עיתונות מקצועית - אינפיניטי

עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

 

ההתחממות הגלובלית עלולה לגרום לפני הים לעלות בשנים הקרובות, ורבים קוראים למנוע את רוע הגזירה. אז איך יש מי שמוכן לשלם הון על נכס שבקרוב יעמוד מתחת למים?

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

23.2.2018

הרבה מדובר על התחממות כדור הארץ, עליית מי הים, והנזקים שזה עלול לגרום לאנושות. עדות לכך הם הנזקים שרואים בעולם בשנים האחרונות כתוצאה מהוריקאנים, או מתופעות האל-ניניו ,שיוצרות תקופות ארוכות של בצורת שאחריהן הצפות, או בארץ, גלי חום שמביאים את הטמפרטורה באילת לקרוב לחמישים מעלות בצל. אם כן, ניראה שמזג האוויר יכול לשבש בצורה משמעותית את הפעילות הכלכלית. הנזקים הכלכליים לארה"ב כתוצאה מההוריקאנים של 2017 בלבד, למשל, מוערכים בלפחות 200 מיליארד דולרים.

לא מעט האשימו את הנשיא טראמפ בכך שהוא איננו פועל מספיק למניעת ההתחממות הגלובאלית. אך כשמתבוננים בהתנהגות שווקי הנדל"ן, חייבים להודות שלא רק טראמפ חושב שההתחממות הגלובאלית היא לא ממש בעיה, אלא שגם שוק הנדל"ן בעולם כולו חושב כך.

בישראל, מחקרים צופים עלייה ממוצעת של כסנטימטר אחד בשנה במפלס פני הים. במקביל, מתרחשת עלייה בטמפרטורת המים: בשנים האחרונות, טמפרטורת הים התיכון בקיץ עולה מעל ל-30  מעלות, ובחורף היא איננה יורדת מ- 17 מעלות. בעבר, טמפרטורות המקסימום בקיץ היו נמוכות מ-30 מעלות, ובחורף הטמפרטורה היתה יורדת ל- 16 מעלות. עליה בטמפרטורת הים מגדילה את אי היציבות במזג האוויר. עלית הטמפרטורה בשילוב  עם העלייה במפלס מי הים, יוצר סכנה למופעי גשם חזקים, ולהצפה של האזורים הקרובים לחוף.

תרשים 1 : האזרים בסיכון להצפה כתוצאה מעליית פני הים. מקור: Lichter and Felsenstein (2012)

עליית מפלס פני הים (עיבוד תמונה)

 

תרשים 1 מראה את האזורים המועדים להצפות כתוצאה מעליית פני הים. אפשר לראות שבין הערים שבסיכון גבוה נמצאות גם תל-אביב וחיפה. אפשר היה לצפות שהביקוש לדירות הסמוכות לחוף בערים אלו יחל לרדת ועמם המחירים. אם אנשים צופים שההתחממות הגלובלית תמשך, אפשר להניח שבעוד כחמישים שנה או מעט יותר, יהיה מאד לא נעים לגור בדירות אלו הממוקמות ליד הים.

בהנחה שאנשים הם רציונאליים ושהם רוכשים דירות גם כדי ליצור נכס לילדיהם, היה מצופה שיבינו שבאזורים האלו, הדירה תמורתה הם משלמים היום כמה מיליונים, תהה נכס בעל ערך פחות משמעותית כשיורישו אותה.

אבל במקום שהמחירים באזורים המועדים להצפה ירדו, אפשר לראות את המצב הקיים בתרשים 2. התרשים מראה את מחירה הממוצע של דירה בתל-אביב מ- 1983, התקופה טרום התובנות על ההתחממות הגלובאלית, ועד 2017. אפשר לראות שדווקא בתקופה שבה המודעות להתחממות הגלובאלית החלה לעלות, קצב עליית המחירים בתל-אביב הואץ במקום להאט. כלומר אנשים אולי מדברים על הסיכונים שבהתחממות הגלובאלית, והם אולי מתלוננים על כך שהממשלה אינה עושה מספיק כדי למנוע אותה, אבל כשזה מגיע לקבלת החלטות אישיות, הם מתנהגים כאילו ההתחממות הגלובאלית אינה קיימת, או לפחות כאילו היא לא תגרום להם נזק משמעותי.

תרשים  2: 

מחיר ממוצע לדירה (עיבוד תמונה)

התנהגות זו ניצפית לא רק בישראל.  לוס-אנג'לס, למשל, בה מתגוררים שחקני קולנוע רבים שמחו בקולניות על הכוונה של טראמפ לסגת מהסכם האקלים, היא אחת מהערים המועדות ביותר לפורענות בשל שינויי האקלים. היא נמצאת באזור חם, וסמוך לים, כך שעלייה נוספת בטמפרטורה עשויה להפוך אזורים שלמים בעיר למאוד לא נעימים, עד לא מתאימים, למגורים. למרות זאת,  גם בלוס-אנג'לס המחירים ממשיכים להאמיר, כולל באותם אזורים המועדים לפורענות.

כל עוד זה המצב, אין להתפלא על כך שהפוליטיקאים לא ממהרים לטפל בבעיות הנובעות מההתחממות הגלובאלית. נראה שכל עוד הביקושים לדירות באזורים הסמוכים לחוף ימשיכו להיות חזקים והמשקיעים בהתנהגותם ימשיכו להתייחס באדישות לתופעה, אין לדרג המדיני באמת תמריץ להשקיע משאבים לטיפול בבעיה. נראה שאותו משקיע, הרוכש  כיום דירה בסמוך לים באזורים המועדים לפורענות, ישאל בעתיד (ובוודאי בקולניות רבה) "מדוע, כשעוד היה אפשר, אף אחד לא עשה כלום? ".

 

 

 

רק יפן וקנדה עוקפות אותנו בשיעור בעלי ההשכלה הגבוהה באוכלוסייה, אך כשבוחנים את רמת המיומנויות שמקנה השכלה זו לעובדים, התמונה פחות מעודדת. הדגש על הלימודים דווקא מעכב את המשק

יום שישי, 16 בפברואר 2018 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

לפני כשישים שנים, הגדיר הכלכלן זוכה פרס נובל, גארי בקר, את המושג "הון אנושי". לפי בקר, הון אנושי הוא מצבור הכישורים, הידע, הניסיון, והנורמות שיש לאדם או לחברה שתורמים לכושר הייצור. בקר חשב שהצבר של ההון האנושי שקול לצבר של ההון הפיזי (מבנים, ציוד ומלאי) מבחינת ההשפעה שלו על הצמיחה של מדינות. בהעדר הון אנושי, הצטברות של הון פיזי מביאה תועלת מועטה לחברה, מכיוון שכדי שניתן יהיה לנצל את צבר ההון, צריך שלחברה יהיו הכישורים כדי להפעילו ביעילות.  מאז העבודה הראשונית של בקר, כלכלנים רבים המשיכו לחקור את חשיבותו של ההון האנושי. הממצאים מראים שבשנות ה- 80, יש קפיצה גדולה בחשיבותו של ההון האנושי, ומאז, גידול ההון האנושי הוא אחד הכוחות החזקים ביותר המשפיעים על צמיחתן של מדינות, ועל הכנסתם של עובדים.

על פי הארגון לשיתוף פעולה כלכלי, ה- OECD, מבין כל המדינות בעולם המפותח ישראל מדורגת במקום השלישי בהשכלת מבוגרים. תרשים 1 מראה את ההישג הזה: על פי הגדרות ה- OECD, לכמעט 50% מהבוגרים בישראל יש השכלה על תיכונית. המדינות היחידות שמדורגות מעל ישראל הן קנדה ויפן.

תרשים  1:אחוזים מכלל האוכלוסיה הגוגרת שיש להם השכלה על תיכונית כל שהיא. מקור: OECD

 אחוזים מכלל האוכלוסיה הבוגרת שיש להם השכלה על תיכונית כל שכשהי (עיבוד תמונה)

ציונים נמוכים במתמטיקה ומיומנויות מחשב 

הנתון הזה הוא בהחלט יפה, מכיוון שה- OECD מגדיר כבוגרים את האוכלוסיה בגילאי 25 – 64. בהינתן שהצעירים הישראלים בדרך כלל מתחילים ללמוד בגיל מאוחר יותר מאשר מקביליהם בשאר העולם, תוצאה הזו מראה שהצעירים בישראל מצליחים להדביק את פער ההשכלה די מהר.

יחד עם זאת, עצם העובדה שאנשים משכילים, לא אומרת דבר על איכות ההשכלה. כשבודקים את האיכות, התוצאות לגבי הישראלים פחות מחמיאות. ה- OECD ערך מבחן למיומנות מבוגרים, שבו גם ישראל לקחה חלק. הממצאים מראים שלמרות שיש קשר חזק בישראל בין לימודים לבין הצלחה במבחן המיומנות, ככל שההשכלה גבוהה יותר גם המיומנות גבוהה יותר, עדיין הישראלים קיבלו ציונים נמוכים יחסית.

תרשים 2 מראה את התוצאות הממוצעות במבחן המיומנות במתימטיקה למבוגרים במבחר מדינות. בישראל, אפשר היה לחשוב שלאנשים יש מניע חזק ללמוד את המקצועות המתמטיים, בשל השכר הגבוה במקצועות ההיי-טק. ועם זאת, הציונים בישראל במתימטיקה נמוכים באופן משמעותי בהשוואה לעולם. למעשה, אחד מכל שלושה ישראלים בוגרים הוגדר כבעל מיומנויות נמוכות במיוחד, ביכולות מתמטיות או ביכולות קריאה. כלומר אחד מכל שלושה ישראלים מתקשה בקריאה, או מתקשה בביצוע פעולות חשבון בסיסיות של חיבור וחיסור.

תרשים  2: ציון ממוצע במבחן PIAAC באוריינות מתמטית. מקור: למ"ס

 ציון ממוצע במבחן PIAAC באוריינות מתמטית (עיבוד תמונה)

במיומנויות מחשב המצב לא יותר טוב: תרשים 3 מראה את אחוז המבוגרים בכל מדינה שהוגדרו כבעלי יכולת טובה או טובה מאד בכישורי מחשב. אפשר לראות שוב שבישראל אחוז בעלי היכולת הטובה נמוך בהרבה מאשר ברוב המדינות המפותחות.

התוצאות הללו חמורות במיוחד עבור ישראל מארבע סיבות. הראשונה, בישראל יש מתאם גבוה מאד בין מיומנויות הורים למיומנויות הילדים. הכישורים הנמוכים של המבוגרים בדור הנוכחי צפויים להיות מועברים לילדיהם, מה שיביא להגדלת הפערים גם בדורות הבאים.

השנייה, בישראל יש מתאם חזק בין מיומנויות לשכר. בעלי המיומנויות הגבוהות עובדים במשרות עם שכר גבוה, רובן משרות בהיי-טק, ובעלי המיומנויות הנמוכות, מרוויחים שכר נמוך. אפשר לראות את זה בתרשים 4 שמראה את הקשר בין מיומנויות הקריאה לשכר. מי שמדורגים ברמות הגבוהות במיומנויות הקריאה מרוויחים בממוצע כמעט כפול, מאלו ברמות הנמוכות.

תרשים 3: אחוז אוכלוסייה המוגדר ברמה גבוהה או גבוהה מאד בכישורי מחשב. מקור: למ"ס

 אחוז המבוגרים בעלי יכולת טובה בשימוש במחשב (עיבוד תמונה)

 

תרשים 4: שכר ממוצע לגברים לפי הרמה שהשיגו באוריינות קריאה. מקור: למ"ס

 

 שכר ממוצע לגברים לפי הרמה שהשיגו באוריינות קריאה (עיבוד תמונה)

אין ביקוש לעובדים משכילים 

הסיבה השלישית היא, שבישראל רמת ההשכלה עולה משמעותית על  הביקוש לעובדים משכילים. כתוצאה מכך, חלק גדול מהעובדים שרוכשים השכלה אקדמית אינם יכולים לממש את הכישורים שרכשו. תרשים 5 מראה זאת: בענפי השירותים האישיים, שהם ענפים שדורשים השכלה בסיסית בלבד, יש עלייה חדה ומתמשכת ברמת ההשכלה של העובדים. אבל לא רק שהשיפור בהשכלה אינו מתבטא בעלייה בתוצר; הנתונים מראים שיש דווקא ירידה בתוצר לשעת עבודה.

כלומר, זה לא שהעלייה בהשכלה נובעת מכך שיש צורך בכישורים טובים יותר כדי לעשות עבודה טובה יותר, אלא העלייה בהשכלה נובעת מכך שאנשים למדו, לא מצאו עבודה, והלכו לעבוד היכן שהתאפשר להם. המצב הזה הוא מתכון לתסכול גובר, מאחר שאנשים משלמים הרבה כסף לרכישת השכלה, ולבסוף מוצאים עצמם עם עבודה הדורשת כישורים פחותים, אפילו די בסיסיים, ושכר נמוך.

תרשים 5: השכלה ותוצר לשעת עבודה בענפי השירותים האישיים. מקור: ברנד (2013)

 השכלה ותוצר לשעת עבודה בענפי השירותים האישיים (עיבוד תמונה)

הסיבה הרביעית נגזרת מכל שלוש הקודמות. רכישת השכלה על תיכונית דורשת זמן. בפרק הזמן הזה המוקדש ללמודים היו אותם אנשים יכולים לרכוש ניסיון מקצועי מעשי, וניסיון כידוע שווה כסף. לכן יש מקום לשקול האם נכון להמשיך לעודד ולדחוף רוחבית את כולם להשקיע בלמודים גבוהים כאידאל, ואולי לגרום לכך שחלק מהלומדים יחושו מתוסכלים (מאחר וציפיותיהם מרכישת ההשכלה לא יתממשו), או שמא כדאי לעודד אנשים גם ללמוד מעשית את הנדרש, דרך צבירת ניסיון מעשי בעבודה, ובכך יוכלו אלה לתרום יותר הן לעצמם והן לחברה.

 

 

 

האמונה הרווחת שלפיה מחירי הדירות בישראל לעולם אינם יורדים, והמוחשיות של הדירה לעומת ני"ע, מביאות אנשים להאמין שמדובר בהשקעה הבטוחה ביותר ■ עם זאת, בדיקה פשוטה מגלה כי מדובר בהשקעה תנודתית ומסוכנת יותר מהשקעה באג"ח - וגם כזו שמניבה בטווח הארוך תשואות נמוכות יותר 

12.02.2018 

אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

עליות המחירים בשוק הדיור מאז 2008 גורמות ללא מעט אנשים לחשוב שדירות הן הנכס הבטוח ביותר להשקעה, בין השאר משום שמדובר בנכס "שניתן לראות בעין". "המחיר של דירות בישראל אף פעם לא יורד," הוא משפט שכיח בציבור, אך את התוצאות בפועל אפשר לראות בשטח, כמתואר בתרשים 1. הקו הכחול בתרשים מראה את אחוז משקי הבית שיש ברשותם דירה אחת לפחות. בין השנים 1995ל- 2008 שיעור הבעלות על דירות היה בירידה. למי שלא זוכר, בתקופה הזאת היתה ירידה ריאלית במחירי הדירות, וחלק מהזמן אפילו ירידה נומינלית. מאז 2008, יש עליה בשיעור הבעלות על דירות, ועל אף התחושה בציבור ש"היום הרבה יותר קשה לקנות דירה מאי פעם", אחוז משקי הבית שיש בבעלותם דירה דווקא עלה בתקופה שבה מחירי הדירות עלו (כך עד 2013 שבה יש התייצבות בשיעור הבעלות).

תרשים 1 : שיעור משקי הבית שיש בבעלותם דירה אחת לפחות ושיעור משקי הבית שמתגוררים בדירה שבבעלותם. מקור: למ"ס

שיעור משקי הבית

מעניין לראות שבאותו פרק זמן שבו הבעלות על דירות עולה, שיעור משקי הבית המתגוררים בדירה שבבעלותם נמצא בירידה. כפי שאפשר לראות, הקו החום נמצא בירידה וממשיך במגמה גם כשהבעלות הדירות גדלה ב- 2005. ניראה כי למרות שמרבים לדבר על ההבדלים בין המשקיעים בדירה שניה ושלישית לבין רוכשי דירה ראשונה, עליות המחירים של השנים האחרונות הפכו גם את רוכשי הדירה הראשונה למשקיעים. חלק לא זניח מרוכשי הדירה הראשונה קונים דירה כדי שיהיה בבעלותם נכס, מתוך אמונה שעליות המחירים יחזירו להם את ההשקעה, בעוד שבפועל הם ממשיכים להתגורר בדירה שכורה.

האם זאת השקעה טובה לטווח ארוך? תרשים 2 מראה את מחירי הדירות הריאליים מאז 1999. אפשר לראות ,כי למרות העלייה המהירה במחירי הדירות מאז 2008, מי שרכש דירה ב- 1999, כהשקעה ל- 20 שנים, הרוויח תשואה ריאלית של פחות מארבעה אחוזים לשנה. בהנתן שגם התשואה מהשכרת דירה היא לא גבוהה, עולה שהתשואה מהשקעה לטווח הארוך בדיור היא די נמוכה.

תרשים  2: מחירי הדירות הריאליים. מקור: למ"ס

מחירי דירות ריאליים

אבל, התשואה הנמוכה יחסית על דירות אינה המרכיב היחיד בקביעת ההחלטה האם להשקיע בדירה או בנכס אחר. אנשים רוכשים דירות כי הם מרגישים שזה הנכס הבטוח ביותר להעביר ברבות הימים לילדיהם או שזו ההשקעה הבטוחה ביותר לקראת הפנסיה. אבל אם מחפשים "בטחון", צריך לשאול מהו הסיכון.

 אחד הסיכונים שאנשים חוששים מפניו הוא תנודתיות וחשש לאבד את כספי ההשקעה. משום כך רוב האנשים חוששים להכנס לשוק ההון הנתפס "כשוק של טייקונים שעושים תספורות ומשאירים את המשקיעים בלי כספם". לעומת זאת, מרבית  האנשים מרגישים שדירה היא נכס אמיתי שמחירו עולה באופן אמיתי וסולידי, ולכן אם יצטרכו יום אחד למכור, יוכלו לעשות זאת בכל רגע נתון, ברווח שיספיק להם כדי לכסות את כל צרכם.

אבל במציאות, דירות הן נכס שמחירו מאד תנודתי. רמז לרמת התנודתיות אפשר לראות אם בוחנים את השינויים במחירי הדירות ברמה העירונית (במקום ברמה הארצית). תרשים 3 מראה שינויים שנתיים במחירי דירת ארבעה חדרים ממוצעת בחיפה, בתל-אביב ובירושלים.

תרשים  3: תשואה שנתית ממוצעת בת"א, חיפה, ירושלים ותשואה של אג"ח ממשלתי שקלי. מקור: למ"ס ובנק ישראל

תשואת דירות שנתית ממוצעת

לצורך ההשוואה, התרשים מציג גם את התשואה השנתית הממוצעת של אג"ח ממשלתי שקלי ל- 5 שנים. אפשר לראות שהמחיר של הנכס שנתפס כפחות בטוח היה בממוצע יציב יותר ממחירי הדירות בערים. התוצאה היא שמי שהשקיע באג"ח הממשלתי מ- 1999 ועד עד 2016 קיבל תשואה ממוצעת של 5.15% לשנה עם תשואה מינימלית של קצת פחות מאחוז. מי שהשקיע בדירות בחיפה, קיבל תשואה ממוצעת של 2.15% לשנה עם סיכון לירידות מחירים של עד 10% בשנה, ומי שהשקיע בעיר הרווחית ביותר, תל-אביב, הרוויח תשואה של 4.24%, עם סיכון לירידות מחירים של 13% בשנה. כלומר, בהסתכלות על ערים שונות בנפרד לאורך זמן, דירות הן נכס עם תשואה לא גבוהה ורמת סיכון גבוהה.

פרט לתנודתיות במחיר, רוכשי דירות חשופים לגורמי סיכון נוספים, ובהם משתנים לא נשלטים רבים. לדוגמא: מאפייני השכנים, רמת החינוך, שירותי הרפואה, הטיפוח השכונתי וכו'. כדי להדגים את ההשפעה של משתנים אלו על רמת הסיכון, לקחתי כאומדן למחיר דירה את ממוצע המחירים של דירת ארבעה חדרים בבניין מגורים, עם שטח של בין 90 ל- 110 מ"ר, ברחוב מסויים בהוד השרון (עיר שהיתה במוקד עליות המחירים בשנים 2008-2013). תרשים 4 מציג את השינויים השנתיים במחיר הדירה בין 1999 ל- 2013. בנוסף, התרשים מציג את השינויים שחלו במחירים של שניים מהנכסים בשוק ההון שנתפסים כמסוכנים: מדד אג"ח כללי של חברות ומדד המניות ת"א 25.

תרשים 4: השינויים במחיר דירה בהוד השרון ומדדי ת"א 25 ואג"ח חברות.

נתונים על פי אתר רשות המסים ואתר הבורסה.

השינויים במחיר דירה בהוד השרון

 

הנכס היחידי שמחירו תנודתי יותר מהדירה הבודדת הוא מדד המניות ת"א 25. אבל בעוד שמי שהשקיע במדד קיבל תשואה שנתית ממוצעת של 9.5% על הסיכון שיש בתנודתיות, ההשקעה בדירה הספציפית הניבה  תשואה שנתית ממוצעת של פחות מ- 4% עם אפשרות לירידות מחירים שנתיות ממוצעות של 16%. מי שהשקיע באג"ח, קיבל תשואה של 4.3% לשנה, עם אפשרות לירידות מחירים ממוצעות של 10%. בנוסף לכל, ההבדל המהותי בין השקעה בדירה להשקעה בנכס פיננסי הוא נזילות ההשקעה. מכירת נכס בשוק ההון המשוכלל נמשכת דקות ספורות בלבד, בעוד שמכירת דירה עלולה להמשך חודשים ארוכים, כאשר למשפט "למכור מהר ובכל מחיר" יש במקרה זה משקל רב.

רוכש דירה צריך להיות מודע לכך, שדירה אינה בהכרח נכס השקעה בטוח ויציב, שיעמוד לרשותו בזמינות "ביום סגריר", כפי שהדבר נתפס. עליו להיות מודע לסיכון בתנודתיות ולקשיי הנזילות, ולצפות לרמת תשואה הרחוקה "מלחשי הציבור" המבוססים על "זיכרון קצר טווח". יתרה מזאת, רמת המחירים (לאחר העליות המשמעותיות שבעשור האחרון) והתגברות המעורבות הממשלתית בשוק הדיור עלולה להשפיע על ההיצעים והביקושים במקומות מסוימים, ובכך להגביר את רמת הסיכון ברכישת דירה.

רשת וולמארט היא אולי אחד העסקים המכניסים בעולם אך היא לא מצליחה בכל מקום אליו היא מגיעה. לפני שמתחילים לפנטז על חנויות "כמו באמריקה" - כדאי להבין שלא וולמארט הגדולה תוריד את המחירים בישראל 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 9.2.2018

ההודעה שלפיה וולמארט שוקלת כניסה לישראל הפילה את המניות של רשתות הסופרמרקט המקומיות, ועוררה תקווה בקרב צרכנים שהחלו לחלום על "חנויות כמו באמריקה". יש לזכור שפתיחת סניפי וולמארט בישראל  איננה מהווה פתרון קסמים ל"יוקר המחייה", ושוולמארט היא אמנם החברה הקמעונאית עם ההכנסות הגדולות ביותר בעולם, ושלה קרוב ל- 12 אלף סניפים בכמעט 30 מדינות, אבל לא בכל מדינה אליה היא נכנסה היא הצליחה.

הכשלון הזכור ביותר של וולמארט הוא בגרמניה. ב-1997, הרשת רכשה שתי רשתות סופרמרקט גרמניות והסבה אותן לסניפים שלה. המהלך אמנם לווה בקמפיין חדירה אגרסיבי, אבל בסוף 2006, עזבה וולמארט את  גרמניה, לאחר הפסד של למעלה משלושה מיליארד אירו.

נסיון להתבונן בסיבות לכשלון בגרמניה (כמו גם בכשלונות דומים בדרום קוריאה ובמדינות נוספות), מלמד מה צריך לקרות כדי שוולמארט תצליח. וולמארט נכשלה בגרמניה משתי סיבות עיקריות: הראשונה, היא לא למדה את  הבדלי הצריכה בין גרמנים לאמריקאים. והשנייה, שהיא לא הצליחה להשיג גודל מספיק כדי ללחוץ על הספקים חזק יותר מהמתחרים להוריד מחירים.

לא הבינו את האופי הגרמני

הסיבה הראשונה פחות רלוונטית למקרה הישראלי: חלק גדול מהכשלון של וולמארט נבע מכך שהיא נסתה להקים חנויות ענק מחוץ לערים. בארה"ב זה עובד מצויין, כי האמריקאים רגילים להגיע עם הרכב ולעשות קניה מרוכזת אחת לשבוע. הגרמנים, לעומת זאת,  מעדיפים קניות קטנות ותכופות, וחלקם הגדול אינו משתמש ברכב לנסיעה לעבודה ובחזרה. לכן, חנויות בגרמניה שממוקמות במרכזי הערים מציעות חבילות קטנות המתאימות להתניידות ללא רכב (אף אחד לא אוהב להתנייד ברכבת תחתית  ולצעוד עוד חצי קילומטר מהתחנה עד ביתו כשחבילות תלויות על גבו...). וולמארט גם טעתה בהבנה התרבותית. היא ניסתה להוזיל עלויות בעזרת משכורות נמוכות לעובדים, בדיוק כפי שהיא עושה באמריקה. בנוסף לכך, העובדים נדרשו בכל בוקר להתעמל ולצעוק "וולמארט", מתוך מחשבה לבנות רוח צוות. כשהשמועות על גובה השכר וההתעמלות הקבוצתית "הייחודית"  דלפו החוצה, הצרכנים בגרמניה העדיפו לקנות בחנויות הנותנות לעובדים יחס יותר טוב.

את הסיבה השנייה לכישלון אפשר לראות בתרשים 1. התרשים מתאר את מדד מחירי המזון בגרמניה מ- 1991 ועד 2007. ניתן לראות ירידה המתמשכת במחירי המזון בסוף שנות ה- 1990. הרשתות הגרמניות לא חיכו עד שוולמארט תוריד מחירים – הן הורידו מחירים מהר וחזק. לצורך כך, הן ניצלו את הקשרים שלהן עם הספקים המקומיים, ועוד יותר מכך, את היכולת שלהן לספק מותגים פרטיים זולים. רק בתחילת שנות ה- 2000, כאשר התברר שוולמארט אינה יכולה לעמוד בתחרות, המחירים חזרו לעלות, אבל בשלב הזה, התבוסה של וולמארט כבר היתה די ברורה.

 

מדד מחירי המזון בגרמניה (עיבוד תמונה)

אפשר להפיק מספר לקחים מניסיון החדירה הכושל של וולמארט לגרמניה בכדי להעריך את דרכי הפעולה בהן תנקוט וולמארט בישראל (ככל שהיא תקבל החלטה להיכנס לשוק). יש להניח כי וולמארט תתחיל את חדירתה באמצעות רכישת אחת הרשתות המקומיות. היא תתור אחר רשת עם מספר גדול של חנויות במיקומים נוחים. דבר זה עשוי לגרום למחיר המניות של הרשתות בארץ לעלות בשלב החיפוש, כתוצאה מנוכחות שחקן חדש אשר ינסה לקנות אחת מהן (בהמשך, כשיתברר מי הרשת הנבחרת, האחרות ככל הנראה יחזרו לרדת).

וולמארט תנסה גם להוזיל עלויות דרך חסכון בעלויות העבודה. כאן יהיה לה קשה יותר מאחר ומרווח הגמישות מאד מוגבל, שהרי מרבית  העובדים ברשתות הינם ממילא עובדים בשכר נמוך (למעט רשת מגה, בה לעובדים יש זכויות שוולמארט תאלץ להתחשב בהם). בכל מקרה, יש להניח שהדבר לא יפגע, או רק מעט יוריד, בעלויות השכר הקיימות ברשתות.

סביר להניח גם שהרשתות בארץ ינסו להתגונן ותהיה הורדת המחירים. יתכן שכדי להקדים תרופה למכה, הן ינסו לחזק את המותג הפרטי שלהן, שעדיין לא בכל הרשתות תפס את נתח השוק המקביל לו באירופה (בשופרסל המותג הפרטי תופס נתח שוק די דומה לנתונים באירופה, ברמי לוי ובויקטורי עדיין לא).

בכל מקרה, ירידת מחירים, והתחזקות של מותגים פרטיים יכולה בהחלט להיות לטובת הצרכנים, וזה כמובן ההיבט החיובי בכניסה של וולמארט לארץ. עם זאת, בתנאים הקיימים, תחת מגבלות הכשרות והייבוא, ספק אם לוולמארט יש יתרון משמעותי על הרשתות המקומיות בארץ. במידה והממשלה תצמצם את הפיקוח על הייבוא לישראל, וולמארט תוכל לנצל את מעמדה כחברה הגלובלית ולהביא מוצרים זולים מחו"ל. מהלך כזה, אם יקרה, הוא בבחינת שינוי בהיקף גדול הרבה יותר מעצם הכניסה של וולמארט לארץ. אם כך, אז למה צריך להזמין את וולמארט בשביל ליישם שינוי כזה? הממשלה יכולה לשנות את כללי הפיקוח על היבוא, ואז נראה גם מחירים יורדים, וגם רשתות מחו"ל המתעניינות ביוזמתם, וללא צורך בהזמנה, באפשרות להיכנס לשוק הישראלי .

שכר הדירה הממוצע בישראל עלה בשנים האחרונות בצורה ניכרת, אך מדד השכירות של הלמ"ס עלה בשיעור מתון בהרבה. מה גרם לפער בין 2 מדדים דומים, לכאורה, ומה המשמעות של טעות זו? ניתוח

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

2.2.2018

 הכל התחיל מגרף אחד. תרשים 1 מראה אותו: הקו הכחול מתאר את המחירים הממוצעים של שכר דירה. הקו החום  מתאר את מדד מחירי הדירות. שני הקווים מבוססים על נתונים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס). אפשר לראות ששני הקווים פחות או יותר מקבילים עד 2008. בין 2008 ל- 2015, לעומת זאת, מדד מחירי הדירות עלה בקצב די מתון, בזמן שמחירי הדירות הממוצעים עלה בקצב מהיר הרבה יותר.

 

מדד מחירי הדירות ומחירי דירות ממוצעים 1998 - 2017 (עיבוד תמונה)

ההפרדות בין שני הקווים מוזרה, מכיוון שבשורה התחתונה, משתמשים (כמעט) באותו בסיס נתונים כדי לחשב את שניהם. בכדי להבין מדוע התופעה לא הדליקה נורות אדומות בלמ"ס באופן מיידי, צריך להבין שיש הבדל בסיסי במה שהקווים הללו מתארים. הקו של מחירים ממוצעים מתאר את המחיר הממוצע של דירה שמושכרת בישראל. הוא מחושב באופן הכי פשוט: לוקחים את מחירי השכירות ממדגם של דירות ומחשבים את המחיר הממוצע.

מדד המחירים אמור להראות מה השינוי הממוצע במחיר השכירות, של דירות מאיכות קבועה. כדי להשוות נכון את המחירים בשנה מסוימת למחירים בשנה אחרת צריך לנכות את משתנה האיכות. תחשבו על זה כך: אנחנו יכולים להשוות את המחיר של גבינת קוטג' שנקנתה היום למחיר גבינת קוטג' שנקנתה לפני 10 שנים, מאחר וזה אותו מוצר. אבל לפני שאנחנו יכולים להשוות את המחירים של דירה שמושכרת היום למחירים של דירה שהושכרה לפני 10 שנים, אנחנו קודם צריכים לוודא שמדובר בדירה עם אותם מאפיינים.

השיפור באיכות הדירות אינו כה גדול 

מכיוון שהאיכות הדירות משתנה (דירות נבנות היום נבנות במפרט שונה מאד מאלו שנבנו לפני 10 שנים,ואלו שונות מאלו שנבנו לפני 20 וכו'), הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משתמשת בשיטה פשוטה כדי לוודא שהאיכות נשארת קבועה: עוקבים אחרי אותה דירה.

לכן,העובדה ששני הקווים נפרדו, יכולה להיות מוסברת בכך שהאיכות הממוצעת של דירות להשכרה  עולה (מה שמביא לעלייה במחיר הממוצע), בעוד שמחיר דירות באותה איכות לא משתנה.

לאורך זמן, ההסבר הזה פחות סביר משתי סיבות: ראשית, אם המקור של  הפער הוא הבדלים באיכות, אזי היה צריך לראות הבדלים כאלו גם בתקופה שבין 1998 ל- 2008, (שבה מחירי הדירות לא השתנו) ושנית, בפועל, אין  הבדלים כאלו משמעותיים באיכות של דירות להשכרה. מלאי הדירות להשכרה משתנה לאט, ולכן לא סביר שדווקא בין השנים 2008 ל- 2014 נרשמו שיפורים כאלה בולטים באיכות שיכולים להסביר עלייה של 30% בשכר הדירה הממוצע.

פערים אלו בין שני המדדים גרמו לעופר דרור מהמועצה הלאומית לכלכלה, בסיוע הלמ"ס, לחפש אחר הסיבה לכך. התשובה שהוא נתן היא מדהימה בפשטותה: שיטת איסוף נתונים של הלמ"ס אינה מדויקת. כדי לקבל נתונים על שוכרים, הלמ"ס משתמש במספר סקרים שהוא עורך. שוכרי דירות אשר נמצאים במדגם של הלמ"ס, מתבקשים לדווח על פרטי החוזה שלהם, בעת חידוש חוזה או בעת חתימת חוזה חודש. אם השוכר עובר לדירה חדשה, המעקב אחריו ממשיך, אבל השינוי בשכר הדירה ירשם בעת חידוש החוזה, ולא בהשוואה למחיר ששילם השוכר הקודם שהתגורר באותה דירה.

כך נוצר מצב שבו הלמ"ס מחמיץ את השינויים במחיר בעת החלפת השוכרים.

משכירים נוטים בדרך כלל לתת לשוכרים ממשיכים תנאים טובים יותר מאלו הניתנים לשוכרים חדשים. בתקופות שבהן אין שינויים מהותיים בשכר דירה, זה לא יוצר בעיה גדולה, כי ההבדלים הם קטנים, אם בכלל. אבל בתקופות של עליות מהירות בשכר הדירה, זה יוצר הבדל משמעותי, מכיוון שלא פעם משכירים מוכנים להשאיר לשוכר טוב את אותו מחיר, גם אם המחירים בסביבה עלו בעשרה אחוזים.

ההשפעה על המדד - זניחה 

בהנתן ששיעור השוכרים שמחליפים דירה הוא בערך רבע מכלל השוכרים, ההתעלמות מעליות מחירים כתוצאה מהחלפת דיירים יצרה את הפער המשמעותי שנראה בתרשים 1.

בין 2008 ל- 2015, מדד מחירי השכירות עלה בכ- 33%, לעומת עלייה של 63% במחירי השכירות הממוצעים. גם אם חלק מההבדלים נובעים משינויים באיכות ולא מהבעיה באיסוף הנתונים, עדיין מדובר בפערים משמעותיים. לפערים אלו יש גם  השלכות על מדד המחירים לצרכן, מאחר ומשקל מדד מחירי השכירות מהווה כ- 7% ממנו. בנוסף, פערים אלו משמעותיים להבנת מצב שוק הדיור: בהינתן שעליות המחירים היו אכן חזקות בהרבה מכפי שנמדדו על ידי מדד מחירי השכירות, אפשר להבין מדוע שוכרי הדירות מתוסכלים, בעוד שקובעי המדיניות (המאמינים שעליות המחירים בשוק השכירות היו נמוכות בהרבה מאשר בשוק הדירות לרכישה) חשים בנוח.

הלמ"ס זיהה את הבעיה, ובעקבות הדו"ח של הועדה לטיוב נתוני הדיור בראשות פרופסור דני בן שחר, נראה שהלמ"ס יתקן את העיוות ויאמץ את הכלים הדרושים כדי לפתור אותה.

האתריום מאפשר ביצוע "חוזים חכמים" ■ הייחוד של החוזים הללו נובע מכך שהם מתבצעים רק לאחר שמתקיימים תנאים מסוימים - ויש לכך יישומים רבים שאינם מתאפשרים באמצעות שימוש בביטקוין

אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 29.01.18

בשנת 2017 שערו של ה"ביטקוין" מול הדולר עלה מ- 1,001 לכ- 14,400 דולרים. העלייה המהירה בשערים והעובדה שזהו המטבע הקריפטוגרפי הראשון והמוכר מכולם גרמה לכך שחלק גדול מהדיון במטבעות הוירטואליים התמקד בביטקוין.

העלייה המהירה בשער הביטקוין סחפה איתה את המטבעות הקריפטוגרפיים האחרים. התרשים מראה את נתח שוק המטבעות הקריפטוגרפיים העיקריים, מתוך סך השווי של כלל המטבעות הקריפטוגרפיים. בין 2013 ל- 2017, כשהמחיר של הביטקוין היה כ- 1000 דולרים ופחות, נתח השוק של הביטקוין היה 80%-90%. ב- 2017, למרות העלייה המהירה במחיר הביטקוין, העלייה המהירה יותר במחירי המטבעות האחרים והנפקת מטבעות חדשים הקטינה את נתח השוק שלו לכ- 35%.

שוק של 570 מיליארד דולר-מטבעות דיגיטליים

שני מטבעות אחרים בעלי נתח שוק משמעותי הם ה"ריפל" (XRP) ו"האתריום" (ETH). בשנת 2017 מחיר האתריום עלה פי 120 ומחיר הריפל עלה פי 280! זאת, לעומת העלייה של פי 14.5 במחירו של הביטקוין. הריפל הינו ניסיון לייצר מערכת לניהול עסקאות שעוקפת את מערכת ניהול החשבונות הבין-בנקאית המקובלת. זה הופך אותו לאמצעי תשלום מצוין וזול, מכאן הפופולריות שלו בקרב בנקים וגופים פיננסיים כמו UBS, ו- Unicredit המשתמשים בו לניהול העברות בין בנקאיים, תוך התחמקות מתשלום העמלות המקובלות.

המעניין יותר הוא האתריום. בעוד שהריפל הוא ניסיון לרתום את המטבעות הקריפטוגרפיים לטובת המערכת הפיננסית העולמית, האתריום הוא ניסיון לייצר משהו הרבה יותר יומרני מאשר להעביר "מטבעות" דרך האינטרנט. מבט על ההיסטוריה של האתריום יכול ללמד על היתרונות והחסרונות שיש בניסיון לנהל אמצעי תשלום באמצעות קהילה מבוזרת של משתמשים. העבודה על אתריום התחילה ב- 2013 כשמתכנת שעסק במטבעות קריפטוגרפיים הבין שהביטקוין הוא רק שימוש אחד מני רבים שאפשר לעשות בטכנולוגיית הבלוקצ'יין. צריך לזכור שהבעיה שסטושי נקאמוטו פתר כשיצר את הביטקוין הייתה כיצד ניתן לנהל העברה מבוזרת של "מטבעות" בין חשבונות שונים באינטרנט, מבלי לאפשר את שכפולם, כי אז יהפכו לחסרי ערך. הבלוקצ'יין פותר את הבעיה, מכיוון שמהווה יומן, המתעד כל תנועה של מטבע ברשת ועותק היומן נמצא אצל כל משתמש ברשת. היומן והקוד שעליו מבוסס, אינם ניתנים לזיוף ולשינוי ללא הסכמה של קהילת המשתמשים. ואם מישהו ינסה לשכפל מטבע ולהעבירו יותר מפעם אחת, היומן יזהה מיד את הרמאות ויפסול אותה.

האתריום לוקח את הטכנולוגיה הזאת צעד קדימה. הוא מציע לכל מתכנת שמעוניין בכך לתכנת יישום שיוזן לתוך הבלוקצ'יין, והבלוקצ'יין אחראי לביצוע של היישום בדיוק כפי שהוזן. יישום שמוזן הוא קוד פתוח שאינו ניתן לשינוי. זה מאפשר לכל אחד שמעוניין, לבדוק את הקוד, ולוודא את יישומו. אחד היישומים הפופולריים באתריום הוא "חוזים חכמים: "חוזה שהוא קוד פתוח שנטען לתוך הבלוקצ'יין ומתבצע ברגע שמתקיימים תנאים מסוימים.

לדוגמא, נניח שאתם מזמינים חבילה מעלי-אקספרס. בתנאים רגילים, ייתכן שהייתם חוששים שהחבילה לא תגיע, ולכן לא הייתם מוכנים לשלם לפני הגעתה. המוכר, לעומת זאת, לא היה מוכן לחכות לתשלום עד שהחבילה תגיע ליעד. חוזה חכם פותר את הבעיה. ניתן לתכנת אותו כך שהתשלום יתבצע באופן אוטומטי, כאשר מגיע מידע מאומת שהחבילה הגיעה ליעד, או שהתשלום יוחזר ללקוח, אם החבילה לא הגיעה עד תאריך שנקבע.

דוגמא אחרת היא הימורים ברשת. נניח שמהמר מעוניין להמר באתר לא מוכר בשל תנאים טובים יותר שהוא מציע, אך חושש מאמינותו. חוזה חכם שמתבצע באופן אוטומטי על פי תוצאת המשחק עשוי להקל על החשש.

ישנם עוד יישומים רבים למערכת אתריום כמו ניהול הצבעות בבחירות, ניהול של חוזים בנקאיים, מעקב אחרי מזון מהחקלאי ועד לצלחת, ותשלום על עסקאות עתידיות.

למי שחושש מהשקעה ישירה במטבע קריפטוגרפי, חברות שמפתחות שימושים מסחריים יכולות להוות  אלטרנטיבה טובה. למשל חברת voteWatcher שמפתחת טכנולוגיה להצבעות, הנבחנת גם לשימוש בפריימריז בישראל, וחברות דומות שמשמשות בבלוקצ'יין של האתריום כדי לבנות חוזים בנקאיים. אפשרות אחרת, היא להשקיע בחברות שבונות תוכנות כדי לספק את המידע האמין שנדרש כדי שהחוזה יכנס לפעולה (oracles). חברות כמו Zap ודומותיה שמתחרות על אספקת מידע אמין, הן השקעה מעניינת, במקרה והטכנולוגיה שלהן תהפוך לסטנדרט שישמש כבסיס לניהול חוזים. למי שמוכן להשקיע גם במטבעות עצמם, יש מקום להניח שככל שמספר היישומים שירוצו על מערכת האתריום יגדל, הביקוש למטבע שפועל על המערכת הזאת ימשיך לגדול.

חשוב לזכור שיש גם לא מעט סיכונים בפעילות על מערכת האתריום. ראשית, למרות שרמת האבטחה על הבלוקצ'יין עצמו היא גבוהה, יישומים שמוזנים עליו נכתבים בקוד פתוח. במידה ויש פרצה בקוד, אין דרך קלה להסיר את היישום מכיוון שהבלוקצ'יין תוכנן להיות בלתי הפיך. לכן משתמשים עם כוונות רעות יכולים לנצל את הפרצה כדי לגרום נזקים לא מבוטלים. דוגמא לאירוע כזה אירעה ב- 2016.

חברה בשם DAO גייסה מטבעות אתריום בשווי של כ- 150 מיליון דולר כדי להקים אפליקציה. החברה נפרצה על ידי האקרים שגנבו מטבעות בשווי של כ- 50 מיליון דולר. למרות שהפריצה בוצעה בשל באג בתוכנה של החברה ולא במערכת האתריום, השוד הזה אילץ את המפתחים של סביבת האתריום להירתם לתיקון הנזק.

מכיוון שכל העברת כספים בבלוקצ'יין מתועדת, היה ידוע לאיזה חשבון הועברו הכספים. אך כדי להחזיר את הכספים לבעלים החוקיים שלהם, היה צורך להפוך פעולה שבוצעה. בסביבה של בלוקצ'יין, זאת בעיה רצינית, כיוון שזה נוגד לאידאולוגיה ולפרוטוקול המטבעות הקריפטוגרפיים, שלפיהם לא ניתן לבטל פעולה שבוצעה.

בסופו של דבר, הוחלט ברוב קולות של משתמשי האתריום להפוך את הפעולה, דבר שהוביל לפיצול של האתריום בין האתריום (ETH) שהוא המטבע היותר מוכר, וקבוצה קטנה שמשתמשת באתריום הקלאסי (ETC). כל עורך דין מתחיל יודע שכמעט בלתי אפשרי לכתוב חוזה שאין בו בכלל פרצות, ולכן קיים חשש מפריצות של קוד שיוטען לתוך הבלוקצ'יין של האתריום. אפשר להניח שככל שמספר המשתמשים באתריום יגדל, הסיכוי שיהפכו פעולה, כדי לתקן את הנזק מפריצות הולך וקטן.

הפוטנציאל של אתריום ושל חברות שעובדות על סביבתו הוא עצום. אבל יש לזכור שגם האיום על מערכת כזו הוא גדול מאד, מעניין לראות איך, האם, ואילו מתכנתים יהיו אלו שיפתרו את המספר הגדול ביותר של בעיות בזמן הקצר ביותר. כפי שניק ספאנוס, מהמתכנתים המובילים בסביבת אתריום, אומר: "היתרון של סביבה כמו האתריום הוא שמתכנתי החוזים יכולים להראות את הקוד שלהם ולאתגר אחרים לפרוץ אותו. כך ניתן לזהות באגים, ולהגביר את האמון". לפחות בינתיים, נראה שהאמון באתריום גבוה גם כשמחיר הביטקוין וחלק מהמטבעות האחרים ירד משמעותית בעקבות איומים בהקשחת הרגולציה בסין ודרום קוריאה, האתריום ממשיך, לפחות בינתיים, להיסחר ברמות הגבוהות.

 

 

המסחר במטבעות קריפטוגרפיים צובר תאוצה בעולם, אך בארץ הרגולטורים לא יודעים איך לאכול את התופעה. הימנעות מהחלטה על הסדרת המסחר גורמת לנו להפסד כספי

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 26.01.18

ישראל נתפסת כמדינת ההיי-טק, אבל הרגולציה שלה לא מעידה על כך. לפני כמה ימים פגשתי מכר מאמריקה, שהתלונן על זירות המסחר למטבעות קריפטוגרפיים בישראל. הוא ניסה להמיר סכום מכובד בביטקוין לשקלים. זירת המסחר לקחה את הביטקוינים והתמהמהה כמעט שבועיים עד שהעבירה את השקלים לחשבונו. לדבריו, מאחר ובישראל יש מעט מאד זירות מסחר של מטבעות קריפטוגרפיים, הן יכולות להרשות לעצמן לגבות עמלות גבוהות, ולהתפשר על רמת השירות שהן מעניקות. 

ואחרי שסיים להתלונן, שאל שאלה פשוטה: "איך בישראל שהיא אומת סטארט-אפ, לא הוקמו  זירות מסחר נוספות? זו שאלה רלוונטית, בעיקר לאור ריבוי החברות בישראל שעוסקות בתכנות, בסביבה של המטבעות הקריפטוגרפיים.

לפחות חלק מהתשובה לשאלה זו, טמון ברגולציה. למרות שהביטקוין קיים כבר תשע שנים, הרגולציה בישראל עדיין לא החליטה כיצד להתייחס אליו. הרגולטורים בישראל רוצים לראות מה עושים המקבילים שלהם בעולם, טרם יקבלו החלטות, ומכיוון שכל רגולטור בעולם מקבל החלטה שונה, הרי שהרגולטורים בישראל עדיין מתמהמהים.

מלכוד 22

מצד אחד, הרגולטורים מבינים שסוחרים בנכסים קריפטוגרפיים, ושיש כאלה שאף מרוויחים מכך סכומי כסף גבוהים, ולכן הם מעוניינים למסות ולנהל את הנכסים האלו כמו כל נכס אחר. מצד שני, הרגולטורים עדיין לא ממש הגדירו מהו הנכס הזה. הרגולטורים גם מבינים שהבסיס בשימוש במטבעות הקריפטוגרפיים מוכוון לשמירה על האנונימיות של בעליהם, כך שגביית מיסים ופיקוח בתחום זה עשויים להיות בעייתיים ליישום.

האמת, שהרגולטורים באמת בבעיה. בעולם רווחת מגמת צמצום השימוש במזומן, והרשויות כבר היו אופטימיות, וציפו לכך שהן תוכלנה לעקוב באופן קל יותר אחרי כל העברת כספים, מה שיהפוך את המסחר בשוק השחור להרבה יותר מסובך. אולם, פתאום הופיע ה"ביטקוין", שמאפשר להעביר מזומנים מיד ליד, כמעט מבלי להותיר עקבות, גם בין אנשים שאינם נמצאים פיסית זה לצד זה.

חוסר הרגולציה בתחום בארץ מערים קשיים לכל מי שמעורב במסחר במטבעות קריפטוגרפיים. מצד אחד, בשל המחסור בהנחיות, חלק מהבנקים מונעים העברות כספים לזירות מסחר במטבעות קריפטוגרפיים. מצד שני הם לא מפקחים על המטבעות, כי הם חושבים שהמטבעות נמצאים בשימוש של גנבים ומלביני הון. מה שיוצר מעין מלכוד רגולטורי. הבנקים מסתמכים בכך על הנחיית הרגולטורים לפיהן התנודתיות במטבעות הללו מסוכנת ללקוחות, ובנוסף  המחסור ברגולציה הופך את זירות המסחר ואת השימוש במטבעות הקריפטוגפיים למקום נוח לפושעים, גנבים ומלביני הון למיניהם.

כל זה מביא לכך שסכומים גדולים של כסף, יוצאים מישראל במקום להיות מושקעים בה. בגלל הרגולציה, חברות שעוסקות בפיתוח פלטפורמות, המבוססות על מטבעות קריפטוגרפיים, מעדיפות להנפיק בחו"ל מאשר בארץ. זירות מסחר ופיתוחים טכנולוגיים שהמרכז שלהם יכול היה להיות בארץ, נודדים החוצה. כל עוד הרגולציה בארץ יותר מגבילה מאשר בחו"ל, מי שמעוניין לסחור במטבעות קריפטוגרפיים כאן, מוצא דרכי מסחר קשות יותר לפיקוח. כך קיים שוק סוער בפייסבוק, שבו אנשים מוכרים מטבעות קריפטוגרפיים פנים-אל-פנים תמורת מזומן. לכן, אם גורמי הרגולציה לא ימצאו ומהר את הדרך להפוך את המסחר לנוח ומפוקח, הם יגלו שזה קשה מאוד ליישום.

לא כל הסוחרים הם פושעים

בשורה התחתונה, הפיקוח לא צריך להיות כל כך מסובך. חשוב לעודד הקמה של זירות מסחר עם עמלות נמוכות, נפח מסחר גבוה, ורישום של המשתמשים. הרוב המכריע של הסוחרים במטבעות קריפטוגרפיים הם אנשים שומרי חוק, שמעוניינים באתר מפוקח שבו הכסף שלהם מבוטח, ולכן אם יציעו להם אתרים כאלו הם יסחרו דרכם. זירה כזו תפתור לרגולטור הרבה בעיות, כי הוא ידע מי מעביר כספים, לאן, ולמה. אז במקום להתייחס לכל מי שרוכש ומוכר מטבעות קריפטוגרפיים כמו אל מלבין כספים בפוטנציה, אולי עדיף להניח שמי שמבקש להעביר כספים באופן גלוי מחשבון הבנק שלו למטבעות קריפטוגרפיים, עושה את זה מתוך כוונה חוקית. אולי גם עדיף לבנות בשבילו את התשתית לעשות את זה בצורה מפוקחת, מה שישפר גם את מצבו, וגם את מצבו של הרגולטור.

 

מאז המשבר הכלכלי של שנת 2008 נמצא הדולר במגמת היחלשות למגינת ליבם של היצואנים הנפגעים מכך. הם קוראים לבנק ישראל להתערב - אך לא בטוח שהבנק יכול וצריך לסייע

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי. 

 19.01.18

בימים האחרונים, בעקבות התחזקות נוספת של השקל, עולות שוב טענות היצואנים לגבי פגיעת המטבע ברווחיהם.  תרשים 1 מראה את שע"ח שקל-דולר בעשר השנים האחרונות. אפשר לראות שמאז פרוץ המשבר הכלכלי בשנת 2008, שער הדולר במגמת היחלשות ארוכת טווח, וגם בתקופות של  התאוששות, רמתו הגבוהה ביותר עדיין נמוכה מהרמה שבה היה בעבר.

שע"ח שקל-דולר. מקור: בנק ישראל (עיבוד תמונה)

 

בתקופה זו, שער הדולר נמוך במיוחד: במהלך 2017 הדולר ירד ב- 10%, ונראה שהמגמה ממשיכה גם ב- 2018. משמעותה של ירידה כזו בשער הדולר, היא ירידה של 10% בהכנסותיהם של היצואנים לארה"ב, בעוד שבהוצאותיהם לא חל שינוי משמעותי.

אם בעבר, המתלוננים העיקריים על התחזקות השקל היו יצואנים בענפי הכלכלה הקלאסית, הרי שכעת, גם יצואני היי-טק מתחילים להתלונן: היחלשות כזאת של הדולר, גורמת לכך שכדי להמשיך לצמוח ולהעסיק עובדים נוספים, הם צריכים להגדיל את הרווחים שלהם בלמעלה מ- 10% בשנה, מכיוון שגידול של 10% משאיר אותם במקום.

הפגיעה בייצוא בהחלט יכולה להביא לפגיעה קשה בכלכלה הישראלית: פיטורי עובדים, ירידה בהשקעות בהיי-טק, והעברת מרכזי פיתוח מהארץ לחו"ל.

הפתרון שהייצואנים מציעים הוא הרחבת קניות המט"ח על ידי בנק ישראל: אם השקל מתחזק בגלל שאנשים בחו"ל מעוניינים לרכוש מוצרים ושירותים ישראלים ו/או להשקיע בישראל, ומוכנים לשלם על כך במט"ח, אזי באם בנק ישראל יקנה את כל המט"ח נמתווסף בשל כך הבעיה תפתר מאליה. למעשה, מה שהם מציעים הוא הרחבה של המדיניות שבנק ישראל נוקט בה ממילא: תרשים 2 מראה את יתרות המט"ח של בנק ישראל, בדולרים, מאז 2005. אפשר לראות שעד 2008, כל זמן שמחירו של השקל היה יציב, בנק ישראל לא רכש דולרים ואפשר לשער החליפין להקבע על פי כוחות השוק. מאז 2008, בנק ישראל הגביר מאד את רכישות המט"ח, אבל פעולה זו לא מנעה מהשקל להתחזק, אלא רק האטה מעט את ההתחזקות.

 

יתרות מט"ח בבנק ישראל (מיליוני דולרים). מקור: בנק ישראל (עיבוד תמונה)

מסקנה אפשרית אחת היא שבנק ישראל לא קונה מספיק מט"ח. היצואנים מביאים כדוגמא את שוויץ: כדי להגן על תעשיית הייצוא השוויצרית, הבנק המרכזי השוויצרי קנה בשנים האחרונות מט"ח בכמות הרבה יותר גדולה מאשר בנק ישראל. נכון להיום, החזקות המט"ח של הבנק המרכזי השוויצרי שוות לכ- 140% מהתוצר השנתי של שוויץ. אבל בחינה של התערבות מסיבית זו מראה שגם היא הצליחה להשיג תוצאות מוגבלות בלבד, וכי הפרנק השוויצרי המשיך להתחזק במהלך התקופה. יתרה מזאת, הבנק המרכזי השוויצרי נמצא במלכוד, מכיוון שכל נסיון להקטין את ההחזקות שלו במט"ח יובילו להתחזקות של הפרנק, בדיוק מה שהוא ניסה למנוע.

כך שכל נסיון של בנק ישראל למנוע את התחזקות השקל לא יצליח, אלא רק ידחה אותה. ההתחזקות של השקל מתרחשת בתקופה שבה המשק הישראלי נמצא בתעסוקה מלאה, כך שהנזקים הם יחסית מוגבלים. אם בנק ישראל יתערב, בהחלט ייתכן שבתקופה שבה הוא יצטרך למכור את הדולרים, ולהוביל להיחלשות של השקל, הנזק יהיה גדול יותר.

אם הבנק יצליח - הצרכן ייפגע 

בנוסף, אם בנק ישראל יצליח בכל זאת להחליש את השקל, המשמעות היא שתהיה אינפלציה. כלומר, היצואנים אולי ירוויחו, אבל שאר הציבור ישלם יותר על המוצרים שהוא רוכש. כך שכל סיוע ליצואנים יבוא על חשבון הציבור. בנוסף, האינפלציה תביא לפגיעה בכוח הקנייה של הציבור, ולכן לפגיעה ביצרנים המקומיים שנהנים כיום מהגידול בצריכה המקומית.

אז אם כבר נדרשת התערבות בשער החליפין, הכתובת היא לא בנק ישראל. בנק ישראל איננו הגוף לטפל בתהליכים ארוכי טווח שקורים בכלכלה הישראלית. הפתרונות שהוא יכול להציע הם זמניים, במקרה הטוב, ומיועדים לטפל בבעיות מקומיות.

טיפול בבעיות מבניות של המשק נמצא באחריותה של הממשלה. אם למשרד האוצר יש עודפי גבייה, הוא יכול, לדוגמא, להפנות את חלקם לרכישה של נכסים בחו"ל, או שהוא יכול לנצל את הריביות הנמוכות ולהגדיל את ההשקעות בתשתיות בארץ באופן משמעותי. כל השקעה כזו בתשתיות: רכבות, כבישים, תחבורה ציבורית, מים, חשמל ממקורות בלתי מתכלים, וכדומה, כוללת מרכיב ייבוא מאד רחב. הגידול בייבוא יתרום להחלשות של השקל, ויסייע ליצואנים. מבלי שיפגע בשאר הציבור. נראה אם כך, שבמלחמת המטבעות העולמית בה מעורבת גם ישראל נדרש שיתוף פעולה בין בנק ישראל למשרד האוצר וגיבוש משותף של תכנית פעולה  בראיה ארוכת טווח.

 

המטבעות הקריפטוגרפיים צוברים תאוצה ויש הסבורים שהם עתידים להחליף את הבנקים המסורתיים. אך גם כסף וירטואלי צריך להיות מאובטח, עדיין יהיה צורך בהלוואות, והמדינה לא תוותר על מקור רווח ללא מאבק

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי

12.01.18

לאחרונה אנו עדים  לטענות בנוגע לכך שמערכת כלכלית, מבוססת מטבעות קריפטוגרפיים, כמו הביטקוין, עלולה לסכן את מערכת הבנקאות. טענות אלו משקפות חוסר הבנה בסיסית של הכלכלה, שכן אין ספק שהבנקים ימשיכו להתקיים גם בעידן הביטקוין.

נכון שבעולם שבו יש מטבעות קריפטוגרפיים, לכאורה אין צורך במקום פיזי להפקדת הכספים. אולם, עדיין קיים צורך בשירותי שמירה על הכסף. שהרי האקרים מוכיחים פעם אחר פעם שהם מסוגלים לפרוץ ולגנוב מטבעות קריפטוגרפיים מארנקיהם של אנשים פרטיים. בנוסף, את הגישה לארנק וירטואלי ניתן לאבד בדיוק כפי שאפשר לאבד ארנק פיזי. לכן, יהיהו ביקושים לשירותים בנקאיים שיתעדו ויבטיחו ללקוח את כספו.

מעבר לכך, גם בעידן שבו הכסף יהיה קריפטוגרפי, עדיין יהיה צורך בנטילת הלוואות. מכאן, שיהיה ביקוש לגורם שירכז אצלו כסף, יקבע ריביות ויתן הלוואות. יתכן ויהיה שינוי בשחקנים בענף הבנקאות, מאחר שכמדובר במטבעות קריפטוגרפיים, התחרות היא עולמית.

מי שמצויים ממש במצב לא מוכר הן המדינות והבנקים המרכזיים שלהן. במבטלהיסטוריה, מגלים שבעבר כל מי שרצה יכול היה להדפיס כסף. לפני כ-250 שנים, המדינות גילו שהדפסת כסף היא מקור רווח משמעותי, ולכן המדינה היתה מעוניינת במונופול על הכסף בשטחה.

למעשה המדינה מרוויחה פעמיים מהמונופול על הכסף. ראשית היא מרוויחה כשהיא מדפיסה כסף. כדי להבין מדוע הדפסת כסף היא מקור רווח למדינה, דמיינו עולם מעט פשטני. המדינה היא המקור של הכסף שלכם. לכן, כדי להרוויח כסף, אתם עובדים ומספקים שירותים. תמורת העבודה שאתם מספקים למדינה (כעובדי ציבור, או כספקים), המדינה משלמת לכם בכסף שהיא הדפיסה. ההדפסה של הכסף עולה למדינה פחות או יותר אפס. השירותים שלכם שווי ערך לסכום כסף משמעותי. כך שעל ידי הדפסת כסף, המדינה הרוויחה את השירותים שלכם, ללא תשלום אמיתי מצידה. בעולם המודרני שבו הבנק המרכזי הינו גוף נפרד מהממשלה, הרווח למדינה מהדפסת כסף מגיע בדרכים עקיפות יותר.

שנית המדינה מרוויחה מהאינפלציה. הממשלה מעוניינת באינפלציה חיובית, כיוון שזו מאפשרת לממשלה לממן חלק מהוצאותיה בלי שהציבור יבין שהוא משלם מסים.

בעולם שבו הכסף הוא קריפטוגרפי, רווחים אלה נמצאים בסכנה. בעידן כזה, מי שירוויח מהדפסת כסף זו לא המדינה, אלא "הכורים". יצרני המטבעות הקריפטוגרפיים והמרוויחים העיקריים מהם, הן החברות שמשקיעות את האנרגיה וכוח החישוב הנדרש כדי לקיים את המטבעות. בשפה פשוטה, כל העברה של ביטקוין (או מטבע קריפטוגרפי אחר) מחשבון לחשבון דורשת השקעה של כוח מחשוב אדיר בכדי לוודא שאכן בוצעה עסקה חוקית. בתמורה להשקעה של האנרגיה הזאת, מי שהשקיע אותה ("הכורים") מתוגמלים במטבעות חדשים.

כך שאם חלק גדול מהאוכלוסיה יעבור להשתמש במטבעות קריפטוגרפיים "מבוזרים," המדינה תאבד רווח משמעותי, היא לא תרוויח מהדפסת כסף חדש או מאינפלציה. מה שמסביר מדוע לא מעט מדינות החלו לבחון השקה של מטבע קריפטוגרפי משלהן.

מעבר לאובדן השליטה ברווחים, המטבעות הקריפטוגרפיים מהווים אתגר נוסף לבנקים מרכזיים. כאשר בנק מרכזי קובע את כמות הכסף, הוא עושה זאת בכדי שהכסף ישמור על כוח קנייה פחות או יותר קבוע. ב-30 השנים האחרונות, הבנקים המרכזיים בעולם למדו לשלוט בקצב ההדפסה כדי שמצד אחד, ערך הכסף שלנו לא ישתנה יותר מדי בזמן הקצר (אינפלציה נמוכה), ומצד שני שכמות הכסף תפעל כדי לייצב את הכלכלה כאשר מתרחשים זעזועים. יש כיום הסכמה רחבה שאלמלא ההרחבה המוניטרית (במילים פשוטות: הדפסת כסף) המסיבית שביצע הבנק המרכזי האמריקאי כשפרץ המשבר בשנת 2008, המשבר היה חריף בהרבה. 

מטבעות קריפטוגרפיים מבוזרים אינם מאפשרים לעשות זאת. מכיוון שאין מאחוריהם גוף שהציבור מוכן לתת בו אמון. הדרך היחידה שלהם להבטיח אמון היא על ידי שימוש בתוכנה שמבטיחה שמספר המטבעות בעולם יגדל בקצב הולך ופוחת. מספר הביטקוינים שקיימים בעולם, למשל, חסום על ידי גבול עליון של 21 מיליון מטבעות. מצד אחד, זה מעודד את האמון במטבע, כי מי שמחזיק אותו יודע שהערך של המטבע לא ישחק בשל אינפלציה שנובעת מגידול בקצב ההדפסה. מצד שני, לא מתאפשר ניהול של המטבע כך שהערך שלו ישאר יציב.

התרשימים הבאים, שמראים את התנודות היומיות בשע"ח בין שני מטבעות קריפטוגרפיים פופולריים, הביטקוין (BTC) והאתר (ETH), לדולר מראים את התוצאה. תנועות יומיות בשע"ח של 10% ויותר למעלה ולמטה, הופכות את המטבעות הללו לאמצעי תשלום מסורבל, מכיוון שמחיריהם משתנים כמעט בכל רגע נתון.

 

כך שההחלפה של הבנק המרכזי בתוכנה, עדיין לא משיגה את היעד של הפיכת המטבעות הקריפטוגרפיים למטבע נוח לשימוש. כל עוד לא תמצא הדרך לייצב את המטבעות הללו, הם ישארו בגדר נכס נפלא לסוחרים אוהבי סיכון ואמצעי תשלום עבור אנשים שלא מעוניינים שיעקבו אחרי הפעולות שלהם. אך, כדי שהם יהפכו להיות אמצעי התשלום הבסיסי של אנשים בעולם, חייב להימצא מנגנון שייצב את הערך שלהם. כלומר, הם צריכים משהו קצת יותר דומה לנגיד של בנק מרכזי שיש לו שליטה על כמות המטבעות. הדבר היפה הוא שהביטקוין ודומיו הם רק נסיון ראשון ביצירה של אמצעי תשלום שנשלט על ידי תוכנה. צריך לראות מה יקרה בדורות הבאים. כי אם עד עכשיו דיברו על כך שמחשבים ורובוטים הולכים להחליף אנשי מכירות, מנקי רחובות, פועלים ושאר אנשים שעושים מלאכות פשוטות, התוכנה שנקראת ביטקוין מעלה את האפשרות שיום אחד, במקום נגיד של בנק מרכזי, תיהיה תוכנה שתקבל את ההחלטות על ריבית בנק ישראל.

 

 

תרשים 1 : 

תנודות יומיות בשע"ח ביטקוין-דולר (7 בינואר 2018) (עיבוד תמונה)

 

תרשים  2:

תנודות יומיות בשע"ח אתר-דולר (7 בינואר 2018) (עיבוד תמונה)

 

 

בעוד שחברות כמו אמזון או איביי עובדות עם רובוטים ורחפנים, בישראל יש חברות לוגיסטיקה שרק באחרונה עברו למחסנים אוטומטיים. החברות המקומיות המובילות בתחום הן גולד בונד ואוברסיז

חן יצחק |  אנליסטית קבוצת ההשקעות אינפיניטי

 08.01.18

שנת 2017 הייתה מוצלחת מבחינה כלכלית לרוב הכלכלות בעולם, ולישראל בפרט. הכלכלה הישראלית המשיכה להתרחב בקצב נאה של 3% בשנת 2017 (לפי אומדן ראשון של הלמ"ס), לאחר צמיחה של 4% בשנת 2016. הצריכה הפרטית והייצוא (בעיקר הייטק) המשיכו להוות את מנוע הצמיחה העיקרי של המשק. בנוסף לכך, חל שיפור בשיעור האבטלה, שירד לשפל היסטורי, ויחס חוב-תוצר שמר על רמה נמוכה.

השוק הישראלי השתנה בשנים האחרונות, בין היתר, הודות לשינוי טכנולוגי, שינויים פוליטיים וגלובליזציה. חברות שהשכילו להשתמש בטכנולוגיה מתקדמת, הצליחו ליצור לעצמן יתרון משמעותי מול המתחרות בשוק. אחד התחומים שנמצא מאחור מבחינה טכנולוגית הינו ענף הלוגיסטיקה בישראל. בעוד שבחברות גלובליות מובילות כמו אמזון/איביי כבר עובדים עם רובוטים ורחפנים, בישראל ישנן חברות לוגיסטיקה, שרק לאחרונה, עברו למחסנים אוטומטיים. אימוץ הטכנולוגיה והקידמה פותח בפני חברות אלו אפשרויות רבות, החל מייעול ניהול החברה, ועד ייעול שרשרת האספקה של הלקוח.

בנמלי ישראל, מלבד חברות הנמל עצמן, ישנן חברות המפעילות מסופים בעורפי הנמל. באזור נמל אשדוד פועלים 8 מסופים ובאזור נמל חיפה פועלים 2 מסופים נוספים. החברות המובילות בתחום הינן חברת גולד בונד, הפועלת בעורף נמל אשדוד, וחברת אוברסיז, הפועלת בעורף נמל אשדוד, חיפה ואזור נתב"ג. חברה מובילה נוספת בתחום הלוגיסטיקה הינה ממן, המפעילה את מסוף המטענים הגדול ביותר בנתב"ג, וכן, מפעילה מתקני לוגיסטיקה ברחבי הארץ (רוב פעילות החברה מתמקדת באזור נתב"ג).

ענף השירותים הלוגיסטיים בעורף הנמל כולל בעיקר אחסון, פריקה ומיון של מכולות מיובאות ושל סחורות המיועדות ליצוא. החברות פועלות בסביבת תחרות מתונה יחסית, נוכח חסמי כניסה גבוהים, ביניהם החזקת שטחים נרחבים בסמוך לנמל, השקעות הוניות גבוהות, אישורים וכדומה. הביקושים בענף תלויים בהיקף תנועת המטענים בנמלי ישראל, ובעיקר בנמלי אשדוד וחיפה, המהווים את שערי הכניסה והיציאה העיקריים של סחורות בישראל.

משנת 2010 נרשם גידול שנתי ממוצע של 5% בפריקה של מכולות בנמל אשדוד וחיפה. אמנם, מרבית המכולות שנפרקות בנמלי ישראל משונעות ישירות לבעליהן, ואינן מאוחסנות בשטחי אחסון בנמל או בעורף הנמל, אך צמיחה זו תומכת בגידול הפעילות של החברות. גורם נוסף התומך בהמשך תחזית הביקוש למכולות הוא המשך שיפור הצמיחה הכלכלית העולמית. קרן המטבע הבינלאומית צופה צמיחה של 3.6% בשנה הנוכחית, וצמיחה כלכלית של 3.7% בשנת 2018. בנוסף, המעבר למסחר אלקטרוני תופס נפח משמעותי יותר בעולם, ובישראל בפרט. נכון להיום, אמזון שולחת משלוחים לישראל בהיקף קטן מאוד, ולכן ההשפעה שלה לא מהותית. במידה והיא תפתח מחסנים לוגיסטיים בישראל, היקף הרכישות האונליין יגדל ויפגע ביחס ישיר ברכישות בחנויות הפיזיות. כמענה לתחרות הגדולה, חברות רבות בתחומים השונים כמו מזון, אופנה ורשתות הפארם החליטו להתחיל לפעול בזירה המקוונת, והקימו אתרי אונליין בנוסף לחנויות. ריבוי התחרות בתחום זה צפויה להגדיל את הסחר בישראל, כאשר נמלי הים משנעים כ-99% מהיקף הסחר (בטון) של מדינת ישראל. השפעת כניסת אמזון לישראל עדיין אינה ודאית, היא עלולה להוות סיכון במידה ואמזון תחליט לשנע את הסחורה בכוחות עצמה, או להיפך, להוות סיכוי לחברות לוגיסטיקה במידה והיא תשתמש בשירותיהם.

בכדי להתמודד עם העלייה בנפח הסחורות הנקלטות, לראשונה בישראל ייערמו מכולות בנמל אשדוד לגובה של חמש קומות, במקום שלוש, ובעתיד אף מתכננים לאשר קומה שישית. החיסכון בשטח יקנה לנמל אשדוד יתרון נוסף של הורדת מחירי האחסון. הוזלה זו תסייע לנמל להתמודד עם התחרות מצד הנמל החדש שעתיד להיפתח בשנת 2020.

חברת גולד בונד, ציינה כי היא בוחנת הקמה של מרכז לוגיסטי-רובוטי באשדוד על מנת להתמודד עם התחרות הגדלה בתחום המסחר המקוון. בכוונתה להפעיל במרכז הלוגיסטי שירותי קליטה, מיון, אריזה ומשלוח של מוצרים שונים כשירות לחברות אי-קומרס או גופים דומים. לצד גולד בונד, פועלת חברת אוברסיז, עם אסטרטגיית צמיחה באמצעות השקעה בפעילויות חדשות בארץ ובחו"ל לאורך שרשרת הערך של ענף הלוגיסטיקה. החברה סיימה השנה להקים שני מרלו"גים חדשים ומתקדמים באשדוד והרחיבה את מגוון השירותים שהיא מספקת. בין שירותיה החדשים, רכישת פעילות בתחום הפצת חומרים מסוכנים (פעילות ייחודית לחברה). השקעות אלו והשקעות נוספות שהחברה ביצעה עדיין לא תורגמו במלואן לתרומה בדוחות הכספיים של החברה, ולכן צפוי שיפור הדרגתי בדוחות הבאים.

בנוסף להתייעלות של החברות בסקטור, מדינת ישראל השקיעה במגה פרויקט מחשובי שהחל לפני למעלה מעשור הקרוי ״שער עולמי״. המערכת הינה מערכת מחשוב חדשה, שתכליתה זרימה מהירה של סחורות לישראל וממנה, תוך שיפור רמת האכיפה והשירות של המכס הצפוי להתחיל מאמצע חודש ינואר 2018.

חברת גולד בונד צמחה בעקביות משנת 2013, אך סיימה את תשעת החודשים הראשונים של 2017 עם ירידה של כ- 8%, לעומת תשעת החודשים הראשונים של 2016. בנוסף, הרווחיות הגולמית נפגעה וירדה לכ- 35% מההכנסות, לעומת רווחיות גולמית ממוצעת של כ- 41% בשנים הקודמות. לעומתה, הכנסות חברת אוברסיז צמחו בשיעור ממוצע של כ- 4% משנת 2014 עם רווח גולמי יציב של כ- 23% בשנה. אוברסיז פועלת במגוון רחב יותר של פעילויות לעומת חברת גולד, ולכן הכנסותיה גבוהות יותר. אך, מנגד הרווחיות של חברת גולד גבוהה יותר, בשל מדיניות שונה ביחס לשטחי הפעילות, כאשר באוברסיז הם מוחזקים בחכירה ובגולד מוחזקים בבעלות. מניית אוברסיז, שהונפקה בדצמבר 2016, ירדה מאז ההנפקה בכ- 10.5% , ומנגד מניית גולד בונד עלתה בשנת 2017 בכ- 14%, וכיום הן נסחרות במכפיל רווח דומה של כ- 14. לפי דעתנו, מניית אוברסיז מהווה הזדמנות השקעה נוחה הן בשל המחיר והן בשל פוטנציאל הצמיחה העתידי.

Page 1 of 44  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית חינם עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום