עיתונות מקצועית - אינפיניטי

עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

 

הצמיחה במסחר המקוון העולמי לא עומדת להתמתן, וב2020 הוא צפוי לעבור את ה-4 טריליון דולר. איך קופצים על הרכבת הזו?

גל ראלי | אנליסט בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

 30.10.17

במלאת שני עשורים למהפכת המסחר המקוון ששינתה לחלוטין את הרגלי רכישת מוצרים ושירותים, ניתן לקבוע בבירור כי חוקי המשחק השתנו. המסחר המקוון כבר כאן, והוא כאן כדי להישאר. נכון לשנת 2016 היקף המסחר המקוון העולמי עמד על יותר מ-1.9 טריליון דולר, עליה של 23% לעומת 2015 ולפי חברת המחקר eMarketer המתמחה בענף זה, היקף המסחר המקוון העולמי צפוי להכפיל את עצמו עד שנת 2020 ולעמוד על 4.05 טריליון - 14.6% מסך היקף המסחר הקמעונאי העולמי.

הסיבות המרכזיות לכך הן כלכליות, כגון, עליית ההכנסה הפנויה, גידול במעמד הביניים במדינות המפתחות (בדגש על הודו וסין), גידול האוכלוסייה, וכן סיבות תרבותיות למינהן: דור הY- מעדיף לרכוש און-ליין ולא לבזבז את זמנו בשיטוט בין חנויות, שינויים טכנולוגיים, גידול השימוש באינטרנט ובמכשירים ניידים שמגדילים את היקף השימוש והביקוש וכו'.

מכירות מקוונות עולמיות 2015-2020

בנוסף, שדרוגי תשתיות טכנולוגיות, ייעול תהליכים לוגיסטיים וירידה בעלויות השילוח מאפשרים לחברות הפועלות במגזר זה להתרחב לענפים רחבים יותר ולהיות נגישים יותר, ובכך להגדיל את היצע סל המוצרים והשירותים שהחברות מציעות בפלטפורמות מקוונות. גם חברות מסורתיות מתאימות את עצמן ויוצרות פלטפורמות מסחר מקוונות. האם מגמת הצמיחה בענף המסחר המקוון תימשך בקצב הנוכחי, או שאולי אנו בשיאה? 

שרשרת אמזון

הדוגמה הבולטת להתפתחות תעשיית המסחר המקוון היא ללא ספק חברת אמזון האמריקאית. אמזון, שנוסדה ע"י ג'ף בזוס בשנת 1994, החלה במכירת ספרי רבי-מכר בארה"ב בלבד ובהמשך החלה להציע מוצרים נוספים בהדרגה, תוך התרחבות לאזורים גיאוגרפיים נוספים והתרחבה לשילוח כמעט לכל מקום בעולם. כיום מציעה אמזון מעל ל-650 מיליון מוצרים שמייצרים הכנסות של 98 מיליארד דולר, נכון לשנת 2016 (72% מהכנסות החברה לצד עסקי הענן והתוכן), ורווח של 2 מיליארד דולר.

לאחרונה, ביצעה אמזון דריסת רגל נוספת, כאשר רכשה את רשת המרכולים אול פודס תמורת 13.7 מיליארד דולר, מחיר ששיקף פרמיה של 21% על מחירה בשוק ביום שלפני ההודעה. נראה שאמזון מתכוונת לעשות לענף רשתות המזון את מה שהיא עושה הכי טוב - קמעונאות מקוונת הכוללת מערך לוגיסטי משוכלל, לצד טכנולוגיה מתקדמת המאפשרת נגישות וזמינות גבוהים, יחד עם מותג ומוניטין חזק, המסוגלים לייצר ערך בתחום זה. כבר ביום שלאחר הרכישה הודיעה חברת  אמזון כי תוריד ב-14% בממוצע את מחירי המוצרים של רשת אול פודס ותציע את מוצריה בפריסה ארצית. בנוסף, נראה כי מהלך זה הוא יריית הפתיחה, ולא מן הנמנע שנראה רכישות של רשתות מזון נוספות בכדי להרחיב את פריסת השירות של החברה למדינות נוספות.

בינתיים,  נראה כי הרכישה מלחיצה את קמעונאיות המזון האמריקאיות שכבר ירדו בממוצע מיום הרכישה עד היום במעל ל-20%. הגברת התחרות, צפי לירידת מחירים, העלאת עלויות העבודה והצורך של הקמעונאים להתאים את עצמם למסחר האלקטרוני צפויים להמשיך בטווח הנראה לעין להעיב על חברות אלו. מה שמשאיר לרשתות הקמעונאות להתמקד בעיקר בנאמנות הלקוחות (מועדוני לקוחות) קירבה ונוחות איסוף.

 

 

ובינתיים באירופה

באירופה בלבד יש 80,000 חנויות מקוונות, כך שגם באירופה המסחר המקוון תופס נפח רב. בעשור האחרון קפץ היקף המסחר האלקטרוני מ-87  מיליארד ל- 602 מיליארד דולר עם גידול ממוצע של 15%, ומהווה 11% מסך היקף העסקאות בכל אירופה, כך לפי נתוני רשות המסחר האירופאית.  המדינות המובילות באירופה בתחום המסחר המקוון הן בריטניה, גרמניה וצרפת המהוות 60% מסך המסחר ביבשת. גרמניה היא המדינה עם כמות המשתמשים הגדולה ביותר - 51.5 מיליון. מבחינת השפעה על התמ"ג מדובר על 4.5% מהתמ"ג האירופאי ולפי התחזיות הנתון יחצה את 8% מהתמ"ג עד שנת 2020. לעל ל- 52%  מהמסחר המקוון באירופה הוא מוצרים, בעיקר ענפי ההלבשה, שירותים ואלקטרוניקה.

בניגוד לארה"ב, שם אמזון היא השחקנית הדומיננטית, באירופה יש למעלה מ-80,000 אתרים שעוסקים במסחר מקוון. מבין החברות הדומיננטית ניתן למנות את  (NXT LN) NEXT ו ASOS-  (ASC LN ) הבריטיות,  zalando  (ZAL GY) הגרמנית ו YOOX NET-A-PORTER - (YNAP IM) האיטלקית.

המדינות המתעוררות לשופינג

הסיפור המעניין במיוחד ופוטנציאל שוק המסחר המקוון בולט בעיקר בשווקים המתעוררים, בדגש על אזור אסיה-פאסיפיק עם יותר מ-700 מיליארד דולר מכירות ומעל 980 מיליון משתמשים פעילים, נכון לסוף שנת 2016. העובדה שמרבית האוכלוסייה במדינות הללו עדיין לא החלה להשתמש בשירותי המסחר המקוון, בשילוב עם אוכלוסיה צעירה וגידול דמוגרפי, ייתכן וקיים עוד הרבה פוטנציאל עבור עסקים להגדיל את היקף המכירות שלהם. רוב הקמעונאים המקוונים באזורים אלו פועלים במיקור חוץ של המרכיב הלוגיסטי (לדוגמת Alibaba או JD.COM) ובכך מייעלים תהליכי עבודה וחוסכים בהוצאות תפעוליות.

סיבה נוספת לפוטנציאל הגידול העסקי, היא חדירת האינטרנט הסלולרי. אימוץ הטכנולוגיות הניידות האחרונות הוא מנוע משמעותי בצמיחת המסחר האלקטרוני. ירידת מחירי המכשירים הסלולאריים לצד אימוץ טכנולוגיות חדשות, בקרב צעירים במדינות אלו הוביל לצמיחה בקניות מקוונות של פי 10 בשלוש השנים האחרונות. דבר נוסף, שלא כמו במדינות המפותחות, אוכלוסיות רבות בעולם השני והשלישי  נטולות חשבון בנק. לדוגמה בהודו, יותר מ-40% מהאוכלוסיה נטולת חשבון בנק. לכן, שם התבססו פלטפורמות תשלומים מקוונות כגון PAYPAL, ALI-PAY  וPAYU- אשר מאפשרות למשתמשים לשלם גם ללא חשבון בנק פעיל ע"י הפקדה דרך מסופים עצמאיים ומערכות חוץ בנקאיות.

ישנן דרכים רבות להיחשף לענף ה-e-commerce. החשיפה הרחבה לשווקים במדינות מפותחות היא דרך ETF בשםPowerShares DWA Consumer Cyclicals  (PEZ US) אשר מורכב מכ-70% חברות צריכה בעלות  פלטפורמה של מסחר מקוון, ביניהם PRICELINE ספק התיירות והנופשים המקוון -5.4%, אמזון 4.5% , אקספידיה (4%).

ETF נוספת המאפשרת חשיפה לתחום e-commerce בשווקים המתפתחים היא  Emerging Markets Internet & Ecommerce ETF (EMQQ USהבנויה מ80% חברות מסחר אינטרנטי בחשיפה למדינות סין (65%), ד.קוריאה (11%), רוסיה (9%), והודו (4%). המניות הבולטות שם הם ענקי המסחר הסיניים  עליבאבא וJD.COM-  לצד ענק המסחר המקוון בדרום אמריקה מרקדו ליברה.

 באוצר "אוהבים" את המע"מ והסיבות לכך ברורות: קל לגבות אותו, קשה להתחמק ממנו והוא שווה למדינה הרבה כסף. אך בניגוד לטענת המשרד, המס אכן מגדיל את האי שוויון. פרשנות

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 27.10.17

השבוע, פורסמו תוצאותיה של בדיקה שערך הכלכלן הראשי במשרד האוצר לגבי ההשפעה של המע"מ על אי השוויון בישראל. ראשית, נברך את  הכלכלן הראשי וצוות עובדיו על הבדיקה החשובה . במשך שנים, משרד האוצר נמנע מדיון בהשלכות של המסים העקיפים על אי השוויון.

הסיבה לכך שמשרד האוצר אינו אוהב לדון במע"מ היא פשוטה: זה המס שהכי נוח להטיל בכל פעם שיש צורך בתוספת הכנסות משמעותית. ארבע סיבות עיקריות הופכות מס זה לכה נוח. הראשונה, קל לגבות אותו. השניה, קשה להתחמק ממנו: גם אנשים עם כסף שמתחמקים מתשלום מס הכנסה בדרכים יצירתיות, וגם אנשים ששכרם מתקבל בכסף מזומן צריכים לעשות קניות, שחלקן הגדול נעשה בחנויות שמשלמות מע"מ. השלישית, המע"מ הינו בעל ההשפעה הנמוכה ביותר על צמיחת המשק. אחוז במס הכנסה, או אחוז במס חברות, הינם בעלי השפעה מהירה יחסית וחזקה על התוצר ועל הצמיחה, בעוד  אחוז במע"מ, לעומת זאת, לא ימנע רכישה מאף אחד. הרביעית, היא שכתוצאה משלושת הסיבות האחרות, כל אחוז במע"מ שווה למשרד האוצר הרבה כסף. ערכה של עלייה של אחוז במע"מ מוערך בכ- 5 מיליארד ש"ח בשנה, הרבה יותר מעלייה של אחוז במס הכנסה, למשל.

לכן, יש להריע לנכונות של משרד האוצר לדון בשאלה מה הן ההשלכות של הטלת מע"מ לעומת מסים אחרים. מה שהניע את משרד האוצר לדורותיו להטיל את המע"מ, כאמור, זאת ההנחה שמע"מ הוא אינו מס שמפריע לצמיחה הכלכלית, ושצמיחה כלכלית מגדילה את ההכנסות במדינה, ולכן בסופו של דבר משפרת את מצבם של כולם.

אולם, תרשים 1, מראה שהדבר לא בדיוק כך. הקווים הכחולים בתרשים מראים את ההכנסה הממוצעת ברוטו בכל עשירון. הקווים החומים מראים את ההוצאה על מע"מ של כל עשירון. הקו הירוק מסכם את התוצאות, ומראה את האחוז מתוך ההכנסה שכל עשירון מוציא על מע"מ. אפשר לראות שבעשירון התחתון, כמעט 30% מההכנסה מוקדשת לתשלום מע"מ. בעשירון העליון, כ- 6% מההכנסה מוקדשת לתשלום מע"מ.

תרשים 1 : תשלום מע"מ לפי עשירוני הכנסה ברוטו

תשלום מע”מ לפי עשירוני הכנסה ברוטו

בפועל ההשפעה של המע"מ על אי השוויון אינה מבוטלת כלל

משרד האוצר טוען שבפועל, ההשפעה של המע"מ על אי השוויון היא קטנה יותר. כדי להראות זאת, הוא משתמש בנתוני הצריכה הכוללת במקום בנתוני הכנסות. הטענה של משרד האוצר היא ששימוש בנתוני צריכה עדיפים על פני נתוני הכנסות, מכיוון שאנשים צורכים על פי ההכנסה הצפויה שלהם לאורך כל החיים ולא רק על פי ההכנסה הנוכחית, ולכן צריכה היא מדד טוב יותר להכנסות לאורך החיים, מאשר ההכנסה בשנה מסויימת.

הבעיה עם הטיעון הזה הוא שבישראל, לחלק גדול ממשקי הבית בעשירונים התחתונים יש דירה בבעלותם, בפרט לחלק גדול מהערבים ומהחרדים. ההוצאה הכוללת הוא מדד שמנסה למדוד את רמת החיים במונחים כספיים, ולכן מוסיפים לצריכה של כל משק בית שבבעלותו דירה את ההוצאה שהיה אמור לשלם לו היה שוכר את הדירה. מכיוון שההוצאה על דיור היא כרבע מההוצאה של משק בית, מוסיפים בעצם לכל משק בית שיש ברשותו דירה הוצאה של כרבע מההכנסה שלו, למרות שזאת איננה הוצאה שהוא מוציא בפועל. סכום זה פטור ממע"מ, ולכן כשמתייחסים להוצאה הכוללת כמדד לחישוב ההוצאות על מע"מ, מתקבל עיוות משמעותי, במיוחד עבור משקי בית עם הכנסות נמוכות. לכן, לנסות למדוד את ההשפעה של המע"מ על אי השוויון באמצעות ההוצאה הכוללת זו לא הדרך הנכונה לדעתי למדוד את ההשפעה של המע"מ על אי השוויון.

ההשפעה של המע"מ על אי השוויון אינה מבוטלת כלל. למעשה, יש לה יותר חשיבות אם לוקחים בחשבון שמע"מ גבוה יחסית מאפשר למדינה להוריד את המסים הישירים: מס הכנסה ומס החברות, למרות שלהם יש השפעה מצמצמת על אי השוויון. לפי מחקר אחר שפורסם במשרד האוצר, ההשפעה של הרכב המסים בישראל על צמצום אי השוויון ירדה בלמעלה מ-2% בין 2001 ל- 2013. זה לא יפתיע עם מגמה זו תמשך, כי כעת יש לא מעט דיבורים על הורדה נוספת של מס ההכנסה, ואולי אפילו כזאת שתשפיע רק על מקבלי שכר גבוה יחסית כך שאי השוויון צפוי לגדול .

 

 רוצים ללמוד במדעי הרוח וחוששים מהעתיד? אתם יכולים להירגע: ממילא לתחום הלימוד אין כל כך השפעה על התחום בו תעבדו או על סיכויי מציאת העבודה. איך זה בעצם קורה?

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי.

20.10.17

באחד המאמרים האקדמאיים שקראתי על הומור, למדתי על מרצה שהיה אומר לתלמידיו בתחילת כל מבחן שלא יהיו בלחץ, כי אם המבחן היה באמת מקרה חרום, הם לא היו יושבים בחדר הבחינות. האמת היא שזה לא מצחיק, זאת האמת.

בתקופת מבצע "צוק איתן",  נשמעו אזעקות מדי פעם, במהלך בחינות  באוניברסיטאות ובמכללות. עם הישמע האזעקה, הסטודנטים ירדו למקלטים ונהנו מהזדמנות נהדרת להשוות את התשובות שלהם עם אלו של חבריהם. כך שבאוניברסיטה, מצב חירום הוא הזדמנות ולא בעיה, לפחות אם אתה לא בשירות מילואים פעיל ...

"בלי פאניקה" הוא כלל נהדר לחיים, והוא תקף גם בבחירת תחום לימוד והתנהגות במהלך הלימודים. סטודנטים רבים חוששים שהבחירה שהם עושים תקבע את המשך חייהם, או שאם הם לא יקבלו ציון 100 בכל מבחן, משהו רע יקרה להם.

אז שני הטיעונים די שגויים. קודם כל, בערך 40% מהסטודנטים עובדים במקצוע שלא קשור, או קשור במידה מעטה לתחום שלמדו באוניברסיטה. כפי שאפשר לראות בתרשים 1, אחוז הבוגרים שלא עובדים בתחום שלמדו הוא גבוה יחסית עבור מדעי הרוח, משפטים והנדסה, וגבוה אף יותר עבור בוגרי מדעי החברה ומדעי הטבע.

  תרשים 1

אחוז הבוגרים שעובדים במקצוע שאינו תואם את תחום לימודיהם

 

כך שנראה שהבחירה בתחום הלימוד בתואר ראשון, למעשה אינה מגבילה את העיסוק המקצועי בהמשך החיים.למעט הלומדים את מקצועות הרפואה, חלק די גדול מהבוגרים מוצאים עבודה שאינה קשורה בהכרח לתחום שלמדו. תוצאות אלו אינן מפתיעות, בגלל מספר סיבות סיבות :  

סיבה ראשונה , הלימודים האקדמיים הם הרבה פעמים רק סוג של מבחן. מעסיק שצריך להחליט האם למועמד יש את הפוטנציאל להפוך לעובד טוב, משתמש בתואר האקדמי ובמוסד שהעניק אותו כתעודה שמעידה על יכולת הלמידה של העובד, ולא בתור תעודה שמעידה על כך שהוא רכש את המקצוע. לכן, מעסיקים בוחרים במקרים רבים להעסיק סטודנטים לא בהתאם לתחום הלימוד שלהם, אלא בהתאם למוסד שהעניק להם את התואר ולפי מידת ההתאמה האישית שלהם לתפקיד.

סיבה שניה, חלק לא מועט מהסטודנטים מוכנים "לבזבז" כמה שנים על לימודי תואר, ולאחר מכן להחליט שהתחום שלמדו לא מעניין אותם, ואז ללכת ללמוד, או לעבוד בתחום אחר. לשם המחשה, חבר שלי למד תואר ראשון ושני בפיזיקה בטכניון, והיום הוא בכלל רופא באחד מבתי החולים במרכז. כך שהכל אפשרי.

סיבה נוספת היא שללא קשר לתחום הלימוד, ברוב המקרים, בוגרי האקדמיה בישראל מוצאים עבודה. תרשים 2 מראה את אחוז הבוגרים מכל תחום שהיו מובטלים לאחר סיום הלימודים שלהם.

  תרשים 2

אחוז הבוגרים שהיו לא מועסקים בסיום התואר שלהם

אפשר לראות שבהתאם לדימוי, אחוז הבלתי מועסקים מקרב בוגרי מדעי הרוח הוא קצת יותר גבוה מאשר בקרב בוגרי מקצועות אחרים, אך גם בוגרי משפטים ובוגרי מדעי הטבע אינם מוצאים עבודה בקלות. עם זאת, בשורה התחתונה, בוגרי כל התחומים, לפחות ברוב המכריע של המקרים, מוצאים עבודה.

כך שבאמת אין סיבה לפאניקה, לא בגלל תחום לימודים, ולא בגלל ציונים. תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם מתכוננים לבחינה. כי מהנסיון שלי, הסיכוי להכשל (או להיתפס בגלל נסיון העתקה) עולה באופן אקספוננציאלי עם רמת החרדה.

 

 

ריבית בנק ישראל לחודשים אוקטובר-נובמבר נותרה ללא שינוי ברמת שפל של 0.1%. בכוונת בנק ישראל להותיר את המדיניות המרחיבה על כנה, על מנת לבסס את סביבת האינפלציה בתוך תחום היעד של הבנק. סביבת האינפלציה עדיין מאוד נמוכה; האינפלציה השנתית חזרה לעלות אך היא מוסיפה להיות נמוכה מהיעד ולא חל שינוי משמעותי בציפיות: הציפיות לטווחים קצרים נמוכות מהיעד, בעוד הציפיות לטווחים הארוכים מעוגנות בתוכו. בהסתכלות ל-12 החודשים האחרונים נרשמה אינפלציה אפסית של 0.1%  (לעומת תחום יעד של 1%-3%). לסביבת האינפלציה הנמוכה תורם גם ייסוף השקל, אשר התחדש בחודשים האחרונים: מאז החלטת הריבית האחרונה התחזק השקל בכ-3% וב-12 החודשים האחרונים הסתכם הייסוף ב-6.1%. שוק העבודה מצוי בתעסוקה מלאה וכתוצאה מכך חלה עליית השכר במשק, אם כי התמתנה במעט בחודשים האחרונים. בנק ישראל צופי כי עליית השכר צפויה לתרום לחזרת האינפלציה אל תוך היעד.

 האינדיקטורים לפעילות הכלכלית מוסיפים להיות חיוביים מצביעים על צמיחה בקצב נאה ב-Q3/17, זאת על אף התמתנות מסוימת בצריכה הפרטית בהשוואה לקצב הגידול המהיר שאפיין אותה ב-2016.

להודעת הריבית צורפה תחזית מאקרו עדכנית. כעת, צופה בנק ישראל כי המשק יצמח בשנת 2017 ב-3.1% לעומת הצפי לצמיחה של 3.4% בתחזית שפורסמה בחודש יולי, וזאת על רקע התמתנות בקצב הגידול ביצוא ובהשקעות. תחזית הצמיחה לשנת 2018 נותרה ללא שינוי. תחזית האינפלציה ירד ב-0.5% בכל אחת מהשנים 2017-2018. כעת צופה הבנק אינפלציה של אפס השנה ושל 1.0% בשנת 2018. בנק ישראל צופה העלאת ריבית אחת ב-Q4/18 ל-0.25% לעומת הצפי ל-2 העלאות ריבית בשנת 2018 בתחזית הקודמת.

סביבת האינפלציה הנמוכה ממשיכה להיות הגורם העיקרי בשיקולי ההחלטה. אומנם, הקרבה לתעסוקה מלאה צפויה לתמוך בעליית השכר ובכך, להשפיע לחיוב על האינפלציה, אך מנגד, הגברת התחרות בחלק מענפי המשק, צעדי ממשלה להפחתת יוקר המחייה וייסוף השקל ממתנים את קצב עליית האינפלציה. לערכתנו, בנק ישראל לא יעלה את הריבית לפני 2019. 

יוליה מסלוב, אנליסטית בכירה 19.10.17

 הסינדרלה האירופית הובילה מ-2012 מהלך שיקום אפקטיבי בסיוע קרן המטבע והאיחוד האירופי , מאז מתאפיינת הצמיחה בפורטוגל בשיפור מתמיד, והשנה העלתה הכלכלה הילוך נוסף שהביא לשיפור בדירוג החוב של המדינה

ליאור וקס |  סמנכ"ל לקוחות מוסדיים, תאגידים ומוסדות בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

 16.10.17

פורטוגל הייתה אחת ממדינות האיחוד האירופאי שספגה את הפגיעה הקשה ביותר במשבר הכלכלי. רק לפני חמש שנים, בסיכום שנת 2012, הכלכלה התכווצה ב-3.2% ושיעור האבטלה הרשמי עמד על כ-18%, כאשר שיעור אבטלת הצעירים עמד על כ-40%. המגזר הבנקאי היה עמוס ב"נכסים רעילים".

תכנית ההצלה של קרן המטבע הבינלאומית, בשילוב האיחוד האירופי בשנת 2011, בסכום של 78 מיליארד אירו, לא רק שהצילה את פורטוגל מפשיטת רגל וקריסה טוטאלית, אלא גם הכריחה את המדינה לתכנן ולבצע תכנית התייעלות מכאיבה של מאות רפורמות בתחומים שונים. הרפורמות כללו בין היתר קיצוץ פנסיות, העלאת מיסים, הורדת שכר וקיצוץ נרחב בהוצאות. ביצוע התכנית הניב לאורך השנים שיפור מתמיד בנתוני הכלכלה.

התפתחות התיירות בפורטוגל

השנה ניתן להבחין כי כלכלת פורטוגל העלתה הילוך. עלייה בייצוא ובהשקעות תוך דגש על תחום התיירות המושפעים גם מהשוק האירופאי המתאושש. נתוני אבטלה בשיפור חד ואיתם גם נתוני ביטחון המשקיעים.

פורטוגל מנצלת את היותה מדינה שטופת שמש ושוקדת על הרחבת ענף תיירות המפותח בה . בשנים 2014-2016 גדל שוק התיירות בפורטוגל בשיעור של 11.1% והצמיחה ממשיכה גם לתוך שנת 2017 עם גיוון חד במדינות מהן מגיעים התיירים, וכן גידול בסכום ההוצאה פר תייר על חופשתו. הורדת שיעור המע"מ מ-23% ל-13% תמכה בשוק התיירות בדגש על מסעדות, חנויות, בתי קפה וכדומה. ענף התיירות מהווה כ-6.5% מהתמ"ג,.

שוק הנדל"ן במדינה הושפע גם הוא מהגידול המאסיבי בענף התיירות. ענף הנדל"ן החל בפריחה מואצת בשלהי 2016 שהתחזקה מהביקושים בענף התיירות למקומות לינה לתיירים וכן מרכישות נכסים של תושבי חוץ, בעיקר בערים הגדולות בכללן פורטו ועיר הבירה, ליסבון. מחירי הנדל"ן בפורטוגל טיפסו בשנתיים האחרונות בכ- 15% והשתוו כעת למחירים ששררו בשנת 2010 טרום המשבר.

שיעור האבטלה מצביע על שיפור עקבי לאורך השנים האחרונות הודות לפעילות הממשל ולרפורמות בשוק העבודה. על אף ששיעור האבטלה נותר עדיין גבוה (11.2% בשנת 2016) ניתן לראות שיפור לאורך השנים, כאשר תחזית קרן המטבע העולמית מראה על ירידה מתחת לטווח ה-10% בשנת 2017 ושיפור נוסף בשנת 2018.

נתוני התעסוקה לעומת שנה קודמת ב-0%

פורטוגל אף מציגה שיפור בנתוני הגרעון. שיעור הגרעון מתוך התוצר השתפר בצורה משמעותית, מרמה של 4.4% בשנת 2015 ל- 2.4% בשנת 2016. 

על לפי פרסומי קרן המטבע העולמית, המטרה של פורטוגל הינה להמשיך ולשפר את הגרעון לשיעור של 1.5% בשנת 2017 ו- 1% בשנת 2018, תוך המשך קיצוץ בהוצאות וירידה קצובה במספר עובדי המגזר הציבורי. פורטוגל מתמודדת גם עם חוב גבוה בשיעור של כ-130% חוב/תוצר. לפורטוגל תכניות להקדים תשלומים לקרן המטבע כדי לחסוך את תשלומי הריבית, נתון זה יחד עם ירידה בתשואות האג"ח הממשלתיות שראינו עד כה השנה, אמורים לשפר את רמת החוב/תוצר לשיעור של 126% בסוף שנת 2017. אציין כי למרות השיפור החזוי, רמת החוב הגבוהה מותירה את כלכלת פורטוגל פגיעה מאוד בעיקר לזעזועים לא צפויים בגוש האירו ובעולם.

החשבון השוטף בדרך לשיא חיובי השנה, כאשר הוא נתמך מהעלייה המואצת בייצוא ומענף התיירות החזק שמצליח לקזז את השפעת היבוא.

בהתאם לכך, ובהשפעת ההאצה בפעילות הכלכלית, גם תחזיות הצמיחה של פורטוגל שוערכו כלפי מעלה לשיעור של 2.5% לשנת 2017 (1.4% לשנת 2016) ותחזית צנועה מעט יותר לשנת 2018 בשיעור של 2%.

מדדי אמון בנקודות

הבנקים מתחילים להרים ראש

גם מגזר הבנקאות ממשיך להציג שיפור בתוצאות. אמנם המגזר הבנקאי עדיין סובל מ"נכסים רעילים", רווחיות נמוכה ומאגרי הון מוגבלים, אולם, אנו עדים לירידה קצובה בהלוואות ה- NPL (הלוואות עליהן יש פיגור בהחזרים של למעלה מ-90 יום), אך עדיין הלוואות אלו נותרו בשיעור של כ- 16.4% מסך הלוואות הבנקים, נכון לסוף מרץ 2017. הלוואות אלו מאפיינות בעיקר את המגזר העסקי, עם שיעור NPL של 29%, בעוד הלוואות NPL לרכישת דירות עומדת על שיעור של 6.7%, והלוואות NPL לכל מטרה עומדות על שיעור של 10%.  הבנקים הפורטוגזים הצליחו אף לצמצם עלויות כוח אדם ועלויות תפעול נוספות. אולם, צמצום עלויות אלו עדיין לא הצליח לקזז באופן מוחלט את השחיקה ברווחיות, בעקבות מרווחי אשראי מצומצמים והיקף הלוואות שלא נפרעו. הבנקים, בשיתוף הרגולטור בפורטוגל, ממשיכים ביתר שאת לנסות ולנקות את הספרים שלהם  ובהתאם גם להעלות את רמת הרווחיות.

ראש ממשלת פורטוגל אנטוניו קוסטה מוביל את פורטוגל מאז נובמבר 2015. אחוזי התמיכה בו קפצו לכ-80% בשנת 2016, תוך שהוא מבטל חלק מרפורמות הצנע הלא פופולריות שהונהגו תחת מדיניות ההצלה של קרן המטבע העולמית. משקיעים זרים הגיבו בשלילה להחלטות אלו אך נראה כי ממשלת פורטוגל איתנה בדעתה להמשיך את תהליך השיקום תוך הקלות מסוימות שיאפשרו לציבור לעמוד בתהליך. המבחן של קוסטה יהיה אישור התקציב לשנת 2018, אשר טיוטה ממנו מוגשת בימים אלו והוא אמור להתקבל בתחילת חודש נובמבר, רפורמות רבות נמצאות עדיין בתהליך בשלות כך לדוגמא בשוק העבודה, הרפורמה מתרכזת בשיפור התחרות של ההון האנושי בעלי כישורים נמוכים, חינוך מקצועי, שיפור יכולות טכנולוגיות, תמריצים לחברות, עידוד מחקר ופיתוח, חדשנות, יזמות ועוד.

האתגרים שעוד נמצאים על הפרק

פורטוגל עודנה ניצבת בפני אתגרים לא פשוטים. מגזר בנקאות חלש עם אחוז "נכסים רעילים", אמנם במגמת שיפור אך עדיין באחוז גבוה מסך ההלוואות, אחוז השקעות נמוך ורמת חוב/תוצר גבוהה מאוד. אלו ממשיכים לרסן את יכולת הצמיחה בטווח הבינוני ומותירים את כלכלת פורטוגל פגיעה מאוד לקראת זעזועים העשויים לקרות.

עם זאת, השיפור הניכר בנתוני המאקרו מצביע על תוצאות מהלכי הממשלה בשיתוף קרן המטבע והאיחוד האירופאי, מהלכים שנעשו כדי להוציא את העגלה מהבוץ ולהניע אותה מחדש. נראה כי מהלכים אלו נושאים פרי וכי התוצאות מתחילות להגיע לפורטוגל. הקטנת אי הוודאות, תוך הגברת היציבות בעיקר במגזר הבנקאות המכביד, וכן העלייה החדה בייצוא ובצריכה הפרטית, הגבירו את הסנטימנט החיובי של המשקיעים כפי שמשתקף בשווקי ההון בצמצום מרווחי אגרות החוב הממשלתיות באופן משמעותי, בהשוואה למדינות כדוגמת ספרד ואיטליה. התחזקות מטבע האירו אשר השפיעה לרעה על הייצוא האירופאי "נספגה", והחברות האירופאיות שוב מקבלות דריסת רגל הודות לתחזיות חיוביות המקזזות את הרעשים הגאופוליטיים באיחוד ואי היציבות המוניטרית.

בעקבות השיפור בנתוני הכלכלה העלתה סוכנות הדירוג  S&P בחודש שעבר את דירוג האשראי של פורטוגל לרמת BBB- כך שלמעשה היא מחזירה את המדינה לדירוג השקעה לראשונה מאז 2012 . משקיעים מוסדיים רבים, ביניהם קרנות פנסיה, שלא מורשים להשקיע במדינה ללא דירוג השקעה יוכלו להשקיע כעת בפורטוגל, מה שבנוסף משפיע על תחזיות הצמיחה העתידיות. שתי חברות הדירוג הגדולות הנוספות מודיס ופיץ', השאירו אמנם את פורטוגל בדירוג אג"ח "זבל", אך העלו בחודשים האחרונים את האופק שלהן לחיובי.

לפורטוגל שני מדדים עיקריים. PSI 20 המכיל את 20 החברות בעלות שווי שוק הגבוה ביותר, עם חברות מתחום הפיננסים, תעשיה, מזון, תשתיות ועוד. כאשר "בנקו" הבנק המסחרי הפורטוגזי הנו בעל המשקל הגבוה ביותר במדד (15.6%). מדד ה-PSI GENERAL  הנו מדד רחב יותר הכולל 44 חברות.  משקיעים המעוניינים להיחשף להשקעה בפורטוגל יכולים לעשות זאת דרך תעודת סל  GLOBAL X MSCI PORTUGAL ETF הניתנת להשקעה בחשיפה תוך בחירה במטבע האירו או הדולר.

 

 

  פגיעה בפעילות הכלכלית של הרשות, תלות תעסוקתית של הפלסטינים וקשיים בייצוא בגלל השקל החזק גורמים לכך שלמרות שאיפת ישראל להיפרדות - היא לא תקרה בקרוב

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 06.10.17

הדו"ח האחרון של ועדת האו"ם לסחר ופיתוח על הרשות הפלסטינאית ועזה חושף כמה נקודות מעניינות.

ראשית, בעוד שלפחות מבחינת ההצהרות, ממשלת ישראל מדברת על הגברת החופש הכלכלי ברשות הפלסטינאית, הרי שבפועל, היא פועלת דווקא כדי לאחד את הכלכלה הפלסטינאית עם זאת הישראלית. למדיניות הזאת יש שני צדדים: מצד אחד, פגיעה בפעילות הכלכלית בתוך הרשות הפלסטינאית, ומצד שני, הגדלת מספר הפלסטינאים שיוצאים לעבוד בישראל, כולל בהתנחלויות.

אם מסתכלים על הפגיעה בפעילות הכלכלית בתוך הרשות הפלסטינאית, הדבר המעניין הוא כי רוב הפגיעה היא במוצרים בעלי פוטנציאל ייצוא. אחת הבעיות הקשות של הרשות הפלסטינאית היא המחסור במטבע חוץ, דבר שהופך את הפלסטינאים לתלויים בסיוע זר, ומקשה עליהם בהחזרי החובות שלהם לישראל. אולם, במקום שישראל תסייע להם להגדיל את ההכנסות במטבע זר, וכך תפעל להקטנת חובם, היא פוגעת בתעשיות בעלות פוטנציאל ייצוא.

הקפאון בתהליך השלום וחוסר הוודאות לגבי הרשות הפלסטינאית מביא לצמצום הסיוע מחו"ל לרשות, דבר שמוביל לקיטון בזרימת הכספים ששימשו חקלאים ומשקיעים פלסטינאיים לרכישת חומרי גלם.

כמו כן, היצואנים ברשות הפלסטינאית נפגעים מחוזקת השקל, כיוון שזהו המטבע הרשמי ברשות. הפגיעה ביצואנים הישראליים, בעיקר בענף ההיי-טק, פחות משמעותית בגלל העובדה שהם מייצאים מוצרים ייחודיים ברווחיות גבוהה . אך, עבור יצואנים פלסטינאים, שהיתרון היחסי שלהם הוא עלויות הייצור, חוזקת השקל מהווה מכת מוות.

התוצאה: רק כ- 21% מהאדמה הניתנת לעיבוד בשטחי הרשות מעובדת, וקיימת ירידה של 11% בשווי המוסף של התפוקה החקלאית ברשות במהלך 2016, למרות שלא היה שינוי באחוז המועסקים בחקלאות. בנוסף, שיעור התעסוקה בענפים שיש להם פוטנציאל ייצוא כמו תעשייה וכרייה, ירד מ- 18% ב- 1995, מייד אחרי הסכמי אוסלו, ל- 12% ב- 2012, ומאז הוא ממשיך לרדת באיטיות.

בזמן שהתעסוקה ברשות הולכת ונשחקת, יותר ויותר פלסטינאים יוצאים לעבוד בישראל, כולל בהתנחלויות. כ- 116 אלף פלסטינאים עובדים בישראל, קרוב לשיא שהיה ב- 1999, לפני האינתיפדה השנייה. זה קרוב לחמישית מכלל הפלסטינאים העובדים. כלומר,  התלות של הפלסטינאים בישראל ועמה גם החיכוך עם הישראלים רק גדלים .

המשמעות היא שלישראל יהיה הרבה יותר קשה, מבחינה בינלאומית, להטיל סגרים על השטחים לתקופה ממושכת. מכיוון שבתוך הרשות אין מספיק מקומות עבודה, כל נסיון לנתק את הפלסטינאים לתקופה יחסית ממושכת ממקומות העבודה שלהם בישראל ,יוביל לרעב, ובסבירות גבוהה, גם למהומות.

אך גם ללא סגרים, התלות בישראל מובילה לקפאון ברמת החיים ברשות הפלסטינאית. תרשים 1, שמציג את התוצר הריאלי לנפש בגדה המערבית, מראה שהתוצר לנפש ב- 2016 אינו גבוה יותר מרמתו ב- 2008, וגבוה רק במעט מרמתו ב- 1999, לפני האינתפאדה השנייה.

כשהתוצר ורמת החיים ברשות נותרים באותה רמה, בזמן שהתוצר לנפש בישראל גדל מאז 1999 בלמעלה מ-40%, זה מקור לתסיסה בצד הפלסטיני . התוצאה הכוללת היא קפאון ברמת החיים ברשות הפלסטינאית.

 

 תוצר לנפש בגדה המערבית

 

  תוכניות ההידוק המוניטרי של הפד בעקבות המשבר אכן שיקמה את כלכלת ארה"ב, אך חלק מהפרמטרים טרם חזרו לרמות של 2007. עם זאת, רפורמת המס של טראמפ תתמוך בעליית תשואות באג"ח האמריקאיות- שתתרום גם למערכת הפיננסים.

יוליה מסלוב |  אנליסטית בכירה בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

 02.10.2017 

המשבר הגדול שהתרחש לפני עשור גרם להתערבות מסיבית מצד הבנקים המרכזיים בעולם. הם הורידו ריבית לרמה של אפס אחוז ואף בחלק מהמדינות לריבית שלילית, והפעילו תוכניות הידוק מוניטרית. בארצות הברית פעל הבנק הפדרלי בצורה המהירה והאגרסיבית ביותר. כך הריבית הפד ירדה תוך שנה וחצי מרמה של 5.25% ל-0%, והבנק הפעיל שלוש תכניות הידוק מוניטרית. כתוצאה מכך, תפח מאזן הבנק ל-4.5 טריליון דולר. ההתערבות המאסיבית אכן שיקמה את המדינה. השיפור בא לידי בצמיחה, אם כי באחוזים מתונים, ובירידה באבטלה מרמה של 10% בשנת 2009 לרמה של כ-4.5% השנה. בעולם הכלכלי הישן היינו מצפים ששיפור כזה יוביל לעליות שכר ויגרום לעלייה באינפלציה, אך לא כך במציאות. בפועל, אינפלציית הליבה אינה מתרוממת ונשארת מתחת ליעד המוצהר של 2%. בהחלטת הריבית האחרונה, לפני שלושה חודשים, הנגידה אף הורידה את ציפיות האינפלציה לשנה מ-1.7% ל-1.5%. חוסר האינפלציה במדינה נובע הן מבעיות מבניות בארה"ב והן מהעובדה שהעולם הפך להיות גלובלי.

 הירידה באבטלה מתרחשת אמנם בכל המדינות בארה"ב אך עדיין קיים שוני בין מדינות. כך, בחודש האחרון שיעור האבטלה ב-20 מדינות היה גבוה מהממוצע הארצי. במקביל, שיעור הצמיחה ב-20 מהמדינות ברבעון הראשון של 2017 היה מתחת ל-1%.

למרות הירידה המתמשכת בשיעור האבטלה, עדיין ישנם אינדיקטורים שמצביעים שחזרתו של שוק העבודה מהמיתון אינה מלאה. שיעור העובדים בגילאי 25-54 נותר נמוך מרמתו ב- 2007. בנוסף, חלקם של העובדים במשרות חלקיות, המעוניינים במשרה מלאה, עדיין גבוהה מהרמה שהיתה לפני המיתון האחרון. יתרה מזאת, בשל שינויים דמוגרפיים ושינויים מבניים אחרים, שיעור האבטלה הנמוך היום אינו בהכרח מצביע על כך שהמשק נמצא בתעסוקה מקסימלית, מה שמצביע על עליית שכר מתונה בלבד. 

 

 

 

בנוסף, רמת אי- השוויון בין משקי הבית ארה"ב נמצאת ברמות גבוהות היסטורית. כך, על פי המחקרים האחרונים שעשה הבנק הפדרלי, בשנת 2016 אחוז אחד של משקי הבית העשירים ביותר החזיק 39% מסך העושר לעומת 30% בשנת 1989. בדרך כלל, הגידול באי שיוון מקטין את ההוצאות לצריכה במצטבר, היות ובקרב המשפחות העשירות גדל שיעור החיסכון מתוך כל הכנסה נוספת וזאת בניגוד למשפחות עם הכנסה נמוכה אשר נוהגות להוציא שיעור גבוה יותר על צריכת מוצרים והשירותים.

העולם הגלובלי הפך להיות לגורם המרסן אינפלציה בכל העולם. הגברת התחרות בעיקר מצד המדינות המתפתחות, ובראשן סין, מהוות גורם מרסן אינפלציה. לארצות הברית גירעון הסחר עם רוב המדינות, אשר עולה על 500 מיליארד דולר. ע"פ המחקרים אחד הסיבות המונעות עליית משכורות בארה"ב הינו offshoring של ייצור עתיר עבודה. מעבר לכך, העלייה מתמדת בשיעור הקניות המקוננות, מגבירה תחרות במגזר הקמעונאי וכך מאיטה אינפלציה.

עלייה בתשואות האג"ח ל-10 שנים

החודש חלה עלייה מהירה בתשואות האג"ח האמריקאיות ל-10 שנים. למעשה, התשואות עלו מ-2.0% ל-2.34% תוך שלושה שבועות.הסיבות העיקריות הינן הנאום של הנגידה ג'נט ילין והצגת רפורמת המס של דונלד טראמפ. ילן שידרה אופטימיות בנוגע לכלכלה האמריקאית, וכן הותירה את הערכות הקודמות להעלאת ריבית אחת נוספת השנה ועוד שלוש העלאות בשנה הבאה. בנוסף, היא הודיעה על תחילת תהליך צמצום של המאזן עוד השנה. מתווה לרפורמת המס של הנשיא דונלד טראמפ, אשר הוכתר כ"קיצוץ המס הגדול ביותר בהיסטוריה" כולל קווים כללים ופרטיו יגובשו על ידי הקונגרס. הרפורמה כוללת הורדת מס חברות מ-35% ל-20% וצמצום מספר מדרגות המס ליחידים, תוך הקטנת המדרגה העליונה. בנוסף, נקבע כי חברות אמריקאיות שמחזיקות נכסים מחוץ למדינה ישלמו מס חד-פעמי. בתכנית לא צוין שיעור המס שישלמו, אך הערכות הן כי מדובר על כ-10%. על פי הערכות הממשל, הפחתת המס צפויה להוביל לצמיחה שנתית של 6% בכלכלה. אגב, במידה והרפורמה תאושר תהיה זו הצלחה משמעותית ראשונה של הממשל. יחד עם זאת, על פי הערכות האנליסטים, הרפורמה מטיבה עם העשירים והרבה פחות, אם בכלל, עם האמריקאי הממוצע היות ולמעלה מ-50% ממשפחות מעמד הביניים כלל לא מגיעים למדרגת המס המינימלית.

אין ספק שבטווח הארוך, רפורמת המס, ביחד עם העלאת ריבית וצמצום מאזן הסחר, יתמכו במגמת עליית התשואות של האג"ח האמריקאיות. עליית התשואות תורמת בעיקר למערכת הפיננסים כמעט במיידי. המשקיע יכול להיחשף אליה דרך התעודות XLF (פיננסים), KBE (בנקים) או KRE (בנקים אזוריים). יחד עם זאת, בטווח הקצר תיתכן תנודתיות גבוהה בתשואות האג"ח, במידה והפעולות שנעשו יחלחלו לכלכלה בקצב איטי יותר מהמצופה הן בשל הבעיות המבניות במדינה והן בשל התארכות התהליכים בהפיכת רפורמת המס לחקיקה והשפעתה על הכלכלה.

 

  ניסויים שנערכו בקרב סטודנטים מראים שאלה הלומדים כלכלה במוסד אקדמי נוטים להתנהג יותר באנוכיות לעומת סטודנטים מתחומים אחרים. איך הם מתנהגים כשהם נתקלים בדילמה בין האפשרות לתרום לחברה לבין האפשרות לרווח אישי, וכיצד זה משפיע על התנהלות חייהם?

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 29.09.17

לפני כ- 20 שנים פרץ ויכוח גדול בין כלכלנים, על השאלה האם מרצים לכלכלה צריכים להתנצל בפני הסטודנטים שלהם על מה שהם מלמדים אותם. למעשה, אם התשובה היא כן, אז המרצים לכלכלה צריכים כנראה להתנצל בפני הציבור בכל העולם, כי גם בעולם העסקים וגם בעולם הפוליטיקה יש לא מעט בעלי תארים בכלכלה ובמנהל עסקים.

הויכוח החל בעקבות מספר ניסויים שביצעה קבוצת כלכלנים, במטרה לבדוק כיצד סטודנטים לכלכלה מתנהגים במצבי דילמה בין האפשרות לתרום לחברה לבין האפשרות לרווח אישי. באחד הניסויים חילקו סטודנטים לכלכלה וסטודנטים למקצועות אחרים לקבוצות של מספר שחקנים. לכל שחקן נתנו סכום כסף, והוא היה צריך לחלק אותו בין שני חשבונות. על כל דולר שהופקד בחשבון הפרטי, המשתתף קיבל דולר בסוף הניסוי. על כל דולר שהופקד בחשבון הציבורי, כל אחד מהמשתתפים בניסוי קיבל בחזרה 80 סנט.

לכל שחקן כדאי לשמור את הדולרים שלו בחשבון הפרטי ולחכות שהאחרים ישימו את הכסף שלהם בחשבון הציבורי. לכלל השחקנים, מצד שני, כדאי שכולם ישימו את כל הכסף בחשבון הציבורי, כי אז כולם ירוויחו הרבה יותר. לכן, למעשה נוצרת דילמה.

הניסוי הזה משקף בצורה פשוטה מצב שבו מבקשים מאנשים לתרום למאמץ קבוצתי: מי שתורם, משקיע זמן, מאמץ, משאבים וכדומה והרווח שהוא מקבל באופן אישי מהתרומה שלו, הרבה פעמים קטן מהמאמץ והכסף שהשקיע. אבל החברה כולה, מרוויחה.

התוצאות היו די ברורות. הכלכלנים שמו 80 אחוזים מהכסף שלהם בחשבון הפרטי. חלק לא קטן מהם, אפילו לא שם סנט אחד בחשבון הקבוצתי. סטודנטים שלמדו מקצועות אחרים, שמו בערך 70 אחוזים מהכסף שלהם בחשבון הקבוצתי.

מסקנה: אם אתה כלכלן והיית בקבוצה של לא כלכלנים, הרווחת בגדול. מצד אחד, שמרת את הכסף שלך לעצמך, ובמקביל, קיבלת תוספת מהאחרים. אבל אם היית בקבוצה של כלכלנים, אז לימודי הכלכלה קלקלו לך, כי אף אחד לא תרם, ולכן, כולם יצאו עם הרבה פחות כסף ממה שאפשר היה להרוויח.

מחקרים מאוחרים יותר הראו שזה לא שכלכלנים יותר אנוכיים מסטודנטים למקצועות אחרים, אלא, שבלימודי כלכלה מדגישים את הרצון להשיג תועלת אישית, ואת העובדה שגם כל האחרים מחפשים את התועלת האישית שלהם, מגדילים את הסיכוי שהסטודנט הממוצע לכלכלה יצא עם שתי מסקנות: הראשונה, שהמטרה שלו היא להגדיל את התועלת האישית שלו. השנייה, שגם כל האחרים כאלה, ולכן אי אפשר לסמוך על אף אחד אחר, אלא אם כן זה משתלם לשני הצדדים.

מכאן, עולה הטענה שייתכן מאד שכלכלנים לומדים את הדבר הלא נכון, מכיוון שמה שהם לומדים הוא לא לטובתם האישית. יש לא מעט מחקרים שמראים שאנשים נוטים לשתף פעולה, ושאנשים שיש להם נטייה לשתף פעולה משתתפים יותר מאחרים במצבים שיש בהם דילמות בין תרומה לחברה ותרומה עצמית. כלכלנים, לעומת זאת, לומדים לא לסמוך על אחרים, ולכן הם מעדיפים להיות בסביבה של אנשים שדומים להם, כלומר בסביבה שבה אף אחד לא תורם, וכולם יוצאים עם המינימום.

אם זאת התוצאה, אין ספק שמי שמלמד כלכלה צריך להתנצל. אבל האמת היא שזה לא מה שמרצים לכלכלה אמורים ללמד. כלכלה עוסקת בהנתנהגות של בני אדם, ואין ספק שהרצון למקסם את התועלת האישית הוא מרכיב משמעותי בהתנהגות של בני אדם. יש לא מעט ממצאים שמראים שכשמדובר בלחסוך קצת כסף, פרופסורים לסוציולוגיה (שלכאורה למדו עד כמה שיתוף פעולה הוא חשוב) "מרמים" לא פחות, ואולי אפילו קצת יותר, מפרופסורים לכלכלה.

מצד שני, כלכלנים מלמדים שכדי למקסם את התועלת האישית, צריך למקסם את התועלת החברתית: מסחר ושיתוף פעולה הוא המפתח למקסום התועלת האישית, והוא גם הסיבה לכך שבכלל מלמדים כלכלה. אז אם הסטודנטים לא מבינים את זה, נשאלת השאלה מי צריך להתנצל. המרצים לכלכלה שלא מצליחים להסביר, או הסטודנטים שלא מצליחים להבין.

 

במשרד האוצר מתגאים בצבר הדירות המוזלות שהם מוכרים במחיר למשתכן- אבל המבצע גורם לירידה בהתחלות הבנייה ובכך מונע מהמחירים לרדת.

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 24.09.17

לאחרונה, תוהים במשרד האוצר איך יתכן שהירידה במספר העסקאות, לא באה לידי ביטוי בירידה במחירי הדירות. חלק מהאשמה מופנה ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולעובדה שהם הקטינו את משקל דירות "מחיר למשתכן" במדד המחירים לצרכן. הטענה המובלעת היא שכנראה חישוב מדד המחירים לצרכן שגוי.

לדעתי,  די צפוי שאין עדיין ירידת מחירים. זה לא בגלל שהמחירים לא יכולים לרדת. הם בהחלט יכולים, וייתכן מאד שהם גם ירדו בשלב כזה או אחר, ואפילו בעתיד הלא רחוק. אלא משום שמדיניות ממשלתית המתמקדת ב"מחיר למשתכן" היא לא הדרך המהירה או הזולה להביא לירידת מחירים.

נראה שמי שתכנן את "מחיר למשתכן" חשב שאם ימכרו מספר גדול של דירות במסגרת תכנית זו, אז המחיר הממוצע של הדירות הנמכרות ירד, ולכן גם הלמ"ס ידווח שמדד מחירי הדירות נע כלפי מטה. ההנחה הזאת מסבירה למה מצד אחד משרד האוצר דחף לשווק כמה שיותר דירות ב"מחיר למשתכן", ומצד שני מקשה על רכישת דירות בשוק החופשי.

כדי להשיג את שתי המטרות בו זמנית, משרד האוצר הפנה את כל מאמצי השיווק של קרקעות מדינה למכרזי "מחיר למשתכן", כך שמצד אחד ימכרו יותר דירות ב"מחיר למשתכן", ומצד שני, היצע הדירות החדשות שלא ב"מחיר למשתכן" יפחת. במקביל, הוא פעל באמצעות מיסוי, כדי לצמצם את היקף רכישת הדירות על ידי אנשים שבבעלותם יותר מדירה אחת.

התוצאה היא שמשרד האוצר השיג בינתיים את אחת ממטרותיו: מספר הדירות הנמכרות בשוק החופשי יורד באופן משמעותי, ומספר הדירות הנמכרות ב"מחיר למשתכן" הופך להיות חלק משמעותי מסך הדירות הנמכרות בישראל. ברבעון השני של 2017, הדירות שנמכרו ב"מחיר למשתכן" היוו למעלה מ-25% מהדירות החדשות שנמכרו בישראל.

אולם, זה לא הוביל להורדת מחירי הדירות בישראל. העובדה שנמכרות הרבה דירות במחיר הנמוך ממחיר השוק, לא הובילה להוזלת מחיר השוק.

מחיר למשתכן מוריד את מספר המיזמים החדשים

כדי שהשפעת "מחיר למשתכן" תבוא לידי ביטוי במחירי הדירות בישראל, צריך שהיא תתגלגל גם לדירות שנמכרות בשוק החופשי. אולם, כדי של"מחיר למשתכן" אכן תהיה השפעה על דירות בשוק החופשי, התכנית צריכה להתגבר על מספר בעיות שאת חלקן היא יוצרת בעצמה.

ראשית, קבלנים אינם אוהבים להוריד מחירים של דירות בפרוייקט קיים. הם חוששים שהורדת מחירים בפרוייקט קיים תיצור לפרוייקט דימוי של פרוייקט שלקוחות נמנעים ממנו, ובנוסף תרגיז את הדיירים שכבר קנו דירות. למי שזוכר, בשנות ה- 2000 המוקדמות, כאשר היתה ירידה ריאלית במחירי הדירות, קבלנים העדיפו להוסיף לדירות מטבחים, מזגנים ושאר הטבות, ולא להוריד את מחירן. כך שיותר נפוץ להוזיל מחירי פרוייקט חדש מאשר מחירי פרוייקט קיים. זאת, כיוון שבפרוייקט חדש הקבלן יכול לתמחר מראש את הדירות במחיר נמוך יותר וכך להמנע מהצורך להוריד מחירים בשלב מאוחר יותר.

תכנית "מחיר למשתכן" גורמת להורדת כמות הפרוייקטים החדשים שמגיעים לשוק הפרטי, מכיוון שכל קרקעות המדינה משווקות כאמור באמצעות תכנית זו. בנוסף, מכיוון שקרקעות פרטיות הן מצרך שאינו נפוץ, ברגע שהמדינה אינה משווקת קרקעות לשוק הפרטי, הרי שהמחיר של קרקעות מסוג זה עולה, דבר שמקשה על הקבלנים אף יותר להוריד את מחיר הדירות בשוק הפרטי.

התוצאה היא שמספר התחלות הבנייה בשוק הפרטי ב- 2017 נמצא בירידה. בתרשים 1, שמראה את המדד של בנק ישראל להתחלות בנייה, אפשר לראות שמספר התחלות הבנייה הגיע לשיא ב- 2015 ו- 2016, אבל ב- 2017, יש חזרה לרמות נמוכות בהרבה. כך שתכנית "מחיר למשתכן", בינתיים אינה עוזרת להוריד את מחירי הדירות בשוק החופשי באמצעות הגדלת כמות הפרוייקטים החדשים, אלא עושה בדיוק את ההפך.

 

תרשים 1 : מדד התחלות הבנייה. מקור: בנק ישראל

 

 

שנית, "מחיר למשתכן "מפריע גם למשפרי דיור להוריד מחירים. לשם המחשה, נניח שמשפחה מעוניינת לעבור לדירה מרווחת יותר. מכיוון שכעת מספר הדירות החדשות בשוק החופשי קטן יותר, הרי שקשה לה יותר למצוא דירה מתאימה. לכן, המשפחה תחכה זמן רב יותר, ומכיוון שהיא ממתינה, היא תוכל להרשות לעצמה לבקש על הדירה שלה מחיר גבוה ולהמתין שימצא קונה מתאים.

כך שבהחלט יתכן שמחירי הדירות, כולל מחירי הדירות בשוק החופשי, ירדו, אם וכאשר הביקושים לדירות ירגעו, ואנשים יעדיפו להמתין מאשר לרכוש דירה במחיר גבוה.אבל בזמן ש"מחיר למשתכן" מאפשרת למי שזוכה בהגרלות לרכוש דירות במחיר מוזל, היא לא מקדמת בהרבה את המטרה של הוזלת כלל מחירי הדירות בישראל. אולי אפילו להפך, כי כעת משפרי הדיור משלמים פעמיים: פעם אחת כשכספי המסים שלהם מסבסדים את זוכי "מחיר למשתכן", ופעם שנייה, כשהם נאלצים להמתין עד שימכרו את הדירה שלהם במחיר שיאפשר להם לרכוש את הדירה שאליה הם רוצים לעבור.

 

 

 

 ההחלטה של ועדת העבודה בכנסת לא להעלות את גיל הפרישה של נשים מ-62 ל-64 אינה שוויונית: היא פוגעת באופן קשה בנשים, שיעבדו פחות ויצברו פחות. הרי את מה שיש צריך לחלק על פני יותר שנים, ואל תשכחו שכיוון שנשים חיות יותר - הן יפגעו יותר. פרשנות

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.

 20.9.2017

החלטת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת לגבי אי העלאת גיל הפרישה של נשים מ- 62 ל- 64, אינה שוויונית ומהווה פגיעה חמורה בנשים.

ראשית, בגלל המבנה של הפנסיה. בעבר הפנסיה היתה תקציבית, כך שכל עובד שהגיע לגיל הפרישה ידע שהקצבה שיקבל תקבע לפי המשכורת האחרונה שקיבל ממקום העבודה, ללא קשר לסך החסכון שצבר. בימים ההם, אשה שפרשה בגיל 62 (או במשך תקופה ארוכה, בגיל 60), יכלה לפרוש בידיעה שתקבל שכר סביר למשך כל ימי חייה.

אבל מאז שבוטלה הפנסיה התקציבית, כל העובדים בישראל מחוייבים להפריש חלק מהשכר לפנסיה צוברת. המשמעות היא שהשכר החודשי שהעובדים מקבלים תלוי גם בסך החסכון שצברו עד גיל הפרישה, וגם בשנים שעוד צפויות לעובד לחיות. לשמחתן של הנשים, תוחלת החיים הצפויה להן ארוכה מזאת של הגברים. לצערן, קביעת גיל הפרישה ב- 62 משמעו שהן עובדות פחות ולכן צוברות פחות חסכון מהגברים, ואת מה שיש, צריך לחלק על פני יותר שנים. בימים האלו, שבהן לא מעט נשים בגיל הפרישה אינן נשואות ולמעשה הן ראש משק הבית, זהו מתכון לעוני.

אם זה לא מספיק, הרי שהותרת גיל הפרישה לנשים  על 62, משמעו שקרנות הפנסיה צריכות לבצע חישוב מחדש של הסכומים שהן משלמות לפורשים, מכיוון שההכנסות העתידיות שלהן צפויות לרדת. כל החוסכים יפגעו מכך, אך נשים יפגעו יותר, כיוון שהן חיות יותר שנים.

בנוסף לכך, במקור, בעבר הרחוק , בגלל האפלייה המגדרית, לנשים לא ניתנה בכלל פנסיה, כנראה במטרה  להכריח אותן להישאר נשואות לבעל. כשניתנה גם להן פנסיה, עדיין היה רצון לשמור על המשפחה מאוחדת. לכן, נוצרה בעיה. מכיוון שבממוצע, נשים מתחתנות בגיל צעיר מגברים, אז אם גיל הפרישה היה זהה לנשים ולגברים, הגברים היו פורשים ראשונים, ומוצאים את עצמם לבד בבית. לכן גיל הפרישה של הנשים הוגדר חמש שנים לפני זה של הגברים, אולי כדי שהגבר לא יצטרך לכרוע תחת נטל עבודות הבית  בזמן שאשתו בעבודה.

מה שמביא לנקודה השלישית. השארת האפלייה המגדרית בתוך מערכת הפנסיה מקבעת את מעמד האשה כמפרנסת שנייה. אפלייה מגדרית זו גורמת למעסיקים ולעובדות עצמן, לחשוב שהעבודה שלהן פחות חשובה מעבודת הגברים. מבחינת המעסיק, היא יוצרת תמריץ לקדם גברים על פני נשים, מכיוון שהוא מעריך שהגברים ישארו בעבודה זמן ארוך יותר. לכן, מי שרוצה לקדם את השוויון בין המינים במשרות, צריך לעודד את השוואת גיל הפרישה, כי זה יאותת למנהלים, שנשים לוקחות את העבודה שלהן באותה רצינות כמו הגברים.

לא פחות מכך, זה יאותת גם לנשים שהן יכולות וצריכות להשקיע בבחירת מקום עבודה. גיל פרישה מוקדם מעודד נשים לבחור במקצועות שוחקים כמו הוראה וסיעוד, גם בגלל משך ההשקעה שנדרש כדי לעבוד במשרות הללו, וגם בגלל הידיעה שגיל הפרישה שלהן מוקדם יותר. כך שהשארת המצב שבו נשים פורשות חמש שנים לפני הגברים, מעביר מסר שלא עוזר לשנות את המצב שבו בין 70 ל- 80 אחוזים מהמורים הן מורות, ו- 70 אחוזים מהעובדים בהיי-טק הם גברים.

 

 

Page 1 of 41  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום