עיתונות מקצועית - אינפיניטי

עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

  הדרך לנוסחה רצופה כוונות טובות>> ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי ומרצה במכללה האקדמית נתניה: "לא חשוב אם אתם בעד או נגד מס הדירה השלישית שנכנס השבוע לתוקף, אי אפשר להישאר אדישים מול הנוסחה הפרובלמטית שהמציא משרד האוצר לחישוב שווי הדירות".



 ד"ר אביחי שניר לוואלה!NEWS: למה ספרים גובים מנשים יותר כסף מאשר מגברים?

הנחה בסיסית בכלכלה היא שבשוק תחרותי, לא יכולה להיות אפליית מחירים. הסיבה היא פשוטה: אם השוק הוא תחרותי, אז אם מישהו יעז לגבות מחיר גבוה יותר מצרכנים מסוימים מאשר מצרכנים אחרים, יבוא מישהו אחר, יגבה מחיר זהה מכל הצרכנים וישתלט על השוק.

על אף זאת, בישראל, יש לפחות שוק אחד שהוא גם תחרותי וגם מתקיימת בו אפליית מחירים ברורה. שוק המספרות בישראל הוא שוק תחרותי מאד, עם הרבה מאד מספרות שנסגרות ונפתחות כל שנה. העלות של הקמת מספרה היא נמוכה, ולכן כמעט כל מי שיודע להשתמש במספריים יכול לפחות לנסות להפוך לספר. בכל זאת, בממוצע תספורת אשה עולה בישראל פי 2.6 יותר מתספורת גבר: הספרים באזור השרון גובים כ- 50 שקלים עבור תספורת לגבר וכ- 150 ₪ עבור תספורת לאשה, ואני משוכנע שיש אזורים אחרים שבהם הפערים גדולים יותר.

הפער הזה קיים גם כאשר מדובר באשה עם שיער קצר שלכאורה התספורת שלה לא אמורה לארוך יותר זמן מתספורת גבר. מה גם שאני מכיר כמה גברים צעירים שהדרישות שלהם מהספר לא נופלות מאלו של אף אשה.

כששואלים ספרים למה יש פער כזה, הם טוענים שנשים מקפידות יותר על איכות התספורת, יותר דורשות תשומת לב, וההקפדה על כל הפרטים הללו דורשת זמן ומיומנות. לכן כשרצינו לבדוק למה יש פער במחירים, ניסינו לבדוק האם אפשר להסביר אותו בעזרת הזמן שהספר מקדיש לתספורת, בזמן השימוש של הספר במספרים לעומת זמן השימוש בקוצץ חשמלי ובמספר התכשירים שהוא מורח על השיער תוך כדי עבודה.

ההנחה שלנו היתה שאם יש בסיס להנחה שנשים דורשות יותר השקעה מהספר שלהם מאשר הגברים, אז הספר יצטרך להקדיש לאשה יותר זמן מאשר לגבר עם שיער באורך דומה, ולעשות זאת בדרך שתפגין יותר תשומת לב. לקחנו בחשבון גם האם מדובר בלקוח קבוע שאליו הספר עשוי להקדיש יותר זמן מאשר ללקוח מזדמן.

אחרי שלקחנו את הדברים הללו בחשבון, מצאנו שהפערים אפילו גדלו. כלומר, מצאנו שיחסית לאורך השיער, הספרים מקדישים פחות זמן לנשים מאשר לגברים, כנראה בגלל שלנשים יש בדרך כלל שיער יותר ארוך ולכן הקיצוץ הראשוני לוקח פחות זמן בתספורת נשים מאשר בתספורת גברים. כך שאחרי שלוקחים את הזמן בחשבון, נשים משלמות בערך פי שלוש מגברים על הזמן שהספר מקדיש להן.

במדינות אחרות זה אינו כך: במדינות שבהן יש רמת שוויון גבוהה בין נשים וגברים, כמו נורווגיה, המחיר של תספורת אשה אמנם גבוה מהמחיר של תספורת גבר, אבל הפער יכול להיות מוסבר בפערי הזמן ובהשקעה של הספר. בניו-יורק ובמקומות אחרים יש מספרות שבהם גובים מחיר לפי זמן התספורת, והתעריף הוא אחיד לשני המינים. אבל בישראל, נשים מסכימות לשלם פי שלוש מגברים תמורת דקה של תספורת, והשאלה : "מדוע?" נותרת פתוחה.

כשניסינו לשאול נשים האם הן יהיו מוכנות לנטוש את הספר שלהן ולעבור לספר שיציע להן מחיר שיהיה דומה למחיר הנגבה מגברים (תוך התחשבות באורך השיער וסוג התספורת), הן היססו, כי הרעיון נראה להן מוזר. חוץ מזה, היה קשה לשכנע אותן שיכול להיות ספר שיכול להחליף את הספר שלהן ושיציע מחיר כמו לגבר. מצד שני, אני חושב שהיה מעניין לראות מה יקרה אם ספר עם אמינות גבוהה יציע תספורות לנשים במחיר הוגן. אם הנשים לא יעברו אליו ויכריחו את כלל הספרים להוריד את המחיר, אז כנראה שיצטרכו להחליף את ספרי הלימוד בכלכלה, ולדאוג שיכתבו אותם נשים.

 

 

 

 ד"ר אביחי שניר לוואלה!NEWS: אי השוויון רק מתגבר וזו בעייה של כולנו. הרע עוד לפנינו: אם מערכת המיסוי לא תשתנה, גם העוני וגם אי השוויון בחברה הישראלית ייעשו הרבה יותר גדולים מכפי שהם היום. 

 ד"ר אביחי שניר לדה מרקר, 18.12.2016>> הנוסחא החדשה של האוצר מנסה לשפר את רמת הדיוק לקביעת שווי מ"ר של דירה לצורף מיסוי הדירה השלישית ומעלה. כלכלנים מעריכים כי גם הנוסחא הנוכחית לא תביא לתוצאה המיוחלת, ואולם האלטרנטיבה אינה בת ביצוע>>



  מצפים לעתיד יפני ורוד יותר, חן יצחק, אנליסטית באינפיניטי בטור "נייר עמדה" בגלובס 26.12.16

יפן, המדינה השלישית בחישוב לפי תמ"ג, אחרי ארה"ב וסין, נאלצת להתמודד עם שנות מיתון ארוכות בשל סיבות כלכליות ודמוגרפיות (צפיפות אוכלוסין והזדקנות האוכלוסייה). הצמיחה ביפן הואטה בשנות ה-90 בעקבות מדיניות כלכלית שיצרה בועה בשוקי המניות והנדל"ן. התפוצצות הבועה, החל משנת 1990, הובילה לפשיטות רגל של חברות רבות מתחום התעשייה והבנקאות. לאחר מכן, ההאטה בכלכלות האמריקאיות והאסייתיות בשנים 2001-2002 והמשבר הכלכלי בשנת 2008 הקשו על יפן להתאושש והביאו אותה להעמקת המשבר, כשנצפה קצב צמיחה שלילי ועלייה בשיעורי אבטלה לרמות שיא היסטוריים.

ביולי 2009, עלה שיעור האבטלה לרמה של 5.5%, הגבוה ביותר מאז תום מלחמת העולם השנייה. שינזו אבה, ראש הממשלה המכהן החל משנת 2012, הציג מדיניות כלכלית במטרה לעודד את הכלכלה להגיע ליעד אינפלציה של 2% בשנה ולשפר את רווחיות החברות לנוכח האתגרים הדמוגרפים של הזדקנות המדינה. שנה לאחר מכן, ראש הממשלה הרחיב את המדיניות המוניטרית והפיסקלית, ובאותו זמן עבד על רפורמות מבניות.

ברבעון השלישי של השנה רווחי החברות זינקו לשיא והדיבידנדים המחולקים גדלו, מה שימריץ ככל הנראה את המניות בשנים הבאות. מתחילת השנה המניות היפניות נסחרו בירידות שערים שנבעו בעיקר מהתחזקות הין, אך הן חזרו לעלות בעקבות ניצחונו של טראמפ. הן השיגו תשואה עודפת מרוב השווקים העולמיים כאשר מדד הניקיי עלה בכ-13%, לאחר ירידה של כ-10% מתחילת השנה, זאת במקביל להיחלשות היין בכ- 13% אל מול הדולר. בחירת טראמפ לנשיאות ארה"ב הביאה איתה להתגברות הציפיות לתמריצים שיתמכו בצמיחה הכלכלית העולמית ב-2017. העלייה בצמיחה בארה"ב, יחד עם התחזקות הדולר (החלשות היין) היטיבו עם רווחיות החברות היצואניות ביפן. ארה"ב מהווה את עיקר הייצוא מיפן (כ-20%) ואחריה סין (כ-18%).

הבנק המרכזי של יפן (BOJ) אשר תומך במדיניות הכלכלית של ראש הממשלה ומנסה להילחם בדפלציה באמצעות כל הכלים העומדים לרשותו, הוריד בתחילת השנה את הריבית לטריטוריה שלילית של 0.1%. בנוסף, הבנק המרכזי הודיע החודש כי הוא ממשיך בתכנית הרכישות של 80 טריליון יין לשנה) כ- 700 מיליארד דולר( שבאמצעותם הוא רוכש מניות, קרנות ריט ואג"ח, זאת במטרה להגיע לאינפלציה שנתית של 2%. 

מדד המחירים לצרכן בחודש נובמבר עמד על 0.5% בחישוב שנתי, רחוק מהיעד של הממשלה. הבנק רוכש אג"ח ממשלתיות כך שהתשואה לפדיון של האג"ח הממשלתית ל-10 תישאר פחות או יותר סביב רמתה הנוכחית, סביב 0%. במהלך השנה, התשואה של אגרות החוב ל-10 שנים היו בריבית שלילית, ומה-8 לנובמבר, לאור בחירתו של דונלד טראמפ, הריבית החלה לעלות ורמתה הנוכחית של 0.068%. הפער בין העליות באג"ח ממשלת ארה"ב (2.5% בארה"ב לעומת 0% ביפן) לבין תשואת יפן, עלול להחליש את היין.

יפן מאופיינת בחוב ממשלתי גבוה בעיקר לאור הרפורמות שהיא מנהיגה. היחס חוב-תוצר הוא בין הגבוהים בעולם ועומד על כ-230%, גבוה ממדינות חלשות כמו יוון (177%) ואיטליה (133%). למרות שהחוב הממשלתי של יפן גבוה מבין המדינות המפותחות ואף שהגירעון הממשלתי שלה נמצא סביב רמה של 6%-8% מהתוצר (לעומת ארה"ב שהגירעון הממשלתי עומד סביב 4%-3% מהתוצר), התשואה לפדיון של אגרות החוב של ממשלת יפן ל-10 שנים ממשיכה להיות כבר שנים מתחת ל-1% ואף שלילית השנה. התשואות הנמוכות משקפות סיכון נמוך יחסית למחזיקי החוב. סוכנויות דירוג האשראי העולמיות לא תופסות את הדירוג כבעל סיכון משמעותי לחדלות פירעון, מכיוון שהתשואות מושפעות מהתערבות הממשלה ובנוסף כ- 90% מהחוב מוחזק בידי משקיעים מקומיים-קרנות פנסיה שחלקן נמצאות בבעלות הממשלה, חברות ביטוח ובנקים מקומיים. לשם השוואה, מספטמבר 2008 הנושה העיקרי של החוב הממשלתי בארה"ב הייתה סין, אך בעקבות המכירות בחודש אוקטובר, יפן הפכה להיות מחזיקת החוב העיקרית של כלכלת ארה"ב עם החזקת חוב של 1.3 טריליון דולר. משקיעים מוסדיים יפניים מעדיפים, ככל הנראה לרכוש אג"ח מקומיות בתשואה אפסית ושלילית על פני אג"ח של מדינות אחרות בתשואה גבוהה יותר. המשקיעים מאמינים ביכולת הממשלה להחזיר את החוב.

חברת הדירוג הבינלאומיות S&P הורידה את דירוג האשראי של יפן, וזאת מרמה של AA- לרמה של A+ בדומה ליתר סוכנויות הדירוג הבינלאומיות. יפן עדיין זוכה לדירוג אשראי גבוה יחסית למרות הנתונים הפיננסיים החלשים שהיא מציגה. הורדת הדירוג נבעה מהפחתת הסבירות שהתאוששות הכלכלית של יפן תתמוך ביכולה של המדינה לשרת את החוב.

השנה, רשם המשק צמיחה חיובית בכל אחד משלושת הרבעונים, מדובר ברצף צמיחה הגבוהה ביותר מזה כ- 15 שנה. היצוא תרם את התרומה הגדולה ביותר, ובחודש נובמבר זינק ב-7.4%, בעיקר בזכות היצוא לסין (בעיקר של רכיבים לתעשיית המובייל).

יפן, היא המדינה השישית בעולם מבחינה תעשייתית (התעשייה מהווה כרבע מהתוצר הלאומי היפני). בשוק הבינלאומי, יפן חזקה בזכות תעשיות הרכב והאלקטרוניקה שלה, בהיותה בסיסן של חברות גדולות כמו: הונדה, טויוטה וסוני. בנוסף, יש לה פלח שוק גדול בטכנולוגיה העילית-מוליכים למחצה, כימיקלים תעשייתיים.

יפן משקיעה כספים רבים לפיתוח התשתית הבינלאומית שלה. ב-1 לדצמבר 2016 הוכרזה יוזמה חדשה שנקראת "יוזמת התשתיות היפנית". היוזמה משותפת בין מיצובישי UFJ ליז & פייננס (כ-47.55%), היטאצ'י קפיטל (כ-47.55%) ובנק אוף טוקיו מיצובישיUFJ  (כ-4.9%) שבה ישקיעו 878 מיליון דולר בפרויקטים יפנים בתחום התשתיות, כמו פסי רכבת ומפעלי אנרגיה ברחבי אסיה, אירופה וארה"ב.

יפן נמצאת כעת בעיצומן של רפורמות כלכליות משמעותיות שמטרתן להוציא את הכלכלה מהקיפאון המתמשך ולהעלות את קצב ההשקעות והצריכה במדינה. נראה כי המשקיעים צופים שתוכנית זו תמשיך להשיג שיפור בפעילות הכלכלית ביפן בתמיכה של טראמפ שנבחר לנשיאות ארה"ב. הבנק המרכזי ביפן ציין כי אינו שולל אפשרות של הורדת ריבית נוספת או הגדלת תכנית הרכישות, וכי הבנק המרכזי יבחן את יעילות המדיניות המוניטרית בפגישה הבאה.

מדד הניקיי הוא מדד המניות המוביל ביפן. המדד כולל 225 חברות בעלות השווי שוק הגדול ביותר בבורסת טוקיו עם אחוז גבוה של חברות ייצוא. המדד חושף את המשקיעים למניות ענק יפניות כמו טויוטה, מיצובישי, סוני ומיזוהו. המדד חשוף לסקטורים רבים, כאשר שלושת הסקטורים העיקריים הינם: צריכה בסיסית (22%), תעשייה (21%) טכנולוגית מידע (15%).

ניתן להשקיע ביפן דרך הבורסה הישראלית באמצעות תעודות סל מקומיות, אשר עוקבות בעיקר אחר מדד הניקיי. ישנן גם תעודות שמנטרלות את השפעת שער הין. 


  כל המלצות המניות של בית ההשקעות אינפיניטי הניבו תשואה חיובית בשנה שעברה-במיוחד מליסרון ואורמת טכנולוגיות. מה הם בחרו השנה? פרויקט ההמלצות של כלכליסט ממשיך: 

 ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי לוואלה, 16.12.16: 
ממוצע הציונים של תלמידי ישראל במבחני פיזה עלו בשנים האחרונות בשיעור מזערי בלבד ועליה זו אף מפוזרת בצורה לא שוויונית. נתונים אלה מבטיחים את המשך הצמיחה האיטית של המשק ואת רמת החיים המדשדשת בישראל. 


בשנים האחרונות, הצמיחה לנפש עולה רק בכאחוז לשנה, ולפי כל הסימנים, נראה שהיא הולכת להשאר בקצב כזה לכל היותר עוד תקופה ארוכה. יש לכך חשיבות עצומה, מכיוון שככל שהתוצר לנפש עולה, עולה גם השכר הממוצע ועולה רמת החיים. לכן כל עוד הצמיחה לנפש עולה בקצב איטי, גם רמת החיים תעלה בקצב איטי, במקרה הטוב.

אחד המפתחות לצמיחה לנפש הוא החינוך: באמצע שנות ה- 1990 ובאמצע שנות ה- 2000 היתה צמיחה גבוהה יחסית בתוצר לנפש, כפי שאפשר לראות בתרשים. בשני המקרים, חלק נכבד מהצמיחה הזאת מוסבר על ידי הגידול בהשכלה, בעיקר העלייה בשיעור בעלי השכלה גבוהה.

אבל כבר כיום נרשמים להשכלה גבוהה כמחצית ממסיימי התיכון, כלומר כמעט כל בעלי תעודת הבגרות. לכן הסיכוי לעלייה בכמות ההשכלה הולכת ויורדת, מה שמדגיש את החשיבות של איכות ההשכלה.

מדד אחד לאיכות ההשכלה בהשוואה בין-לאומית הוא מבחן פיזה. מבחן פיזה מיועד לבדוק את היכולת של תלמידים בני 15 להשתמש בידע ובמיומנויות שרכשו במהלך לימודיהם כדי להתמודד עם אתגרים שיעמדו בפניהם בחייהם הבוגרים. המבחן בודק את הכישורים של הנבחנים בשלושה נושאים עיקריים: מדעים, קריאה ומתמטיקה.

לאחרונה, התפרסמו התוצאות של המבחן שנערך ב- 2015, והתוצאה הראשונה הבולטת ממנו היא שביחס למבחן שנערך ב- 2012, הציונים בקריאה ירדו במעט, ואילו במדעים ובמתטיקה הם נשארו, פחות או יותר, ללא שינוי.

במבט לטווח ארוך יותר, לעומת זאת, חל שיפור מסוים. כפי שאפשר לראות בתרשים, ממוצע הציונים בכל שלושת התחומים עלה במקצת מ- 2006 ל- 2015. רוב השיפור בציונים מאז 2009 הוא במתמטיקה. במדעים הציון כמעט ולא השתנה מאז 2006, וכלל לא ברור האם השיפור בציון הוא מובהק מבחינה סטטיסטית. בקריאה חל שיפור מסוים בין 2006 ו- 2009, ומאז לא היה שיפור נוסף.

כלומר, למרות שהתגמול למורים ולמנהלים השתנה, ולכאורה שופר בגלל תכניות "אופק חדש" ו"עוז לתמורה", ולמרות שבמהלך התקופה הוסיפו וגם החליפו תוכניות לשיפור היכולת של התלמידים במקצועות הנבחנים בפיזה, בפועל, חוץ מאשר במתמטיקה, כמעט ולא היה שינוי בהישגים. כך שבמבחן התוצאה, לפחות בינתיים, התוכניות האלה לא השיגו את המטרה.

מלבד הממוצעים, חשוב להסתכל גם על הפיזור. התוצאות מראות כי למרות שבסך הכל היתה עלייה בממוצע, היא לא היתה מפוזרת בצורה שוויונית. הפיזור בין התלמידים החזקים ביותר והחלשים ביותר בכל המקצועות היה ונותר רחב: במדעים, למשל, הוא עומד על כ- 350 נקודות. זה מעמיד את ישראל באופן עקבי בשלישיה הראשונה של אי השוויון בין החזקים והחלשים.

בין יהודים וערבים, הפערים אפילו גדלו בין 2006 ו- 2015. ב- 2006, הפער הממוצע בין תלמידים ערבים ויהודים עמד על כ- 60 נקודות. ב- 2015 הוא גדל לכמעט 90 נקודות. כפי שאפשר לראות בתרשים, הפער גדל גם ביכולות הקריאה והמתמטיקה.

כך שבמבט לעתיד, יש קצת שיפור ברמת הממוצע, אבל על סמך מבחן פיזה, לא נראה שהשינוי הוא מספיק גדול כדי שהשיפור באיכות הלימודים תביא להאצת הגידול באיכות החיים. מעבר לכך: יש קשר חזק בין אי השוויון בהישגים לימודיים ואי השוויון בהכנסות. המפתח להכנסה גבוהה בישראל הוא לימודים של טכנולוגיה עילית, ואת אלו אפשר ללמוד רק עם ציונים טובים. אי השוויון הגדול בציונים מבטיח שגם בעתיד הנראה לעין לא יהיה שיפור ניכר באי השוויון בהכנסות. מעבר לכך, מכיוון אי השוויון בציונים מתואם באופן חזק עם אי השוויון בהכנסות ההורים, המשמעות היא שעבור ילדים להורים עם הכנסה נמוכה, הסיכוי להשיג השכלה טובה והכנסה גבוהה הוא נמוך. הסיכוי להשכלה טובה והכנסות גבוהות הוא נמוך אפילו יותר לערבים, דבר הדורש התייחסות מיוחדת.

מעבר לכל הדברים הללו, יש עוד גורם שצריך להביא בחשבון: בין 2006 ל- 2009 היה גידול בחלקם של הילדים החרדים באוכלוסיה. למרות שהחרדים אמורים להבחן במבחני פיזה, לפחות הבנים החרדים כמעט ואינם נבחנים, ולכן הממוצע של ישראל אינו מושפע מהציונים שלהם. משום כך, הציון האמיתי הוא נמוך יותר. לכן, למרות שיש עלייה בשיעור החרדים המשתתפים בשוק העבודה בשנים האחרונות, אם לא יהיה שיפור גדול בהשכלה של הילדים החרדים במתמטיקה, אנגלית ומדעים, אז רמת החיים תגדל בקצב איטי יותר אפילו מהנוכחי, ואי השוויון יגדל אפילו יותר.

   הפד העלה את הריבית ב- 0.25% וצופה 3 העלאות נוספות ב 2017. 

רו"ח אמיר איל דיווח היום כי בהתאם למרבית הערכות בשוק, הודיעה היום הנגידה האמריקנית על העלאת הריבית של 25 נ"ב. מעתה הריבית על הפיקדונות תעמוד על  0.5%-0.75%. צעד זה כבר היה מתומחר בשוק מאחר וכל הכלכלנים חזו את ההעלאה ואף חלקם ציפו להעלאה של 0.5%. מאז המשבר הפיננסי של השנים 2007-2008, מדובר בהעלאת ריבית השנייה.

ההחלטה התקבלה לאור המשך ההתאוששות במשק האמריקאי, ירידה באבטלה והמשך השיפור במצבם של הצרכנים. זאת לצד עליית מחירי הסחורות בכלל ועליית מחירי הנפט בפרט והתחזקותו של הדולר תורמים לעלייה בסביבת האינפלציה.   
 

כך, היום פורסם מדד מחירים ליצרן בארה"ב לחודש נובמבר אשר קפץ ב-0.4% בהשוואה לחודש הקודם וב-1.3% בהשוואה ל-11/15. מדובר בנתון גבוה יותר מתחזיות האנליסטים. מדד הליבה, שלא כולל מזון ואנרגיה, עלה ב-0.2% ביחס לרבעון הקודם ובשיעור של 1.8% לעומת החודש המקביל אשתקד. מדובר בזינוק החד ביותר מאז אמצע שנת 2014. לעומת זאת, המכירות הקמעונאיות בנובמבר עלו רק ב-0.1% לעומת צפי לעלייה של 0.3%. בנוסף, נתוני חודש 10/16 תוקנו כלפי מטה ב-0.2% לגידול של 0.6%. נציין כי לקראת ההחלטה ירדו התשואות של אג"ח ל-10 שנים בכ-4 נ"ב.

בפעם האחרונה שהפד העלה את הריבית ב-0.25% ב-16/12/15 התשואות לאג"ח האמריקאי ל-10 שנים ירדו בכמעט 0.4% מ-2.30% ל-1.92%.

בשל הגישה השמרנית של רוב חברי הפד, לא צפוי שינוי במדיניות העלאת הריבית העתידית והיא צפוי להישאר מתונה אם כי הצפי הוא לשלוש העלאות במהלך 2017 ולא שתי העלאות כפי שנאמר בעבר.

אומנם בחירתו  של טרמפ לנשיאות התחלת השקעות מאסיביות בפרויקטים בתשתיות עלולות להאיץ את קצב ההעלאות, אך הסבירות לכך נראית כרגע נמוכה בתקופה של חצי השנה הקרובה ולא היתה התייחסות של הבנק המרכזי לנושא הפיסקלי.

מבחינת ההשפעה על ישראל נראה לנו כי ייקח זמן עד שבנק ישראל יאמץ את הגישה של הפד, זאת נוכח סביבת האינפלציה הנמוכה.

 

 

 

 כלכלת בריטניה ביום שאחרי הברקזיט, פרד ריינגלאס, מנהל השקעות דסק חו"ל באינפיניטי לגלובס, 12.12.2016

חמישה חודשים לאחר משאל העם שהוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי, מציגה ממשלת אנגליה תוכנית תקציבית ראשונה כמדינה נפרדת. אבל מי שמצפה לצעדים לעידוד הכלכלה המקומית, צפוי להתאכזב, בשל היכולות הנובעות מההוצאות הגבוהות של הברקזיט.

החברות והאזרח הבריטי מצפים לראות מהממשלה צעדים לעידוד הכלכלה המקומית, אך ככל הנראה הם צפויים להתאכזב נוכח היכולת המוגבלת של הממשלה לנקוט בהרחבה פיסקלית, לאור ההוצאות הגבוהות הכרוכות בהליך היציאה מהאיחוד על תקציב הממשלה.

תרזה מיי, ראש ממשלת בריטניה ומנהיגת המפלגה השמרנית, ציינה שהיא תתחיל לשוחח עם האיחוד האירופי רק במרץ 2017 בנוגע לתנאי יציאת אנגליה מהאיחוד. במהלך התקופה, בעקבות אי הודאות הגדולה, מתבקש מהגב' מיי לחזק את תחושת הביטחון של הציבור לגבי עתיד המדינה ולתמוך בצמיחה לשנת 2017. פיליפ האמונד, שר האוצר של בריטניה (Chancellor of the Exchequer) שהתנגד ליציאה מהאיחוד האירופאי, מציג את התכנית התקציבית ויצטרך לפעול בהתאם להנחיות של מיי להשקעות בסקטור הציבורי.

הסעיפים העיקריים בתכנית הממשלה הבריטית:

בעקבות נתוני אבטלה חיוביים ברבעון השלישי בשנת 2016, המציינים ירידה ל-4.8%, המהווה  הרמה הנמוכה מאז 2005, ממשלת אנגליה עושה שוב מהלך לטובת העובדים במשק ומעלה את שכר המינימום. הממשלה הודיעה על עלייה ל- 7.5 לירות שטרלינג ברוטו לשעה (בערך 36 ש"ח לשעה) החל מאפריל 2017, עלייה זו משקפת הגדלה בשיעור של כ-4%. עלייה זו מגיעה לאחר ששכר המינימום עלה כבר במרץ 2016  מ- 6.70 לירות שטרלינג ל- 7.20.

עלייה בשכר המינימום נדרשת כדי להגן על כוח הקניה של הציבור שנחלש בעקבות ירידת המטבע המקומית בעקבות ההצבעה על הברקזיט. המכירות הקמעונאיות צמחו ב 1.9% בחודש אוקטובר, ובמונחים שנתיים עלייה של 7.4%.

הבנק המרכזי הוריד ברבעון השלישי את הריבית לרמת שפל היסטורית של כ- 0.25% בכדי לתמוך בצמיחה. בנוסף לכך, שר האוצר, פיליפ האמונד הכריז על רפורמות בסקטור הנדל"ן והבטיח השקעות של כ- 1.4 מיליארד לירות שטרלינג כדי לתמוך בבנייה של 40,000 דירות חדשות והציע לבטל את עמלות התיווך ששולמו על ידי 4.3 מיליון משק בית למשרדי תיווך בעת חתימת חוזי שכירות. העמלות הגיעו בממוצע ל- 337 לירות שטרלינג (1,600 ₪) לחוזה (לפי משרד האוצר הבריטי).

החלטה נוספת הנה השקעת שני מיליארד ליש"ט נוספים לשנה לטובת מחקר ופיתוח במדינה. על פי התיאוריות הכלכליות, השקעה במחקר ופיתוח (R & D) מאפשרת למדענים ולחוקרים לפתח ידע, טכניקות וטכנולוגיות חדשות. בזכות השינויים בטכנולוגיה, אנשים יכולים לייצר יותר עם אותם או אפילו פחות משאבים, ובכך להגדיל את הפרודוקטיביות, כך שבטווח הבינוני והארוך יש לצפות לשיפור כלכלי בעקבות השקעה זו .

ממשלת אנגליה רוצה לפעול לטובת סקטור התשתיות עם השקעות בסך של 23 מיליארד פאונד בחמש השנים הקרובות בכבישים, מסילות ברזל וטלקום. לאחר מכן הממשלה תשקיע 1.2%  מהתמ"ג בשנה בהשוואה ל-0.8% היום. המטרה הינה ליצר משרות חדשות, למשוך משקיעים זרים, להגדיל פרודוקציה ותחרות בין חברות לטובת הציבור.

שר האוצר הבריטי דיווח כי הממשלה שוקלת להקפיא מיסוי על מחירי הדלק, כדי לאזן את העלייה במחירי הנפט בעקבות הסכם הפרודוקציה שנחתם בווינה לאחרונה בנובמבר 2016. לפי סקרים, מחירי הדלק באנגליה אמורים לעלות בשיעור של כ-9 פני לליטר, כלומר סביב 5 ליש"ט למיכל דלק מלא.

מכתבות בתקשורת הבריטית משתקף כי במסגרת התכנית התקציבית, הממשלה צפויה להוריד את מס החברות לרמה של 15%,  אך טענה זו נדחתה בינתיים על ידי דוברת הממשלה. נכון להיום מס החברות עומד על 20% וצפוי לרדת לרמה של כ-17% עד שנת 2020, הרמה הנמוכה ביותר של כל המדינות המפותחות ומתפתחות מה- G-20. המטרה הינה לשמור על בריטניה כמדינה אטרקטיבית למשקיעים מקומיים וזרים המתלבטים אם לעזוב את הממלכה בעקבות החששות מעתיד המדינה בעידן הפוסט ברקזיט. פייסבוק שואפת ליהנות מהקלות המס ודיווחה על בניית הנהלה חדשה בלונדון שנה הבאה ויצירת 500 משרות חדשות (עלייה של כ-50% במספר העובדים).

הגירעון לשנת 2016 צפוי לעמוד על כ- 70 מיליארד ליש"ט המהווים כ- 3% מהתמ"ג, למרות הציפיות בתחילת השנה של דיויד קמרון (ראש ממשלה לשעבר) שציפה לסיים את השנה בסביבת גירעון של כ-56 מיליארד פאונד. לאחר עלייה משמעותית בגירעון, אמר האמונד שיוותר על מטרת קודמו בתפקיד, ג'ורג' אוסבורן אשר רצה להציג חשבונות מאוזנים לקראת 2019-2020.

בדחיית הורדת הגירעון הוא מאפשר לעצמו יותר חופשיות בניהול התקציב הממשלתי. החזרת החשבונות לרמה מאוזנת עד 2020 מצריכה להטמיע מדיניות צנע עם ירידות בתנאים הסוציאליים. היום באנגליה קיימת סלידה מהמדיניות הפיסקלית ומהמדיניות המונטארית שמובילה לסיכון של מיתון, למרות שהכלכלה באנגליה הינה ליברלית ושהממשלה יחד עם הבנק המרכזי מתכננים לפעול לצמיחה כלכלית. חשוב להזכיר שהבנק המרכזי באנגליה הוריד את הריבית לרמת שפל היסטורית של כ- 0.25% כדי לתמוך בצמיחה.

לאור נתונים מאקרו כלכליים שפורסמו בחודש האחרון, הצמיחה לסוף שנת 2016 צפויה לעמוד על 2.1% כשהממשלה ציפתה ל-2%. הממשלה צריכה לפעול לעלייה בצמיחה שעודכנה כלפי מטה לשנים הבאות. בשנת 2017, הציפיות לצמיחה מחודש מרץ לפני משאל העם, עמדו על 2.2%, אך כעת הציפיות ירדו ופיליפ האמונד דיווח שהוא מצפה לצמיחה כלכלית של כ- 1.4% בלבד. הצפי לשנת 2018 עודכן גם הוא כלפי מטה ל-1.7%, ובשנים 2019 ו- 2020 תחזיות הצמיחה נשארו ללא שינוי ברמה של 2.1%. הממשלה צופה לחזור לרמות צמיחה של היום בעוד כ- 4 שנים, זמן המוערך לספיגת  ה"ברקזיט". 

למרות זאת, היחלשות המטבע בעקבות ה"ברקזיט" עלולה להאיץ מחירים במשק בעתיד, ובעקיפין לגרום גם לירידת השכר הריאלי שלא יוכל לגדול בקצב של האצת המחירים. ההשלכות של גורמים אלה תגרומנה להאטה כלכלית באופן כללי. אפשר להסיק מכך שבעקבות הציפיות הנמוכות וחששות הציבור, הממשלה החליטה לפעול לטובת משקי הבית ולתמוך בחברות.

 

 

 ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי לוואלה!NEWS: מי שמטיף לעזיבת איטליה את האיחוד האירופאי, משכנע א את הצרכנים שאם יעזבו את האיחוד, הדברים שמהם הם לא נהנים ייעלמו, אבל שבמקביל האיחוד האירופי יישאר ושהם ימשיכו ליהנות ממחירי מוצרים נמוכים וחופש תנועה בין המדינות. אבל כמו בתורת המשחקים, לכאן מגיעה הבעייה של טווח ראות. 10.12.16

יש לא מעט אנשים שחושבים, או שרוצים לחשוב, שההפסד של ממשלתו של רנצי במשאל העם באיטליה מקרב את איטליה לעזיבת האיחוד. אם זה נכון, זו תהיה דוגמא נוספת להחלטה שנראית הגיונית, בהנחה שכל השאר היה נשאר ללא שינוי, אבל היא בעצם שגויה מאד.

דוגמא פשוטה להחלטה כזאת הוא משחק בתורת המשחקים שבו מבקשים מקבוצה של אנשים לבחור מספר בין 0 ל- 100. כל אחד רושם את המספר שבחר על פתק ומגיש אותו למי שעורך את הניסוי. עורך הניסוי לוקח את כל הפתקים, ומוצא את הסכום הממוצע שנרשם על כל הפתקים. הזוכה הוא מי שרשם את הסכום הקרוב ביותר לחצי מהממוצע. תורת המשחקים חוזה ששחקנים ירשמו במקרה כזה אפס. ההגיון הוא פשוט: אין טעם לרשום 100 בגלל שאם כולם ירשמו 100, ינצח מי שירשום 50. אבל אם כולם ירשמו 50, אין טעם לרשום 50, כי ינצח מי שירשום 25 וכן הלאה, עד המסקנה המתבקשת שאין טעם לרשום מספר גדול מאפס.

כשנותנים לאנשים לשחק את המשחק הזה בחיים האמיתיים, מגלים שרוב האנשים רושמים 50 וחלק קטן רושם 25. העובדה שרק מעט מאד מבינים עד הסוף את ההגיון של המשחק נותנת לשחקנים שמבינים שהאחרים לא יחשבו עד הסוף הזדמנות להרוויח.

במידה רבה, גם מי שמטיף לעזיבת האיחוד באיטליה או בצרפת מנצל את חוסר היכולת של חלקים בציבור להבין עד הסוף את ההשלכות של המהלך. רוב הציבור, גם באיטליה, גם באנגליה וגם בצרפת, נהנה מהיתרונות של האיחוד האירופאי. הוא נהנה לטייל באירופה בלי להציג דרכון, לעבוד בכל מדינה שירצה, לרכוש מוצרים אירופאים במחירים שבהם צרכנים ישראלים יכולים רק לקנא ומכך שקבוצת הכדורגל שלו יכולה להביא זרים אירופאיים ללא הגבלה.

מצד שני, הוא פחות נהנה מדברים אחרים. הוא פחות נהנה מכך שהמדינה שלו משלמת מסים לאיחוד האירופאי, למרות שהוא נהנה כאשר המסים הללו מסבסדים את המזון שהוא אוכל ואת היין שהוא שותה. הוא לא נהנה מכך שעובדים זרים תופסים את מקומות העבודה שאותם איישו בעבר עובדים מקומיים, למרות שהוא נהנה שהמחירים שהוא משלם עבור אותם מוצרים ירדו משמעותית. הוא לא נהנה מהעובדה שפליטים מגיעים לאירופה והאיחוד אינו מצליח לטפל בבעיה, למרות שלא האיחוד יצר אותה, וספק אם צרפת או איטליה יטפלו בה טוב יותר בכוחות עצמן.

מי שמטיף לעזיבת אירופה, משכנע את הצרכנים שאם יעזבו את האיחוד, הדברים שמהם הבוחרים לא נהנים יעלמו, אבל שבמקביל, האיחוד האירופאי ישאר. לכן, טוען מי שטוען שכדאי לצאת מהאיחוד, שום דבר לא ישתנה גם אם עוד מדינה או שתיים תצאנה מהאיחוד, מכיוון שלאיחוד יהיה עניין לשמור על יחסים טובים עם מדינות באירופה גם אחרי שהן יעזבו, אז גם מדינה שתעזוב תהנה בעצם מאותם תנאים, אבל בלי החובות.

אבל כאן מגיעה הבעיה של טווח הראות: הפרישה של אנגליה תהווה מכה עבור האיחוד, אבל אנגליה הצטרפה מאוחר, ומעולם לא לקחה חלק מלא באיחוד. צרפת ואיטליה היו שם מההתחלה, ובלעדיהן, אירופה כבר לא מאוחדת. כך שבלעדיהן, בעצם, זה כבר סוף האיחוד. מכיוון שכך, אם מדינה כמו צרפת או איטליה תצאנה מהאיחוד, כולם יפגעו בצורה משמעותית, כי ההסדרים הקיימים כבר לא יחזיקו, ועד שיהיו הסדרים חדשים יקח זמן.

לכן, יש מקום להאמין שהפוליטיקאים גם בצרפת ואיטליה ימנעו מעזיבה של האיחוד. אבל כמו השחקנים שלא מבינים שלפני שהם מחליטים על הסכום שהם בוחרים, צריך לחשוב כמה צעדים קדימה,  בהחלט יש חשש שהמצביעים יצביעו למי שמבטיח שלחשוב על צעד אחד זה יותר ממספיק.

 

 

 

Page 1 of 35  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית חינם עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום