עיתונות מקצועית - אינפיניטי

עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

 ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי לוואלה!NEWS: מי שמטיף לעזיבת איטליה את האיחוד האירופאי, משכנע א את הצרכנים שאם יעזבו את האיחוד, הדברים שמהם הם לא נהנים ייעלמו, אבל שבמקביל האיחוד האירופי יישאר ושהם ימשיכו ליהנות ממחירי מוצרים נמוכים וחופש תנועה בין המדינות. אבל כמו בתורת המשחקים, לכאן מגיעה הבעייה של טווח ראות. 10.12.16

יש לא מעט אנשים שחושבים, או שרוצים לחשוב, שההפסד של ממשלתו של רנצי במשאל העם באיטליה מקרב את איטליה לעזיבת האיחוד. אם זה נכון, זו תהיה דוגמא נוספת להחלטה שנראית הגיונית, בהנחה שכל השאר היה נשאר ללא שינוי, אבל היא בעצם שגויה מאד.

דוגמא פשוטה להחלטה כזאת הוא משחק בתורת המשחקים שבו מבקשים מקבוצה של אנשים לבחור מספר בין 0 ל- 100. כל אחד רושם את המספר שבחר על פתק ומגיש אותו למי שעורך את הניסוי. עורך הניסוי לוקח את כל הפתקים, ומוצא את הסכום הממוצע שנרשם על כל הפתקים. הזוכה הוא מי שרשם את הסכום הקרוב ביותר לחצי מהממוצע. תורת המשחקים חוזה ששחקנים ירשמו במקרה כזה אפס. ההגיון הוא פשוט: אין טעם לרשום 100 בגלל שאם כולם ירשמו 100, ינצח מי שירשום 50. אבל אם כולם ירשמו 50, אין טעם לרשום 50, כי ינצח מי שירשום 25 וכן הלאה, עד המסקנה המתבקשת שאין טעם לרשום מספר גדול מאפס.

כשנותנים לאנשים לשחק את המשחק הזה בחיים האמיתיים, מגלים שרוב האנשים רושמים 50 וחלק קטן רושם 25. העובדה שרק מעט מאד מבינים עד הסוף את ההגיון של המשחק נותנת לשחקנים שמבינים שהאחרים לא יחשבו עד הסוף הזדמנות להרוויח.

במידה רבה, גם מי שמטיף לעזיבת האיחוד באיטליה או בצרפת מנצל את חוסר היכולת של חלקים בציבור להבין עד הסוף את ההשלכות של המהלך. רוב הציבור, גם באיטליה, גם באנגליה וגם בצרפת, נהנה מהיתרונות של האיחוד האירופאי. הוא נהנה לטייל באירופה בלי להציג דרכון, לעבוד בכל מדינה שירצה, לרכוש מוצרים אירופאים במחירים שבהם צרכנים ישראלים יכולים רק לקנא ומכך שקבוצת הכדורגל שלו יכולה להביא זרים אירופאיים ללא הגבלה.

מצד שני, הוא פחות נהנה מדברים אחרים. הוא פחות נהנה מכך שהמדינה שלו משלמת מסים לאיחוד האירופאי, למרות שהוא נהנה כאשר המסים הללו מסבסדים את המזון שהוא אוכל ואת היין שהוא שותה. הוא לא נהנה מכך שעובדים זרים תופסים את מקומות העבודה שאותם איישו בעבר עובדים מקומיים, למרות שהוא נהנה שהמחירים שהוא משלם עבור אותם מוצרים ירדו משמעותית. הוא לא נהנה מהעובדה שפליטים מגיעים לאירופה והאיחוד אינו מצליח לטפל בבעיה, למרות שלא האיחוד יצר אותה, וספק אם צרפת או איטליה יטפלו בה טוב יותר בכוחות עצמן.

מי שמטיף לעזיבת אירופה, משכנע את הצרכנים שאם יעזבו את האיחוד, הדברים שמהם הבוחרים לא נהנים יעלמו, אבל שבמקביל, האיחוד האירופאי ישאר. לכן, טוען מי שטוען שכדאי לצאת מהאיחוד, שום דבר לא ישתנה גם אם עוד מדינה או שתיים תצאנה מהאיחוד, מכיוון שלאיחוד יהיה עניין לשמור על יחסים טובים עם מדינות באירופה גם אחרי שהן יעזבו, אז גם מדינה שתעזוב תהנה בעצם מאותם תנאים, אבל בלי החובות.

אבל כאן מגיעה הבעיה של טווח הראות: הפרישה של אנגליה תהווה מכה עבור האיחוד, אבל אנגליה הצטרפה מאוחר, ומעולם לא לקחה חלק מלא באיחוד. צרפת ואיטליה היו שם מההתחלה, ובלעדיהן, אירופה כבר לא מאוחדת. כך שבלעדיהן, בעצם, זה כבר סוף האיחוד. מכיוון שכך, אם מדינה כמו צרפת או איטליה תצאנה מהאיחוד, כולם יפגעו בצורה משמעותית, כי ההסדרים הקיימים כבר לא יחזיקו, ועד שיהיו הסדרים חדשים יקח זמן.

לכן, יש מקום להאמין שהפוליטיקאים גם בצרפת ואיטליה ימנעו מעזיבה של האיחוד. אבל כמו השחקנים שלא מבינים שלפני שהם מחליטים על הסכום שהם בוחרים, צריך לחשוב כמה צעדים קדימה,  בהחלט יש חשש שהמצביעים יצביעו למי שמבטיח שלחשוב על צעד אחד זה יותר ממספיק.

 

 

 

  מס העניים של כחלון - מאמר בנושא העלאת המיסוי על הגרלות - מאת ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי ומרצה במכללה האקדמית נתניה, 8.12.16 >> 

אם שר האוצר יצליח להעביר את העלאת המס על זכיות בהימורים, זאת תהיה גזילה, ולשיטתו של משרד האוצר, זאת תהיה גזילה מהחלשים ביותר. כדי להבין מדוע זאת תהיה גזילה, צריך להבין שמשרד האוצר מתכוון לבצע שני צעדים. ראשית, אם קודם לכן היה פטור מתשלום מסים על פרסים עד גובה של 50,000, כעת יגבה מס על פרסים שגדולים מ- 5,000 ש"ח. שנית, המס על פרסים יגדל משלושים אחוזים לשלושים וחמישה אחוזים.

אם כן, התוכנית של משרד האוצר היא למסות את המהמרים פעמיים, שכן גם בלי שיוטל מס על פרסים מהימורים, ההימורים הנהוגים במדינת ישראל הם מס. מדינת ישראל העניקה למפעל הפיס ולמועצה להסדר ההימורים בספורט (טוטו) מונופול על משחקי הימורים, וזה מאפשר להם לקיים הגרלות שבהן חוזרים למהמרים לכל היותר רק כ- 60% מהכספים שהמהמרים משקיעים. כלומר, גם בלי מסים, המדינה לוקחת מהמהמרים כארבעים אחוזים מהכסף שהם השקיעו.

כעת, היא רוצה לקחת מהמהמרים עוד 35% מהכספים בהם הם זוכים , כך שבחישוב פשוט, המהמרים ישארו רק עם כ- 40% מהכספים שהם השקיעו. ומעבר לכך: אם המדינה רוצה למסות את ההימורים, צריך לקבוע האם זכייה בהימורים היא חלק מההכנסה השוטפת של האדם או שהיא רווח הון.

אם מדובר ברווח הון, אז מיסוי הוגן צריך לקחת בחשבון גם את העלויות של המהמר. בשוק ההון מי שקונה מניה שהשווי שלה ירד, מקבל מהמדינה פטור ממס בגלל ההפסד שנגרם לו. באותה מידה, אם המדינה רוצה לגבות מס הוגן על הימורים, היא צריכה לנקות מהרווחים את כל הסכומים שהמהמר השקיע עד שהוא זכה. אבל כנראה שמשרד האוצר יודע שאם הוא יצטרך לקזז הפסדים לפני שהוא גובה מסים, אז המס שיגבה יהיה קרוב לאפס, מכיוון שרוב המהמרים מפסידים הרבה יותר מכפי שהם זוכים.

לעומת זאת, אם מדובר בהכנסה שוטפת, אז את המס צריך לקבוע ביחס להכנסות של האנשים. אבל לפי משרד האוצר, רוב המהמרים הם אנשים מהמעמד הנמוך יחסית, ולכן, אם משרד האוצר צודק, ההכנסות של רובם לא מגיעות אל סף המס, אפילו אם כוללים בהכנסות שלהם זכיות חד פעמיות בסכומים קטנים. כך שאם משרד האוצר יתעקש לגבות מס של שלושים וחמישה אחוזים על פרסים קטנים, הוא ידרוש מאנשים שמרוויחים שכר מינימום לשלם מס שולי שמשלמים אנשים שמרוויחים למעלה מ-40,000 בחודש.

כך שאיך שלא מתבוננים על אופני המיסוי, הם אינם הגונים. התירוץ של משרד האוצר הוא שהמטרה של המס היא להבהיר לאנשים שלא כדאי להמר, על ידי כך שיבהירו להם שגם אם הם יזכו, לא ישאר להם כמעט כלום. אבל מכיוון שבפרסומות ימשיכו למכור שהפרס הראשון הוא בסכומים גדולים ואת המס יציינו רק באותיות הקטנות, מי שיבינו שלא כדאי להמר הם בעיקר אנשים בעלי השכלה גבוהה יחסית. כך שמי שימשיכו להמר, וימשיכו גם להפסיד וגם לשלם מסים, הם בעלי ההכנסות הנמוכות ביותר.

 ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי לוואלה, 5.12.16: הצמיחה של המשק תלויה רק בכם: החובות של משקי הבית ממשיכים לעלות במהירות-כי כולם רוצים לצרוך כמו כולם: התוצאה: המשק ממשיך לצמוח אבל מתרבות של חיסכון, אימצנו תרבות שבה חיים מהלוואות. 



 טראמפ עושה טוב לדיבידנדים: אלה המניות שצפויות להרוויח. הבטחותיו של נשיא ארה"ב הנכנס בתחום הורדת מיסי החברות והדה-רגולציה הן חדשות טובות עבור שוק המניות בכלל, ובמיוחד עבור חברות המחלקות דיבידנד-שיוכל לגדול בעקבות הגדלת הרווחיות. חן יחצק, אנליסטית באינפיניטי לגלובס 28.11.2016 

בסביבת הריבית הנמוכה הנהוגה בעולם, תכניות חיסכון ופיקדונות בבנקים מניבים תשואה נמוכה ולעיתים אפילו לא שומרים על ערכו הריאלי של הכסף, ולכן הופכים לפחות אטרקטיביים. בחיפוש אחר תשואה, משקיעים מגדילים את החשיפה לאג"ח קונצרני בדירוג נמוך שמעלה את רמת הסיכון שלהם בתיק ההשקעות לחדלות פירעון של החברות. בנוסף, כאשר אין אלטרנטיבת השקעה ראויה לכסף, משקיעים בוחרים למנף את כספם לצורך רכישת דירה נוספת על מנת לקבל השלמת הכנסה. אלטרנטיבה זו כרוכה בסיכון ריבית. כשהריבית תחל לעלות, קיים חשש לירידה של מחירי הדירות.

מניות הדיבידנד נתפסות כחלופה איכותית להשקעה כאפיק המניב הכנסה שוטפת. רמת הסיכון זהה לזו של מניות. חברות בעלות היסטוריה ארוכה של חלוקת דיבידנד מאופיינות בד"כ בפעילות יציבה, רווחית ותזרים מזומנים קבוע. מניות הדיבידנד עדיפות להשקעה לטווח ארוך ויוצרות תזרימי מזומנים חופשיים עקביים גם בתקופה של תנודתיות בשווקים וירידת מחירים במניות.

בחירת דונלד טראמפ לנשיאות בארה"ב השפיעה לטובה על מניות הדיבידנד בארה"ב. הבטחותיו העיקריות במישור הכלכלי היו הורדת מיסי חברות ודה-רגולציה, שני שינויים חיוביים עבור שוק מניות. טראמפ מעוניין להוריד את מס החברות משיעור ממוצע של 35% ל-15% במטרה להחזיר את החברות האמריקאיות לארה"ב. מדיניותו של טראמפ הינה שלילית בעיקר עבור שוק האג''ח, בשל העובדה שמדיניות זו משקפת עלייה ניכרת בגירעון הפיסקאלי וחוב/תוצר בארה''ב. התוכניות של טראמפ בהורדת המיסים של חברות והטלת מיסי ייבוא גבוהים, צפויה לתרום  להגדלת הצריכה המקומית ובכך לשפר את מחזור המכירות והרווחיות של חברות. הגדלת הרווחיות של חברות בארה"ב צפויה לאפשר לחברות להגדיל את סכום הרווחים המחולקים (דיבידנד).

לאור הנתונים הכלכליים המשתפרים בארה"ב: שוק עבודה חזק, אינפלציה ברמה הגבוהה ביותר מתחילת השנה (1.6% במונחים שנתיים באוקטובר), נגידת הבנק המרכזי צפויה להעלות את הריבית, וכתוצאה מכך האטרקטיביות של מניות תגדל לעומת אגרות חוב.

ההסתברות להעלאת ריבית בארה"ב בדצמבר גבוהה ועומדת כעת על 98% ( לפי חישובי בלומברג בהתבסס על חוזים עתידיים), אך קצב ההעלאות לאחר מכן צפוי להיות איטי. הריבית עדיין תישאר נמוכה ועלות המימון של החברות תישאר אטרקטיבית מרמת הריביות שהייתה נהוגה לפני המשבר הפיננסי של 2008.  העלאת ריבית מאותתת כי מצב המשק חזק, הצמיחה איתנה, ולכן ככל הנראה שוק המניות ימשיך לעלות.

החל מיוני 2004, נגיד הפד החל במדיניות מוניטארית מצמצמת, והעלה את הריבית בהדרגתיות מ-1% ל-5.25% ביוני 2006. בתקופה זו, התשואה של אג''ח ממשלת ארה"ב ל-10 שנים רשמה עליית תשואות קלה מרמה של 4.6% ל-5.1%, כך שנרשם הפסד הון למשקיעים. לעומת זאת, מדד ה- S&P 500  רשם באותה תקופה עלייה של כ- 13% ומדד ה- S&P 500 Dividend Aristocrats עלה בכ- 21%. דוגמא נוספת לכך, מאוגוסט 2007, הריבית בארה"ב החלה לרדת מרמה של 5.25% ל-0.25% בסוף שנת 2008. באותה תקופה, מדד ה- 500 P&S  רשם ירידה של כ-39% ומדד ה- S&P 500 Dividend Aristocrats ירד בכ- 25%. התשואות של אג"ח 10 שנים בארה"ב ירדו מ-4.5% ל-2.2% ונרשמו רווחי הון למשקיעים. ניתן להסיק מהאמור כי שוק המניות מגיב בעליית שערים  לעליית ריבית מתונה ובירידות שערים לירידת ריבית (בהשפעת הנתונים הכלכליים), כך שיתכן ונחווה מצב דומה כבר בשנה הבאה. 

תיק המורכב ממניות של חברות גדולות בסקטורים השונים המחלקות דיבידנד, מאפשר לקבל הכנסה פסיבית לאורך זמן בסיכון יחסית סביר. חברות המחלקות דיבידנד בעקביות לאורך שנים, הן בדרך כלל חברות איכותיות, רווחיות, ובעלות מינוף יחסי נמוך. החיסרון של השקעה במניות דיבידנדים הוא מבחינת מיסוי. בעוד שהמס על רווחי הון משולם רק לאחר מימוש ההשקעה,  המס על דיבידנד במזומן מנוכה מיד עם קבלתו.

בשוק האמריקאי ישנן מאות חברות שבכל שנה מחלקות דיבידנד שגדול יותר במונחים אבסולוטיים משנה קודמת, גם בתקופות של משברים פיננסים (כמו משבר 2008). ג'ונסון וג'ונסון היא אחת מחברות התרופות והאספקה הרפואית הגדולות בעולם. החברה מורכבת משלוש חטיבות עיקריות: תרופות, מכשור רפואי ומוצרי צריכה. החברה נהנית מבסיס הכנסות מגוון ובמעמד מוביל במגזרי המכשור רפואי והתרופות. החברה מחלקת דיבידנד קבוע וצומח בקצב של כ-6.5% לשנה. תשואת הדיבידנד שלה עומדת כיום על 2.74%. מניית החברה נסחרת לפי מכפיל רווח נוכחי של 18.7.

למעוניינים בחשיפה למניות דיבידנד עם פיזור גבוהה יותר, ניתן לעשות זאת באמצעות חשיפה למדד: S&P 500 Dividend Aristocrats.  המדד העוקב אחר המניות הגדולות הנכללות במדד S&P 500 שנוקטות במדיניות היוצרת הגדלת גובה הדיבידנד למניה מדי שנה, לפחות במהלך 25 השנים האחרונות. משקלה של כל מניה שווה והמשקל היחסי של כל סקטור מוגבל עד 30% ממשקל המדד. סטיית התקן של המדד בעשר שנים האחרונות הינה 13.8%, לעומת מדד S&P 500 שסטיית התקן שלו עומדת על 14.9% באותה תקופה, כך שהוא יותר תנודתי. 


 מחקר-אי השוויון בארץ עמוק וקבוע בעלי ההכנסות הנמוכות פסימיים יחסית למערב. מהמחקר של ד"ר אביחי שניר מאינפיניטי-שניתח הוצאה לצריכה, עולה גם כי האי-שוויון בהכנסות בישראל הצטמצם בשנים האחרונות, 27.11.2016

 


  על פי הכלכלנים של בית ההשקעות אינפיניטי, טראמפ צפוי להוביל מדיניות כלכלית שתחזק את הדולר ותוריד את האטרקטיביות של המטבעות במדינות במפותחות והמתפתחות גם ביחד. גל ראלי, כלכלן באינפיניטי לכלכליסט, 27.11.16

כמעט שנה וחצי מאז שהבנק המרכזי של סין ביצע פיחות חד וליברליזציה חלקית ביואן הסיני, מהלך שהכניס את השווקים לסחרור פיננסי והגביר את החששות למלחמת מטבעות מחודשת, נראה שהפעם הסינים לא צריכים לעשות דבר, מלבד "לשבת בשקט", ולתת לנשיא הנבחר של ארה"ב דונלד טראמפ לעשות את העבודה.

הנשיא החדש והלא שגרתי מגיע עם אג'נדה מאוד ברורה: צמצום ההגירה, נגד הסכמי סחר בינ"ל  ובעד תוכנית גָ'מְבּוֹ כלכלית רחבה מאוד אשר לפי הערכות תגדיל את החוב הלאומי של ארה"ב בעוד 5.3 טריליון דולר, ויש לה כבר מחיר נקוב בזירת המט"ח, הדולר נסחר מעל 100 נק' מול סל המטבעות המצרפי ברמה הגבוהה ביותר מאז 2003, שע"ח דולר/יין יפני נסחר ב-110.35, הרמה הנמוכה ביותר מאז 1988 והיורו/דולר רשם את מהלך הירידות הארוך ביותר מאז החל להיסחר.

כלכלה פוליטית בגוש האירו

 

הלחצים האינפלציוניים בארה"ב צפויים להתגבר ולהפחית את האטרקטיביות של חלק מהמטבעות  של המדינות המפותחות בדגש על אירופה. בנוסף, סדר יום פוליטי עמוס באירופה צפוי להעיב על  מטבע האירו:

 

 

ביום ראשון הארבעה בדצמבר 2016 יתנהל משאל העם באיטליה בנושא הרפורמה החוקתית, לרבות נושא סמכויות ראש ממשלת איטליה מתאו רנצי. על פי סקרים מקדמיים צפוי במשאל זה קרב צמוד בין המתנגדים לתומכים בו, עד כדי כך שרנצי רמז כי במידה ותוצאות משאל העם יהיו נגד הרפורמה, הוא יתפטר, דבר שעלול להשפיע על שוק הבנקאות באיטליה וכתוצאה מכך להכביד עוד יותר על המטבע האירופאי.

 

בנוסף מדינות מרכזיות בגוש האירו הולכות השנה לשנת בחירות, ביניהן גרמניה.  אמש הודיעה  קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל כי בכוונתה להתמודד על התפקיד בפעם הרביעית, למרות המפלה שמפלגתה חוותה בבחירות האזוריות בגרמניה.

אירועים פוליטיים-כלכליים בעתיד הקרוב באירופה:

מדינה

תאריך

אירוע

איטליה

04 בדצמבר 2016

משאל עם בנושא: רפורמה חוקתית

יוון

31 לדצמבר 2016

החלטה של הבנק העולמי על המשך לסיוע הפיננסי ליוון

גרמניה

פברואר 2017

בחירות לנשיאות גרמניה

הולנד

מרץ 2017 

בחירות לפרלמנט

צרפת

אפריל 2017

בחירות לנשיאות צרפת

ההשלכות האפשריות של מהלכים ואירועים בגוש האירו ובארה"ב צפויים להמשיך את מגמת ההיחלשות במטבע האירופאי, הן כתוצאה מהתחזקות הדולר והן כתוצאה מעליית אי הוודאות לגביי שלמות גוש האירו.

שקל איתן

השקל אמור לשמור על כוחו מכיוון שבישראל שוררים תנאי מאקרו טובים יותר מרוב המדינות המפותחות בעולם: אבטלה נמוכה, זרם גז שיקטין משמעותית את יבוא הדלקים,  מאזן תשלומים חיובי, גירעון ממשלתי נמוך ועודף נכסים על התחייבות ברמה המשקית.

עם זאת, ייתכן והדולר ילך וירחיב את פער הריביות מהמטבעות המרכזיים בעולם, ולכן צפוי להמשיך ולהתחזק. השפעה זו יכולה להחליש את השקל מעט מול הדולר בעקבות פערי ריביות גבוהים יותר, אך מצד שני תחזק אותו מול סל המטבעות הכללי בדגש על היין, האירו, והליש"ט.

במידה ויתפתח תרחיש של עליית ריבית חדה יותר מהצפוי בארה"ב אנו עלולים להיגרר לעליית ריביות  גם בישראל ובשווקים נוספים בעולם בסופו של דבר.

לסיכום, כפי הנראה אנו עומדים לפני שינויים אסטרטגיים ארוכי טווח בשוק המטבעות העולמי, השקעה מאסיבית בתשתיות, הפחתת מס אגרסיבית, פתיחת הסכמי סחר. הגבלה של ההגירה אמורה לייצר צמיחה גבוהה יותר  בארה"ב ובאופן שונה ממה שחווינו בשנים האחרונות שלאחר משבר הנדל"ן בארה"ב. התוצאה של מהלכים אלו עלולה לגרום ללחצים אינפלציוניים לאחר שנים של אינפלציה אפסית (עקב עליית מחירי סחורות, עליית שכר וצמיחה חזקה יותר) שתגרום לייקור מחיר הכסף והעלאה מהירה יותר של הריביות בעולם המפותח וכמובן שקודם כל בארה"ב עצמה, גם שוק האג"ח אמור לחוות עליה של עקומי התשואות לרמה גבוהה יותר מהרמות הנמוכות של השנים האחרונות, המטבע האמריקאי אמור להתחזק מול סל המטבעות (מפותחים/מתפתחים).

 ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי לוואלה 18.11.201: להפוך את מקצוע ההוראה לאטרקטיבי ולשפר את איכות המורים- אלה היו המטרות המוצהרות של רפורצת אופק חדשץ שבע שנים אחרי, בדקנו את הצד של המספרים...": 

רפורמת "אופק חדש" היתה אמורה להביא לשינוי משמעותי במערכת החינוך. המטרה המוצהרת היתה להפוך את ההוראה למקצוע אטרקטיבי כדי לשפר את איכות המורים. אחרי שבע שנים, אפשר להתחיל לבדוק עד כמה הרפורמה הצליחה להגשים את היעדים שלה.

כדי להשיג את המטרה, רפורמת "אופק חדש" התבססה על מספר כלים. ראשית, על העלאת שכר המורים. שנית, על העברת יותר כוח וסמכויות למנהלים, כדי שלמנהלי בתי הספר יהיה תמריץ לנהל את בית הספר בצורה החסכונית ביותר ולמשוך את המורים הטובים ביותר.

לגבי העלייה בשכר, אפשר לראות בתרשים הבא שהמטרה הושגה רק בחלקה: השכר של המורים אומנם עלה, אבל בעיקר עלה השכר של המורים הוותיקים יחסית. מורים עם וותק של 4-5 שנים, עדיין מקבלים שכר של כ- 6,000 ש"ח בחודש. כלומר מורה חדש עם תואר ראשון, אחרי סטאג' ועם כמה שנים וותק, עדיין מקבל פחות מהשכר החציוני במשק, שהוא כ- 6,700 ש"ח.

מעבר לכך, כשהמורה החדש מחפש איזה שכר מחכה לו באופק, הוא מוצא שגם השכר של מורה וותיק אינו מאד גבוה. השכר הממוצע של מורים ותיקים עומד על פחות מ- 15,000 ש"ח בחודש. כלומר המורה החדש מבין שגם אחרי 20-30 שנות וותק, השכר שירוויח עדיין לא יהיה גבוה מאד. מעבר לכך, השחיקה של מורים היא גבוהה. למעלה מחמישים אחוזים מהמורים עוזבים בתוך פחות מעשרים שנים. לכן, הסיכוי של מורה להגיע למשכורות הגבוהות הוא נמוך יחסית. ברוב המקרים, המורה יסיים את דרכו במערכת עם שחיקה משמעותית ומבלי לקבל שכר גבוה יחסית.

בנוסף, המורים הוותיקים שמקבלים שכר גבוה יחסית מקבלים זאת כתוצאה מתנאים שהרוויחו לפני שנכנסה התכנית "אופק חדש". בעקבות "אופק חדש", למורים חדשים קשה יותר לקבל קידום ולצבור וותק. כדי להתקדם, מורה חדש צריך לא רק להשאר במערכת, הוא גם צריך להשאר באותו בית ספר, שכן כדי לקבל קידום הוא צריך לקבל המלצות של מנהל ביה"ס.

אבל למנהלים אין עניין מיוחד להשאיר אצלם מורים, כי כשמורה צובר וותק, הוא מקבל שכר גבוה יותר ולכן ההוצאות של בית ספר גדלות. התוצאה היא שכחמישית מהמורים הצעירים עוברים מבית ספר אחד למשנהו בכל שנה, וחלקם הגדול עובר מספר בתי ספר בשנים הראשונות שלהם. לכן, עד שמורה צעיר מתחיל להתקדם, כבר עבר זמן לא קצר.

התוצאה היא שאם הרפורמה של אופק חדש היתה אמורה להעלות את איכות המורים, היא כנראה לא עושה זאת.

התרשים הבא מתאר את הציון הפסיכומטרי הממוצע של סטודנטים במכללות להוראה. מ- 2005 ל- 2015, הציון הממוצע ירד מ- 510 ל- 494. כדי להבין את המשמעות, צריך להבין שהמבחן הפסיכומטרי בנוי כך שציון של 500 הוא הציון של אדם בעל יכולת לימודית ממוצעת. כלומר, הציון שמקבל מועמד ממוצע להוראה ב- 2015, הוא נמוך יותר מהציון שאמור לקבל אדם עם יכולת בינונית שנגש למבחן אחרי שקרא את ספרי ההכנה ומבלי שלקח קורסי הכנה.

אם זה לא מספיק, הנתונים מלמדים ששיעור העזיבה נמצא בעלייה. מספר המורים החדשים שעוזבים את מערכת החינוך עלה מכשש מאות ב- 2006 לכ- 1,400 ב- 2013, והמספרים ממשיכים לעלות. בנוסף, אלו שעוזבים הם בדרך כלל בעלי הציונים הפסיכומטריים הגבוהים יותר. כך שלא רק שמערכת החינוך ותוכנית אופק חדש מעודדת הגעה של מורים בינוניים: היא גם מעודדת את הטובים יותר לעזוב.

  רפי כהן, אנליסט - נייר עמדה, 14.11.2016:

הדהירה בביקוש לכלי רכב ממשיכה לשבור שיאים, ויחד איתה חגיגת ההלוואות שמוענקות לרכישת מכוניות. מה שיקבע אם החגיגה הזו תימשך גם בשנה הבאה הוא ההתרשמות של בנק ישראל מרמת הסיכון של ההלוואות הללו. 

 

שוק הרכב הישראלי ממשיך לדהור קדימה, בשנת 2016 נשבר שיא במסירות רכב בישראל. בעשור האחרון נשבר שיא זה בכל שנה מלבד שנים 2009,2008 ו- 2012. מסירות רכבים בשנת 2006 הסתכמו ב- 148,808 כאשר 10 שנים לאחר מכן צמחו מסירות רכבים ב- 64% והסתכמו עד סוף חודש ספטמבר 2016 ב- 245,131.

מלבד הגידול הטבעי באוכלוסייה ובשוק העבודה, העלייה בביקוש גבוהה מהצפוי. מחירי הרכבים בישראל גבוהים מאוד ביחס לעולם המערבי בגלל מס הקנייה העומד על 83% (מלבד המיסוי הירוק), מכס ומע"מ שמצטברים עד לרמת מס של בין 113% ל- 128%. לשם השוואה, המיסים ברוב מדינות אירופה מסתכמת בגובה המע"מ בלבד, ובמדינות המחמירות, המס מגיע עד שיעור של 30%.

למעשה, הגידול במכירות רכבים השנה מוביל את הצריכה הפרטית לצמיחה בגובה של 10% ביחס לשנה שעברה. בזמן שהריבית במשק אפסית במשך תקופה כה ארוכה, מסתמן כי בנק ישראל מצליח בצעדיו להגדיל את הצריכה הפרטית למרות שהמטרה של מהלך זה להגדיל את האינפלציה עדיין לא הניבה פירות, והאינפלציה עדיין אפסית מתחילת השנה.

מי המרוויחות מהצמיחה בשוק הרכב?

כשהמכירות בשיא ובצמיחה מתמדת מדי שנה, יבואניות הרכב נהנות מהגאות ומגדילות את צינורות ההפצה דרך חברות הליסינג שמשווקות רכב יד שניה עם 0 ק"מ, הגישה הנוחה של חברות הליסינג אל הצרכן הפרטי והיכולת להתחייב לכמות גבוהה של הזמנות משחררת לחץ מהיבואן ומנגישה אותו למספר רב יותר של לקוחות בו בזמן שמכירות חברות הליסינג לא מהווה תחרות אמיתית, אלא לקוח נוסף שממנו אחוז הרווח אמנם נמוך יותר בכמות גדולה.

מיותר לציין כי חברות הליסינג נהנות מעמלת תיווך נדיבה ושיעורי רווח גולמי גבוהים, כך למשל שיעור הרווח הגולמי של חברת אלדן במחצית הראשונה של השנה הסתכם ב- 17.1% . אמנם מדובר בקיטון של 2.4% בהשוואה למחצית המקבילה, אך ניתן לייחס ירידה זו לפעילות ההשכרה, החברה מדווחת על ירידה בצי הכולל להשכרה וגידול ב- 8% בכמות הרכבים הנמכרים ביחס לתקופה המקבילה אשתקד.

אלבר מדווחת על גידול בהכנסות מפעילות מכירת רכב שהסתכמו ב- 430 מיליון ₪ ושיקפו שיעור רווח גולמי של 11% בהשוואה להכנסות בגובה 312 מיליון ₪ ושיעור רווח של 9.1% בתקופה המקבילה אשתקד.

מרבית החברות בתחום מעדיפות לגייס אג"ח בלבד מאשר להנפיק את מניותיהן לציבור, כך למשל בקטגוריית יבואניות הרכב , מבין עשר הגדולות, רק דלק רכב וקרסו מוטורס הנפיקו מניותיהן לציבור, האחרונה יוצאת להנפקת סדרת אג"ח חדשה. מבין 10 חברות הליסינג הגדולות אף חברה לא הנפיקה מניות ו-4 חברות הנפיקו אג"ח: שלמה, אלבר, אלדן ואוויס. חברות הליסינג שמספקות תנאי מימון נוחים שיכולים להגיע במקרים מסוימים עד ל- 100% מימון מנצלות את הריבית הנמוכה בשוק האג"ח ואת האפשרות לתת הלוואות בשיעור גבוה ללקוחות תוך שיעבוד הרכבים, הליך אשר מגדיל את כדאיות החברות לגייס ולמחזר חוב ומוריד את הכדאיות להנפיק מניות בתקופה זאת.

סקטור נוסף שנהנה מהגידול בשוק הרכב הוא סקטור הבנקים שעל פי הערכות מספק היקף אשראי של קרוב ל- 100 מיליון ₪ בחודש עם ממוצע משוקלל של 70,000 ₪ לכלי רכב, כולל רכבים משומשים. סך השעבודים למערכת הבנקאית מוערכים בקרוב ל- 130 אלף כלי רכב, זאת מלבד החשיפה של גופים חוץ בנקאים וחברות הליסינג.

הזינוק החד בייבוא המכוניות מתחילת שנה הגדיל את עודף גביית האוצר מתחילת השנה ועד אוגוסט ב- 4.6 מיליארד ₪. עם עודף גבייה כה גבוה, מקור חשוב של 13% מהכנסות המדינה ו- 3.3% מהתמ"ג הוא סקטור שקשה למדינה להתנהל נגדו ולתרום להפחתת המיסוי בו, כגון: מס הבלו שמשפיע על מחיר הדלק שהוא אמנם מס עקיף אך הפחתה במס זה תגדיל את הכדאיות בנסיעה ברכב פרטי ותגדיל  ביקוש נוסף לרכישת רכבים בקרב משתמשי התחבורה הציבורית. ולכן גם בשוק הרכב כמו בשוק הנדל"ן קופת המדינה אשר נהנית מהכנסות ישירות ועקיפות מכלי רכב שצפויים להסתכם השנה ב- 40 מיליארד ₪  ללא אינטרס מהותי לשינוי המצב הקיים.

כך נותרנו עם הגורם היחידי שיוכל להשפיע באופן מהותי על שוק הרכב, והוא בנק ישראל.

לבנק ישראל יש השפעה גדולה על מתן אשראי לרכבים. אם הבנק ימשיך לראות את מתן האשראי כסביר, כלומר, בעל סיכון סביר למלווים (בנקים, חברות ליסינג וגורמים חוץ בנקאיים), יתכן וחגיגת רכישת הרכבים תימשך גם בשנה הבאה. אם יוחלט שהיקף ההלוואות ברמת סיכון גבוהה יותר ממה שמנתחים המלווים, ייתכן והבנק יטיל הגבלות ושינוי בנהלי מתן ההלוואות, דבר שיכול לטלטל את שוק הרכב ולגרום לירידה בביקושים ולהתקררות השוק.

 

 


  10.11.16, ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי: "כאשר בודקים את ציוני הסטודנטים מגלים תופעה מעניינת: ככל שיורד הביקוש למקצוע מסויים כך עולה רמת הציונים של הלומדים בו. למה זה קורה ובאיזה מקצועות הציונים לא עולים? 

מרצים מתלוננים בדרך כלל על כך שהתלמידים של היום פחות טובים מהתלמידים של פעם. לכל מרצה שיוצא לי לדבר אתו, יש בדרך כלל מה לומר על יכולות ההבעה, הכתיבה, והריכוז של הסטודנטים בעידן הפוקימונים. דרך אחת לבחון האם יש בטענות האלו אמת, או שהן בגדר האשמות שווא, היא לבחון מה קרה לציונים לאורך השנים.

הגרף למטה מראה את הציונים הממוצעים במקצועות שונים של סטודנטים שסיימו את לימודיהם באוניברסיטאות ב- 2007/8 לעומת אלו שסיימו את לימודיהם ב- 2014/15. מהגרף ניתן לראות כי כמעט בכל המקצועות, חלה עלייה משמעותית בציונים של הבוגרים.

דבר מעניין נוסף הוא שהמקצועות הכמעט יחידים שבהם אין עליה בציונים, הם דווקא אלו שאליהם מגיעים הסטודנטים הטובים ביותר: ארכיטקטורה, הנדסת מערכות והנדסת תעשייה. גם במדעי המחשב הציונים כמעט ולא עלו. לעומת זאת, במקצועות כמו: חינוך, פילוסופיה והשפה האנגלית, הציונים עלו בצורה משמעותית.

העלייה בציונים במקצועות כמו פילוסופיה, מדעי המדינה, השפה האנגלית וכלכלה היא מפתיעה במיוחד מכיוון שהירידה בהרשמה לחוגים הללו הובילה את האוניברסיטאות להוריד את רף הקבלה. יש לפחות אוניברסיטה אחת בארץ שעליה נאמר שהדרישה היחידה כדי להרשם אליה ללימודי כלכלה היא תעודת זהות בתוקף. כך שמצד אחד, הרמה הנדרשת מהסטודנטים כדי להרשם לחוג יורדת, ומצד שני, הציונים עולים.

ההסבר, לפחות בחלקו, ניתן בתרשים הבא. התרשים מראה את הקשר בין השינויים בהרשמה בין 2007/8 ל- 2014/15 באחוזים לבין השינוי בציונים. הקו שעובר בתרשים מראה שככל שההרשמה לחוג יורדת, הציונים עולים. למעשה, על כל אחוז ירידה בהרשמה, הציונים עולים בכשתי עשיריות האחוז. עבור תלמידי משפטים, למשל, ירידה של 35% בהרשמה לאוניברסיטאות בין 2007/8 ל- 2014/15 הובילה לעלייה בציון הממוצע מ- 83 ל- 85.1. 

ההוכחה לכך שהעלייה בציונים של תלמידי משפטים לא אומרת שהתלמידים השתפרו היא שב- 2007/8 אחוז בוגרי האוניברסיטאות שעברו את בחינות הלשכה לא עלה, אולי אפילו ירד. זה נכון כנראה גם לשאר המקצועות.

למעשה, הקשר השלילי בין ההרשמה לציונים, מלמד כי המחלקות שנאבקות לגייס סטודנטים, מנסות ככל הנראה לשמור את הסטודנטים מרוצים. הדרך הקלה לעשות זאת, היא לדאוג שהסטודנטים יהיו מרוצים מהציון. לכן ככל שההרשמה ירדה יותר, כך הציונים עלו יותר. המקצועות היחידים שבהם המרצים מרשים לעצמם להקשות על הסטודנטים, או לפחות שומרים על רמה קבועה, הם במחלקות שבהן השינויים בהרשמה הם קטנים. במדעי המחשב, מערכות מידע והנדסת תעשייה וניהול, המרצים יודעים שגם אם הסטודנטים ידעו שהלימודים קשים, הם ימשיכו להגיע. בפילוסופיה כללית ובסטטיסטיקה, כנראה שהמרצים הבינו שבלי שהציונים יעלו, גם התלמידים שיש להם לא ישארו.

מה שאומר שהתחרות מול המכללות, אומנם העלתה באופן משמעותי את האוכלוסיה שמקבלת תעודות. אבל, לפחות בחלק מהמקרים יש לה גם את המחיר שהאוניברסיטאות בוחרות להוריד רמה כדי לשמור את המחלקות מלאות. אבל האמת, שהתוצאה הזאת אינה חדשה. אחד מחוקי מרפי, זה המכונה "אופציית אוזיאן" קובע כי "איננו יכולים לחלק מוחות, אבל אנחנו יכולים לתת דיפלומות." המציאות מוכיחה שמרפי צדק.


מדד הנדל"ן של השמאי הממשלתי פגע בתוכניות של האוצר- ד"ר אביחי שניר שניר לוואלה, 2.11.16 

אם רוצים להבין למה שר האוצר ביטל את פרסום מדד מחירי הדירות של השמאי הממשלתי, צריך להבין משהו על איך בכלל בונים מדד למחירי דירות. הבעיה עם מדד למחירי דירות היא שדירות, בניגוד לבקבוקי קוקה-קולה, למשל, הם לא מוצר אחיד. לכן כאשר רואים שהיה שינוי במחירים בין חודש אחד למשנהו במחירי דירות שנמכרו במקום מסוים, לא ברור האם זה בגלל שהמחירים השתנו, או בגלל שהדירות שנמכרו השתנו.

לדוגמא, נניח מצב שבו בחודש מסוים נמכרו רק דירות ארבעה חדרים בישוב כלשהו, והמחיר הממוצע היה מיליון ש"ח. בחודש הבא, נמכרו רק דירות חמישה חדרים באותו ישוב, והמחיר הממוצע היה מיליון ומאתיים אלף ש"ח. האם ניתן להסיק מכך שמחירי הדירות בישוב עלו בעשרים אחוזים בחודש אחד?

בנסיון להתגבר על הבעיה הזאת, פותחו מספר מדדים, שכל אחד הם מבוסס על הנחות שונות. אבל מבין כל המדדים, השיטה שפותחה על ידי השמאי הממשלתי, היא דווקא אחת מאלו שיש בה כמעט את כל המרכיבים שיכולים להוציא שר אוצר שהבטיח להוריד את מחירי הדירות מדעתו.

ראשית, השמאי הממשלתי בוחן רק את מחיריהן של דירות ארבע חדרים. התוכנית של שר האוצר היא להוריד את מחירי הדירות גם באמצעות מכירת דירות קטנות יותר, בעיקר דירות שלושה חדרים. מכירה של דירות קטנות אכן תוריד את המחיר הממוצע של דירות, אבל כל עוד היא לא תוריד את המחיר הממוצע של דירות ארבעה חדרים, מדד המחירים של השמאי לא ירד. למעשה, כנראה שהוא יעלה, כי אם יבנו פחות דירות ארבעה חדרים שהן הדירות המבוקשות ביותר בשוק, סביר שהמחיר שלהן ימשיך לעלות.

שנית, השמאי הממשלתי מודד רק את השינויים במחירים של דירות יד שנייה. יש לכך מספר סיבות, שהחשובות ביניהן הן ש- 60%-70% מהדירות שנמכרות כל שנה הן דירות יד שנייה, התפיסה שאם קיים שינוי ברמת המחירים בשוק הוא צריך להשתקף במחיר שאנשים דורשים על הדירה שלהם, וההנחה שהמחיר שמאפיין את השוק הוא המחיר שבו כל אדם יכול לרכוש ולא דווקא זכאים שיש להם זכות מיוחדת.

זה יוצר בעיה בשביל שר האוצר, כי אם המדד של השמאי הממשלתי לא כולל דירות יד ראשונה, הוא לא כולל גם את הדירות במחיר למשתכן. לכן תארו לעצמכם מצב שבו לא היו מבטלים את המדד של השמאי הממשלתי, והיה אזור מסוים שבו היתה בנייה של כמות גדולה של דירות במחיר למשתכן. מכיוון שרוב הדירות שהיו נמכרות באותו אזור היו דירות במחיר למשתכן, המחיר הממוצע יורד. עכשיו תתארו לעצמכם שבזמן ששר האוצר היה שמח ומפרסם את הנתונים על ירידת מחירי דירות , היה מתפרסם המדד של השמאי הממשלתי. מכיוון שהמדד של השמאי הממשלתי בכלל לא היה מתחשב בדירות במחיר למשתכן, אבל הוא כן היה רגיש לכך שמחסור בדירות בשוק החופשי גורם לעלייה במחירים של דירות יד שנייה, שר האוצר היה צריך לספק הסברים לנתונים הסותרים. 

במדד השמאי הממשלתי אכן היו לא מעט בעיות. מעבר לכך, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעוניינת כבר זמן רב שיפורסם רק מדד רשמי אחד של שינויים במחירי הדירות. לכן היה הגיון מסוים בביטול של המדד של השמאי הממשלתי. מצד שני, אפילו בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא האמינו שהביטול של המדד של השמאי הממשלתי יגרום לכך שהם יראו כמי שעובדים עבור שר האוצר.  למזלנו, זה לא המצב, אבל מספיקה האמונה שזה המצב בשביל שגם אם מחירי הדירות באמת יתחילו לרדת, אף אחד לא יאמין שזה קורה עד שהמחיר של דירת ארבעה חדרים בתל אביב יחזור למיליון ש"ח...

כמו כן , יש עוד מדדים. מכיוון שהמדדים הללו מפורסמים על ידי גורמים פרטיים. לכן, לכל מי שרוצה להבין מה קורה בשוק הדיור, שהוא באמת שוק מורכב שאין מדד יחיד שיכול לתת תמונה מלאה שלו, כדאי שיחליף את המדד של השמאי הממשלתי באחד המדדים האחרים שנמצאים בשוק.

 

Page 1 of 34  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום