עיתונות מקצועית - אינפיניטי

עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 20.5.18

המחירים של מוצרי טואלטיקה מיובאים גבוהים בארץ באופן משמעותי מאשר בחלק גדול מהעולם המפותח. כשהגעתי בפעם הראשונה לסופר בגרמניה בתקופה שעשיתי שם פוסט-דוקטורט, הופתעתי לגלות שאני יכול לקנות משחת שיניים ב- 40 סנט. זול פי 10 ממשחת השיניים שהבאתי אתי מהארץ. 

גם הנתונים הרשמיים מראים את זה: תרשים 1 משווה את רמת המחירים בישראל של מוצרים שבהם נתח היבוא הוא למעלה מ- 70% לרמת המחירים של אותם מוצרים במדינות אחרות בעולם. הקו בשרטוט מראה שבממוצע, רמת המחירים עולה ככל שההכנסה לנפש במדינה עולה. אבל רמת המחירים בישראל היא גבוהה בהרבה מכפי שניתן היה לצפות לפי ההכנסה. למעשה, רמת המחירים של המוצרים הללו בישראל גבוהה מאשר במדינות שבהן ההכנסה לנפש כפולה מאצלנו.

תרשים 1 : רמת מחירים של מוצרים מוטי יבוא מול התוצר לנפש. מקור: משרד הכלכלה והתעשייה

 

בהקשר הזה, השבוע התפרסם כי הרשות להגבלים עסקיים פתחה בבדיקה אם יבואני הטואלטיקה הגדולים פעלו כדי לחסום מתחרים. המהלך הזה מצטרף לשורה של מהלכים שביצעו משרדי הממשלה השונים במטרה להוריד את מחירי הטואלטיקה: בעיקר זכור הניסיון של משרד הכלכלה להוריד את המחירים של מוצרים שמחיריהם בארץ יקרים במיוחד בהשוואה לעולם בעזרת פרסום המחיר הממוצע במדינות אחרות.

אז אין ספק שכל ניסיון להוריד מחירים גבוהים הוא מבורך. אבל כמה הערות לגבי הדרך:

ראשית, אם פרסום המחירים בעולם על יד המוצרים אכן מצליח להביא לירידת מחירים זה דבר שראוי למחקר מעמיק. היות ורוב הממצאים מראים שצרכנים בדרך כלל לא שמים לב למידע שמפורסם ליד המוצרים. כמו כן, סביר להניח שצרכנים ששמים לב למידע על המחירים מודעים למחירי הטואלטיקה דרך התקשורת או מהנסיעות שלהם לחו"ל. אז אינני בטוח שזאת הדרך הכי יעילה לצמצם את פער המחירים בין ישראל לעולם.

שנית, חקירה לגבי ניסיונות של יבואנים לחסום מתחרים היא מבורכת. עד לפני מספר שנים זה היה סוד גלוי שמשווקים כוחניים פועלים על מנת להגביל את המקום שהמתחרים שלהם מקבלים על המדפים. תחרות זו בעיקר בלטה בחנויות קטנות.

שלישית, בשנה-שנתיים האחרונות יש מגמת גידול בתחרות בנושא הטואלטיקה. תחרות זאת נובעת מכניסה של מתחרים חדשים וגם מתקנות שקיפות המחירים אשר מחייבות את כל רשתות הפארם לפרסם את המחירים שלהם באינטרנט ומאפשרות לאתרים כמו pricez ו- mysupermarket להפנות לקוחות לחנויות שמציעות את המחירים הנמוכים ביותר.

על מנת שהתחרות הזאת תשיג תוצאות טובות, יש נושא אחד שעדיין צריך טיפול משמעותי: הרגולציה. הרגולציה על ייבוא בענפי הטואלטיקה בישראל מסורבלת ודורשת התעסקות גם עם מספר משרדי ממשלה וגם עם רשות המסים. כך שרוב היבואנים שרוצים להביא מוצרים בייבוא מקביל פשוט מתייאשים ומשאירים את השוק לייבואנים הגדולים שמכירים את המערכת יותר טוב מכולם. אז אם באמת רוצים להוריד את המחירים, צריך לפנות למדינת ישראל. כי מי שיצר את הסביבה שנותנת ליבואנים הגדולים כל כך הרבה כוח אלו משרדי הממשלה. אז אם מחפשים פתרונות, חשוב לזכור שלמדינה יש אחריות גדולה על המצב, הרבה יותר מהיבואנים שמנצלים את המצב כדי להרוויח עוד כמה שקלים על חשבון הצרכן הקטן.

 ענף שירותי התוכנה בישראל משלים תקופה ממושכת של עליות בבורסה, החברות בתחום השכילו לנצל הזדמנויות משמעותיות לצמיחה אורגנית, לצד התרחבות בעזרת מיזוגים ורכישות, ואפשר להעריך כי הסקטור צפוי להמשיך ולהפגין איתנות וצמיחה

גל ראלי |  אנליסט תחום מיחשוב וקמעונאות, בשיתוף, יוליה מסלוב | אנליסטית בכירה בקבוצת ההשקעות אינפיניטי 

13.5.2018

מה העתיד צופן לחברות התוכנה בישראל?

ענף שירותי התוכנה בישראל מהווה את אחד ממנועי הצמיחה של המשק הישראלי. יתרונה העיקרי של ישראל בתחום זה נובע משילוב של סביבה עשירה בכוח אדם איכותי ותנאים סביבתיים חיובים ליזמות טכנולוגית. 

איור  1: תחזית צמיחת שוק ה-IT של STKI בשנים 2011-2018

בין השנים 2008 ל-2017 הציג ענף זה צמיחה שנתית ממוצעת של 8.5%. זאת מגיעה לאחר צמיחה של 1.9% בשנת 2015, שוק ה-IT בישראל צמח ב2016 בכ-2.8% והגיע להיקף של 6.6   מיליארד דולר, קצב הצמיחה גבר והגיע לשיעור של 3.5% 2017ולפי הערכות של חברת המחקר הישראלית STKI יעמוד על 7.1 מיליארד דולר כ5.5% מהתמ"ג  בישראל בשנת 2018. 

אחת הסיבות המרכזיות לצמיחה, הן מעבר המגזר הציבורי למערכות דיגיטליות (מהווה כ-30% מסך המכירות בתחום) הכולל מעבר של משרדי ממשלה, ביטחון, חינוך והבריאות. מגזר נוסף שתורם לכך הוא מגזר הפיננסים (מהווה 20% מתמהיל המכירות) וכולל את מערכת הבנקאות, חברות הביטוח וחברות האשראי.

גם החברות בתחום זה בבורסה בתל אביב הפגינו ביצועי יתר במדד ת"א 35  בין השנים 2015 ל2017. החברות המובילות בתחום הן: מטריקס, חילן וקבוצת וואן פתרונות תוכנה. לפי מחקר שפרסמה חברת המחקר Gartner  בשנת 2017 מטריקס היא החברה הגדולה ביותר בתחום זה ומהווה (20%) משוק ה-IT בישראל  לעומת IBM עם נתח השוק של ,9.5% וחילן (שמתחרה במטריקס בחלק מענפי השוק) עם נתח של 9%. בתחום האינטגרציה, כלומר בתחום שירותי הערך המוסף, ממוצבת  מטריקס כמובילת התחום במשך  כבר 10 שנים.

איור  2: התפלגות נתח שוק התוכנה בישראל STKI

תחום שירותי התוכנה כולל מספר - (תתי-תחומים) מרכזיים: פתרונות תוכנה, בינה עסקית, בדיקות תוכנה, אינטגרציה, מיקור חוץ והדרכה, פתרונות אינטרנט ומובייל ופתרונות מחשוב ענן.

נכון להיום 3 הקבוצות המרכזות מספקים חשיפה למרבית השירותים כאשר תחום פתרונות התוכנה הוא המוביל ומהווה את עיקר ההכנסות של שלושת החברות הבולטות בתחום (מטריקס, קבוצת וואן וחילן).

הגודל כן קובע

 

מטריקס, המעסיקה כ-8,600 אנשי IT, הינה אחת מהחברות טכנולוגיית המידע המובילות בשוק הישראלי. 
מטריקס עוסקת בביצוע פרויקטי אינטגרציה מן הגדולים במשק, פיתוח ויישום טכנולוגיות, פתרונות ומוצרי תוכנה, ייצוג ושיווק מוצרי תוכנה מובילים מהעולם, שירותי תשתית, ייעוץ, Offshore, מיקור חוץ, בדיקות, הדרכה והטמעה ופתרונות חומרה מובילים. הייחודיות של מטריקס הינה ביכולת להתאים טכנולוגיות ופתרונות ללקוחותיה, תוך יצירת החיבור הנכון בין ה-business לטכנולוגיה,
הודות לשילוב בין 3 ממדיים:

 

  • שירותים רוחביים המספקים מענה מלא לניהול ומימוש פרויקט IT מקצה לקצה
  • שירותים על פי מגזרי שוק המספקים מענה בהתאם לעולם התוכן של המגזר 
  • מרכזי ההתמחות המספקים את הניסיון, ההתמחות והפתרונות הטכנולוגים והאפליקטיביים

מרבית הפעילות של החברה מרוכזת בישראל.

בשנת 2017 רשמה מטריקס הכנסות של 2.9 מיליארד ₪, עליה של 12.3%+ לעומת שנה קודמת ורווח תפעולי של כמעט 200 מיליון (5.7%+). תזרים המזומנים של החברה יציב וצומח אשר הסתכם בכ-180 מליון ₪ בשנת 2017.( , לחברה יש מדיניות חלוקת דיבידנד ותשואת דיבידנד של 3.61% .

מראשית הקמתה ולאורך שנות קיומה.

אסטרטגיית הצמיחה של מטריקס  התבססה הן על צמיחה אורגנית והן על רכישות ומיזוגים של חברות כבסיס לגידול וכניסה למגזרים חדשים. עם החברות שנרכשו ע"י מטריקס נמנות ג'ון ברייס הדרכה, טנגרם, סיבם, קבוצת סינטק, קבוצת ניו-אפליקום, אפקט, ספיה, טאקט מערכות, נטווייז, 2Bsecure ,Babacom, המי"ל, Exzac, Xtivia ורבות אחרות.

החברה השניה בגודלה הינה קבוצת חילן, המעסיקה 3,500 עובדים. התמחותה היא בתחום פתרונות תוכנה כשירות (Software as a Service), ופתרונות לניהול ההון האנושי בארגון. עיקר הפעילות שלה היא תחומי השכר, משאבי אנוש, נוכחות ופנסיה, וניהול עובדים בארגון. בנוסף, החברה פועלת בתחום שירותי המחשוב המתופעלות באמצעות חברות בנות המתמחות באספקטים שונים של תשתיות המחשוב, אבטחת המידע וניהול הנתונים.

בשנת 2017 רשמה החברה הכנסות של 1.34 מיליארד ₪ (עליה של 8.5%+) ורווח התפעולי 133.3 מיליון ₪ (12.26%+) מרבית הרווחיות מגיעה מתחום שירותי השכר ומשאבי אנוש (כ-50% מסך הרווח) הנובע בעיקר מגידול במס' המועסקים בשנים האחרונות, התבססות המגזר הפיננסי והבריאות כמובילי מהפכה הדיגטלית ומיקוד חדשנות טכנולוגיות. תזרים מזומנים יציב 120 מיליון ותשואת דיבידנד על 2.4% .

בנובמבר 2014, השלימה חילן את רכישת חברת הידועה גם בשם "נס ישראל" מחברת נס טכנולוגיות תמורת 42 מיליון דולר. נס א.ט. היא למעשה הזרוע הישראלית של חברת נס טכנולוגיות, העוסקת במתן שירותי מערכות מידע.

החברה השלישית  בגודלה היא קבוצת וואן טכנולוגיות תוכנה, העוסקת בפיתוח ושיווק מערכות מחשוב. החברה מעסיקה מעל ל3,000 עובדים בישראל ובשנת 2017 הכנסותיה עמדו על  1.4 מיליארד ₪, ורווח התפעולי עמד על 96 מיליון ₪ (גידול של 6.5%) ותזרים מזומנים של 85 מיליון ₪ ב2017 ומדיניות דיבידנדים עקבית בתשואת דיבידנד של 4.6% (במהלך 2017). החברה מאופיינת גם כן בצמיחה עקבית ושמירה על נזילות גבוהה.

צמיחה בהיי-טק בישראל מתורגמת לצמיחה ברווחיות החברות

מגזר ההיי-טק וחברות ההזנק אחד ממונעי הצמיחה של הכלכלה הישראלית, מספק הזדמנויות רבות לחברות הנ"ל. כאשר החברות מספקות פתרונות לחברות ההיי-טק והסטארט-אפ הן באמצעות הספקים הבינלאומיים שהיא מייצגת והן משילוב של פתרונות שהיא מפתחות בתחום ניהול מידע, ניהול משאבי אנוש, פתרונות ענן, מוצרי תוכנה, אספקת צוותי פיתוח וכ"א, הקמת מערכי תמיכה HelpDesk עבור חברות.  בנוסף, חלק מהחברות מאפשרות לחברות להחזיק ולהכשיר זמן קצר כ"א במגוון טכנולוגיות, פתרונות ועולמות תוכן.

מיזוגים ורכישות זה שם המשחק

הדבר הבולט בכל התחום שירותי התוכנה הוא היתרון לגודל. שלושת הקבוצות הנ"ל בולטות במדיניות של צמיחה אורגנית שלצידה התרחבות תמידית לתחומי פעילות מקבילים כאשר המטרה היא לייצר סל פתרונות רחב ככל האפשר. חילן הודיעה כי היא מחפשת רכישות סינרגטיות לתחומי הליבה ולתחומי פעילות מקבילים. גם חברת מטריקס פועלת בתחום הרכישות כאשר האחרונה הייתה AVIV AMCG  המתמחה בייעוץ וניהול הפרויקטים,  לפי סקר של משרדי עו"ד האמריקאי  White and Case  יחד עם חברת  Mergermarket תחום המיזוגים ורכישות בתחום שירותי התוכנה  בישראל צפוי להתרחב ולעמוד מעל 3 מיליארד דולר בשנה הקרובה. כך שאנו עוד צפויים לראות התרחבות של החברות הגדולות והצטמצמות בחברות הנישה.

האם הצמיחה תמשך?

יש לזכור שחברות אלו השלימו שלוש שנים של עליות רציפות מהלכי עליות משמעותי כאשר מטריקס וחילן הכפילו את שווין ב-3 השנים האחרונות. התחרות החריפה בחלק מתחומי הפעילות של החברות, כמו גם חסמי כניסה נמוכים בתחומים מסוימים עלולים לגרום להורדת מחירים ולהקטנת היקף ההתקשרויות בהסכמי החברות ושחיקת רווחיהן. בנוסף, קיימת כניסה של ענקיים גלובליים הפועלים בישראל כגון  (HP, IBM, Oracle ועוד..) הנהנים מיתרון לגודל וגב איתן של גוף בינלאומי.

לסיכום, ניתן לומר כי בשל עוצמת החברות והזדמנויות צמיחה משמעותיים בתחום שירותי התוכנה, ניתן להעריך כי סקטור זה צפוי להמשיך ולהפגין איתנות וצמיחה אם כי, חלקו כבר מגולם כבר במחיר החברות.


ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 8.5.18

במשך שנים, כלכלנים הניחו, כמעט כאקסיומה, שעלייה בשכר המינימום תביא לירידה בתעסוקה של עובדים בשכר נמוך. שהרי אם השכר של העובדים עולה, למעסיקים כדאי לצמצם את מספר העובדים, ולמצוא דרכים אחרות לספק את אותו השירות. עד שהגיע מחקר ששינה את הכל.

ב- 1994 פרסמו שני כלכלנים אמריקאיים, דיוויד קארד ואלן קרוגר מאמר שבחן את ההשפעה של העלאת שכר המינימום על התעסוקה ברשתות של מזון מהיר בניו-ג'רזי. מכיוון שמזון מהיר זה אחד הענפים שיש בו את השיעור הגבוה ביותר של מועסקים בשכר נמוך, הם ציפו למצוא שחלק גדול מן העובדים הלך הביתה. התוצאה שהם קיבלו הייתה מפתיעה במיוחד: שמונה חודשים אחרי העלייה בשכר המינימום, לא היה כמעט שום שינוי ברמת התעסוקה.

מחקרים נוספים איששו את הממצא הזה, ומאז, כלכלנים מנסים לברר מה השתבש בקשר בין התיאוריה והמציאות. הממצאים האחרונים מראים שבטווח קצר (בו עסק המקור שצויין) אמנם כמעט ואין קשר בין שכר מינימום ובין התעסוקה בענפים עתירי עובדים בשכר נמוך. אבל בטווח הארוך יותר, מתרחשת התופעה הבאה: חנויות קטנות נסגרות, ובמקומן נכנסות חנויות של הרשתות הגדולות. התוצאה היא שכוח השוק של הרשתות גדל, מה שמאפשר להן להעלות מחירים. מהצד השני, הרשתות הגדולות מנצלות את הטכנולוגיה באופן טוב יותר מהרשתות הקטנות, ולכן הן מעסיקות פחות עובדים. כך שבתוך שלוש-ארבע שנים, עליית שכר המינימום מביאה לעליית מחירים לצרכנים ולירידה בכוח האדם שמועסק בשכר נמוך.

תוצאות שפרסם משרד האוצר מראות שגם בנושא הזה, ישראל היא חלק מהעולם. כפי שאפשר לראות בתרשים 1, שכר המינימום בישראל ביחס לשכר החציוני במשק, הוא כיום אחד מהגבוהים בעולם המפותח. זה קרה אחרי שבעשר השנים האחרונות שכר המינימום גדל בקצב מהיר: מ- 3,850 ש"ח ב- 2008, ל- 5,300 ש"ח כיום, עלייה של כמעט 40%. 

תרשים 1 : 

שכר המינימום כאחוז מהשכר החציוני במשק. מקור: משרד האוצר, הכלכלן הראשי

נכון להיום, עד כה לעלייה הזאת כמעט ולא הייתה השפעה שלילית על התעסוקה. למעשה, האבטלה היום נמצאת בשפל היסטורי. אבל, לפני שמתחילים לחגוג, הנה שני נתונים שצריכים להראות שאין סיבה למסיבה.

הראשון הוא העובדה שלאורך תקופה ארוכה יותר, גם בישראל מתרחש אותו תהליך שמתרחש בעולם. עלייה בשכר המינימום מביאה לירידה בקליטת העובדים בחברות שרוב העובדים שלהן בשכר נמוך. עלייה של 10% בשכר המינימום, מביאה בתוך עשור לירידה של כ- 5% בתעסוקה בחברות שמעסיקות עובדים בשכר נמוך. זה אומר שעלייה של 10% בשכר המינימום אומנם משפרת את מצבם של העובדים המועסקים, אבל 75 אלף עובדים אחרים נשארים בלי עבודה.

הנתון השני משמעותי אפילו יותר. הציפייה של המחוקקים כשהעלו את שכר המינימום הייתה שזה יוביל לעלייה בשכר גם לאנשים שמשתכרים שכר גבוה יותר, כך שהחלק שהעובדים מקבלים כשכר מסך הרווחים של הפירמות יגדל. אבל נתונים שפרסם ד"ר יובל מזרר בדו"ח האחרון של בנק ישראל מראים שזה לא המצב. תרשים 2 מראה את החלק שמקבלים העובדים בישראל מתוך כלל התוצר בהשוואה לעמיתים שלהם בשאר העולם. ככל שהחלק הזה גדול יותר, כך השכר לעובדים מהווה חלק גדול יותר מההכנסות במשק, בזמן שהחלק שהולך לבעלי ההון הוא קטן יותר.

תרשים  2: שיעור התמורה להון (חלק השכר בתוצר). מקור: דו"ח בנק ישראל 2017

אפשר לראות שלמרות שיפור קטן בין 2016 ל- 2017, שישראל נמצאת קרוב לתחתית הדרוג, וזה אחרי תקופה ארוכה שבה היחס הזה נמצא בירידה. כך שלמרות ששכר המינימום עלה בישראל באופן משמעותי, זה לא סייע לעובדים לקבל חלק גדול יותר מהרווחים של הפירמות: ביחס להכנסות של הפירמות, החלק שהעובדים מקבלים כשכר נמצא בירידה.

יש לכך שני גורמים עיקריים: אחד, הגידול בכוח העבודה בשנים האחרונות נותן למעסיקים יותר כוח מול העובדים, ולכן גם עובדים מוכשרים יחסית מקבלים שכר מינימום. כך שבמקום שהעלייה בשכר המינימום תביא לעלייה בשכר של אלו שמקבלים יותר ממינימום, היא מביאה לכך שהיום יש יחסית יותר עובדים שמקבלים שכר מינימום. שנית, המעסיקים מעדיפים להשתמש בטכנולוגיה על חשבון עובדים, מה שמגדיל את ההוצאות על הטכנולוגיה ומקטין את השכר.

מסתמן שהעלאת שכר המינימום שבוצעה עד כה אינה מספיקה ויש עוד הרבה לעשות בנושא לשיפור מצבת העובדים במדינת ישראל. בעידן הטכנולוגי של היום רצוי להשקיע בפתרונות אחרים, כמו הכשרת העובדים למקצועות הנדרשים ועוד.  

 

 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 4.5.18

משרד האוצר פרסם השבוע סקירה שבועית, שבה "נתן לעצמו טפיחה קלה על הגב". לפי הנתונים בשנתיים האחרונות מחירי המזון בישראל נמצאים במגמה קלה של ירידה. יותר מכך: לפי נתוני האוצר, מגמת הירידה הזאת היא ייחודית לישראל, מכיוון שבשאר העולם המפותח יש בשנים האחרונות מגמה של עליות מחירים.

מה שכתבו כלכלני האוצר הוא מדויק. אבל לפעמים חשובים לא רק הנתונים שבוחרים לכלול בניתוח אלא גם אלו שבוחרים שלא לכלול. כלכלני האוצר מתמקדים במה שקרה מאז 2008, תרשים 1 מראה את מדד מחירי המזון בישראל ובאיחוד האירופי בפרספקטיבה רחבה יותר מאז שנת 2000.

תרשים  1: מדד מחירי המזון 2000 - 2017. מקור: OECD

 ×¢×œ×™×™×ª מחירי המזון בישראל מול אירופה (מערכת וואלה! NEWS , OECD)

ניתן לחלק את הגרף לשלושה חלקים. הראשון, משנת 2000 ועד שנת 2006 התאפיין בכך שמחירי המזון בישראל עלו הרבה פחות מהר מאשר באירופה. בזמן שבאירופה מחירי המזון עלו ביותר משלושה אחוזים בשנה, בישראל הם עלו בקצב של פחות משני אחוזים לשנה.

החלק השני, מ- 2006 ועד 2011, החל אחרי שבמשרד האוצר הוחלט לשחרר את הפיקוח על מוצרי המזון, מתוך הנחה שהמשק הישראלי הגיע לבגרות והתחרות היא כבר ברמה שבה שוק חופשי יביא לירידות מחירים נוספות. במיוחד זכורה ההחלטה של שר האוצר אברהם הירשנזון מ- 2006 להוציא מפיקוח מחירים את הקוטג'. אבל בזמן ששרי האוצר העריכו שתחרות תביא לירידות מחירים, היצרנים זיהו שהצרכנים הישראלים מעדיפים לשלם מחירים גבוהים על המוצרים שהם אוהבים מאשר לחפש מוצרים מתחרים. התוצאה הייתה שהמחירים בישראל התחילו לעלות בקצב כמעט כפול מאשר בעולם. בין 2006 ל- 2011 המחירים באיחוד האירופאי עלו בכ- 3.5% בשנה, אבל בישראל הם עלו ביותר מ- 6% לשנה.

החלק השלישי, מ- 2011 ועד היום, מתאפיין בהאטה ניכרת בקצב עליית מחירי המזון בישראל. זה נובע ממספר גורמים שפועלים במקביל. אחד, המחאה החברתית לימדה את היצרנים שעליות מחירים מהירות עלולות להביא למחאות, ושלמחאות הללו יש מחירים כואבים. שניים, מאז המחאה הצרכנים הישראלים כבר פחות מרגישים מחוייבים למותגים המובילים. כך למשל, המותג הפרטי של שופרסל רכש נתח שוק של למעלה מ- 20%. זה אומנם הרבה פחות מנתח השוק של המותג הפרטי בשוויץ או בגרמניה, אבל זה כבר מעיד על כך שבלא מעט קטגוריות הצרכנים מחליפים את המוצרים המובילים במוצרים זולים יותר. שלוש, משרד האוצר מאפשר כיום יותר ייבוא של מזון מאשר בעבר (למרות שיש עוד הרבה מקום לאפשר ייבוא נוסף), וזה נותן לצרכנים יותר בחירה. בשילוב עם העובדה שהצרכנים פחות נאמנים למותגים המובילים, התחרות מחו"ל עוצרת את היצרנים מלהעלות מחירים כמו בעבר. ארבע, המזל הולך עם הטובים: השקל החזק והיציבות העולמית במחירי התשומות החקלאיות גורמת לכך שיש יציבות במחירים של חומרי הגלם למזון, ולכן היצרנים יכולים להרוויח יפה גם בלי להעלות מחירים. חמש, העלייה במחירי הדיור מאלצת את הצרכנים הישראלים לחסוך כסף לרכישת דירות (או כדי לתמוך בילדים שצריכים לשכור או לרכוש דירה משלהם), וזה הופך אותם ליותר בררנים ברכישת מזון. אז למי שמתלונן על מחירי הדירות הגבוהים, שיזכור שהוא מרוויח במחירי המזון.

כך שלפני שחוגגים את הירידות האחרונות במחירי המזון, צריך לזכור שני דברים: הראשון הוא שבסך הכל, מאז שנת 2000, מחירי המזון בישראל ובאיחוד האירופאי עלו, באחוזים, בערך באותה מידה. תרשים 2 מראה את רמת המחירים במדינות המפותחות. אפשר לראות שישראל היא אחת המדינות עם רמות המחירים הגבוהות ביותר, כאשר בכל המדינות שלהן יש רמת המחירים גבוהה משל ישראל, לתושבים ישנה גם הכנסה גבוהה יותר. בשוויץ למשל, רמת המחירים אומנם גבוהה בכ- 25% מאשר בישראל, אבל ההכנסה הממוצעת שם כמעט כפולה.

רמת המחירים הגבוהה מביאה לכך שלא צריך להרגיש מרוצים עם העובדה שהמחירים בישראל משתנים באחוזים כמו בעולם. כי ככל שרמת המחירים גבוהה יותר, שינוי דומה באחוזים מוביל לשינוי הרבה יותר גדול בכסף. אז נכון שבאחוזים, מאז שנת 2000 ועד היום סך עליית המחירים באיחוד האירופאי ובישראל היא מאד דומה. אבל במונחים של כסף, לישראלים זה כואב יותר.

כמו כן כוח השוק של הספקים הגדולים נותר כמעט ללא שינוי. למרות שמשרד האוצר מאשר לייבא יותר, הכוח של הספקים הגדולים נותר כמעט כשהיה. במקביל, התחרות בין רשתות המזון הרבה יותר חזקה מאשר בעבר. כך שבמו"מ על מחירים בין הספקים לרשתות, הכוח של הספקים עולה. אם משרד האוצר לא יגרום לשינויים נוספים ביחסי הכוחות בין הספקים והמשווקים, זאת רק שאלה של זמן עד שהמחירים ישובו לזחול כלפי מעלה.

תרשים 2 : רמת המחירים במדינות המפותחות. מקור: OECD

 

 ×¨×ž×ª המחירים בישראל מול העולם (מערכת וואלה! NEWS , OECD)

 

 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 19.4.18

אחרי 70 שנים, מדינת ישראל הגיעה פחות או יותר לעצמאות כלכלית. נכון, היא אמנם עוד מקבלת קצת עזרה "מהדוד מאמריקה", אך כבר מסוגלת להסתדר כלכלית גם ללא הסיוע הזה. נכון גם שנותרו לה עוד מעט חובות שהיא צברה בעבר ועוד כאלה שהיא צוברת בשוטף, אבל אלו חובות בסדר גודל סביר, כאלו שהיא בהחלט יכולה להחזיר.

המצב של האזרחים, לפחות לתחושתם, פחות מזהיר. נכון שלציבור יש לא מעט חסכונות, ובכללם גם חסכונות חובה. אבל, למרות זאת, ואולי דווקא בגלל זה, רוב המשפחות הישראליות נמצאות במינוס. : כאשר משתמשים בנתוני הלמ"ס, כפי שעושה משרד האוצר, מוצאים תופעה מעניינת: ב- 80% ממשקי הבית בישראל, החסכונות גדולים מההוצאות. אבל כאשר בוחנים את ההוצאה לעומת ההכנסה של משקי הבית בשוטף, מתקבלת התמונה שבתרשים 1.

תרשים 1 : הכנסות והוצאות משקי בית לפי חמישוני הכנסה. מקור: מכון טאוב

הכנסות והוצאות משקי בית לפי חמישוני הכנסה. מקור: מכון טאוב (עיבוד תמונה)

אפשר לראות שלמעט החמישון העליון שאכן נמצא בפלוס, יתר החמישונים נמצאים במינוס, והמינוס הזה הולך וגדל ככל שההכנסה יורדת. כפי שאפשר לראות בתרשים 2, שמראה את הפער בין ההכנסות להוצאות לפי חמישון, החמישון העליון נמצא בפלוס יפה. אבל אפילו החמישון הרביעי, אלו שיש להם הכנסה חודשית כוללת ממוצעת של כ- 20 אלף ש"ח, נמצאים במינוס ממוצע של כמעט אלף ש"ח. שלא לדבר על אלו בחמישון התחתון, שהמינוס שלהם גדול כמעט כמו ההכנסה שלהם.

תרשים  2: החסכון (פער בין הכנסות להוצאות) הממוצע לפי עשירוני הכנסה. מקור: מכון טאוב

החסכון (פער בין הכנסות להוצאות) הממוצע לפי עשירוני הכנסה. מקור: מכון טאוב (עיבוד תמונה)

אז כיצד אפשר להסביר את העובדה שמשרד האוצר משוכנע שרוב המשקים נמצאים בפלוס, ודה פקטו, כמעט כולם במינוס? להסבר יש שני חלקים. החלק הראשון הוא שלכל משפחה בישראל יש הרבה הוצאות שוטפות, שנחשבות בעיני האוצר כחסכון: תשלומים לקרנות פנסיה, לביטוח מנהלים, לביטוח חיים, ולקרנות נאמנות. נכון שהוצאות אלו משמשות כחסכון, אך אלו חסכונות יעודיים שרוב המשפחות לא יכולות להשתמש בהם בשוטף.

בסופו של דבר, הציבור רואה רק את המינוס שנשאר בחשבון העו"ש שלו לאחר ההורדות מן המשכורת בתחילת החודש.

החלק השני הוא הוצאות על השקעות בנדל"ן ורכב. זהו חלק משמעותי מההוצאה של משקי בית: עבור משקי בית בכל רמות ההכנסה, ההוצאות הממוצעות על השקעה בנדל"ן ורכב מהוות כ- 15% מההכנסה. מבחינת משרד האוצר, ההוצאות הללו הן השקעה בנכסים שמשקי הבית מבצעים מבחירה, ולכן הן חלק מהחסכון. אבל עבור מרבית משקי הבית, ההוצאות האלו הן ההבדל שבין "לסיים את החודש בפלוס ובין לסיים את החודש במינוס".

כך שבשביל להעביר את משקי הבית ממינוס לפלוס, נדרשים שני דברים. אחד, להוריד את מחירי הדיור, או להעלות את ההכנסה של משקי הבית לרמה שתאפשר להם לרכוש דירות. זה חשוב בעיקר משום שמרבית  משקי הבית הצעירים אינם יכולים לגייס בעצמם את ההון הנדרש לרכישת דירה והם נעזרים בעודפים של ההורים. התוצאה היא שלא רק הצעירים שרוכשים את הדירות נכנסים למינוס, אלא גם ההורים נכנסים לשרשרת המינוס.

החלק השני מתייחס לירידה במחירי הרכבים. בשנים האחרונות מחירי הרכבים ירדו, והפכו את היכולת לרכוש רכב חדש לאופציה הנמצאת בהישג היד של רוב המשפחות. בעזרת תוכניות המימון הנדיבות שניתן לקבל בחברות הליסינג והרכישה, אנשים מוצאים את עצמם במצב שבו הם יכולים לרכוש אפילו רכב שנחשב "יוקרתי". עבור הרבה מאד משקי בית, קשה מאד לעמוד בפני הפיתוי הזה. אבל לכך יש מחיר, ואפילו מחיר כבד. מי שרוכש מכונית בתוכנית מימון שכזאת, הרבה פעמים מאבד תוכנית חסכון, ובמקומה הוא מקבל רכב, שהערך שלו נשחק במהירות. הקלות שבה אנשים יכולים לרכוש רכב חדש מורידה את הביקוש בשוק הרכב המשומש ומחירי הרכב מיד שניה יורדים. כך שמי שרוכש רכב בתוכנית מימון כזו, מוצא שהוא מאבד חסכון חליפי, מחויב לשלם תשלומים (הכוללים ריבית) בכל חודש, ועם נכס שעד שהוא יסיים לרכשו, יהיה בשווי שהוא פחות מחצי המחיר בו הוא קנה אותו.

כך שמי שרוצה להצטרף למדינה ולחגוג עצמאות כלכלית חייב ללמוד ולתכנן את היקף ההוצאות בהתאם לרמת ההכנסות, למשל לשקול היטב משמעות רכישת רכב חדש גם אם זה עולה "רק 500 ש"ח בחודש". על המדינה מצידה להבין נכון יותר את זווית ההסתכלות של האזרח הסובל מהמינוס ולהפחית את מחירי הדיור. חג עצמאות שמח.

 

 הירידה האחרונה שחלה בחודשים האחרונים בשווי המטבעות הקריפטוגרפיים אינה הופכים אותם חסרי ערך, ירידת הערך הזו מעודדת פיתוחים חדשים, שעשויים להפוך את המטבעות לשימושיים יותר

מאת: אביחי שניר17.4.2018

מאז שהביטקוין הגיע לשיא שגירד את ה- 20 אלף דולר בדצמבר 2017, המחיר שלו ירד בצורה חדה.

ניתן לראות בתרשים 1 את המחירים של שניים מהמטבעות הקריפטוגרפיים המובילים, הביטקוין והאתריום. מאז מחיר השיא, הביטקוין איבד כ- 66% מערכו. גם מחירו של האתריום עבר תהליך דומה. המחיר של האתריום עוד המשיך לטפס גם אחרי שהמחיר של הביטקוין החל לרדת, אך גם הוא הצטרף לירידות ואיבד כ- 70% מערך השיא שלו.

 

אמנם, חלק מהירידה במחיר של המטבעות הקריפטוגרפיים נובעת משינוי טכני שארע בגלל החלטה שלא לכלול את המחירים בזירות המסחר בדרום קוריאה במחיר העולמי הממוצע. אך, למרות זאת, הירידה במחירים היא משמעותית מאד.

אין ספק שמי שקנה מטבעות קריפטוגרפיים במחירי השיא, ספג הפסד גדול וכואב במיוחד בארבעת החודשים האחרונים. מצד שני, ייתכן שדווקא נפילת המחירים יכולה להיטיב עם שוק המטבעות בטווח הרחוק.

העלייה המהירה בשווי הכניסה לשוק לא מעט אנשים שחיפשו כסף מהיר. כמו בתקופה שקדמה לפיצוץ של בועת הדוט-קום, כל מי שהציע לפתח חברה שעוסקת במטבעות קריפטוגרפיים הצליח לגייס הרבה מאד כסף. חלק גדול מהכסף הזה גויס בהצעות מטבע ראשוניות (ICO- Initial Coin Offering) שבהן משקיעים מעבירים לחברה חדשה כסף במטבעות קריפטוגרפיים קיימים בתמורה ל"מטבעות" חדשים שהערך שלהם נקבע על פי ההצלחה של החברה החדשה.

מכיוון שבמדינות רבות אין כמעט פיקוח על הנפקות מטבע ראשוניות, היו לא מעט גורמים שניצלו את זה כדי לעשות כסף קל. המאפיה בהונג-קונג היתה מעורבת בהנפקה שגייסה כחצי מיליארד דולרים. אפילו הנפקה של מטבע בשם "אסימון אתריום חסר-ערך" הצליחה לגייס כמעט 100 אלף דולרים בתוך זמן קצר. הרשויות ניצלו זאת על מנת להטיל מגבלות על המסחר במטבעות קריפטוגרפיים. מדינות שונות אסרו על הנפקת מטבעות ראשוניים, ואחרות הודיעו שהן בוחנות את הרגולציה שהן מתכוונות להטיל עליהן. סין סגרה את אתרי המסחר במטבעות קריפטוגרפיים שפעלו בשטחה, ומדינות נוספות בחנו זאת, או הטילו מגבלות נוקשות על אתרי המסחר הקיימים.

כל אלו הצליחו כאמור להביא לירידה חדה בשווי של המטבעות הקריפטוגרפיים. אבל זה לא אומר שזה הופך אותם לחסרי ערך. היות כי ירידת המחירים מעודדת פיתוחים חדשים שעשויים להפוך את המטבעות לשימושיים יותר.

ראשית, יש התפתחות של זירות מסחר מבוזרות. כיום, רוב המסחר במטבעות קריפטוגרפיים נעשה דרך זירות מסחר "ריכוזיות": כאשר סוחר מעוניין לרכוש מטבע קריפטוגרפי מסויים, הוא מעביר לחשבון שלו בזירות המסחר נכסים (כסף או מטבעות קריפטוגרפיים אחרים) ותמורתם הוא רוכש נכסים אחרים שגם הם נצברים בחשבון שלו בזירת המסחר. בסוף המסחר, הסוחר מעביר את הנכסים שצבורים בחשבון שלו בזירת המסחר אל הארנק הפרטי שלו.

לזירות מסחר ריכוזיות יש מספר חסרונות כאשר מדובר בסביבה של מטבעות קריפטוגרפיים: ראשית, הם נוגדים את הפילוסופיה הבסיסית של המטבעות הקריפטוגרפיים, זאת שמדגישה את הביזור ואת חוסר התלות בגופים ממסדיים. שנית, הם חשופים לפריצות היות וסכומים גדולים של כסף מרוכזים במקום אחד. שלישית, אלו הנקודות שבהן הכי קל לממשלות לפקח על המסחר במטבעות קריפטוגרפיים. משום כך, רוב הזירות הריכוזיות מחייבות את הלקוחות לזהות את עצמם לפני שהם יכולים להתחיל לסחור. רביעית, אלו הנקודות שאותן הכי קל לגופים ממשלתיים לסגור, או להפריע לפעילות שלהן. סוחרים ישראלים שגילו שהבנקים אוסרים על העברת כספים לזירות מסחר, יודעים היטב עד כמה זה מתסכל כשהם לא יכולים לבצע פעולות רכישה, או גרוע מזה, למכור מטבעות קריפטוגרפיים תמורת מזומן, בגלל שבנק כזה או אחר מסרב להעביר את הכספים.

זירות מסחר מבוזרות פותרות, לפחות ברמה העקרונית, את הבעיות הללו. המסחר מתבצע ישירות בין הארנקים של הלקוחות, מבלי לעבור באמצע דרך החשבון של זירת המסחר. כדי למנוע רמאויות, המטבעות הקריפטוגפיים מועברים באמצעות מערכת של סוואפים אטומים, סוג של חוזים חכמים שמתבצעים רק לאחר ששני הצדדים לעסקה העבירו את הכספים. הזירות המבוזרות גם פותרות את הבעיה של פיקוח ממשלתי, מכיוון שכאשר המסחר מתבצע ישירות בין אנשים הרבה יותר קשה לדרוש זיהוי של הלקוחות. בנוסף, כאשר המסחר מתבצע ישירות בין אנשים, אז גם העברות של כספים מתבצעות כהעברות רגילות בין חשבונות בנק, ומכיוון שלא ניתן לזהות במערכת הבנקאית שהעסקאות מתבצעות בתמורה למטבעות קריפטוגרפיים, הבנקים לא יכולים להפריע להן.

שנית, יש פיתוח של פרוטוקולים חדשים למסחר בביטקוין ובמטבעות אחרים שמאיצים את הזמן עד שהעסקאות מתבצעות. הפרוטוקול של ביטקוין מגביל את כמות העסקאות שיכולה להתבצע בכל פרק זמן, מכיוון שנדרש זמן לוודא שהעסקאות הן חוקיות. התוצאה היא שכאשר מתבצעות מספר גדול של עסקאות, זמן ההמתנה עד לבצוע עסקה גדל מאד. תיקונים שהוספו למערכת בתקופה האחרונה (SegWit) נועדו גם להגדיל את מספר העסקאות שמבוצעות בכל פרק זמן, וגם להקטין את הסיכוי שמטבעות יגנבו.

השינויים האלו מביאים גם לירידה בגודל העמלות שנדרשות עבור ביצוע של עסקאות, ובכך הם הופכים אותן לכדאיות יותר. בפרט, הם מגדילים את הכדאיות של בצוע עסקאות בסכומים קטנים.

שלישית, יש גידול במספר החברות המסחריות שמבינות את הפוטנציאל שטמון בטכנולוגיה של הבלוקצ'יין ומנסות לאמץ אותה לשימושים שלהם. דוגמא אחת היא המטבע החדש, "סאגה" (Saga) שבוועדה המייעצת שלו חברים, בין היתר, יעקב פרנקל, לשעבר נגיד בנק ישראל וכיום יו"ר ג'יי-פי מורגן-צ'ייס אינטרנשיונל, מיירון שולס, חתן פרס נובל בכלכלה ופרופסור דן גלאי. סאגה נועד להיות מטבע קריפטוגרפי לא אנונימי, כזה שלרשויות לא יהיו בעיות עם השימוש בו, מטבע זה, משתמש בשיטות שבהם משתמשים בנקים מרכזיים כדי לשמור על הערך שלו יציב יחסית. זה יצור מטבע קריפטוגרפי שיוכל לשמש בנקים וגופים אחרים כדי לבצע העברות כספים באופן מהיר וזול, ויקל על מסחר בינלאומי.

יש גם חברות ישראליות שמבינות את הפוטנציאל שטמון בשוק המטבעות הקריפטוגרפיים גם (ואולי דווקא) בתקופה שבה המחירים יורדים. דוגמא אחת היא זירת המסחר בניבויים, Stox, זירה שבה ניתן להמר על כמעט כל אירוע עתידי, שהתמזגה עם מקור מידע מבוזר, Zap. כפי שאומרים יוסי פרץ וניק ספאנוס, המנכ"לים של שתי החברות, החיבור למקור מידע נותן ל- Stox את האמינות הנדרשת כדי לוודא שכל המידע הרלוונטי יגיע למשתמשים, וכדי להבטיח שהמשתמשים יקבלו את סכומי הזכיה שלהם בהתאם להתרחשויות.

כך שגם אם קשה לדעת מה יהיה הערך העתידי של כל אחד מאלפי המטבעות הקריפטוגרפיים שקיימים היום, ואלה שעוד יתווספו אליהם בעתיד הקרוב, השוק הזה נותר מעניין למרות ירידות המחירים. ירידות המחירים נותנות הזדמנות לנקות מהשוק את החברות שהצטרפו רק בשביל לרכב על הגל, ולחזק את החברות שיש בהן ערך אמיתי.

 

 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 13.4.2018

בימים האחרונים משרד האוצר שב ומדבר על תוכניות להורדת מסים. באופן אישי, אני בעד, בעיקר אם יורידו את מס ההכנסה שאני משלם באחוז או שניים. אבל אני בספק אם יש לכך הצדקה כלכלית אמיתית.

הדיון בנושא הורדת המסים מזכיר לי שרק לפני כשבועיים-שלושה משרד האוצר העביר ביקורת חריפה על בנק ישראל, אחרי שהאחרון פרסם בדו"ח השנתי שלו נתונים על ענף הנדל"ן. טענת משרד האוצר היתה שהנתונים של בנק ישראל הם מגמתיים, ונועדו לשרת אינטרסים במקום לעודד פתרונות לטובת הציבור. אין לי ספק שגם בדיון על הורדת המסים צפויה להתפתח מריבה בין משרד האוצר לבנק ישראל, מכיוון שבנק ישראל סבור שיש להגדיל את ההוצאה הציבורית, ולא להפחית את המסים.

לפני שאני מביע את דעתי לגבי אילו משני הצדדים מסתמך על נתונים אמינים יותר, אספר סיפור קטן ועדכני. לפני מספר שבועות, השתתפתי בכנס שדרות לחברה והאזנתי בקשב רב לדבריו של שר הכלכלה, מר אלי כהן, שמגיע מאותה מפלגה כמו שר האוצר. השר הפליא לדבר בשבחה של כלכלת ישראל שהיא, לדבריו, הכלכלה ה- 21 בגודלה בעולם. הנתונים הללו לא נשמעו לי סבירים, אז בדקתי אותם. תרשים 1 מתאר את התוצר של המדינות השונות בעולם, כאשר מבצעים השוואה במחירים שווים, שהיא הדרך המקובלת לעשות השוואות כאלו. ישראל מדורגת במקום ה- 49. למרות שהכלכלה הישראלית אכן במצב טוב, קצת קשה למדינה קטנה כמו שלנו להתחרות בתוצר של מדינות גדולות בהרבה.

אז אני לא חושב שמישהו במשרד האוצר מקבל החלטות על סמך העובדה ששרים מתבלבלים לפעמים. אבל בכל זאת,  אני חושב שכדאי לקחת את האזהרות של בנק ישראל ברצינות.

ראשית, בגלל שממשלת ישראל נמצאת בגרעון. בשנה שעברה היה גידול בהכנסות ביחס להוצאות, כך שהגרעון היה קטן מהמתוכנן. אבל גרעון קטן מהמתוכנן איננו עודף.

שנית, בכל מה שנוגע להורדות מסים, צריך לזכור חוק ישן ומאד בסיסי: הורדת מסים משמעה שהממשלה ממננת את הפעילות הנוכחית שלה באמצעות חוב. במילים אחרות: מי שנהנה מהפעילות הממשלתית הוא מי שחי עכשיו, ומי שישלם את המסים, הוא מי שיחיה בעוד 10, 20 ו- 30 שנים, כלומר גם הילדים שלו. יש הצדקה לדחות תשלומים מעכשיו לאחר כך, אם מי שנהנים מהפעילות הממשלתית הם אלו שישלמו עליה. זה קורה כאשר מדובר בהשקעה בתשתיות: אם בונים כבישים, גשרים, פסי רכבת וכו', נהנים מזה גם מי שחיים עכשיו, וגם מי שיגורו בארץ בעוד 30 שנים. אין לזה הצדקה כאשר מדובר במימון של צריכה שוטפת.

הורדת מסים היא מימון של צריכה שוטפת. מי שיהנה ממנה הוא מי שחי כיום, כי יהיה לו יותר כסף להוצאות שוטפות. אבל הדורות הבאים יהנו מכך הרבה פחות. כיום, רוב הצמיחה של התוצר בישראל מתבסס על גידול של הצריכה הפרטית, בזמן שההשקעות גדלות בקצב איטי יחסית. הורדת מסים תביא להאצה של התהליך הזה: נפלא בטווח הקצר, בעייתי בעוד כמה שנים.

מעבר לכך: תוכנית הדגל של משרד האוצר היא מחיר למשתכן, וההוצאה הממשלתית השנתית עליה היא שוות ערך להוצאה השנתית על השקעות בתחבורה ציבורית. כך שהממשלה מגדילה הוצאות על בניית דיור בפריפריה, אבל היא אינה בונה את התשתיות שיספקו שירותים למי שיתגוררו שם. הקטנת מסים תביא לירידה נוספת ביכולת של הממשלה לספק את השירותים הללו: כבישים, רכבות, חינוך, וכדומה. משרד האוצר הטיח ביקורת חריפה בבנק ישראל מכיוון שבנק ישראל כתב שבהעדר התשתיות הללו, רבים מהזוכים בתוכנית מחיר למשתכן מוותרים על זכיות כאשר הם זוכים בדירות מחוץ למרכז. אך דווקא עצירת מחירי הדיור תביא להתגברות של התופעה הזאת, כי אם מחירי הדירות לא עולים, לאף אחד אין אינטרס לקנות דירה שהיא גם מרוחקת מהעבודה וגם אינה מהווה השקעה טובה. אז אם במשרד האוצר באמת לא הופתעו מהנתונים של ההגרלה האחרונה של מחיר למשתכן, כנראה שלמרות הביקורת הפומבית, מישהו שם בכל זאת לקח ברצינות את הדו"ח של בנק ישראל. כי מי שקרא את הנתונים שפרסם בנק ישראל, אין פלא שלרבע מן הדירות בהגרלה לא היה ביקוש.

 

חוקי כשרות מסורבלים, מסים גבוהים על צריכה ועוד: ב-2018 הצרכנים סובלים לא מעט, אבל כל מה שהם צריכים זה להבין מה גורם למוצרים להתייקר במקום סתם להתלונן 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 6.4.2018


המצרים לקו ב- 10 מכות. הצרכן הישראלי סובל גם היום ממספר דומה של מכות, אך לא נראה שהתנהגותו השתנתה.

מכה ראשונה: חוסר שימוש במידע. מאז אמצע 2015, הוחל בישראל חוק שקיפות המחירים על רשתות המזון. מאז, כל רשתות המזון הגדולות מחויבות לפרסם את המחירים של כל אחד מהמוצרים שהן מוכרות בכל אחד מהסניפים שלהן. מאז 2017, גם רשתות הפארם הגדולות מפרסמות את המחירים בחנויות שלהן. לכן, כל שעל הצרכן לעשות כדי לדעת איזה סופרמרקט (או פארם) בסביבה שלו מציע את המחיר הנמוך ביותר, זה להיכנס לאחת האפליקציות שמציעה גישה לנתונים הללו (Pricez, mysupermarket, ו- zapmarket), להכניס את רשימת המוצרים שהוא מחפש, וכל הנתונים זמינים אצלו במחשב (או בטלפון הנייד). בפועל, רק כ- 100 אלף צרכנים בישראל הורידו את האפליקציות הללו. מי שלא משתמש בהן, פוגע בשאר הצרכנים בישראל: מאחר ואז האפליקציות הללו הופכות לפחות רווחיות, והמשתמשים העיקריים בהן הן רשתות הסופרמרקטים עצמן שיכולות לבדוק את המחירים אצל המתחרים.

מבדיקה שערכו אורן ריגבי ואיתי אטר מאוניברסיטת בן-גוריון ואוניברסיטת תל-אביב, עולה שחוק שקיפות המחירים אכן הצליח להביא במידה מסוימת לירידה במחירים, בעיקר משום שכלי התקשורת משתמשים באתרי ההשוואה כדי לעדכן לגבי הרשתות הזולות ביותר. אבל ההצלחה העיקרית של חוק שקיפות המחירים היא בהקטנת פיזור המחירים בין הרשתות, מה שמעורר את החשד שהרשתות משתמשות בו גם כדי לדאוג שמחיריהן יהיו דומים לאלו של המתחרים ולאו דווקא בכדי להציע מחיר תחרותי יותר. אבל עד שכמות המשתמשים במידע לא תצבור נפח, לא יהיה לרשתות אינטרס אמיתי לשנות את התנהגותן.

המכה השנייה הנה מחסור במותגים פרטיים. תרשים 1 מראה את שיעור המכירות של המותג הפרטי מסך המכירות במדינות המפותחות. אפשר לראות שישראל נמצאת הרחק בתחתית הרשימה. לו המצב היה שונה, הצרכנים היו מרוויחים מכך מספר פעמים. ראשית, מותגים פרטיים מעודדים את הרשתות להתחרות אחת בשניה. היות ומותג פרטי רווחי יותר עבור הרשתות, ככל שהמותג הפרטי מהווה חלק משמעותי יותר מהמכירות, לרשתות יש יותר מקום להוריד מחירים. שנית, בארץ חלק גדול מהכוח נמצא אצל הספקים. מותג פרטי מעביר כוח לרשתות, וזה מאפשר להן להוזיל את המחירים הסיטונאיים כשחלק מההוזלה הזאת מתגלגל לצרכנים. כאשר המותג הפרטי מהווה אחוז משמעותי מהמכירות, יצרניות מובילות גם הן מתחילות לייצר מותגים פרטיים, כך שהצרכנים מקבלים מוצר באיכות גבוהה ובמחיר נמוך יחסית.

תרשים  1: שיעור החדירה של המותג הפרטי מתוך כלל המכירות. מקור: Nielsen

תרשים 1 שיעור החדירה של המותג הפרטי מתוך כלל המכירות (יח"צ , מקור: Nielsen)

 

את ההבדל בין מדינות עם שיעור גבוה של מותג פרטי לבין ישראל אפשר לסכם בסיפור מחאת המילקי. בגרמניה המילקי עולה פחות משקל כי המילקי הוא מותג פרטי. כשגם בישראל יהיו מוכנים לקנות את המותג הפרטי כמו בגרמניה, אז המילקי אולי לא יעלה שקל, אבל אפשר יהיה להוזיל את מחירו בערך ברבע.

מכה שלישית היא הרגולציה.  תרשים 2 מראה מדד לאיכות הרגולציה: ככל שהמדד קרוב יותר לאפס, כך הרגולציה פחות מפריעה. אפשר לראות שרק בתורכיה, הרגולציה יותר מפריעה מאשר בישראל. זוהי מכה שעליה הצרכנים משלמים פעמיים: פעם אחת, בגלל שהרגולציה בישראל כל כך מסורבלת, שכל ניסיון לייבא, לשווק, או לייצר מוצרים בישראל הופך למאד יקר, מה שמשאיר את השוק בידיים של הספקים הגדולים והחזקים. פעם שנייה, בגלל שהאכיפה בישראל היא מאד לא יעילה, וכתוצאה מכך הגופים החזקים יודעים כיצד להתחמק ממנה. התוצאה היא שמי שעובד לפי הכללים משלם מחיר יקר, בשעה שמי שמתחמק, יכול להציע לצרכן מחיר זול. כך שבסוף הרגולציה גם לא מצליחה לספק לצרכן מוצר יותר בטוח, וגם מעלה את המחיר שהוא נדרש לשלם.

תרשים 2 : מדד ה- OECD לאיכות הרגולציה בשווקי מוצרים (PMR). מקור: OECD

 ×ª×¨×©×™× 2 : מדד ה- OECD לאיכות הרגולציה בשווקי מוצרים (PMR) (יח"צ , מקור: OECD)

 

מכה רביעית היא המצב הבטחוני. ישראל היא מדינה קטנה ויחסית רחוקה מהשווקים שמהם היא מייבאת. לו ניתן היה להעביר בקלות את המוצרים שמגיעים לישראל גם למדינות שכנות, או לו היינו יכולים ביותר קלות לייבא ולייצא למדינות השכנות, מחירי המזון היו יכולים לרדת בצורה משמעותית. אבל במזרח התיכון שלא כמאמר  קארל מרקס: "לא כל הפוליטיקה היא כלכלה".

יש כמובן עוד מכות נוספות להשלמת מנין המכות: חוקי הכשרות, מכסים שהיו צריכים להתבטל לפני שנים ועדיין אתנו, מסים גבוהים על צריכה ועוד כהנה וכהנה. אבל שלא כמו מכות מצרים, בשונה מהמכות בהגדה כאן בידי הצרכנים היכולת להשפיע . יש להבין מה הם הגורמים למחירים הגבוהים להשתמש באפליקציות להשוואה ולגלות אכפתיות.

 

 חברות התקשורת המקומיות מחפשות כל העת איך לשרוד את התחרות הגוברת ולייצר לעצמן מנועי הכנסות ורווח - והתחום החם ביותר הוא אספקת תשתית, ובייחוד סיבים אופטיים שאמורים לשפר את איכות הגלישה ומהירותה, למי הסיכוי הגבוה ביותר לפריסת סיבים?

גיל ינאי |  מנהל השקעות, קבוצת ההשקעות אינפיניטי

4.4.2018

שוק התקשורת חווה עליות ומורדות בשנים האחרונות, פרות המזומנים בדמות חברות הסלולר, חטפו מכה קשה לאחר הרפורמה של כחלון, וממחירים של כמה מאות שקלים למנוי, חלה ירידה דרסטית לפחות מ-50 שקלים בודדים למנוי. שוק האינטרנט הפך לתחרותי יותר, בעל דרישות צרכניות לאינטרנט מהיר יותר וזול יותר.

גם ענקיות הטלוויזיה, הוט ויס, מתמודדות בשנתיים האחרונות עם עליית חברות שידור נוספות המספקות שידורי אינטרנט זולים יותר המאלצות אותם להוריד מחירים.

בעקבות התחרות, יס הצטרפה להורדת המחירים, ואף נכנסה לתחום שידורי הסטרימינג באמצעות ה-StingTV שהושק בחודשים האחרונים.

במקביל לשינויים בשוק התקשורת, מתקיימת תחרות בין חברות התקשורת (פרטנר, סלקום, בזק והוט) ובין חברת החשמל באמצעות חברת unlimited, על מי תצליח לפרוס סיבים אופטיים במהירות ובפריסה רחבה יותר.

הסבר: רשת הסיבים האופטיים זו בעצם תשתית חדשה, חזקה יותר, המסוגלת לספק אינטרנט ברמה של 1000 מגה. לדוגמה, בימיו הראשונים של האינטרנט,  בחיבור דרך קו הטלפון הביתי, מהירות המקסימלית עמדה על 56,000 סיביות לשנייה.

אז מי יהיו המרוויחים הגדולים מפריסת הסיבים:

כיום, יש שתי חברות תשתית מרכזיות: הוט ובזק. הוט מציעה אינטרנט מהיר יותר עד ל-200 מגה, בניסיון לייצר לעצמה בידול זמני לפני המהפכה אינטרנטית. נדגיש ונאמר, שנכון להיום הוט לא מאפשרת לחברות אחרות להשתמש ברשת שלה, אך כל זה יכול להשתנות בקרוב.

בזק, מספקת שירותי תשתית לספקיות האינטרנט השונות, כולל פרטנר וסלקום שמשלמות לה כ- 50 ש"ח למנוי, חלק נכבד מאוד מההכנסות שלהן בטלוויזיה ובאינטרנט.

בכל מקרה המהירות המקסימלית שמציעות היום רוב החברות היא עד 100 מגה, אך בפועל, אנחנו מקבלים 20 מגה ומשלמים על 100.

אנו יכולים לקוות כי עם הסיבים האופטיים זה ישתנה, כפי שאנו מניחים, ונוכל להנות באמת מחוויית גלישה אמיתית. אז מי ירוויח מזה? ואיך?

לדעתנו, המרוויחים הגדולים ביותר מהפריסה אלו פרטנר וסלקום.

כאשר החברות יסיימו לפרוס את התשתית שלהן, הן יוכלו לספק ללקוחותיהם חבילת טלוויזיה ואינטרנט במחיר זול יותר (הן לא יצטרכו לשלם לבזק על שימוש בתשתית), ועדין יישאר להן יותר רווח מהמצב הנוכחי.

הרצון של שתי החברות לפרוס תשתית רחבה במהירות האפשרית הוא גבוה. ולכן, על פי מקורות יודעי דבר, ישנן מגעים מתקדמים בין פרטנר לסלקום על שיתוף פעולה ושימוש הדדי בסיבים האופטיים של החברות. כך שסלקום תשתמש בשל פרטנר, ופרטנר בשל סלקום.

שיתוף פעולה זה ייצר לשתי החברות כמות תשתית פרוסה רחבה מאוד, ברמה שהן אפילו יוכלו להתחיל לשווק את זה ברמה ארצית ולא נקודתית.

ויש עוד נקודה קטנה שאנו רוצים להתייחס אליה, חברת סלקום מעוניינת לרכוש את הפריסה של חברת unlimited.

הסיכוי שעסקה כזו תצא לפועל בתקופה הקרובה הוא נמוך. ישנה הגבלה של הרכישה על ידי הרגולטור. אם סלקום או כל חברה אחרת מעוניינת לרכוש את הפריסה של unlimited, הם מחויבים להשלים פריסה תשתית ארצית, קרי, 100% פריסה בישראל.

כרגע, הכדאיות הכלכלית לפריסה ארצית היא נמוכה, ישנה כדאיות לפריסה של כ-60%, לכן עד שלא יבטלו את החובה הזו, אין סיכוי גדול למימוש התהליך.

ברמה הטכנית, שתי החברות חוו ירידה משמעותית מתחילת השנה, פרטנר (כ-28%) וסלקום       (כ-31%).  אנו חושבים שאם וכאשר השיתוף פעולה יצא לפועל, אנו נראה עלייה משמעותית במחירי המניות של שתיהן.

כמובן, שבמקביל, אם הן ירוויחו מזה אנו יכולים לשער מי יהיו אלו שיפסידו.

סה"כ נראה כי שלושת המניות הנ"ל התנהגו די דומה כאשר גם בזק חוותה ירידה מתחילת השנה של כ- 15%.

אם נסתכל על המכפיל תזרים תפעלי של החברות (EV/EBITDA), נראה שפרטנר (מכפיל 3.9) עדיפה על סלקום (מכפיל 5.9) ובזק (מכפיל 5.7).

מוצג לפניכם גרף מנורמל (בסיס 100) של שלושת החברות מתחילת 2017.

  • פרטנר בירוק
  • סלקום בצהוב
  • בזק באדום

לאלו מכם שירצו לקחת את הסיכון ולהיחשף, יש לזכור כי אי אפשר לתזמן את השוק,

ומחירי המניות עלולים עוד לרדת בתקופה הקרובה.

אנו חושבים שברמות מחירים אלו, נוצרת הזדמנות מעניינת שכבר משקפת את הסיכונים הקיימים בהשקעה זו.

 היוזמה של דונלד טראמפ למכסים על סין, צפויה לפגוע בענקיות הקמעונות האמריקאיות וכן ביצרניות המטוסים, הרכבים, ומוצרי החשמל בארה"ב. בסין ובאירופה מעדיפים את המצב הקיים אבל נראה כי מלחמת הסחר בפתח והיא צפויה לעלות מאות מיליארדים לכלכלה הגלובלית.

חן יצחק |  אנליסטית קבוצת ההשקעות אינפיניטי

29.3.2018 

כלכלת ארה"ב, הכלכלה הגדולה בעולם, ממשיכה להציג צמיחה ונתונים כלכליים טובים מאז המשבר הפיננסי ב 2008. הצמיחה נתמכת בשיפור נתוני התעסוקה שממשיכים להיות חיוביים וע"פ קרן המטבע הבינלאומית כלכלת ארה"ב צפויה להמשיך לצמוח בשנת 2018 ב 2.7%, לאחר צמיחה של 2.5% בשנת 2017. נתוני האינפלציה מתחילים להתקרב ליעד הפד, מדד ה CORE PCE, מדד האינפלציה שמבוסס על הצריכה הפרטית והמועדף על הפד, עלה בחודש פברואר ב 1.5% (בחישוב שנתי), בהשוואה ליעד של 2%. לאור השיפור בסביבה הכלכלית, הבנק המרכזי צפוי להמשיך ולהעלות באופן הדרגתי את הריבית במשק בשנה הקרובה, לפי הערכות בשווקים הצפי לעוד 2 העלאות ריבית בשנת 2018.

בצד הנתונים הפחות חיוביים, הכלכלה האמריקאית נמצאת בגירעון במאזן סחר בסחורות של כ800 מיליארד דולר בשנת 2017, כאשר כמעט 50% מסך הגירעון הוא מול סין שמוכרת לארה"ב הרבה יותר משארה"ב מוכרת לסין. חוסר האיזון הזה בסחר הוביל את טראמפ לשינוי במדיניות הממשל, מהנהגה של מסחר חופשי למדיניות הגנתית יותר- הטלת מכסים על היבוא לארה"ב בכדי להגן על הייצור המקומי ואף הטלת מכסים יחודיים מול סין. כחלק מצעדיו האחרונים של טראמפ, הוא הטיל מכסים של 25% על הפלדה ו 10% על אלומיניום. אף על פי שלסין יש כמעט מחצית מקיבולת הפלדה העולמית, ארה"ב מייבאת את רוב הפלדה שלה מקנדה, ברזיל, דרום קוריאה ומקסיקו ורק כ 2% מסין. קנדה ומקסיקו שאחראיות ל-25% מיבוא הפלדה לארה"ב הוחרגו באופן זמני מהמכסים. המטרה של טראמפ היא שככל מחירי הפלדה והאלומיניום ממדינות אחרות יתייקרו עקב המכסים החדשים, בעלי העסקים יאלצו לקנות מיצרני הפלדה והאלומיניום האמריקאים. השינויים ישפיעו מיידית על המחירים בארה"ב, לטובת היצרנים הלאומיים, אך מנגד יפגעו בשאר התעשייה התלויים בחומרים אלו לייצור מטוסים, מכוניות, מכשירי חשמל ביתיים וכדומה.

בתגובה למהלכו של טראמפ הנציבות האירופית, איימה להגיב עם צעדים נוגדים שיכולים להוביל להתפרצות של מלחמת סחר גלובאלית אשר צפויה לפגוע במדינות המייצאות וכן במחירים לצרכנים שעלולים להתייקר במדינות המייבאות. האיחוד האירופי הכין רשימה של מוצרים אמריקאיים בשווי 2.8 מיליארד אירו (4.4 מיליארד דולר), שעליהם הוא יכול להטיל תעריפים במידה והמכסים החדשים של טראמפ יפגעו במדינות האירופאיות. החשש הוא כי הטלת מכסי מגן על סחורות שנכנסות לארה"ב תגרום לעוד מדינות לנקוט בצעדים דומים, שעלולים לפגוע במסחר ולהביא לפגיעה בכלכלה. מבחינת סין, מלחמת הסחר עלולה לפגוע לה בייצוא לארה"ב, ומנגד ארה"ב יכולה להיפגע במידה וסין תחליט להטיל תעריפים נוספים על שלושת מוצרי היבוא הגדולים ביותר מארה"ב - פולי סויה, מכוניות ומטוסים. היצוא הסיני לארה"ב משפר את רמת החיים האמריקנית על ידי מכירת סחורות פחות יקרות לארצות הברית. בחקלאות, סין היא הקונה הגדול ביותר של פולי סויה בארה"ב, המהווה 60% של היצוא האמריקאי בשנים האחרונות. עם זאת, סין יכולה להמיר את הביקוש שלה למדינות המייצרות סויה כמו ברזיל וארגנטינה. סין צפויה לייבא 64% של ייצור סויה העולמי בשנת 2018, ולכן מהלך זה יכול להיות הרסני עבור החקלאים בארה"ב.

חברות אמריקניות המסתמכות על יבוא סיני אינן מרוצות מהמהלך וחוששות מפגיעה אפשרית מצד סין. קבוצה של 25 ענקיות קמעונאיות, כולל Walmart ו Costco שלחה מכתב לבית הלבן עם עתירה נגד התעריפים. חברת בואינג האמריקנית, שאחד מכל ארבעה מטוסי המטוס שלה נרכש על ידי הסינים, חוששת שסין תחליט להפסיק להזמין מטוסים מהחברה או לבטל הזמנות קיימות. מצד אחד, טראמפ משתמש באיום של התעריפים בכדי להשיג את תשומת הלב של סין בכדי להגיע למשא ומתן. מצד שני, אם טראמפ אכן יממש את כל התוכניות שלו כנגד סין, לסין יש מהלכים פוטנציאליים להגיב בחזרה שהיא יכולה להשתמש כנגד ארה"ב. מצב זה כנראה יוביל למלחמה שאף אחד לא יצא מנצח. ארה"ב מנפיקה אגרות חוב כדי לגלגל את החובות שלה ולממן את תכניות ההצלה שהשיקה מתחילת המשבר, כאשר סין היא הרוכשת הגדולה של האג"ח האמריקאי.

מעבר לפתיחת מלחמת הסחר, טראמפ העביר את רפורמת המס אשר מפחיתה את מס החברות (מ35% ל–21%) ומורידה שיעורי המס המרבייים במדינה, מהלך שאמור להאיץ את הצמיחה של הכלכלה. המטרה העיקרית היא להחזיר רווחים של חברות אמריקאיות ואת הפעילות שלהן לגבולות ארה"ב. מהלך זה צפוי לתמוך בשוק המניות של חברות אמריקאיות מקומיות שכבר ברבעון הרביעי של שנת 2017 הגדילו את הרווח הנקי (רווח אחרי מס) בעקבות ההקלה במיסוי ושיפרו מצב החברה.

סקטור התעשייה הביטחונית, הינו יחסית סולידי בתקופה של תנודיות ואינו מושפע מאירועים חד פעמיים עקב הפעילות בתחומו שהינה ארוכת טווח עם תקציבים קבועים מראש. תקציב הבטחון הכולל בארה"ב צפוי לעמוד בשנת 2018 על כ 800 מיליארד דולר, צמיחה של כ 12% ב-3 שנים האחרונות ולפי הערכות הממשל הוא צפוי להמשיך לצמוח. החברות שפחות צפויות להיפגע ממלחמת הסחר, הן חברות אמריקאיות הפונות לשוק המקומי ביחס לחברות זרות.

למשל, חברת ריית'און האמריקאית היא חברה טכנולוגית המתמחה בהגנה, בטחון המולדת ועוד בשווקים ממשלתיים ברחבי העולם. החברה מוכרת מוצרים ושירותים ללקוחות ב 80 מדימות, כשארה"ב מהווה 70% מהכנסות החברה. החברה בעלת יציבות פיננסית הפועלת בענף התעשייה הבטחונית בארה"ב, שנחשב לסולידי גם בתקופות של חוסר וודאות בשווקים. הכנסות החברה צמחו בכ 5% בשנת 2017  והיא נסחרת במכפיל רווח עתידי (12 חודשים קדימה) של על 22.

חברה נוספת שפועלת בתחום הביטחון והחלל הינה לוקהיד מרטין. החברה עוסקת בעיקר במחקר, תכנון, פיתוח, יצור, אינטגרציה ותחזוקה של מערכות, מוצרים, אמצעים ושירותים טכנולוגיים מתקדמים. 80% מתוצריה (מטוסים, טילים ומערכות חלל) נמכרים לצבא ארצות הברית וגופי ממשל אמריקאים אחרים. המניה נסחרת במכפיל רווח עתידי של 21.5 ותשואת דיבידנד של 2.2%.

לסיכום, למרות המצב המאקרו כלכלי החיובי בארה"ב ובמדינות אחרות בעולם, החוסר וודאות לגבי המשך הפעולות של טראמפ והתגובה של מדינות מנגד ימשיכו להעסיק את השווקים וככל הנראה נמשיך לראות תנודתיות במניות בשווקים. לפי הערכות של בלומברג, מלחמת סחר עולמית תעלה לכלכלה העולמית 470 מיליארד דולר עד 2020. לפיכך, מלחמת סחר תפגע גם בארה"ב וגם ביתר העולם. ככל הנראה אף אחד סין ואירופה אינם מעוניינים במלחמת סחר, אך יצטרכו להגיב במידה וטראמפ לא יותיר להם ברירה.


 

Page 1 of 45  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית חינם עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום