עיתונות מקצועית - אינפיניטי

עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

 כמה חברות יזמיות בתחום הבנייה למגורים כבר החלו ביישום תקן IFRS 15, המגדיל לראשונה את הרווחים ואת ההון העצמי שלהן באופן מיידי. זאת הודות להכרה בהכנסות מדירות  שנמכרו בפרויקטים שבביצוע - ולא רק בעת מסירת הדירות - כפי שהיה עד כה.

יוליה מסלוב |  אנליסטית בכירה בקבוצת ההשקעות אינפיניטי  |  20.4.2017 

עד שנת 2016 היו עיוותים בדוחות של חברות יזמיות הבנייה למגורים, זאת בשל הכרה בהכנסות ובהוצאות מהפרויקטים רק בעת מסירת הדירות ולא בעת מכירתן, כאשר הפער בזמנים עמד על טווח של כשנתיים עד ארבע שנים בין מכירת הדירה ותחילת קבלת התקבולים בגינה, לבין הכרה בהכנסה ממנה.

עיוות זה נוצר עקב אימוץ תקינה בינלאומית בשנת 2008, אשר התאפיינה בשמרנות יתר. את המצב האמיתי על עסקי החברות ניתן היה ללמוד מדוחות הדירקטוריון, אשר סיפקו למשקיעים נתוני מכירות בפועל של הפרויקטים. הכספים שהתקבלו מרוכשי דירות באופן שוטף נרשמו במאזן כהתחייבות תחת סעיף מקדמות מלקוחות.

במאי 2014 פורסם תקן IFRS 15 אשר נועד לתת מענה לעיוות שנוצר. עיקרון הליבה של IFRS 15 הינו כי יש להכיר בהכנסה מחוזים עם לקוחות בדרך המשקפת את העברת השליטה בסחורות או בשירותים המסופקים ללקוחות במסגרת החוזים, בסכומים המשקפים את התמורה אשר הישות צופה כי תהיה זכאית לקבל בגין אותם סחורות או שירותים.

במילים פשוטות החברות תוכלנה להכיר בהכנסות מחוזים לאורך זמן לפי קצב ביצוע. כלומר עיתוי ההכרה בהכנסות ממכירת דירות משתנה באופן מהותי. נציין כי התקן החדש מתייחס לכל סוגי החברות ועשוי להיות בעל השלכות על מספר הסקטורים, אך נראה שההשלכה המשמעותית יותר הינה על חברות יזמיות הבנייה למגורים.

התקן יכנס לתוקף החל מהדוחות הכספיים לתקופה המתחילה ביום 1 בינואר 2018, אך יישום מוקדם אפשרי. מספר חברות יזמיות בנייה למגורים החלו כבר באימוץ מוקדם של התקן, כמו אזורים, אלקטרה, קרדן נדל"ן, חנן מור, חג'ג' ועוד.

 

השפעות אימוץ התקן על הדוחות

אימוץ התקן מגדיל לראשונה את הרווחים ואת ההון העצמי של החברות היזמיות באופן מיידי, הודות להכרת הכנסות מהדירות שכבר נמכרו בפרויקטים שבביצוע. כמובן, שככל שלחברה יש יותר פרויקטים מכורים אשר נמצאים לקראת סיום הבנייה, כך ההשפעה על ההון גדולה יותר. כך, לדוגמא חברת קרדן נדל"ן דיווחה כי יישום התקן יגדיל את הונה העצמי בכ-13 מ' ₪ או בכ-3%. לעומת זאת, בחברת אזורים אימוץ התקן הגדיל את ההון העצמי של החברה בכ-127 מ' ₪ או בכ-16.6%. 

 שינוי נוסף שישפיע על תוצאות החברות הינו הערכת עלויות בגין פרויקטים בביצוע. ע"פ התקינה הישנה, כאשר ההכרה בהכנסות ובהוצאות הוצגה בסוף פרויקט, כאשר כל העלויות בגינו כבר היו ידועות. כעת, בשל אימוץ IFRS 15 , ההכרה הינה על בסיס שיעור השלמת הפרויקט אשר הינו  אומדן שיכול להתברר כשגוי וכך גם ההערכות לגבי העלויות הצפויות.

 כלומר, אנו עשויים לראות תנודתיות גבוהה יותר ברווחיות החברות, שכן במידה והערכה ראשונית של העלויות בפרויקט מסוים היתה נמוכה יותר ממה שבוצע בפועל, ההכרה ברווח מאותו הפרויקט בהמשך תהיה פחותה יותר.

הבדל נוסף שיש לשים לב אליו הוא שינוי בהצגת עלויות המימון בפרויקט. ע"פ התקינה הישנה עלויות מימון ספציפיות בגין הפרויקט הוונו ושויכו לעלויות בגין הפרויקט. ע"פ התקינה החדשה עלויות אלה אינן מהוונות יתר, כלומר לא מופיעות בשורת עלות המכר, מה שמשפר את רווחיות הגולמית של החברה בפרויקט.

 

שיפור היחסים הפיננסיים

 כמו שנאמר קודם, אימוץ התקן בחברות הנדל"ן מגדיל את ההון העצמי שלהן ובכך משפר את היחסים הפיננסיים, כמו היחס הון למאזן או יחס חוב/ CAP(התחייבויות פיננסיות בתוספת הון עצמי), משמע,  שחברות בסגמנט זה הופכות להיות מסוכנות פחות לכאורה, זאת, כאשר בפועל לא השתנה דבר בעסקי החברות. כך, לדוגמא אימוץ לראשונה של התקן בחברת אזורים העלה את היחס הון למאזן מכ-20% ל-29% והוריד את היחס חוב נטו ל-CAP נטו  מכ-60% לכ-56% נכון ל-01/01/16. נציין כי היחס חוב נטו ל-CAP נטו באזורים בסוף שנת 2016 ירד אף לרמת נמוכה של 48%. 

 השיפור ביחסים הפיננסיים באופן מיידי כתוצאה מאימוץ לראשונה של IFRS 15, ביחד עם ההכרה השוטפת ברווחים עשויים להגדיל את חלוקת הדיבידנדים  ע"י חברות היזמיות למגורים. מחזיקי החוב של חברות יזמיות צריכים לקחת בחשבון כי מגבלות החלוקה הקיימות בשטרי נאמנות מאבדות מהרלוונטיות שלהן.  

 

חשיפה לחברות נדל"ן יזמיות הבנייה למגורים

 בעבר משקיעים יכלו להיחשף לחברות נדל"ן יזמיות הבנייה למגורים בעיקר דרך השקעה ישירה במניות שלהן. הדבר פגע ביזמיות הנדל"ן בעלות שווי שוק וסחירות נמוכים. היום, לאחר הרפורמה במדדים ניתן לצמצם את הסיכון שמגיע מהשקעה בחברה בודדת ע"י השקעה במדד. מדד ת"א נדל"ן מורכב מכ-70 חברות וכולל כמעט 30 חברות נדל"ן שיש להן פעילות ייזום למגורים בישראל, במשקל כולל של כ-26.5% מהמדד.

  הרפורמות שהעביר נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן מגדילות את כוחו ופוגעות בדמוקרטיות במדינה - אבל האם הכלכלה דווקא תרוויח מכך? חוקרים בדקו את הסברה ששלטון חזק טוב לצמיחה והגיעו למסקנה - לא בטוח

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה. 20.4.2017

הרפורמות שהעביר ארדואן ושמגדילות את הסמכויות של משטרו, מעלות את השאלה הפשוטה: האם הדבר טוב לציבור התורכי?

בהנתן המצב של תורכיה כיום, אין ספק שחלק גדול מהשאלה מתמקד בכלכלה. כפי שאפשר לראות בתרשים 1, מאז 2012, גם האבטלה וגם האינפלציה בתורכיה נמצאות במגמת עלייה. כלומר, המחירים עולים, אך לאנשים יש פחות כסף.

המשבר הכלכלי יכול להסביר מדוע העם רוצה משטר חזק: ההיסטוריה מלמדת שכאשר המצב הכלכלי רעוע, אנשים מחפשים שליטים חזקים. המשבר הכלכלי עודד, בין היתר, את העלייה של הקומוניסטים ברוסיה, ושל הפאשיסטים באיטליה.

נשאלת השאלה, האם הויתור על הדמוקרטיה אכן משפר את הצמיחה הכלכלית. או במילים אחרות: האם דמוקרטיה טובה לצמיחה, או שהעובדה שבדמוקרטיה צריך להצביע על כל דבר ולעיתים גם להתפשר בגלל כל חבר כנסת סורר ממפלגה קטנה בקואליציה, גורמת לכך שדמוקרטיה היא בעצם דבר שמפריע, ולכלכלה טובה עדיף שליט חזק שיכול להזיז את מה שצריך?

בעבר, כלכלנים משפיעים מאד, טענו שהדמוקרטיה היא הבסיס לכלכלה טובה. על פי כלכלנים כמו פרידריך האייק ומילטון פרידמן, דמוקרטיה מאפשרת פיזור של כוח, ופיזור הכוח הזה נותן לאנשי העסקים את ההזדמנות לייצר עסקים טובים. לעומת זאת, ברגע שמשטר נעשה ריכוזי, הוא בהכרח מנסה להתערב בכלכלה, וברגע שהמשטר מתערב, כבר לא ניתן לעשות עסקים.

הדבר הביא את האייק ופרידמן לדבר על שלטון החוק. כשהם דיברו על שלטון החוק, הם לא התכוונו לומר שקיימים במדינה חוקים: גם במדינה דיקטטורית קיימים חוקים, ואפילו הרבה יותר חוקים מאשר במדינה דמוקרטית, אבל הדבר לא הופך דיקטטורה למדינה עם שלטון חוק.

כשהאייק ופרידמן דיברו על שלטון חוק, הם התכוונו לומר שהמדינה שומרת על מספר עקרונות בסיס. העקרון הראשון: המדינה אינה פוגעת בזכויות קניין, ואינה יכולה לפגוע בהן. העקרון השני הוא שאף אחד במדינה אינו מעל החוק, והעקרון השלישי דיבר על כך שהממשלה אינה יכולה לחוקק או לשנות חוקים באופן אקראי כדי להתמודד עם מצבים קיימים: ניתן לחוקק חוקים כדי לשמור על עקרונות, אבל לא כדי לפגוע באנשים מסויימים. שלטון מרכזי, בהגדרתו, אינו חייב לשמור על אף אחד משלושת העקרונות האלו. השליט נמצא מעל החוק, לשליט יש את היכולת לחוקק חוקים, והשליט יכול להחליט לגזול זכויות קניין.בתורכיה, למשל, בעקבות נסיון ההפיכה, הממשל שלל את זכויות הקניין על החירות של כל מי שהוא חשד בו במעורבות בהפיכה, ומרבים נוספים הוא שלל את הזכות לעבוד.

מאז שפרידמן והאייק העלו את השערתם לגבי הקשר בין דמוקרטיה וצמיחה, נעשו מחקרים אקדמיים רבים שמטרתם לבדוק האם דמוקרטיה אכן תומכת בכלכלה, או שאולי היא בעצם מפריעה, מאחר ולפחות בתיאוריה, בהחלט אפשר לדמיין שליט ריכוזי שבוחר מרצונו לשמור על שלטון החוק, ואז היכולת שלו לשלוט ללא מגבלות יכולה אפילו לסייע לצמיחה.

 תוצאות המחקרים הגיעו למסקנה שראשית, דמוקרטיה אינה מסייעת לצמיחה. שנית, שמירה על שלטון החוק מסייע לצמיחה. שלישית, צמיחה כלכלית דוחפת מדינות לכיוון דמוקרטי יותר, ולכן משטרים ריכוזיים צריכים לשלוט בצמיחה ולנתב אותה, אם הם רוצים לשמור על הכוח שלהם. פעמים רבות הדבר אומר שהם מצמצמים את הצמיחה ומונעים השכלה גבוהה מחלק מהאוכלוסיה. רביעית, דמוקרטיה עוזרת לשמירה על שלטון החוק. לכן נכון שכאשר שליט ריכוזי בוחר לשמור על שלטון החוק, הצמיחה יכולה להיות מאד גבוהה במדינה שלו. אבל בדרך כלל, הוא בוחר לחוקק חוקים שנוחים לו, ולא כאלו שמכבדים את זכויות הקניין של האחרים.

לכן מי שחושב שאפשר לוותר על הדמוקרטיה ולהשיג צמיחה, צריך לזכור שבלי דמוקרטיה, לעיתים קרובות מפסיקים גם לשמור על שלטון החוק, ולעיתים גם נעשה פחות כדאי להשקיע בחינוך לכולם. כפי שכתב פעם עמית שלי, ד"ר יניב ריינגוורץ: "אם אתה במדינה מערבית ודמוקרטית והממשלה עושה טעות, אתה בבעיה. אם אתה לא במדינה מערבית, כנראה שהטעות של הממשלה זאת לא הבעיה הכי גדולה שלך". 

 במציאות בה אף אחד לא יודע מתי ייערכו הבחירות הבאות נתקלים שרי האוצר בבעייה - איך אפשר לדעת מתי צריך להתחיל לחלק מתנות לציבור? הפיתרון? לדבר הרבה ולחלק מתנות כל הזמן

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.

ב- 20 השנים האחרונות, ניצבים שרי האוצר בפני האתגר שבישראל של היום, אי אפשר לנהל כלכלת בחירות. כאשר מדברים על כלכלת בחירות, מתכוונים לכך שכשנה לפני הבחירות, שרי האוצר מתחילים "לחלק מתנות" לציבור: להגדיל את ההוצאות ולהוריד את המסים. את המחיר משלם שר האוצר הנכנס לתפקיד, שצריך להתחיל את הקדנציה שלו בקיצוץ רוחבי, שזה מעין שם קוד לביטול שקט של ההטבות שנתן קודמו.

הרעיון מאחורי כלכלת הבחירות הוא ההנחה שהציבור לא מסתכל קדימה. הציבור רואה שהוא מקבל מתנות, ולכן הוא יבחר במי שכבר חילק אותן. כך שמי שמנהל כלכלת בחירות, חושב שהציבור מאמין ששר אוצר שמחלק מתנות, עושה זאת בגלל שהוא יותר מוכשר מכל שרי האוצר האחרים.

הבעיה שעומדת בפני שרי האוצר כיום היא העובדה שאף אחד לא יודע מתי תתקיימנה הבחירות הבאות. שר האוצר הקודם, יאיר לפיד, למשל, סבל מכך קשות. הממשלה שבה הוא כיהן החזיקה בקושי שנה וחצי, ולכן עד שהוא הספיק להתארגן ולהגיע לעמדה שבה הוא יוכל לחלק לציבור הטבות, הציבור כבר חזר לקלפי. התוצאה היתה שהתמיכה במפלגה שלו ירדה מ- 19 מנדטים ל- 11.

הפתרון של שרי האוצר הוא כפול: אחד, החלפת העשייה בהודעות על עשייה, ושניים, ניהול  כלכלת בחירות כבר מהיום בו הם נכנסים לתפקיד, כדי שחס וחלילה לא יתפסו אותם לא מוכנים. כל שר אוצר מנכס לעצמו תחום דגל, ומנסה כבר מהיום בו הוא נכנס לתפקיד להראות איך הוא פועל בתחום זה לטובת הציבור.

שר האוצר שטייניץ, למשל, ניסה להמנע מכלכלת בחירות, אבל גם הוא לא ממש הצליח: כל פעם שהתחילו מחאות בנוגע למחירים (לדוגמא מחירי הדלק ומחירי החשמל), הוא דאג להוריד מסים. במידה והוא לא עשה זאת מספיק מהר ביוזמתו, ראש הממשלה כבר דאג להסביר לו כיצד עליו לפעול... השיא היה בשנת כהונתו האחרונה, כשהוא הצליח לייצר גרעון כפול מכפי שתוכנן בראשית השנה, ועד היום אף אחד, כולל מבקר המדינה, לא הצליח לגלות איך זה קרה ומי האחראי לכך.

שר האוצר לפיד ניסה לקדם בעיקר את הוזלת מחירי הדיור וצמצום ההוצאות על האוכלוסייה החרדית. בסופו של דבר, מכל המהלכים שהוא העביר, או ניסה להעביר, כמעט כלום לא קרה. הדבר העיקרי שזכור זה רצונו לתת לציבור מע"מ אפס על דירות, הצעה שהוא התעקש להעביר בניגוד לדעות הרווחות בקרב בכירי משרד האוצר ובנק ישראל.

שר האוצר משה כחלון למד את הלקח משר האוצר לפיד. אם אינך יודע מתי הבחירות, הנח שהן בפתח. לכן כבר בתקציב הראשון שלו, הוא החליט שהוא "מחלק מתנות". כפי שאמר לי פקיד אחד במשרד האוצר, כחלון הוא שר האוצר הראשון שיש לו לתת לכ-ו-ל-ם, חוץ מלקיבוצניקים, שרק מהם הוא לקח (ודווקא בצדק). הוא החזיר את העברות הכספים לחרדים לרמה בה שהו לפני הקדנציה של לפיד. בנוסף, הוא חילק הטבה אדירה לזכאים במסגרת תכנית "מחיר למשתכן", הוא הוריד את המע"מ ואת מס החברות, ועכשיו הוא גם מתכוון להגדיל את קצבאות הזקנה, והתחייב להוריד מסים נוספים, למרות שספק עם גביית המסים היא בקצב מספיק לאפשר שיאפשר גם את מהלכיו המתוכננים וגם עמידה ביעדי התקציב.

הדבר היחיד שהוא עשה יותר מ"לחלק מתנות", זה להכריז על החלטותיו "לחלק מתנות". כיום המכשירים הניידים של העיתונאים מצלצלים לא רק כאשר מתקבלת החלטה וכאשר היא מאושרת, אלא בכל פעם שהיא עוברת שלב בתהליך. כך שכל החלטה מקבלת ארבע או חמש כותרות, כדי שמי שלא שם לב שחלק מההודעות הן בעצם ממוחזרות, יכול לחשוב שכמות הדברים שנעשית היא גדולה, עצומה ורבה.

הדבר משאיר לעומדים מהצד שלוש קושיות פתוחות: הראשונה, היא האם ניתן לקרוא לכלכלה "כלכלת בחירות" כאשר היא מתנהלת מהיום הראשון לכהונת שר האוצר, וכאשר אף אחד אינו יודע מתי הבחירות הבאות תתקיימנה. השנייה היא האם הציבור מאמין לכך, והשלישית, האם ייתכן שכלכלת בחירות זה בעצם הדבר הנכון לעשות לפעול לפיו.

 לזה אפילו בכירי הכלכלנים לא ציפו: מתברר שהכלכלה כבר אינה מהווה גורם שמשפיע על ציפיות הצרכנים.

הדבר היחיד שמשפיע הוא לאיזו מפלגה הצרכנים מצביעים. כלכלה בעידן טוויטר

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.

אחד הכלכלנים החשובים ביותר של המאה ה- 20, קיינס, תיאר פעם את השווקים הכלכליים כתחרות מלכת יופי. אבל בתחרות של קיינס, מנסים לבחור לא את האשה היפה ביותר, אלא את זו שרוב האחרים יבחרו בה.

מה שקיינס ניסה להסביר הוא שבכלכלה, לא תמיד חשוב מה המצב באמת, כפי שבתחרות היופי שלו, לא תמיד חשוב מי האשה היפה מכולן. מה שחשוב הוא מה כל אחד חושב שהאחרים חושבים. כפי שיודע כל מי שסחר אי פעם בבורסה, לעתים קרובות שווי המנייה לא נקבע על פי מצב החברה, אלא על פי מה שהמשקיעים חושבים שהמשקיעים האחרים חושבים...

אותו דבר קורה גםכאשר צריכים לחזות צמיחה כלכלית: אם אנשים מאמינים שתהיה צמיחה כלכלית, הם ישקיעו ויצרכו, ולכן תהיה צמיחה כלכלית. אם הם מאמינים שלא תהיה צמיחה כלכלית, הם לא ישקיעו ולא יצרכו, ולכן לא תהיה. כך שהרבה פעמים,  הציפיות הרבה יותר חשובות מהמצב שהיה לפני שנוצרו הציפיות

באופן לא מפתיע, כלכלנים עסוקים כל הזמן בלנסות לחזות את הציפיות שלהציבור. אחד המדדים המובילים לציפיות הציבור הוא "מדד אמון הצרכנים". על סמך סקרים, מנסים להבין את האמונות של הצרכנים לגבי  המצב הכלכלי הנוכחי, לגבי ההכנסות העתידיות שלהם, ולגבי שינויי המחירים בעתיד הקרוב.

המדד החשוב ביותר מבין כל מדדי אמון הציבור הוא זה המפורסם על ידי אוניברסיטת מישיגן וחוזה את הציפיות של הציבור האמריקאי. שהרי בסופו של דבר, כלכלת העולם, מושפעת בראש ובראשונה ממה שקורה בארה"ב .

אבל, מה שעולה מהמדדים עכשיו, מסוגל לבלבל אפילו את הכלכלנים המנוסים ביותר: כי מתברר שההכלכלה כבר אינה מהווה גורם שמשפיע על ציפיות הצרכנים. הדבר היחיד שמשפיע הוא לאיזו מפלגה הצרכנים מצביעים היום.

ראשית, יש לציין שאמון הצרכנים נמצא ברמה גבוהה יחסית מאז 2015. למרות שהצמיחה בארה"ב היא נמוכה יחסית להיסטוריה, נראה שהציבור האמריקאי מסתפק כיום בצמיחה מתונה, ובלבד שלא יהיה משבר. אחרי הבחירות, אמון הצרכנים עלה לרמות אפילו גבוהות יותר. מאז, הוא ירד מעט.

כשמנתחים את התשובות שאנשים נותנים, מתברר שלאמון הציבור יש שני גוונים, כפי שאפשר לראות בתרשים 1 המתאר את הציפיות של הציבור לגבי התפתחות ההכנסות שלהם בשנה הקרובה. בממוצע, רפובליקנים צופים שההכנסות תגדלנה בשלושה אחוזים, ואילו הדמוקרטים צופים שהן יגדלו באחוז.

דבר דומה קורה כאשר שואלים אמריקאים מה הציפיות שלהם לגבי הכלכלה בחמש השנים הקרובות. כפי שאפשר לראות בתרשים 2, 83% מהרפובליקנים עונים שהם צופים צמיחה. רק 24% מהדמוקרטים צופים כזאת. באופן לא מפתיע, 68% מהדמוקרטים צופים מיתון, אבל רק 13% מהרפובליקנים רואים כזה באופק. 

הבעיה עם הפיצול הזה בדעות של האמריקאים הוא שציפיות פסימיות משפיעות על ההתנהגות יותר מאשר ציפיות אופטימיות. אנשים אופטימיים לא מוציאים הרבה יותר מאנשים במצב רוח ניטראלי. אבל אנשים שחוששים, חושבים פעמיים לפני שהם שולחים יד לכיס.

 כך שלאופן שבו טראמפ מנהל את הכלכלה דרך הטוויטר עלולות להיות השלכות אמיתיות. אם הוא לא יצליח לשכנע את שני חלקי הציבור האמריקאי שהדרך שאליה הוא לוקח את אמריקה היא הדרך הנכונה, עלול להתברר שלמעשים שלו יש הרבה פחות חשיבות מאשר לציפיות שנוצרות בעקבות הדברים שהוא אומר. כיאם הציפיות של חצי מהאמריקאים תהינה שארה"ב מתקדמת לקראת מיתון, בסוף סביר שהמיתון יגיע.

 

רפי כהן |  מנהל השקעות בקבוצת ההשקעות אינפיניטי

חברות מקומיות הפועלות בישראל נהנות משקל חזק ומצמיחה בשוק הישראלי והגידול בצריכה הפרטית. 

שנה לא קלה עוברת על חברות הייצוא בישראל אשר מושפעות מהתחזקות השקל אל מול סל המטבעות. עיקר ההכנסות מתקבל במט"ח, וחלק ניכר מההוצאות – שכר עבודה ושירותים, משולמים בשקלים. החברות נפגעות מהמרת המט"ח ויוצרות לחץ גובר של ביקוש לשקלים, אותו ביקוש שבנק ישראל מנסה לרסן.

מתחילת השנה התחזק השקל מול הדולר ב- 6% ומול סל המטבעות בכ- 4%.

בנק ישראל אשר פועל לריסון השפעת העודף הנוצר בחשבון השוטף (עודף הכנסות על הוצאות), רוכש דולרים במטרה לבלום את התחזקות השקל ומתמודד מול לחצים גבוהים נוספים המגיעים מספקולנטים אשר רואים בישראל כלכלה יציבה וחוף מבטחים, לחץ נוסף התורם לייסוף זה.

לאחר שיתרות המט"ח של בנק ישראל חצו את רף ה- 100 מיליארד דולר עם רכישות של מעל 4 מיליארד דולר מתחילת השנה, נטען ע"י בנק ישראל, שהיחס בין גידול היתרות, לבין התוצר נשמר סביב ה- 30%, כך שהגידול ברכישות הוא פחות או יותר בקצב הצמיחה של המשק, והפסקת ההתערבות עלולה להוביל למהלך חד של התחזקות השקל. הפסקת ההתערבות תתאפשר רק במידה ומצב המשק יהיה מספיק טוב כדי לספוג הפסקת התערבות וגידול הרווחיות של החברות הישראליות.

חברות הייבוא אשר נמצאות מצידה השני של הסקלה וניהנות משקל חזק, גוזרות את מרבית הרווח הנוצר מהתחזקות השקל , ולא מגלגלות אותו הלאה לצרכן. הצרכן הישראלי נהנה בעיקר דרך רכישות תוצרת חוץ, הזמנות מאתרים בחו"ל וטיולים בעולם, אולם חשוב לציין שהיקף הוצאות אלה הוא שולי.

בבחינת מצב המשק בשנת 2016 וברבעון הראשון של 2017, נמצא המשק הישראלי במצב חסר תקדים בו הצמיחה גבוהה, האבטלה בשפל, המטבע חזק, מחירי הסחורות נמוכים והאינפלציה סביב האפס. כל אלה יוצרים כדאיות מוחלטת להשקעה בחברות אשר ניהנות מפרמטרים אלה ומוכרות לשוק הישראלי.

בשנת 2016, מדד ת"א 100 שהוא המדד המוביל ומהווה תמונת מצב על השוק בישראל, השיא תשואה שלילית של 2.5%, אולם אם נבחן את שני המדדים שמרכיבים אותו נראה שקיימת שונות גבוהה בין מדד ת"א 25 שירד ב- 3.79% לעומת מדד 75 שעלה ב- 17.27%, וזאת כיוון שמשקלות החברות הגדולות מוטות חו"ל היו גבוהים בפער משמעותי מהחברות הקטנות יותר- עוולה אותה מנסה לתקן כעת הבורסה במסגרת הרחבת המדדים, באמצעות הוספת 10 חברות למדד החדש שנקרא "ת"א 35",  והורדת המשקלות של החברות הגדולות במדד.

פעולה זו הגדילה את החשיפה לפעילות המקומית, אולם מגמה זו נמשכה גם מתחילת השנה, והפער ממשיך להתרחב כאשר מדד ת"א 90 שהחליף את מדד ת"א 75 עלה ב- 10% בקירוב לעומת מדד ה- 35 שהחליף את מדד ת"א 25, אשר ממשיך לרדת ב- 5% בקירוב.

מתוך מדד ת"א 35 ישנן 12 חברות דואליות, והן מהוות 46% ממשקל המדד (נסחרות במקביל בבורסה בחו"ל, שם עיקר הפעילות של החברה, והשער בתל אביב נגזר מהשווי שם), לעומת מדד ת"א 90 בו 17 חברות דואליות אשר משקלן במדד הוא רק 22%.

בבחינת החברות שהציגו ביצועי חסר בשנת 2016 בלט בעיקר סקטור הפארמה ובראשן: טבע, פריגו ומיילן. המשך ביצועי החסר גלשו גם לשנה הנוכחית כאשר סקטור זה הופך למשקולת כבדה על ביצועי מדד ת"א 35 עם משקל כולל של כ- 25% ממדד זה.

בבחינת הסקטורים שהציגו ביצועים טובים שהכו את מדד ת"א 125, בלטו: הנדל"ן המניב, בנקים, תעשייה מקומית, תיירות, בנייה ומגזר השירותים.

בין החברות אשר ניהנות מהגידול בצריכה הפרטית נציין לדוגמא את שופרסל ורשת האופנה המובילה פוקס. שופרסל, שניהנתה מגידול בכוח הקנייה של הצרכנים הציגה גידול במכירות מסניפים זהים ב- 4.4% וגידול במכירות למ"ר ב-7%.

גם פוקס הציגה גידול של 5% בהכנסות מנכסים זהים ביחס לשנת 2015. ביצועי המניות של שתי החברות הנ"ל הציגו תשואה של כ- 20% מתחילת השנה.

המרוויחות משגשוג רשתות האופנה והקמעונאות הן חברות נדלן מניב מסחרי. הבולטות והרווחיות בהן: עזריאלי, מליסרון, וביג שהכנסותיהן מושפעות בין היתר בפדיון החנויות, הציגו גידול ב- NOI מנכסים זהים של בין 2%-3% וביצועי המניות שלהן הניבו תשואה דו ספרתית מתחילת השנה.

מי שמניח שהשקל ימשיך להתחזק או ישמור על רמתו הנוכחית החזקה והפעילות במשק תמשיך להתרחב, יבחר במניות ספציפיות שעיקר פעילותן תלוי בביקושים בשוק המקומי צפויה להכות את המדד. מניות אלה באות לידי ביטוי באמצעות השקעה במדד ת"א 90, אשר לו חשיפה רחבה יותר לשוק המקומי ורמת המכפילים הממוצעת בו ירדה מ- 27 לפני 5 שנים ל- 14.5 היום.

  זהו את עצמכם: לא יודעים על הניצול הכלכלי או יודעים ומתעלמים? ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר, 26.3.2017 לוואלה!NEWS. 

בכל פעם שאנחנו קונים מוצר, אנחנו משפיעים על היצרנים והעובדים שלהם. אמנם, בסביבה הכלכלית הרגילה שלנו זה לא מעניין אותנו וגם לא צריך לעניין אותנו, כי כולנו פועלים כדי לשפר את המצב שלנו. אבל האם הידיעה שילדים בני 6 קוטפים את הקקאו, תגרום לנו לא לא לאכול יותר שוקולד?

"כמה פעמים יכול אדם לסובב את הראש, ולהעמיד פנים שהוא פשוט לא ראה".  שואל חתן פרס נובל לספרות בוב דילן באחד משיריו. לדעתו, התשובה עפה לה ברוח, אבל נראה שהתשובה האמיתית היא, פחות או יותר: לנצח.

בהרבה מהפעולות שלנו, אנחנו משפיעים בדרכים עקיפות על הרווחה של אנשים אחרים. כשאנחנו קונים מוצר, אנחנו משפיעים על הרווחה של היצרנים, ושל העובדים שלהם. בסביבה הכלכלית הרגילה, זה לא מעניין אותנו, וגם לא צריך. אנחנו פועלים כדי לשפר את המצב שלנו, וכך גם כל האחרים.

אבל לעתים, הפעולות שלנו ממש מזיקות לאחרים. לפעמים, אנחנו גם יכולים לפעול כדי לשנות את המצב, אבל יש לזה עלות. במצב כזה, יש לנו כמה אפשרויות. הראשונה, היא לדעת שאנחנו מזיקים לאחרים, ולפעול כדי לשנות את הדברים, גם אם יש לזה מחיר. השנייה, היא לדעת שאנחנו מזיקים, ולהמשיך לפעול באותה צורה. השלישית, פשוט לא לדעת שאנחנו מזיקים, ולעשות מה שטוב לנו.

בניסוי פשוט שנערך כדי להדגים את זה, קולגה שלי בשם ואן דר וילה נתן לנבדקים להחליט איך לחלק כסף בינם לבין אדם נוסף. כדי לעשות את הדברים מעניינים, הנבדקים ידעו שהחלוקה יכולה להתבצע לפי אחד משני מצבים:

במצב הראשון, הנבדקים ידעו שאם הם יבחרו באפשרות הראשונה, הם יקבלו 10 אירו, והאדם האחר יקבל אירו אחד. אם הם יבחרו באפשרות השנייה, הם יקבלו 6 אירו, וגם הנבדק השני יקבל 6. אם, לעומת זאת, מדובר במצב השני, אז אם הם יבחרו באפשרות הראשונה, הם יקבלו 10 אירו, והאדם השני יקבל 6. אם הם יבחרו באפשרות השנייה, הם יקבלו 6, והאדם השני יקבל אירו אחד.

כך שבמצב הראשון, בחירה באפשרות הראשונה היתה פעולה אנוכית שמשאירה את הבוחר עם הרבה ואת האדם השני עם מעט. במצב השני, האפשרות הראשונה היתה הבחירה העדיפה לשני המשתתפים.

הנבדקים לא ידעו איזה משני המצבים מתקיים, אבל לפני שהם בחרו, הם יכלו לברר את זה. למרות שהבדיקה היתה ללא עלות, בערך שליש מהנבדקים העדיפו שלא לברר. באופן לא מפתיע, כל אלו שבחרו לא לברר, גם בחרו באפשרות הראשונה, זאת שתמיד נותנת להם את הרווח הגבוה. כמו בשיר של דילן, הם הפנו את המבט הצידה, ואז הם יכלו לבחור מבלי להיות מוטרדים מהאפשרות שהצד השני ישאר כמעט בלי כלום.

אלו שכן בחרו לברר, התחלקו בערך חצי-חצי. חצי בדקו, ואז בחרו בכל מקרה באפשרות שהיתה עדיפה בשבילם, וחצי בחרו באפשרות שחילקה את הכסף בצורה הוגנת.

כך שאפילו במעבדה, חלק לא מבוטל מהאנשים בוחר לא לדעת, כשיש להם מה להרוויח מחוסר ידיעה. במציאות, מסתבר שהחלק שמעדיף לא לדעת הוא הרבה יותר גדול. דוגמא אחת היא השוקולד שכולנו אוכלים. כ- 70% מהקקאו בעולם מגיע מגאנה ומחוף השנהב. החקלאים שמגדלים את הקקאו מרוויחים כשני דולר ליום, וכדי להשאר עם רווחים, הם משתמשים בילדים כעובדים. חלק לא מבוטל מהילדים הללו, מועסקים בתנאים של עבדות. המצב קצת משתפר בשנים האחרונות, אבל, עדיין, הרבה מהילדים הללו לא לומדים כלל בבית-ספר, וכמחצית מהם סובלים מחתכים ופצעים שנגרמים מעבודה עם  מצ'טה, בה הם משתמשים מאז שהם כבני שש.

לו היינו צריכים לקחת את זה בחשבון בכל פעם שאנחנו אוכלים קוביה של שוקולד, ייתכן שהיה אובד לנו חלק מהתיאבון. לכן, זה לא מפתיע שרוב האנשים בוחרים לא לדעת מי מגדל את השוקולד שלהם, וגם אם הם בכל זאת יודעים מה קורה בגאנה וחוף השנהב, להאמין שהם קונים שוקולד שמיוצר במקומות אחרים. מה גם שכדי לשנות את הדברים, צריך לשלם יותר על השוקולד, ולגרום לכך שהרווחים של החברות המערביות שמייצרות את השוקולד יחתכו, מה שיפגע בבעלי המניות שלהן, כלומר החוסכים באירופה, ארה"ב, וגם ישראל.

מה שעוד יותר עצוב הוא שאם וכאשר מתנהל קמפיין אמיתי כדי לעצור תופעות כאלו, בדרך כלל הוא מתנהל על ידי אינטרסנטים שרוצים להגדיל את הרווחים שלהם על חשבון אותם עובדים מסכנים במקומות אחרים.

הנסיון מהעבר מוכיח שהחברות המערביות ילחמו באמת בעבדות הילדים מיוזמתן, רק אם חקלאי השוקולד העניים יתאגדו כדי לייצר את השוקולד בעלויות נמוכות. אם הדבר יקרה, החברות המערביות תהיינה הראשונות לשכנע את הצרכנים בעולם המערבי לקנות רק שוקולד יקר, כזה שלא ייוצר בתנאי עבדות, כי החברות היחידות שיוכלו לשלם את המחיר של קקאו ללא עבדות אלו החברות המערביות הגדולות. במקרה כזה אומנם תהיה פחות עבדות ילדים, אבל המחיר שהחקלאים העניים של אפריקה ישלמו הוא האובדן של החברות שיקימו, עם הסיכוי שהחברות האלו יעזרו להם להפוך לעצמאים.

 

לארכיון המאמרים לחץ כאן >> 

 

  לפני 21 שנה חזה ביל גייטס את השינויי שמתרחש נגד עינינו: תחום התקשורת והכבלים מאבד מכוחו ומולו מתעצמות חברות המדיה והבידור | התוכן הוא המלך החדש?נראה שכן.

גל ראלי |  אנליסט  | קבוצת ההשקעות אינפיניטי (15.13.17)

לפני 21 שנים בשנת 1996 פרסם ביל גייטס מאמר שכותרתו הייתה "התוכן הוא המלך" העוסק בשינויים בתעשיית המדיה, הטלוויזיה  והאינטרנט בארה"ב. "תוכן הוא התחום העיקרי שחברות יצליחו לייצר ממנו כסף בעולם האינטרנט, בדיוק כפי שהיה בתחום השידור בכבלים. מהפכת הטלוויזיה שהחלה לפני חצי מאה הולידה מספר תעשיות, ביניהן: ייצור טלוויזיות, ותשתיות כבלים, אך התחום שישרוד בטווח הארוך הוא התחום שמשתמש בפלטפורמה הזו כדי לספק מידע ותוכן".   

תחום התוכן והבידור האמריקאי עובר בשנים האחרונות שינוי מבני ויוצר הזדמנויות השקעה מעניינות. ב-4 השנים האחרונות השיג מדד חברות המדיה והבידור בS&P תשואה עודפת של 13% על מדד הS&P 500 - , וכמעט 47% מעל מדד חברות התקשורת והכבלים  רצ"ב גרף:

החברות בענף זה מאופיינות ברמת מכפילי רווח סביבות ה22.5 וקצבי שנתיים צמיחה של 7-8% בהשוואה למכפיל רווח ממוצע 26 וקצב צמיחה של  5-6% בממוצע במדד ה- S&P 500.

 עולם המדיה משנה צורה

שוק הבידור והתוכן העולמי מוערך בכ-1.5 טריליון דולרים, כאשר השוק האמריקאי לבדו מהווה כשליש מהשוק העולמי. תחום המדיה מתחלק למספר ענפים וכולל הפקות תוכן לטלוויזיה, תעשיית סרטי קולנוע, שידורי ספורט, תוכן מודפס ודיגיטלי. חברות התוכן הגדולות פעילות ברובן לפחות ב-2 ענפים.

עד לפני מספר שנים תחום התוכן לטלוויזיה היה מקור ההכנסה העיקרי של החברות והיווה כ-30% מפעילותן, אך בשנים האחרונות חלה דעיכה בצמיחה עקב שינוי בטעמי הצופים המתבטא במעבר מתוכן כללי לתוכן לפי דרישה בערוצים מכוונים ודיגיטליים.

בכדי להתאים את עצמם לעולם המתחדש החלו חברות המדיה להשקיע בתחום הדיגיטלי. כך, ענקית המדיה Comcast הודיעה לאחרונה על השקעה של חצי מיליארד דולר באפליקציית סנפצ'אט. בנוסף, תאגיד המדיה NBC מושקע בפורטל האינטרנטי BUZZFEED הפופולארי בקרב צעירים, באתר החדשות לנוער Vox ובפורטל הספורט SportsEngine . סך ההשקעות של NBC בתחום הגיעו כבר 1.5 מיליארד דולר ב-18 החודשים האחרונים.

האסטרטגיה העסקית העומדת מאחורי מהליכים אלו היא ההבנה שהצופים הצעירים (דור הY  ודור הZ ) מעדיפים להיחשף לתוכן ע"פ דרישה דרך האינטרנט ולא דרך הערוצים המסורתיים. ע"פ המחקר שנעשה ע"י חברת EMarketer, מספר הצפיות החודשיות בתכנים דיגיטליים צפוי לעמוד על 730 מיליון בשנת 2020 ולהתקרב למספר הצפיות בתחום הטלוויזיה המסורתית שעומד היום על 1.1 מיליארד צפיות בחודש. גם חברות הפרסום רואות את המספרים ומפנות משקל רב יותר לפרסום בערוצי האינטרנט בדגש על הרשתות החברתיות.

לחברות התוכן נוצרת כאן הזדמנות היסטורית ליצור שיתופי פעולה חשובים עם רשתות חברתיות ופלטפורמות מדיה חדשות הצפויים להגדיל את כמות התוכן הנרכש ולהגיע לקהלים רחבים יותר. ההערכה היא, שהעתיד של הטלוויזיה ישתלב באופן מלא בתוך הרשתות החברתיות לצורך צריכת וידיאו ולכן חברות התוכן ישחקו תפקיד משמעותי במיצוב חברות האינטרנט ויהנו מחוזים ארוכי טווח שצפויים להניב לחברות אלה תזרים יציב.

מלחמת המיזוגים מתחדשת

שירותי התוכן עברו אבולוציה בעשור האחרון - התוכן אשר בעבר שודר באמצעות חברות כבלים מסורתיות הצריך השקעה בתשתית לוגיסטית (כבלים, לוויינים, ממירים) המתאימה לערוצי תוכן כללי, עבר בהדרגה לשירותי תוכן ממוקד ולסלקטיבי (חבילות הערוצים), תוכן על פי דרישה (VOD) ועובר ממימד הכבלים למימד האינטרנטי, מה שהופך את התוכן לזמין גם במכשירי הסלולר והטאבלט. מגמה זו הפכה למעשה את חברות התשתית והכבלים לחברות "ברזלים" ואת חברות התוכן  לסחורה חמה.

זוהי סחורה כל כך חמה, עד כדי כך שחברות הכבלים המסורתיות החלו במלחמת מיזוגים אשר הגיעה לכדי נקודת רתיחה בשנת 2016. הדוגמה הבולטת ביותר היא הצעת הרכש של ענקית התקשורת אמריקאית (AT&T (T US לתאגיד המדיה טיים וורנר (TWX US) בסכום של 85 מיליארד דולר, מה שהופך את העסקה הזאת, במידה ותצא לפועל, לעסקה הגדולה ביותר בהיסטוריה, שנעשתה בתעשיית המדיה. 

מהלכים אלו מטשטשים את הגבולות בין חברות המפיקות לחברות שמספקות תכנים, מה שיציף ערך לחברות המדיה. בנוסף, אנו צופים כי חברות אחרות בתחום הבידור יבצעו ספין אוף לחטיבות התוכן שלהן. בין החברות הפוטנציאליות נזכיר את: SONY, AMC, Comcast  ועוד.

מיזוגים ורכישות בתחום המדיה

תאריך

חברה רוכשת

חברה נרכשת

שווי מצרפי (לפי מחיר עסקה)

מכפיל EBITDA עתידי

אוק-16

AT&T*

   Time warner

108.7B$

13.14x

יונ-16

Lions Gate

    Starz

4.4B$

9.4x

אפר-16

Comcast

   Dreamworks

4.1B$

37x

פבר-13

Comcast

   NBCU

$39.4

9.5x

העסקה טרם קיבלה אישורים רגולטורים*

 

מקור: בלומברג

 

חיים בסרט

תחום נוסף שנמצא בתנופה מחודשת בשנים האחרונות הוא תחום הפקות הסרטים, אשר צומח ברמה דו-ספרתית גבוהה. התחום מהווה כבר 15% מסך הכנסות חברות המדיה וחלקו עולה באופן עקבי. ענקיות המדיה: דיסני, טיים וורנר, פוקס ו NBC גילו את הפוטנציאל, ולפי הערכות, היקף ההכנסות  מסרטי קולנוע צפוי לעמוד על למעלה מ-40 מיליארד דולר בסוף שנת 2017 ועל 50 מיליארד דולר בשנת 2020.

הסיבה המרכזית היא שמספר הסרטים המוגדרים כשוברי קופות, עולה משנה לשנה וצפוי לעמוד על 10 סרטים בשנת 2017. לדוגמה, חברת דיסני צפויה להפיק ב-3 שנים הבאות 13 סרטים חדשים  מסדרת גיבורי העל של MARVEL.  בסה"כ בתעשייה צופים לעוד 41 סרטי שוברי קופות ב-3 שנים הבאות וכל עוד שהצופים יצביעו ברגליים ובכיס מגמה זו צפויה להמשיך ולהתחזק.

כיצד ניתן להיחשף לתחום התוכן האמריקאי?

ניתן להיחשף לתחום התוכן האמריקאי באמצעות ETF הנסחר בארה"ב בשם PowerShares Dynamic Media  (PBS US). התעודה כוללת 31 חברות מובילות בתחום כמו:  Time Warner, Disney, Yahoo ו- Facebook. שני הסקטורים העיקריים הם: חברות תוכן (70%), וחברות טכנולוגיה (20%). לצד היתרונות המוזכרים לעיל יש לזכור כי תחום זה חשוף לרגולציה בתחום המיזוגים ורכישות ולשינויים המושפעים מטעמי הצרכן.

  מתי אתם עושים דברים כי זה מה שאתם רוצים, ומתי בגלל שתמרנו אתכם לרצות אותם?

בעידן הפייסבוק והלייקים חברות מנצלות את המידע שאספו עלינו כדי למכור לנו מוצרים,

רעיונות וגם מועמדים בבחירות. הנשיא טראמפ, למשל...

מתי אתם עושים דברים כי זה מה שאתם רוצים, ומתי בגלל שתמרנו אתכם לרצות אותם?
בעידן הפייסבוק והלייקים חברות מנצלות את המידע שאספו עלינו כדי למכור לנו מוצרים,
רעיונות וגם מועמדים בבחירות. הנשיא טראמפ, למשל

 

ד"ר אביחי שניר- כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.

(18.03.17)

  למה אנחנו עושים דברים? אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו עושים אותם כי אנחנו החלטנו. אבל הרבה פעמים, אפילו אנחנו לא יודעים למה החלטנו לעשות את מה שעשינו. מי שיודע את זה, יכול לנצל זאת...

 אחת הדוגמאות המפורסמות היא ניסוי שבו קבוצה של נבדקים התבקשה לבצע משימה משעממת במשך שעה, תמורת תשלום. בתום שעה, ניגש עורך הניסוי לכל אחד מהנבדקים שיצאו. למחציתם הוא הציע דולר אחד, כדי שיגשו לאדם שעוד לא ביצע את המשימה וישכנעו אותו שמדובר במשימה מעניינת. למחצית השניה הוא הציע סכום משמעותי יותר.

התברר שכמעט כל הנבדקים הסכימו לבקשה, אך היה הבדל משמעותי בין אלו שקיבלו דולר אחד לבין אלו שקיבלו סכום משמעותי. בשאלונים שנערכו בתום הניסוי, הנבדקים שקיבלו דולר אחד כדי לשכנע אחרים  שהמשימה מעניינת, באמת האמינו שמה שהם עשו אכן היה מעניין. לעומתם, אלה שקיבלו סכום משמעותי יותר, חשבו שהמשימה לא היתה מעניינת, והסיבה היחידה שגרמה להם לשכנע אחרים לבצע אותה היתה הכסף שיקבלו.

החוקרים קוראים לתופעה הזאת: דיסוננס קוגנטיבי.

מאז, כשרוצים לגרום לכם לעשות דברים מתוך אמונה, עושים שני דברים. הראשון, גורמים לכם לעשות את זה. השני, גורמים לכם לשאול את עצמכם למה עשיתם את זה. אז קורה מה שקרה לנבדקים בניסוי: מי שעושה דברים בלי לקבל תמורה ראויה חייב לשכנע את עצמו שהוא עשה את זה כי הוא נהנה. מאותה נקודה, הוא ימשיך לעשות את אותו הדבר, פשוט כי הוא כבר שכנע את עצמו שזה כיף גדול.

 דוגמא שנייה מוכרת לכל מי שעשה קניות. אתם מגיעים לחנות כדי לרכוש מוצר מסוים, ששמעתם שנמכר במחיר נמוך במיוחד. המוכר מתנצל, ומודיע שהמוצר שחיפשתם בדיוק אזל, אבל יש מוצר דומה במחיר קצת יותר גבוה. כעת, יש לכם שתי אפשרויות: לוותר על רכישת המוצר, או לרכוש את המוצר החלופי שלא בהכרח רציתם. במצב כזה, הרבה אנשים רוכשים את המוצר החלופי, כי הם משכנעים את עצמם שהם באו בשביל המוצר, ולא רק בשביל המחיר.

 דוגמא שלישית היא ה"רגל בדלת": מבקשים מכם לעשות משהו קטן. לשם הדוגמא, לחתום על עצומה שקוראת לממשלה להאכיל את חתולי הרחוב, או לשלוח סיוע הומניטרי למדינה שאין לכם מושג היכן היא ממוקמת על המפה. מבחינת החותם, אין לכך עלויות, ולכן לא מעט אנשים חותמים. אחרי מספר ימים, אותו אדם שביקש מכם לחתום על העצומה, מבקש מכם לתרום לאותה מטרה בדיוק. מה אתם יכולים לעשות? לתרום או לסרב ולהראות כאנשים לא עקביים.

דרך אגב, אותה שיטה משמשת את אלו שמזמינים אתכם לערבי מכירות: שכנעו אתכם להגיע לערב המכירות כדי לקבל קפה ועוגה ולשמוע את ההצעה. אולם, אחרי שכבר הגעתם, האם תצאו בלי לבצע הזמנה? תשאלו עד כמה זה אפקטיבי  את כל האנשים שקנו יחידות דיור ומשלמים במשך שנים על משהו שהם כמעט ולא משתמשים בו.

 יש גם שיטות נוספות, ומאד יעילות בהזדמנויות שונות. אבל מה שמפחיד באמת בעידן המודרני, הוא שאנשים שונים מושפעים במידה שונה מכל אחת מהשיטות. חלקנו מאד יעילים בלהתחמק משיטת "הרגל בדלת", אבל פחות יעילים כאשר מפתים אותנו במחיר נמוך, וגורמים לנו לקנות במחיר גבוה. חלקנו רגישים לדברים אחרים. בעידן המודרני, שבו כל כך הרבה מידע נאסף עלינו, בכל כך הרבה דרכים שונות, זה הופך להיות מאד קל ללמוד לאיזו שיטה כל אחד רגיש.

חשבו כמה מידע אתם חושפים בפייסבוק על הדברים שאתם אוהבים או לא. חשבו על כל הפעמים  שרכשתם מוצרים באתר מקוון ותוך כדי לימדתם את מי שמנהל אותו מה גרם לכם לקנות, ומה גרם לכם לחפש במקום אחר, או על כל הפעמים  שרכשתם מוצרים באמצעות כרטיס מועדון.

כל המידע הזה נאגר, וחברות שמתמחות בעיבוד מידע בונות פרופילי לקוחות. את המידע הזה מנצלים אחר כך, כשמוכרים לנו מוצרים, רעיונות ומועמדים. הנשיא טראמפ, למשל, העסיק חברה שהתפקיד שלה היה לנסח קמפיין אישי לבוחרים מסויימים, שלפי  המידע שנאסף עליהם היו מתנדנדים. כך שהשאלה האם אנחנו עושים דברים כי אנחנו רוצים או בגלל שתמרנו אותנו לרצות, הופכת להיות רלוונטית היום יותר מתמיד.

  "פערים בשכר הנשים? זה נובע גם מפערים בחלומות". 

ד"ר אביחי שניר- כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.(6.3.2017)

ניטשה כתב כי "רק האנשים החזקים יכולים להגשים את רצונותיהם, אבל אפילו החזקים ביותר לא יכולים לרצות את כל מה שהם היו חושקים בו". על פי סקר שערך מכון המחקר גיאוקטוגראפיה עבור מכללת סמי שמעון לגבי שאיפותיהן לעתיד של נשים, נראה שהמשפט הזה מתאר בצורה נפלאה את עתידן של נשים בשוק העבודה.

מהסקר עולה, ראשית, שיש פער משמעותי בין החלומות של צעירות ובין המציאות של הבוגרות יותר. התרשים הבא מתאר את אחוז הנשים שמעוניינות ללמוד, או לומדות מקצועות בענפים שונים. מצד שמאל של תרשים מס' 1 אפשר לראות שכמעט 40% מבנות ה- 14-17 חושבות שילמדו מדעי ההיי-טק או תחומים קרובים. רק רבע מאלו שמגיעות לגיל שבו ניתן ללמוד את התחומים האלו, אכן עושות זאת. תופעה דומה מתרחשת בתחומים היוקרתיים של פסיכולוגיה ורפואה. רבות חושבות שילמדו ויעסקו בתחום, אך הרבה פחות מגיעות לשם.

מה שעוד ניתן לראות הוא, שכמו שניטשה חשב, החופש לחלום תלוי בכוח שאתו מתחילים. נשים שמתחילות במעמד חברתי-כלכלי גבוה מאמינות הרבה יותר שהן ילמדו ויעסקו בהיי-טק או בפסיכולוגיה, בהשוואה לנשים בעלות הכנסה פחותה. בישראל של 2017, מעמדך החברתי כלכלי משפיע מאד על מה שאתה מרשה לעצמך לחלום ולהשיג.

דבר דומה אפשר לראות גם כששואלים את הנשים עד כמה חשוב להן השכר ויוקרתיות המקצוע כשהן בוחרות עבודה. כמעט 70% מאלו שמגיעות מאשכולות חברתיים-כלכליים עליונים, אומרות שהדבר חשוב להן. פחות מ- 60% מאלו שמגיעות מאשכולות חברתיים-כלכליים נמוכים מצהירות שמשכורת גבוהה חשובה להן. עבורן, כנראה שמספיק שתהיה עבודה, ואם אפשר, כזו שתהיה מעניינת.

אולם, המחסומים על היכולת לחשוב מתחילים עוד קודם. לפני מספר חודשים היתה לי פגישה  עם מנהלי כוח האדם של עירייה גדולה, בנושא שכר הנשים. עלתה שאלה מדוע שכר הנשים נמוך משכרם של עובדי נקיון, למשל, ואחד הנוכחים בישיבה ענה שהדבר טבעי לחלוטין. לעובדי הנקיון יש וועד חזק, והוא יודע לדאוג לשכר העובדים. למורים (שמרביתן בעצם מורות) אין וועד כזה, ולכן, בדרך הטבע, השכר שלהן נמוך יותר. מה שהשאיר אותי עם הרושם שהדרך לפתור את בעית השכר הנמוך של הנשים הוא ללמד אותן להיות תחרותיות יותר, כדי שכשדברים יגיעו להשוואת שכר, מורות לא תדורגנה אחרי עובדי נקיון.

לאחר מכן, סיפרתי את הסיפור לידידה, ומתגובתה, הבנתי שגם היכולת שלי לחשוב שבויה במגבלות שבהן גדלתי. היא הזכירה לי שנשים עושות המון דברים מאד יצרתיים, ושיש להן חשיבות חברתית עצומה: הן מחזיקות בית, הן מולידות ילדים, הן מגדלות ילדים. למעשה, בלעדיהן, אין בכלל חברה מסודרת. כמה משלם להם השוק על כל התרומה האדירה הזאת לתהליך הייצור? התשובה היא אפס.

נכון, הממשלה מעניקה להן את חופשת הלידה, ויש מדינות המעניקות הטבות נוספות. אבל עדיין, אם הממשלה צריכה להתערב, זה סימן שיש כשל שוק. כלומר, השוק לא יודע לתמחר מוצר שהחברה מעריכה במחיר גבוה. אם כך, השאלה אינה למה נשים הן לא יותר תחרותיות, או למה נשים לא יודעות לדרוש בשוק העבודה, אלא למה השוק מתעלם מכל מה שנשים מייצרות, ומתייחס לכך כאל מובן מאליו. לכן, אולי הגיע הזמן שלא הנשים ישתנו, אלא השוק. מסתבר שאנחנו כל כך רגילים לחשוב על תוצרת רק במונחים של מוצרים ושירותים שעליהם משלמים, שכנראה שאפילו הנשים כבר לא באמת חושבות ומעריכות את תרומתן לתהליך הייצור.

 

 תנופת הבנייה בארץ וכיצד ניתן להרוויח מכך?

 כל הסימנים מורים על כך שתנופת הבנייה בישראל בשנתיים האחרונות צפויה להימשך, ועימה גם התיאבון של המשקיעים לנסות להרוויח מהמגמה הזו. בעוד שהשקעה בחברות המבצעות חושפת את המשקיע לסיכונים שאינם קשורים בהכרח בענף,השקעה בספקיות לחברות הבנייה כרוכה בסיכון נמוך יותר.

עידן לוי |  אנליסט קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

6.3.17

 הפוקוס התקשורתי סביב עליית מחירי הדיור מותיר בצל את תנופת הבנייה שחלה בארץ. מסיבוב קצר בערים, לא ניתן שלא להבחין במנופים הממלאים את שמי הארץ בשנים האחרונות. קצב התחלות הבנייה זינק משפל של 30 אלף דירות בשנה באמצע העשור הקודם לקצב שנתי של למעלה מ-50 אלף דירות בשנתיים האחרונות. מחקר אחרון של בנק ישראל מצא כי גם נתון זה מוטה כלפי מטה בשנתיים הראשונות שלאחר פרסומו, כך שככל הנראה קצב התחלות הבנייה בפועל גבוה יותר.

ריבית בנק ישראל הנמצאת בשפל היסטורי משפיעה הן על עלות המשכנתאות והן על התשואה האלטרנטיבית בשוק אגרות החוב. שוק התעסוקה מפגין חוזק עם שיעור השתתפות הולך וגדל ושיעור אבטלה נמוך. בנוסף, ניכרת העלייה בהכנסה הפנויה של משקי הבית. כל הגורמים הללו, בשילוב הצמיחה הכלכלית הגבוהה והסביבה המאקרו כלכלית הטובה בארץ, תומכים בהמשך הביקוש לרכישת דירות.

גורמים נוספים שצפויים לתמוך במגמה זו, הם:  הגידול העקבי באוכלוסייה, אשר מוביל לביקוש דמוגרפי המוערך ב-41 אלף יח"ד מדי שנה, במגזר היהודי בלבד, לפי מחקר של בנק ישראל. גורם נוסף, מחסור דירות מצטבר המוערך בטווח  של כ-100-40 אלף יח"ד (שנבע מקצב בנייה איטי בעשור הקודם).

גורם נוסף הינו מספר הצעדים אותם נקטה הממשלה בשנים האחרונות במטרה להגדיל את היצע הדירות, וביניהם: בנייה יזומה ע"י המדינה במסגרת מכרזי מחיר למשתכן, הסכמי הגג שנחתמו עם רשויות מקומיות לצורך קידום בנייה למגורים בהיקף של 158 אלף דירות בשלושת השנים האחרונות, עלייה משמעותית בהיתרי בנייה, תכנון ושיווק יחידות דיור בשנים האחרונות, חתימת הסכמים לגיוס עובדים זרים לענף הבנייה, מהלך אשר צפוי לשחרר את צוואר הבקבוק בענף ובעיקר ההסכם הצפוי מול סין להגעת 20,000 עובדים. כניסת חברות בנייה זרות לארץ שמחויבות בתנאי המכרז לבנייה שנתית של 7,000-8,000 דירות בכל שנה בשנים הקרובות, ביחד עם המשך שיווק פרויקטים נוספים ותחילת בנייה בפרויקטים של מחיר למשתכן בהם כבר הוגרלו הזכאים, יוצרים קצב בניה מינימלי גבוה לשנים הקרובות שאינו רגיש למחירי הדיור. לכן, קצב התחלות בנייה של 60 אלף יח"ד בשנה נראה כיעד ריאלי לשנים הקרובות.

 מנגד, במידה ותחול ירידת מחירים חדה, צפויה האטה בקצב התחלות הבנייה, כפי שקרה בתחילת העשור הקודם. הגורמים שיכולים להוביל לירידת מחירים, אם כי קשה להעריך את עוצמת השינוי , הינם:

עליית מלאי הדירות החדשות למכירה שעבר את 31,000 דירות לעומת שפל של 15,000 דירות  בתחילת העשור הנוכחי, ירידה מסוימת במספר העסקאות ומכירת הדירות החדשות לעומת שיאי סוף השנה הקודמת, יציאת משקיעים מהשוק עקב הכבדות המיסוי בשנים האחרונות, העלאת מס רכישה, ביטול פטור ממס שבח ומיסוי דירה שלישית.

בחודשים האחרונים מתפרסמים נתונים ע"י משרד האוצר  על קצב ושיעור רכישות  נמוך של משקיעים ואף מעבר לרכישות נטו שליליות.

נוסיף לכך, את הסיכון העיקרי שהינו העלאת ריבית .

לעת עתה, הגורמים התומכים בהמשך תנופת הבנייה אינם צפויים להיעלם. הגדלת ההיצע הינו הפתרון היחיד לבעיית מצוקת הדיור. חשוב לציין, כי עקב התלות הגבוהה והמעורבות הרבה של הממשלה, השינויים בענף הבנייה מתחוללים בצורה איטית מאוד, זאת בשונה מענפים אחרים בהם המגמה יכולה לבצע פניית פרסה במהירות. לכן, גם אם נראה הקפאת מחירים או אפילו שחיקה איטית, התחלות הבנייה לא צפויות להיפגע בצורה משמעותית.

ענף השיפוצים נהנה מגאות בשנים האחרונות, כפי שמשתקף מביצועי החברות בתחום והדיווחים השונים שכן אין נתונים רשמיים אמינים על הענף לאור היקף הכלכלה השחורה בו. עליית שווי הנכסים מגדילה את הכדאיות בשיפוץ הדירה לצורך העלאת שוויה / תקבולי שכר הדירה שהיא מניבה. העלייה בהכנסה הפנויה, ועמה העלייה ברמת החיים, תומכת בגידול הפעילות בענף. הגידול בהיקף העסקאות, בעיקר בדירות יד שנייה, תורם אף הוא, היות ואדם שרוכש דירה חדשה לרוב משפץ אותה טרם כניסתו. בענף השיפוצים, יציאת המשקיעים מהשוק הינה גורם חיובי שכן בעלים של דירה נוטה להשקיע בה יותר מאשר משכירים. הסיכונים בענף זה תלויים יותר במצב המאקרו כלכלי במשק בכלל ובשוק התעסוקה בפרט. 

כיצד ניתן להיחשף להשקעה בחברות הנהנות ממגה זו:

ישנו מתאם גבוה בין הצמיחה בהשקעה הגולמית לבנייה למגורים והגידול בהכנסות של החברות. ניתן להיחשף לענף דרך חברות הקבלן המבצע או דרך חברות המשמשות כספקיות לחברות הבנייה. הסיכון בחברות הקבלן גבוה מדי לטעמינו ומוביל לחשיפה לגורמים נוספים שאינם תלויים במצב הענף.

 חברת אינרום הינה החברה הגדולה והיציבה ביותר בענף, פועלת לכל אורך שרשרת הבנייה דרך פתרונות בנייה בחברת איטונג, מוצרי גמר לבנייה בחברת מיסטר פיקס ומוצרי צבעים בחברת נירלט. הכנסות החברה מחולקות במקורב באופן שווה בין ענף הבנייה לענף השיפוצים. כמחצית מחומרי הגלם שהחברה קונה הינם מיובאים ובעיקר מאירופה ולכן החברה נהנית מייסוף השקל. חברת קליל עוסקת בייצור ושיווק חלונות, דלתות ומערכות מאלומיניום וזכוכית. החברה נהנית ממותג חזק, צאת לצד ירידה במחיר האלומיניום שהינו חומר הגלם העיקרי שלה.

חמת הינה חברה יצרנית, משווקת ומפיצה של מוצרי גמר לבנייה ולשיפוצים כגון ברזים, כלים סניטריים ומוצרי אינסטלציה תחת המותגים חמת, חרסה, ליפסקי. עיקר פעילות החברה הינה בענף השיפוצים. בחודש מאי השנה חיברה החברה את אחד ממפעליה בבאר שבע לצינור הולכת הגז הטבעי,  מה שצפוי לשפר את הרווחיות הגולמית של החברה. חברות אלה נהנות מצמיחה עקבית בשנים האחרות ומניבות תשואת דיבידנד נאה.

ביצועי החברות מ-2012-2016

אינרום

קליל

חמת

צמיחה שנתית ממוצעת במכירות

6%

2%

5%

צמיחה שנתית ממוצעת ברווח התפעולי

16%

8%

5%

תשואת דיבידנד

9.6%

5.7%

6.1%

 

לסיכום, רכישת דירה למגורים דורשת הון גבוה, יוצרת התחייבות גבוהה ארוכת טווח (משכנתא) והתעסקות רבה עבור נכס המניב תשואת שכירות שנתית של 3-4% בממוצע וסיכון לא קטן מירידת ערך וצעדי מיסוי נוספים. מנגד, חברות המספקות חומרים לבנייה, נהנות מתנופת הענף ואינן תלויות באופן ישיר במחירי הדירות. תשואת הדיבידנד של חברות אלה כפולה מהתשואה הנובעת מהשכרת דירה. לכן, לאחר עלייה אגרסיבית במחירי הדיור ומתוך הציפייה להמשך המגמות בענף הבנייה יחס הסיכוי סיכון עדיף לטובת חברות אלה. 

Page 1 of 37  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום