עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

רפי כהן |  מנהל השקעות בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

חברות מקומיות הפועלות בישראל נהנות משקל חזק ומצמיחה בשוק הישראלי והגידול בצריכה הפרטית. 

שנה לא קלה עוברת על חברות הייצוא בישראל אשר מושפעות מהתחזקות השקל אל מול סל המטבעות. עיקר ההכנסות מתקבל במט"ח, וחלק ניכר מההוצאות – שכר עבודה ושירותים, משולמים בשקלים. החברות נפגעות מהמרת המט"ח ויוצרות לחץ גובר של ביקוש לשקלים, אותו ביקוש שבנק ישראל מנסה לרסן.

מתחילת השנה התחזק השקל מול הדולר ב- 6% ומול סל המטבעות בכ- 4%.

בנק ישראל אשר פועל לריסון השפעת העודף הנוצר בחשבון השוטף (עודף הכנסות על הוצאות), רוכש דולרים במטרה לבלום את התחזקות השקל ומתמודד מול לחצים גבוהים נוספים המגיעים מספקולנטים אשר רואים בישראל כלכלה יציבה וחוף מבטחים, לחץ נוסף התורם לייסוף זה.

לאחר שיתרות המט"ח של בנק ישראל חצו את רף ה- 100 מיליארד דולר עם רכישות של מעל 4 מיליארד דולר מתחילת השנה, נטען ע"י בנק ישראל, שהיחס בין גידול היתרות, לבין התוצר נשמר סביב ה- 30%, כך שהגידול ברכישות הוא פחות או יותר בקצב הצמיחה של המשק, והפסקת ההתערבות עלולה להוביל למהלך חד של התחזקות השקל. הפסקת ההתערבות תתאפשר רק במידה ומצב המשק יהיה מספיק טוב כדי לספוג הפסקת התערבות וגידול הרווחיות של החברות הישראליות.

חברות הייבוא אשר נמצאות מצידה השני של הסקלה וניהנות משקל חזק, גוזרות את מרבית הרווח הנוצר מהתחזקות השקל , ולא מגלגלות אותו הלאה לצרכן. הצרכן הישראלי נהנה בעיקר דרך רכישות תוצרת חוץ, הזמנות מאתרים בחו"ל וטיולים בעולם, אולם חשוב לציין שהיקף הוצאות אלה הוא שולי.

בבחינת מצב המשק בשנת 2016 וברבעון הראשון של 2017, נמצא המשק הישראלי במצב חסר תקדים בו הצמיחה גבוהה, האבטלה בשפל, המטבע חזק, מחירי הסחורות נמוכים והאינפלציה סביב האפס. כל אלה יוצרים כדאיות מוחלטת להשקעה בחברות אשר ניהנות מפרמטרים אלה ומוכרות לשוק הישראלי.

בשנת 2016, מדד ת"א 100 שהוא המדד המוביל ומהווה תמונת מצב על השוק בישראל, השיא תשואה שלילית של 2.5%, אולם אם נבחן את שני המדדים שמרכיבים אותו נראה שקיימת שונות גבוהה בין מדד ת"א 25 שירד ב- 3.79% לעומת מדד 75 שעלה ב- 17.27%, וזאת כיוון שמשקלות החברות הגדולות מוטות חו"ל היו גבוהים בפער משמעותי מהחברות הקטנות יותר- עוולה אותה מנסה לתקן כעת הבורסה במסגרת הרחבת המדדים, באמצעות הוספת 10 חברות למדד החדש שנקרא "ת"א 35",  והורדת המשקלות של החברות הגדולות במדד.

פעולה זו הגדילה את החשיפה לפעילות המקומית, אולם מגמה זו נמשכה גם מתחילת השנה, והפער ממשיך להתרחב כאשר מדד ת"א 90 שהחליף את מדד ת"א 75 עלה ב- 10% בקירוב לעומת מדד ה- 35 שהחליף את מדד ת"א 25, אשר ממשיך לרדת ב- 5% בקירוב.

מתוך מדד ת"א 35 ישנן 12 חברות דואליות, והן מהוות 46% ממשקל המדד (נסחרות במקביל בבורסה בחו"ל, שם עיקר הפעילות של החברה, והשער בתל אביב נגזר מהשווי שם), לעומת מדד ת"א 90 בו 17 חברות דואליות אשר משקלן במדד הוא רק 22%.

בבחינת החברות שהציגו ביצועי חסר בשנת 2016 בלט בעיקר סקטור הפארמה ובראשן: טבע, פריגו ומיילן. המשך ביצועי החסר גלשו גם לשנה הנוכחית כאשר סקטור זה הופך למשקולת כבדה על ביצועי מדד ת"א 35 עם משקל כולל של כ- 25% ממדד זה.

בבחינת הסקטורים שהציגו ביצועים טובים שהכו את מדד ת"א 125, בלטו: הנדל"ן המניב, בנקים, תעשייה מקומית, תיירות, בנייה ומגזר השירותים.

בין החברות אשר ניהנות מהגידול בצריכה הפרטית נציין לדוגמא את שופרסל ורשת האופנה המובילה פוקס. שופרסל, שניהנתה מגידול בכוח הקנייה של הצרכנים הציגה גידול במכירות מסניפים זהים ב- 4.4% וגידול במכירות למ"ר ב-7%.

גם פוקס הציגה גידול של 5% בהכנסות מנכסים זהים ביחס לשנת 2015. ביצועי המניות של שתי החברות הנ"ל הציגו תשואה של כ- 20% מתחילת השנה.

המרוויחות משגשוג רשתות האופנה והקמעונאות הן חברות נדלן מניב מסחרי. הבולטות והרווחיות בהן: עזריאלי, מליסרון, וביג שהכנסותיהן מושפעות בין היתר בפדיון החנויות, הציגו גידול ב- NOI מנכסים זהים של בין 2%-3% וביצועי המניות שלהן הניבו תשואה דו ספרתית מתחילת השנה.

מי שמניח שהשקל ימשיך להתחזק או ישמור על רמתו הנוכחית החזקה והפעילות במשק תמשיך להתרחב, יבחר במניות ספציפיות שעיקר פעילותן תלוי בביקושים בשוק המקומי צפויה להכות את המדד. מניות אלה באות לידי ביטוי באמצעות השקעה במדד ת"א 90, אשר לו חשיפה רחבה יותר לשוק המקומי ורמת המכפילים הממוצעת בו ירדה מ- 27 לפני 5 שנים ל- 14.5 היום.

  זהו את עצמכם: לא יודעים על הניצול הכלכלי או יודעים ומתעלמים? ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר, 26.3.2017 לוואלה!NEWS. 

בכל פעם שאנחנו קונים מוצר, אנחנו משפיעים על היצרנים והעובדים שלהם. אמנם, בסביבה הכלכלית הרגילה שלנו זה לא מעניין אותנו וגם לא צריך לעניין אותנו, כי כולנו פועלים כדי לשפר את המצב שלנו. אבל האם הידיעה שילדים בני 6 קוטפים את הקקאו, תגרום לנו לא לא לאכול יותר שוקולד?

"כמה פעמים יכול אדם לסובב את הראש, ולהעמיד פנים שהוא פשוט לא ראה".  שואל חתן פרס נובל לספרות בוב דילן באחד משיריו. לדעתו, התשובה עפה לה ברוח, אבל נראה שהתשובה האמיתית היא, פחות או יותר: לנצח.

בהרבה מהפעולות שלנו, אנחנו משפיעים בדרכים עקיפות על הרווחה של אנשים אחרים. כשאנחנו קונים מוצר, אנחנו משפיעים על הרווחה של היצרנים, ושל העובדים שלהם. בסביבה הכלכלית הרגילה, זה לא מעניין אותנו, וגם לא צריך. אנחנו פועלים כדי לשפר את המצב שלנו, וכך גם כל האחרים.

אבל לעתים, הפעולות שלנו ממש מזיקות לאחרים. לפעמים, אנחנו גם יכולים לפעול כדי לשנות את המצב, אבל יש לזה עלות. במצב כזה, יש לנו כמה אפשרויות. הראשונה, היא לדעת שאנחנו מזיקים לאחרים, ולפעול כדי לשנות את הדברים, גם אם יש לזה מחיר. השנייה, היא לדעת שאנחנו מזיקים, ולהמשיך לפעול באותה צורה. השלישית, פשוט לא לדעת שאנחנו מזיקים, ולעשות מה שטוב לנו.

בניסוי פשוט שנערך כדי להדגים את זה, קולגה שלי בשם ואן דר וילה נתן לנבדקים להחליט איך לחלק כסף בינם לבין אדם נוסף. כדי לעשות את הדברים מעניינים, הנבדקים ידעו שהחלוקה יכולה להתבצע לפי אחד משני מצבים:

במצב הראשון, הנבדקים ידעו שאם הם יבחרו באפשרות הראשונה, הם יקבלו 10 אירו, והאדם האחר יקבל אירו אחד. אם הם יבחרו באפשרות השנייה, הם יקבלו 6 אירו, וגם הנבדק השני יקבל 6. אם, לעומת זאת, מדובר במצב השני, אז אם הם יבחרו באפשרות הראשונה, הם יקבלו 10 אירו, והאדם השני יקבל 6. אם הם יבחרו באפשרות השנייה, הם יקבלו 6, והאדם השני יקבל אירו אחד.

כך שבמצב הראשון, בחירה באפשרות הראשונה היתה פעולה אנוכית שמשאירה את הבוחר עם הרבה ואת האדם השני עם מעט. במצב השני, האפשרות הראשונה היתה הבחירה העדיפה לשני המשתתפים.

הנבדקים לא ידעו איזה משני המצבים מתקיים, אבל לפני שהם בחרו, הם יכלו לברר את זה. למרות שהבדיקה היתה ללא עלות, בערך שליש מהנבדקים העדיפו שלא לברר. באופן לא מפתיע, כל אלו שבחרו לא לברר, גם בחרו באפשרות הראשונה, זאת שתמיד נותנת להם את הרווח הגבוה. כמו בשיר של דילן, הם הפנו את המבט הצידה, ואז הם יכלו לבחור מבלי להיות מוטרדים מהאפשרות שהצד השני ישאר כמעט בלי כלום.

אלו שכן בחרו לברר, התחלקו בערך חצי-חצי. חצי בדקו, ואז בחרו בכל מקרה באפשרות שהיתה עדיפה בשבילם, וחצי בחרו באפשרות שחילקה את הכסף בצורה הוגנת.

כך שאפילו במעבדה, חלק לא מבוטל מהאנשים בוחר לא לדעת, כשיש להם מה להרוויח מחוסר ידיעה. במציאות, מסתבר שהחלק שמעדיף לא לדעת הוא הרבה יותר גדול. דוגמא אחת היא השוקולד שכולנו אוכלים. כ- 70% מהקקאו בעולם מגיע מגאנה ומחוף השנהב. החקלאים שמגדלים את הקקאו מרוויחים כשני דולר ליום, וכדי להשאר עם רווחים, הם משתמשים בילדים כעובדים. חלק לא מבוטל מהילדים הללו, מועסקים בתנאים של עבדות. המצב קצת משתפר בשנים האחרונות, אבל, עדיין, הרבה מהילדים הללו לא לומדים כלל בבית-ספר, וכמחצית מהם סובלים מחתכים ופצעים שנגרמים מעבודה עם  מצ'טה, בה הם משתמשים מאז שהם כבני שש.

לו היינו צריכים לקחת את זה בחשבון בכל פעם שאנחנו אוכלים קוביה של שוקולד, ייתכן שהיה אובד לנו חלק מהתיאבון. לכן, זה לא מפתיע שרוב האנשים בוחרים לא לדעת מי מגדל את השוקולד שלהם, וגם אם הם בכל זאת יודעים מה קורה בגאנה וחוף השנהב, להאמין שהם קונים שוקולד שמיוצר במקומות אחרים. מה גם שכדי לשנות את הדברים, צריך לשלם יותר על השוקולד, ולגרום לכך שהרווחים של החברות המערביות שמייצרות את השוקולד יחתכו, מה שיפגע בבעלי המניות שלהן, כלומר החוסכים באירופה, ארה"ב, וגם ישראל.

מה שעוד יותר עצוב הוא שאם וכאשר מתנהל קמפיין אמיתי כדי לעצור תופעות כאלו, בדרך כלל הוא מתנהל על ידי אינטרסנטים שרוצים להגדיל את הרווחים שלהם על חשבון אותם עובדים מסכנים במקומות אחרים.

הנסיון מהעבר מוכיח שהחברות המערביות ילחמו באמת בעבדות הילדים מיוזמתן, רק אם חקלאי השוקולד העניים יתאגדו כדי לייצר את השוקולד בעלויות נמוכות. אם הדבר יקרה, החברות המערביות תהיינה הראשונות לשכנע את הצרכנים בעולם המערבי לקנות רק שוקולד יקר, כזה שלא ייוצר בתנאי עבדות, כי החברות היחידות שיוכלו לשלם את המחיר של קקאו ללא עבדות אלו החברות המערביות הגדולות. במקרה כזה אומנם תהיה פחות עבדות ילדים, אבל המחיר שהחקלאים העניים של אפריקה ישלמו הוא האובדן של החברות שיקימו, עם הסיכוי שהחברות האלו יעזרו להם להפוך לעצמאים.

 

לארכיון המאמרים לחץ כאן >> 

 

  לפני 21 שנה חזה ביל גייטס את השינויי שמתרחש נגד עינינו: תחום התקשורת והכבלים מאבד מכוחו ומולו מתעצמות חברות המדיה והבידור | התוכן הוא המלך החדש?נראה שכן.

גל ראלי |  אנליסט  | קבוצת ההשקעות אינפיניטי (15.13.17)

לפני 21 שנים בשנת 1996 פרסם ביל גייטס מאמר שכותרתו הייתה "התוכן הוא המלך" העוסק בשינויים בתעשיית המדיה, הטלוויזיה  והאינטרנט בארה"ב. "תוכן הוא התחום העיקרי שחברות יצליחו לייצר ממנו כסף בעולם האינטרנט, בדיוק כפי שהיה בתחום השידור בכבלים. מהפכת הטלוויזיה שהחלה לפני חצי מאה הולידה מספר תעשיות, ביניהן: ייצור טלוויזיות, ותשתיות כבלים, אך התחום שישרוד בטווח הארוך הוא התחום שמשתמש בפלטפורמה הזו כדי לספק מידע ותוכן".   

תחום התוכן והבידור האמריקאי עובר בשנים האחרונות שינוי מבני ויוצר הזדמנויות השקעה מעניינות. ב-4 השנים האחרונות השיג מדד חברות המדיה והבידור בS&P תשואה עודפת של 13% על מדד הS&P 500 - , וכמעט 47% מעל מדד חברות התקשורת והכבלים  רצ"ב גרף:

החברות בענף זה מאופיינות ברמת מכפילי רווח סביבות ה22.5 וקצבי שנתיים צמיחה של 7-8% בהשוואה למכפיל רווח ממוצע 26 וקצב צמיחה של  5-6% בממוצע במדד ה- S&P 500.

 עולם המדיה משנה צורה

שוק הבידור והתוכן העולמי מוערך בכ-1.5 טריליון דולרים, כאשר השוק האמריקאי לבדו מהווה כשליש מהשוק העולמי. תחום המדיה מתחלק למספר ענפים וכולל הפקות תוכן לטלוויזיה, תעשיית סרטי קולנוע, שידורי ספורט, תוכן מודפס ודיגיטלי. חברות התוכן הגדולות פעילות ברובן לפחות ב-2 ענפים.

עד לפני מספר שנים תחום התוכן לטלוויזיה היה מקור ההכנסה העיקרי של החברות והיווה כ-30% מפעילותן, אך בשנים האחרונות חלה דעיכה בצמיחה עקב שינוי בטעמי הצופים המתבטא במעבר מתוכן כללי לתוכן לפי דרישה בערוצים מכוונים ודיגיטליים.

בכדי להתאים את עצמם לעולם המתחדש החלו חברות המדיה להשקיע בתחום הדיגיטלי. כך, ענקית המדיה Comcast הודיעה לאחרונה על השקעה של חצי מיליארד דולר באפליקציית סנפצ'אט. בנוסף, תאגיד המדיה NBC מושקע בפורטל האינטרנטי BUZZFEED הפופולארי בקרב צעירים, באתר החדשות לנוער Vox ובפורטל הספורט SportsEngine . סך ההשקעות של NBC בתחום הגיעו כבר 1.5 מיליארד דולר ב-18 החודשים האחרונים.

האסטרטגיה העסקית העומדת מאחורי מהליכים אלו היא ההבנה שהצופים הצעירים (דור הY  ודור הZ ) מעדיפים להיחשף לתוכן ע"פ דרישה דרך האינטרנט ולא דרך הערוצים המסורתיים. ע"פ המחקר שנעשה ע"י חברת EMarketer, מספר הצפיות החודשיות בתכנים דיגיטליים צפוי לעמוד על 730 מיליון בשנת 2020 ולהתקרב למספר הצפיות בתחום הטלוויזיה המסורתית שעומד היום על 1.1 מיליארד צפיות בחודש. גם חברות הפרסום רואות את המספרים ומפנות משקל רב יותר לפרסום בערוצי האינטרנט בדגש על הרשתות החברתיות.

לחברות התוכן נוצרת כאן הזדמנות היסטורית ליצור שיתופי פעולה חשובים עם רשתות חברתיות ופלטפורמות מדיה חדשות הצפויים להגדיל את כמות התוכן הנרכש ולהגיע לקהלים רחבים יותר. ההערכה היא, שהעתיד של הטלוויזיה ישתלב באופן מלא בתוך הרשתות החברתיות לצורך צריכת וידיאו ולכן חברות התוכן ישחקו תפקיד משמעותי במיצוב חברות האינטרנט ויהנו מחוזים ארוכי טווח שצפויים להניב לחברות אלה תזרים יציב.

מלחמת המיזוגים מתחדשת

שירותי התוכן עברו אבולוציה בעשור האחרון - התוכן אשר בעבר שודר באמצעות חברות כבלים מסורתיות הצריך השקעה בתשתית לוגיסטית (כבלים, לוויינים, ממירים) המתאימה לערוצי תוכן כללי, עבר בהדרגה לשירותי תוכן ממוקד ולסלקטיבי (חבילות הערוצים), תוכן על פי דרישה (VOD) ועובר ממימד הכבלים למימד האינטרנטי, מה שהופך את התוכן לזמין גם במכשירי הסלולר והטאבלט. מגמה זו הפכה למעשה את חברות התשתית והכבלים לחברות "ברזלים" ואת חברות התוכן  לסחורה חמה.

זוהי סחורה כל כך חמה, עד כדי כך שחברות הכבלים המסורתיות החלו במלחמת מיזוגים אשר הגיעה לכדי נקודת רתיחה בשנת 2016. הדוגמה הבולטת ביותר היא הצעת הרכש של ענקית התקשורת אמריקאית (AT&T (T US לתאגיד המדיה טיים וורנר (TWX US) בסכום של 85 מיליארד דולר, מה שהופך את העסקה הזאת, במידה ותצא לפועל, לעסקה הגדולה ביותר בהיסטוריה, שנעשתה בתעשיית המדיה. 

מהלכים אלו מטשטשים את הגבולות בין חברות המפיקות לחברות שמספקות תכנים, מה שיציף ערך לחברות המדיה. בנוסף, אנו צופים כי חברות אחרות בתחום הבידור יבצעו ספין אוף לחטיבות התוכן שלהן. בין החברות הפוטנציאליות נזכיר את: SONY, AMC, Comcast  ועוד.

מיזוגים ורכישות בתחום המדיה

תאריך

חברה רוכשת

חברה נרכשת

שווי מצרפי (לפי מחיר עסקה)

מכפיל EBITDA עתידי

אוק-16

AT&T*

   Time warner

108.7B$

13.14x

יונ-16

Lions Gate

    Starz

4.4B$

9.4x

אפר-16

Comcast

   Dreamworks

4.1B$

37x

פבר-13

Comcast

   NBCU

$39.4

9.5x

העסקה טרם קיבלה אישורים רגולטורים*

 

מקור: בלומברג

 

חיים בסרט

תחום נוסף שנמצא בתנופה מחודשת בשנים האחרונות הוא תחום הפקות הסרטים, אשר צומח ברמה דו-ספרתית גבוהה. התחום מהווה כבר 15% מסך הכנסות חברות המדיה וחלקו עולה באופן עקבי. ענקיות המדיה: דיסני, טיים וורנר, פוקס ו NBC גילו את הפוטנציאל, ולפי הערכות, היקף ההכנסות  מסרטי קולנוע צפוי לעמוד על למעלה מ-40 מיליארד דולר בסוף שנת 2017 ועל 50 מיליארד דולר בשנת 2020.

הסיבה המרכזית היא שמספר הסרטים המוגדרים כשוברי קופות, עולה משנה לשנה וצפוי לעמוד על 10 סרטים בשנת 2017. לדוגמה, חברת דיסני צפויה להפיק ב-3 שנים הבאות 13 סרטים חדשים  מסדרת גיבורי העל של MARVEL.  בסה"כ בתעשייה צופים לעוד 41 סרטי שוברי קופות ב-3 שנים הבאות וכל עוד שהצופים יצביעו ברגליים ובכיס מגמה זו צפויה להמשיך ולהתחזק.

כיצד ניתן להיחשף לתחום התוכן האמריקאי?

ניתן להיחשף לתחום התוכן האמריקאי באמצעות ETF הנסחר בארה"ב בשם PowerShares Dynamic Media  (PBS US). התעודה כוללת 31 חברות מובילות בתחום כמו:  Time Warner, Disney, Yahoo ו- Facebook. שני הסקטורים העיקריים הם: חברות תוכן (70%), וחברות טכנולוגיה (20%). לצד היתרונות המוזכרים לעיל יש לזכור כי תחום זה חשוף לרגולציה בתחום המיזוגים ורכישות ולשינויים המושפעים מטעמי הצרכן.

  מתי אתם עושים דברים כי זה מה שאתם רוצים, ומתי בגלל שתמרנו אתכם לרצות אותם?

בעידן הפייסבוק והלייקים חברות מנצלות את המידע שאספו עלינו כדי למכור לנו מוצרים,

רעיונות וגם מועמדים בבחירות. הנשיא טראמפ, למשל...

מתי אתם עושים דברים כי זה מה שאתם רוצים, ומתי בגלל שתמרנו אתכם לרצות אותם?
בעידן הפייסבוק והלייקים חברות מנצלות את המידע שאספו עלינו כדי למכור לנו מוצרים,
רעיונות וגם מועמדים בבחירות. הנשיא טראמפ, למשל

 

ד"ר אביחי שניר- כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.

(18.03.17)

  למה אנחנו עושים דברים? אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו עושים אותם כי אנחנו החלטנו. אבל הרבה פעמים, אפילו אנחנו לא יודעים למה החלטנו לעשות את מה שעשינו. מי שיודע את זה, יכול לנצל זאת...

 אחת הדוגמאות המפורסמות היא ניסוי שבו קבוצה של נבדקים התבקשה לבצע משימה משעממת במשך שעה, תמורת תשלום. בתום שעה, ניגש עורך הניסוי לכל אחד מהנבדקים שיצאו. למחציתם הוא הציע דולר אחד, כדי שיגשו לאדם שעוד לא ביצע את המשימה וישכנעו אותו שמדובר במשימה מעניינת. למחצית השניה הוא הציע סכום משמעותי יותר.

התברר שכמעט כל הנבדקים הסכימו לבקשה, אך היה הבדל משמעותי בין אלו שקיבלו דולר אחד לבין אלו שקיבלו סכום משמעותי. בשאלונים שנערכו בתום הניסוי, הנבדקים שקיבלו דולר אחד כדי לשכנע אחרים  שהמשימה מעניינת, באמת האמינו שמה שהם עשו אכן היה מעניין. לעומתם, אלה שקיבלו סכום משמעותי יותר, חשבו שהמשימה לא היתה מעניינת, והסיבה היחידה שגרמה להם לשכנע אחרים לבצע אותה היתה הכסף שיקבלו.

החוקרים קוראים לתופעה הזאת: דיסוננס קוגנטיבי.

מאז, כשרוצים לגרום לכם לעשות דברים מתוך אמונה, עושים שני דברים. הראשון, גורמים לכם לעשות את זה. השני, גורמים לכם לשאול את עצמכם למה עשיתם את זה. אז קורה מה שקרה לנבדקים בניסוי: מי שעושה דברים בלי לקבל תמורה ראויה חייב לשכנע את עצמו שהוא עשה את זה כי הוא נהנה. מאותה נקודה, הוא ימשיך לעשות את אותו הדבר, פשוט כי הוא כבר שכנע את עצמו שזה כיף גדול.

 דוגמא שנייה מוכרת לכל מי שעשה קניות. אתם מגיעים לחנות כדי לרכוש מוצר מסוים, ששמעתם שנמכר במחיר נמוך במיוחד. המוכר מתנצל, ומודיע שהמוצר שחיפשתם בדיוק אזל, אבל יש מוצר דומה במחיר קצת יותר גבוה. כעת, יש לכם שתי אפשרויות: לוותר על רכישת המוצר, או לרכוש את המוצר החלופי שלא בהכרח רציתם. במצב כזה, הרבה אנשים רוכשים את המוצר החלופי, כי הם משכנעים את עצמם שהם באו בשביל המוצר, ולא רק בשביל המחיר.

 דוגמא שלישית היא ה"רגל בדלת": מבקשים מכם לעשות משהו קטן. לשם הדוגמא, לחתום על עצומה שקוראת לממשלה להאכיל את חתולי הרחוב, או לשלוח סיוע הומניטרי למדינה שאין לכם מושג היכן היא ממוקמת על המפה. מבחינת החותם, אין לכך עלויות, ולכן לא מעט אנשים חותמים. אחרי מספר ימים, אותו אדם שביקש מכם לחתום על העצומה, מבקש מכם לתרום לאותה מטרה בדיוק. מה אתם יכולים לעשות? לתרום או לסרב ולהראות כאנשים לא עקביים.

דרך אגב, אותה שיטה משמשת את אלו שמזמינים אתכם לערבי מכירות: שכנעו אתכם להגיע לערב המכירות כדי לקבל קפה ועוגה ולשמוע את ההצעה. אולם, אחרי שכבר הגעתם, האם תצאו בלי לבצע הזמנה? תשאלו עד כמה זה אפקטיבי  את כל האנשים שקנו יחידות דיור ומשלמים במשך שנים על משהו שהם כמעט ולא משתמשים בו.

 יש גם שיטות נוספות, ומאד יעילות בהזדמנויות שונות. אבל מה שמפחיד באמת בעידן המודרני, הוא שאנשים שונים מושפעים במידה שונה מכל אחת מהשיטות. חלקנו מאד יעילים בלהתחמק משיטת "הרגל בדלת", אבל פחות יעילים כאשר מפתים אותנו במחיר נמוך, וגורמים לנו לקנות במחיר גבוה. חלקנו רגישים לדברים אחרים. בעידן המודרני, שבו כל כך הרבה מידע נאסף עלינו, בכל כך הרבה דרכים שונות, זה הופך להיות מאד קל ללמוד לאיזו שיטה כל אחד רגיש.

חשבו כמה מידע אתם חושפים בפייסבוק על הדברים שאתם אוהבים או לא. חשבו על כל הפעמים  שרכשתם מוצרים באתר מקוון ותוך כדי לימדתם את מי שמנהל אותו מה גרם לכם לקנות, ומה גרם לכם לחפש במקום אחר, או על כל הפעמים  שרכשתם מוצרים באמצעות כרטיס מועדון.

כל המידע הזה נאגר, וחברות שמתמחות בעיבוד מידע בונות פרופילי לקוחות. את המידע הזה מנצלים אחר כך, כשמוכרים לנו מוצרים, רעיונות ומועמדים. הנשיא טראמפ, למשל, העסיק חברה שהתפקיד שלה היה לנסח קמפיין אישי לבוחרים מסויימים, שלפי  המידע שנאסף עליהם היו מתנדנדים. כך שהשאלה האם אנחנו עושים דברים כי אנחנו רוצים או בגלל שתמרנו אותנו לרצות, הופכת להיות רלוונטית היום יותר מתמיד.

  "פערים בשכר הנשים? זה נובע גם מפערים בחלומות". 

ד"ר אביחי שניר- כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.(6.3.2017)

ניטשה כתב כי "רק האנשים החזקים יכולים להגשים את רצונותיהם, אבל אפילו החזקים ביותר לא יכולים לרצות את כל מה שהם היו חושקים בו". על פי סקר שערך מכון המחקר גיאוקטוגראפיה עבור מכללת סמי שמעון לגבי שאיפותיהן לעתיד של נשים, נראה שהמשפט הזה מתאר בצורה נפלאה את עתידן של נשים בשוק העבודה.

מהסקר עולה, ראשית, שיש פער משמעותי בין החלומות של צעירות ובין המציאות של הבוגרות יותר. התרשים הבא מתאר את אחוז הנשים שמעוניינות ללמוד, או לומדות מקצועות בענפים שונים. מצד שמאל של תרשים מס' 1 אפשר לראות שכמעט 40% מבנות ה- 14-17 חושבות שילמדו מדעי ההיי-טק או תחומים קרובים. רק רבע מאלו שמגיעות לגיל שבו ניתן ללמוד את התחומים האלו, אכן עושות זאת. תופעה דומה מתרחשת בתחומים היוקרתיים של פסיכולוגיה ורפואה. רבות חושבות שילמדו ויעסקו בתחום, אך הרבה פחות מגיעות לשם.

מה שעוד ניתן לראות הוא, שכמו שניטשה חשב, החופש לחלום תלוי בכוח שאתו מתחילים. נשים שמתחילות במעמד חברתי-כלכלי גבוה מאמינות הרבה יותר שהן ילמדו ויעסקו בהיי-טק או בפסיכולוגיה, בהשוואה לנשים בעלות הכנסה פחותה. בישראל של 2017, מעמדך החברתי כלכלי משפיע מאד על מה שאתה מרשה לעצמך לחלום ולהשיג.

דבר דומה אפשר לראות גם כששואלים את הנשים עד כמה חשוב להן השכר ויוקרתיות המקצוע כשהן בוחרות עבודה. כמעט 70% מאלו שמגיעות מאשכולות חברתיים-כלכליים עליונים, אומרות שהדבר חשוב להן. פחות מ- 60% מאלו שמגיעות מאשכולות חברתיים-כלכליים נמוכים מצהירות שמשכורת גבוהה חשובה להן. עבורן, כנראה שמספיק שתהיה עבודה, ואם אפשר, כזו שתהיה מעניינת.

אולם, המחסומים על היכולת לחשוב מתחילים עוד קודם. לפני מספר חודשים היתה לי פגישה  עם מנהלי כוח האדם של עירייה גדולה, בנושא שכר הנשים. עלתה שאלה מדוע שכר הנשים נמוך משכרם של עובדי נקיון, למשל, ואחד הנוכחים בישיבה ענה שהדבר טבעי לחלוטין. לעובדי הנקיון יש וועד חזק, והוא יודע לדאוג לשכר העובדים. למורים (שמרביתן בעצם מורות) אין וועד כזה, ולכן, בדרך הטבע, השכר שלהן נמוך יותר. מה שהשאיר אותי עם הרושם שהדרך לפתור את בעית השכר הנמוך של הנשים הוא ללמד אותן להיות תחרותיות יותר, כדי שכשדברים יגיעו להשוואת שכר, מורות לא תדורגנה אחרי עובדי נקיון.

לאחר מכן, סיפרתי את הסיפור לידידה, ומתגובתה, הבנתי שגם היכולת שלי לחשוב שבויה במגבלות שבהן גדלתי. היא הזכירה לי שנשים עושות המון דברים מאד יצרתיים, ושיש להן חשיבות חברתית עצומה: הן מחזיקות בית, הן מולידות ילדים, הן מגדלות ילדים. למעשה, בלעדיהן, אין בכלל חברה מסודרת. כמה משלם להם השוק על כל התרומה האדירה הזאת לתהליך הייצור? התשובה היא אפס.

נכון, הממשלה מעניקה להן את חופשת הלידה, ויש מדינות המעניקות הטבות נוספות. אבל עדיין, אם הממשלה צריכה להתערב, זה סימן שיש כשל שוק. כלומר, השוק לא יודע לתמחר מוצר שהחברה מעריכה במחיר גבוה. אם כך, השאלה אינה למה נשים הן לא יותר תחרותיות, או למה נשים לא יודעות לדרוש בשוק העבודה, אלא למה השוק מתעלם מכל מה שנשים מייצרות, ומתייחס לכך כאל מובן מאליו. לכן, אולי הגיע הזמן שלא הנשים ישתנו, אלא השוק. מסתבר שאנחנו כל כך רגילים לחשוב על תוצרת רק במונחים של מוצרים ושירותים שעליהם משלמים, שכנראה שאפילו הנשים כבר לא באמת חושבות ומעריכות את תרומתן לתהליך הייצור.

 

 תנופת הבנייה בארץ וכיצד ניתן להרוויח מכך?

 כל הסימנים מורים על כך שתנופת הבנייה בישראל בשנתיים האחרונות צפויה להימשך, ועימה גם התיאבון של המשקיעים לנסות להרוויח מהמגמה הזו. בעוד שהשקעה בחברות המבצעות חושפת את המשקיע לסיכונים שאינם קשורים בהכרח בענף,השקעה בספקיות לחברות הבנייה כרוכה בסיכון נמוך יותר.

עידן לוי |  אנליסט קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

6.3.17

 הפוקוס התקשורתי סביב עליית מחירי הדיור מותיר בצל את תנופת הבנייה שחלה בארץ. מסיבוב קצר בערים, לא ניתן שלא להבחין במנופים הממלאים את שמי הארץ בשנים האחרונות. קצב התחלות הבנייה זינק משפל של 30 אלף דירות בשנה באמצע העשור הקודם לקצב שנתי של למעלה מ-50 אלף דירות בשנתיים האחרונות. מחקר אחרון של בנק ישראל מצא כי גם נתון זה מוטה כלפי מטה בשנתיים הראשונות שלאחר פרסומו, כך שככל הנראה קצב התחלות הבנייה בפועל גבוה יותר.

ריבית בנק ישראל הנמצאת בשפל היסטורי משפיעה הן על עלות המשכנתאות והן על התשואה האלטרנטיבית בשוק אגרות החוב. שוק התעסוקה מפגין חוזק עם שיעור השתתפות הולך וגדל ושיעור אבטלה נמוך. בנוסף, ניכרת העלייה בהכנסה הפנויה של משקי הבית. כל הגורמים הללו, בשילוב הצמיחה הכלכלית הגבוהה והסביבה המאקרו כלכלית הטובה בארץ, תומכים בהמשך הביקוש לרכישת דירות.

גורמים נוספים שצפויים לתמוך במגמה זו, הם:  הגידול העקבי באוכלוסייה, אשר מוביל לביקוש דמוגרפי המוערך ב-41 אלף יח"ד מדי שנה, במגזר היהודי בלבד, לפי מחקר של בנק ישראל. גורם נוסף, מחסור דירות מצטבר המוערך בטווח  של כ-100-40 אלף יח"ד (שנבע מקצב בנייה איטי בעשור הקודם).

גורם נוסף הינו מספר הצעדים אותם נקטה הממשלה בשנים האחרונות במטרה להגדיל את היצע הדירות, וביניהם: בנייה יזומה ע"י המדינה במסגרת מכרזי מחיר למשתכן, הסכמי הגג שנחתמו עם רשויות מקומיות לצורך קידום בנייה למגורים בהיקף של 158 אלף דירות בשלושת השנים האחרונות, עלייה משמעותית בהיתרי בנייה, תכנון ושיווק יחידות דיור בשנים האחרונות, חתימת הסכמים לגיוס עובדים זרים לענף הבנייה, מהלך אשר צפוי לשחרר את צוואר הבקבוק בענף ובעיקר ההסכם הצפוי מול סין להגעת 20,000 עובדים. כניסת חברות בנייה זרות לארץ שמחויבות בתנאי המכרז לבנייה שנתית של 7,000-8,000 דירות בכל שנה בשנים הקרובות, ביחד עם המשך שיווק פרויקטים נוספים ותחילת בנייה בפרויקטים של מחיר למשתכן בהם כבר הוגרלו הזכאים, יוצרים קצב בניה מינימלי גבוה לשנים הקרובות שאינו רגיש למחירי הדיור. לכן, קצב התחלות בנייה של 60 אלף יח"ד בשנה נראה כיעד ריאלי לשנים הקרובות.

 מנגד, במידה ותחול ירידת מחירים חדה, צפויה האטה בקצב התחלות הבנייה, כפי שקרה בתחילת העשור הקודם. הגורמים שיכולים להוביל לירידת מחירים, אם כי קשה להעריך את עוצמת השינוי , הינם:

עליית מלאי הדירות החדשות למכירה שעבר את 31,000 דירות לעומת שפל של 15,000 דירות  בתחילת העשור הנוכחי, ירידה מסוימת במספר העסקאות ומכירת הדירות החדשות לעומת שיאי סוף השנה הקודמת, יציאת משקיעים מהשוק עקב הכבדות המיסוי בשנים האחרונות, העלאת מס רכישה, ביטול פטור ממס שבח ומיסוי דירה שלישית.

בחודשים האחרונים מתפרסמים נתונים ע"י משרד האוצר  על קצב ושיעור רכישות  נמוך של משקיעים ואף מעבר לרכישות נטו שליליות.

נוסיף לכך, את הסיכון העיקרי שהינו העלאת ריבית .

לעת עתה, הגורמים התומכים בהמשך תנופת הבנייה אינם צפויים להיעלם. הגדלת ההיצע הינו הפתרון היחיד לבעיית מצוקת הדיור. חשוב לציין, כי עקב התלות הגבוהה והמעורבות הרבה של הממשלה, השינויים בענף הבנייה מתחוללים בצורה איטית מאוד, זאת בשונה מענפים אחרים בהם המגמה יכולה לבצע פניית פרסה במהירות. לכן, גם אם נראה הקפאת מחירים או אפילו שחיקה איטית, התחלות הבנייה לא צפויות להיפגע בצורה משמעותית.

ענף השיפוצים נהנה מגאות בשנים האחרונות, כפי שמשתקף מביצועי החברות בתחום והדיווחים השונים שכן אין נתונים רשמיים אמינים על הענף לאור היקף הכלכלה השחורה בו. עליית שווי הנכסים מגדילה את הכדאיות בשיפוץ הדירה לצורך העלאת שוויה / תקבולי שכר הדירה שהיא מניבה. העלייה בהכנסה הפנויה, ועמה העלייה ברמת החיים, תומכת בגידול הפעילות בענף. הגידול בהיקף העסקאות, בעיקר בדירות יד שנייה, תורם אף הוא, היות ואדם שרוכש דירה חדשה לרוב משפץ אותה טרם כניסתו. בענף השיפוצים, יציאת המשקיעים מהשוק הינה גורם חיובי שכן בעלים של דירה נוטה להשקיע בה יותר מאשר משכירים. הסיכונים בענף זה תלויים יותר במצב המאקרו כלכלי במשק בכלל ובשוק התעסוקה בפרט. 

כיצד ניתן להיחשף להשקעה בחברות הנהנות ממגה זו:

ישנו מתאם גבוה בין הצמיחה בהשקעה הגולמית לבנייה למגורים והגידול בהכנסות של החברות. ניתן להיחשף לענף דרך חברות הקבלן המבצע או דרך חברות המשמשות כספקיות לחברות הבנייה. הסיכון בחברות הקבלן גבוה מדי לטעמינו ומוביל לחשיפה לגורמים נוספים שאינם תלויים במצב הענף.

 חברת אינרום הינה החברה הגדולה והיציבה ביותר בענף, פועלת לכל אורך שרשרת הבנייה דרך פתרונות בנייה בחברת איטונג, מוצרי גמר לבנייה בחברת מיסטר פיקס ומוצרי צבעים בחברת נירלט. הכנסות החברה מחולקות במקורב באופן שווה בין ענף הבנייה לענף השיפוצים. כמחצית מחומרי הגלם שהחברה קונה הינם מיובאים ובעיקר מאירופה ולכן החברה נהנית מייסוף השקל. חברת קליל עוסקת בייצור ושיווק חלונות, דלתות ומערכות מאלומיניום וזכוכית. החברה נהנית ממותג חזק, צאת לצד ירידה במחיר האלומיניום שהינו חומר הגלם העיקרי שלה.

חמת הינה חברה יצרנית, משווקת ומפיצה של מוצרי גמר לבנייה ולשיפוצים כגון ברזים, כלים סניטריים ומוצרי אינסטלציה תחת המותגים חמת, חרסה, ליפסקי. עיקר פעילות החברה הינה בענף השיפוצים. בחודש מאי השנה חיברה החברה את אחד ממפעליה בבאר שבע לצינור הולכת הגז הטבעי,  מה שצפוי לשפר את הרווחיות הגולמית של החברה. חברות אלה נהנות מצמיחה עקבית בשנים האחרות ומניבות תשואת דיבידנד נאה.

ביצועי החברות מ-2012-2016

אינרום

קליל

חמת

צמיחה שנתית ממוצעת במכירות

6%

2%

5%

צמיחה שנתית ממוצעת ברווח התפעולי

16%

8%

5%

תשואת דיבידנד

9.6%

5.7%

6.1%

 

לסיכום, רכישת דירה למגורים דורשת הון גבוה, יוצרת התחייבות גבוהה ארוכת טווח (משכנתא) והתעסקות רבה עבור נכס המניב תשואת שכירות שנתית של 3-4% בממוצע וסיכון לא קטן מירידת ערך וצעדי מיסוי נוספים. מנגד, חברות המספקות חומרים לבנייה, נהנות מתנופת הענף ואינן תלויות באופן ישיר במחירי הדירות. תשואת הדיבידנד של חברות אלה כפולה מהתשואה הנובעת מהשכרת דירה. לכן, לאחר עלייה אגרסיבית במחירי הדיור ומתוך הציפייה להמשך המגמות בענף הבנייה יחס הסיכוי סיכון עדיף לטובת חברות אלה. 

  האם יש יותר תיירים? כשמסתכלים על הנתונים התשובה ברורה

 ד"ר אביחי שניר- כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.  (1.3.2017)
 משרד התיירות מתגאה בעלייה קבועה במספר התיירים שמגיעים לישראל, אבל הנתונים מצביעים על קיפאון כמעט מוחלט של 15 שנה. כשבודקים כמה כסף כל תייר מוציא כאן - מגלים קריסה, וזה לא בגלל שהמחירים בארץ ירדו

מדי רבעון, מאז מבצע צוק איתן, משרד התיירות מודיע בגאווה, כי מספר התיירים המגיעים לישראל גדל בהשוואה לשנה קודמת.  במאמרי אבדוק את העובדות.

הגרף הבא מתאר את מספר לינות התיירים בבתי מלון בישראל מ- 1993 ועד 2015. אפשר לראות, כי מספר לינות התיירים בבתי מלון בארץ הגיע לשיאו בשנת 2000, קצת לפני האינתיפאדה השנייה, צנח כשהאינתיפאדה פרצה, ואז התאושש וחזר לרמות השיא בשנת 2009. בשנה זו  נתניהו נבחר לראשות הממשלה. מאז 2009, כמות לינות התיירים בבתי המלון נמצאת במגמת ירידה. כך שלמרות השמחה  בענין העלייה במספר התיירים הנכנסים, מספר לינות התיירים בבתי מלון בסך הכל מגיע בערך לרמתו לפני 20 שנים.

לינות הישראלים בבתי מלון בארץ גדלו מ- 1993 עד שנת 2000 פי 2.5. מאז, מספרן די קבוע, למרות  מסעות פרסום לעידוד  הישראלים לטייל בנגב ובגליל.

לעומת זאת, במהלך אותה תקופה, נרשם גידול של פי 4.5 במספר הישראלים היוצאים לחו"ל. ראוי לציין כי  זה היה בערך הגידול בתיירות העולמית באותה תקופה.

כך שלמרות שהיום מטיילים בעולם יותר מפי 2 תיירים, בהשוואה לשנת 2000, מספר לינות התיירים בבתי מלון בארץ קטן בהשוואה לאותה תקופה.

ניתן להסביר את הירידה במספר לינות התיירים בבתי מלון בישראל בכך שהמחירים בארץ גבוהים. אבל למרות המחירים הגבוהים, התיירים מוציאים היום בארץ פחות כסף מכפי שהוציאו לפני מספר שנים. במונחים ריאליים, ב- 1999 כל תייר שהגיע לארץ הוציא בממוצע 2,125 דולרים. לעומת זאת, ב- 2015 כל תייר הוציא בממוצע 1,458 דולרים. כלומר, היום, כדי לשכנע תיירים להגיע לארץ, צריך להציע להם חבילה זולה בכ- 30% מכפי שהיה צריך להציע להם ב- 1999.

הנסיונות של שרי התיירות להביא תיירים  לארץ  באים לידי ביטוי בסבסוד של התיירים, ולעיתים הם אף משלמים לסוכני תיירות בחו"ל עמלה על כל תייר שהם שולחים לישראל. זאת, במקום להפוך את ישראל למקום יותר אטרקטיבי לתיירים. אגב, משלמי המיסים הם אלו שמממנים סובסידיה זאת.

יתכן שעדיף לדאוג להוזלת מחירים בארץ, במקום לנסות לסבסד את הגעת  התיירים. אני זוכר שיחה עם חבר בגרמניה שהודיע לי שלמרות שהיה רוצה להגיע לישראל, הוא לא יכול להרשות לעצמו לטייל במדינה שבה מחיר כוס בירה הוא לפחות 7.5 אירו.

עוד דרך להסתכל על מה שקורה לתיירות בארץ היא לשאול מי מגיע ולאיזה צורך. בשנת 2000, 20% מהתיירים היו יהודים. בשנת 2015, 27% היו יהודים. בשנת 2010, 17% מהתיירים הגיעו במטרה לבקר קרובי משפחה ואילו ב- 2015, 26% הגיעו במטרה לבקר קרובי משפחה. כלומר חלק גדול מהגידול בו מתגאים שרי התיירות  לאו דוקא נובע מכך שיותר תיירים מעוניינים לטייל בארץ, אלא  מהעובדה שיש יותר ישראלים שיש להם קרובים בחו"ל, ומדי פעם, הקרובים האלו קופצים לבקר.

לסיכום אעלה השערה כי יתכן שחלק לא קטן מהגידול בתיירות נובע מכך שיש יותר ישראלים שעזבו לחו"ל, ושמדי פעם רוצים לחדש את המלאי של הבמבה, הקפה הנמס, והיפגש עם המשפחה והחברים.

 ד"ר אביחי שניר- כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.  23.2.2017

פוליטיקאים צריכים לקחת בחשבון שהחלטות שהם מקבלים עלולות להשפיע בטווח ארוך, ולא רק בטווח המיידי. הנשיא טראמפ, נמצא רק בתחילת כהונתו, וכבר רוצה לדון בשתי החלטות, שעשויות לקבוע מה יחשבו עליו בעוד עשרים או שלושים שנים.

ההחלטה הראשונה היא איסור הפלות. טראמפ כבר הודיע שהוא מעוניין לאסור הפלות, וסגן הנשיא שלו כבר הספיק להשתתף בהפגנה "בעד החיים". אולם, טראמפ טוען בנוסף, שהוא נבחר כדי לעשות סדר ולצמצם את הפשיעה, אך קשה לעשות את שני הדברים בו זמנית. לדבריו: אם יש דבר אחד שמקטין את הפשיעה בארצות הברית, זה הפלות...

במחצית השנייה של המאה ה- 20 נרשמה עלייה חדה בשיעורי הפשע בארה"ב, אך, בהמשך חלה ירידה חדה בפשיעה. מחקר שערכו החוקרים דונוהו ולוויט בראשית שנות ה- 2000, הראה שחלק לא מבוטל מהירידה בפשע, נובע מכך שב- 1973 בית המשפט העליון בארה"ב החליט להתיר הפלות. כתוצאה מכך, החל מראשית שנות ה- 1990 הגיעו לבגרות בארה"ב הרבה פחות פושעים. זאת, כיוון שהנשים שיש להן את הסיכוי הגבוה ביותר להזדקק להפלות בארה"ב הן בד"כ נערות, נשים לא נשואות, נשים בעלות הכנסה נמוכה, ובנות מיעוטים.

התרשים הבא מראה את היחס שבין שיעור ההפלות ב- 1973 במדינות שונות בארה"ב לשינוי בכמות הפשיעה בשנים 1985 – 1997 באותן מדינות. ניתן לראות, כי במדינות שבהן היה שיעור נמוך של הפלות, שיעור הפשע המשיך לעלות. מאידך, במדינות שבהן היה שיעור גבוה של הפלות נרשמה ירידה משמעותית בכל סוגי הפשיעה.

נסייג ונאמר כי סביר שלא ניתן לקשור את כל הירידה בפשיעה דווקא לעלייה בשיעורי ההפלות.

הדבר השני שטראמפ מעוניין למנוע הוא ההגירה ממקסיקו. אבל לפני שהוא בונה את החומה, כדאי שיבדוק מה קורה עם הקהילה הלטינית שכבר גרה באמריקה...

ראשית, ההגירה ממקסיקו לארה"ב נמצאת בהאטה כבר משנת 2000. רוב הגידול של הקהילה הלטינית בארה"ב כיום מגיע מלידות ולא מהגירה. למעלה מ- 70% מהגידול של הקהילה הלטינית בין 2010 ל- 2014 נבע מילדים שנולדו באמריקה, כך שלסגור את הגבול עכשיו, המשמעות היא "לסגור את הדלתות לאחר שהסוסים כבר נכנסו".

 

בנוסף, הקהילה הלטינית שמגיעה לאמריקה מעוניינת להיטמע בקהילה המקומית. התרשים הבא מראה את אחוז ההיספנים שנולדו באמריקה והינם דוברי אנגלית שוטפת. כך שבניגוד לזרים מקהילות אחרות, ההיספנים אכן נטמעים באמריקה.
הקהילה הלטינית נטמעת באמריקה גם מבחינת הישגים: אחוז ההיספאנים שמסיימים תיכון נמצא בעלייה מתמדת, ובשנת 2010 הגיע ל- 73%. גם שיעור בוגרי ההשכלה העל תיכונית נמצא בעלייה. כלומר, ההיספאנים שנולדים באמריקה, הופכים להיות דומים לאמריקאים מבחינת הישגיהם.

 

מעבר לכך שהם נטמעים באמריקה, הרי שהם גם האוכלוסייה שגורמת לכך שאמריקה תצמח. בחלקים גדולים מאמריקה, למעלה מחמישים אחוז מהילדים הם ממוצא היספאני, והאוכלוסייה ההיספאנית היא הצעירה ביותר באמריקה. הגיל החציוני של היספאני הוא 29, לעומת 34 בקרב אפרו-אמריקאים ו- 43 בקרב לבנים.

אם טראמפ ישאיר את ההיספאנים בחוץ, באמצעות חומה, ייתכן שבעוד 20 שנים, כשרמת הפשיעה תעלה, יתברר שהאוכלוסייה באמריקה כבר לא גדלה. כך, אמריקה תמצא את עצמה במצב שבו אירופה נמצאת היום, ותהיה חייבת לקלוט מהגרים לטובת בניין ועבודה יצרנית. אמריקה כבר לא תוכל כל כך לבחור מי יהיו המהגרים שיגיעו, ואז אולי עוד תתגעגע להגירה ממקסיקו...

  ד"ר אביחי שניר- כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה. (14.2.2017)

שר הכלכלה והתעשייה, אלי כהן, החליט לא לתמוך בהצעת החוק האוסרת גביית עמלות על רכישת כרטיסי קולנוע באינטרנט. הוא הבטיח שבמקום החוק הנקודתי הזה, הוא יעביר חוק אחר שיטפל בכל העמלות על רכישות באינטרנט.

אבל לפני מחיאות הכפיים נמתין שהשר יפתור את הבעיה של כלל העמלות על הזמנות באינטרנט. בינתיים, מעניין להתמקד במה שקורה בבתי הקולנוע: מי מרוויח ומי מפסיד מהעמלה על מכירת כרטיסי קולנוע באינטרנט, ולמה מחיר הפופקורן כל כך גבוה?

נתחיל דווקא מהפופקורן. ידוע שמחירי המוצרים בקיוסקים של בתי הקולנוע גבוהים. אחת הסיבות לכך היא הלקוחות השבויים: אם הם נמצאים באולם הקולנוע והם רוצים לשתות או לאכול פופקורן, אין להם ברירה מלבד לרכוש זאת בקיוסק.

אם ניתן היה למשוך לקוחות בעזרת מחירי המוצרים בקיוסק, אפשר היה לצפות שתהיה תחרות בין הרשתות. אבל תחרות כזאת לא כל-כך קיימת לא רק בארץ, אלא גם במדינות אחרות.

המחירים הגבוהים של המוצרים בקיוסקים מרתיעים לא מעט לקוחות. לכאורה, בית הקולנוע יכול היה להגדיל את הרווחים אם הוא היה מוריד את המחירים ומגדיל את היקף המכירות. אך, זאת בדיוק הבעיה של בתי הקולנוע. הזמן שיש ללקוחות עד לתחילת הסרט, ובזמן ההפסקה, הוא מוגבל, ובתי הקולנוע יודעים מראש שלא כל הלקוחות יספיקו לקנות פופקורן ושתייה, גם אם המחירים יהיו  נמוכים יותר. לכן, לבתי הקולנוע כדאי לשמור על רמת מחירים גבוהה, כך הלקוחות את שמעוניינים ברכישת המוצרים יעמדו בתור, וכל השאר יוותרו מראש. כך, שמירה על רמת המחירים הגבוהה ממקסמת את הרווחים של בתי הקולנוע כי בכל מקרה היו מוכרים את אותה כמות.

נמשיך לעמלה על קניית כרטיסים באינטרנט. הבעיה של בתי הקולנוע היא שבכל מקרה צריך להציב קופאים  עבור אותם אנשים שמגיעים לרכוש כרטיס בקופה, ומשכך הם צריכים לשלם להם בגין שעות עבודתם.

הרשת לא יכולה לשלם לקופאים בכך שהיא תגבה מחיר גבוה יותר מאלו שמגיעים לרכוש כרטיס בקופה, כי אלו בדרך כלל הלקוחות שפחות יכולים להרשות זאת לעצמם. לכן אלו שמממנים את משכורת הקופאי, הם אלו שרוכשים כרטיס באינטרנט. כך שתדעו: בכל פעם שאתם רוכשים כרטיס באינטרנט, אתם מסבסדים כרטיס של לקוח שרוכש בקופה. אתם יכולים לראות בזה סוג של תרומה לקהילה...

נשאלת השאלה אם חוק יוכל באמת לחייב את בתי הקולנוע לוותר על הסובסידיות האלו. כל עוד רוכשי הכרטיסים באינטרנט יהיו מוכנים לשלם מחיר גבוה יותר מהמחיר בקופה, וכל עוד בתי הקולנוע יודעים זאת, יהיה להם אינטרס לנצל את המצב, שכן הרבה יותר רווחי לגבות מחיר גבוה מלקוחות שרוכשים באינטרנט, מאשר לגבות מחיר אחיד ולאבד חלק מהלקוחות שרוכשים כרטיסים בקופה.

הבעיה הנוספת היא שחוק שינסה לפתור את כל נושא העמלות על רכישות באינטרנט לא יהיה ממוקד מספיק בכדי למנוע מבתי הקולנוע לעקוף כל מגבלה חוקית שתוטל עליהם. קיימות סיבות שונות לגביית עמלות על רכישות באינטרנט ומי שחושב שחוק אחד יתאים לכל המקרים, טועה, או מטעה.

לכן, אם ללקוחות באמת נמאס לשלם על כרטיס באינטרנט יותר מאשר על כרטיס בקופה, יש דרך לשנות את זה: אם במשך חודש-חודשיים אף אחד לא ירכוש כרטיסים באינטרנט ובמקום זה כולם  יגיעו לרכוש כרטיסים בקופה, המחיר שבתי הקולנוע יצטרכו לשלם עבור הקופאים הנוספים יהיה כל כך גבוה, שדי מהר הם יבינו שעדיף להוריד את העמלות על רכישת כרטיסים באינטרנט.

 חן יצחק, אנליסטית, קבוצת ההשקעות אינפיניטי (15.2.17) 

שוק קמעונאות המזון בישראל עבר בשנת 2016 טלטלה בעקבות קריסת רשת מגה ומכירתה לרשת יינות ביתן. הרשתות הגדולות נהנו מיציאתה של שחקנית משמעותית מהשוק. קריסת מגה, השחקנית השנייה בגודלה בשוק, אפשרה למרבית הרשתות לשפר את התוצאות הכספיות.

בסיכום תשעת החודשים הראשונים של 2016, רשת ויקטורי רשמה עלייה של 46% בהכנסות על רקע רכישת 11 סניפים של מגה, ושיעור הרווח הגולמי עלה לכ-30%. יינות ביתן הפכה לרשת השנייה בגודלה מבחינת מספר סניפים (200) אחרי שופרסל (271). רוב רשתות השיווק המובילות סיימו את תשעת החודשים הראשונים של 2016 עם גידול בהכנסות.

בשנת 2016 מניית ויקטורי עלתה בכ-35% בהשוואה למניית שופרסל שעלתה בכ- 24% טיב טעם עלתה בכ-7% ורמי לוי ירד בכ-11%. לשופרסל תשואת דיבידנד ממוצעת של 3.9% ב-12 חודשים האחרונים, אחריה רמי לוי עם תשואת דיבידנד של 2.71%, ויקטורי עם 2.35% וטיב טעם עם תשואה של 1.24%.

בשנה האחרונה, הנתונים הכלכליים בישראל מצביעים על שיפור במצב המשק וכתוצאה מכך חלה עליה בפעילותן של חברות מקומיות. שיעור אבטלה נמוך, צמיחה גבוה וריבית אפסית מעודדים את הצרכן הישראלי לצרוך יותר. לפי סקירת DUN'S 100  רשתות השיווק הגדולות בישראל מכניסות יחד כ-27 מיליארד ₪ ומעסיקות כ-34 אלף עובדים.

נתוני המשק תומכים בהמשך העלאת השכר של העובדים. שכר המינימום צפוי לעלות בשנת 2018 ל-5,300 ₪, משכר של 4,825 ₪ בשנת 2016, עליה מצטברת של כ-10%. מרבית מעובדי רשתות השיווק, עובדים בשכר מינימום ולכן העלאה בשכר פוגעת ברשתות. עלייה כפויה של עלויות המעסיק גורמת לו לפטר עובדים או לגלגל את העלייה על הצרכנים ע"י עליית המחירים. ברשת רמי לוי המעסיקה כ-5,000 עובדים, מעריכים כי העלייה בשכר המינימום עלולה לגרום לגידול בהוצאות בשנים 2016-2018 בסכום כולל של כ- 30.8 מיליון ₪. לעומת זאת, ברשת שופרסל המונה כ- 12,700 עובדים, מעריכים כי התוספת בהוצאות השכר של החברה לשנים אלו תסתכם בכ- 275 מיליון ₪. ברשת שופרסל, מוצבות קופות אוטומטיות המאפשרות לצרכן להעביר את הפריטים ולשלם באופן עצמאי, מה שמקטין את מספר העובדים בסניף ומקטין את ההוצאות הנהלה וכלליות של החברה.

רשתות השיווק צריכות להתאים את עצמם לשינויים המתרחשים בענף. בשנים האחרונות ניכרת תופעת ריבוי שטחי מסחר שעלולה להוביל להתחדשות מלחמת מחירים בין הרשתות. בנוסף, הענף חווה שינוי בהעדפות וטעמים של הצרכנים. סל הקניות של הצרכן התאפיין לאורך השנים בצמצום מוצרי צריכה שנחשבים לפחות בריאים ומעבר למוצרים בריאים יותר. הצרכנים הקטינו את רשימת הקניות במכולות השכונתיות לטובת סופרמרקטים, זאת לצד התעצמות המעבר לרכישות באונליין וכדומה.

שוק המזון בישראל כיום הוא השוק המקוון הגדול ביותר בישראל. לפי סקר שערכה TASC נתח השוק המקוון מסך שוק המזון, עומד על 3% נכון לסוף שנת 2015 והוא צפוי להתפתח בשנים הקרובות ולהגיע לכ-8% תוך חמש שנים. בהשוואה בינלאומית, ישראל מהווה אחוז ממוצע בהשוואה לארה"ב (2%), בריטניה (6%), גרמניה (1%) וצרפת (3%).

אחרי שופרסל, רמי לוי ויינות ביתן, רשת ויקטורי השיקה אתר אונליין בתחילת השנה בכדי להגדיל את המכירות. נכון לעכשיו, רשת שופרסל שולטת בשוק האונליין והיא מחזיקה 70% מהשוק שמכניס כמיליארד ₪ בשנה. המכירות באתרים מקוונים מאפשר לחברות להרחיב את קהל הצרכנים שלהם ולהגיע ללקוחות שאינם נגישים לסניפי הרשת.

הצרכן הישראלי מודע ורגיש יותר למחיר. האינטרנט מאפשר לצרכן נגישות קלה יותר למידע (השוואת מחירים), זאת לצד נגישות פיזית לסניפים מתחרים הנמצאים באותו איזור, כך מתאפשר ללקוח לבחור את הסניף הזול ביותר לטעמו.

הרשתות מתמודדות עם התופעה על ידי הרחבת המותג הפרטי, אשר מאפשר אלטרנטיבה זולה יותר מהמותגים המובילים בכ-20% בממוצע. כך למשל שיעור המכירות של המותג הפרטי בשופרסל מכלל המכירות הקמעונאיות נכון ל- 30.9.16 עלה ל-19%, מ-11.5% בסוף שנת 2014.

לפני כחצי שנה, השיקה שופרסל את "שופרסל baby " (תרכובות מזון לתינוקות), המייצרת תחרות בזירת המחיר בקטגוריה. מרבית החברות הגדולות עובדות גם הן כעת על הרחבה של המותג הפרטי וכניסה לקטגוריות חדשות. ברשת רמי לוי, המותג כולל כ-600 מותגים בכל קטגוריות המסחר.

שוק קמעונאות המזון צפוי לחזור לאיזון יחסי לאחר קריסת מגה והמחירים כנראה לא ירדו למרות התחרות הקיימת בענף. החברות ממשיכות לפעול לשיפור הרווחיות על ידי הרחבת היבוא שיוזיל מחירים, פיתוח המותג הפרטי, צמצום שטחי מסחר וכדומה. רשתות השיווק משתנות לאורך השנים מחנות של מוצרי מזון, לסופרמרקט שמציע מוצרים נוספים כמו מוצרי חשמל, ביגוד ומכשירים סלולריים. המשך מגמה זו תאפשר לרשתות ליהנות מסל קניות ורווחיות טובה יותר.

Page 1 of 30  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית חינם עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום