עיתונות מקצועית - אינפיניטי

עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

 פרוייקט "המלצות 2018" עבור כלכליסט
בית ההשקעות חוזר לפרויקט ההמלצות של כלכליסט לאחר שב-2017 הניבו בחירותיו תשואה ממוצעת של 12%; גם השנה ממליצים באינפיניטי על פיזור נרחב של תיק ההשקעות, עם בחירה בנדל"ן, בבנקים ובחברת לוגיסטיקה

01.01.2018

מניות:

כלכלית ירושלים

כלכלית ירושלים הינה חברת נדל"ן, הפועלת בעצמה ובאמצעות חברות בנות, ביניהן מבני תעשיה ודרבן, בתחומי הנדל"ן השונים, לרבות השכרת נדל"ן מניב, הקמה ורכישה של מבנים לתעשייה, משרדים, מסחר ומגורים. החברה יצאה משליטת משפחת פישמן בשנת 2015 והיא נשלטת כעת ע"י דוד פורר, חברת סאמיט שבשליטת איש העסקים זוהר לוי וגופים מוסדיים. בשנים האחרונות פועלת החברה במרץ למימוש החזקותיה בחו"ל והתמקדות בנדל"ן בישראל. החברה השכילה להפחית משמעותית את רמת המינוף שלה ומנגד להגדיל באופן עקבי את ההכנסות והתזרים מנכסיה. החברה נסחרת לפי מכפיל הון של כ-0.85 ולהערכתנו, עקב חוק הריכוזיות, סביר כי תמוזג עם מבני תעשייה הנסחרת במכפיל הון של כ-1.05. המשך השיפור במבנה החוב של החברה, התמקדות בנדל"ן מקומי, פיתוח מספר פרוייקטים ועסקת המיזוג שבפתח, מהווים הזדמנות השקעה מעניינת בחברה.

בנק דיסקונט

בנק דיסקונט, בניהולה של המנכ"לית הדומיננטית לילך אשר טופילסקי, משנה פניו בשנים האחרונות ועובר בהנהגתה תהליך התייעלות ארוך טווח, כדי להתאים עצמו לשינויים בסקטור הבנקאות ובצריכת הבנקאות עצמה. הבנק אמור להחזיק תקופה ארוכה יותר בחברת האשראי שלו בניגוד לשני הבנקים הגדולים, ואמור לשפר את יחסי היעילות שלו, אשר כעת הם בין הגבוהים במערכת הבנקאית. הבנק נסחר במכפיל של  0.75 על ההון העצמי שלו, מחיר נמוך יחסית לבנקים האחרים ומדביק את הפער מהם במהירות.

בנק לאומי

הבנק היחיד שפרשת רשויות המס בארצות הברית מאחוריו, ממשיך להציג בדוחות תוצאות גבוהות מתחזיות האנליסטים עם תשואה שנתית על ההון של מעל 9%. תיק האשראי הסולידי ויחס הלימות ההון שעומד על מעל 11.35% איפשר לבנק לקבל אישור להעלות את שיעור דיבידנד ל – 40% מהרווח, לעומת 20% כיום. הבנק נסחר בתמחור נוח להערכתנו , בכ- 90% על ההון ועוד בסביבת ריבית אפסית.  עליה אפשרית בציפיות הריבית עשויה עוד להטיב עם תוצאותיו בעתיד.

אוברסיז

אוברסיז, בשליטת קרן פימי, עוסקת במתן שירותים לוגיסטיים כוללים "מן הנמל אל המדף" והיא בעלת פריסה ארצית רחבה בסמוך לנמלי ישראל במיקומים אסטרטגיים. החברה נרשמה למסחר בדצמבר 2016. החברה המשיכה להציג צמיחה נאה בפעילות הליבה בתשעת החודשים הראשונים של השנה, למרות התחרות בענף. במקביל, אוברסיז ביצעה מספר מהלכים שצפויים לתמוך בהמשך צמיחה של החברה, ביניהם השקעה במרכז לוגיסטי בישראל והקמת פעילות חדשה בנמל בגאנה. לאחר ירידה של 14% מתחילת השנה, אנו מעריכים שהתימחור שלה נוח גם בהתחשב בשליטת פימי והציפיות להמשך פעילותם בה, החברה נסחרת לפי שווי שוק 340 מיליון ₪, המשקף מכפיל רווח של כ-12.5.

סאפיינס

סאפיינס עוסקת בתחום פיתוח פתרונות תוכנה לחברות ביטוח. החברה נמצאת בשליטתה של פורמולה מערכות (48.7%). בתחילת השנה איבדה סאפיינס לקוח מהותי מה שגרם לאובדן הכנסות ולירידה ברווחיות וכפועל יוצא לירידה דו ספרתית במחיר המניה. בשנים האחרונות ביצעה החברה מספר רכישות, כאשר העיקרית הינה רכישת Stone River בתחילת השנה. רכישה זו אמורה להעמיק את אחיזתה של סאפיינס בשוק האמריקאי. בכוונת סאפיינס לבצע מהלכי ייצוב וייעול בחברה הנרכשת, תוך הרחבת מערך המכירות. סאפיינס צומחת בשיעור דו ספרתי, מעל צמיחת השוק וחובת ההוכחה הינה על החברה בצד שיפור רווחיותה. להערכתנו, המחיר הנוכחי מהווה נקודת כניסה מעניינת.

 

אג"ח:

אינטרנט זהב ד

אינטרנט זהב הינה חברת ההחזקות, באמצעותה שולטת יורוקום של שאול אלוביץ' בבזק. בשנה האחרונה חוו חברות הקבוצה טלטלה בעקבות החקירה המתנהלת כנגד בכירים בבזק, מה שהוביל לעליית תשואות באגרות החוב של אינטרנט זהב. למרות החקירה המתמשכת, בזק ממשיכה להציג רווחיות גבוהה וצפויה לסיים את שנת 2017 עם רווח של כ- 1.4 מיליארד ₪, אשר יאפשר לה להמשיך ולחלק דיבידנדים בסכומים ניכרים, אשר מהווים מקור לפרעון אגרות החוב של בי-קום ואינטרנט זהב. למרות הירידה במחיר מניית בזק בשנה האחרונה, רמת המינוף של אינטרנט זהב אינה גבוהה ויחס ה- LTV נמוך מ- 60%, כך שתשואה צמודת מדד של כ- 4.7% למח"מ של כ-2.9, הינה אטרקטיבית מאד ביחס לחלופות הקיימות בשוק.

כנפיים ז

כנפיים הינה חברת החזקות, אשר הנכס העיקרי שלה הינו חברת התעופה הלאומית אל על. במהלך השנה התממשה מניית אל על בחדות, לאחר שנסקה במאות אחוזים בשנים האחרונות. מנגד, חברת הבת הנוספת גלובל כנפיים הונפקה במהלך השנה, כך שמרביתן המוחלט של החזקות כנפיים הינן סחירות. למרות הירידה החדה במניית אל על, רמת המינוף של כנפיים נותרה נמוכה מאד, כשיחס ה-LTV נמוך מ- 35%. החברה השכילה במהלך השנים האחרונות לפרוס את חובותיה באמצעות החלפות ופרעונות מוקדמים של סדרות האג"ח הקצרות ושחררה את מניות השליטה באל על משעבוד ובכך הגדילה משמעותית את הגמישות הפיננסית. ראוי לציין, כי במהלך השנה הועלה אופק הדירוג של החברה מיציב לחיובי ולהערכתנו, לא מן הנמנע כי דירוג החברה הנוכחי (-A) יעלה במהלך השנה הקרובה.

גזית גלוב יב

גזית גלוב הינה חברת אחזקות, המחזיקה בחברות נדל"ן מניב הפועלות בארה"ב, קנדה, אירופה, ברזיל וישראל. לאחרונה הקימה החברה זרוע אחזקות פרטית להשקעות בארה"ב כדי להשיא ערך ולמקסם את ההשקעות ,מנגד אמורה החברה למכור את ההחזקה בחברת הריט האמריקאית רג'נסי . יחסי המינוף של החברה הינם סבירים לחברת נדל"ן, כל החברות הבנות מחלקות דיבידנדים באופן קבוע. האג"ח הינה צמודת מדד, במח"מ של כ- 7 שנים ונסחרת בתשואה שהיא מעל האג"ח של חברות דומות בשוק.

רציו ב

חברת רציו מחזיקה ב-15% ממאגר לוויתן , מאגר הגז הגדול בישראל. המאגר אמור להתחיל לספק גז החל מסוף 2019. לסדרה שעבוד על תמלוגים מהמאגר עצמו בסך 1%, הסדרה הינה שקלית, מח"מ האג"ח הוא כ 4.5 , תשואה לפדיון כ 4.7% .

 

דסק"ש ו'

חברת דסק"ש הינה חברת אחזקות, אשר אחזקותיה העיקריות הינן שופרסל, סלקום ונכסים ובנין (שלושתן חברות סחירות). השיפור בסביבה העסקית ומהלכי ההתייעלות בחברות הבנות תרמה לשיפור בתוצאותיהן העסקיות וכתוצאה מכך גרמו לעליות במניות אלה, במיוחד במניית שופרסל אשר עלתה בכ-80% מתחילת השנה. המשך השיפור בתוצאות העסקיות מאפשר לחברות אלו להגביר את היקף חלוקת הדיבידנדים, מה שמהווה מקור שוטף העומד בפני דסק"ש. העלייה במניות של חברות המוחזקות, ביחד עם מספר מהלכים להורדת המינוף הקטינו את יחס ה-LTV של החברה לרמה של כ-55%. נציין כי בתחילת השנה עלה הדירוג של החברה המנפיקה בדרגה אחת ל-BBB ובהמשך השנה שונה אופק הדירוג לחיובי. הצלחת המהלך של גיוס סדרה י' והחלפה חלקית של סדרה ו' הביאו לשיפור בנזילות החברה ולהורדת עומס הפירעונות בשנים הקרובות. להערכתינו, יחסי המינוף והנזילות הנוכחיים מצדיקים העלאת דירוג ביותר מדרגה האחת, מה שעדיין לא מגולם בתשואה של 2%, בה נסחרת האג"ח בעלת מח"מ קצר של 3.66.  

 

 

 בשנת 2017 שינה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ את כיוון הכלכלה האמריקאית, טבע נכנסה לקשיים והביטקוין נסק והראה שהוא לא רק קוריוז. האם מגמות אלו ימשיכו גם בשנה הבאה?

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 29.12.2017

סוף שנה הוא עיתוי טוב לסיכומי ביניים, כדי לראות מה השתנה השנה. כשמתסכלים לאחור, שנת 2017 היתה בהחלט שנה מעניינת: הנה כמה מהדברים שקרו ושעשו אותה כזאת.

ראשית, הנשיא דונאלד טראמפ. כשטראמפ קיבל את המפתחות לבית הלבן בתחילת 2017, הוא הבטיח הרבה מאד דברים. לכולם היה די ברור שהוא לא יצליח להגשים את כולם, אבל היה מעניין לראות מה הוא כן יצליח לעשות. ההתחלה לא נראתה כל כך טובה, למרות שהוא קיבל את התנאים הטובים ביותר שנשיא אמריקאי יכול לבקש: רוב בסנאט ובקונגרס וגם בית משפט עליון די ידידותי. אולם, ככל שעובר הזמן, נראה שהוא בכל זאת מצליח לסובב את הספינה הענקית שנקראת ארה"ב, ולגרום לכלכלה שלה לצעוד בדרכו.

נסיון משבר  2008 הוביל את הממשל של אובמה לקחת חלק הרבה יותר פעיל בשווקים מאשר ממשלים קודמים. תרשים 1 מדגים צד אחד של ההתערבות הזאת: הוא מראה את הגודל של התקציב של הממשלה הפדרלית כאחוזים מהתוצר של ארה"ב. אפשר לראות את הקפיצה החדה בהוצאות של הממשלה מייד לאחר פרוץ המשבר של 2008. אבל גם כשהאפקט של המשבר התחיל לדעוך אחרי שנת 2013, התקציב הפדרלי נותר גדול באופן משמעותי, מאשר לפני המשבר.

תרשים  1: התקציב הפדרלי כאחוז מהתוצר

התקציב הפדרלי כאחוז מהתוצר

היבט נוסף הינו ההתערבות חסרת התקדים של הבנק המרכזי, הפד. באמצעות פעולות בשוק החופשי ורכישה מסיבית של אג"חים, הפד הציף את השווקים בכסף והוריד את הריביות. תרשים 2 מתאר את התוצאה של ההתערבות הזאת: הוא מראה שבין 2008 ל- 2017, כמות אמצעי התשלום בארה"ב גדלה כמעט פי שלוש! במצב נורמאלי, גידול כזה בכמות הכסף אמור היה לייצר אינפלציה משמעותית. המצב איננו נורמאלי, אז האינפלציה לא באה, אבל הפחד מההשפעה האפשרית של הגידול בכמות הכסף הגביל את הפעילות של הפד ושל הממשל לקראת סוף תקופת כהונתו של אובמה. 

ההיבט השלישי של ההתערבות היתה הכבדה של הפיקוח על המערכת הפיננסית בארה"ב. בעוד שעד 2008, המערכת הפיננסית פעלה באופן מעשי כמעט ללא פיקוח, הרי שמאז 2008, הרשויות התחרו מי תטיל פיקוח כבד יותר. אז נכון שהמצב שהיה קיים לפני 2008 אפשר למערכת הפיננסית לייצר בועה, שבסופו של דבר הובילה למשבר החמור ביותר מאז שנות ה- 1930. אבל ההכבדה של הפיקוח מעכבת באופן משמעותי את הזרמת האשראי לשווקים, ותורמת לכך שלמרות ההתערבות המסיבית של הממשל והבנק המרכזי, קצב הצמיחה בארה"ב בשנים האחרונות היה מתון בלבד.

תרשים 2 : כמות אמצעי התשלום בארה"ב

כמות אמצעי התשלום בארה

 

טראמפ החל לשנות את הכיוון. הפחתת מסי החברות וההכנסה מאותתת שבעוד שאובמה הגביר את המעורבות הממשלתית, הממשל החדש מעוניין לתת לסקטור הפרטי להוביל. בנוסף, טראמפ מודיע שהוא מתכוון לבטל חלק נכבד מהרגולציה שהוטלה על מערכת הבנקאות, כך שכל מה שאובמה עשה, טראמפ עושה הפוך.

זה נסיון מעניין, אבל כדי לדעת מה תהיה התוצאה שלו, צריך לראות מה טראמפ מתכוון לעשות ב- 2018. ראשית, כדי שהמהלך של הורדת המסים יצליח להביא לשינוי הדרוש, יש צורך גם בקיצוץ בהוצאות הממשלה. אבל טראמפ מתכוון להגדיל את הוצאות הבטחון, כך שקשה לראות איך הוא מצליח ליישם זאת. בנוסף, הקלת הפיקוח על מערכת הבנקאות בצד הגידול בחוב הממשלתי שצפוי כתוצאה מהקיצוץ המסים, דורש מהבנק המרכזי לגרום לעלייה משמעותית בריבית. אחרת, השילוב של הקלות במסים, הקלות בפיקוח וריבית נמוכה עלול להוביל לאינפלציה ולהתנפחות בועות. מצד שני, בהנתן החוב העצום של ארה"ב, עלייה בריבית יכולה לעצור את הנסיון של טראמפ לייצר צמיחה כלכלית. בהחלט ייתכן שטראמפ מעוניין בהזרמת הכספים למרות הסיכונים שהיא יוצרת: זה מסביר מדוע הוא החליף את הנגידה שמינה אובמה, יילן, בנגיד שהוא בחר בעצמו, פאוול. אבל ב- 40 השנים האחרונות לנגידים בארה"ב יש נטייה להפתיע את הממשלים שממנים אותם, אז צריך לראות האם פאוול יתנהג כפי שטראמפ מצפה ממנו.

בישראל, טבע נקלעה לקשיים ועומדת בפני סכנה אמיתית של פשיטת רגל. הנהלת טבע רוצה להתמודד עם המשבר באמצעות פיטורי עובדים. מהצד השני עומדת ההסתדרות וגורמים בכנסת שדורשים שהפתרון לא יהיה על חשבון העובדים. כתמיכה בטענה שלהם, הם מציגים את העובדה שטבע זכתה לתמיכה מסיבית מהממשלה, בין השאר באמצעות הקלות מס, ולכן, לכאורה, הנסיון של טבע לפטר עובדים הוא אי עמידה של טבע בחוזה הלא כתוב שיש לה עם המדינה.

הבעיה בטיעון הזה הוא שכל נסיון להביא לפתרון בעיותיה של טבע ללא פיטורי עובדים, יבוא על חשבון התערבות נוספת מצד המדינה. אם המדינה תתן לטבע מענקים נוספים, למשל, אפשר בהחלט לראות איך טבע תמשיך לפעול גם בלי פיטורים. אבל זה יהיה להביא את טבע (ועובדיה) למצב שבו נמצאים מפעלים אחרים שמקבלים תמיכה ממשלתית: בכל כמה שנים, אותן תמונות של הפגנות ופועלים מפוחדים שמתבצרים במפעל. כך שהקריסה של טבע היא יותר מאשר סתם קריסה של חברה: היא מייצגת את המאבק בין ישראל הסוציאליסטית שבה עובדים נהנים מהגנה והמדינה תומכת במפעלים לפי שיקול דעתה, לישראל שבה המדינה נותנת לשוק להגיד את דברו גם כשזה נראה מהלך חד, וגם אם יש לזה מחיר של אלפי עובדים שמאבדים את מקום העבודה.

2017 תזכר גם כשנה שבה הכסף הקריפטוגרפי הפך לאמצעי השקעה לגיטימי. הביטקוין, המטבע הקריפטוגרפי הראשון, קיים כבר מאז 2009. אבל כפי שאפשר לראות בתרשים 3, עד 2017 המחיר שלו היה די נמוך. בנוסף, יחסית לתנודתיות העצומה שלו בשנה האחרונה, המחיר היה אפילו די יציב. אבל ב- 2017, משהו השתנה. בחלקו של דבר זה נובע מכך שיפן הכירה בביטקוין כאמצעי תשלום חוקי לתשלומים בתוך המדינה, ונתנה לו לגיטימציה. בחלקו של דבר זאת העלייה של טראמפ ששלחה כל מיני אנשים שחוששים מהממשל להחזיק את הכסף שלהם באמצעים אלטרנטיביים. בחלקו של דבר זאת העלייה במחירים שהביאה עוד ועוד אנשים להצטרף למשחק מתוך תקווה לרווחים מהירים. אבל כל זה כבר לא משנה: הביטקוין הוכיח שאפשר לייצר נייר ערך שאיננו תלוי ברשויות, ושאנשים בכל העולם מוכנים להשקיע בו. אז בהחלט ייתכן שהמחיר הנוכחי של הביטקוין הוא גבוה מדי. ייתכן גם שבסופו של דבר יתברר שיש מטבעות קריפטוגרפיים יעילים יותר מהביטקוין והביטקוין יעלם ובמקומו יעלה מטבע קריפטוגרפי אחר. אבל 2017 מסמלת שהמטבעות הקריפטוגרפיים הם כאן כדי להשאר, מה שנותן תקווה לאנשים שמעדיפים לעשות עסקאות בלי פיקוח, ומייצר כאב ראש לבנקאים מרכזיים שמתחילים לחשוש שיום אחד הם יוחלפו על ידי תוכנה עם קוד פתוח.

תרשים  3: מחירו של הביטקוין בדולרים

מחירו של ביטקוין בדולרים

 

 

אם כך הייתה זו שנה מעניינת בה אמריקה החלה בתהליך של שינוי מהותי בתפיסה כלכלית, עולם  המטבעות הקריפטוגרפיים התחזק והציג שהוא כאן כדי להשאר ובישראל החלטה לגבי התערבות אפשרית בפיטורים האגרסיביים בטבע עשויה להיות בעלת השלכות רחבות הרבה יותר לגבי תפיסות השלטון בדבר מתן חופש לשוק למול ראיה סוציאליסטית. כיצד ארועי השנה החולפת ישפיעו בעתיד? רק הימים יגידו.

 הביטקוין הוא אמצעי תשלום, אך אינו עומד בשני התנאים הנוספים הדרושים כדי להיחשב לכסף: קובע ערך ושומר ערך. עם זאת, יש לו את כל התכונות הנדרשות מנכסים בטוחים כגון זהב או אג"ח ארה"ב. לכן, הוא עולה בזמן מחסור בהשקעות טובות, אך עלול לצנוח כשהאלטרנטיבות חוזרות לתמונה 

ד"ר אביחי שניר |  כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 25.12.17

לפני שמעלים את השאלה האם ביטקוין הוא השקעה טובה, צריך לענות על שאלה בסיסית יותר: מה זה בכלל ביטקוין? אנחנו לא מתכוונים לשאלה מהו ביטקוין במובן הטכנולוגי. הכוונה היא לשאלה האם ביטקוין הוא "כסף" כפי שטוענים חלק מהאנשים שמשתמשים בו, או שהוא משהו אחר.

ראשית, כמה מילים על ביטקוין במובן הטכנולוגי. ביטקוין הוא קובץ (כמו כל קובץ אחר שיש במחשב) שמערכת מתוחכמת להפליא (בלוקצ'יין) דואגת לכך שניתן יהיה להעביר אותו מחשבון אחד לחשבון אחר, בלי שיתאפשר לשכפל אותו ולהשתמש בו יותר מפעם אחת. ברגע שמתבצעת העברה, המערכת מוודאה  שההעברה הינה חוקית (שמדובר במטבע אמתי שעבר בין שני חשבונות קיימים). לאחר מכן, היא דואגת ליידע את כל המשתמשים שהביטקוין כבר לא נמצא בחשבון הראשון אלא נמצא בחשבון השני, כך שניתן יהיה לוודא שגם הפעולות הבאות שמתבצעות באותו ביטקוין הן חוקיות.

הטכנולוגיה הזאת מאפשרת להשתמש בביטקוינים כאמצעי תשלום. אבל אמצעי תשלום איננו בהכרח כסף. כדי שמשהו ישמש ככסף הוא צריך למלא אחר שלושה תנאים: קובע ערך, אמצעי תשלום, ושומר ערך. עקרונית, הביטקוין הוא אמצעי תשלום מצוין. מה שנדרש מאמצעי תשלום זה שאנשים יהיו מוכנים לתת תמורתו מוצרים ושירותים, וזה בהחלט המצב עם הביטקוין.

אבל הביטקוין הוא חלש בתור שומר ערך: כסף צריך להיות "משהו" שהערך שלו נשאר יציב בטווח זמן קצר, מאחר ואנחנו צריכים שהכסף לא יאבד מהערך שלו למשך הזמן שבין משיכת הכסף ועד לרכישת המוצרים.

השקל או הדולר, כדוגמא, אמנם אינם שומרים על ערכם לאורך זמן, מכיוון שהאינפלציה שוחקת את ערכם. אולם בנסיבות רגילות, השקל שומר על ערכו לאורך זמן המספיק לכך שהערך יישאר קבוע בין הרגע שהוא נמשך מהחשבון, ועד רגע רכישת מוצרים, או נכסים שמגינים מפני השחיקה (אפשר לקנות למשל, אג"ח, או תוכניות חסכון).

שינויים קיצוניים מידי

תרשים 1, מראה את השינויים בשער החליפין ביטקוין-דולר במשך יום אחד. במהלך היום הזה, השווי של הביטקוין עלה בכ- 10% ואז נפל בכמעט 11% לפני שהתאושש מעט בסוף היום. שינויים כאלה הם קיצוניים מדי לרוב האנשים שמחזיקים בכסף רק בכדי לבצע רכישה. תארו לעצמכם שרכשתם ביטקוין במחיר מסוים רק כדי לגלות שלמחרת שוויו פחת ב- 10% , או שהשתמשתם בביטקוין ביום מסוים כדי לקנות מוצר וגיליתם שלמחרת הערך שלו טיפס ב- 20% ואתם הפסדתם אלפי שקלים רק משום שלא המתנתם יום אחד עם הרכישה.

אבל הבעיה העיקרית עם הביטקוין ככסף היא שהוא עדיין איננו קובע ערך. אפילו חסידי ביטקוין מושבעים, כשהם מדמיינים מחירים, הם לא חולמים בביטקוין. ברוב המקרים, גם אלו שנוקבים במחירים בביטקוין, "מחזיקים בראש" שווי במטבע אחר, והמחיר שהם נוקבים בביטקוין הוא תרגום של המחיר במטבע המקומי שלהם. ייתכן שיש יוצאים מן הכלל, כמו מטבעות קריפטוגרפיים אחרים שאותם ניתן לקנות רק בביטקוין, אבל נכון לעכשיו, לפחות עבור החלק הארי של משתמשי הביטקוין, הביטקוין עדיין איננו קובע ערך. מה שאומר שהוא איננו כסף.

מה יש עכשיו ומה הפוטנציאל?

אז אם הביטקוין איננו כסף, מהו כן? התשובה מורכבת משני חלקים. הראשון, הוא מה הביטקוין כבר עכשיו. השני, מה הפוטנציאל שעוד יש לו.

כבר עכשיו, לביטקוין יש את כל התכונות שנדרשות מנכס בטוח. הכוונה  לנכס שהביקוש אליו גואה בזמני משבר, ויורד בזמנים של שפע. נכסים בטוחים קלאסיים הם אג"ח של ממשלת ארה"ב וזהב. הביטקוין דומה לזהב בכך שכמו הזהב, הוא קיים בכמות מוגבלת: על פי הפרוטוקול שלו, כמות הביטקוינים מוגבלת לעד 21 מיליון, וניתן יהיה לכרות כמות גדולה יותר רק אם תהיה הסכמה של לפחות 90% מכלל המשתמשים בביטקוין. לביטקוין, יש יתרון על הזהב בכך שלזהב נדרשת בדיקת איכות שלו, בעוד שהאיכות של הביטקוין היא קבועה.

ההשערה שהביטקוין אכן מתפקד כנכס בטוח זוכה לחיזוק ממעקב אחרי התנודות במחיר שלו. זיו חלף, מרצה למטבעות קריפטוגרפיים, הפנה את תשומת לבי לכך שכאשר יש משברים פיננסיים בעולם, המחיר של הביטקוין עולה. תרשים 2 הוא דוגמא: הוא מראה את מחיר הביטקוין במהלך 2015. אפשר לזהות שתי עליות חדות במחיר שמקושרות עם אירועים כלכליים משמעותיים: הראשון הוא המשבר בקפריסין וביוון שבעקבותיו אנשים יכלו למשוך רק סכומים מוגבלים מהחשבון שלהם. השני הוא הפיחות ביואן הסיני. בשני המקרים, אנשים העבירו כספים לביטקוין, בנסיון לשמור על ערך  הרכוש שלהם.

זה מסביר מדוע הביקוש לביטקוין כל כך גבוה כיום. בעקבות הריבית הנמוכה בשווקים הסולידיים בעולם, והמחסור בהשקעות טובות בסיכון נמוך, הצטברו בחשבונות העו"ש בעולם סכומים אדירים. רק בישראל, יש לציבור כ- 340 מיליארד ש"ח במזומן. בארה"ב, מדובר על כ- 3,700 מיליארד דולרים. מי שמחזיקים בסכומים הללו מחפשים אפיקי השקעה, ולכן, כל עוד אין הזדמנויות השקעה אטרקטיביות רבות, קשה לנחש עד להיכן יאמיר המחיר שהביטקוין יסחר בו. מצד שני, צריך לזכור שמחיריהם של נכסים בטוחים נוטה לרדת ואפילו בחדות, בזמנים בהם העסקים חוזרים למצב נורמאלי. לכן, אם ההשקעה בביטקוין היא אכן מעין השקעה בנכס בטוח, עליית תשואות בעולם תביא לירידה חדה במחירו.

מחיר הביטקוין

תחליף אטרקטיבי לכסף של ממש

הפוטנציאל  הקיים למטבעות קריפטוגרפיים הוא למעשה הטכנולוגיה, שהופכת אותם לתחליף אטרקטיבי לכסף  של ממש. מאחר ובבסיס, למטבעות וירטואליים יש כמה יתרונות שהופכות אותם אטרקטיביים לקבוצה לא קטנה של משתמשים. ראשית, כמו מזומן, לא נדרש למסור כל מידע כדי להחזיק בביטקוין (למרות שהיום בחלק מזירות המסחר לקוחות נדרשים למסור מידע כדי לבצע רכישה). שנית, כמו מזומן, אין פיקוח על מה עושים עם ביטקוין. אם אני אנסה "להמר"בהשקעותי באמצעות  אשראי נניח בחברת האשראי וויליאם היל, החברה לא תאשר את הפעולה. אבל לא ניתן למנוע  מלרכוש "הימור" במזומן, או בביטקוין. בעולם שבו הרשויות חשבו שעוד כמה שנים יעלם  הכסף   המזומן והם יהיו  מסוגלים לעקוב אחר כל פעולה, הביטקוין בהחלט יכול להיות אלטרנטיבה מעניינת עבור מי שמעוניינים לשמור על פרטיותם.

היתרונות של החוזים החכמים

מה שהופך את המטבעות הקריפטוגרפיים לאמצעי תשלום, אף אטרקטיבי יותר הוא התפתחותם של החוזים החכמים. ניק ספאנוס, למשל, מי שפתח את בורסת המטבעות הקריפטוגרפיים הראשונה בניו-יורק, סבור שהחוזים החכמים הולכים לשנות את האופן שבו עושים עסקים. החוזים החכמים הם בעצם תוכנה שמגדירה העברה אוטומטית של מטבעות בין חשבונות, אם התנאים המפורטים בחוזה מתקיימים. את החוזים הללו טוענים לתוך הבלוקצ'יין, המערכת שמבצעת את העסקאות, וכך שני הצדדים יכולים להיות בטוחים שהחוזה יקויים, גם אם אין להם כל מידע על הצד השני לעסקה.

חוזה חכם יכול, למשל, לשלם ליורשים את מה שנכתב בירושה באופן אוטומטי מהרגע שמתקבל מידע מאומת על הפטירה. הם יכולים גם להעביר תשלומים לחקלאים עוד במהלך העונה, לפי המידע שמתקבל על מזג האוויר וההצלחה של הגידולים בשדה. חברות כמו Zap.org ודומות שעובדות על זרימת המידע לחוזים, בהחלט יכולות להיות הזדמנות טובה להשקעה למי שמעוניינים להשקיע בטכנולוגיה עם פוטנציאל, אבל לא רוצים להחשף לסיכון שבהשקעה במטבע מסוים. רק בישראל יש לכל הפחות כמה עשרות חברות, שמפתחות  טכנולוגיה הקשורה למסחר במטבעות קריפטוגרפיים, טכנולוגיה זות עשויה בהחלט להיות רווחית גם עבור עסקים במטבעות רגילים. בנק פועלים למשל, הודיע שהוא בוחן שימוש בחוזים חכמים. האם להשקיע בביטקוין או במטבעות הללו כאפיק השקעה זו שאלה סבוכה  אולי דווקא כדאי לראות בהשקעה בטכנולוגיה חכמה העוסקת בפיתוח בסביבה זו כהזדמנות השקעה מעניינת., גם כי ביטקוין ושאר המטבעות הקריפטוגרפיים מייצרים לחץ על מערכת הבנקאות המוכרת לנו, ולכן גם הבנקים ידרשו  להשקיע הרבה פיתוח טכנולוגי בכדי להישאר תחרותיים ורלוונטיים בעולם החדש.

 למרות שהנתונים הכלכליים במשק תומכים בעליית מחירים - האינפלציה בישראל בשנים האחרונות שלילית. איך זה יכול להיות ולמה בעצם עדיף שהיא תהיה חיובית?  

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 22.12.2017

"איפה האינפלציה?" היא שאלת השאלות בכלכלה המוניטרית בשנים האחרונות. במשך עשרות שנים, כלכלנים התרגלו לחשוב שאינפלציה של 2%-3% לשנה היא ה"שמן" שמקטין את החיכוך בגלגלי הכלכלה. כל חריגה של האינפלציה מהקצב הזה, נחשבת למשהו שיכול לעכב ולהפריע לצמיחה הכלכלית.

יש מספר סיבות לכך שלאינפלציה נמוכה יש תפקיד חיובי בכלכלה. אחת הסיבות היא שהאינפלציה, כלומר עלייה במחירים, מאותתת ליצרנים, מצד אחד, שכדאי להשקיע במוצרים חדשים כי אנשים מוכנים לשלם עליהם ומצד שני, היא מאפשרת להם להביא עוד עובדים, וכך להגביר את הייצור.

לכן, המטרה העיקרית של הבנקים המרכזיים בכל העולם היא לשמור שקצב האינפלציה יהיה נמוך ויציב. באופן כללי, ההסכמה היא שהקצב הנכון הוא באזור ה- 2% לשנה. אבל מאז המשבר שפרץ ב- 2008, קצב האינפלציה בעולם כולו הלך לאיבוד. ישראל דומה בכך לשאר העולםומאז 2014 אפילו בולטת בכך ביחס למדינות אחרות.כפי שאפשר לראות בתרשים 1, בכל אחת משלוש השנים האחרונות, קצב האינפלציה היה שלילי, וגם השנה הוא כנראה יהיה באזור האפס. 

תרשים 1: אינפלציה שנתית בישראל. מקור: למ"ס

 אינפלציה שנתית בישראל

רמת האינפלציה הנמוכה, בישראל ובעולם, מפתיעה במיוחד מכיוון שהיא מתרחשת בניגוד לשתי התאוריות שמלמדים בקורסים הבסיסיים במקרו כלכלה. התיאוריה הראשונה, "המוניטריסטית" גורסת כי אינפלציה נובעת מכך שהגידול בכמות הכסף מהיר מהביקוש לכסף. לפי התיאוריה הזאת, בכל פעם שיותר מדי כסף רודף אחרי פחות מדי מוצרים, מתחוללת אינפלציה.

התרשים הבא מראה את הבעייתיות בתיאוריה זו. מאז 2008, הבנקים המרכזיים בעולם מגיבים לירידה בצמיחה העולמית באמצעות הזרמת כספים לשווקים. זאת, מתוך הנחה שהגדלת כמות הכסף, תוריד את הריביות (מה שאכן קורה), ותעודד השקעות וצריכה, שיובילו בסופו של דבר גם לעליית מחירים.

תרשים 2 מראה את הגרסה הישראלית של התהליך הזה. הוא מראה את הגידול שהתרחש בכמות אמצעי התשלום בישראל מאז תחילת שנות ה- 2000. אפשר לראות שעד 2008, קצב הגידול בכמות הכסף היה יציב ומתון. אבל אז קצב הגידול הואץ בחדות, ומאז 2014, התקופה שבה האינפלציה שלילית ממש, קצב הגידול בכמות הכסף הוא במימדים אסטרונומים. לצורך ההשוואה: קצב גידול דומה בכמות הכסף הזין ב- 1981 – 1982 קצב אינפלציה של למעלה מ- 100 אחוזים לשנה! ועכשיו הוא מזין קצב אינפלציה של פחות מאפס אחוזים לשנה...

תרשים 2 : כמות אמצעי התשלום בישראל. מקור: בנק ישראל

 כמות אמצעי התשלום בישראל (במליוני שקלים)

התיאוריה השנייה היא "עקומת פיליפס". התאוריה  מבוססת על ממצאים אמפיריים שמראים שקיים קשר הפוך בין אבטלה ואינפלציה. על פי עקומת פיליפס, כאשר האבטלה יורדת, כוח המיקוח של העובדים עולה, וכתוצאה מכך השכר עולה. כשהשכר של העובדים עולה, הצריכה עולה, והמחירים עולים.

תרשים 3 מראה איך התיאוריה הזאת באה לידי ביטוי במציאות. הקו האדום מראה את אחוזי האבטלה בישראל, והקו הכחול את האינפלציה החודשית הממוצעת בכל רבעון. אפשר לראות שכלל במרבית התקופה  שבין 1985 ל- 2008 (למעט חריגה מסוימת בשנים 1992-1995) המציאות תאמה לעקומת פיליפס:כשהאינפלציה ירדה, האבטלה עלתה ולהפך.  מאז 2008, הקשר השלילי נשבר: גם האבטלה וגם האינפלציה במגמת ירידה.

 

תרשים  3: אבטלה ואינפלציה. מקור: בנק ישראל

 אבטלה ואינפלציה

 

 

אז איפה האינפלציה? ומה היכולות הבנק המרכזי להשפיע על קצב האינפלציה?

ראשית היחלשות ביכולתו של הבנק המרכזי להשפיע על קצב האינפלציה מובהקת, היא נובעת בעיקרמשינויים בכלכלה העולמית. הגידול בכושר הייצור במדינות המתפתחות, כפי שקורה בסין, יצר ביקוש אדיר לנכסים בטוחים, כסף מערבי. הסינים (וגם היפנים) מוכנים להחליף מוצרים שלהם תמורת נכסים דולריים בריבית נמוכה, ואפילו נמוכה מאד.

הדבר יוצר ביקוש גדול למטבעות המערביים. לכן, למרות הגידול העצום בכמות הכסף במערב, שישראל היא חלק ממנו, הגידול הזה נספג בעזרת הביקוש מהמדינות המתפתחות. עבור ישראל, המשמעות היא שהשקל מתחזק, מה שמשמר את רמתם הנמוכה של מחירי הייבוא, ולכן גם שומר על רמת אינפלציה נמוכה.

שנית, צריך לזכור שהגידול בכמות הכסף מתועל בארץ (ולא רק בארץ) למחירי הדיור ולמחירים של נכסים פיננסיים. אבל מכיוון שאלו אינם חלק ממדד המחירים לצרכן, ההשפעה שלהם על האינפלציה היא שלילית: אנשים חוסכים כסף כדי לרכוש דירות, ולכן הם מוציאים פחות על דברים אחרים. אז זה לא שאין בארץ אינפלציה, אלא, שהיא לא באה לידי ביטוי במקומות שבנק ישראל רוצה: עלייה ניכרת במחירי הנדל"ן ובנכסים פיננסיים ולא במחירי הסחורות והשירותים.

שלישית, צריך לזכור שאם בנק ישראל באמת ירצה, הוא יכול לנסות ולייצר אינפלציה . עליו לעשות,  את אשר נמנע מלעשותו מאז 1985: וזה להדפיס כסף כדי לממן הוצאות ממשלתיות. אז כנראה תתחיל אינפלציה. השאלה היא רק מה יהיה המחיר לעצור אותה אחר כך. מכאןשלמרות כל התלונות שמגיעות מבנק ישראל וממקומות אחרים על כך שאין אינפלציה, צריך תמיד לזכור שיש עוד אפשרות לבנק ישראל לקדמה, אבל בגלל החשש מלייצר רמה גבוהה מידי של אינפלציה הוא נמנע מהמהלך.

 המחסור במטבע חוץ בעבר גרם לישראל להגן על הייצור המקומי ולהגביל את הייבוא. הזמנים השתנו, השקל התחזק, אך המכסים נשארו גבוהים - ועמם מחירי המוצרים. כעת האוצר מתחיל להבין שישראל היא כבר חלק מהמערב.

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 15.12.2017

הדעה הרווחת בארץ היא כי כל המוצרים בישראל הינם תוצרת סין, אך למעשה, על פי נתוני הבנק העולמי, היקף הייבוא לישראל הוא יחסית נמוך. תרשים 1 מראה את היקף הייבוא לישראל, כאחוזים מהתוצר בהשוואה למדינות המפותחות. אפשר לראות שישראל היא אחת מהמדינות שנמצאות הרחק משמאל. אם את מיעוט הייבוא למדינות כמו ארה"ב, יפן ואוסטרליה אפשר להסביר בכך שאלו מדינות ענקיות, שמסוגלות לייצר פחות או יותר את כל מה שהן צריכות, לישראל אין תרוץ כזה. דרך אגב, אם הייתי מוריד מהייבוא את ייבוא היהלומים שמשמשים כחומר גלם בייצוא, ישראל היתה ממוקמת בגרף יותר שמאלה.

תרשים  1: ייבוא מוצרים ושירותים כאחוז מהתוצר, 2016. מקור: הבנק העולמי

 ייבוא מוצרים ושירותים כאחוז מהתוצר, 2016.

חלק גדול מהעובדה שהייבוא לישראל הוא כל כך נמוך נובע מכך שהיקף הייבוא של מוצרים סופיים, כלומר מוצרים לשימוש הצרכנים הוא נמוך. הסיבה העיקרית לכך היא היסטורית: היתה תקופה שישראל היתה מדינה ענייה, שהיה לה מחסור במטבע חוץ. הפתרון שנתנו לזה אז היה לנסות לעודד את הייצור המקומי ולהלחם בייבוא. כלומר, מכסים גבוהים ותקנות שהפכו את חייו של כל יבואן  לגיהנום.

בינתיים, ישראל התקדמה ופתרה לעצמה את בעיית המחסור במטבע חוץ בעזרת הגדלת הייצוא. למעשה, היום, אחת הבעיות הגדולות של הכלכלה הישראלית הוא שייצוא התעשייה העילית ביחד עם הייבוא הנמוך גורם להתחזקות אדירה של השקל. זה אמור היה להוביל להוזלות משמעותיות במחירים של מוצרים מיובאים, אבל בגלל שהמגבלות על ייבוא מונעות חלק מהגידול שהיה צריך להתרחש, הצרכנים נהנים מזה רק בשוליים. היום, הרבה יותר זול לנסוע לחו"ל מאי פעם, זה נכון, אבל יש עוד הרבה דברים שהיו יכולים להיות יותר זולים.

בזמן שהצרכנים נהנים רק בשוליים, יש לא מעט עובדים שנפגעים באופן קשה. התחזקות השקל פוגעת בתעשיינים ה"קלאסיים",כל אלו שאינם בהיי-טק. כשהתעשיינים הקלאסיים נפגעים, גם העובדים שלהם  נפגעים, כיוון שהם מנותבים  לעבודות בענפי השירותים, בהם השכר נמוך יותר מאשר בתעשייה. הפגיעה הזאת תעשה חמורה אפילו יותר, ככל שייצור הגז יילך ויגבר.

משרד האוצר מתחיל להבין סוף כל סוף , באיחור אופנתי, שישראל איננה נמצאת במקום שהיא היתה בו עד סוף שנות ה- 80. אני מקווה כי בקרוב יתחילו לעכל שישראל כבר שבע שנים חברה במועדון המכובד של המדינות המפותחות, ה- OECD, וכדאי להתנהג בהתאם.

ענף הבקר מהווה דוגמא טובה למה שקורה כשמורידים מכסים. ענפי המזון בישראל הם קבוצת הענפים שהמדינה מגנה עליהם באופן הבולט ביותר. מצד אחד, הגנה על ענף המזון היא לא יחודית לישראל. אולם, בכל העולם מסייעים ליצרנים בענף המזון בעזרת סובסידיות ואילו בישראל מסייעים להם על ידי חסימת הייבוא ושמירה על מחירים גבוהים. תרשים 2 מדגים את זה. הוא מראה שבישראל 84% מהתמיכה בחקלאים מתבצעת על ידי שימור מחירים גבוהים, בעוד שבארה"ב ובאירופה, רק קצת יותר מ- 20% מהסיוע מגיע משימור רמת מחירים, וכל השאר בעזרת סיוע ישיר לחקלאים.

תרשים 2 : התפלגות התמיכות בחקלאים, 2016. מקור: OECD

 

 התפלגות התמיכות בחקלאים, 2016

משנת 2014, התחילו בישראל לבדוק את השפעת  הורדת מכסים על ייבוא בשר בקר ומעבר למתן סובסידיה למגדלי הבקר. התוצאה: המחירים ירדו והצרכנים מרוויחים למעלה מ- 170 מיליון ש"ח לשנה מחסכון על קניית בקר. העלות למדינה מהסובסידיה למגדלים היא כ- 35 מיליון ש"ח. כך שבסך הכל הרווח נטו לתושבי המדינה הוא כ- 135 מיליון ש"ח.

לכן אני מברך על המשך הפחתת  המכסים גם על מוצרים  אחרים. הפחתת  המכסים על מוצרי חשמל והלבשה עליה הודיע משרד האוצר גם היא מבורכת. אבל הגיע הזמן להערכתי להורדת מכסים מסיבית יותר גם בענפים שבהם יש יצרנים מקומיים. גם לצמחונים מגיע להנות ממחירים זולים.

בהזדמנות זו , אני מציע  שמישהו יבדוק גם מה קורה עם העלויות העקיפות של הייבוא. בישראל יש לא רק מכסים, אלא גם רגולציה שמאד מפריעה לייבוא. תרשים 3 מראה את עלות הבירוקרטיה של הייבוא בישראל בהשוואה ל- OECD, מראה שלא רק המכסים עולים לציבור במחיר של המוצרים. כל עוד היבואנים ימשיכו להזדקק לכל כך הרבה זמן וכסף כדי להעביר את המוצרים שלהם דרך הגבול, המחירים ירדו בפחות מהרצוי , אם לוקחים בחשבון רק את עלות המכסים.

 

תרשים  3: עלויות הבירוקרטיה (זמן וכסף). מקור: Doing Business, הבנק העולמי

 עלויות הבירוקרטיה (זמן וכסף)

 

 

 

 מהפכת הרובוטיקה והאינטליגנציה המלאכותית צפויה לצמצם חלק גדול ממקומות העבודה, ולפי אחת התחזיות עד 2030 יוחלפו 800 מיליון עובדים ברחבי העולם על-ידי רובוטים. איך נחשפים לחברות בתחום הצומח הזה, שישנה את פני התעסוקה העולמית?

גל ראלי |  מנהל השקעות בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

 07.12.17

בשנים האחרונות, נראה כי המהפכה הטכנולוגית הולכת ומתרחבת, ומשפיעה על יותר ויותר תחומי תעסוקה. לא רק משרות מסורתיות הולכות ונעלמות, אלא גם משרות שנחשבו, עד לפני כמה שנים, כבטוחות, צפויות להיכחד. חברת הייעוץ האמריקאית מקינזי פרסמה השנה דוח, שהראה, כי בעשור הקרוב,  בין 20% ל-30% משהמשרות הקיימות היום במשק האמריקאי, צפויות להצטמצם בצורה משמעותית, וחלקן אף ייעלמו. בין המשרות שצויינו בדוח ניתן למנות: קופאים, דוורים, מלצרים, נהגי מונית, יועצי מס, סוכני ביטוח, כתבי חדשות, שדרני רדיו, מנהלי מפעל ואפילו שופטים ורופאים. למעשה, עד שנת 2030, 800 מיליון עובדים בכל העולם (שווה ערך לכל יבשת אירופה)  יוחלפו ע"י רובוטים.

הגורמים לכך הם רבים:  מהפכת האינטרנט, המסחר המקוון, בינה מלאכותית (AI),למידת מכונה Machine Learning)), אינטרנט של הדברים (IoT), מדפסות תלת-ממד, תהליכי אוטומציה ובקרה, שמשפיעים ועוד ישפיעו רבות על חיינו ועל ענפי כלכלה רבים ועוד. לדוגמה, מחשב, שמקבל מיליוני תמונות בדקה, ולאחר מכן יודע לזהות ולארגן אותן במקבצי תמונות, לפי קריטריונים שונים כמו מין וגיל, ולזהות תמונות של אותו אדם, לפי ניתוח התמונה והצלבתה עם מסדי הנתונים.

המהפכה התעשייתית הרביעית

המהפכה התעשייתית החדשה מתייחסת לתהליכים, שהחלו בתחילת העשור הנוכחי (סוף 2010), ומבטאת את החיבור בין האינטרנט (עולם המידע, התוכן והתקשורת), לבין העולם האמיתי (מכונות, רובוטים וחיישנים). מחקר, שפורסם  השנה ע"י איגוד הרובוטים התעשייתיים העולמי, הראה, כי בין השנים 2005 ל-2015, מספר הרובוטים התעשייתיים הוכפל מ-120 מיליון רובוטים ל- 250 מיליון, ומספר זה צפוי להכפיל את עצמו עד סוף שנת 2019.

פחות אנשים יותר רובוטים

*צמיחה צפויה

הגל הגדול טרם הגיע

המדינות בהן צפויה הצמיחה הגדולה ביותר בתחום התעשייה הרובוטית הינן  ארה"ב, סין, יפן וגרמניה. לפי התחזית  הנ"ל, עד 2025 יהווה הרובוטים 5% מכוח העבודה במדינות הללו.

בנוסף, החדירה של מערכות הבינה המלאכותית (AI) צפויה להמשיך להתרחב. לפי מחקר, שבוצע ע"י חברת המחקר הטכנולוגי ABI , מספר התאגידים שיאמצו פתרונות אלו  יגיעו ב-2018 ל-500,000 תאגידים ברחבי העולם ועד שנת 2022 צפוי להגיע מספרם ל-900,000 (30% רק בארה"ב).

 למרות שנראה כי בשנים האחרונות הייתה תפנית בעולם הרובוטיקה העולמית בתחומים רבים, משואבי אבק רובוטים ביתיים ועד מל"טים המשנעים משלוחים, לטענת רבים מהמומחים בתחום, הגל הגדול טרם הגיע. היזם והבעלים של קבוצת ה-NBA, מאבריקס מארק קיובאן, הציע לנשיא ארה"ב דונאלד טראמפ תכנית כלכלית שאפתנית בהיקף של 100 מיליארד דולר, כדי להפוך את ארה"ב למעצמה מובילה בתחום הרובוטיקה העולמית. בתוכנית שהציע ציין, כי ארה"ב אינה בולטת כשחקן מרכזי בתחום הרובוטיקה העולמי לעומת תחומי טכנולוגיה אחרים. עוד ציין, כי אף אחת מחברות הרובוטיקה המובילות בעולם אינה ממוקמת בארה"ב זאת בזמן שהידע האקדמי, חברות הסטארט-אפ והספקים הם האמריקאים. הסיבה המרכזית לטענתו היא ההשקעה המאסיבית שמבצעות מדינות במזרח, כאשר השיאנית היא סין המשקיעה מדי שנה 5 מיליארד דולר לפיתוח תעשיית הרובוטיקה, יפן שניה אחריה עם השקעות של 3.5 מיליארד דולר , ולאחר מכן, דרום קוריאה וטאיוואן, המשקיעות כל אחת כ-2 מיליארד דולר.

יש גם כמה גורמים מעכבים לתהליך

מאידך גיסא, ישנם מספר גורמים טכנולוגיים, רגולטוריים וחברתיים, שיכולים לעכב את אימוץ הטכנולוגיה. ראשית, מדובר בתחום מתפתח ורוב החברות הפועלות בו נמצאות בשלבי פיתוח שונים, ועדיין לא הבשילו לכדי ייצור המוני.
שנית, חברות שכבר מייצרות, נדרשות לעלויות ייצור גבוהות, עקב השקעה רבה בטכנולוגיה יקרה, ותלויות במורכבות טכנולוגית שדורשות תהליכי בקרה ותחזוקה גבוהים מצד התעשייה. שלישית, רגולטורים ומחוקקים יכולים להאט את תהליכי אימוץ הטכנולוגיה, עקב הנזקים שעלולים להיגרם לענפי תעסוקה רבים ובטענה שנדרשת רגולציה מתאימה, למשל בתחום המזל"טים והרכבים האוטונומיים וכו'.

תעשיות מסורתיות ינסו להגן על עסקיהן, בין היתר, ע"י קביעת תקינות חדשות והגבלות אחרות ,אשר יעלו את עלויות פתיחת העסקים בתחום זה, במיוחד בתחומים שנחשבים היום כמוסדרים ומעוגנים בחוק. לדוגמא, בתחום הרפואה: החמרת הרגולציה בתחום אישור המכשור הרפואי, או לדוגמא בתחום התחבורה: הגבלת השימוש ברכבים אוטונומיים בטענות של בטיחות הנהגים.

 

השוואת תשואות המדדים המובילים בתחום: (שנתיים אחרונות)

 

 

מבחינה כלכלית, סקטור זה אמנם מאופיין במכפילים נוכחיים גבוהים בסביבות 37, אך עדיין נמוכים ביחס מכפיל של 55 במדד ה- Nasdaq Composite.  עם זאת, נציין כי המכפילים בשנה שעברה היו גבוהים משמעותית (51.5) ואילו המכפיל העתידי לשנת 2018 צפוי כבר לעמוד על מתחת ל-27, מה שמעיד על כך שתחום זה צפוי לצמוח ולגדול גם ברמת רווחי החברות.

הדרך הנפוצה להיחשף לתחומים אלו היא באמצעות 2 ETF מובילים בתחום:

Robo Global Robotics&Automation ETF  (ROBO US), אשר עוקב מדד הrobo global index- , המכיל את 90 החברות המובילות בתחום, הפועלות בענפים שונים: מכונות הרובוטיקה  (30%), אלקטרוניקה (11.5%), מכשור רפואי (9.51%) ושבבים (8.4%). מבחינת פילוח גיאוגרפי, ארה"ב מהווה 43% מהמדד, אחריה יפן 26%  וטיוואן 5.7%.

ETF  נוסף הוא Global X Robotics & A.I. אשר משלב רובוטיקה ובינה מלאכותית אך מכיל פחות חברות.  31 חברות בתחום מכונות הרובוטיקה  (23.49%), אלקטרוניקה (22.2%), ציוד מכני הנדסי (8%) (8.4%) שבבים. פילוח גיאוגרפי:  49.71% ארה"ב, 33% יפן, 8.3% שוויץ ו5.03% בריטניה.

 

 

ראשי רשויות לא מעטים נמצאים בהליכי חקירה בגין חשדות בתחום הנדל"ן, מתוקף שליטתם בוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה. הבעיה היא שאת מחיר השחיתות משלם הציבור.

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

8.12.2017

לפי הערכות המשטרה בין 50 ל- 60 ראשי רשויות,  נמצאים בתהליכי חקירה. אם נוסיף לזה את כמות ראשי הרשויות או פקידים בכירים שעמדו למשפט בשנים האחרונות, נגלה שרשויות מקומיות בישראל נחלקות לשניים: אלו שמתנהלות לגביהן חקירות, ואלו שעוד לא.

במחזה "חשיבותה של רצינות", אומרת אחת הדמויות ליתום שלאבד את אחד ההורים יכול להיות מזל רע, אבל לאבד את שני ההורים, זה חוסר זהירות. בפראפרזה על אמירה זו, אפשר לומר על כך שראש עיר אחד בחקירה זה תפוח רקוב, אבל כשכמעט כל ראש עיר שני מגיע לחקירה, יש משהו רקוב בשיטה.

אם רוצים להבין איפה הבעיה, צריך להתחיל מהעובדה שכמעט כל החקירות עוסקות בנדל"ן. זה לא במקרה. ברוב הישובים בישראל, הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה הן ועדות משנה של המועצה המקומית. מי שעומד בראש הוועדות האלו, הוא בדרך כלל ראש העיר, או אחד האנשים המקורבים לו.

בנוסף, צריך להבין שבגלל שחברי המועצה המקומית אינם מקבלים שכר, אבל בעלי תפקידים אחרים במועצה כן מקבלים, אז אין כמעט אופוזיציה ברשויות המקומיות. אציין כי תמיד יש יוצאים מן הכלל, ובהחלט יש אנשים שנבחרו למועצות מקומיות ועושים עבודה נפלאה באופוזיציה. אולם, ברוב המקרים, מי שנבחרו למועצה מעדיפים להצטרף לקואליציה, כי כדי לעשות עבודה מועילה הם צריכים שכר. מי שבכל זאת הולכים לאופוזיציה, ברוב המקרים מתקשה למלא את תפקידו באופן יעיל, כי בהיעדר שכר, קשה להגיע לכל הישיבות ולעקוב אחרי כל הדיונים.

התוצאה היא שבועדה המקומית לתכנון ולבנייה, לראש העיר (או לאחד המקורבים לו) יש שליטה כמעט מלאה. זה נותן לו כוח עצום מול קבלנים ויזמים. שכן, לועדה המקומית יש סמכות לתת אישורי בנייה, יש לה סמכות לתת הקלות ששוות לקבלנים הון עתק, יש לה את הסמכות להמליץ לוועדה המחוזית לתת ליזם אישורים שהם מעבר למה שקיים בתוכנית המתאר ויש לה גם את היכולת לעכב תוכניות, או לשלוח את היזם לתכנן את הפרוייקט מחדש.

יותר מכך, הקווים המנחים שעל פיהם הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה אמורות לעבוד הם כלליים מאד. זה נותן לראשי הוועדות, חופש תמרון גדול מאד בקבלת ההחלטות שלהם.

כשזה המצב, אני לא מופתע  שנוצר מצב בו יזמים מחפשים את קירבת ראשי הוועדות לתכנון ולבנייה. זה בכלל לא מפתיע שהקווים מתחילים להיות מטושטשים. יזם אחד אמר לי פעם: "אני מכיר את הפקידים האלו כבר הרבה שנים ואני מקשיב להם והם יודעים שהם יכולים לדבר איתי. אז זה לא שיש פה משהו לא כשר, חס וחלילה. אבל אני מקשיב להם, ואני נותן להם עצה טובה, ואם הילד מתחתן, או הולך לאוניברסיטה או משהו, אז אני בוודאי נותן מתנה."

כשזוכרים שפקידים של וועדות מקומיות אינם אנשים עשירים, אפשר להניח שהם זוכרים את מי שנותן להם עצות טובות ומתנה מדי פעם לטובה. מכאן ועד מתנות קצת יותר גדולות לראש העיר כדי לקדם פרוייקט, כשעיכוב של כל יום יכול לעלות ליזם אלפי ש"ח, הדרך היא לא ארוכה.

לזה דרך אגב, יש השלכות ישירות גם על מחיר הדירות. גם בגלל שעלות התשלום לפקידים מגולגלת לרוכשי הדירות, אבל גם בגלל שהצורך להכיר את הפקידים בוועדות משפיע על התחרות. הרבה מהקבלנים והיזמים הקטנים יחסית לא יגשו למכרז באזור שבו הם לא מכירים את הפקידים, כי הם יהיו בעמדה נחותה לעומת אלו שכן מכירים. כשהתחרות יורדת, המחירים עולים.

האמת היא שרפורמת בינת-שוורץ היתה נסיון רציני לצמצם את הכוח של ראשי הערים בוועדות המקומיות ולהגדיל את הכוח של מהנדסי העיר, כדי קצת לצמצם את התופעות האלו. אבל כנראה שלא במקרה השם של הרפורמה הפך מ"רפורמת בינת-שוורץ" ל"רפורמת-המרפסות". כך שבסופו של דבר, כל עוד השיטה לא תשתנה באופן יסודי, אל תתפלאו אם גם ראש המועצה שלכם יגיע לחקירת משטרה, אם הוא עדיין לא שם.


 

 

  

חוק שכירות הוגנת ניסה לאסור על מתווכים לגבות כסף משוכרים. כשזה לא עבד הציעו חברי הכנסת להטיל עונש על מתווכים. אם היו לומדים כלכלה, היו מבינים למה זה לא יעזור. דעה

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 

יום שישי, 01 בדצמבר 2017

לפני כמה חודשים חוק "שכירות הוגנת" עבר בכנסת. אחד הסעיפים העיקריים בחוק קבע שאסור לחייב את השוכרים בדמי תיווך במידה והמתווך נשכר על ידי המשכיר. לכל מי שלמד מבוא למיקרו כלכלה היה ברור שאין שום סיכוי שהסעיף הזה יעמוד במבחן המציאות. אבל בכל זאת, כשהתברר שלמרות החוק המתווכים עדיין גובים דמי תיווך מהשוכרים, קמה צעקה בכנסת ואחד מחברי הכנסת כבר הזדרז להגיש הצעת חוק להטלת עונשים על מתווכים שיגבו את דמי התיווך מהשוכרים.

הצעה ידידותית: מחוקקים, וותרו על החקיקה הזו. אני יודע שרבים חושבים, ובצדק, שכלכלה אינה מדע מדויק. אבל בכל זאת, יש כמה חוקים בסיסיים, שעובדים לא פחות טוב מחוקים פיזיקליים. אחד מהם הוא חוק הביקוש וההיצע.

בשנה ראשונה בלימודי כלכלה המרצה מצייר על הלוח שני קווים: הראשון שיורד כלפי מטה ומייצג את הביקוש: ככל שהמחיר עולה, הכמות המבוקשת קטנה. השני, לעומת זאת, עולה כלפי מעלה והוא מייצג את המחיר. ככל שהמחירים עולים, הכמות המוצעת גדלה. בנקודת המפגש שלהם נקבע המחיר.

עכשיו, נניח שחברי הכנסת יצליחו לחוקק חוק שמעביר את עלות התיווך מהשוכרים למשכירים. איך זה ישפיע על המחיר שהשוכרים ישלמו? את התשובה נתן פעם חתן פרס נובל, מילטון פרידמן, כשאמר שזה לא משנה: זאת שאלה של חשבונאות ולא של כלכלה.

במונחי הקווים שהמרצה שרטט על הלוח, מה שיקרה הוא שבצד הביקוש העברת העלות למשכירים תגרום לעלייה בביקושים. בצד ההיצע, זה יגרום לירידה בהיצע, כי העלות תהיה גבוהה יותר. בסופו של דבר, יתברר כי שיווי-המשקל נותר ללא שינוי, בגלל שדמי השכירות יעלו בדיוק בגובה דמי התיווך.

זה אמנם ייצור בעיה חדשה, כי ממצאים אמפיריים מחו"ל מראים שכשמגבילים את שכר הדירה איכות הדירות להשכרה יורדת עד לרמה שמתאימה למחירים הנמוכים, או שהדירות להשכרה נעלמות מהשוק והשוכרים נשארים בלי בתים. אבל גם את זה אפשר לפתור עם חוק. כל מה שצריך זה חוק שיקנוס כל משכיר שישאיר את דירתו ריקה ולא מושכרת, או שלא ישפץ אותה כל שנתיים. כשגם זה לא יעבוד, אפשר להמשיך עם החוקים עד אין סוף, אבל גם ללא תכלית.

המשקיעים יקנו

אז אולי, במקום להציע חוקים, עדיף שהמחוקקים יעסקו בהגדלת האפשרויות עבור השוכרים. לדוגמא, מתברר שחלק לא קטן מהדירות בתכנית "מחיר למשתכן" לא נרכשות על ידי זכאים. זאת, בגלל המחירים, שכנראה יקרים מדי עבור הזכאים, וגם בגלל מיקומים לא אטרקטיביים וסיבות נוספות.  מה עושים במשרד האוצר? מציעים שאת הדירות הללו ירכשו משפרי דיור. אבל מתברר שגם משפרי הדיור לא רצים לקנות את הדירות. אז מי יקנה? כמובן, משקיעים. כך, מצד אחד, משרד האוצר, מנהל מלחמת חורמה במשקיעים ובקבלנים, ומצד שני, הוא מציע למשקיעים לקנות במחיר מלא דירות שיועדו לזכאים. כך שגם המשקיעים מרוויחים ממחיר למשתכן, והקבלנים מרוויחים אפילו יותר, כי הם קנו קרקע בזול, ומוכרים את הדירות במחיר מלא. השוכרים, לעומת זאת, מפסידים, כי ישלמו שכר דירה מלא.

אז במקום לנסות לחוקק חוקים ש מעוותים את חוקי הביקוש וההיצע, אולי כדאי לדאוג לכך שדירות שסובסדו על ידי המדינה ולא נרכשו על ידי זכאים, ימכרו למשקיעים במחירים מופחתים, תמורת התחייבות להשכיר אותן במחיר מופחת?

 

 

 מרוב רצון להוציא את המשקיעים מהשוק, נבנות בישראל שכונות ללא תשתיות ופרויקטים ללא מספיק ביקוש - שמביאים בפועל להורדת התחלות הבנייה 

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 28.11.17

ח"כ פולקמן הודיע שצריך להרחיק את המשקיעים משוק הדיור, וכי כל מהלכי הממשלה עד כה בתחום זה מהווים רק את הצעד הראשון לקראת מטרה זו. אולם, ברצוני להזכיר לח"כ פולקמן, כי בשוק הדיור, כולם משקיעים: לפי ההגדרה, משקיע הוא מי שמרוויח אם מחיר הנכס עולה, ומפסיד אם קורה ההפך. כך שלגרש משוק הדיור את המשקיעים, משמעו לגרש את כולם. אמנם אם לא יהיו רוכשים, לא תהיה בעיה של עליית מחירים, אבל אני בספק אם זאת הדרך הנכונה להוריד את מחירי הדיור.

הבעיה היא שנראה שחוסר ההבנה הזה הפך לחלק מהמדיניות של משרד האוצר. הנה כמה דוגמאות לדרכי הפתרון של משבר הדיור בישראל.

דוגמא ראשונה: משרד האוצר מעוניין להוציא כמה שיותר קונים משוק הדיור, וכמה שיותר מוקדם. לכן, הוא מכריז על הגרלות במסגרת תכנית 'מחיר למשתכן', אל אף שהתכניות נמצאות בשלבים תכנוניים מוקדמים מאד. כך, חלק לא מבוטל מההגרלות מתרחשות עוד לפני שהקבלנים מקבלים אישורים לתוכניות הבנייה. כלומר, אנשים מקבלים הודעה שהם זכו בהגרלה, אבל הם צריכים להמתין מספר חודשים, לעתים אפילו למעלה משנה, עד שהם ידעו את הפרמטרים של הדירה בה זכו.

במקרים אלו, הזוכה המאושר עומד בפני דילמה: אם להמתין שנה וחצי כדי לדעת האם הדירה שהוא זכה בה מתאימה לצרכיו, ואם הוא יוכל לעמוד במחיר שלה, או לחילופין, לוותר על הזכייה ולנסות למצוא דירה אחרת, כשהוא יודע שבכך הוא מוותר על הסיכוי שהדירה שזכה בה תתאים לצרכיו ותעלה פחות מהדירה שהוא ימצא, אם ינסה את מזלו בהגרלה נוספת (או בשוק החופשי). בקיצור, הזוכה המאושר צריך עכשיו להחליט, כשבידיו מידע מינימלי ביותר, מה הוא מרוויח בכל אפשרות. לדעתי, זה מעביר אותו ממעמד של "משקיע" למעמד של ספקולנט.

דוגמא שנייה: משרד האוצר מאמין שמחירי הדירות ירדו, בעקבות גידול במספר הדירות הנבנות. לצורך כך, הוא נותן אישורי בנייה, לפני שמתקבלים אישורים לכל התשתיות, שצריכות ללוות שכונה חדשה. ראש מטה הדיור, אביגדור יצחקי, הבהיר את הדברים באופן חד משמעי, כשהסביר לראש העיר פתח-תקווה שאלפי יחידות הדיור החדשות בסירקין יאושרו גם אם אין שום תוכניות לפתרונות תחבורתיים באזור. לפי יצחקי, הדירות יבנו גם אם הדיירים יצטרכו להביא לעבודה שקי שינה , ולחזור הביתה רק בסופי שבוע.

מה שמעורר שתי תהיות. הראשונה, אם הדיירים ישנו בעבודה בשקי שינה , לא יהיה להם צורך בדירות. השנייה היא שאין לי ספק בכלל שאם יבנו דירות שלא ניתן להגיע מהן לעבודה וחזרה, אלא בסופ"ש בלבד, אז כשהדיירים יבינו איפה הם גרים, מחירי הדירות באותו איזור כבר לא יהיו גבוהים.

דוגמא שלישית: משרד האוצר מוציא מכרזים של מחיר למשתכן בכל מקום שיש קרקע, גם כשלעתים מדובר באזורים שאין להם ביקוש גדול. התוצאה היא שבחלק מהמכרזים, יש מספר לא מבוטל של דירות שנותרות ללא קונים. כדי לפתור את הבעיה, משרד האוצר מתכוון להוציא דירות כאלו לשוק החופשי, לטובתם של משפרי דיור. לכאורה פתרון מצויין. בפועל, זה עלול להתברר כמו מילכוד 22. כי לרוב משפרי הדיור יהיה כסף לעבור לדירות החדשות רק אם הם יצליחו למכור את הדירות הישנות. אולם, לא ברור למי הם ימכרו. כי "זוגות צעירים" שמעוניינים לגור באזור, יעדיפו לקנות דירות חדשות במחיר למשתכן. גם המשקיעים ככל הנראה לא יהיו מעוניינים לרכוש דירות אלו, כי משרד האוצר הפך אותם לאויבי הציבור, וח"כ פולקמן מאיים שזאת רק הקדמה למה שעוד יבוא אחר כך. משרד האוצר "השיג את שלו" - ירידה במספר הדירות שנמכרות - אבל לא ברור מי מרוויח.

דוגמא רביעית: סיפור אישי. לפני כמה שנים, החלטנו למכור את הדירה של סבתא שלי. הדירה בבניין ישן, שחלק גדול מהדירות בו מושכרות. כשחיפשנו קונים, היה ברור די מהר שרוכשי דירה ראשונה לא יבואו. אנשים מוכנים לגור במקום כזה בשכירות, אבל לא מעוניינים לגור שם לטווח הארוך. למזלנו, מכרנו את הדירה לפני שהמשקיעים הפכו לאויבי המדינה. כי מי יקנה את הדירה הזאת היום, אם לא משקיעים? כמובן שאם המשקיעים לא היו רוכשים אותה, אז אנחנו היינו הופכים למשקיעים, מכיוון שפתאום היתה בבעלותנו יותר מדירה אחת, למרות שבכלל לא התכוונו, ואין לנו את הזמן והידע לשפץ ולהשכיר את הדירה. בקיצור, מרוב רצון להוציא את המשקיעים מהשוק, שוכחים שיש דירות שאם לא יהיו בבעלות משקיעים ויושכרו לסטודנטים או זוגות צעירים, אז יוותרו ריקות וללא שימוש. אין ספק שהאפשרות השנייה תוביל לירידת מחירים .

לסיכום, מאמציו של שר האוצר להורדת מחירי הדירות נראים כנים ובלתי מתפשרים אולם אחזור שוב לדבריו של ח"כ פולקמן. הוא הודיע שבעת הזאת, אין מקום לשוק חופשי, והקבלנים צריכים להבין שבמצב הנוכחי, הפתרון היחיד הוא לתת למדינה לנהל את שוק הדיור, להחליט מי יקנה ובאילו מחירים, כי רק כך ישפרו את מצבם של כולם. כמרצה לכלכלה אני נזכר בדברי הסוחרים לשר האוצר של לואי ה- 14, קולבר, כשזה שאל אותם מה הממשלה יכולה לעשות כדי לשפר את מצבם: Laissez faire, הם ענו. תעזוב אותנו בשקט.

 

 מחירי המניות הנוכחיים בסקטור הגז הטבעי משקפים תרחישים פסימיים של ירידת מחירים ושל אי-חתימת הסכמי יצוא נוספים, אולם נראה שרוב הסיכונים הללו כבר מגולמים במחירים, ושקיימת אפשרות סבירה לשינוי כיוון לחיוב במניות אלה - עם התבהרות התמונה סביב ההסכמים החדשים והתחרות במשק הישראלי

יוליה מסלוב |  אנליסטית בכירה בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

28/11/2017

 

בשנים האחרונות עובר המשק הישראלי שינויים רבים ומהותיים בתחום האנרגיה. בדומה למדינות רבות בעולם, ישראל מעודדת מעבר לשימוש בגז טבעי כמקור אנרגיה עיקרי המחליף דלקים מזהמים (פחם וסולר). מעבר לנושא איכות הסביבה והפחתת זיהום אוויר, הגז הטבעי מעניק יתרונות רבים למשק ולצרכן, בין היתר בשל הוזלת עלויות ייצור החשמל, קידום הייצוא וחיזוק הכלכלה הישראלית.

על פי הערכת רשות הגז הטבעי, המעבר לגז טבעי הביא לחיסכון של כ-48.4 מיליארד ₪ במשק הישראלי ב-13 השנים שבין 2004 ל-2016, כאשר עיקר החיסכון היה בסקטור החשמל והסתכם בכ- 36 מיליארדי ₪. כניסת הגז הטבעי הביאה להפחתה משמעותית של צריכת מזוט וסולר בסקטור התעשייה וחסכה כ-12 מיליארד ₪ לתעשייה הישראלית.  

עידן הגז הטבעי בישראל החל בשנת 2004 עם אספקת הגז ממאגר הגז ים תטיס. הביקוש לגז טבעי נמצא בעלייה מתמדת. עם תחילת ההפקה ממאגר "תמר" באפריל 2013 (אשר מהווה היום את המקור העיקרי לאספקת הגז הטבעי במדינה) צומח הביקוש לגז הטבעי בקצב שנתי של כ-12%. קצב זה נשמר גם השנה. הגידול בצריכת הגז נובע, בין היתר, מהגידול באוכלוסייה ובצריכת החשמל, וכן מהפעלתם המסחרית של יצרני חשמל פרטיים.

צריכת הגז בישראל

 

למרות השימוש ההולך והגדל בגז, משק הגז בישראל נמצא רק בתחילת דרכו. כיום, רק כ- 60% מהחשמל במשק מקורו בגז הטבעי. משרד האנרגיה צופה כי עד שנת 2020 הגז הטבעי יהווה כמעט 70% מסך ההספק המתוכנן לייצור חשמל בישראל. המשרד אף הצהיר בעבר כי מטרתו הינה להגיע לשיעור של 80%. תחזית האנרגיה של משרד האנרגיה מדברת על ביקוש של כ-15 BCM בשנה בשנת 2025, כלומר תוספת של 5 BCM/שנה לעומת המצב היום.הביקוש לגז טבעי צפוי להמשיך לגדול לאור התפתחות משק האנרגיה והחלטות הרגולטור בקשר עם הפחתת השימוש בפחם, לרבות  סגירת היחידות הפחמיות 1-4 בתחנות הכוח "אורות רבין" בחדרה.

הצמצום העתידי בשימוש בפחם אמור להביא לגידול של כ-5BCM/שנה בצריכת הגז. בנוסף, קיים פוטנציאל של צריכת גז טבעי בענף התחבורה הציבורית (לדוגמה פרויקט חשמול הרכבות) ובתעשייה, אשר עשויים לתרום בטווח הארוך לעלייה בהיקף צריכת הגז במשק.

סקטור הגז

היצוא ייתן דחיפה

נדבך חשוב נוסף הינו נושא יצוא הגז. היצוא עשוי להעניק למשק תרומה משמעותית, מאחר ומרבית ההכנסות מיצוא הגז יועברו כתמלוגים לקופת המדינה. בשלב ראשון מדובר ביצוא למדינות השכנות: ירדן, מצרים ותורכיה. נכון להיום, נחתם הסכם יצוא רק עם ירדן בהיקף של כ-3 BCM בשנה. כאשר ההערכה היא שההסכם יורחב לכ-5 BCM. שוק חשוב נוסף הוא מצרים, אשר הינו שוק הגז הטבעי הגדול ביותר באפריקה. לאחר עשור של שינויים רגולטוריים במדינה, חוזרת מצרים למסלול של השוק הצומח ביבשת. למרות תגלית הענק "זוהר", שדה אשר אמור להתחיל לספק גז למדינה כבר בסוף השנה, עפ"י הערכות שונות עלול להיווצר מחסור במדינה כבר בשנים 2020-2021.

כאמור, היום מאגר "תמר" מהווה מקור יחידי לאספקת גז בישראל. מצב זה אמור להשתנות עם כניסתם לשוק של שחקנים חדשים. בשנת 2020 יתחיל לספק גז מאגר לוויתן (שלב א') וככל הנראה בשנת 2021 תחל אספקה ע"י כריש/תנין.

יכולת ההפקה הכוללת של מאגר "לוויתן" צפויה לעמוד על 21 BCM בשנה. בשלב ראשון, מאגר "לוויתן" אמור לספק 12 BCM בשנה ומיועד להתחלק בין המשק הישראלי וחו"ל. נכון להיום, ישנם הסכמים חתומים לכ-40% מההיקף. השלב השני של המאגר, אשר עוד לא נמצא בפיתוח, בשל היעדר הסכמים, בהיקף של 9 BCM בשנה מיועד כולו ליצוא.

בנוסף, מאגרי "כריש" ו"תנין", אשר נמכרו לפני כשנה לחברה יוונית אנרג'יאן, מכילים כ-70 BCM מוכחים ובסבירות גבוהה, המיועדים לשימוש המשק המקומי בלבד. לאחרונה אף הכריזה חברת אנרג'יאן, כי הכמות במאגרים תהיה כפולה מזו שמוערכת כיום.

למי שמעוניין להיחשף לשוק הגז בישראל, ניתן לעשות זאת באמצעות השקעה בישויות המחזיקות במאגרים נסייג ונאמר כי השקעות בגז מסווגות לעיתים בסיכון גבוה ויש להתייחס לחלקן בהתאם לכך – ישראמקו (תמר) רציו (לוויתן), דלק קידוחים (תמר ולוויתן) או באמצעות השקעה בחברות המחזיקות בישויות א/או במאגרים - דלק אנרגיה (דלק קידוחים) ודלק פטרוליום (תמר).כמו כן, ניתן להיחשף לענף באמצעות קבוצת דלק, אשר החשיפה למאגרים מהווה כ-50% מהפורטפוליו של החברה.

הסקטור ספג ירידות

החל מחודש יוני השנה ספג כל הסקטור ירידות חדות. מתחילת השנה רשמו המניות ירידות של בין 11% ל-34%, זאת לעומת מדד ת"א 125 אשר עלה מתחילת השנה בכ-1.5%. מספר סיבות גרמו לירידות אלו וביניהן היעדר הסכמים גדולים חדשים במאגר לוויתן, הערכות לירידת המחירים הן בתמר והן ולוויתן ועוד. נציין כי ההסכם בין תמר וחברת החשמל, אשר צורכת כמחצית מהמאגר, נפתח בשנים 2021 ו-2024 ויכול להביא לירידת מחירים מקסימלית של כ-30%. להערכתנו, מחירי המניות הנוכחיים מבטאים תרחיש פסימי (אך אפשרי) של ירידת מחירי הגז בכ-20% מהמחיר כיום. ה-NAV הסחיר של קבוצת דלק מגלם אפ-סייד של כ-30%.

הגז הטבעי תורם להפחתה משמעותית של התלות האסטרטגית והכלכלית בנפט ובפחם, תוך כדי צמצום בעלויות כלכליות וסביבתיות של המשק.  בשנים הקרובות צפוי המשך פיתוח משק הגז הטבעי הן בצד ההיצע (הגדלת הקיבולת ממאגר תמר, פיתוח מאגר לוויתן ועידוד פיתוח מאגרים נוספים) והן בצד הביקוש בעיקר במגזרי ייצור החשמל והתעשייה וחיבור צרכנים לרשת החלוקה ואף לאספקת גז טבעי דחוס (CNG)  לצרכנים מרוחקים ולסקטור התחבורה. להערכתנו, מחירי המניות שבסקטור מגלמים תרחיש פסימי של ירידת מחירים ותרחיש של אי חתימת הסכמי יצוא נוספים.

 לפיכך, חרף הסיכונים שציינו קודם,  אנו חושבים כי רובם כבר מגולמים במחירים, כך שקיימת אפשרות סבירה לשינוי כיוון לחיובי במניות אלה עם התבהרות התמונה סביב ההסכמים החדשים והתחרות במשק הישראלי.

Page 1 of 43  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית חינם עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום