עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

 

אפשרויות החיסכון הפנסיוני לעצמאים ובעלי עסקים קטנים, רו"ח אמיר איל בתכנית "עצמאי בשטח" עם ליאת רון ורועי כהן 31.01.17 ברדיו 102FM,   להאזנה לחץ כאן 

מזה תקופה ארוכה נסחרים מכפילי ההון של הבנקים בישראל מתחת להון העצמי שלהם, כלומר השוק מתמחר את שווי הפעילות והנכסים של הבנקים בשווי נמוך מההון העצמי של הבנקים בספרים.

בשנה האחרונה חל שיפור בביצועי הבנקים כתוצאה ממספר גורמים עיקריים: המשך התייעלות באמצעות צמצום סניפים, הקטנת מצבת כוח אדם ומיזוג חטיבות, גידול גבוה בביקוש למשכנתאות והתייקרות הריביות בכל המסלולים, הקטנת הפרשה לחובות מסופקים, גידול בצריכה הפרטית ושיא בייבוא רכבים שהוביל לגידול באשראי הצרכני.

המדד המשולב המתפרסם מדי חודש ומבטא את מצב המשק, רשם ב- 11 החודשים הראשונים של השנה עלייה של 3.33%. זאת, בהמשך לעלייה של 3% בשנת 2015.

מניות הבנקים נחשבו מאז ומתמיד לברומטר של מצב הכלכלה. במצב של צמיחה, הבנקים מספקים אשראי גבוה יותר. כך, במצב של היום, בו הצמיחה הפרטית עולה והאבטלה בשפל, האשראי למשקי הבית גדל ואתו המשכנתאות. העלייה בביקוש למשכנתאות הובילה לעלייה בריביות ולהקשחת התנאים של הבנקים למתן הלוואות. הבנקים כבר לא נלחמים על כל משכנתא ומתמחרים אותה בהתאם. כל אלה תורמים לשיפור במאזן הבנק ולירידה בהפרשה לחובות מסופקים.

המשק העולמי: באוקטובר האחרון, עדכנה קרן המטבע הבינלאומית את התחזית להתפתחות הצמיחה בארה"ב ואירופה ל- 1.6% ו 1.7%, לעומת 2.6% ו 2% בהתאמה.

באירופה מצב הבנקים שונה, משום שהם שזורים זה בזה וחשופים לחובות של יוון ואיטליה, שם רמות החובות המסופקים גבוהות מאוד, החשיפה של הבנקים לנכסים רעילים גבוהה, הריבית שלילית, הצמיחה יחסית נמוכה, והגידול באשראי איטי. פגיעה בכל בנק עלולה להשפיע באופן רוחבי על בנקים נוספים באותה המדינה ובגוש כולו. כך, למשל מונטה פסקי, הבנק הוותיק בעולם ובין הגדולים באיטליה,  נקלע למשבר עקב כמות גבוהה של נכסים רעילים וחוסר תזרים, ביקש להמיר אג"ח ולהנפיק הון בסך 5 מיליארד אירו בדצמבר האחרון. מאחר וההנפקה נכשלה, הבנק ינסה לגייס סכום גבוה יותר בגובה 15 מיליארד אירו בערבות ממשלת איטליה. הבנק המרכזי באירופה אינו מעוניין בהגדלת המינוף של איטליה, ועד לאישור המתווה המוצע, הופסק המסחר במניית הבנק ב- 23.12.2016.

הסביבה הכלכלית המאתגרת באירופה, באה לידי ביטוי בשנת 2016 בתנודתיות גבוהה במדד היורו סטוקס 600 בנקים, שעד מחצית השנה איבד 35% מערכו,  וסיים את 2016 בעלייה של 40% מאותו שפל. רמות המכפילים אמנם השתפרו, אך התשואה על ההון נמוכה מאוד ביחס לישראל.

המכפילים הממוצעים בגוש האירו 

מדינה

מכפיל ממוצע

צרפת

0.77

איטליה

0.49

בריטניה

0.745

גרמניה

0.37

 

בארה"ב מכפילי ההון הממוצעים גבוהים יותר, בעיקר בעקבות הצפי לריביות גבוהות יותר ועקום תלול יותר. מנגד, התשואה על ההון נמוכה יותר באופן יחסי. עם זאת, יש לציין שככל שההון העצמי גבוה יותר, כך קשה להשיא תשואה גבוהה על ההון.                                                                              

השוואת מכפילי הון ותשואה על ההון של הבנקים בארץ לעומת מקביליהם באירופה וארה"ב

ישראל

אירופה

ארה"ב

שם הבנק

מכפיל הון

תשואה על ההון

שם הבנק

מכפיל הון

תשואה על ההון

שם הבנק

מכפיל הון

תשואה על ההון

פועלים

0.91

9.16

דויטשה בנק

0.4

-3.04

בנק אוף אמריקה

0.96

6.26

לאומי

0.79

8.5

BNP

0.86

7.6

ג'יי פי מורגן

1.35

10.05

דיסקונט

0.65

5.67

HSBC

0.87

2.76

סיטי

0.8

6.44

מזרחי

1.08

9.46

לוידס

1.08

2.12

וולס פארגו

1.59

11.79

בינלאומי

0.77

9.6

           

 

השוואה של כל הפרמטרים מעידה על כך שאין סיבה מוצדקת לפערי התמחור מול הבנקים בארץ. לאור הניתוח של המצב הכלכלי ושל נתוני המאקרו העיקריים, אין ספק שהבנקים בישראל "סובלים" מתמחור נמוך מדי ביחס למקביליהם בעולם.

 

 

אם נשווה את הסביבה העסקית ונתוני המאקרו בישראל, ביחס לאלו שבאירופה וארה"ב, נגלה שהסביבה בישראל נוחה מאוד. הבנקים הישראלים בעיקרם שמרנים יותר בניהול הנכסים שלהם, מאזנם קטן יותר וגמיש, ועיקר החשיפה היא לישראל, שכיום ממוצבת טוב יותר מרוב המדינות במערב. נתוני המאקרו בישראל טובים, האבטלה נמוכה ושיעור ההשתתפות בעבודה במגמת עלייה, קצב עליית השכר מתעצם מעלייה של  5% לקצב של 7% שנתי, וקצב גידול האשראי גבוה. לישראל עודף חזק ויציב במאזן התשלומים, שמביא למטבע חזק, צמיחה גבוהה יחסית ל OECD, יתרות מט"ח גבוהות ותגליות גז שמשנות את מפת ההכנסות ואת המצב הגיאופוליטי לשנים הבאות.  בנוסף, "נהנים" העסקים החשופים לישראל מגידול דמוגרפי גבוה ויציב, שכמעט ואינו קיים בעולם המערבי. מטבע מקומי חזק כמו שיש בישראל, אמור לספק כרית של תמיכה ויציבות, ולהפחית מהפרמיה שדורשים משקיעי חוץ. גם לסביבת האינפלציה יש השפעה משמעותית על הבנקים, שכן הבנקים מחזיקים בעודף נכסים צמודים בהיקף של עד 30 מיליארד ₪, ולאחר 3 שנים של אינפלציה שלילית, הצפי של האנליסטים בשוק לשנת 2017 הוא לאינפלציה שנעה בין 0.4% בגבול התחתון ל- 1% בגבול העליון, כאשר תחזית בנק ישראל היא לאינפלציה של 1%.

לאור התמונה המצטיירת, רמות המחירים בהן נסחרים הבנקים, ובפרט לאור מכפילי ההון הנמוכים שלהם, ייתכן כי הם מהווים הזדמנות השקעה טובה מאוד, גם למשקיעים שאינם מקומיים. כאמור, רמת המכפילים של הבנקים בישראל דומה לזו באירופה, כאשר התשואה על ההון בישראל גבוהה יותר, ונתוני המאקרו טובים יותר. לכן, החשיפה לסקטור הבנקים בארץ צפויה להניב תשואה גבוהה יחסית כאשר ייסגר פער התמחור.

מכפילי ההון עלו בשיעורים ניכרים, מ- 0.5 בממוצע בימי המשבר של 2011 ל- 0.84 כיום, הם אף עדיין רחוקים משיאם בשנת 2006, אז עמדו המכפילים על שיעור של כ- 1.5. בשנה האחרונה חלה עלייה במכפילי ההון מ- 0.67  ל- 0.84 כיום, ובשנת 2016 עלו מחירי המניות בשיעור כ- 17.81%, הרבה מעבר למדד ת"א 100 שירד ב- 2.49%.

לסיכום, למרות העלייה המרשימה במדד הבנקים עדיין קיים פוטנציאל לרווח במניות הבנקים. משקיע המעונין להיחשף לסקטור הבנקים, יכול לעשות זאת ע"י החזקה של תעודות סל בנקים של חברות תעודות הסל השונות. 

 לכתוב מיסוי דירה שלישית בשבע שגיאות-ד"ר אביחי שניר כלכלן בכיר באינפיניטי לדה מרקר 

החוק למיסוי בעלי שלוש דירות ויותר נעשה יותר מעניין מרגע לרגע. לא שהוא לא היה מעניין מההתחלה — אבל ככל שהוא מתקדם, כך מתברר כיצד חוק אחד יכול להוכיח שאפשר לכתוב נוח בשבע שגיאות. 

השגיאה הראשונה היא שנראה כי גם המחוקקים לא הבינו את כוונת החוק. בגרסה הראשונה הופיע  הסבר על מטרות החוק, שלפיו שר האוצר, משה כחלון, החליט למסות את בעלי הדירות מכיוון שאין זה הוגן שהם מרוויחים מעליית שווי הדירות בלי להשקיע. לפיכך, המס הוא רק דרך צנועה להחזיר לחברה חלק מהרווחים של בעלי ההון, שרכשו דירות ונהנים מכך ששוויין עולה.

אבל בגרסה הסופית של החוק הסבר זה נעלם. מישהו דאג למחוק את מה שכתב המנסח הראשון, ולהחליף את זה בגרסה שלפיה מטרת החוק היא לעודד אנשים למכור דירות. למה זה לא הופיע כבר בנוסח הראשון? כנראה מפני שגם במשרד האוצר לא הבינו את כוונתו של השר, או שגם הם לא האמינו שהשר מטיל מס בלי שתהיה מאחוריו כל אידאולוגיה.

הטעות השנייה נוגעת אף היא למטרת הטלת המס. בדרך כלל מטילים מס משום שרוצים להשיג  מטרה תקציבית. ואולם הפעם האוצר מטיל מס בשאיפה להשיג מטרה התנהגותית. התירוץ של משרד האוצר הוא שיש עוד מקרים שבהם מטילים מס כדי לשכנע אנשים לעשות משהו. כך למשל, מטילים מס על סיגריות כדי שאנשים לא יעשנו. ההבדל הוא שאין איש — אף לא במשרד האוצר — החושב שיש משהו רע בקניית דירות. אם כך, למה להטיל מס כדי לטפל בזה?

הטעות השלישית היא לא לעשות בדיקה לגבי ישימות החוק. המחוקק חשב שאין כל בעיה טכנית  בקביעת המס כשיעור ממחיר הדירה. אבל אז התברר כי יש בעיה ואפילו בעיה גדולה: לרשות המסים אין כל יכולת לבדוק את המחיר "הנכון" של דירה. הפתרון שנמצא הוא להשתמש בנוסחה שתנסה לאמוד את מחירי הדירות על סמך פרמטרים ידועים. בניסיון הראשון נכתבה נוסחה שחישבה את המחיר הממוצע ביחס לפרמטרים האלה — אבל השגיאות היו ענקיות. אז עשו ניסיון שני והגיעו לנוסחה מסובכת יותר, שלא ברור אם היא עושה שגיאות קטנות יותר. מה שברור הוא שהנוסחה החדשה אינה מחשבת אפילו את המחיר הממוצע בהינתן הפרמטרים. כך שגם התירוץ שהמחיר שלפיו הבעלים ישלמו את המס הוא המחיר הממוצע של דירה עם הפרמטרים באזור שבו היא נמצאת — פשוט לא תופס. ככל שרשות המסים תתאמץ, אי־אפשר לעשות יש מאין. אם לא יהיו נתונים טובים יותר, השגיאות שיתקבלו לא יקטנו.

הטעות הרביעית היא שבגלל הנוסחה החוק כבר אינו משיג את מטרתו — הגדלת היצע הדירות בכל  האזורים. כל עוד רשות המסים לא תסתמך על המחירים בכל אזור ותשתמש בנוסחה, המחיר של דירות בפריפריה יוערך כגבוה מדי והמחיר של דירות במרכז כנמוך מדי. התוצאה היא שאם החוק מעודד מישהו למכור דירות, זה את מי שמחזיק דירות בפריפריה ולא את מי שמחזיק דירות במרכז.

בניסיון לתקן את העיוות, רשות המסים מנסה לבנות את הנוסחה כך שהיא תתן באופן עקבי מחירים נמוכים בפריפריה. אם זה יקרה, נראה שאף אחד כבר לא ימכור. אבל לפחות המדינה תרוויח עוד קצת מס.

טעות חמישית היא שבעלי דירות אינם יכולים לתכנן. כל עוד רשות המסים מסתמכת על נוסחה כדי  לקבוע את המחיר, היא תצטרך לעדכן את הנוסחה כל תקופה. הבעיה היא שאיש אינו יודע מתי הנוסחה תעודכן וכיצד תיראה הנוסחה החדשה. כך שאם אתם שוקלים לרכוש דירה שלישית או שכבר יש לכם כזאת, ואתם חושבים שהמס שתשלמו הוא בגובה מסוים — יכול מאוד להיות שעד שתצטרכו לשלם הנוסחה כבר תתחלף ואיש לא יטרח לספר לכם.

הטעות השישית היא שכאשר חוקקו את החוק החליטו מסיבה לא ברורה לתת לבעלי שלוש דירות  שימכרו את אחת הדירות מענק של עשרות אלפי שקלים. נראה שמישהו במשרד האוצר החליט שזה יגרום לכך שהחוק יעלה יותר מכפי שהוא יכניס, ולכן הם החליטו להכניס התניה בסעיף הזה: המענק יינתן רק למי שימכור את הדירה לרוכשי דירה ראשונה.

אם עד עכשיו החוק לא היה מסובך מספיק, מעכשיו רוכשי הדירות יצטרכו לבדוק כמה דירות יש לרוכשים — ורשות המסים תצטרך לוודא אם כל קונה שהצהיר כי אין לו דירה, אכן הצהיר אמת. כך שמעכשיו לחוקרים של רשות המסים יש עוד מטלות — ואלה שמעלימים מסים יכולים לחגוג.

הטעות השביעית היא להעביר את החוק בצורה כל כך חפוזה, מבולגנת ולא תקינה מינהלית, עד  שאפילו חברי קואליציה מודים כי היו מעדיפים לא לחוקק אותו. יצא שבמקום שזה יהיה חוק לא מעניין לגבי מס שיוטל על קבוצה קטנה של אנשים ויכניס סכום מסוים לקופת המדינה, זה נהפך להיות נושא לכותרות. כשרואים את הכותרת שלפיה ח"כ סתיו שפיר (המחנה הציוני) פונה לבג"ץ נגד מס שאמור להוציא כסף מבעלי הון, זה בהחלט נראה כמו שגיאה. אבל כשעושים כל כך הרבה שגיאות, אפילו כותרת כל כך מוזרה נהפכת לעובדה.


 

 האם 2017 תהיה שנת הקאמבק של המתכות והכרייה? לאחר עשור של ביצועי חסר מול המדדים המובילים, נסק מדד חברות המתכות והכרייה ב-2016, וישנם כמה גורמים המצביעים על כך שמגמת ההתאוששות הזו עשויה להתבסס השנה. גל ראלי, אנליסט באינפיניטי לגלובס, 10.1.2017 >> 

ענף המתכות והכרייה האמריקאי היה אחד מאבני הדרך בהיסטוריה הכלכלית של ארצות הברית עוד מימי הבהלה לזהב ועד גדולתו בימי המהפכה התעשייתית השנייה בתחילת המאה ה- 20, אז ארה"ב הייתה המפיקה הגדולה ביותר. כך למשל: בין השנים 1900 ל- 1910 ארה"ב הפיקה כ -117 מיליון טון פלדה בשנה. מלאי בהיקף זה היה מספיק לייצור של 60 מיליון רכבים.

באותה התקופה, עלויות ההפקה בארה"ב היו זולות משמעותית לעומת שאר העולם, וארה"ב הייתה הצרכנית הגדולה ביותר עקב השקעה מאסיבית בתשתיות כגון: מפעלים, גשרים, מבני מגורים, פסי רכבת, רכבים,  גורדי שחקים ועוד.

אולם, מאז סוף שנות ה-70 החלה דעיכה בתעשייה זו וירידה הדרגתית בתפוקות עקב ההתייקרות של עלויות ההפקה בארה"ב וגידול הייבוא, עקב ייצור זול יותר בשווקים מתפתחים באסיה ואפריקה.

כיום ענף זה אחראי על תעסוקה של למעלה ממיליון אמריקאים ומגלגל הכנסות בהיקף של 500 מיליארד דולר, המהווים כ-3.5% מסך התמ"ג האמריקאי.

בעשור האחרון סבל הענף מביצועי חסר אל מול המדדים המובילים. מדד חברות המתכות והכרייה ירד באופן חד מרמה של 200 הנקודות בתחילת העשור לרמה של 67 נק' בשנת 2015. עם זאת, בשנת 2016 החלה תפנית והמדד נסק למעלה והניב תשואה של כ-53% בהשוואה למדד הs&p- שעלה ב-9.5%. 

ל "בום-המתכות" הנוכחי אחראים מספר גורמים מקומיים וגלובליים:

שינוי מבני בחברות הכרייה: מ'קטר כבד'  לחברות רזות

חברות הכרייה והמתכות  היו  בעבר הרחוק 'הקטר הכבד' ואחד ממנועי הצמיחה המרכזיים באמריקה התעשייתית. הן העסיקו  מספר רב של עובדים אשר נהנו משכר גבוה ותנאים סוציאליים טובים עקב ועדי עובדים חזקים. אך מאז שנות ה-70 ובשנים האחרונות בפרט החלו החברות הנ"ל לסבול משחיקה מתמשכת בשורת ההכנסות והרווחיות עקב תחרות ופתיחת שוק הסחורות לייבוא. בנוסף,  הסכמי סחר ותהליכי גלובליזציה בינ"ל הגדילו מאוד את ייבוא הסחורות, במיוחד מסין והציפו את השוק המקומי בסחורה זולה שהוזילה משמעותית את מחירי המתכות והפלדה בעולם.

כתוצאה מכך, חברות רבות החלו לפטר עובדים, לצמצם משמעותית את היקפי הפעילות ואף לסגור את מפעלים ומכרות. דבר שבא לידי ביטוי בשווי החברות  בשוק. בנוסף, שיפורים טכנולוגים ותהליכי אוטומציה הקטינו מאוד את מספר העובדים בתעשייה, דבר שהוביל לקיטון בהוצאות החברות בעשרות מיליארדי דולרים.

התמנון הסיני מפסיק להציף: ירידה בייצוא הפלדה מסין 

 

במסגרת תכנית החומש  של הממשל הסיני שפורסמה בתחילת שנת 2016, הוחלט על מספר צעדים אשר אמורים לעצור, או לכל הפחות לצמצם משמעותית את תעשיית הפלדה הסינית, זאת עקב: "האטה בביקושים העולמיים" לפי הממשל הסיני. התוכנית כוללת בנוסף גם הגבלת התפוקה ועידוד מיזוגים   ורכישות בענף, דבר שצפוי להקטין את  תפוקת הפלדה השנתית ב-18% או בכ-150 מיליון טון במשך 
חמש שנים לעומת תפוקה של 800 מיליון טון בשנת 2016. צעד זה מגיע לאחר כמעט שני עשורים בהם החברות הסיניות מכרו פלדה ושאר מתכות במחירי היצף, תוך הרס יצרנים מקומיים בעיקר בהודו, ארה"ב ואירופה. 

 

בנוסף, הביקוש המקומי בסין לחומרי הגלם הולך וגדל נוכח התיעוש המאסיבי שעוברת סין, ובא על חשבון ייצוא למדינות מפתוחות. בגרף שלהלן ניתן לראות את הירידה בייצוא פלדה מסין לארה"ב מרמת שיא של 300,000 טון פלדה ברבעון לרמה של פחות מ-100,000 טון פלדה ברבעון האחרון של 2016 (שפל של 7 שנים!) ואת חברות הכרייה והמתכות (הקו הכחול) שעולות על רקע הירידה בייצוא מסין.

התייקרות חומרי הגלם 

בשנה האחרונה עלו מחירי חומרי הגלם בשרשרת הייצור ברוב המתכות, ביניהם בלטו עליה במחירי עופרת ברזל (22%) אלומיניום (17%) ונחושת (25%), העליות הללו מסמנות בעיקר עליה ביקושים משמעותית מצד חברות התעשייה, תשתיות ובנייה בארה"ב והתאוששות בשווקים מתעוררים בעיקר מכיוון סין והודו.

חוזרים לצמיחה: נשיא חדש, כלכלה ישנה

 האיתנות של הכלכלה האמריקאית  מהווה אף היא את הגורם המשפיע  על העליות האחרונות. מדד מנהלי הרכש למגזר היצרני נשאר יציב  ברמה של מעל 50 נק' במהלך השנה האחרונה, דבר שמעיד על מצב העסקים האיתן בארה"ב וחוזק בביקושים במגזר התעשיה האמריקאי.  לפי ההערכות, העליה בביקושים צפויה להתגבר עקב ההשקעה מאסיבית בשיפור בתשתיות בשנים הקרובות, והתאוששות ענפי הבנייה.  בנוסף, הנשיא הנבחר ה-45 של ארה"ב, דונלד טראמפ, מעורר תקווה מחודשת בקרב אנשי התעשייה האמריקאית, במיוחד בענף הפלדה והמתכות. השקפותיו בנושאים כלכליים כגון: מדיניות סחר תוקפנית, מענקים והטבות מס לחברות תעשייה מקומית והטלת מסי ייבוא על סחורות כבר גרמו לחברות בענף לעלות מעל 15% בחודשיים האחרונים. בגרף הנ"ל ניתן לראות את מדד חברות הכרייה והמתכות ב-s&p 500 אל מול מדד מנהלי הרכש בתקופת תחילת ממשל אובמה וסיומו.

למרות כל האופטימיות הנוכחית צריכים לזכור שענף זה רגיש וחשוף מאוד לשינויים מאקרו כלכליים כגון: מחירי סחורות עולמיים, שערי מטבעות ומדדים כלכליים. בנוסף, ענף זה מושפע מאוד משינויים רגולטוריים והסכמי סחר בינ"ל. יתרה מזאת, מדובר  בחברות עתירות חוב (כ-30% חוב  עקב ההשקעה הגבוהה הנדרשת בתהליך הייצור וההפקה החשיפה המרכזית לסקטור זה יכולה להתבצע דרך ETF בשם SPDR S&P Metals and Mining   סימבול (XME US)  הנסחר בבורסת ניו יורק. התעודה מכילה את 30 החברות הגדולות בתחום המתכות והכרייה בארה"ב, כאשר כמעט 50% מהחברות בETF- חשופות לתחום הפלדה ו70% מהכנסות החברות מגיעות בעיקר מהשוק האמריקאי.

לסיכום, ניתן לומר שענף זה עובר שינויים משמעותיים ומנשבת בו כעת רוח חדשה לאחר עשרות שנים בהם הצטייר כענף ההולך ונכחד מהכלכלה האמריקאית. תחזית הצמיחה לענף המתכות לשנת 2017  עומדת על 5.6%+ בארה"ב לעומת ירידה של 2%- בסין, לפי סקר שכלל 21 אנליסטים שפורסם חודש שעבר. בנוסף, העלייה במחירי חומרי הגלם העולמיים והרפורמות המתוכננות ע"י הנשיא האמריקאי הנכנס דונלד טראמפ צפויות גם הן להשפיע לטובה על הענף ולבוא לידי ביטוי בעלייה בתוצאות החברות. ואולם, יש לזכור את הסיכונים שהוזכרו לעיל והתנודתיות שקיימת בענף זה.

 

 ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי לוואלה, 16.12.16: 
ממוצע הציונים של תלמידי ישראל במבחני פיזה עלו בשנים האחרונות בשיעור מזערי בלבד ועליה זו אף מפוזרת בצורה לא שוויונית. נתונים אלה מבטיחים את המשך הצמיחה האיטית של המשק ואת רמת החיים המדשדשת בישראל. 

בשנים האחרונות, הצמיחה לנפש עולה רק בכאחוז לשנה, ולפי כל הסימנים, נראה שהיא הולכת להשאר בקצב כזה לכל היותר עוד תקופה ארוכה. יש לכך חשיבות עצומה, מכיוון שככל שהתוצר לנפש עולה, עולה גם השכר הממוצע ועולה רמת החיים. לכן כל עוד הצמיחה לנפש עולה בקצב איטי, גם רמת החיים תעלה בקצב איטי, במקרה הטוב.

אחד המפתחות לצמיחה לנפש הוא החינוך: באמצע שנות ה- 1990 ובאמצע שנות ה- 2000 היתה צמיחה גבוהה יחסית בתוצר לנפש, כפי שאפשר לראות בתרשים. בשני המקרים, חלק נכבד מהצמיחה הזאת מוסבר על ידי הגידול בהשכלה, בעיקר העלייה בשיעור בעלי השכלה גבוהה.

אבל כבר כיום נרשמים להשכלה גבוהה כמחצית ממסיימי התיכון, כלומר כמעט כל בעלי תעודת הבגרות. לכן הסיכוי לעלייה בכמות ההשכלה הולכת ויורדת, מה שמדגיש את החשיבות של איכות ההשכלה.

מדד אחד לאיכות ההשכלה בהשוואה בין-לאומית הוא מבחן פיזה. מבחן פיזה מיועד לבדוק את היכולת של תלמידים בני 15 להשתמש בידע ובמיומנויות שרכשו במהלך לימודיהם כדי להתמודד עם אתגרים שיעמדו בפניהם בחייהם הבוגרים. המבחן בודק את הכישורים של הנבחנים בשלושה נושאים עיקריים: מדעים, קריאה ומתמטיקה.

לאחרונה, התפרסמו התוצאות של המבחן שנערך ב- 2015, והתוצאה הראשונה הבולטת ממנו היא שביחס למבחן שנערך ב- 2012, הציונים בקריאה ירדו במעט, ואילו במדעים ובמתטיקה הם נשארו, פחות או יותר, ללא שינוי.

במבט לטווח ארוך יותר, לעומת זאת, חל שיפור מסוים. כפי שאפשר לראות בתרשים, ממוצע הציונים בכל שלושת התחומים עלה במקצת מ- 2006 ל- 2015. רוב השיפור בציונים מאז 2009 הוא במתמטיקה. במדעים הציון כמעט ולא השתנה מאז 2006, וכלל לא ברור האם השיפור בציון הוא מובהק מבחינה סטטיסטית. בקריאה חל שיפור מסוים בין 2006 ו- 2009, ומאז לא היה שיפור נוסף.

כלומר, למרות שהתגמול למורים ולמנהלים השתנה, ולכאורה שופר בגלל תכניות "אופק חדש" ו"עוז לתמורה", ולמרות שבמהלך התקופה הוסיפו וגם החליפו תוכניות לשיפור היכולת של התלמידים במקצועות הנבחנים בפיזה, בפועל, חוץ מאשר במתמטיקה, כמעט ולא היה שינוי בהישגים. כך שבמבחן התוצאה, לפחות בינתיים, התוכניות האלה לא השיגו את המטרה.

מלבד הממוצעים, חשוב להסתכל גם על הפיזור. התוצאות מראות כי למרות שבסך הכל היתה עלייה בממוצע, היא לא היתה מפוזרת בצורה שוויונית. הפיזור בין התלמידים החזקים ביותר והחלשים ביותר בכל המקצועות היה ונותר רחב: במדעים, למשל, הוא עומד על כ- 350 נקודות. זה מעמיד את ישראל באופן עקבי בשלישיה הראשונה של אי השוויון בין החזקים והחלשים.

בין יהודים וערבים, הפערים אפילו גדלו בין 2006 ו- 2015. ב- 2006, הפער הממוצע בין תלמידים ערבים ויהודים עמד על כ- 60 נקודות. ב- 2015 הוא גדל לכמעט 90 נקודות. כפי שאפשר לראות בתרשים, הפער גדל גם ביכולות הקריאה והמתמטיקה.

כך שבמבט לעתיד, יש קצת שיפור ברמת הממוצע, אבל על סמך מבחן פיזה, לא נראה שהשינוי הוא מספיק גדול כדי שהשיפור באיכות הלימודים תביא להאצת הגידול באיכות החיים. מעבר לכך: יש קשר חזק בין אי השוויון בהישגים לימודיים ואי השוויון בהכנסות. המפתח להכנסה גבוהה בישראל הוא לימודים של טכנולוגיה עילית, ואת אלו אפשר ללמוד רק עם ציונים טובים. אי השוויון הגדול בציונים מבטיח שגם בעתיד הנראה לעין לא יהיה שיפור ניכר באי השוויון בהכנסות. מעבר לכך, מכיוון אי השוויון בציונים מתואם באופן חזק עם אי השוויון בהכנסות ההורים, המשמעות היא שעבור ילדים להורים עם הכנסה נמוכה, הסיכוי להשיג השכלה טובה והכנסה גבוהה הוא נמוך. הסיכוי להשכלה טובה והכנסות גבוהות הוא נמוך אפילו יותר לערבים, דבר הדורש התייחסות מיוחדת.

מעבר לכל הדברים הללו, יש עוד גורם שצריך להביא בחשבון: בין 2006 ל- 2009 היה גידול בחלקם של הילדים החרדים באוכלוסיה. למרות שהחרדים אמורים להבחן במבחני פיזה, לפחות הבנים החרדים כמעט ואינם נבחנים, ולכן הממוצע של ישראל אינו מושפע מהציונים שלהם. משום כך, הציון האמיתי הוא נמוך יותר. לכן, למרות שיש עלייה בשיעור החרדים המשתתפים בשוק העבודה בשנים האחרונות, אם לא יהיה שיפור גדול בהשכלה של הילדים החרדים במתמטיקה, אנגלית ומדעים, אז רמת החיים תגדל בקצב איטי יותר אפילו מהנוכחי, ואי השוויון יגדל אפילו יותר.

 כלכלת בריטניה ביום שאחרי הברקזיט, פרד ריינגלאס, מנהל השקעות דסק חו"ל באינפיניטי לגלובס, 12.12.2016

חמישה חודשים לאחר משאל העם שהוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי, מציגה ממשלת אנגליה תוכנית תקציבית ראשונה כמדינה נפרדת. אבל מי שמצפה לצעדים לעידוד הכלכלה המקומית, צפוי להתאכזב, בשל היכולות הנובעות מההוצאות הגבוהות של הברקזיט.

החברות והאזרח הבריטי מצפים לראות מהממשלה צעדים לעידוד הכלכלה המקומית, אך ככל הנראה הם צפויים להתאכזב נוכח היכולת המוגבלת של הממשלה לנקוט בהרחבה פיסקלית, לאור ההוצאות הגבוהות הכרוכות בהליך היציאה מהאיחוד על תקציב הממשלה.

תרזה מיי, ראש ממשלת בריטניה ומנהיגת המפלגה השמרנית, ציינה שהיא תתחיל לשוחח עם האיחוד האירופי רק במרץ 2017 בנוגע לתנאי יציאת אנגליה מהאיחוד. במהלך התקופה, בעקבות אי הודאות הגדולה, מתבקש מהגב' מיי לחזק את תחושת הביטחון של הציבור לגבי עתיד המדינה ולתמוך בצמיחה לשנת 2017. פיליפ האמונד, שר האוצר של בריטניה (Chancellor of the Exchequer) שהתנגד ליציאה מהאיחוד האירופאי, מציג את התכנית התקציבית ויצטרך לפעול בהתאם להנחיות של מיי להשקעות בסקטור הציבורי.

הסעיפים העיקריים בתכנית הממשלה הבריטית:

בעקבות נתוני אבטלה חיוביים ברבעון השלישי בשנת 2016, המציינים ירידה ל-4.8%, המהווה  הרמה הנמוכה מאז 2005, ממשלת אנגליה עושה שוב מהלך לטובת העובדים במשק ומעלה את שכר המינימום. הממשלה הודיעה על עלייה ל- 7.5 לירות שטרלינג ברוטו לשעה (בערך 36 ש"ח לשעה) החל מאפריל 2017, עלייה זו משקפת הגדלה בשיעור של כ-4%. עלייה זו מגיעה לאחר ששכר המינימום עלה כבר במרץ 2016  מ- 6.70 לירות שטרלינג ל- 7.20.

עלייה בשכר המינימום נדרשת כדי להגן על כוח הקניה של הציבור שנחלש בעקבות ירידת המטבע המקומית בעקבות ההצבעה על הברקזיט. המכירות הקמעונאיות צמחו ב 1.9% בחודש אוקטובר, ובמונחים שנתיים עלייה של 7.4%.

הבנק המרכזי הוריד ברבעון השלישי את הריבית לרמת שפל היסטורית של כ- 0.25% בכדי לתמוך בצמיחה. בנוסף לכך, שר האוצר, פיליפ האמונד הכריז על רפורמות בסקטור הנדל"ן והבטיח השקעות של כ- 1.4 מיליארד לירות שטרלינג כדי לתמוך בבנייה של 40,000 דירות חדשות והציע לבטל את עמלות התיווך ששולמו על ידי 4.3 מיליון משק בית למשרדי תיווך בעת חתימת חוזי שכירות. העמלות הגיעו בממוצע ל- 337 לירות שטרלינג (1,600 ₪) לחוזה (לפי משרד האוצר הבריטי).

החלטה נוספת הנה השקעת שני מיליארד ליש"ט נוספים לשנה לטובת מחקר ופיתוח במדינה. על פי התיאוריות הכלכליות, השקעה במחקר ופיתוח (R & D) מאפשרת למדענים ולחוקרים לפתח ידע, טכניקות וטכנולוגיות חדשות. בזכות השינויים בטכנולוגיה, אנשים יכולים לייצר יותר עם אותם או אפילו פחות משאבים, ובכך להגדיל את הפרודוקטיביות, כך שבטווח הבינוני והארוך יש לצפות לשיפור כלכלי בעקבות השקעה זו .

ממשלת אנגליה רוצה לפעול לטובת סקטור התשתיות עם השקעות בסך של 23 מיליארד פאונד בחמש השנים הקרובות בכבישים, מסילות ברזל וטלקום. לאחר מכן הממשלה תשקיע 1.2%  מהתמ"ג בשנה בהשוואה ל-0.8% היום. המטרה הינה ליצר משרות חדשות, למשוך משקיעים זרים, להגדיל פרודוקציה ותחרות בין חברות לטובת הציבור.

שר האוצר הבריטי דיווח כי הממשלה שוקלת להקפיא מיסוי על מחירי הדלק, כדי לאזן את העלייה במחירי הנפט בעקבות הסכם הפרודוקציה שנחתם בווינה לאחרונה בנובמבר 2016. לפי סקרים, מחירי הדלק באנגליה אמורים לעלות בשיעור של כ-9 פני לליטר, כלומר סביב 5 ליש"ט למיכל דלק מלא.

מכתבות בתקשורת הבריטית משתקף כי במסגרת התכנית התקציבית, הממשלה צפויה להוריד את מס החברות לרמה של 15%,  אך טענה זו נדחתה בינתיים על ידי דוברת הממשלה. נכון להיום מס החברות עומד על 20% וצפוי לרדת לרמה של כ-17% עד שנת 2020, הרמה הנמוכה ביותר של כל המדינות המפותחות ומתפתחות מה- G-20. המטרה הינה לשמור על בריטניה כמדינה אטרקטיבית למשקיעים מקומיים וזרים המתלבטים אם לעזוב את הממלכה בעקבות החששות מעתיד המדינה בעידן הפוסט ברקזיט. פייסבוק שואפת ליהנות מהקלות המס ודיווחה על בניית הנהלה חדשה בלונדון שנה הבאה ויצירת 500 משרות חדשות (עלייה של כ-50% במספר העובדים).

הגירעון לשנת 2016 צפוי לעמוד על כ- 70 מיליארד ליש"ט המהווים כ- 3% מהתמ"ג, למרות הציפיות בתחילת השנה של דיויד קמרון (ראש ממשלה לשעבר) שציפה לסיים את השנה בסביבת גירעון של כ-56 מיליארד פאונד. לאחר עלייה משמעותית בגירעון, אמר האמונד שיוותר על מטרת קודמו בתפקיד, ג'ורג' אוסבורן אשר רצה להציג חשבונות מאוזנים לקראת 2019-2020.

בדחיית הורדת הגירעון הוא מאפשר לעצמו יותר חופשיות בניהול התקציב הממשלתי. החזרת החשבונות לרמה מאוזנת עד 2020 מצריכה להטמיע מדיניות צנע עם ירידות בתנאים הסוציאליים. היום באנגליה קיימת סלידה מהמדיניות הפיסקלית ומהמדיניות המונטארית שמובילה לסיכון של מיתון, למרות שהכלכלה באנגליה הינה ליברלית ושהממשלה יחד עם הבנק המרכזי מתכננים לפעול לצמיחה כלכלית. חשוב להזכיר שהבנק המרכזי באנגליה הוריד את הריבית לרמת שפל היסטורית של כ- 0.25% כדי לתמוך בצמיחה.

לאור נתונים מאקרו כלכליים שפורסמו בחודש האחרון, הצמיחה לסוף שנת 2016 צפויה לעמוד על 2.1% כשהממשלה ציפתה ל-2%. הממשלה צריכה לפעול לעלייה בצמיחה שעודכנה כלפי מטה לשנים הבאות. בשנת 2017, הציפיות לצמיחה מחודש מרץ לפני משאל העם, עמדו על 2.2%, אך כעת הציפיות ירדו ופיליפ האמונד דיווח שהוא מצפה לצמיחה כלכלית של כ- 1.4% בלבד. הצפי לשנת 2018 עודכן גם הוא כלפי מטה ל-1.7%, ובשנים 2019 ו- 2020 תחזיות הצמיחה נשארו ללא שינוי ברמה של 2.1%. הממשלה צופה לחזור לרמות צמיחה של היום בעוד כ- 4 שנים, זמן המוערך לספיגת  ה"ברקזיט". 

למרות זאת, היחלשות המטבע בעקבות ה"ברקזיט" עלולה להאיץ מחירים במשק בעתיד, ובעקיפין לגרום גם לירידת השכר הריאלי שלא יוכל לגדול בקצב של האצת המחירים. ההשלכות של גורמים אלה תגרומנה להאטה כלכלית באופן כללי. אפשר להסיק מכך שבעקבות הציפיות הנמוכות וחששות הציבור, הממשלה החליטה לפעול לטובת משקי הבית ולתמוך בחברות.

 

 

 ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי לוואלה!NEWS: מי שמטיף לעזיבת איטליה את האיחוד האירופאי, משכנע א את הצרכנים שאם יעזבו את האיחוד, הדברים שמהם הם לא נהנים ייעלמו, אבל שבמקביל האיחוד האירופי יישאר ושהם ימשיכו ליהנות ממחירי מוצרים נמוכים וחופש תנועה בין המדינות. אבל כמו בתורת המשחקים, לכאן מגיעה הבעייה של טווח ראות. 10.12.16

יש לא מעט אנשים שחושבים, או שרוצים לחשוב, שההפסד של ממשלתו של רנצי במשאל העם באיטליה מקרב את איטליה לעזיבת האיחוד. אם זה נכון, זו תהיה דוגמא נוספת להחלטה שנראית הגיונית, בהנחה שכל השאר היה נשאר ללא שינוי, אבל היא בעצם שגויה מאד.

דוגמא פשוטה להחלטה כזאת הוא משחק בתורת המשחקים שבו מבקשים מקבוצה של אנשים לבחור מספר בין 0 ל- 100. כל אחד רושם את המספר שבחר על פתק ומגיש אותו למי שעורך את הניסוי. עורך הניסוי לוקח את כל הפתקים, ומוצא את הסכום הממוצע שנרשם על כל הפתקים. הזוכה הוא מי שרשם את הסכום הקרוב ביותר לחצי מהממוצע. תורת המשחקים חוזה ששחקנים ירשמו במקרה כזה אפס. ההגיון הוא פשוט: אין טעם לרשום 100 בגלל שאם כולם ירשמו 100, ינצח מי שירשום 50. אבל אם כולם ירשמו 50, אין טעם לרשום 50, כי ינצח מי שירשום 25 וכן הלאה, עד המסקנה המתבקשת שאין טעם לרשום מספר גדול מאפס.

כשנותנים לאנשים לשחק את המשחק הזה בחיים האמיתיים, מגלים שרוב האנשים רושמים 50 וחלק קטן רושם 25. העובדה שרק מעט מאד מבינים עד הסוף את ההגיון של המשחק נותנת לשחקנים שמבינים שהאחרים לא יחשבו עד הסוף הזדמנות להרוויח.

במידה רבה, גם מי שמטיף לעזיבת האיחוד באיטליה או בצרפת מנצל את חוסר היכולת של חלקים בציבור להבין עד הסוף את ההשלכות של המהלך. רוב הציבור, גם באיטליה, גם באנגליה וגם בצרפת, נהנה מהיתרונות של האיחוד האירופאי. הוא נהנה לטייל באירופה בלי להציג דרכון, לעבוד בכל מדינה שירצה, לרכוש מוצרים אירופאים במחירים שבהם צרכנים ישראלים יכולים רק לקנא ומכך שקבוצת הכדורגל שלו יכולה להביא זרים אירופאיים ללא הגבלה.

מצד שני, הוא פחות נהנה מדברים אחרים. הוא פחות נהנה מכך שהמדינה שלו משלמת מסים לאיחוד האירופאי, למרות שהוא נהנה כאשר המסים הללו מסבסדים את המזון שהוא אוכל ואת היין שהוא שותה. הוא לא נהנה מכך שעובדים זרים תופסים את מקומות העבודה שאותם איישו בעבר עובדים מקומיים, למרות שהוא נהנה שהמחירים שהוא משלם עבור אותם מוצרים ירדו משמעותית. הוא לא נהנה מהעובדה שפליטים מגיעים לאירופה והאיחוד אינו מצליח לטפל בבעיה, למרות שלא האיחוד יצר אותה, וספק אם צרפת או איטליה יטפלו בה טוב יותר בכוחות עצמן.

מי שמטיף לעזיבת אירופה, משכנע את הצרכנים שאם יעזבו את האיחוד, הדברים שמהם הבוחרים לא נהנים יעלמו, אבל שבמקביל, האיחוד האירופאי ישאר. לכן, טוען מי שטוען שכדאי לצאת מהאיחוד, שום דבר לא ישתנה גם אם עוד מדינה או שתיים תצאנה מהאיחוד, מכיוון שלאיחוד יהיה עניין לשמור על יחסים טובים עם מדינות באירופה גם אחרי שהן יעזבו, אז גם מדינה שתעזוב תהנה בעצם מאותם תנאים, אבל בלי החובות.

אבל כאן מגיעה הבעיה של טווח הראות: הפרישה של אנגליה תהווה מכה עבור האיחוד, אבל אנגליה הצטרפה מאוחר, ומעולם לא לקחה חלק מלא באיחוד. צרפת ואיטליה היו שם מההתחלה, ובלעדיהן, אירופה כבר לא מאוחדת. כך שבלעדיהן, בעצם, זה כבר סוף האיחוד. מכיוון שכך, אם מדינה כמו צרפת או איטליה תצאנה מהאיחוד, כולם יפגעו בצורה משמעותית, כי ההסדרים הקיימים כבר לא יחזיקו, ועד שיהיו הסדרים חדשים יקח זמן.

לכן, יש מקום להאמין שהפוליטיקאים גם בצרפת ואיטליה ימנעו מעזיבה של האיחוד. אבל כמו השחקנים שלא מבינים שלפני שהם מחליטים על הסכום שהם בוחרים, צריך לחשוב כמה צעדים קדימה,  בהחלט יש חשש שהמצביעים יצביעו למי שמבטיח שלחשוב על צעד אחד זה יותר ממספיק.

 

 

 

  מס העניים של כחלון - מאמר בנושא העלאת המיסוי על הגרלות - מאת ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי ומרצה במכללה האקדמית נתניה, 8.12.16 >> 

אם שר האוצר יצליח להעביר את העלאת המס על זכיות בהימורים, זאת תהיה גזילה, ולשיטתו של משרד האוצר, זאת תהיה גזילה מהחלשים ביותר. כדי להבין מדוע זאת תהיה גזילה, צריך להבין שמשרד האוצר מתכוון לבצע שני צעדים. ראשית, אם קודם לכן היה פטור מתשלום מסים על פרסים עד גובה של 50,000, כעת יגבה מס על פרסים שגדולים מ- 5,000 ש"ח. שנית, המס על פרסים יגדל משלושים אחוזים לשלושים וחמישה אחוזים.

אם כן, התוכנית של משרד האוצר היא למסות את המהמרים פעמיים, שכן גם בלי שיוטל מס על פרסים מהימורים, ההימורים הנהוגים במדינת ישראל הם מס. מדינת ישראל העניקה למפעל הפיס ולמועצה להסדר ההימורים בספורט (טוטו) מונופול על משחקי הימורים, וזה מאפשר להם לקיים הגרלות שבהן חוזרים למהמרים לכל היותר רק כ- 60% מהכספים שהמהמרים משקיעים. כלומר, גם בלי מסים, המדינה לוקחת מהמהמרים כארבעים אחוזים מהכסף שהם השקיעו.

כעת, היא רוצה לקחת מהמהמרים עוד 35% מהכספים בהם הם זוכים , כך שבחישוב פשוט, המהמרים ישארו רק עם כ- 40% מהכספים שהם השקיעו. ומעבר לכך: אם המדינה רוצה למסות את ההימורים, צריך לקבוע האם זכייה בהימורים היא חלק מההכנסה השוטפת של האדם או שהיא רווח הון.

אם מדובר ברווח הון, אז מיסוי הוגן צריך לקחת בחשבון גם את העלויות של המהמר. בשוק ההון מי שקונה מניה שהשווי שלה ירד, מקבל מהמדינה פטור ממס בגלל ההפסד שנגרם לו. באותה מידה, אם המדינה רוצה לגבות מס הוגן על הימורים, היא צריכה לנקות מהרווחים את כל הסכומים שהמהמר השקיע עד שהוא זכה. אבל כנראה שמשרד האוצר יודע שאם הוא יצטרך לקזז הפסדים לפני שהוא גובה מסים, אז המס שיגבה יהיה קרוב לאפס, מכיוון שרוב המהמרים מפסידים הרבה יותר מכפי שהם זוכים.

לעומת זאת, אם מדובר בהכנסה שוטפת, אז את המס צריך לקבוע ביחס להכנסות של האנשים. אבל לפי משרד האוצר, רוב המהמרים הם אנשים מהמעמד הנמוך יחסית, ולכן, אם משרד האוצר צודק, ההכנסות של רובם לא מגיעות אל סף המס, אפילו אם כוללים בהכנסות שלהם זכיות חד פעמיות בסכומים קטנים. כך שאם משרד האוצר יתעקש לגבות מס של שלושים וחמישה אחוזים על פרסים קטנים, הוא ידרוש מאנשים שמרוויחים שכר מינימום לשלם מס שולי שמשלמים אנשים שמרוויחים למעלה מ-40,000 בחודש.

כך שאיך שלא מתבוננים על אופני המיסוי, הם אינם הגונים. התירוץ של משרד האוצר הוא שהמטרה של המס היא להבהיר לאנשים שלא כדאי להמר, על ידי כך שיבהירו להם שגם אם הם יזכו, לא ישאר להם כמעט כלום. אבל מכיוון שבפרסומות ימשיכו למכור שהפרס הראשון הוא בסכומים גדולים ואת המס יציינו רק באותיות הקטנות, מי שיבינו שלא כדאי להמר הם בעיקר אנשים בעלי השכלה גבוהה יחסית. כך שמי שימשיכו להמר, וימשיכו גם להפסיד וגם לשלם מסים, הם בעלי ההכנסות הנמוכות ביותר.

 טראמפ עושה טוב לדיבידנדים: אלה המניות שצפויות להרוויח. הבטחותיו של נשיא ארה"ב הנכנס בתחום הורדת מיסי החברות והדה-רגולציה הן חדשות טובות עבור שוק המניות בכלל, ובמיוחד עבור חברות המחלקות דיבידנד-שיוכל לגדול בעקבות הגדלת הרווחיות. חן יחצק, אנליסטית באינפיניטי לגלובס 28.11.2016 

בסביבת הריבית הנמוכה הנהוגה בעולם, תכניות חיסכון ופיקדונות בבנקים מניבים תשואה נמוכה ולעיתים אפילו לא שומרים על ערכו הריאלי של הכסף, ולכן הופכים לפחות אטרקטיביים. בחיפוש אחר תשואה, משקיעים מגדילים את החשיפה לאג"ח קונצרני בדירוג נמוך שמעלה את רמת הסיכון שלהם בתיק ההשקעות לחדלות פירעון של החברות. בנוסף, כאשר אין אלטרנטיבת השקעה ראויה לכסף, משקיעים בוחרים למנף את כספם לצורך רכישת דירה נוספת על מנת לקבל השלמת הכנסה. אלטרנטיבה זו כרוכה בסיכון ריבית. כשהריבית תחל לעלות, קיים חשש לירידה של מחירי הדירות.

מניות הדיבידנד נתפסות כחלופה איכותית להשקעה כאפיק המניב הכנסה שוטפת. רמת הסיכון זהה לזו של מניות. חברות בעלות היסטוריה ארוכה של חלוקת דיבידנד מאופיינות בד"כ בפעילות יציבה, רווחית ותזרים מזומנים קבוע. מניות הדיבידנד עדיפות להשקעה לטווח ארוך ויוצרות תזרימי מזומנים חופשיים עקביים גם בתקופה של תנודתיות בשווקים וירידת מחירים במניות.

בחירת דונלד טראמפ לנשיאות בארה"ב השפיעה לטובה על מניות הדיבידנד בארה"ב. הבטחותיו העיקריות במישור הכלכלי היו הורדת מיסי חברות ודה-רגולציה, שני שינויים חיוביים עבור שוק מניות. טראמפ מעוניין להוריד את מס החברות משיעור ממוצע של 35% ל-15% במטרה להחזיר את החברות האמריקאיות לארה"ב. מדיניותו של טראמפ הינה שלילית בעיקר עבור שוק האג''ח, בשל העובדה שמדיניות זו משקפת עלייה ניכרת בגירעון הפיסקאלי וחוב/תוצר בארה''ב. התוכניות של טראמפ בהורדת המיסים של חברות והטלת מיסי ייבוא גבוהים, צפויה לתרום  להגדלת הצריכה המקומית ובכך לשפר את מחזור המכירות והרווחיות של חברות. הגדלת הרווחיות של חברות בארה"ב צפויה לאפשר לחברות להגדיל את סכום הרווחים המחולקים (דיבידנד).

לאור הנתונים הכלכליים המשתפרים בארה"ב: שוק עבודה חזק, אינפלציה ברמה הגבוהה ביותר מתחילת השנה (1.6% במונחים שנתיים באוקטובר), נגידת הבנק המרכזי צפויה להעלות את הריבית, וכתוצאה מכך האטרקטיביות של מניות תגדל לעומת אגרות חוב.

ההסתברות להעלאת ריבית בארה"ב בדצמבר גבוהה ועומדת כעת על 98% ( לפי חישובי בלומברג בהתבסס על חוזים עתידיים), אך קצב ההעלאות לאחר מכן צפוי להיות איטי. הריבית עדיין תישאר נמוכה ועלות המימון של החברות תישאר אטרקטיבית מרמת הריביות שהייתה נהוגה לפני המשבר הפיננסי של 2008.  העלאת ריבית מאותתת כי מצב המשק חזק, הצמיחה איתנה, ולכן ככל הנראה שוק המניות ימשיך לעלות.

החל מיוני 2004, נגיד הפד החל במדיניות מוניטארית מצמצמת, והעלה את הריבית בהדרגתיות מ-1% ל-5.25% ביוני 2006. בתקופה זו, התשואה של אג''ח ממשלת ארה"ב ל-10 שנים רשמה עליית תשואות קלה מרמה של 4.6% ל-5.1%, כך שנרשם הפסד הון למשקיעים. לעומת זאת, מדד ה- S&P 500  רשם באותה תקופה עלייה של כ- 13% ומדד ה- S&P 500 Dividend Aristocrats עלה בכ- 21%. דוגמא נוספת לכך, מאוגוסט 2007, הריבית בארה"ב החלה לרדת מרמה של 5.25% ל-0.25% בסוף שנת 2008. באותה תקופה, מדד ה- 500 P&S  רשם ירידה של כ-39% ומדד ה- S&P 500 Dividend Aristocrats ירד בכ- 25%. התשואות של אג"ח 10 שנים בארה"ב ירדו מ-4.5% ל-2.2% ונרשמו רווחי הון למשקיעים. ניתן להסיק מהאמור כי שוק המניות מגיב בעליית שערים  לעליית ריבית מתונה ובירידות שערים לירידת ריבית (בהשפעת הנתונים הכלכליים), כך שיתכן ונחווה מצב דומה כבר בשנה הבאה. 

תיק המורכב ממניות של חברות גדולות בסקטורים השונים המחלקות דיבידנד, מאפשר לקבל הכנסה פסיבית לאורך זמן בסיכון יחסית סביר. חברות המחלקות דיבידנד בעקביות לאורך שנים, הן בדרך כלל חברות איכותיות, רווחיות, ובעלות מינוף יחסי נמוך. החיסרון של השקעה במניות דיבידנדים הוא מבחינת מיסוי. בעוד שהמס על רווחי הון משולם רק לאחר מימוש ההשקעה,  המס על דיבידנד במזומן מנוכה מיד עם קבלתו.

בשוק האמריקאי ישנן מאות חברות שבכל שנה מחלקות דיבידנד שגדול יותר במונחים אבסולוטיים משנה קודמת, גם בתקופות של משברים פיננסים (כמו משבר 2008). ג'ונסון וג'ונסון היא אחת מחברות התרופות והאספקה הרפואית הגדולות בעולם. החברה מורכבת משלוש חטיבות עיקריות: תרופות, מכשור רפואי ומוצרי צריכה. החברה נהנית מבסיס הכנסות מגוון ובמעמד מוביל במגזרי המכשור רפואי והתרופות. החברה מחלקת דיבידנד קבוע וצומח בקצב של כ-6.5% לשנה. תשואת הדיבידנד שלה עומדת כיום על 2.74%. מניית החברה נסחרת לפי מכפיל רווח נוכחי של 18.7.

למעוניינים בחשיפה למניות דיבידנד עם פיזור גבוהה יותר, ניתן לעשות זאת באמצעות חשיפה למדד: S&P 500 Dividend Aristocrats.  המדד העוקב אחר המניות הגדולות הנכללות במדד S&P 500 שנוקטות במדיניות היוצרת הגדלת גובה הדיבידנד למניה מדי שנה, לפחות במהלך 25 השנים האחרונות. משקלה של כל מניה שווה והמשקל היחסי של כל סקטור מוגבל עד 30% ממשקל המדד. סטיית התקן של המדד בעשר שנים האחרונות הינה 13.8%, לעומת מדד S&P 500 שסטיית התקן שלו עומדת על 14.9% באותה תקופה, כך שהוא יותר תנודתי. 


 מחקר-אי השוויון בארץ עמוק וקבוע בעלי ההכנסות הנמוכות פסימיים יחסית למערב. מהמחקר של ד"ר אביחי שניר מאינפיניטי-שניתח הוצאה לצריכה, עולה גם כי האי-שוויון בהכנסות בישראל הצטמצם בשנים האחרונות, 27.11.2016

 


Page 1 of 29  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית חינם עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום