשר למכונות המזל וההימורים על סוסים? בפרק שהוקדש לנושא ממליצה הוועדה על ביטולם, אף שספק אם מכונות המזל של מפעל הפיס ממכרות יותר מכרטיסי חיש-גד שאותן הוועדה לא חשבה לבטל. בשני המקרים מדובר בהימורים שניתן לבצע באופן רציף. שני סוגי ההימורים מפתים את המהמר להשקיע בעזרת תחושה של "כמעט". שניהם גם נותנים למהמר תחושה מדומה של שליטה, מאחר שבשני המקרים הוא מבצע פעולה אקטיבית: הוא מושך את הידית במכונת מזל והוא מגרד את הריבועים בכרטיס. למרות זאת, הוועדה המליצה לבטל את המכונות, ואפילו לא שקלה לבטל את כרטיסי הגירוד.

אבל ביטול ההימורים על מרוצי סוסים אפילו פחות מובן. בעוד ששערי ההימורים בשאר ההגרלות וההימורים שמפעילים הטוטו-ווינר והלוטו נקבעים באופן שרירותי למדי, שערי ההימורים על מרוצי סוסים נקבעים על ידי מפעילים באנגליה. מכיוון ששוק ההימורים באנגליה תחרותי בהרבה מאשר בארץ, שערי ההימורים על מרוצי סוסים הם הנדיבים ביותר למהמרים מבין כל סוגי ההימורים שמופעלים בארץ. כך שגם אם הכוונה של הוועדה היתה לסייע למהמרים, בפועל היא החליטה לבטל דווקא את ההימור שבו היה להם הסיכוי הגבוה ביותר לזכות, והותירה את כל ההימורים שבהם הסיכויים נמוכים.

 

נראה כי חברי הוועדה מאמינים שהפעלת הכללים החדשים תביא לצמצום היקף ההימורים בארץ. עם זאת כבר עתה שוק ההימורים הבלתי חוקיים גדול בהרבה משוק ההימורים החוקי. בעולם המודרני, שבו קל מאוד לבצע פעולות באינטרנט וקשה מאוד לחסום אתרים, הפעולות של הוועדה רק יביאו להגברת הפעילות הבלתי חוקית. כך שהתוצאה היא שהוועדה אולי תהפוך את ההימורים החוקיים ללא אטרקטיביים - אבל היא בהחלט לא תביא לצמצום של שוק ההימורים.

אם הוועדה ושר האוצר חושבים שצריך לאסור על הימורים, כי "בזעת אפייך תאכל לחם" כפי ששרו הגששים, שיעשו את המעשה האמיץ ויאסרו על הימורים. אבל הם לא יעשו זאת. נראה שהציפייה שלהם היא שלמרות המגבלות הנוספות, סך הכספים שמגיעים למדינה מההימורים דווקא יגדל. הדוגמה הטובה ביותר לכך שהם מעוניינים בכספים לא פחות מאשר במהמרים, היא שהם לא מכריחים את הפיס והלוטו לציין מה שיעור המס החל על הזכיות בפרסומים שלהם. תחשבו מה היה קורה אילו במקום לכתוב שהפרס הראשון הוא מיליון שקל, היה צריך לכתוב בפרסום שהפרס הראשון הוא מיליון שקל פחות 300 אלף (ובקרוב, כנראה שיותר).

 

 

 למה אנשים לא מוכנים לוותר על עסק מפסיד או למכור מניה שיורדת? כלכלנים שיירצו לגלות את התשובה יכולים להסתכל על שעשועוני הטלוויזיה כדי לקבל רמז >> ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי ומרצה בכיר במכללה האקדמית נתניה עם מחקר שיתן מענה לשאלה- מה הרגש שיביא לכם את מירב התועלת? 


העולם הרגשי חשוב להבנת תהליכים כלכליים: אנשים שמחים נוטים לקבל החלטות אופטימיות מדי, ואנשים כועסים נוטים לקחת יותר סיכונים גם במחיר של סבל לעצמם. התמונה מסתבכת כשמדובר באנשים שיודעים לשלוח ברגשות שלהם >> ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי ומרצה בכיר במכללה האקדמית נתניה עם מחקר שיתן מענה לשאלה- מה הרגש שיביא לכם את מירב התועלת? 

דמיינו את הסיטואציה הבאה: אתם משתתפים בתוכנית טלוויזיה ומשחקים על סכום של 100 אלף דולר. המשחק פשוט: אתם יושבים מול מתמודד אחר, וכל אחד מכם יכול לבחור אחת משתי אפשרויות - ללחוץ על כפתור שעליו כתוב "לחלק", או ללחוץ על כפתור שעליו כתוב "לגנוב." אם שניכם תלחצו על הכפתור "לחלק" באותו זמן, כל אחד מכם ייצא עם חצי מהסכום, 50 אלף דולר. אם אחד מכם יגנוב והשני ינסה לחלק - זה שלחץ על כפתור ה"לגנוב" ייצא עם כל הכסף והשני ייצא עם שום דבר. אם שניכם תנסו לגנוב, אף אחד מכם לא יקבל כלום.

לפני שאתם לוחצים על הכפתור, יש לכם הזדמנות לדבר עם המתמודד האחר ולהגיע אתו להסכם לגבי הכפתור שעליו ילחץ כל אחד מכם. ברור שלשניכם כדאי לשכנע את המתמודד השני שאתם הולכים לבחור בחלוקה של הכסף. ברור גם שאם תחשבו ששיכנעתם אותו, עדיף יהיה לכם לנסות לגנוב.

סיטואציות מעין אלו נקראות בתורת המשחקים דילמת אסיר, והן מאפיינות סוגים רבים של יחסים בין אנשים ובין מדינות. הפתרון שלהן הוא ברור: עדיף לגנוב. זה נכון כי אם השני רוצה לחלק, אז כדאי לגנוב ולקחת את הכל, ואם השני רוצה לגנוב, כדאי לגנוב כדי לא לצאת פראיירים בשידור חי בטלוויזיה.

זה נכון במשחק, וזה נכון בחיים. לכל מדינה עדיף שלאף מדינה אחרת לא יהיה נשק גרעיני. אבל אם לאחרות אין, כדאי לכל מדינה שלה תהינה כמה פצצות, "ליתר בטחון". לכולם עדיף שכל האנשים יהיו אמינים ויאמרו תמיד אמת. אבל אם כולם מאמינים שכולם אומרים אמת, כדאי לרמות ולהרוויח. לכן תמיד יש מדינות שיחזיקו בנשק גרעיני, ותמיד יהיו אנשים שירמו.

אבל, במשחק, בניגוד למצבים רבים בחיים, לשני הצדדים יש הזדמנות לדבר ולנסות להגיע להסכמות. לכאורה, זה לא אמור להשפיע על התוצאות. מה כבר מתמודדים יכולים לומר זה לזה כדי לשנות את העובדה שלשניהם עדיף לגנוב?

אולם, מתברר שיש משהו שהמתמודדים יכולים לעשות כדי להשפיע על ההחלטות של השחקן השני. אם הם היו יכולים להחליט איזה רגש הם רוצים להרגיש, הם היו יכולים להשפיע על השחקן השני.

מכיוון שאנשים יודעים לזהות רגשות, מתמודד שיוכל להפגין רגש אמיתי, יוכל אולי להשפיע על ההחלטות של המתמודד האחר. מתמודד שבוכה בכי אמיתי, למשל, יכול לשכנע את המתמודד האחר שהוא משחק לא דווקא למען הרווח, ואז הוא יוכל, אולי, לשכנע אותו שלשניהם עדיף להתחלק בכסף.

אבל, השאלה היא האם אנשים יכולים לבחור להרגיש? התשובה היא שכנראה שכן. אייל וינטר מהאוניברסיטה העברית והקולגות שלו, למשל, שילמו לנבדקים מסוימים כדי שירגישו כעס בתגובה לגירויים, ולאחרים כדי שישארו רגועים בתגובה לאותם גירויים. הנבדקים ששילמו להם כדי לכעוס, כעסו. אלו ששילמו להם כדי להשאר רגועים, נשארו רגועים.

לכן, אם אתם משחקים על מאה אלף דולר, הרגשות שאתם רואים אצל המתמודד האחר הם לאו דווקא רגשות שעלו מעצמם. אותו הדבר נכון גם כאשר אנשים רוצים לקבל החזר עבור מוצר מקולקל: הם יכולים לגרום לעצמם לכעוס, כי הם יודעים שיש להם יותר סיכוי לקבל את מה שרוצים אם "הופכים את השולחן".

כך שבכל מקום שבו רגש יכול להביא תועלת, ניתן לצפות שלפחות חלק מהאנשים יבחרו את הרגש שהם מצפים שיביא להם את התועלת הגדולה ביותר: כעס-כשרוצים להפחיד את הצד השני, ובכי- כשצריך לשכנע מישהו אחר להפסיק לכעוס.

ליכולת לשלוט ברגשות יש שתי השפעות חשובות להבנה של תהליכים כלכליים. ראשית, רגשות משפיעים על קבלת החלטות. אנשים כועסים נוטים לקחת סיכונים ולהיות מוכנים להעניש אחרים גם במחיר של סבל לעצמם. אנשים שמחים נוטים לקחת החלטות אופטימיות מדי. אם אנשים יכולים לשלוט ברגשות שלהם, ייתכן שהם בוחרים ברגש בדיוק בגלל שהם רוצים לקחת את ההחלטות הללו, והם רוצים לשדר לעצמם ולסביבה שהם הולכים לעשות זאת: אם אדם משדר שהוא כועס, אחרים ידעו שלא כדאי להרגיז אותו.

שנית, מי שיכול לגרום לעצמו להרגיש רגש מסוים, יכול לעתים גם לגרום לעצמו להפסיק להרגיש אותו. כך מורה שרגע אחד זעם על תלמיד, יכול ברגע הבא להיות חייכני ושמח. כך אדם שרגע אחד זעם על פקיד, יכול לטפוח לו על השכם ברגע שהוא קיבל את מה שהוא רצה. כך גם במשא ומתן על מאה אלף דולר: לא תמיד צריך להאמין לצד השני בגלל שהוא בוכה. לעתים הוא בוכה בגלל שזה מה שהוא בחר לעשות, ואם הוא יחשוב שהגיע הזמן להחליף את הרגש, אז הוא יבחר ברגש שיתאים לו יותר וישדוד את הקופה.

  הודו שוב במודה-הודו מסתמנת כבעלת הפוטנציאל הרב ביותר מבין המדינות המתפתחות, אחרי שעקפה את סין במונחי צמיחה. ממשלו של מודי מבצע רפורמות ושינויים שמטרתם למשוך השקעות זרות, ומי שמאמין שתנופת הרפורמות תימשך, שהזדמנויות הצמיחה עוד לא מוצו ושהן עשויות להניב תשואות עודפות-יתעניין בוודאי באפשרויות חשיפה לשוק ההודי>> חן יצחק, אנליסטית - נייר עמדה, 18.7.2016


 

המונח BRIC הוא קיצור לשמן של ארבע המדינות המתפתחות בעלות הפוטנציאל הכלכלי הגדול בעולם: ברזיל, רוסיה, הודו וסין. האוכלוסייה והדמוגרפיה של מדינה משפיעות, בין היתר, על גודל הפוטנציאל של הכלכלה ועל היכולת לתפקד כמנוע צמיחה כלכלי.

במשך עשור, הובילה סין את הצמיחה בכלכלות המתעוררות, אך בשנתיים האחרונות כלכלת סין נמצאת במגמת האטה מתמשכת באופן שמעיב על שאר כלכלות העולם. הודו מושפעת באופן כללי מהמצב הכלכלי העולמי ובפרט מהאטה בסין, שכן סין הינה שותפת הסחר הגדולה ביותר שלה.

הודו, מדינה מתפתחת המאופיינת בתשתיות רעועות, בירוקרטיה סבוכה ושחיתות גבוהה, מסתמנת כמדינה בעלת הפוטנציאל הרב ביותר לאחר שעקפה את סין במונחי צמיחה. בשנת 2011 כלכלת הודו החלה להאט בשל ירידה בהשקעות, לצד פסימיות בקרב המשקיעים לגבי מחויבות הממשל לרפורמות כלכליות על רקע ההאטה בכלכלות העולם.

לאחר מהפלך פוליטי בבחירות בשנת 2014, עלתה "מפלגת העם" בהנהגת נרנדרה מודי, הממשלה החלה לבצע רפורמות כלכליות, בתחומי התשתיות, המיסוי וההשקעות הזרות במטרה לשפר את הכלכלה. כניסתו של מודי לתפקיד יצרה ציפיות, אופטימיות ותקוות רבות לשינוי אמיתי במדינה, הן מבחינה חברתית והן מבחינה כלכלית. בשנת 2014 ו-2015 הצמיחה בהודו חזרה לעלות והגיעה לכ- 7% בשנה (הצמיחה הממוצעת עומדת על  7.4% ב-10 שנים האחרונות).

הקמפיין הבולט ביותר שהושק ע"י ראש הממשלה מודי, היה:  "MAKE IN INDIA". מטרת הרפורמה היתה לגייס משקיעים זרים שיקימו מפעלי ייצור במדינה ובכך להקטין את התלות של הודו ביבוא. התכנית ייצגה שינוי בחשיבה של הממשלה והתחלה של שינוי בתדמית של הודו בעולם. הודו נחשבת למדינה קשה לקיום עסקים גם בגלל עודף הבירוקרטיה כאמור. כאמור, הודו היא מדינה מוטת ייבוא והיא מייבאת בעיקר נפט גולמי (המהווה 34% מסך היבוא). הירידה החדה במחירי הנפט הטיבו עמה ותרמו לשיפור עלויות למשק ולירידה בחוב הממשלתי. בשנת 2015 הגרעון התקציבי בממשלה ירד ל-3.53% מהתוצר הגולמי, כשהממשלה הגיעה ליעד הגירעון שהציבה לעצמה.

לאחר תקופת התארגנות, ממשלת הודו ביצעה שינויים שנועדו לפתוח את הכלכלה להשקעות זרות, המדינה תאפשר למשקיעים זרים להחזיק בבעלות מלאה על חברות בתחומי הביטחון, התעופה האזרחית והמזון, אם כי עדיין נדרשת לכך הסכמת הממשלה. משקיעים זרים יורשו לקנות עד 74% מחברות תרופות הודיות גם ללא אישור הממשלה. בנוסף לכך, ממשלת הודו הקלה על הדרישות שחייבו חברות קמעונאיות זרות לרכוש 30% מהרכיבים והאספקה שלהן מחברות מקומיות. 

דרישה זו הציבה מכשול בפני חברות שלא הצליחו למצוא ספקיות מקומיות. בעזרת השינויים הללו, חברות גלובליות יוכלו להקים מפעלים בהודו ובכך לתרום לתוצר של המדינה ולהקטנה של הייבוא.

בעבר, חברות ענק (כמו אפל) ניסו להשקיע בהודו ונתקלו בקשיים בירוקרטיים ולכן הצפי כעת שנראה זרימה (אומנם איטית) של חברות גלובליות לתוך השוק ההודי. כבר היום גוגל הודיעה על השקת תכנית להכשרת 2 מיליון מתכנתים בהודו לפלטפורמת האנדרואיד שלה, ובעקבות כך צפוי להתרכז בהודו מספר המתכנתים הגדול בעולם, כ- 4 מיליון איש עד 2018.

משנת 2011 ישנה מגמה מובהקת של פיחות במטבע המקומי (רופי) ומגמה זו צפויה להמשך בהנחה שהבנק המרכזי ימשיך במתווה הורדת ריבית, כשההיחלשות של המטבע באה גם על חשבון התחזקות הדולר בעולם. ביוני 2015 החל הבנק המרכזי במתווה הדרגתי להורדת ריבית, הריבית במשק ירדה ב-1% באופן הדרגתי במשך שנה, והיא עומדת כיום על 6.5%. הבנק המרכזי של הודו משתמש במדיניות מוניטרית במטרה למתן את האינפלציה שנמצאת כעת ברמה שנתית של 6%, לאחר שהייתה ברמה שנתית של 11% בשנת 2011.

אוכלוסיית הודו גדלה בכ-10% בעשור, ובשנת 2015 הגיעה האוכלוסייה ל 1.25 מיליארד תושבים, כ-18% מאוכלוסיית העולם (לעומתה סין מונה 1.37 מיליארד תושבים). לפי תחזית גידול האוכלוסין, בשנת 2025 צפויה הודו לעבור את סין במספר ולמנות כ-1.8מיליארד לעומת צפי לכ- 1.42 מיליארד תושבים בסין, וזאת בגלל מדיניות "ילד אחד" שהייתה תקפה בסין עד אוקטובר 2015 .פוטנציאל הצמיחה בהודו גדל עם כוח עבודה צעיר, 30% מאוכלוסיית הודו נמצאת מתחת לגיל 15, עובדים צעירים גמישים יותר בניידות וביכולת הלמידה שלהם. מתפקידי הממשלה לייצר מקומות עבודה חדשים ע"י הקלה בבירוקרטיה להקמת מפעלים ופתיחת בתי עסק ולהסדיר את חוקי העסקת עובדים. שיעור האבטלה נמצא בירידה משנת 2012 ועומד על 7.1% בסוף שנת 2015. האוכלוסייה גדלה ביחד עם שיעור אבטלה יורד, כך שניתן לצפות לגידול בצריכה ולעלייה ברווחי החברות.

השקעה במדינות מתפתחות היא השקעה המסווגת כ"מסוכנת" יותר בגלל אי הוודאות לגבי מצב הכלכלה וממשל לא יציב שגורם לתנודתיות גדולה יותר. הודו התחילה את שנת 2016 עם יתרון בולט על המדינות המתפתחות בזכות הרפורמות החדשות ובטחון הצרכנים שהולך וגובר בממשלה (למרות התפטרות הנגיד המרכזי). הודו צפויה לצמוח בקצב גבוה ולהציג תשואות נאות במדדי המניות. תחזית הצמיחה של המדינה לשנת 2016 ו-2017 עומדת על 7.5% ו- 7.7% בהתאמה, לעומת סין שתחזית הצמיחה שלה נמצאת בירידה: 6.5% בשנת 2016 לעומת 6% בשנת 2017.

מדד ה- 50 NIFTY הוא המדד המוביל של הודו, המורכב מ-50 מניות של חברות ציבוריות הודיות הגדולות ביותר. המדד חשוף לסקטורים שונים בהודו, כאשר הסקטור בעל המשקל הרב ביותר  הינו פיננסים (30.3%) ואחריו התעשייה (16.4%) וטכנולוגיה (15.4%). מכפיל ההון של מדד ה-   50 NIFTY עומד כיום על 2.9, מכפיל הרווח הנוכחי עומד על 21.6, מעל רמתו ההיסטורית. מתחילת השנה עלה המדד בשיעור של  4.74% (במונחי מטבע), לעומת מדד ה- MSCI EM שעלה ב- 4.37%, ובשנת 2015 מדד ה 50 NIFTYההודי ירד 4.06% לעומת מדד MSCI  EM שירד ב- 16.9%.

השקעה בהודו עשויה להתאים למשקיעים המעריכים כי תנופת הרפורמות תימשך ולמחפשים הזדמנויות צמיחה כמקור לתשואות עודפות ולפיזור השקעות.

חשיפה להודו אפשרית באמצעות המדדים העיקריים:

  • ETF מוביל של מדד הNIFTY50 הוא INDY - קרן סל הנסחרת בארה"ב.  תשואת קרן הסל מתחילת השנה (כולל דיבדינדים): 7.23%, לעומתה תשואת מדד ה- NIFTY אשר עומדת על  6.1% .
  • מדד ה- 500 P&S  העומד על 5.81% במונחי דולר, כשתשואת הקרן בשנת 2015 8.54%-

משחק תמים בגרסא האמריקאית של הישרדות מדגים את התשובה לשאלה: למה בעצם קשה לנבא התפתחויות בכלכלה. בני האדם לא תמיד מתמודדים עם בעיות בצורה רציונלית ומהירה-התוצאות בהתאם. ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי ומרצה בכיר במכללה האקד' נתניה 

האם ניתן  ללמוד מתוכניות ריאליטי? לכאורה, נראה שלא, לפחות לא דברים ששווה ללמד אותם בשיעורי כלכלה. אבל, לפעמים, אפשר ללמוד לא מעט, בעיקר על ההבדל בין התיאוריה ובין המציאות.

דוגמא אחת היא פרק ישן בתוכנית "הישרדות" האמריקאית. באותו פרק, שתי הקבוצות התמודדו במשימת הדחה. הקבוצה שהפסידה, איבדה את אחד החברים בקבוצה. המשימה היתה מורכבת ממשחק שבו הוצבו 21 דגלים. המשחק התנהל בתורות, כאשר כל קבוצה בתורה יכלה להסיר דגל. דגל אחד, שניים או שלושה. הקבוצה השנייה התחילה מהמקום שבו הפסיקה הקבוצה הקודמת. כך שאם בתור הראשון הקבוצה הראשונה הסירה דגל אחד, הקבוצה השנייה התחילה מהדגל השני והיתה צריכה להחליט האם היא מסירה  דגל אחד, שניים או שלושה נוספים. הקבוצה שניצחה הקבוצה היא זו שהגיעה ראשונה לדגל ה- 21.

למשחק הזה יש פתרון שאם חברי הקבוצות היו יודעים אותו, הם היו יודעים איזו קבוצה תנצח עוד לפני שהמשחק התחיל. לפני שאתם ממשיכים לקרוא, נסו לחשב איזו מהקבוצות יכולה לנצח, ללא כל קשר למה שתעשה הקבוצה השנייה.

אם לא הצלחתם, נסו לחשוב על הפתרון מהסוף. כדי להגיע לדגל ה- 21, אתם צריכים שהקבוצה היריבה תעצור בדגל ה- 18, ה- 19 או ה- 20. לכן אם אתם תעצרו בדגל ה- 17, נצחתם. אבל כדי להגיע לדגל ה- 17, אתם צריכים שהקבוצה היריבה תעצור בדגל ה- 16, ה- 15 או ה- 14. לכן אם אתם תעצרו בדגל ה- 13, נצחתם. תמשיכו לחשוב לאחור ותגלו שנצחתם עם עצרתם בדגל ה- 9, ה- 5 והראשון. לכן כל מה שהקבוצה הראשונה צריכה לעשות כדי לנצח, זה לקחת דגל אחד בסיבוב הראשון, ואז לחכות שהקבוצה השנייה תעשה מה שהיא רוצה (היא תלך בהכרח לדגל השני, השלישי או הרביעי) ואז להתקדם לדגל החמישי וכן הלאה, עד ה- 21.

כך שמי שלמד לחשוב לאחור, יכול היה לנצח בקלות אם הוא היה בקבוצה הראשונה, או לדעת שכל מה שהוא יכול לעשות זה לרחוץ בים במקום להתאמץ, אם הוא היה בקבוצה השנייה. במשחק ההישרדות, כמובן ששתי הקבוצות עשו כמעט את כל הטעויות האפשריות.

לכאורה, זה צריך להפתיע, כי הפתרון התיאורטי הוא די פשוט. יותר מכך, המודל התיאורטי שלפיו כלכלנים צופים התנהגות, מניח שאנשים יפתרו בעיות מהסוג הזה, ויתנהגו בהתאם. אבל מתברר שזה עוד מקרה שבו יש הבדל בין מה שהתאוריה חוזה שאנשים יעשו, ומה שאנשים עושים בפועל.

מה שמעלה את השאלה: האם המודלים של הכלכלנים תקפים. או במילים אחרות, מה צריך לעשות כדי שאנשים ילמדו לפתור בעיות מסוג זה? האם הם מסוגלים ללמוד מנסיון והאם הם מסוגלים להשליך מפתרון של בעיה אחת לפתרון של בעיות אחרות. אם כן, בהחלט אפשרי שלמודלים יש תוקף. אחרת, אפשר לצפות מה יקרה כאשר יש זעזועים בכלכלה, בערך כמו שאפשר היה לצפות לאיזה דגל יתקדמו המשתתפים בתוכנית הישרדות. 

חוקרים שונים בחנו את הדברים והגיעו לכמה מסקנות:

ראשית, יש קבוצה לא קטנה של אנשים שאף פעם לא "לומדים"  למרות שחלקם אף לומדים באוניברסיטאות טובות. כך שמשתתפי הישרדות הם לא היחידים שלא מצליחים לפתור את הבעיה הלכאורה פשוטה הזו. כמו כן ,  רק מעטים מאד מסוגלים לפתור אותה בנסיון ראשון.

שנית, לאנשים, גם לכאלו שאין להם נסיון בכלל, יש יכולת לראות בערך שני מהלכים קדימה. לכן, במשחק שיש בו רק 5 דגלים, רוב השחקנים רואים כבר בפעם הראשונה כיצד לשחק. אפילו עם 9 דגלים, חלק גדול מהשחקנים מבין מהר מה עליו לעשות כדי לזכות בנצחון.

שלישית, היכולת להסיק מסקנות מוגבלת. גם אם נותנים לאנשים שמסוגלים ללמוד לשחק הרבה מאד משחקים עם 5 דגלים, או עם 9, הם עדיין לא יראו באופן מיידי כיצד לשחק במשחק עם 21 דגלים. מצד שני, הם גם לא יתחילו בדיוק מאפס. מי שלמד לפתור עם 5 או 9 דגלים, יצליח בדרך כלל לפתור את המשחק עם 21 דגלים לפני מי שלא התאמן בכלל.

כך שבין אם מדובר בהתמודדות בחיים או במשחק, צפו שהיריבים שלכם יוכלו לצפות שני מהלכים קדימה. יותר מזה הם יוכלו לעשות, אלא רק אם יש להם גם יכולת וגם הרבה נסיון. כי אפילו אם היו להם התנסויות קודמות, הם יצטרכו זמן כדי ללמוד את הקשר בין מה שהם למדו בעבר לבין בעיה שנראית קצת אחרת.

בנוסף , אפשר לצפות שבמקרים של אירועים לא צפויים, רוב האנשים לא יצליחו לראות את הדמיון בין האירועים האלו ואירועים שאתם הם התמודדו בעבר וגם לא את ההבדלים. לכן סביר שרוב האנשים יטעו בתגובה שלהם, לפחות בזמן הקצר, כך שהתוצאות בפועל יהיו שונות מאד מאלו החזויות על פי המודלים. עם זאת, בטווח היותר ארוך, סביר שאלו שרואים איך להרוויח יפעלו באופן הנכון, כך שהתוצאות יתכנסו בכיוון החזוי.

מה שעוד אפשר ניתן ללמוד מתוכנית ההישרדות, הוא שלמרות שכנראה שלא כדאי לחקות (במקום ללמוד) את כל מה שעושים המתמודדים,  אפשר ללמוד איך אפשר להתמודד עם בעיות. לדוגמא, אפשר ללמוד האם אתם מאלה שמסוגלים להשליך מבעיה אחת לפתרון של בעיה אחרת. נסו לחשוב מה היה קורה, אם במקום להתקדם עד שלושה דגלים, ניתן היה להתקדם בכל תור רק דגל אחד או שניים. איזו קבוצה יכולה לנצח במקרה הזה ללא קשר למה שתעשה הקבוצה השנייה, ולאיזה דגל היא צריכה להתקדם בכל פעם?

  רפי כהן, אנליסט - נייר עמדה, 5.7.2016: השחקנים החדשים שנכנסו לשוק הסלולר בעקבות רפורמת כחלון- ובראשם גולן טלקום והוט מובייל-הביאו לסחרור מחירים שהעצים את התחרות. המפעילות הותיקות נאלצו להקפיא דיבידנדים, להתייעל ולהמציא עצמן מחדש. מי שמעריך כעת שהתמחור החסר כבר הגיע לשיאו, ישקיע במניות בהחזקה ישירה ויתלבט בין סלקום לפרטנר. האפשרות השמרנית יותר היא קנייה של מדד התקשורת כולו, שבו המניה העיקרית היא בזק. 

אחד הענפים התוססים ביותר בשוק הישראלי בשנים האחרונות הוא ענף התקשורת, מאז החלה רפורמת כחלון וכניסת שחקנים חדשים לשוק, כשהבולטים ביניהם, גולן טלקום והוט מובייל אשר נכנסנו לסחרור מחירים שהוביל לעלייה דרמטית בתחרות ומבצעי שיא.

ממוצע ההכנסה פר לקוח ה - ARPU - Average revenue per user צנח בחדות בשנים האחרונות מ- 150 ₪ בממוצע בשנים 2006-2009 ל- 100 ₪ ב- 2010 ועד ל- 65 ₪ בשנת 2015, כלומר צניחה מתמשכת בהכנסה ממוצעת ללקוח של יותר מ- 50% ב- 6 שנים.

עם הירידה בהכנסה הממוצעת ללקוח איבדו החברות המובילות נתח שוק משמעותי. כך למשל סלקום איבדה 17% ממספר הלקוחות שלה אשר עמד על כ- 3.4 מיליון לקוחות בשנת 2011 וירד ל- 2.83 מיליון בסוף שנת 2015. הירידה במספר הלקוחות ובהכנסה פר לקוח הובילו לירידה של 51% בהכנסות ו- 75% ב- EBITDA .

בדומה לסלקום, גם פרטנר חוותה ירידה בלקוחות בגובה של 13% מ- 3.1 מיליון לקוחות בשנת 2011 ל- 2.74 מיליון לקוחות לסוף שנת 2015, ובנוסף ירידה בהכנסות בגובה 47%.

סלקום ופרטנר ששלטו בשוק ביד רמה וחילקו דיבידנדים עד שנת 2012 באחוז נכבד מהרווח הנקי, מצאו עצמן עם ירידה דרמטית בהכנסות וברווחים ונאלצו להקפיא דיבידנדים ע"מ לחזק את ההון.

סלקום שחילקה מעל מיליארד ₪ דיבידנד בשנת 2010 , חילקה בשנת 2012 דיבידנד של  400 מיליון ₪ בלבד, והחל משנת 2014 הפסיקה לחלק כלל.

פרטנר לעומתה הפסיקה לחלק דיבידנד כבר בשנת 2013 כאשר החלוקה האחרונה שלה בשנת  2012 הייתה בשיעור של 160 מיליון ₪ .

גולן נהנה ממעמד של שובר שוק, ורכב על ההצלחה, בעודו מגייס אלפי לקוחות חדשים מדי חודש ומסתער על השוק במחירים חסרי תחרות. מבצעים אגרסיביים אלו התאפשרו לו בזכות היותו מפעיל סלולר ללא רשת עצמאית וללא השקעות הוניות CAPEX בזמן שהוא צובר חובות מדי חודש לסלקום בגין שימוש ברשת שלה. חובות אלו אמורים היו להימחק במידה ורשות ההגבלים היתה מאשרת לסלקום ולגולן להתמזג.

המצב הקיים היום מתאפיין במפעילות וותיקות הנאלצות להתחרות בשחקן שמתנהג כמפעיל וירטואלי ולכן עליהן להתייעל ולהמציא את עצמן מחדש.

נראה שסלקום הצליחה להתמודד עם המצב החדש עם הקמת קבוצת תקשורת ומיצוב המותג סלקום כאלטרנטיבה גם לשוק הטלוויזיה עם שירות הטריפל – טלוויזיה, אינטרנט וטלפון קווי ובתוך שנה וחצי מתחילת הפעילות הצליחה לגייס כ- 75 אלף לקוחות, אולם פעילות זאת עדיין אינה רווחית והסבה לסלקום הפסדים בשנת 2015 בגובה 40-50 מיליון ₪.

סלקום עושה לאחרונה מאמצים להגדיל את האטרקטיביות שלה ומגדילה את היצע הערוצים הקיים ויוצאת בחבילת ספורט חדשה.

פרטנר עדיין עובדת על פיתוח הטריפל שלה והגדילה את הפעילות לתחום האינטרנט בלבד, תחום שנמצא בתחרות גבוהה לאור פתיחת השוק הסיטונאי המאפשר לחברות התקשורת למכור חבילות אינטרנט בהן הגלישה מתבססת על תשתית של בזק או הוט ולא הצליחה עדיין לצבור נתח שוק משמעותי.

גולן טלקום שלאחרונה מייצרת דרמות רבות נדרשת לקבל החלטה האם לנצל את הרישיון שניתן לה, להקים רשת עצמאית ולשלם את חובה לסלקום בגובה 600 מיליון ₪ (שדורשת כרגע הפרשי ריבית והצמדה לחוב האמור), או למכור את העסק לגורם שלישי ובלתי תלוי.

עם היוודע ביטול המיזוג סלקום – גולן, והיווצרות התרחיש האפשרי של יציאת גולן מהשוק, מורגש חוסר הוודאות בקרב לקוחות גולן טלקום, ולראשונה ניתן להבחין בשיעורי נטישה ברבעון הראשון של 2016 אצל האחרונה לעומת ניצנים של גיוסים חיוביים (בעיקר בפרטנר).

נראה כי גולן תלתה את יהבה על המיזוג עם סלקום וכעת ניצבת מול החלטה קריטית שעתידה צפוי להשפיע באופן ניכר על שוק התקשורת בשנים הקרובות, נראה שגולן לא מתכוונת להשקיע את ההון הנדרש לצורך פריסת הרשת העצמאית שלה ומנסה לאחרונה להוביל מהלך חדש של הסכם אירוח עם הוט מובייל במקביל לביטול ההסכם הכובל עם סלקום ובנוסף לביטול רישיונה כמפעיל סלולר והמרתו למפעיל וירטואלי. רשות הגבלים עסקיים שמעולם לא נדרשה להכריע בעניין המרת רישיון מפעיל לווירטואלי צפויה להיתקל בהתנגדויות נחרצות מהמפעילות הוותיקות, כאשר מיזוג זה יהפוך את הקבוצה לבעלת נתח שוק של כ- 20% ויקנה לגולן את היכולת למכור מוצר זהה בעלות נמוכה משמעותית מהמתחרים.

המרוויחה הגדולה מהאירוח היא כמובן הוט מובייל שמציגה נתוני גיוסים הגבוהים ביותר בשוק בשנה האחרונה, כאשר אירוח גולן טלקום על הרשת שלה יקנה לה שוויון מספרי מול פרטנר שחולקת עמה רשת ובנוסף תרוויח תשלום חודשי קבוע פר לקוח בגין האירוח של גולן.

כיוון שגולן צבר כמיליון לקוחות, הוא ייהנה מיתרון מובנה משמעותי בתור מפעיל וירטואלי. האפשרות לרכב על רשת של מפעיל סלולר אחר בתשלום חודשי יהיה זול משמעותית מההשקעה של המתחרות בתשתיות.

לסיכום, נראה שעתידן הקרוב של סלקום ופרטנר תלוי בעיקר בעתידה הלא ברור של גולן טלקום. בכוונתן להתנגד בכל דרך אפשרית עד דחיית בקשת גולן למפעיל וירטואלי.

התרחיש החיובי מבחינתן יהיה שגולן טלקום לא יכולה להמשיך לתפקד כמפעילת סלולר, לא נמצא רוכש חיצוני שמוכן להשקיע בפריסת רשת ארצית נוספת וגולן נאלצת לצאת מהשוק כשמיליון לקוחותיה מתחלקים בין המפעילות הקיימות, לחילופין, גולן מקבלת אישור לפעול כמפעיל וירטואלי אך ללא הלקוחות שצברה עד כה ועליה להתחיל לגייס לקוחות מחדש. בתרחיש זה מצבת הלקוחות של סלקום, פרטנר ופלאפון צפויה לגדול ואתה ה- ARPU שיכול לצמוח ל- 80-100 ₪ פר לקוח. מכאן ועד עלייה במחירי המניות הללו הדרך קצרה.

התרחיש השני בו גולן מקבלת את הרישיון למפעיל וירטואלי וכל ההתנגדויות נדחות נראה פחות סביר כרגע וייתכן כי סומנה התחתית בהכנסה פר לקוח למרות שגם עליית מחירים בסביבה הקיימת לא נראית סבירה בטווח הקרוב ללא שינויים מרעננים בשוק.

משקיע המעריך לאור האמור כי נוצר בשוק הסלולר תמחור חסר והוא הגיע לשיאו וזאת לאחר ירידה נוספת בחודש האחרון של סלקום ופרטנר בגובה 25% ו-15% בהתאמה ולאחר שמחקו את העליות מתחילת השנה, יכול להשקיע באחת המניות בהחזקה ישירה, כשההתלבטות הנה בין השקעה בסלקום לבין פרטנר. יש לקחת בחשבון את הפעילות הנוספת של סלקום בשוק הטלוויזיה כיתרון או חיסרון, תלוי בהערכת תרומת פעילות זו לרווחי החברה שכרגע עומדים על הפסד של כ- 50-40 מיליון ₪ בשנת 2015. מנגד, קצב הגיוס ללקוחות הסלקום TV עמד ברבעון הראשון על 11 אלף מנויים עם זינוק בהכנסות לגובה של 126% ל- 59 מיליון ₪. יחס ה- EBITDA של שתי החברות עמד על כ- 20% בשנת 2015 כאשר סלקום עם 2.81 מיליון לקוחות עם הכנסה ממוצעת ללקוח ARPU 66 ₪. פרטנר עם 2.6 מיליון לקוחות ו- ARPU של 71 ₪.

אפשרות אחרת, שמרנית יותר להשקעה הנה קנייה של המדד כולו - מדד התקשורת, בו נתח השוק של סלקום ופרטנר הוא 6.65% ו- 9.74% בהתאמה. המניה העיקרית במדד זה היא בזק עם משקל במדד של 75.21% ! .

 


ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי

עם מאמר דעה>>

 

 

ההחלטה של כחלון לצמצם משמעותית את מספר מכונות המזל מעניינת משום שאין בה כל רצון או כוונה להפסיק לחלוטין את ההימורים.
הלוטו והטוטו הם מקורות הכנסה כה נוחים, עד שהאוצר שומר בקנאות על כך ששני הגופים אלה יישארו מונופולים. 

 

---------------------------------------------------------------------------------------------

למאמרים נוספים, ניתוחים כלכליים וטיפים מאת מחלקת המחקר של אינפיניטי, הזינו את המייל שלכם כאן למטה:

להרשמה ללא עלות למועדון המידע המקצועי של אינפיניטי, מלא פרטים:










הריני לאשר את הסכמתי לקבלת דיוור (על פי תיקון 40 לחוק התקשורת (בזק ושידורים)).

 

 

Page 1 of 31  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום