עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

  הצפי לעליית ריבית בארה"ב ובעקבותיה התחזקות המטבע המקומי- מיטיב עם ענפי התעשייה ובמיוחד עם חברות היצוא. סקטור התעשייה הוא גם הצרכן הגדול ביותר של אנרגיה, שמחיריה צפויים לרדת בעקבות התחזקות הדולר. פרד ריינגלאס - מנהל השקעות דסק חו"ל באינפיניטי בטור "נייר עמדה", גלובס, 2.11.16

סקטור התעשייה בארה"ב הינו הליבה של הכלכלה האמריקאית וכולל חברות גדולות המהוות אחוז ניכר מהמדדים המובילים בארה"ב. הסקטור הינו יציב בהשוואה לסקטורים אחרים כשרוב החברות גדולות (Large-Cap) בעלות תשואת דיבידנד גבוהה ויציבה.

כשהצמיחה הכלכלית חזקה והצריכה הפרטית עולה, הפעילות בסקטור מתרחבת בעקבות כך שחברות מגדילות את הפעילות שלהן ומייצרות יותר מוצרים. במשבר הסאב פריים, התמ"ג האמריקאי התכווץ ב-2.8% והייצור התעשייתי התכווץ בכ-11%. ברבעון השני של השנה הצריכה הפרטית צמחה בקצב מהיר של 4.2% ויחד עם שיפור בשוק התעסוקה (התקרבות לתעסוקה מלאה) נקבע צפי לעלייה בצמיחה ברבעון השלישי של 2.5%, לעומת 1.4% ברבעון השני.  קרן המטבע העולמית מעריכה כי כלכלת ארה"ב צפויה להמשיך לצמוח בשנים הקרובות, בקצב גבוה יותר ממשקים מפותחים אחרים, כשקצב הצמיחה הצפוי ל- 8 השנים הקרובות (2017-2024) עומד על ממוצע של בין 2% ל-3%.  מדד מנהלי הרכש במגזר היצרני מצוי בעלייה מתחילת השנה, עומד על 53.2 נקודות בחודש אוקטובר, ומצביע על צפי להתרחבות הפעילות הכלכלית בסקטור (מעל 50 נקודות).

הצפי לעליית ריבית בארה"ב ובעקבות כך התחזקות שער הדולר מטיבים עם סקטור התעשייה ובמיוחד בחברות הייצוא שאינן תלויות רק בשוק האמריקאי ונהנות מהכנסות גבוהות יותר. בנוסף, סקטור התעשייה הוא הצורך העיקרי של האנרגיה (54%) ובכך הוא הנהנה העיקרי ממחירי נפט נמוכים. למרות עלייה של מחירי הנפט מתחילת השנה בכ-13%, עליית הריבית בארה"ב תומכת בהתחזקות הדולר שנמצא בקורלציה הפוכה עם מחירי הנפט ולכן מחירי הנפט צפויים לרדת.

הבחירות הצפויות בארה"ב בנובמבר, עשויות להוביל לתנודתיות בשווקים. לעומת זאת, סקטור התעשייה והפיננסים עשויים להיות יציבים יותר ולהניב ביצועיים חיובים, ללא תלות במועמד שייבחר. שני המועמדים דיברו על הגדלת ההשקעה בתשתיות (כבישים, בתי חולים), במערכות הגנה ובביטחון אשר צפויים לתמוך ולהרחיב את הפעילות של החברות בתעשייה.

לסקטור התעשייה תתי סקטורים שונים ובהם: תחבורה ותעופה, מכונות וציוד, לוגיסטיקה, נדל"ן, עם מחזורי צמיחה גדולים שנמשכים כבר שנים רבות. לדוגמא תעשיית חלל והגנה הצפויה לצמוח בשנת 2016 בכ-3% בזכות התקדמות טכנולוגית ותקציב בטחון גדל.

תחום הנדל"ן בארה"ב -  בעשור האחרון בעקבות משבר הסאב פריים בשנים 2007-2008 נגרמו נזקים מסיבים עם ירידות של כ-20% במחיר הדיור ושל כ- 75% בשווקי הנדל"ן המניב מהשיאים הגבוהים שלהם ב- 2006. השוק חזר לרמות בהן שהה לפני המשבר עם עליה של כ-290% בנדל"ן מניב מנקודת השפל שלו ב- 2009) . כיום, אנו רואים האטה נוספת בסקטור בעקבות הצפי לסיום מדיניות הריבית הנמוכה בארה"ב ובעולם בחודשים הקרובים.

בניגוד לנדל"ן, תת אפיק התעשייה האווירית וההגנה, אטרקטיבי יותר ובעל פוטנציאל צמיחה בעיקר בגלל מכפילי הרווח הנמוכים של החברות שמתמחרות את המניות בזול. בסקטור התעשייה נמצאות חברות גדולות ומוכרות בעולם שבראשן בואינג ויונייטד טכנולוג'יס.

חברת בואינג נהנית משער דולר חזק בעקבות כך ש- 60% מהמכירות שלה מחוץ לארה"ב וממחירי סחורות נמוכים (דלק). המניה של החברה (BA US) נסחרת במכפיל רווח של כ- 14, כשהמכפיל הממוצע ב- 5 השנים האחרונות הינו כ-17 ובהשוואה לסקטור בעולם שעומד על 50. בואינג נהנית בעקיפין מעליית התיירות בעולם שהגיע ל-1.2 מיליארד תיירים (עליה של כ- 4% נכון לסוף שנה 2015). סיום האמברגו של ממשלת ארה"ב על אירן הגדילה את הזמנת המטוסים מהחברה בסכום כולל של כ-25 מיליארד דולר. ברבעון השלישי של השנה, הרווח התפעולי של החברה עלה בכ- 12% וצבר ההזמנות עומד על 5,600 מטוסים.

למעוניינים בפיזור השקעה של חברות רבות בסקטור, קיים ETF  על סקטור התעשייה האווירית וההגנה בשם: ISHARES U.S. AEROSPACE & DEFENSE ETF (ITA US). התעודה עוקבת אחר 39 מניות בסקטור כשההחזקות העיקריות הן: בואינג (9.13%), יונייטד טכנולוג'יס (8.56%) ולוקהיד מרטין (7.58%). היקף הנכסים המנוהלים עומד על כ-1 מיליארד דולר עם דמי ניהול של 0.43%. מכפיל רווח הממוצע הינו 23 ותשואת הדיווידנד ב- 12 החודשים האחרונים עומדת על 0.94%. תשואת תעודת הסל עומדת על 10% מתחילת השנה, לעומת 6.7% של ה- SPDR S&P 500 ETF ((SPY US תעודת סל העוקבת אחר מדד ה-S&P500  בארה"ב הכוללת את כלל הסקטורים.

 

  לעובדים מוכשרים יש בעיה: הם יודעים שהם מוכשרים, אבל המעסיקים לא יודעים את זה. ומה הפתרון לבעיה הזו?  כלכלנים ניסו ועדיין מנסים להבין מה המטרה של לימודים אקדמאים. די ברור שאנשים מוציאים סכומי כסף לא מבוטלים על לימודים לתואר ראשון ושני מאחר שהם מייחסים לזה ערך, אבל השאלה היא מה בעצם זה נותן להם. ד"ר אביחי שניר עם נקודת זווית מעניינת בנושא.  להורדת הכתבה לחץ כאן>> 

עד היום, כלכלנים הציעו שתי תשובות עיקריות לשאלה זו: התשובה הראשונה והדי צפויה היא שלימודים משפרים את היכולת. יוצאים ללמוד מאחר ומי שמסיים ללמוד יוצא עם יותר כלים ויותר יכולת, ועל היכולת הזאת הוא מתוגמל בהמשך. התיאוריה הזאת חוזה כי ככל שלאנשים יש יותר יכולת, כך הם ילמדו יותר, שכן, ככל שאנשים מוכשרים יותר, כך הלימודים נותנים להם יותר כלים ויותר יכולות.

בנוסף, המסקנה מהתיאוריה הזאת היא שכדאי למדינה להשקיע בלימודים אקדמאיים, מאחר והלימודים משפרים את היכולות של העובדים במשק. ככל שההשכלה הגבוהה תהיה נגישה יותר, כך יהיו יותר עובדים מוכשרים יותר, והתוצר יגדל.

התיאוריה השנייה, שהוצאה על ידי כלכלן בשם ספנס, היא שלימודים הם בעצם בזבוז זמן. הסיבה היחידה שהולכים ללמוד היא שרוצים את התואר. לפי התיאוריה הזאת, לעובדים מוכשרים יש בעיה: הם יודעים שהם מוכשרים, אבל המעסיקים לא יודעים את זה. הבעיה של העובדים היא לשדר למעסיקים את המסר לגבי היכולת שלהם.

הפתרון שנמצא הוא לימודים אקדמאיים: מי שמסוגל ללמוד לתואר ראשון במתמטיקה בטכניון, נניח, זה סימן שיש לו כשרון מסוים במתמטיקה, לא מעט סבלנות, די הרבה התמדה, ויכולת לשבת בבית ו"לשבור את הראש" במשך כמה שעות בלי להשבר. בקיצור, כל מה שמעסיק שרוצה עובדים מוכשרים במיוחד להיי-טק צריך.

לפי המודל הזה, אין באמת צורך בלימודים אקדמאיים, והם לא באמת משפרים את העובדים. כל תהליך אחר שהיה מסנן את העובדים לעובדים מוכשרים יותר ופחות, היה טוב באותה מידה. השכלה גבוהה היא פשוט מבחן ארוך ליכולת ולסבלנות של העובדים. מה שצריכה הממשלה לעשות, אפוא, אם היא רוצה להגדיל את התוצר, זה לא להשקיע בהשכלה גבוהה, אלא להשקיע בלמצוא מבחן קצר יותר (אני מציע שבשביל זה ימנו וועדה שתכיל חבורה של פרופסורים...).

אלא שלפי המודל הזה, מעבר לכך שהשכלה גבוהה אינה משפרת את העובדים, ישנו חשש שהיא גם תכשל במילוי התפקיד של סינון עובדים. נניח לרגע שחלק מהמוסדות האקדמאיים, בשביל להקל על הגישה לאוכלוסיות שבדרך כלל לא הצליחו להגיע לאוניברסיטאות, מחליטים להוריד את הרמה ולהקל על הסטודנטים לקבל תואר.

במקרה כזה, המעסיקים יקבלו תערובת של אנשים מוכשרים ומוכשרים פחות, שלכולם יש תואר ראשון, והם יצטרכו להחליט איזה מהם אכן מוכשרים, ואילו אינם. כל עוד יש הבדל ברור ברמה בין מוסדות אקדמאיים שונים, אין בעיה מיוחדת. המעסיקים יכולים לדעת שמסיימי מוסדות מסויימים עבדו קשה מאד, מסיימי מוסדות מסויימים עבדו קשה פחות ואלו שלא סיימו אף מוסד, עבדו אפילו פחות.

הבעיה מתחילה אם חלק מהסטודנטים המוכשרים יותר מחליטים להקל על עצמם וללכת למוסדות ברמה פחות גבוהה. במקרה כזה, גם המוסדות שקודם שמרו על רמה גבוהה, ייטו להוריד את הרמה כדי להחזיר את הסטודנטים שאיבדו. התוצאה תהיה שבתוך זמן, כבר אי אפשר יהיה להבדיל באיכות לפי התואר.

במקרה כזה, לא רק שהאקדמיה היא בזבוז זמן, היא בזבוז זמן לא יעיל. דבר נוסף, במקרה כזה הסטודנטים שבכל זאת רוצים לבדל את עצמם יתחילו ללמוד לתואר שני, כדי להראות שיש להם משהו נוסף על אלו שלמדו לתואר ראשון. המעסיקים, בתגובה, יתחילו להעדיף את אלו שלמדו לתואר שני, ואז יותר ויותר סטודנטים ילמדו לתואר שני, ובסופו של דבר, משך הזמן שאנשים נשארים באוניברסיטאות יגדל משלוש שנים לחמש. בעצם, אם הדברים ימשכו בקצב הנוכחי, זה לא יהיה מאד מפתיע אם פתאום דוקטורט יהפוך להיות דרישת חובה למחפשי עבודה.

 

 


  שר האוצר מינה ועדה לייעול שוק ההימורים בישראל כדי לשפר מצבם של המהמרים בישראל, אלא שבמקום לשפר את מצבם, נראה שיישום ההמלצות רק יפגע בהם. אם חברי הוועדה שמינה שר האוצר בנושא היו רוצים לצמצם את ההימורים, הם היו צריכים לבטל את המס ולהקטין את הפרסם הראשון בסכום של המס. אבל את שה הם לא הציעו לעשות, כי התפקיד של הלוטו-טוטו הוא להציע חלום ולגבות את הכסף >> ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי בטור דיעה לכלכליסט, 23.9.16. 

  קבוצת דלק חתמה על הסכם למכירת השליטה ב"הפניקס" לחברת האחזקות הסינית יאנגו (YANGO INVESTMENT). 

הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, דורית סלינגר, אמורה לדחות או לאשר את העסקה. החלטה זו קריטית ומהותית. רו"ח אמיר איל מעלה סוגיה מעניינת הנוגעת לאפשרות של הענקיות הסיניות לחדור למאגר המידע הרגיש של הפרטים האישיים של החוסכים במדינת ישראל. 

להאזנה: צבע הכסף, רשת ב', 22.8.2016, החל בדקה 10:25: http://goo.gl/b1PWxs

 

התוכן שקראת כעת מעניין אותך? תוכל להמשיך לקבל עדכונים מקצועיים לגבי מה משפיע על הכיס שלך-כאן >>










הריני לאשר את הסכמתי לקבלת דיוור (על פי תיקון 40 לחוק התקשורת (בזק ושידורים)).

 23.8.16

אינפיניטי מפתיעה: "אחרי הנפילות מתחילת השנה, טבע ופריגו חזרו להיות מעניינות להשקעה", גיל לוי, מנכ"ל אינפיניטי ניהול תיקי השקעות (בישראל ובעולם): "השוק הישראלי אטרקטיבי ביחס לעולם: אירופה זולה יותר, אך עם כלכלה בעייתית יותר". 

 

כשאוסאמה בן לאדן הנחה את פעילי ארגון אל-קעאידה להתרסק אל תוך מגדלי התאומים, הוא לא שיער שהוא יהיה אחראי להפיכת העולם למקום מסובך יותר עבור מעלימי מס.

עד לקריסת התאומים, רשויות המס בעולם, ובעיקר הרשות האמריקאית, לא התאמצו במיוחד לחפש מעלימי מס. מי שהיה לו כסף להסתיר, הפקיד אותו במדינות כמו שוויץ שבהן הסודיות הבנקאית היתה קדושה, וישן בשקט.

הסידור הזה היה נוח במיוחד לאמריקאים, מכיוון שהמסים הנמוכים יחסית בארה"ב ביחד עם העוצמה הכלכלית שלה, הובילה לכך שבסופו של דבר, חלק גדול מהכספים שהועלמו, זרמו בחזרה לארה"ב. על כל הון שהועלם על ידי אזרח אמריקאי, היה הון של אזרח זר שהוברח מהמדינה שלו והגיע בסופו של דבר לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

כשהתאומים קרסו, התברר לאמריקאים פתאום שחלק מההון שנעלם ושזורם בשקט ובלי ביקורת, משמש לעוד מטרות חוץ מפעילות עסקית ורכישת נדל"ן. זה הוביל אותם לקדם שורה של מהלכים שהמטרה שלהם היתה לפקח על תנועות הון. בחלקו של דבר זה היה כדי להפריע לארגוני טרור, ובחלקו של דבר, כדי להגדיל את גביית המסים בארה"ב.

מטרה נוספת של האמריקאים היתה לחזק את מערכת הבנקאות האמריקאית. פתאום התברר להם שהבנקים האמריקאים פעלו בעמדת נחיתות לעומת בנקים משוויץ, ליכטנשטיין ומדינות נוספות. לקוחות רבים שהעדיפו שהכסף שלהם ישאר אנונימי, בחרו בבנקים שוויצריים על פני בנקים אמריקאיים, דבר שהגדיל מאד את הרווחים של השוויצריים על חשבון האמריקאים.

בעיקר אחרי שמערכת הבנקאות האמריקאית נפגעה קשה במשבר של 2008, האמריקאים החליטו לשנות את הדברים. הם החלו להפעיל לחץ על הבנקים השוויצריים שיבטלו את הסודיות הבנקאית. בכך הם נעזרו גם בשורה של הדלפות מכוונות היטב: בנקאים בכירים בבנקים השוויצריים שהבינו להיכן נושבת הרוח, החלו להדליף לרשויות המס מידע על לקוחות של הבנקים בהם הם עבדו בתמורה לכסף ולהגנה מתביעות. מכת התביעות פגעה ב- UBS, יוליוס-בר, ולבסוף גם ב- HSBC.

ברגע שהמסמכים דלפו, הבנקים השוויצריים כבר לא יכלו להכחיש שהכספים הללו נמצאים שם, וגרוע מכך, התברר שפקידים בכירים בבנקים השוויצריים היו מעורבים באופן אישי בהסתרת הכספים. זה אפשר לאמריקאים לתבוע אישית בנקאים שוויצריים בכירים ולאלץ את השוויצריים להסיר חלק גדול מהסודיות הבנקאית.

חלק מהמידע הזה הגיע גם לרשויות המס בישראל. לאחרונה התברר שרשויות המס קיבלו סוף-סוף גם את רשימת השמות של בעלי חשבון ישראלים שהודלפה מ- HSBC. מכיוון שעברו כמה שנים מאז שהחשבונות הללו היו פעילים, לרשות המסים צפויה עבודה קשה לפני שהיא תוכל להוכיח שהכספים הללו הועברו באופן לא חוקי או לשים עליהם את היד. אבל בכל זאת, על עצם היכולת שלה להתקרב לנתונים ולהלחיץ את מעלימי המס שכעת צריכים לחשוב היטב היכן הם מחביאים את כספם, רשות המסים צריכה להגיד תודה רבה לאוסאמה בן לאדן.

 

11.8.2016

מקורה של התיאוריה שלפיה הפחתת מסים יכולה להוביל לגידול בגביית המסים, לפחות בכל מה שקשור ליישום המעשי שלה, הוא בשרטוט שצייר הכלכלן ארתור לאפר על מפית בזמן שאכל עם  אנשים שיהפכו בהמשך להיות פקידים בכירים בממשל של רייגן. מה שהראה לאפר בשרטוט זה הוא  שכאשר מעלים את המסים, לאנשים פחות כדאי לעבוד. לכן כאשר המסים עולים יותר מדי, אנשים עובדים פחות מדי, וכפועל יוצא, ההכנסות ממסים יורדות. במקרה כזה, הורדת מסים תשכנע יותר אנשים לעבוד ולהפסיק להעלים הכנסות, והתוצאה תהיה גידול בהכנסות הממשלה.

 שרטוט זה הספיק כדי לשכנע את אותם פקידים, שכל מה שצריך לעשות כדי להגדיל את ההכנסות ממסים הוא להוריד את מס ההכנסה, בעיקר על בעלי הכנסות גבוהות. אלא שהתברר שהפקידים טעו בדבר אחד. ארה"ב לא היתה בנקודה שבה המסים היו כל כך גבוהים עד כדי כך שלאנשים לא היה כדאי לעבוד. לכן המסים ירדו וגם הכנסות הממשלה ממסים ירדו, מה שגרם לגידול בגירעון.

בסופו של דבר, הגידול בגירעון הוביל לנפילה של ממשלו של בוש האבא, ולעלייה של קלינטון עם הסלוגן "זאת הכלכלה, טמבל." מה שעוד קרה בגלל השינוי במדיניות המסים היה שאי השיוויון בארה"ב גדל באופן חד.

כעת נראה שגם כחלון שמע על עקומת לאפר, מכיוון שהוא מנמק את הרצון שלו להורדת מסים בציפייה שהורדת המסים תתמרץ את הכלכלה, ושלכן הממשלה יכולה גם להוריד את המסים וגם להגדיל את ההוצאות שלה, כי הצמיחה המהירה שתתרחש תפצה את הממשלה על הירידה באחוזי המיסוי. אבל עקומת לאפר איננה קסם.

ראשית, בגלל שכדי שירידה במס הכנסה תביא לעלייה בגבייה, צריך ששיעור מס הכנסה יהיה באזור ה-70% אחוזים. זה לא המצב בארץ. שנית, עקומת לאפר עובדת באופן היעיל ביותר כאשר במקביל לירידה במסים יש גם צמצום בהוצאות של הממשלה. כדי שירידה במסים תביא לעלייה בגבייה, היא צריכה לבוא ביחד עם רפורמות במגזר הציבורי שיובילו להקטנת כוח האדם וייעול השירותים. עד עכשיו, שר האוצר נמנע מלעשות את הדברים האלו, ונראה שהורדת המסים היא נסיון להמשיך להתחמק מההתמודדות הזאת.

שני דברים נוספים שר האוצר צריך לזכור. אחד, שרוב הציבור בישראל לא משלם מסים. מי שמשלמים מסים הם אנשים ממעמד הביניים המבוסס ומעלה. הקלת נטל המס תגדיל את פערי ההכנסות ביניהם לבין אנשים מהמעמד הנמוך, ולכן תביא לגידול באי שיוויון.

שנית, שאם הגירעון הממשלתי יגדל, הממשלה תצטרך לממן אותו בעזרת חוב. זה לא נורא אם הגרעון ישמש להשקעות יעילות, כי אז ההכנסות מההשקעות יעזרו להחזיר את החובות. אבל במצב שבו הממשלה מחוייבת להוצאות קואליציוניות לצרכים שותפים, הגידול בגרעון יביא לכך שבעתיד חלק גדול יותר מההכנסות ממסים יופנו לתשלום החובות, ואז אי השיוויון יגדל לא רק בגלל שהמעמדות הבינוניים-גבוהים ישלמו פחות, אלא גם בגלל שיהיה פחות כסף לתמוך במי שצריכים את הסיוע הממשלתי במידה הגדולה ביותר.

ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי   9.8.16

הוועדה לייעול משק ההימורים החליטה להעלות את שיעור המס על הזכיות, התעלמה לחלוטין מהעובדה שבישראל רק 60% מהכסף חוזר למהמרים, בהשוואה ל-80%-90% במדינות אחרות, וביטלה דווקא את ההימור שבו יש למהמרים את הסיכוי הגבוה ביותר לזכות. 

המלצות הוועדה לייעול שוק ההימורים מיועדות, לכאורה, לשפר את מצבם של המהמרים. בפועל, אם שר האוצר, משה כחלון, אכן יחליט לאמץ אותן, הן יפגעו דווקא במהמרים.

הסעיף היחידי שהוועדה לא התייחסה אליו בפרק ההמלצות הוא שיעור ההחזר הנמוך מההימורים. הפיס והטוטו מחזירים למהמרים כפרסים, בממוצע, פחות מ-60% מסכום ההימורים, זאת לעומת שיעור החזר של 80%-95% במדינות אחרות בעולם המערבי. בנוסף, חלק גדול מהרווחים - גם של הטוטו וגם של הלוטו - מגיע מהימורים שבהם מספר קטן מאוד של זוכים זוכה בפרסים גדולים מאוד. כתוצאה מכך רוב המהמרים לא מקבלים אפילו שקל אחד בחזרה במשך כל חייהם. בעולם, לעומת זאת, יש הרבה הימורים שבהם חלק גדול מהמהמרים זוכים בסכומים קטנים יחסית, כך שרוב המהמרים מקבלים חלק מכספם בחזרה.

הוועדה גם המליצה בדו"ח שפרסמה להגדיל את שיעור המס על זכיות בפרס, והשאלה המתבקשת היא: למה? אם חברי הוועדה ושר האוצר חושבים שהמהמר האופייני הוא אדם שמבזבז אלפי שקלים בשנה על הימורים, הרי שהם היו צריכים לדאוג לכך שכאשר מישהו זוכה, שלפחות יקבל פיצוי על הסבל שעבר. בפועל, חברי הוועדה החליטו שה-40% שהמדינה לוקחת מהמהמרים לא מספיקים, וכי יש לקחת עוד מס שישאיר לזוכים ביד הרבה פחות מהסכום שמוכרים להם בפרסומות.

ומה באשר למכונות המזל וההימורים על סוסים? בפרק שהוקדש לנושא ממליצה הוועדה על ביטולם, אף שספק אם מכונות המזל של מפעל הפיס ממכרות יותר מכרטיסי חיש-גד שאותן הוועדה לא חשבה לבטל. בשני המקרים מדובר בהימורים שניתן לבצע באופן רציף. שני סוגי ההימורים מפתים את המהמר להשקיע בעזרת תחושה של "כמעט". שניהם גם נותנים למהמר תחושה מדומה של שליטה, מאחר שבשני המקרים הוא מבצע פעולה אקטיבית: הוא מושך את הידית במכונת מזל והוא מגרד את הריבועים בכרטיס. למרות זאת, הוועדה המליצה לבטל את המכונות, ואפילו לא שקלה לבטל את כרטיסי הגירוד.

אבל ביטול ההימורים על מרוצי סוסים אפילו פחות מובן. בעוד ששערי ההימורים בשאר ההגרלות וההימורים שמפעילים הטוטו-ווינר והלוטו נקבעים באופן שרירותי למדי, שערי ההימורים על מרוצי סוסים נקבעים על ידי מפעילים באנגליה. מכיוון ששוק ההימורים באנגליה תחרותי בהרבה מאשר בארץ, שערי ההימורים על מרוצי סוסים הם הנדיבים ביותר למהמרים מבין כל סוגי ההימורים שמופעלים בארץ. כך שגם אם הכוונה של הוועדה היתה לסייע למהמרים, בפועל היא החליטה לבטל דווקא את ההימור שבו היה להם הסיכוי הגבוה ביותר לזכות, והותירה את כל ההימורים שבהם הסיכויים נמוכים.

 

נראה כי חברי הוועדה מאמינים שהפעלת הכללים החדשים תביא לצמצום היקף ההימורים בארץ. עם זאת כבר עתה שוק ההימורים הבלתי חוקיים גדול בהרבה משוק ההימורים החוקי. בעולם המודרני, שבו קל מאוד לבצע פעולות באינטרנט וקשה מאוד לחסום אתרים, הפעולות של הוועדה רק יביאו להגברת הפעילות הבלתי חוקית. כך שהתוצאה היא שהוועדה אולי תהפוך את ההימורים החוקיים ללא אטרקטיביים - אבל היא בהחלט לא תביא לצמצום של שוק ההימורים.

אם הוועדה ושר האוצר חושבים שצריך לאסור על הימורים, כי "בזעת אפייך תאכל לחם" כפי ששרו הגששים, שיעשו את המעשה האמיץ ויאסרו על הימורים. אבל הם לא יעשו זאת. נראה שהציפייה שלהם היא שלמרות המגבלות הנוספות, סך הכספים שמגיעים למדינה מההימורים דווקא יגדל. הדוגמה הטובה ביותר לכך שהם מעוניינים בכספים לא פחות מאשר במהמרים, היא שהם לא מכריחים את הפיס והלוטו לציין מה שיעור המס החל על הזכיות בפרסומים שלהם. תחשבו מה היה קורה אילו במקום לכתוב שהפרס הראשון הוא מיליון שקל, היה צריך לכתוב בפרסום שהפרס הראשון הוא מיליון שקל פחות 300 אלף (ובקרוב, כנראה שיותר).

 

 

משחק תמים בגרסא האמריקאית של הישרדות מדגים את התשובה לשאלה: למה בעצם קשה לנבא התפתחויות בכלכלה. בני האדם לא תמיד מתמודדים עם בעיות בצורה רציונלית ומהירה-התוצאות בהתאם. ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי ומרצה בכיר במכללה האקד' נתניה 

האם ניתן  ללמוד מתוכניות ריאליטי? לכאורה, נראה שלא, לפחות לא דברים ששווה ללמד אותם בשיעורי כלכלה. אבל, לפעמים, אפשר ללמוד לא מעט, בעיקר על ההבדל בין התיאוריה ובין המציאות.

דוגמא אחת היא פרק ישן בתוכנית "הישרדות" האמריקאית. באותו פרק, שתי הקבוצות התמודדו במשימת הדחה. הקבוצה שהפסידה, איבדה את אחד החברים בקבוצה. המשימה היתה מורכבת ממשחק שבו הוצבו 21 דגלים. המשחק התנהל בתורות, כאשר כל קבוצה בתורה יכלה להסיר דגל. דגל אחד, שניים או שלושה. הקבוצה השנייה התחילה מהמקום שבו הפסיקה הקבוצה הקודמת. כך שאם בתור הראשון הקבוצה הראשונה הסירה דגל אחד, הקבוצה השנייה התחילה מהדגל השני והיתה צריכה להחליט האם היא מסירה  דגל אחד, שניים או שלושה נוספים. הקבוצה שניצחה הקבוצה היא זו שהגיעה ראשונה לדגל ה- 21.

למשחק הזה יש פתרון שאם חברי הקבוצות היו יודעים אותו, הם היו יודעים איזו קבוצה תנצח עוד לפני שהמשחק התחיל. לפני שאתם ממשיכים לקרוא, נסו לחשב איזו מהקבוצות יכולה לנצח, ללא כל קשר למה שתעשה הקבוצה השנייה.

אם לא הצלחתם, נסו לחשוב על הפתרון מהסוף. כדי להגיע לדגל ה- 21, אתם צריכים שהקבוצה היריבה תעצור בדגל ה- 18, ה- 19 או ה- 20. לכן אם אתם תעצרו בדגל ה- 17, נצחתם. אבל כדי להגיע לדגל ה- 17, אתם צריכים שהקבוצה היריבה תעצור בדגל ה- 16, ה- 15 או ה- 14. לכן אם אתם תעצרו בדגל ה- 13, נצחתם. תמשיכו לחשוב לאחור ותגלו שנצחתם עם עצרתם בדגל ה- 9, ה- 5 והראשון. לכן כל מה שהקבוצה הראשונה צריכה לעשות כדי לנצח, זה לקחת דגל אחד בסיבוב הראשון, ואז לחכות שהקבוצה השנייה תעשה מה שהיא רוצה (היא תלך בהכרח לדגל השני, השלישי או הרביעי) ואז להתקדם לדגל החמישי וכן הלאה, עד ה- 21.

כך שמי שלמד לחשוב לאחור, יכול היה לנצח בקלות אם הוא היה בקבוצה הראשונה, או לדעת שכל מה שהוא יכול לעשות זה לרחוץ בים במקום להתאמץ, אם הוא היה בקבוצה השנייה. במשחק ההישרדות, כמובן ששתי הקבוצות עשו כמעט את כל הטעויות האפשריות.

לכאורה, זה צריך להפתיע, כי הפתרון התיאורטי הוא די פשוט. יותר מכך, המודל התיאורטי שלפיו כלכלנים צופים התנהגות, מניח שאנשים יפתרו בעיות מהסוג הזה, ויתנהגו בהתאם. אבל מתברר שזה עוד מקרה שבו יש הבדל בין מה שהתאוריה חוזה שאנשים יעשו, ומה שאנשים עושים בפועל.

מה שמעלה את השאלה: האם המודלים של הכלכלנים תקפים. או במילים אחרות, מה צריך לעשות כדי שאנשים ילמדו לפתור בעיות מסוג זה? האם הם מסוגלים ללמוד מנסיון והאם הם מסוגלים להשליך מפתרון של בעיה אחת לפתרון של בעיות אחרות. אם כן, בהחלט אפשרי שלמודלים יש תוקף. אחרת, אפשר לצפות מה יקרה כאשר יש זעזועים בכלכלה, בערך כמו שאפשר היה לצפות לאיזה דגל יתקדמו המשתתפים בתוכנית הישרדות. 

חוקרים שונים בחנו את הדברים והגיעו לכמה מסקנות:

ראשית, יש קבוצה לא קטנה של אנשים שאף פעם לא "לומדים"  למרות שחלקם אף לומדים באוניברסיטאות טובות. כך שמשתתפי הישרדות הם לא היחידים שלא מצליחים לפתור את הבעיה הלכאורה פשוטה הזו. כמו כן ,  רק מעטים מאד מסוגלים לפתור אותה בנסיון ראשון.

שנית, לאנשים, גם לכאלו שאין להם נסיון בכלל, יש יכולת לראות בערך שני מהלכים קדימה. לכן, במשחק שיש בו רק 5 דגלים, רוב השחקנים רואים כבר בפעם הראשונה כיצד לשחק. אפילו עם 9 דגלים, חלק גדול מהשחקנים מבין מהר מה עליו לעשות כדי לזכות בנצחון.

שלישית, היכולת להסיק מסקנות מוגבלת. גם אם נותנים לאנשים שמסוגלים ללמוד לשחק הרבה מאד משחקים עם 5 דגלים, או עם 9, הם עדיין לא יראו באופן מיידי כיצד לשחק במשחק עם 21 דגלים. מצד שני, הם גם לא יתחילו בדיוק מאפס. מי שלמד לפתור עם 5 או 9 דגלים, יצליח בדרך כלל לפתור את המשחק עם 21 דגלים לפני מי שלא התאמן בכלל.

כך שבין אם מדובר בהתמודדות בחיים או במשחק, צפו שהיריבים שלכם יוכלו לצפות שני מהלכים קדימה. יותר מזה הם יוכלו לעשות, אלא רק אם יש להם גם יכולת וגם הרבה נסיון. כי אפילו אם היו להם התנסויות קודמות, הם יצטרכו זמן כדי ללמוד את הקשר בין מה שהם למדו בעבר לבין בעיה שנראית קצת אחרת.

בנוסף , אפשר לצפות שבמקרים של אירועים לא צפויים, רוב האנשים לא יצליחו לראות את הדמיון בין האירועים האלו ואירועים שאתם הם התמודדו בעבר וגם לא את ההבדלים. לכן סביר שרוב האנשים יטעו בתגובה שלהם, לפחות בזמן הקצר, כך שהתוצאות בפועל יהיו שונות מאד מאלו החזויות על פי המודלים. עם זאת, בטווח היותר ארוך, סביר שאלו שרואים איך להרוויח יפעלו באופן הנכון, כך שהתוצאות יתכנסו בכיוון החזוי.

מה שעוד אפשר ניתן ללמוד מתוכנית ההישרדות, הוא שלמרות שכנראה שלא כדאי לחקות (במקום ללמוד) את כל מה שעושים המתמודדים,  אפשר ללמוד איך אפשר להתמודד עם בעיות. לדוגמא, אפשר ללמוד האם אתם מאלה שמסוגלים להשליך מבעיה אחת לפתרון של בעיה אחרת. נסו לחשוב מה היה קורה, אם במקום להתקדם עד שלושה דגלים, ניתן היה להתקדם בכל תור רק דגל אחד או שניים. איזו קבוצה יכולה לנצח במקרה הזה ללא קשר למה שתעשה הקבוצה השנייה, ולאיזה דגל היא צריכה להתקדם בכל פעם?

  רפי כהן, אנליסט - נייר עמדה, 5.7.2016: השחקנים החדשים שנכנסו לשוק הסלולר בעקבות רפורמת כחלון- ובראשם גולן טלקום והוט מובייל-הביאו לסחרור מחירים שהעצים את התחרות. המפעילות הותיקות נאלצו להקפיא דיבידנדים, להתייעל ולהמציא עצמן מחדש. מי שמעריך כעת שהתמחור החסר כבר הגיע לשיאו, ישקיע במניות בהחזקה ישירה ויתלבט בין סלקום לפרטנר. האפשרות השמרנית יותר היא קנייה של מדד התקשורת כולו, שבו המניה העיקרית היא בזק. 

אחד הענפים התוססים ביותר בשוק הישראלי בשנים האחרונות הוא ענף התקשורת, מאז החלה רפורמת כחלון וכניסת שחקנים חדשים לשוק, כשהבולטים ביניהם, גולן טלקום והוט מובייל אשר נכנסנו לסחרור מחירים שהוביל לעלייה דרמטית בתחרות ומבצעי שיא.

ממוצע ההכנסה פר לקוח ה - ARPU - Average revenue per user צנח בחדות בשנים האחרונות מ- 150 ₪ בממוצע בשנים 2006-2009 ל- 100 ₪ ב- 2010 ועד ל- 65 ₪ בשנת 2015, כלומר צניחה מתמשכת בהכנסה ממוצעת ללקוח של יותר מ- 50% ב- 6 שנים.

עם הירידה בהכנסה הממוצעת ללקוח איבדו החברות המובילות נתח שוק משמעותי. כך למשל סלקום איבדה 17% ממספר הלקוחות שלה אשר עמד על כ- 3.4 מיליון לקוחות בשנת 2011 וירד ל- 2.83 מיליון בסוף שנת 2015. הירידה במספר הלקוחות ובהכנסה פר לקוח הובילו לירידה של 51% בהכנסות ו- 75% ב- EBITDA .

בדומה לסלקום, גם פרטנר חוותה ירידה בלקוחות בגובה של 13% מ- 3.1 מיליון לקוחות בשנת 2011 ל- 2.74 מיליון לקוחות לסוף שנת 2015, ובנוסף ירידה בהכנסות בגובה 47%.

סלקום ופרטנר ששלטו בשוק ביד רמה וחילקו דיבידנדים עד שנת 2012 באחוז נכבד מהרווח הנקי, מצאו עצמן עם ירידה דרמטית בהכנסות וברווחים ונאלצו להקפיא דיבידנדים ע"מ לחזק את ההון.

סלקום שחילקה מעל מיליארד ₪ דיבידנד בשנת 2010 , חילקה בשנת 2012 דיבידנד של  400 מיליון ₪ בלבד, והחל משנת 2014 הפסיקה לחלק כלל.

פרטנר לעומתה הפסיקה לחלק דיבידנד כבר בשנת 2013 כאשר החלוקה האחרונה שלה בשנת  2012 הייתה בשיעור של 160 מיליון ₪ .

גולן נהנה ממעמד של שובר שוק, ורכב על ההצלחה, בעודו מגייס אלפי לקוחות חדשים מדי חודש ומסתער על השוק במחירים חסרי תחרות. מבצעים אגרסיביים אלו התאפשרו לו בזכות היותו מפעיל סלולר ללא רשת עצמאית וללא השקעות הוניות CAPEX בזמן שהוא צובר חובות מדי חודש לסלקום בגין שימוש ברשת שלה. חובות אלו אמורים היו להימחק במידה ורשות ההגבלים היתה מאשרת לסלקום ולגולן להתמזג.

המצב הקיים היום מתאפיין במפעילות וותיקות הנאלצות להתחרות בשחקן שמתנהג כמפעיל וירטואלי ולכן עליהן להתייעל ולהמציא את עצמן מחדש.

נראה שסלקום הצליחה להתמודד עם המצב החדש עם הקמת קבוצת תקשורת ומיצוב המותג סלקום כאלטרנטיבה גם לשוק הטלוויזיה עם שירות הטריפל – טלוויזיה, אינטרנט וטלפון קווי ובתוך שנה וחצי מתחילת הפעילות הצליחה לגייס כ- 75 אלף לקוחות, אולם פעילות זאת עדיין אינה רווחית והסבה לסלקום הפסדים בשנת 2015 בגובה 40-50 מיליון ₪.

סלקום עושה לאחרונה מאמצים להגדיל את האטרקטיביות שלה ומגדילה את היצע הערוצים הקיים ויוצאת בחבילת ספורט חדשה.

פרטנר עדיין עובדת על פיתוח הטריפל שלה והגדילה את הפעילות לתחום האינטרנט בלבד, תחום שנמצא בתחרות גבוהה לאור פתיחת השוק הסיטונאי המאפשר לחברות התקשורת למכור חבילות אינטרנט בהן הגלישה מתבססת על תשתית של בזק או הוט ולא הצליחה עדיין לצבור נתח שוק משמעותי.

גולן טלקום שלאחרונה מייצרת דרמות רבות נדרשת לקבל החלטה האם לנצל את הרישיון שניתן לה, להקים רשת עצמאית ולשלם את חובה לסלקום בגובה 600 מיליון ₪ (שדורשת כרגע הפרשי ריבית והצמדה לחוב האמור), או למכור את העסק לגורם שלישי ובלתי תלוי.

עם היוודע ביטול המיזוג סלקום – גולן, והיווצרות התרחיש האפשרי של יציאת גולן מהשוק, מורגש חוסר הוודאות בקרב לקוחות גולן טלקום, ולראשונה ניתן להבחין בשיעורי נטישה ברבעון הראשון של 2016 אצל האחרונה לעומת ניצנים של גיוסים חיוביים (בעיקר בפרטנר).

נראה כי גולן תלתה את יהבה על המיזוג עם סלקום וכעת ניצבת מול החלטה קריטית שעתידה צפוי להשפיע באופן ניכר על שוק התקשורת בשנים הקרובות, נראה שגולן לא מתכוונת להשקיע את ההון הנדרש לצורך פריסת הרשת העצמאית שלה ומנסה לאחרונה להוביל מהלך חדש של הסכם אירוח עם הוט מובייל במקביל לביטול ההסכם הכובל עם סלקום ובנוסף לביטול רישיונה כמפעיל סלולר והמרתו למפעיל וירטואלי. רשות הגבלים עסקיים שמעולם לא נדרשה להכריע בעניין המרת רישיון מפעיל לווירטואלי צפויה להיתקל בהתנגדויות נחרצות מהמפעילות הוותיקות, כאשר מיזוג זה יהפוך את הקבוצה לבעלת נתח שוק של כ- 20% ויקנה לגולן את היכולת למכור מוצר זהה בעלות נמוכה משמעותית מהמתחרים.

המרוויחה הגדולה מהאירוח היא כמובן הוט מובייל שמציגה נתוני גיוסים הגבוהים ביותר בשוק בשנה האחרונה, כאשר אירוח גולן טלקום על הרשת שלה יקנה לה שוויון מספרי מול פרטנר שחולקת עמה רשת ובנוסף תרוויח תשלום חודשי קבוע פר לקוח בגין האירוח של גולן.

כיוון שגולן צבר כמיליון לקוחות, הוא ייהנה מיתרון מובנה משמעותי בתור מפעיל וירטואלי. האפשרות לרכב על רשת של מפעיל סלולר אחר בתשלום חודשי יהיה זול משמעותית מההשקעה של המתחרות בתשתיות.

לסיכום, נראה שעתידן הקרוב של סלקום ופרטנר תלוי בעיקר בעתידה הלא ברור של גולן טלקום. בכוונתן להתנגד בכל דרך אפשרית עד דחיית בקשת גולן למפעיל וירטואלי.

התרחיש החיובי מבחינתן יהיה שגולן טלקום לא יכולה להמשיך לתפקד כמפעילת סלולר, לא נמצא רוכש חיצוני שמוכן להשקיע בפריסת רשת ארצית נוספת וגולן נאלצת לצאת מהשוק כשמיליון לקוחותיה מתחלקים בין המפעילות הקיימות, לחילופין, גולן מקבלת אישור לפעול כמפעיל וירטואלי אך ללא הלקוחות שצברה עד כה ועליה להתחיל לגייס לקוחות מחדש. בתרחיש זה מצבת הלקוחות של סלקום, פרטנר ופלאפון צפויה לגדול ואתה ה- ARPU שיכול לצמוח ל- 80-100 ₪ פר לקוח. מכאן ועד עלייה במחירי המניות הללו הדרך קצרה.

התרחיש השני בו גולן מקבלת את הרישיון למפעיל וירטואלי וכל ההתנגדויות נדחות נראה פחות סביר כרגע וייתכן כי סומנה התחתית בהכנסה פר לקוח למרות שגם עליית מחירים בסביבה הקיימת לא נראית סבירה בטווח הקרוב ללא שינויים מרעננים בשוק.

משקיע המעריך לאור האמור כי נוצר בשוק הסלולר תמחור חסר והוא הגיע לשיאו וזאת לאחר ירידה נוספת בחודש האחרון של סלקום ופרטנר בגובה 25% ו-15% בהתאמה ולאחר שמחקו את העליות מתחילת השנה, יכול להשקיע באחת המניות בהחזקה ישירה, כשההתלבטות הנה בין השקעה בסלקום לבין פרטנר. יש לקחת בחשבון את הפעילות הנוספת של סלקום בשוק הטלוויזיה כיתרון או חיסרון, תלוי בהערכת תרומת פעילות זו לרווחי החברה שכרגע עומדים על הפסד של כ- 50-40 מיליון ₪ בשנת 2015. מנגד, קצב הגיוס ללקוחות הסלקום TV עמד ברבעון הראשון על 11 אלף מנויים עם זינוק בהכנסות לגובה של 126% ל- 59 מיליון ₪. יחס ה- EBITDA של שתי החברות עמד על כ- 20% בשנת 2015 כאשר סלקום עם 2.81 מיליון לקוחות עם הכנסה ממוצעת ללקוח ARPU 66 ₪. פרטנר עם 2.6 מיליון לקוחות ו- ARPU של 71 ₪.

אפשרות אחרת, שמרנית יותר להשקעה הנה קנייה של המדד כולו - מדד התקשורת, בו נתח השוק של סלקום ופרטנר הוא 6.65% ו- 9.74% בהתאמה. המניה העיקרית במדד זה היא בזק עם משקל במדד של 75.21% ! .

 


Page 1 of 28  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית חינם עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום