עיתונות מקצועית - אינפיניטי

עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

 בתחילת העשור הקודם קידם שר האוצר דאז בנימין נתניהו תכנית מהפכנית לצמצום המגזר הציבורי ושיקום המגזר הפרטי. הרפורמה אמנם נחלה הצלחה, אך נתניהו שילם על כך מחיר פוליטי כבד. היום, נראה שנתניהו בשבתו כראש ממשלה למד את הלקח

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.  01.06.2017

לפני 14 שנים, ביוני 2002, החלה חקיקת "חומת המגן הכלכלית". באותה תקופה, המשק היה במיתון עמוק, שנבע משילוב של משבר עולמי בתעשיות טכנולוגיית העילית ביחד עם האינתיפאדה השנייה שנמשכה מאז סוף שנת 2000.

לשר האוצר דאז, בנימין נתניהו, היתה תוכנית איך להוציא את המשק מהמיתון ולבנות כלכלה יציבה. כדי להסביר לציבור את התוכנית הוא השתמש במשל פשוט: האיש הרזה שסוחב את האיש השמן. האיש השמן של נתניהו היה המגזר הציבורי, והאיש הרזה היה המגזר הפרטי.

הדימוי הזה, לדעתו של נתניהו, המחיש את אחת הבעיות הקשות של ישראל באותה תקופה: המגזר הציבורי היווה כ- 55% מהתוצר באותה תקופה, בזמן שהמגזר הפרטי, זה שמשלם את המסים שמממנים את המגזר הציבורי, היווה רק 45% מהתוצר. מדובר במצב לא תקין, אך למרות זאת הוא הצליח להימשך עד סוף שנת 2000, בגלל שהגידול המהיר בשווי של חברות ההיי-טק הגדיל את הצריכה הפרטית, יצר ביקוש שיא למשרדים והגדיל מאד את הכנסות הממשלה ממסים. ברגע שהחל משבר עולמי שפגע בהכנסות, מדינת ישראל נכנסה למשבר עמוק שכלל ירידה בתוצר, גידול בגירעון ממשלתי ועלייה בריבית, שהממשלה והציבור נאלצו לשלם. אזכיר, כי באותה תקופה הריבית היתה גבוהה מספיק בכדי שמחירי הדיור ירדו, למרות שמספר התחלות הבנייה היה רק 30 אלף, לעומת כ- 45 אלף כיום.

נתניהו ביצע שורה של צעדים שנועדו לשנות את המצב. הוא פיטר עובדים רבים במגזר הציבורי, והוריד את השכר בכ-8%, בממוצע. בנוסף, הוא קיצץ באופן חד בקצבאות ובתשלומי העברה, וכן בסובסידיות למוצרים שונים. לקיצוץ בקצבאות היו השלכות שליליות, שעיקרן פגיעה קשה באוכלוסיה המבוגרת ועלייה באי השוויון, אך במקביל, הקיצוץ עודד יציאה של חרדים וערבים לשוק העבודה, מכיוון שהוא פגע באופן קשה ביכולת שלהם להתקיים ללא עבודה.

בפן הכלכלי שלה, התוכנית היתה הצלחה. גם בגרמניה, ביצעו מהלכים של קיצוצים חדים במגזר הציבורי, בערך באותה תקופה. בשתי המדינות, גרמניה וישראל, הפוליטיקאים שביצעו את התוכניות שילמו מחיר פוליטי כבד. הליכוד ברשותו של נתניהו התדרדר ל- 12 מנדטים בבחירות של 2006. בגרמניה, הקנצלר שרדר הפסיד בבחירות ופרש מהקריירה הפוליטית. הפוליטיקאים שנבחרו אחריהם נהנו מהתוצאות: כשפרץ המשבר העולמי ב- 2008, בעוד שכמעט כל העולם התדרדר למיתון, שתי המדינות הללו דווקא צמחו.

אולם נראה כי נתניהו , כראש ממשלה, מתקשה לשלם את המחיר הפוליטי של צמצום המגזר הציבורי. את התוצאה אפשר לראות בתרשים הבא, שמראה את חלקם של המועסקים במגזר הציבורי מתוך כלל המועסקים במשק. הוא הגיע לשיא ב- 2002, רגע לפני שנתניהו החל לדבר על כך שהאיש השמן זקוק לדיאטה. הוא צנח באופן חד לאחר מכן, אבל מאז שנתניהו חזר לראשות הממשלה, הוא שוב מטפס, וכבר כמעט הגיע לרמתו מ- 2002. 

אינפו - חלקם של השירותים הציבוריים בכלל המועסקים במשק ()

 

בינתיים, המשק ממשיך לצמוח, שכן במקביל לגידול בהוצאות המגזר הציבורי, גם המגזר הפרטי נמצא בפריחה. תעשיית העילית צומחת, והריבית הנמוכה מעודדת את הציבור לקחת הלוואות ולהגדיל את הצריכה, בדגש על מוצרים כמו מכוניות, דלק ודירות, שצריכתם כרוכה גם בתשלום מסים גבוהים.

למימון המגזר הציבורי מהמיסים על הצריכה יש מחיר בשני היבטים. הראשון, הוא שהממשלה כל העת מגדילה את ההוצאות שלה, גם על מועסקים וגם על סובסידיות. לדוגמא, כל הסובסידיות לילדים שבוטלו ב- 2003, הוחזרו עקב לחץ פוליטי כאשר נתניהו היה ראש ממשלה. אם יגיע משבר שיפגע בצריכה הפרטית, שוב יתברר שלאיש הרזה קצת קשה לסחוב את השמן.

היבט שני הוא שמימון המגזר הציבורי באמצעות מיסים על צריכה, מאפשר לממשלה להוריד את מס ההכנסה ומס החברות. התוצאה היא גידול באי השוויון במשק. תרשים 2 מראה את המידה שבה המיסים בכל מדינה תורמים להפחתת אי השוויון. ניתן לראות שבישראל המיסים תורמים מעט מאוד להפחתת אי השוויון. פרט לישראל, רק בבריטניה ובצ'ילה תרומת המיסים נמוכה אף יותר מבישראל.

למרות שבישראל אי השוויון בהכנסות ברוטו אינו גדול במיוחד, אי השוויון בהכנסות נטו הוא גדול מאוד. לכן, אם לא יכול שינוי במדיניות, צריך לקוות מאד שהמשבר העולמי הבא לא יגיע. כי למשבר העולמי הבא, ישראל תכנס פחות מוכנה מאשר במשברים הקודמים.

 

מידת השפעה על אי השוויון במשק ( , דרוקר, קריל וגבע (2015))

 

 מחקר ארכיאולוגי חושף כבר לפני 23 אלף שנה תושבי ארץ ישראל עסקו במסחר וניהלו כלכלה שוקקת - הרבה לפני שאדם סמית או קרל מרקס הגיעו וניסחו את כלליה. אז איפה הוקם הבר הראשון, ואיך ייצאנו "וירוסים" לרחבי העולם לפני אלפי שנים?

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.

 שבועות הוא חג הקציר, ולכן זה זמן טוב להיזכר ולהבין שבניגוד למה שנהוג לחשוב, כלכלה אינה עוסקת בכסף: היא עוסקת בדרכים לייצר ביעילות, ולחלק את התמורה באופן היעיל ביותר. אם נבין מדוע ואיך המסחר התפתח, נבין גם למה חשוב לדאוג שיהיה כמה שיותר מסחר, ושהמחיר יהיה כמה שיותר זול.

מחקר ארכיאולוגי, לפיו בארץ ישראל המציאו פטנטים הרבה לפני שמישהו אפילו חשב על הגלגל, הינו נקודת פתיחה טובה להבנת הנושא. המחקר, המהווה חלק מעבודת הדוקטורט של עינית שניר, מציג ממצאים, המראים כי אנשים קדמונים שחיו על יד הכנרת, עסקו כנראה בגידול ובקציר של חיטה ושעורה כבר לפני 23,000 שנים, בעוד שלפני מחקר זה, האמינו שהעיסוק בחקלאות התחיל רק 12,000 שנים מאוחר יותר.

 שעורה (ShutterStock)

גידלו שעורה בארץ ישראל כבר לפני 23 אלף שנים (צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

הממצאים של ד"ר שניר ועמיתיה מבר-אילן, תל-אביב, חיפה והרווארד מראים גם שאותם אנשים קדמונים כבר הבינו בכלכלה, למרות שעדיין לא כיהנו באותה תקופה שרי אוצר או נגידים של בנקים מרכזיים. נראה גם שהיתה להם מודעות מפותחת לאופנה: החוקרים מצאו, למשל, שאותם קדמונים החזיקו ברשותם צדפים מים סוף, ששימשו כנראה לשרשראות ותכשיטים.

להביא צדפים מים סוף עד הכנרת נחשב באותה תקופה למבצע מפרך, ובכל זאת מסתבר שלמרות שהביקוש למוצרי אופנה היה כל כך גדול, עדיין היה מי שסיפק אותו. כך שחוקי הביקוש וההיצע פעלו גם כשאנשים השתמשו בנבוט, ועוד לפני שאנשים ידעו לקרוא ולכתוב, הם ידעו לקבוע מחיר. כנראה שמי שהלך מים סוף עד הכנרת, רצה משהו תמורת הצדפים שהביא. לכן, נראה שתושבי סביבת הכנרת ידעו לסחור, ונתנו ככר לחם או דג מושט בתמורה לצדפים.

מעבר ליידע שלהם על מסחר, תושבי סביבת הכנרת הקדומים ידעו עוד לפני אדם סמית', אבי הכלכלה, לחלק את העבודה כדי לייעל את תהליך הייצור. סוגי הזרעים השונים שאותם אכלו הקדמונים נמצאו בחלקים שונים של הבקתה בה הם גרו. יש סברה על פיה בכל חלק של הבקתה התמחו בהכנת מזון מסוגים שונים, כאשר בסופו של דבר כולם מסרו את מה שהכינו למי שעמד על יד התנור והתמחה באפייה.

מפלס הכינרת בחודש אוקטובר 2016 (ראובן קסטרו)

ייצאוני וירוסים כבר לפני אלפי שנים. הכנרת (צילום: ראובן קסטרו)

החוקרים גם גילו שייתכן שהאנשים הקדומים הללו הכירו את יתרונות האלכוהול. באתר החפירות נמצאו שרידים של שעורה מונבטת, שהובילו לסברה שהקדמונים שהיו שם התסיסו חלק מהשעורה כדי לקבל בירה, כך שייתכן מאד שהברים הראשונים בארץ נפתחו כבר לפני 23,000 שנים, הרבה לפני שתל אביב הפכה לעיר חיי הלילה.

אחת התגליות המרכזיות של המחקר היא שממדינת ישראל יצאו דברים שהתפשטו למדינות שונות בעולם עוד הרבה לפני שהמציאו את וירוסי המחשבים. בשדות של חקלאי סביבת הכנרת צמחו יחד עם השעורה גם צמחים אחרים. חלק מהצמחים האלו "למדו" די מהר שכדאי לגדול בתוך שדות המגודלים על ידי בני אדם, כי בני האדם דואגים למים, לדישון ולהפצה של זרעים. כך, נוצרו כנראה חלק גדול מהצמחים המזיקים הגדלים ברחבי העולם. אז בפעם הבאה שהאיראנים מאשימים אותנו בהפצת וירוסי מחשבים, אנחנו יכולים לגחך בגאווה ולדעת  שייצאנו "וירוסים" עוד אלפי שנים לפני שמישהו חשב על מתמטיקה...

המרחק שהצמחים הרעים הללו עברו, מלמד שהושקע מאמץ רב במסחר כבר אלפי שנים לפני שפותחו מכוניות ומטוסים. ללא המאמצים לקיים מסחר זה, אנחנו עדיין היינו בתקופת האבן, כי בלי מסחר, פיתוחים וחידושים טכנולוגיים לא היו עוברים ממקום למקום. כך שאם למישהו יש ספק לגבי יתרונות הגלובליזציה, שילך לכנרת ויחשוב לאן היינו מגיעים אם האנשים הקדמונים שגרו שם היו מעדיפים לבנות חומות במקום לשלוח את מה שהם עשו למדינות שונות ברחבי העולם.

 במשרד האוצר תולים את הירידה בצמיחה ברבעון הראשון של השנה בירידה בייבוא של כלי רכב לישראל. ד"ר אביחי שניר מסביר למה הטענה הזו מוזרה ומנסה להסיט את תשומת הלב שלנו מהעיקר לטפל.

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה. 

יום שישי, 26 במאי 2017

 

הסקירה השבועית של משרד האוצר עסקה באומדן הראשון שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) לצמיחה ברבעון הראשון של השנה. האומדן מראה שהצמיחה ירדה מקצב שנתי של כ-4.5%% בסוף 2016 לקצב שנתי של 1.4% ב-20177. זהו קצב איטי, ואם מגמה זו תימשך היא עשויה להעיד על משבר מסוים, מכיוון שצמיחה כזאת אינה מספיקה בכדי לשמור על רמת החיים במדינה שבה האוכלוסיה גדלה בכשני אחוזים כל שנה.

אבל מכיוון שמדובר באומדן ראשון, אין צורך להתרגש יותר מדי. נזכיר כי האומדן הראשון לצמיחה שפורסם ברבעון הראשון של 2016 עמד על 0.8%, אך כשהגיעו נתונים נוספים והאומדן תוקן, התברר שהצמיחה היתה בסופו של דבר למעלה מ-4%. מה שכן צריך להדאיג, הוא ההסברים של הכלכלן הראשי במשרד האוצר, שלפיו הגורם העיקרי לירידה בצמיחה הוא הירידה בייבוא מכוניות. נראה לי שהטיעון הזה הוא, במקרה הטוב, ניסיון להסיט את העניין מהעיקר אל הטפל.

 

הסיבה שבגללה כלכלני האוצר מטילים את האשמה בייבוא המכוניות היא פשוטה: חישוב התוצר מורכב מחיבור סך ההוצאה על צריכה פרטית, צריכה ממשלתית, השקעות ויצוא וחיסור היבוא מסכום זה. לכן, ייבוא מכוניות צריך לכאורה להקטין את התוצר. למעשה, הוא מקטין את התוצר פעמיים: פעם אחת כיוון שכל יבוא נרשם במינוס, ופעם שנייה מכיוון שככל שיש יותר מכוניות על הכבישים, אנשים תקועים יותר זמן בפקקים במקום לעבוד.

אבל האוצר דווקא בעד ייבוא המכוניות, כי על מכוניות יש מס גבוה. לכן, חישוב התוצר מתבצע באופן הבא: אם, לדוגמא, עלות ייבוא מכונית: 50 אלף שקל, רווחי היבואן ועלויות שיווק הם 10,000 שקל, והמיסוי מסתכם ב-60 אלף שקל. לכן, המחיר הסופי שהצרכן משלם הוא 120 אלף שקל. מסכום זה מקזזים את עלות הייבוא, כך שבתוצר נרשם גידול של 120 אלף פחות 50 אלף. כלומר, גידול של 70 אלף שקל. רווח כפול למשרד האוצר: גם הגדיל את התוצר, וגם הכנסה ממיסים המאפשרת לשר האוצר להפגין נדיבות ולהודיע שהוא מסבסד צהרונים ומבטל מכסים על טלפונים סלולריים. כי כל עוד הציבור משלם על מכוניות (ודירות), שר האוצר באמת יכול להיראות נדיב.

 

הצמיחה הרבעונית בתוצר ()

אבל עם כל הכבוד למכוניות, הירידה ברכישת מכוניות לא מסבירה את הירידה בצמיחה. אם זה היה ההסבר, הרי שהדרך הכי קלה להעלות את התוצר היתה להעלות את המיסים על מכוניות, דלק, ושאר המוצרים המיובאים, כי כל עלייה במיסים היתה נרשמת כעלייה בתוצר.

אז למה משרד האוצר מתמקד במכוניות? מכיוון שכשעוסקים במכוניות, מתעלמים מהשאלה האמיתית, שהיא מה אנשים עושים עם הכסף אם הם לא קונים מכוניות לכאורה. אם אנשים קנו ברבעון הזה פחות מכוניות, הרי שהיה להם יותר כסף זמין לעשות דברים אחרים. לו הם היו מוציאים את הכסף על מוצרים תוצרת הארץ, התוצר היה גדל פי כמה יותר מאשר אם היו רוכשים מכוניות. לכן, הקיטון ברכישת מכוניות אינו הגורם לירידה בתוצר. אם כבר, הבעיה היא שאנשים רוכשים מכוניות ואחר כך לא נותר להם כסף לקנות דברים אחרים.

כך שכפי שאמר לי ידיד טוב, ד"ר רונן בר-אל, כשמשרד האוצר מאשים את הירידה בתוצר באי-קניית מכוניות, הוא משיג שתי מטרות. ראשית, הוא מטיל את האשמה על הציבור: מי אשם בירידה בתוצר? לא משרד האוצר שהעלה את המסים על כלי הרכב, אלא הציבור שמשום מה הפסיק לקנות. שנית, הוא מסיט את הדיון מנקודה בעייתית: אם תמשך הירידה ביבוא מכוניות, תהיה גם ירידה חדה בהכנסות ממסים. במקרה כזה, איך שר האוצר יוכל לממן את כל ההטבות שהוא נותן לציבור?

 

18.5.2017 עבור גלובס:
עידן לוי |  אנליסט בקבוצת ההשקעות אינפיניטי
הודו מוכרת בקרב הישראלים בעיקר כיעד טיולים אחרי השירות הצבאי, לאור
התמונה המאקרו כלכלית ופוטנציאל הצמיחה העתידי ראוי להכיר את המדינה גם
כיעד להשקעה.
לאחר המשבר הכלכלי ב-2008 והמשכו ב-2012 במשבר החובות באירופה, העולם
חווה האטה משמעותית בקצבי הצמיחה. רוב מדינות העולם ובעיקר הכלכלות
הגדולות והמפותחות מציגות קצבי צמיחה נמוכים מאוד. בולטת לחיוב הודו עם
צמיחה ממוצעת רב שנתית סביב 7% שעקפה באחרונה את קצב הצמיחה הסיני.
לפי קרן המטבע העולמית הודו צפויה לעקוף השנה את בריטניה ככלכלה החמישית
בגודלה בעולם, עד 2022 את גרמניה ועד 2030 את יפן ולהיפך לכלכלה השלישית
בגודלה בעולם. בשנים האחרונות הכוכבים מסתדרים בשורה עבור הודו. שילוב של
מספר גורמים פנימיים וחיצוניים מביא את הודו להתחיל לממש את הפוטנציאל הענקי
החבוי בה.
התמונה המאקרו כלכלית ההודית מרשימה : הצמיחה גבוהה ומתגברת, חובות
הממשלה בירידה עקבית, החשבון השוטף כמעט ומאוזן וגם הגרעון התקציבי חזר
לשליטה ונמצא בתחום היעד.
הגורמים העיקריים שהובילו למגמות אלו: האוכלוסייה ההודית מונה 1.25 מיליארד
איש שבניגוד לסין ויתר העולם המערבי מאופיינת באוכלוסייה צעירה, 55%
מאוכלוסייה מתחת לגיל 30, דבר המוביל לצריכה פרטית חזקה. להודו מתאם נמוך
201220132014201520162017*
-2.00
-1.00
0.00
1.00
2.00
3.00
4.00
5.00
6.00
7.00
8.00
9.00
Real GDP Growth
USAWorldEuro areaIndia
עם הצמיחה והסחר העולמי כתוצאה של שיעור יצוא נמוך מהתוצר וצמיחה מונעת
ביקושים פנימיים. כמדינה מתפתחת להודו תלות בהשקעות זרות, היציבות
השלטונית והרפורמות שהנהיג ראש הממשלה החדש הפיחו תקוות לשיפור בכלכלה
ולזינוק בהשקעות הזרות במדינה בכ- 50% . היות וכ-30% מהיבוא ההודי הינו נפט,
התרסקות מחירי הנפט שיפרה את הגרעון בחשבון השוטף וביחד עם הגידול
בהשקעות הזרות הובילה ליציבות במטבע המקומי. חוזקת המטבע ויציבות במחירי
המזון חתכו בחצי את שיעורי האינפלציה מרמה של 10% לאזור ה-5%. ירידת
האינפלציה מאפשרת לבנק המרכזי להפחית את שיעורי הריבית לשחרר את הרסן
המוניטרי, המשמעות היא גידול בהשקעות וצמיחה ריאלית חזקה.
עלייתו לשלטון של ראש הממשלה מודי שקטע רצף שלטוני של 50 שנים לשושלת גנדי
הביאה עמה תקוות לשיפור המצב הכלכלי לאור הניסיון המוכח שלו בראשות מדינת
גוג'ראט בה ביצעה רפורמות ליברליות שהובילו אותה לצמיחה המהירה בהודו. מודי
מוביל מספר רפורמות ענק כגון: Skill India – הקמת מערך הכשרות מקצועיות
לעשרות מיליוני צעירים. Make in India – הקלות מיסוי ורגולציה לצורך משיכת
חברות זרות. מלחמה בהון השחור –רישום ביומטרי של האוכלוסייה, רפורמה
בבנקאות לפתיחת חשבונות בנק גם לאזרחים מעוטי יכולת בשילוב עם הצעד האחרון
של ביטול והחלפת 86% מהשטרות שבמחזור מכריח את האזרחים להפחית שימוש
במזומן ולהתנהל באמצעות חשבונות בנק. המלחמה בהון השחור מגדילה את בסיס
המס ואת יכולת הגביה של הממשלה לצורך מימון תכניות ההשקעה האדירות
המתוכננות והגדלת הוצאות הממשלה. כיום מפלגתו של מודי שולטת בשני בתי
הנבחרים והחלפת השטרות הינו דוגמה ליכולת המשילות ועוצמתו הפוליטית. מנגד
הודו ממוקמות במקום ה-130 והלא מחמיא במדד ה- doing business של הבנק
העולמי בעקבות הרגולציה והשחיתות הקשה בהם הממשלה מנסה להילחם.
בבחינת שוק המניות ההודי ניתן למנות מספר מגמות מרכזיות. המשקיעים הזרים
נחשפים למדינת ענק זו ובעשור האחרון שילשו את השקעתם. תרבות ההשקעה
20102011201220132014201520162017
0
20
40
60
80
100
120
0
2
4
6
8
10
12
14
Inflation vs Oil
OILINFLATION
2010201120122013201420152016
0
20
40
60
80
100
120
-6
-5
-4
-3
-2
-1
0
Current Account vs Oil
OILcurrent account balance
ההודית שהינה סולידית במיוחד מתחילה להשתנות ויוצרת זרם נוסף של כספים
לשוק. מתחילת השנה ההשקעות נטו בתעודות סל על שוק המניות בהודו הינם כמעט
2 מיליארד דולר . מדד המניות המוביל ה-Nifty 50 נסחר במכפיל נוכחי של 22.5
ועתידי ל-2017 של 17.5 מעט גבוה מהממוצע ההיסטורי. חשוב לציין כשליש מהמדד
הינו בענף הפיננסים ויתר הענפים מבוזרים. המדד ההודי הציג ביצועי יתר בשנים
האחרונות בהשוואה למדדי המדינות המתפתחות ובעל תנודתיות נמוכה יותר. נקודת
התורפה של סיכון המטבע בחשיפה לשווקים מתעוררים נמוכה יותר במדינה זו
ולראיה הרופי שומר על יציבות בשנים האחרונות למול הדולר וביתר שאת למול
מטבעות השווקים המתעוררים. ניתן להשקיע במדד ההודי דרך ETF בחו"ל או
תעודות סל בארץ.
כדי להמחיש את הפוטנציאל של החברות במדינה ניתן למנות מספר חברות מעניינות
במדד כמו :ITC - שהינה חברת אחזקות ענקית בתחום הצריכה – במדינה עם
אוכלוסייה ענקית שרובה ענייה ,חמישית מהאוכלוסייה מתחת לקו העוני העולמי,
הכנסה מתחת ל2$ ליום ולא עוני יחסי, כל שיפור בהכנסה מתורגם במלואו להגדלת
הצריכה. Infosys ענקית שרותי תוכנה וייעוץ הנהנית ממגמה של מיקור חוץ של
חברות בעולם ומהגידול העקבי במתכנתים בשנה הבא הודו צפויה להכפיל את מספר
מהנדסי התוכנה במדינה ולהיפך למדינה עם מספר המתכנתים הגדול בעולם. Tata
motors - יצרנית הרכב ההודית השולטת בלנד רובר ויגואר כדי לסבר את האוזן
בפוטנציאל הגלום במדינה ניתן להסתכל על רמת המינוע בהודו שהינה 17 רכבים לכל
1000 נפש שזהו מספר נמוך ביותר אפילו ביחס לסין עם 81 ולבטח למדינות
מפותחות עם יחס שמעל ל-500. בהקשר של סקטור הפיננסי בבחינת שיעור בעלי
חשבון בנק במדינה עלה מ-35% ב-2011 ל-53% ב-2014 המשמעות היא 240 מ'
חשבונות בנק נוספים (וזה לפני הצעדים האחרונים של הממשלה).
לסיכום חזרה של הנפט למחיר של 100$ לחבית לא נראית סבירה בטווח הנראה לעין.
ודי בהצלחה חלקית בלבד לרפורמות של הממשלה כדי שהודו תמשיך לנצוץ. בטווח
הבינוני-ארוך הודו הינה בעלת תוחלת תשואה חיובית ומתאם נמוך לשווקי המניות
בעולם. בסביבה של צמיחה נמוכה, ריבית אפסית ובהתייחס לגודלה ניתן לשקול
חשיפה למדינה זו.

 בלי שרובכם שמתם לב ירדו המחירים במשק בשנים שלאחר המחאה החברתית. כעת, ניכר כי המגמה מתהפכת, הצמיחה גדלה ועימה צפויים המחירים לחזור ולעלות. מה יכולה הממשלה לעשות כדי למנוע זאת? 

 ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה

16.5.2017

אילוסטרציה (ShutterStock)

בשלוש השנים האחרונות קרה בישראל משהו שהצרכנים בישראל כל כך לא רגילים אליו, ורובם אף לא שמו לב שהוא קורה: המחירים, בממוצע, ירדו. האינפלציה בישראל, שהיא המדד לשינוי במחירים של סל המוצרים הממוצע, ירדה באופן עקבי. המחירים אמנם לא ירדו במהירות, אבל בהחלט ירדו. בחלק מהמוצרים, בעיקר אלו שהושפעו במיוחד מהמחאה החברתית, או משינויי מדיניות המחירים, היו אפילו ירידות משמעותיות. בין השאר, היו ירידות משמעותיות של מחירי המזון, ובפרט במחירי מוצרי החלב ומוצרי התחבורה. תרשים 1 מדגים את הירידה במחירי הקוטג', שאחרי שטיפסו לשיא ב- 2011, ירדו ונשארו ברמה נמוכה יחסית. ההתחזקות של השקל וירידת המחירים של הנפט סייעו אף הן למגמת ירידת המחירים.

אולם, בחודשים האחרונים ניכרת התחלה של שינוי מגמה. כדי להבין את החשיבות של שינוי המגמה הזה, צריך לזכור ששינויי מחירים תלויים במידה רבה בציפיות של היצרנים והמשווקים לגבי שני דברים: הציפיות שלהם לגבי התגובה של הצרכנים, והציפיות שלהם לגבי התגובה של המתחרים שלהם.

מה שמאד השפיע על הציפיות לגבי תגובת הצרכנים זה הזכרון מהמחאה החברתית: מאז המחאה החברתית, הצרכנים הישראלים הראו שהם עברו שינוי: אם בעבר הם בחרו לרכוש בעיקר מותגים, הרי שבשנים האחרונות הם מתחשבים גם במחיר. התוצאה היא שאפילו משווקים של מותגים חזקים כמו קוקה-קולה או קוטג' של תנובה, הבינו שעליית מחירים מובילה לירידה במכירות. בנוסף, היצרנים למדו שהממשלה עלולה להתערב, והם ממש לא מעוניינים שהממשלה תפריע להם לעשות עסקים.

מה שהשפיע על הציפיות לגבי תגובת המתחרים, היה מה שקרה כתוצאה מהתחרות בין הרשתות. מאז שרמי לוי ורשתות קטנות אחרות יצרו לעצמן תדמית של רשתות זולות, הרשתות הגדולות הבינו שאם הן רוצות לשרוד, הן חייבות להתייעל. מגה לא עשתה זאת מספיק מהר, ולכן היא נעלמה. כל זמן שהרשתות הגדולות היו עסוקות בהתייעלות, הדבר הוביל לירידת מחירים, כי כל רשת התמקדה בכך שמחיריה יהיה נמוכים ממחירי הרשתות המתחרות.

בחודשים האחרונים נראה שהמשק הגיע לנקודת יציבות. הרשתות התייעלו, המחירים התקבעו ברמה נמוכה ותחרותית, והמשווקים למדו את התנהגות הצרכנים. מצד שני, השכר במשק במגמת עלייה איטית, והדבר מזין את הצריכה. למעשה, כבר כמה שנים הצריכה היא הקטר שדוחף את הצמיחה של המשק.

העובדה שהצריכה ממשיכה לגדול באופן עקבי, גורמת לכך שהיצרנים כבר מתחילים לבדוק את האפשרות של העלאות מחירים. בתחילה בזהירות, כי אף יצרן לא רוצה להיות היחיד שמעלה מחירים, ובסופו של דבר לסבול  מכך שהצרכנים יעזבו אותו וירכשו מוצרים אחרים או בחנויות אחרות.

אבל עכשיו, לאחר שעברו כבר מספר חודשים עם מגמה מתמשכת של עליות מחירים ואינפלציה חיובית ולא שלילית, היצרנים בהחלט מתחילים לחשוב מחדש. שמעתי שבתדריך שניתן השבוע, יבואן של מוצרי מזון העריך שמבחינת הביקושים הוא יכול להעלות מחירים ב- 20% ועדיין למכור. לטענתו, הוא לא עושה את זה, כי הוא חושש מפגיעה תדמיתית. אולם, כנראה שאם הוא יראה שיצרנים אחרים מתחילים להעלות מחירים, הוא ישמח להצטרף למגמה - אולי לא יעלה ב- 20%, אלא בשיעור נמוך יותר.

זה לא יהיה מפתיע שאם לא תהיה התערבות של הממשלה או בנק ישראל, השנה נראה אינפלציה חיובית, ובהחלט ייתכן שכזאת שנמצאת בתחום היעד של בנק ישראל, כלומר באזור האחוז. למי שחושב שהתייקרות ממוצעת של אחוז זה לא הרבה, כדאי להזכיר שההתייקרות בכ- 8% במחירי הקוטג', כפי שרואים בתרשים 1 בתקופה שבין 2006 ל- 2011, התרחשה כשהאינפלציה הממוצעת היתה כ-2% בלבד. כך שגם כשהאינפלציה הממוצעת לא עולה בהרבה, יש מוצרים חשובים שיכולים להתייקר, ואפילו להתייקר מאד.

מי שיכולים לעצור זאת הם בנק ישראל, או משרד האוצר. בנק ישראל יכול לבלום את ההתייקרות באמצעות העלאת הריבית במטרה למתן ביקושים ע"י ייקור מחיר הכסף, המחיר יהיה פגיעה בכל מי שלקח הלוואות. משרד האוצר יכול לבלום את ההתייקרות באמצעות הורדת מכסים באופן גורף. הורדת המכסים תהיה משמעותית במיוחד אם יורדו המכסים על מוצרים שבהם ליצרנים המקומיים יש מונופול, ולא רק על מוצרים שמגיעים כמעט רק מיבוא, כמו תחליפי החלב. אם לא זה ולא זה יקרה, הציפיות של היצרנים והצרכנים יתקבעו על עליית מחירים, ועליית המחירים האיטית תגיע.

בשלוש השנים האחרונות קרה בישראל משהו שהצרכנים בישראל כל כך לא רגילים אליו, ורובם אף לא שמו לב שהוא קורה: המחירים, בממוצע, ירדו. האינפלציה בישראל, שהיא המדד לשינוי במחירים של סל המוצרים הממוצע, ירדה באופן עקבי. המחירים אמנם לא ירדו במהירות, אבל בהחלט ירדו. בחלק מהמוצרים, בעיקר אלו שהושפעו במיוחד מהמחאה החברתית, או משינויי מדיניות המחירים, היו אפילו ירידות משמעותיות. בין השאר, היו ירידות משמעותיות של מחירי המזון, ובפרט במחירי מוצרי החלב ומוצרי התחבורה. תרשים 1 מדגים את הירידה במחירי הקוטג', שאחרי שטיפסו לשיא ב- 2011, ירדו ונשארו ברמה נמוכה יחסית. ההתחזקות של השקל וירידת המחירים של הנפט סייעו אף הן למגמת ירידת המחירים.

תרשים 1: מחירים ממוצעים של קוטג' (מקור: למ"ס)

ממוצע מחירי הקוטג' ()

אולם, בחודשים האחרונים ניכרת התחלה של שינוי מגמה. כדי להבין את החשיבות של שינוי המגמה הזה, צריך לזכור ששינויי מחירים תלויים במידה רבה בציפיות של היצרנים והמשווקים לגבי שני דברים: הציפיות שלהם לגבי התגובה של הצרכנים, והציפיות שלהם לגבי התגובה של המתחרים שלהם.

מה שמאד השפיע על הציפיות לגבי תגובת הצרכנים זה הזכרון מהמחאה החברתית: מאז המחאה החברתית, הצרכנים הישראלים הראו שהם עברו שינוי: אם בעבר הם בחרו לרכוש בעיקר מותגים, הרי שבשנים האחרונות הם מתחשבים גם במחיר. התוצאה היא שאפילו משווקים של מותגים חזקים כמו קוקה-קולה או קוטג' של תנובה, הבינו שעליית מחירים מובילה לירידה במכירות. בנוסף, היצרנים למדו שהממשלה עלולה להתערב, והם ממש לא מעוניינים שהממשלה תפריע להם לעשות עסקים.

מה שהשפיע על הציפיות לגבי תגובת המתחרים, היה מה שקרה כתוצאה מהתחרות בין הרשתות. מאז שרמי לוי ורשתות קטנות אחרות יצרו לעצמן תדמית של רשתות זולות, הרשתות הגדולות הבינו שאם הן רוצות לשרוד, הן חייבות להתייעל. מגה לא עשתה זאת מספיק מהר, ולכן היא נעלמה. כל זמן שהרשתות הגדולות היו עסוקות בהתייעלות, הדבר הוביל לירידת מחירים, כי כל רשת התמקדה בכך שמחיריה יהיה נמוכים ממחירי הרשתות המתחרות.

בחודשים האחרונים נראה שהמשק הגיע לנקודת יציבות. הרשתות התייעלו, המחירים התקבעו ברמה נמוכה ותחרותית, והמשווקים למדו את התנהגות הצרכנים. מצד שני, השכר במשק במגמת עלייה איטית, והדבר מזין את הצריכה. למעשה, כבר כמה שנים הצריכה היא הקטר שדוחף את הצמיחה של המשק.

העובדה שהצריכה ממשיכה לגדול באופן עקבי, גורמת לכך שהיצרנים כבר מתחילים לבדוק את האפשרות של העלאות מחירים. בתחילה בזהירות, כי אף יצרן לא רוצה להיות היחיד שמעלה מחירים, ובסופו של דבר לסבול  מכך שהצרכנים יעזבו אותו וירכשו מוצרים אחרים או בחנויות אחרות.

אבל עכשיו, לאחר שעברו כבר מספר חודשים עם מגמה מתמשכת של עליות מחירים ואינפלציה חיובית ולא שלילית, היצרנים בהחלט מתחילים לחשוב מחדש. שמעתי שבתדריך שניתן השבוע, יבואן של מוצרי מזון העריך שמבחינת הביקושים הוא יכול להעלות מחירים ב- 20% ועדיין למכור. לטענתו, הוא לא עושה את זה, כי הוא חושש מפגיעה תדמיתית. אולם, כנראה שאם הוא יראה שיצרנים אחרים מתחילים להעלות מחירים, הוא ישמח להצטרף למגמה - אולי לא יעלה ב- 20%, אלא בשיעור נמוך יותר.

זה לא יהיה מפתיע שאם לא תהיה התערבות של הממשלה או בנק ישראל, השנה נראה אינפלציה חיובית, ובהחלט ייתכן שכזאת שנמצאת בתחום היעד של בנק ישראל, כלומר באזור האחוז. למי שחושב שהתייקרות ממוצעת של אחוז זה לא הרבה, כדאי להזכיר שההתייקרות בכ- 8% במחירי הקוטג', כפי שרואים בתרשים 1 בתקופה שבין 2006 ל- 2011, התרחשה כשהאינפלציה הממוצעת היתה כ-2% בלבד. כך שגם כשהאינפלציה הממוצעת לא עולה בהרבה, יש מוצרים חשובים שיכולים להתייקר, ואפילו להתייקר מאד.

מי שיכולים לעצור זאת הם בנק ישראל, או משרד האוצר. בנק ישראל יכול לבלום את ההתייקרות באמצעות העלאת הריבית במטרה למתן ביקושים ע"י ייקור מחיר הכסף, המחיר יהיה פגיעה בכל מי שלקח הלוואות. משרד האוצר יכול לבלום את ההתייקרות באמצעות הורדת מכסים באופן גורף. הורדת המכסים תהיה משמעותית במיוחד אם יורדו המכסים על מוצרים שבהם ליצרנים המקומיים יש מונופול, ולא רק על מוצרים שמגיעים כמעט רק מיבוא, כמו תחליפי החלב. אם לא זה ולא זה יקרה, הציפיות של היצרנים והצרכנים יתקבעו על עליית מחירים, ועליית המחירים האיטית תגיע.

 ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.

בשנים האחרונות, שומעים הרבה את המונח "משבר הדיור" בהקשר של עליית מחירי הדיור. אבל יש משהו שתמיד הטריד אותי בכל פעם ששמעתי את המונח הזה. אני חושב שאחרי לא מעט מחשבה, הבנתי מהו.

כשמדברים על משברים בשוק הדיור, בדרך כלל מדברים על אחד משני מצבים: הראשון, הוא ירידת מחירי דיור. במצב הקיצוני, מדובר על נפילה חדה במחירי הדירות, מהסוג שהיה בארה"ב אחרי 2006, כשמחירי הדירות צנחו, בממוצע בכ- 20% בתוך פחות משנתיים. אולם, משבר בשוק הדירות יכול להתרחש גם כשמחירי הדירות מדשדשים.

בישראל, מחירי הדירות ירדו לאטם בערכים ריאליים מאמצע שנות ה- 90 ועד 2007/8. מי שזוכר, עוד זוכר איך קברניטי המשק וענף הנדל"ן בכו על כך שהמשבר בענף הבנייה מהווה משקולת משמעותית על הצמיחה של המשק. אזכיר כי ב- 1997, ההשקעות בנדל"ן היוו כ- 14% מכלל ההשקעות במשק. ב- 2008, רגע לפני פרוץ "המשבר הנוכחי" הם היו רק מעט יותר מחצי, 7.6%. מספר העובדים בענף הבנייה ירד מלמעלה מ- 250 אלף ב- 1997 לפחות מ- 200 אלף ב- 2003, והדבר תרם לא מעט לכך שהאבטלה ב- 2003 היתה עשרה אחוזים.

ברור ש"משבר הדיור" שעליו מדברים היום, אינו משבר מהסוג הזה.

הסוג השני של משבר הוא משבר שבו לאנשים אין היכן לגור. משבר כזה היה בארץ בשנות ה- 50, והדבר הוביל להקמת המעברות. משבר דומה התרחש גם בשנות ה- 90 בעקבות גלי העלייה הגדולים, ומי שעלה אז זוכר מצב בו שתיים ושלוש משפחות גרו בדירה אחת, או בקרוואנים.

לכאורה, מפתה לחשוב שמשבר הדיור שעליו מדברים היום הוא משבר מהסוג הזה. אבל הנתונים לא מתיישבים עם הטענה הזאת. ניתן לראות שאחוז משקי הבית שיש בבעלותם דירה יורד באופן עקבי עוד מ- 2003. דווקא כשאנשים הבינו שמחירי הדירות עולים, במהלך שנת 2008, שיעור הבעלות על דירות חזר לעלות. כלומר מה שמנע מאנשים לרכוש דירות הוא לא העלייה במחירי הדירות, אלא הירידה במחירי הדירות. כל עוד מחירי הדירות ירדו, אנשים לא רצו להחזיק בנכס שהשווי שלו יורד. כך שהעלייה במחירי הדירות דווקא מעודדת את שיעור הבעלות על דירות, לא עוצרת אותו.

הטענה שמשבר הדיור נובע ממחסור משמעותי בדירות, לא מתיישבת גם עם הנתונים המעידים על צפיפות הדיור, מספר הנפשות בדירה חלקי מספר החדרים, של משקי בית הגרים בדירה שבבעלותם ושל שוכרי דירות. אפשר לראות שגם עבור משקי בית שגרים בדירה שבבעלותם וגם עבור שוכרי דירות, צפיפות הדיור נמוכה יותר ב- 2014 מאשר ב- 2006, שנתיים לפני תחילת העלייה במחירי הדיור. כך שלמרות העלייה במחירי הדירות, לא נראה שיותר אנשים מצטופפים בבית אחד.

כך שהמשבר הנוכחי הוא משבר מסוג אחר. כדי לנסות להבין מהו המשבר הזה, אפשר להתבונן בתרשים 1 בפער שבין אחוז משקי הבית שיש בבעלותם דירה לבין אחוז משקי הבית שגרים בדירה שבבעלותם. ניתן לראות כי הפער הזה הצטמצם בתקופה שלפני עליית מחירי הדירות ומאז הוא גדל בחדות. נכון ל- 2014, לכחמישה אחוזים ממשקי הבית היתה דירה, אבל הם העדיפו לגור במקום אחר.

כך שמשבר הדיור, הוא בעצם משבר לא של שוק הדיור, אלא פן נוסף של הגידול באי שוויון בישראל. האנשים שרוכשים דירה בפריפריה אבל מעדיפים לגור במרכז, משלמים שכר דירה גבוה לבעלי הדירות במרכז, ומקבלים שכר דירה נמוך בהרבה בפריפריה. הם מקווים שעליית מחירי הדירות בפריפריה תביא לכך שבעתיד סידור זה ישתלם להם, כי הם יוכלו למכור את הדירה בפריפריה ולרכוש דירה במרכז. אבל בפועל ניתן לראות את ההפרש בין המחיר של עסקה ממוצעת ב- 2007 ו- 2016 בדירות בנות ארבעה חדרים באזורים שונים בארץ. ניתן ללמוד שמי שרכש דירה בתל-אביב הרוויח בתקופה הזאת יותר משני מיליון ש"ח. מי שרכש אותה בשאר האזורים הרוויח בין חצי לפחות מחמישית.

מה שמחזק את הטענה כי משבר הדיור הוא בעצם משבר של אי-שוויון הוא התחושה של כעס ציבורי על ה"משקיעים," כי הם נהנים מעליית מחירי הדיור יותר מאשר אחרים. גם הפתרון הפוליטי של דירות בתכנית "מחיר למשתכן" הוא בעצם נסיון למצוא פתרון למשבר האי שוויון: בעזרת תכנית "מחיר למשתכן", נותנים לכאורה לכולם ליהנות מהעלייה במחירי הדירות, ולכן מצמצמים את הגידול באי השוויון.

אבל כל עוד אנשים רוצים לגור במרכז, הדבר לא ישתנה. מאחר ובעוד מספר שנים, כאשר יסיימו לבנות את חריש ואת הפרוייקטים בתכנית "מחיר למשתכן" בפריפריה, ישאר לברר כמה אנשים גרים שם, וכמה אנשים מעוניינים להשכיר את הדירה שלהם. אז גם יתברר מה המחירים שהמשכירים יוכלו לקבל, והאם ההחזר הזה מכסה את המחיר שהם משלמים עבור השכירות בתל אביב ואת המשכנתה שהם לקחו על הדירה. אם יתברר שלא, אז עלולה להגיע ירידה במחירי הדירות בפריפריה, ואז הפערים יגדלו אפילו יותר.

אפשר היה לצמצם את הבעיה אם היו מבינים שהבעיה היא לא מחסור בדירות, אלא שלא כולם יכולים לגור במרכז. הפתרון הוא הרחבת התשתיות בפריפריה, ובפרט תחבורה, חינוך ובריאות,  כך שאנשים ירצו לגור בפריפריה. אולם, יותר קל לבנות דירות במחיר למשתכן ולהכריז שכולם יקבלו דירה, גם אם לא כזאת שהם רוצים לגור בה.

 

 הפריון במדינת ישראל הוא מהנמוכים במערב וההוצאה על ביטחון היא הגבוהה ביותר מבין מדינות ה-OECD. איך זה משפיע על יוקר המחייה ואיך הסכם שלום ישפר את המצב?

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה. 7.5.2017

קצת אחרי יום העצמאות, זה זמן טוב לשאול מה היה קורה למדינת ישראל אם במקום להיות במצב מלחמה תמידי היה אפשר שיהיה פה אחרת - איך ישראל היתה נראית לו תל אביב היתה ז'נבה ולשתיהן היתה סיסמא אחת: לעשות כסף.

קצת קשה לנתח את התמונה הכוללת במצב הזה, אבל בכל זאת, אפשר לשאול איך היו נראים הדברים מבחינת ההכנסה של האזרח הממוצע. כפי שאפשר לראות בתרשים 1, פריון העבודה בישראל הוא נמוך באופן משמעותי מהממוצע של המדינות המפותחות. מי שזה נשמע לו כמו עובדה משעממת או חסרת חשיבות, צריך לזכור שפריון העבודה מחושב ככמות התוצר במונחים כספיים שמייצר עובד בשעת עבודה. לכן, בשורה התחתונה, כל עלייה בפריון העבודה גוררת עלייה בשכר.

תרשים 1 : פריון העבודה לשעת העבודה: דולרים במונחי כוח קנייה (PPP). מקור: גבע (2015)

פריון במדינות ה-OECD (צילום מסך)

 

אם יוזמי המחאה החברתית צודקים והבעיה הגדולה של הציבור בישראל היא יוקר המחייה, אז כל שיפור בפריון העבודה יקדם את הפתרון של הבעיה, כי ככל שהפריון יהיה גבוה יותר, השכר יהיה גבוה יותר והמחירים נמוכים יותר.

איך זה קשור לעובדה שתל אביב היא לא ז'נבה? נתחיל מתקציב הבטחון. תקציב הבטחון של ישראל מהווה כמעט 6% מהתוצר הלאומי. כפי שאפשר לראות בתרשים 2, זה בערך פי 3.5 מההוצאות של מדינה מפותחת ממוצעת. המשמעות היא שממשלת ישראל מוציאה הרבה פחות מממשלות אחרות על חינוך, על בריאות ועל שירותים ליצרנים ולצרכנים. זה לא במקרה שבדירוג הנוחות של עשיית עסקים של הבנק העולמי ישראל ממוקמת במקומות לא מחמיאים. בין היתר, ישראל ממוקמת במקום ה- 52 בדרוג הכללי, במקום ה- 96 מבחינת הנוחות של מערכת המס, במקום ה- 89 מבחינת היכולת לכפות הסכמים ובמקום ה- 126 מבחינת היכולת לרשום נכס (למי ששואל למה מחירי הדיור עולים).

תרשים 2 : הוצאות בטחון כאחוז מהתוצר. מקור: גבע  (2015)

הוצאות על ביטחון במדינות ה-OECD (צילום מסך)

 

זה לא מקרה כי כשהמדינה מוציאה כל כך הרבה על בטחון, נשאר הרבה פחות להוציא על דברים אחרים. כשזה נמשך לאורך שנים, נוצרת גם מנטליות שמשמרת מנגנונים שמתקיימים, ולכן הדברים לא משתפרים, או משתפרים, אבל מאד לאט.

ברור שגם אם היה שלום כולל במזרח התיכון, היה לישראל צורך בצבא – גם לשוויץ יש אחד, ולא קטן. אבל לו אפשר היה להוריד את הוצאות הבטחון לרמה הממוצעת של המדינות המפותחות, אז שורה של מחקרים מראים שהגידול בתוצר יהיה לפחות שישה אחוזים, שיבוא לידי ביטוי בעלייה בפריון של כ- 7%. כלומר פוטנציאל לעלייה בשכר הממוצע של כ- 7 אחוזים.

עוד יתרון מצמצום ההוצאות על צבא הוא העובדה שצעירים יוכלו להתחיל ללמוד ולעבוד בגיל 18, במקום בגיל 21 (לא כולל הטיול להודו). לו זה היה קורה, כפי שזה קורה בשאר העולם המפותח, היתה מתקבלת עלייה נוספת של עוד כששה אחוזים בפריון.

כך שבסך הכל, ההשפעה הישירה של הקטנת הצבא על השכר היא למעלה מ- 10 אחוזים. זה כמובן לא כל השינוי, כי כל הקטנה בהוצאות הבטחון תוכל להביא גם לשיפור ההשקעה בהון ובהשכלה. אחת הבעיות הגדולות של המשק הישראלי הוא המחסור בתשתיות: בין היתר כבישים, רכבות, חשמל, בתי ספר. כל הקטנה של הוצאות הבטחון, תביא לשיפור בתשתיות, והשיפור הזה הוא המפתח לצמיחה כלכלית של ישראל בעתיד.

עכשיו נשאלת השאלה איך עושים את זה, ומה התפקיד של הממשלה. ברור שישראל אינה נמצאת ליד ז'נבה, אבל עד לפני 70 שנים, גם בסביבה של ז'נבה היתה אלימות רבה. כדי שהמצב בישראל יהפוך מטוב למצויין, צריך לסדר לא רק את הכלכלה, אלא גם לנסות להפוך את המזרח התיכון למקום רגוע יותר.

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה. 7.5.2017

  הרפורמה בשוק הסלולר ב-2010 הובילה לתחרות עזה בתחום, שנמשכת עד היום ■ החברות, שנפגעו מהמהלך, עברו מאז כברת דרך משמעותית בניסיון למצוא אפיקים חדשים שיפצו אותן על אובדן ההכנסות

חן יצחק |  אנליסטית בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

 

בשנת 2010 משרד התקשורת החל בתהליך להוזלת המחיר בתחום הסלולר ע"י הגברת התחרות והפחתת חסמי הכניסה. כחלק מהרפורמה נכנסו לשוק התקשורת שתי חברות חדשות, גולן טלקום ו HOT מובייל ומפעילות וירטואליות, כשהראשונה הייתה רמי לוי תקשורת. התחרות בשוק הסלולר ממשיכה גם היום עם כניסת מפעילה שישית- חברת אקספון, שקיבלה רישיון להפעלת רשת סלולר ממשרד התקשורת והיא צפויה להיכנס לשוק המקומי בעוד כחצי שנה.

החברות החדשות נכנסו לשוק עם חבילות במחיר נמוך משמעותית והצליחו לגרור למלחמת המחירים גם את השחקניות הוותיקות- פרטנר, סלקום ופלאפון. הרפורמה הייתה חיובית לצרכן שנהנה ממחירים נמוכים יותר, אך התחרות פגעה בהכנסות החברות ואילצה אותן לבצע התייעלות והתאמות נוספות הנדרשות בכדי להתאים את עצמם לסביבה החדשה.

התחרות העזה בענף הסלולר הביאה למעבר גבוה של מנויים בין המפעילים הסלולריים תוך שחיקת הכנסותיהם אשר גרמו לירידה משמעותית של ההכנסה הממוצעת למנוי (ARPU). בחברות סלולר הוותיקות, ה ARPU ירד בכ-40% בשנת 2016, לעומת שנת 2011 והגיע להכנסה חודשית ממוצעת של 63-65 ₪.

התחרות הטלוויזיונית של סלקום

בכדי להתמודד עם התחרות בשוק הסלולר החברות החלו לחפש מנועי צמיחה חדשים. סלקום נכנסה לתחום הטלוויזיה בדצמבר 2014 כאשר השוק היה מצוי בדואופול של Yes ו HOT, אשר נהנו ממיעוט שחקנים בשוק הטלוויזיה, מה שאפשר להן ליישר קו בהעלאת מחירים. סלקום נכנסה לשוק עם חבילת טריפל במחיר מוזל והצליחה לחולל תחרות. החברות הוותיקות נאלצו להוריד מחירים על מנת לצמצם את הנטישה של הלקוחות. בשנת 2016, מצבת בתי אב של סלקום tv בתחום הטלוויזיה גדלה ב 48 אלף מנויים (גידול של 76% משנת 2015). מנגד, YES איבדה 21 אלף מנויים ו HOT איבדה 13 אלף מנויי טלוויזיה ב-2016. אומנם, נתח השוק של סלקום בשוק הטלוויזיה עדיין לא משמעותי ומוערך בכ-7%, לעומת yes כ-40% והוט כ- 50%.  התחרות בשוק הטלוויזיה ממשיכה עם הודעת חברת טריפל סי על כוונתה להיכנס לשוק. החברה צפויה להשיק טלוויזיה רב ערוצית באמצעות המותג Smart במחיר מוזל. בנוסף, חברת פרטנר הצהירה כי היא עתידה להיכנס לתחום הטלוויזיה כבר השנה.

הצרכן נהנה ממחירים נמוכים בענף התקשורת בעקבות התחרות הגדלה, אך הרווחיות של החברות נפגעת וכתוצאה מכך ההשקעות שלהן קטנות. חברות בתחום הסלולר והטלוויזיה הקטינו את ההשקעות שלהן בכ- 20%-30% בשנת 2016, לעומת שנת 2012. בפרטנר, חלה ירידה חדה יותר של כ- 60%. הקיצוץ המתמשך בהשקעות פוגע במובילות הטכנולוגית בישראל ובצרכן הישראלי. בעידן של היום, קדמת הטכנולוגיה חשובה לצרכן וכמובן הכרחית לחברות התקשורת.

לאחרונה, סלקום השיקה חבילת תקשורת מרובעת בעלות של 249 ₪ למשך שנה הכוללת: טלוויזיה, 3 מכשירי סלולר, אינטרנט (ספק + תשתית) וטלפון קווי. עלות החבילה זולה משמעותית, ביחס לכל שירות בנפרד, מהמחיר שהצרכן משלם כעת. השירות קוואטרו שהציגה סלקום הינו היחיד בשוק והמתחרות בזק (YES) ו- HOT לא יכולות להציע את מכלול שירותים אלו בגלל מגבלות רגולטוריות. סלקום מצטיירת כמובילת שוק במהלכים חדשים ובעלת הפוטנציאל הגדול ביותר.

הפרויקטים של פרטנר

בנוסף לסלקום, לחברת פרטנר שני פרויקטים אסטרטגים לתקופה הקרובה. השקת הטלוויזיה ופריסה תשתית קווית עצמאית מבוססת סיבים אופטיים שהצלחתו תלויה במשרד התקשורת (הרגולטור). פרויקט הסיבים צפוי ליצור אלטרנטיבה לחברות בזק ו- HOT ולגרום לירידת מחירים.  מהלך זה צפוי לבסס את פרטנר מחברת סלולר לקבוצת תקשורת.

בזק עדיין קבוצת התקשורת הגדולה בישראל, הפגיעה מהרפורמה בשוק הסלולר כמעט ולא הורגשה ולכן היא החברה היחידה שממשיכה לחלק דיבידנדים. תשואת הדיבידנד של בזק ב-12 החודשים האחרונים עומדת על 6.7%, אך הסיכונים הרגולטורים עלולים לפגוע ברווחיות החברה ובתשואת דיבידנד, בדומה למה שקרה לפני 5 שנים בחברות הסלולר.

למעוניינים, ניתן להיחשף לענף דרך החזקה ישירה באחת מהמניות- בזק, סלקום או פרטנר. מתחילת השנה מניית סלקום הציגה תשואת יתר על מניות פרטנר ובזק. מניית סלקום עלתה בכ- 16% בהשוואה למניית פרטנר שירדה בכ- 1% ולעומת מניית בזק שירדה בכ- 15%.

בשל המהלכים שהתרחשו והסיכונים הצפויים, המניות התנהגו באופן שונה זו מזו ובשל כך נוצר פער במכפיל תזרים תפעולי (EBITDA/EV) בין החברות. חברת פרטנר ובזק מתומחרות נמוך יותר עם מכפיל EBITDA/EV צפוי לשנת 2017 של כ- 6.7 לעומת סלקום עם מכפיל צפוי של 7.6.

 

תשואת מניות התקשורת מתחילת השנה

 

  "מקרון הוא חדשות טובות למאקרו, אבל הבעיות הקשות של אירופה הן במיקרו", כך אמר היום (ב') אמיר איל, יו"ר קבוצת ההשקעות אינפיניטי-אילים בתגובה לניצחונו של עמנואל מקרון, בבחירות לנשיאות צרפת.

איל טוען שבחירתו הצפויה של מועמד מתון, הפחיתה בשלב זה את החששות מפני בדלנות אירופאית ופירוק הגוש, אולם בעיית ההגירה ופצצת הזמן הדמוגרפית, תמשיך להיות בעיה מרכזית של הצרפתים והאירופאים בשנים הקרובות.

 

אמיר איל אמיר אילצילום: אוראל כהן

"בחירתו של מקרון הליברל כלכלית, תאפשר למשקיעים לחזור להתרכז בכלכלה האירופית עצמה, המפגינה ניצני התאוששות, בעיקר עקב ההרחבה הכמותית, שתימשך עוד תקופה ארוכה. אולם, בעוד שמגמת צמיחה מתונה אכן ניכרת בגוש בכלל ובמדינות מסוימות בפרט, עדיין אירופה סובלת ותמשיך לסבול מבעיות בסיסיות של ילודה נמוכה עד שלילית וניגודי אינטרסים בין המדינות המרכיבות את האיחוד", הוסיף.

 

 

 

במהלך הרבעון הראשון של השנה צמחה כלכלת צרפת ב-0.3% (בחישוב שנתי) זאת לעומת צמיחה של 0.5% שנרשמה בגוש היורו באותה תקופה. כמו כן, שיעור האבטלה במדינה הסתכם ברבעון האחרון של 2016 ב-10%, גבוה ב-1.8% משיעור האבטלה שנרשם באותו רבעון בגוש (8.2%).

 

"המבחן של הנשיא החדש יהיה בלהעביר את צרפת לפסים של צמיחה, הכוללים הורדה של שיעור האבטלה, השגת ביטחון חברתי וכלכלי ובסופו של דבר יכולת צמיחה בת קיימא - וזאת משימה לא פשוטה כלל", אמר איל.

 

 

 ישראל מובילה בעולם בשיעור הבוגרים האקדמאים העובדים כסגל במוסדות בארצות הברית וברחבי העולם. מה בעצם דוחף כל כך הרבה אנשים לממש את הקריירה האקדמית שלהם מעבר לים?

 ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה. (5.5.17)

למה בעצם ממשיכים המוחות לברוח מישראל?
ישראל מובילה בעולם בשיעור הבוגרים האקדמאים העובדים כסגל במוסדות בארצות הברית וברחבי העולם. מה
בעצם דוחף כל כך הרבה אנשים לממש את הקריירה האקדמית שלהם מעבר לים?

לקראת יום העצמאות, זהו זמן טוב להזכר שחלק לא קטן מטובי האנשים שנולדו בארץ, אינם נמצאים פה. לפי החישוב של פרופסור דן בן דוד, היחס בין מספר הישראלים שעובדים כאנשי סגל באוניברסיטאות בחו"ל ואנשי הסגל באוניברסיטאות בארץ הוא כמעט רבע. כלומר אחד מכל חמישה אנשים בישראל שיש להם הכישורים והיכולת להיות חוקרים אקדמאיים, נמצאים בארה"ב. עוד לא מעט אחרים, נמצאים במדינות אחרות.  הדבר שם את ישראל, בהפרש גדול, במקום הראשון מבין המדינות ששולחות אנשים מוכשרים לחו"ל.

באופן לא מפתיע, שיעור העוזבים הוא גדול יותר, ככל שאנשים משיגים תעודות מתקדמות יותר. לפי נתונים של הלשכה המרכזית לסטטסיטיקה (למ"ס) כ- 5% מבעלי התואר הראשון והשני נמצאו ב- 2015 מעל שלוש שנים בחו"ל, לעומת למעלה מ- 10% מבעלי הדוקטורט.

מבין הסיבות השונות לשיעור הגבוה של העוזבים, לדעתי יש ביניהן שלוש שהן חשובות במיוחד: הראשונה, היא העובדה שכדי להתקבל כסגל למחלקה טובה בארץ, צריך לצאת לחו"ל. ההנחה בחלק גדול מהמחלקות בארץ היא שמי שלא התנסה בחו"ל, לא צבר את הנסיון הנדרש כדי להצליח. כתוצאה מכך, מי שמסיים אוניברסיטה בארץ יודע שאם הוא לא יתקבל לפוסט-דוקטורט או למשרה בחו"ל, לא יהיה לו כמעט סיכוי לקבל משרה בארץ.

רוב אלו שיוצאים לחו"ל, עושים זאת במחשבה שיחזרו. אבל אם הם יצאו נשואים, הם מגלים לעתים קרובות שעד שהם חוזרים ארצה, כבר היו להם ילדים, ולא כל כך קל להוציא את הילדים מהסביבה שבה הם גדלו. מה גם שבמקרים רבים, גם ההורים כבר התרגלו לסביבה החדשה. מי שיצאו רווקים, לעומת זאת, ופגשו בחו"ל את בחיר ליבם, גם הם לא תמיד חוזרים לארץ.

הסיבה השנייה היא השכר. בארץ, תוספת השכר הצפויה מלימודי דוקטורט היא שלילית. כך שבמקצועות רבים, למי שמתכנן להישאר בארץ עדיף לסיים ללמוד אחרי תואר ראשון או שני. תואר שלישי רק מזיק לשכר ולסיכויים שלו למצוא תעסוקה. לכן, אחת הסיבות שסטודנטים בכלל לומדים לדוקטורט היא הסיכוי לצאת לחו"ל. כך שאם לא היו דוגמאות של ישראלים שמצאו עבודה בחו"ל, ייתכן מאד שבכלל לא היו ישראלים בעלי השכלה שלומדים לתואר שלישי. כך שדווקא העובדה שיש לא מעט ישראלים בחו"ל היא סיבה אחת טובה לכך שלמרות המחסור בתקבציבים, מערכת ההשכלה הגבוהה הישראלית ממשיכה להיות איכותית ותחרותית.

הסיבה השלישית היא שבשנים האחרונות, הולך ונעשה קשה לקנות דירה בישראל. הדבר משפיע בעיקר על ילדים של עולים חדשים, מאחר וכשההורים נולדו בארץ, הרבה פעמים הם יכולים לעזור לילדים לרכוש דירה. את התוצאה אפשר לראות בתרשים 2. למעלה מ- 12 אחוזים מאלו שלא נולדו בארץ ושסיימו תואר אוניברסיטאי עזבו את הארץ. אם מסתכלים על בוגרי תואר שלישי, התוצאות אפילו בולטות יוצר: קרוב ל- 30% מבוגרי תואר שלישי שנולדו בבריה"מ לשעבר עזבו את הארץ.

סיפור אישי שימחיש את המצב הוא שלפני כמה חודשים פגשתי חבר שעלה מארה"ב, התחתן עם ישראלית והתכוון לא לעזוב לעולם. אבל לאחר שסיים את הדוקטורט, וגם עשה פוסט-דוקטורט בחו"ל, הוא מצא את עצמו עם שני ילדים ועם הצורך לקבל החלטה איך להמשיך. אפשרות אחת היתה לחזור לארץ ולהלחם על משרה בשכר סביר באוניברסיטה ישראלית, לצד הצורך לקנות דירה. האפשרות השנייה היתה קבלת משרה טובה בארה"ב.

כשדיברנו על ההחלטה שלו, שמענו את ראש הממשלה מסביר שהוא המליץ לכולם לקנות דירות כבר ב- 2008, ואם רק היו מקשיבים לו, כולם היו מאושרים עכשיו, כי לכולם היו דירות עם שווי גבוה. אם החבר שלי לא היה מחליט לעזוב עוד לפני, אני חושב שהוא היה עוזב באותו רגע, כי ב- 2008, החבר שלי היה סטודנט נטול חסכונות ונטול משפחה. ככל שחולף הזמן, יש יותר ויותר אנשים שב- 2008 אפילו לא הגיעו לגיל שבו ידעו כיצד לאיית נכונה את המילה "דירה", שלא לדבר על לקנות אחת. כך שאם הציפייה תהיה שאנשים ישארו בארץ כי ב- 2008 הם יכלו לקנות דירה, כנראה ששיעור העזיבה לא ירד.

 

 

Page 1 of 38  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום