עיתונות מקצועית - אינפיניטי

עיתונות מקצועית

מוצגים לעיונכם מקבץ מאמרים, ראיונות ופרסומים בעיתונות הכלכלית, המקצועית ובמגזינים מקצועיים, בתחומי מאקרו כלכלה, שווק ההון המקומי, שוק ההון העולמי, פסיכולוגיה של משקיעים ועוד.

ד"ר אביחי שניר- כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.  

במחזה "מעגל הגיר הקווקזי", המחזאי ברכט מציג את השופט הכפרי אצדק, שמכריז בתחילת כל משפט: "אני לוקח". הוא מקבל החלטות לאחר שהוא לוקח מתנות, אבל ההחלטות הן לא בהכרח לטובת מי שהעניק לו את המתנה.

כדי לבחון  את היחס של אנשים למתנות וכיצד המתנות משפיעות על קבלת ההחלטות שלהם, ערכו שני חוקרים ניסוי פשוט.  שניים מהמשתתפים בניסוי קיבלו את תפקיד ה"יצרנים". כל "יצרן" מכר הגרלה שבאמצעותה היה ניתן לזכות בכסף. תפקידו של המשתתף השלישי היה לקבל את ההחלטות. למעשה, הוא היה בוחר עבור המשתתף הרביעי באיזו הגרלה להשתתף, ותמורת בחירתו היה מקבל כסף. המשתתף הרביעי קיבל תשלום בהתאם לתוצאות ההגרלה שבחר עבורו המשתתף השלישי.

בחלק מהמקרים, ההגרלה של יצרן א' היתה עדיפה: היה ניתן לזכות באמצעותה בפרסים גבוהים יותר מאלו שהוצעו בהגרלה של יצרן ב'. בחלק מהמקרים ההגרלות היו דומות מבחינת הפרס הצפוי, ובשאר המקרים ההגרלה של יצרן ב' היתה טובה יותר מזו של יצרן א'.

החלק המעניין היה שאחד היצרנים יכול היה לשלוח מתנה למקבל ההחלטות. היצרן היה צריך לשלוח את הסכום, לפני שמקבל ההחלטות קיבל את ההחלטה שלו, ולא היתה לו כל דרך לדעת האם הסכום ששלח ישפיע על ההחלטה שתתקבל. מקבל ההחלטות ידע מי מהיצרנים יכול לשלוח לו את הכסף והוא ידע האם הכסף נשלח. כל המשחקים היו חד פעמיים ואנונימיים, כך שהשחקנים לא ידעו את זהות השחקנים האחרים והם ידעו שלמשחק לא יהיה המשך.

לכאורה, בתנאים הללו, להענקת המתנות לא אמורה להיות כל השפעה. מקבל ההחלטות יודע שהוא לא יקבל מתנות נוספות ולכן, בדיוק כמו לשופט אצדק, העובדה שהוא קיבל (או לא קיבל) מתנה לא צריכה להפריע לו בעת קבלת החלטה. משום כך, ליצרן לא אמורה להיות סיבה לשלוח את המתנה.

תחילה, החוקרים  ביצעו את הניסוי ללא  אפשרות לחלוקת מתנות. תרשים 1 מראה את אחוז מקבלי ההחלטות שבחרו את ההגרלה של היצרן הראשון. אפשר לראות שכאשר לא היו מתנות, מקבלי ההחלטות העדיפו כמעט תמיד את ההגרלה  הטובה יותר. כלומר, כאשר לא היו מתנות, מקבלי ההחלטות היו חסרי פניות.

לאחר מכן, ביצעו החוקרים שוב את הניסוי, אך הפעם עם אפשרות לחלוקת מתנות.  תוצאות הניסוי היו שונות. ראשית, למרות שלכאורה המתנות לא היו אמורות להשפיע על קבלת ההחלטות, למעלה מ- 70 אחוזים מהיצרנים שיכלו לשלוח מתנות עשו זאת.  כלומר, היצרנים   העריכו שחלוקת מתנה תשפיע על הבחירה ותביא להם תועלת. תרשים 2 מראה שהם אכן צדקו. העמודות הכחולות בתרשים מראות את אחוז מקבלי ההחלטות שבחרו בהגרלת היצרן כאשר הוא שלח מתנה, והעמודות האדומות בתרשים מראות את אחוז מקבלי ההחלטות שבחרו  ביצרן כאשר הוא לא שלח מתנה.

התוצאות מראות שכאשר יצרן א' שלח מתנה, כ- 50% ממקבלי ההחלטות בחרו בהגרלה שלו, גם כשהיה ברור להם לחלוטין שהיא פחות טובה מההגרלה של יצרן ב'. לעומת זאת, יצרנים שלא שלחו מתנה "נענשו" בחומרה: כמעט מחצית ממקבלי ההחלטות לא בחרו במוצר שלהם, גם כשהיה להם ברור שהוא עדיף על המוצר האחר. מי שסבל מכך היו השחקנים שההגרלות נבחרו בשבילם. ברגע שמקבלי ההחלטות קיבלו מתנות, השחקנים שההגרלות נבחרו בשבילם קיבלו את ההגרלה הפחות טובה ביותר ממחצית מהמקרים.

כדי לבדוק האם ניתן לשנות את התוצאות באמצעות גילוי נאות, החוקרים חזרו על הניסוי בשינוי קל. הפעם, המשתתף שהמתנה נבחרה עבורו ידע האם מקבל ההחלטות קיבל מתנה, ממי הוא קיבל אותה, ומה היתה ההגרלה שנבחרה. באופן לא מפתיע, זה לא שינה דבר. מי שציפה שהבושה תגרום למקבלי ההחלטות לשנות את התנהגותם, התבדה.

תוצאות הניסוי מראות שגם כשמדובר במתנה חד פעמית, היא עשויה להשפיע על מקבל ההחלטה. גודל המתנות אינו חשוב במיוחד: החוקרים מצאו שמתנות גדולות במיוחד לא השפיעו על קבלת ההחלטות יותר מאשר מתנות בינוניות. בנוסף, התוצאות מראות שמקבלי ההחלטות היו מודעים לכך שהמתנה נועדה להשפיע על החלטתם, אך חשבו שההשפעה לא היתה חזקה. כלומר, ברגע שאנחנו מקבלים (או לא מקבלים) מתנה, החלטותינו מושפעות מכך. אך, עם זאת, אנחנו משוכנעים  שלמתנות אין השפעה חזקה על תהליך קבלת ההחלטות שלנו.

כנראה ששופטים כמו אצדק, לוקחים את המתנה , אך עדיין עושים את המעשה הנכון ולא מושפעים מקבלתה הם מחזה נדיר או קיימים בעיקר במחזות. 

 

 

 

אפשרויות החיסכון הפנסיוני לעצמאים ובעלי עסקים קטנים, רו"ח אמיר איל בתכנית "עצמאי בשטח" עם ליאת רון ורועי כהן 31.01.17 ברדיו 102FM,   להאזנה לחץ כאן 

מזה תקופה ארוכה נסחרים מכפילי ההון של הבנקים בישראל מתחת להון העצמי שלהם, כלומר השוק מתמחר את שווי הפעילות והנכסים של הבנקים בשווי נמוך מההון העצמי של הבנקים בספרים.

בשנה האחרונה חל שיפור בביצועי הבנקים כתוצאה ממספר גורמים עיקריים: המשך התייעלות באמצעות צמצום סניפים, הקטנת מצבת כוח אדם ומיזוג חטיבות, גידול גבוה בביקוש למשכנתאות והתייקרות הריביות בכל המסלולים, הקטנת הפרשה לחובות מסופקים, גידול בצריכה הפרטית ושיא בייבוא רכבים שהוביל לגידול באשראי הצרכני.

המדד המשולב המתפרסם מדי חודש ומבטא את מצב המשק, רשם ב- 11 החודשים הראשונים של השנה עלייה של 3.33%. זאת, בהמשך לעלייה של 3% בשנת 2015.

מניות הבנקים נחשבו מאז ומתמיד לברומטר של מצב הכלכלה. במצב של צמיחה, הבנקים מספקים אשראי גבוה יותר. כך, במצב של היום, בו הצמיחה הפרטית עולה והאבטלה בשפל, האשראי למשקי הבית גדל ואתו המשכנתאות. העלייה בביקוש למשכנתאות הובילה לעלייה בריביות ולהקשחת התנאים של הבנקים למתן הלוואות. הבנקים כבר לא נלחמים על כל משכנתא ומתמחרים אותה בהתאם. כל אלה תורמים לשיפור במאזן הבנק ולירידה בהפרשה לחובות מסופקים.

המשק העולמי: באוקטובר האחרון, עדכנה קרן המטבע הבינלאומית את התחזית להתפתחות הצמיחה בארה"ב ואירופה ל- 1.6% ו 1.7%, לעומת 2.6% ו 2% בהתאמה.

באירופה מצב הבנקים שונה, משום שהם שזורים זה בזה וחשופים לחובות של יוון ואיטליה, שם רמות החובות המסופקים גבוהות מאוד, החשיפה של הבנקים לנכסים רעילים גבוהה, הריבית שלילית, הצמיחה יחסית נמוכה, והגידול באשראי איטי. פגיעה בכל בנק עלולה להשפיע באופן רוחבי על בנקים נוספים באותה המדינה ובגוש כולו. כך, למשל מונטה פסקי, הבנק הוותיק בעולם ובין הגדולים באיטליה,  נקלע למשבר עקב כמות גבוהה של נכסים רעילים וחוסר תזרים, ביקש להמיר אג"ח ולהנפיק הון בסך 5 מיליארד אירו בדצמבר האחרון. מאחר וההנפקה נכשלה, הבנק ינסה לגייס סכום גבוה יותר בגובה 15 מיליארד אירו בערבות ממשלת איטליה. הבנק המרכזי באירופה אינו מעוניין בהגדלת המינוף של איטליה, ועד לאישור המתווה המוצע, הופסק המסחר במניית הבנק ב- 23.12.2016.

הסביבה הכלכלית המאתגרת באירופה, באה לידי ביטוי בשנת 2016 בתנודתיות גבוהה במדד היורו סטוקס 600 בנקים, שעד מחצית השנה איבד 35% מערכו,  וסיים את 2016 בעלייה של 40% מאותו שפל. רמות המכפילים אמנם השתפרו, אך התשואה על ההון נמוכה מאוד ביחס לישראל.

המכפילים הממוצעים בגוש האירו 

מדינה

מכפיל ממוצע

צרפת

0.77

איטליה

0.49

בריטניה

0.745

גרמניה

0.37

 

בארה"ב מכפילי ההון הממוצעים גבוהים יותר, בעיקר בעקבות הצפי לריביות גבוהות יותר ועקום תלול יותר. מנגד, התשואה על ההון נמוכה יותר באופן יחסי. עם זאת, יש לציין שככל שההון העצמי גבוה יותר, כך קשה להשיא תשואה גבוהה על ההון.                                                                              

השוואת מכפילי הון ותשואה על ההון של הבנקים בארץ לעומת מקביליהם באירופה וארה"ב

ישראל

אירופה

ארה"ב

שם הבנק

מכפיל הון

תשואה על ההון

שם הבנק

מכפיל הון

תשואה על ההון

שם הבנק

מכפיל הון

תשואה על ההון

פועלים

0.91

9.16

דויטשה בנק

0.4

-3.04

בנק אוף אמריקה

0.96

6.26

לאומי

0.79

8.5

BNP

0.86

7.6

ג'יי פי מורגן

1.35

10.05

דיסקונט

0.65

5.67

HSBC

0.87

2.76

סיטי

0.8

6.44

מזרחי

1.08

9.46

לוידס

1.08

2.12

וולס פארגו

1.59

11.79

בינלאומי

0.77

9.6

           

 

השוואה של כל הפרמטרים מעידה על כך שאין סיבה מוצדקת לפערי התמחור מול הבנקים בארץ. לאור הניתוח של המצב הכלכלי ושל נתוני המאקרו העיקריים, אין ספק שהבנקים בישראל "סובלים" מתמחור נמוך מדי ביחס למקביליהם בעולם.

 

 

אם נשווה את הסביבה העסקית ונתוני המאקרו בישראל, ביחס לאלו שבאירופה וארה"ב, נגלה שהסביבה בישראל נוחה מאוד. הבנקים הישראלים בעיקרם שמרנים יותר בניהול הנכסים שלהם, מאזנם קטן יותר וגמיש, ועיקר החשיפה היא לישראל, שכיום ממוצבת טוב יותר מרוב המדינות במערב. נתוני המאקרו בישראל טובים, האבטלה נמוכה ושיעור ההשתתפות בעבודה במגמת עלייה, קצב עליית השכר מתעצם מעלייה של  5% לקצב של 7% שנתי, וקצב גידול האשראי גבוה. לישראל עודף חזק ויציב במאזן התשלומים, שמביא למטבע חזק, צמיחה גבוהה יחסית ל OECD, יתרות מט"ח גבוהות ותגליות גז שמשנות את מפת ההכנסות ואת המצב הגיאופוליטי לשנים הבאות.  בנוסף, "נהנים" העסקים החשופים לישראל מגידול דמוגרפי גבוה ויציב, שכמעט ואינו קיים בעולם המערבי. מטבע מקומי חזק כמו שיש בישראל, אמור לספק כרית של תמיכה ויציבות, ולהפחית מהפרמיה שדורשים משקיעי חוץ. גם לסביבת האינפלציה יש השפעה משמעותית על הבנקים, שכן הבנקים מחזיקים בעודף נכסים צמודים בהיקף של עד 30 מיליארד ₪, ולאחר 3 שנים של אינפלציה שלילית, הצפי של האנליסטים בשוק לשנת 2017 הוא לאינפלציה שנעה בין 0.4% בגבול התחתון ל- 1% בגבול העליון, כאשר תחזית בנק ישראל היא לאינפלציה של 1%.

לאור התמונה המצטיירת, רמות המחירים בהן נסחרים הבנקים, ובפרט לאור מכפילי ההון הנמוכים שלהם, ייתכן כי הם מהווים הזדמנות השקעה טובה מאוד, גם למשקיעים שאינם מקומיים. כאמור, רמת המכפילים של הבנקים בישראל דומה לזו באירופה, כאשר התשואה על ההון בישראל גבוהה יותר, ונתוני המאקרו טובים יותר. לכן, החשיפה לסקטור הבנקים בארץ צפויה להניב תשואה גבוהה יחסית כאשר ייסגר פער התמחור.

מכפילי ההון עלו בשיעורים ניכרים, מ- 0.5 בממוצע בימי המשבר של 2011 ל- 0.84 כיום, הם אף עדיין רחוקים משיאם בשנת 2006, אז עמדו המכפילים על שיעור של כ- 1.5. בשנה האחרונה חלה עלייה במכפילי ההון מ- 0.67  ל- 0.84 כיום, ובשנת 2016 עלו מחירי המניות בשיעור כ- 17.81%, הרבה מעבר למדד ת"א 100 שירד ב- 2.49%.

לסיכום, למרות העלייה המרשימה במדד הבנקים עדיין קיים פוטנציאל לרווח במניות הבנקים. משקיע המעונין להיחשף לסקטור הבנקים, יכול לעשות זאת ע"י החזקה של תעודות סל בנקים של חברות תעודות הסל השונות. 

 לכתוב מיסוי דירה שלישית בשבע שגיאות-ד"ר אביחי שניר כלכלן בכיר באינפיניטי לדה מרקר 

החוק למיסוי בעלי שלוש דירות ויותר נעשה יותר מעניין מרגע לרגע. לא שהוא לא היה מעניין מההתחלה — אבל ככל שהוא מתקדם, כך מתברר כיצד חוק אחד יכול להוכיח שאפשר לכתוב נוח בשבע שגיאות. 

השגיאה הראשונה היא שנראה כי גם המחוקקים לא הבינו את כוונת החוק. בגרסה הראשונה הופיע  הסבר על מטרות החוק, שלפיו שר האוצר, משה כחלון, החליט למסות את בעלי הדירות מכיוון שאין זה הוגן שהם מרוויחים מעליית שווי הדירות בלי להשקיע. לפיכך, המס הוא רק דרך צנועה להחזיר לחברה חלק מהרווחים של בעלי ההון, שרכשו דירות ונהנים מכך ששוויין עולה.

אבל בגרסה הסופית של החוק הסבר זה נעלם. מישהו דאג למחוק את מה שכתב המנסח הראשון, ולהחליף את זה בגרסה שלפיה מטרת החוק היא לעודד אנשים למכור דירות. למה זה לא הופיע כבר בנוסח הראשון? כנראה מפני שגם במשרד האוצר לא הבינו את כוונתו של השר, או שגם הם לא האמינו שהשר מטיל מס בלי שתהיה מאחוריו כל אידאולוגיה.

הטעות השנייה נוגעת אף היא למטרת הטלת המס. בדרך כלל מטילים מס משום שרוצים להשיג  מטרה תקציבית. ואולם הפעם האוצר מטיל מס בשאיפה להשיג מטרה התנהגותית. התירוץ של משרד האוצר הוא שיש עוד מקרים שבהם מטילים מס כדי לשכנע אנשים לעשות משהו. כך למשל, מטילים מס על סיגריות כדי שאנשים לא יעשנו. ההבדל הוא שאין איש — אף לא במשרד האוצר — החושב שיש משהו רע בקניית דירות. אם כך, למה להטיל מס כדי לטפל בזה?

הטעות השלישית היא לא לעשות בדיקה לגבי ישימות החוק. המחוקק חשב שאין כל בעיה טכנית  בקביעת המס כשיעור ממחיר הדירה. אבל אז התברר כי יש בעיה ואפילו בעיה גדולה: לרשות המסים אין כל יכולת לבדוק את המחיר "הנכון" של דירה. הפתרון שנמצא הוא להשתמש בנוסחה שתנסה לאמוד את מחירי הדירות על סמך פרמטרים ידועים. בניסיון הראשון נכתבה נוסחה שחישבה את המחיר הממוצע ביחס לפרמטרים האלה — אבל השגיאות היו ענקיות. אז עשו ניסיון שני והגיעו לנוסחה מסובכת יותר, שלא ברור אם היא עושה שגיאות קטנות יותר. מה שברור הוא שהנוסחה החדשה אינה מחשבת אפילו את המחיר הממוצע בהינתן הפרמטרים. כך שגם התירוץ שהמחיר שלפיו הבעלים ישלמו את המס הוא המחיר הממוצע של דירה עם הפרמטרים באזור שבו היא נמצאת — פשוט לא תופס. ככל שרשות המסים תתאמץ, אי־אפשר לעשות יש מאין. אם לא יהיו נתונים טובים יותר, השגיאות שיתקבלו לא יקטנו.

הטעות הרביעית היא שבגלל הנוסחה החוק כבר אינו משיג את מטרתו — הגדלת היצע הדירות בכל  האזורים. כל עוד רשות המסים לא תסתמך על המחירים בכל אזור ותשתמש בנוסחה, המחיר של דירות בפריפריה יוערך כגבוה מדי והמחיר של דירות במרכז כנמוך מדי. התוצאה היא שאם החוק מעודד מישהו למכור דירות, זה את מי שמחזיק דירות בפריפריה ולא את מי שמחזיק דירות במרכז.

בניסיון לתקן את העיוות, רשות המסים מנסה לבנות את הנוסחה כך שהיא תתן באופן עקבי מחירים נמוכים בפריפריה. אם זה יקרה, נראה שאף אחד כבר לא ימכור. אבל לפחות המדינה תרוויח עוד קצת מס.

טעות חמישית היא שבעלי דירות אינם יכולים לתכנן. כל עוד רשות המסים מסתמכת על נוסחה כדי  לקבוע את המחיר, היא תצטרך לעדכן את הנוסחה כל תקופה. הבעיה היא שאיש אינו יודע מתי הנוסחה תעודכן וכיצד תיראה הנוסחה החדשה. כך שאם אתם שוקלים לרכוש דירה שלישית או שכבר יש לכם כזאת, ואתם חושבים שהמס שתשלמו הוא בגובה מסוים — יכול מאוד להיות שעד שתצטרכו לשלם הנוסחה כבר תתחלף ואיש לא יטרח לספר לכם.

הטעות השישית היא שכאשר חוקקו את החוק החליטו מסיבה לא ברורה לתת לבעלי שלוש דירות  שימכרו את אחת הדירות מענק של עשרות אלפי שקלים. נראה שמישהו במשרד האוצר החליט שזה יגרום לכך שהחוק יעלה יותר מכפי שהוא יכניס, ולכן הם החליטו להכניס התניה בסעיף הזה: המענק יינתן רק למי שימכור את הדירה לרוכשי דירה ראשונה.

אם עד עכשיו החוק לא היה מסובך מספיק, מעכשיו רוכשי הדירות יצטרכו לבדוק כמה דירות יש לרוכשים — ורשות המסים תצטרך לוודא אם כל קונה שהצהיר כי אין לו דירה, אכן הצהיר אמת. כך שמעכשיו לחוקרים של רשות המסים יש עוד מטלות — ואלה שמעלימים מסים יכולים לחגוג.

הטעות השביעית היא להעביר את החוק בצורה כל כך חפוזה, מבולגנת ולא תקינה מינהלית, עד  שאפילו חברי קואליציה מודים כי היו מעדיפים לא לחוקק אותו. יצא שבמקום שזה יהיה חוק לא מעניין לגבי מס שיוטל על קבוצה קטנה של אנשים ויכניס סכום מסוים לקופת המדינה, זה נהפך להיות נושא לכותרות. כשרואים את הכותרת שלפיה ח"כ סתיו שפיר (המחנה הציוני) פונה לבג"ץ נגד מס שאמור להוציא כסף מבעלי הון, זה בהחלט נראה כמו שגיאה. אבל כשעושים כל כך הרבה שגיאות, אפילו כותרת כל כך מוזרה נהפכת לעובדה.


 

 האם 2017 תהיה שנת הקאמבק של המתכות והכרייה? לאחר עשור של ביצועי חסר מול המדדים המובילים, נסק מדד חברות המתכות והכרייה ב-2016, וישנם כמה גורמים המצביעים על כך שמגמת ההתאוששות הזו עשויה להתבסס השנה. גל ראלי, אנליסט באינפיניטי לגלובס, 10.1.2017 >> 

ענף המתכות והכרייה האמריקאי היה אחד מאבני הדרך בהיסטוריה הכלכלית של ארצות הברית עוד מימי הבהלה לזהב ועד גדולתו בימי המהפכה התעשייתית השנייה בתחילת המאה ה- 20, אז ארה"ב הייתה המפיקה הגדולה ביותר. כך למשל: בין השנים 1900 ל- 1910 ארה"ב הפיקה כ -117 מיליון טון פלדה בשנה. מלאי בהיקף זה היה מספיק לייצור של 60 מיליון רכבים.

באותה התקופה, עלויות ההפקה בארה"ב היו זולות משמעותית לעומת שאר העולם, וארה"ב הייתה הצרכנית הגדולה ביותר עקב השקעה מאסיבית בתשתיות כגון: מפעלים, גשרים, מבני מגורים, פסי רכבת, רכבים,  גורדי שחקים ועוד.

אולם, מאז סוף שנות ה-70 החלה דעיכה בתעשייה זו וירידה הדרגתית בתפוקות עקב ההתייקרות של עלויות ההפקה בארה"ב וגידול הייבוא, עקב ייצור זול יותר בשווקים מתפתחים באסיה ואפריקה.

כיום ענף זה אחראי על תעסוקה של למעלה ממיליון אמריקאים ומגלגל הכנסות בהיקף של 500 מיליארד דולר, המהווים כ-3.5% מסך התמ"ג האמריקאי.

בעשור האחרון סבל הענף מביצועי חסר אל מול המדדים המובילים. מדד חברות המתכות והכרייה ירד באופן חד מרמה של 200 הנקודות בתחילת העשור לרמה של 67 נק' בשנת 2015. עם זאת, בשנת 2016 החלה תפנית והמדד נסק למעלה והניב תשואה של כ-53% בהשוואה למדד הs&p- שעלה ב-9.5%. 

ל "בום-המתכות" הנוכחי אחראים מספר גורמים מקומיים וגלובליים:

שינוי מבני בחברות הכרייה: מ'קטר כבד'  לחברות רזות

חברות הכרייה והמתכות  היו  בעבר הרחוק 'הקטר הכבד' ואחד ממנועי הצמיחה המרכזיים באמריקה התעשייתית. הן העסיקו  מספר רב של עובדים אשר נהנו משכר גבוה ותנאים סוציאליים טובים עקב ועדי עובדים חזקים. אך מאז שנות ה-70 ובשנים האחרונות בפרט החלו החברות הנ"ל לסבול משחיקה מתמשכת בשורת ההכנסות והרווחיות עקב תחרות ופתיחת שוק הסחורות לייבוא. בנוסף,  הסכמי סחר ותהליכי גלובליזציה בינ"ל הגדילו מאוד את ייבוא הסחורות, במיוחד מסין והציפו את השוק המקומי בסחורה זולה שהוזילה משמעותית את מחירי המתכות והפלדה בעולם.

כתוצאה מכך, חברות רבות החלו לפטר עובדים, לצמצם משמעותית את היקפי הפעילות ואף לסגור את מפעלים ומכרות. דבר שבא לידי ביטוי בשווי החברות  בשוק. בנוסף, שיפורים טכנולוגים ותהליכי אוטומציה הקטינו מאוד את מספר העובדים בתעשייה, דבר שהוביל לקיטון בהוצאות החברות בעשרות מיליארדי דולרים.

התמנון הסיני מפסיק להציף: ירידה בייצוא הפלדה מסין 

 

במסגרת תכנית החומש  של הממשל הסיני שפורסמה בתחילת שנת 2016, הוחלט על מספר צעדים אשר אמורים לעצור, או לכל הפחות לצמצם משמעותית את תעשיית הפלדה הסינית, זאת עקב: "האטה בביקושים העולמיים" לפי הממשל הסיני. התוכנית כוללת בנוסף גם הגבלת התפוקה ועידוד מיזוגים   ורכישות בענף, דבר שצפוי להקטין את  תפוקת הפלדה השנתית ב-18% או בכ-150 מיליון טון במשך 
חמש שנים לעומת תפוקה של 800 מיליון טון בשנת 2016. צעד זה מגיע לאחר כמעט שני עשורים בהם החברות הסיניות מכרו פלדה ושאר מתכות במחירי היצף, תוך הרס יצרנים מקומיים בעיקר בהודו, ארה"ב ואירופה. 

 

בנוסף, הביקוש המקומי בסין לחומרי הגלם הולך וגדל נוכח התיעוש המאסיבי שעוברת סין, ובא על חשבון ייצוא למדינות מפתוחות. בגרף שלהלן ניתן לראות את הירידה בייצוא פלדה מסין לארה"ב מרמת שיא של 300,000 טון פלדה ברבעון לרמה של פחות מ-100,000 טון פלדה ברבעון האחרון של 2016 (שפל של 7 שנים!) ואת חברות הכרייה והמתכות (הקו הכחול) שעולות על רקע הירידה בייצוא מסין.

התייקרות חומרי הגלם 

בשנה האחרונה עלו מחירי חומרי הגלם בשרשרת הייצור ברוב המתכות, ביניהם בלטו עליה במחירי עופרת ברזל (22%) אלומיניום (17%) ונחושת (25%), העליות הללו מסמנות בעיקר עליה ביקושים משמעותית מצד חברות התעשייה, תשתיות ובנייה בארה"ב והתאוששות בשווקים מתעוררים בעיקר מכיוון סין והודו.

חוזרים לצמיחה: נשיא חדש, כלכלה ישנה

 האיתנות של הכלכלה האמריקאית  מהווה אף היא את הגורם המשפיע  על העליות האחרונות. מדד מנהלי הרכש למגזר היצרני נשאר יציב  ברמה של מעל 50 נק' במהלך השנה האחרונה, דבר שמעיד על מצב העסקים האיתן בארה"ב וחוזק בביקושים במגזר התעשיה האמריקאי.  לפי ההערכות, העליה בביקושים צפויה להתגבר עקב ההשקעה מאסיבית בשיפור בתשתיות בשנים הקרובות, והתאוששות ענפי הבנייה.  בנוסף, הנשיא הנבחר ה-45 של ארה"ב, דונלד טראמפ, מעורר תקווה מחודשת בקרב אנשי התעשייה האמריקאית, במיוחד בענף הפלדה והמתכות. השקפותיו בנושאים כלכליים כגון: מדיניות סחר תוקפנית, מענקים והטבות מס לחברות תעשייה מקומית והטלת מסי ייבוא על סחורות כבר גרמו לחברות בענף לעלות מעל 15% בחודשיים האחרונים. בגרף הנ"ל ניתן לראות את מדד חברות הכרייה והמתכות ב-s&p 500 אל מול מדד מנהלי הרכש בתקופת תחילת ממשל אובמה וסיומו.

למרות כל האופטימיות הנוכחית צריכים לזכור שענף זה רגיש וחשוף מאוד לשינויים מאקרו כלכליים כגון: מחירי סחורות עולמיים, שערי מטבעות ומדדים כלכליים. בנוסף, ענף זה מושפע מאוד משינויים רגולטוריים והסכמי סחר בינ"ל. יתרה מזאת, מדובר  בחברות עתירות חוב (כ-30% חוב  עקב ההשקעה הגבוהה הנדרשת בתהליך הייצור וההפקה החשיפה המרכזית לסקטור זה יכולה להתבצע דרך ETF בשם SPDR S&P Metals and Mining   סימבול (XME US)  הנסחר בבורסת ניו יורק. התעודה מכילה את 30 החברות הגדולות בתחום המתכות והכרייה בארה"ב, כאשר כמעט 50% מהחברות בETF- חשופות לתחום הפלדה ו70% מהכנסות החברות מגיעות בעיקר מהשוק האמריקאי.

לסיכום, ניתן לומר שענף זה עובר שינויים משמעותיים ומנשבת בו כעת רוח חדשה לאחר עשרות שנים בהם הצטייר כענף ההולך ונכחד מהכלכלה האמריקאית. תחזית הצמיחה לענף המתכות לשנת 2017  עומדת על 5.6%+ בארה"ב לעומת ירידה של 2%- בסין, לפי סקר שכלל 21 אנליסטים שפורסם חודש שעבר. בנוסף, העלייה במחירי חומרי הגלם העולמיים והרפורמות המתוכננות ע"י הנשיא האמריקאי הנכנס דונלד טראמפ צפויות גם הן להשפיע לטובה על הענף ולבוא לידי ביטוי בעלייה בתוצאות החברות. ואולם, יש לזכור את הסיכונים שהוזכרו לעיל והתנודתיות שקיימת בענף זה.

 

  הדרך לנוסחה רצופה כוונות טובות>> ד"ר אביחי שניר, כלכלן בכיר באינפיניטי ומרצה במכללה האקדמית נתניה: "לא חשוב אם אתם בעד או נגד מס הדירה השלישית שנכנס השבוע לתוקף, אי אפשר להישאר אדישים מול הנוסחה הפרובלמטית שהמציא משרד האוצר לחישוב שווי הדירות".



 ד"ר אביחי שניר לוואלה!NEWS: למה ספרים גובים מנשים יותר כסף מאשר מגברים?

הנחה בסיסית בכלכלה היא שבשוק תחרותי, לא יכולה להיות אפליית מחירים. הסיבה היא פשוטה: אם השוק הוא תחרותי, אז אם מישהו יעז לגבות מחיר גבוה יותר מצרכנים מסוימים מאשר מצרכנים אחרים, יבוא מישהו אחר, יגבה מחיר זהה מכל הצרכנים וישתלט על השוק.

על אף זאת, בישראל, יש לפחות שוק אחד שהוא גם תחרותי וגם מתקיימת בו אפליית מחירים ברורה. שוק המספרות בישראל הוא שוק תחרותי מאד, עם הרבה מאד מספרות שנסגרות ונפתחות כל שנה. העלות של הקמת מספרה היא נמוכה, ולכן כמעט כל מי שיודע להשתמש במספריים יכול לפחות לנסות להפוך לספר. בכל זאת, בממוצע תספורת אשה עולה בישראל פי 2.6 יותר מתספורת גבר: הספרים באזור השרון גובים כ- 50 שקלים עבור תספורת לגבר וכ- 150 ₪ עבור תספורת לאשה, ואני משוכנע שיש אזורים אחרים שבהם הפערים גדולים יותר.

הפער הזה קיים גם כאשר מדובר באשה עם שיער קצר שלכאורה התספורת שלה לא אמורה לארוך יותר זמן מתספורת גבר. מה גם שאני מכיר כמה גברים צעירים שהדרישות שלהם מהספר לא נופלות מאלו של אף אשה.

כששואלים ספרים למה יש פער כזה, הם טוענים שנשים מקפידות יותר על איכות התספורת, יותר דורשות תשומת לב, וההקפדה על כל הפרטים הללו דורשת זמן ומיומנות. לכן כשרצינו לבדוק למה יש פער במחירים, ניסינו לבדוק האם אפשר להסביר אותו בעזרת הזמן שהספר מקדיש לתספורת, בזמן השימוש של הספר במספרים לעומת זמן השימוש בקוצץ חשמלי ובמספר התכשירים שהוא מורח על השיער תוך כדי עבודה.

ההנחה שלנו היתה שאם יש בסיס להנחה שנשים דורשות יותר השקעה מהספר שלהם מאשר הגברים, אז הספר יצטרך להקדיש לאשה יותר זמן מאשר לגבר עם שיער באורך דומה, ולעשות זאת בדרך שתפגין יותר תשומת לב. לקחנו בחשבון גם האם מדובר בלקוח קבוע שאליו הספר עשוי להקדיש יותר זמן מאשר ללקוח מזדמן.

אחרי שלקחנו את הדברים הללו בחשבון, מצאנו שהפערים אפילו גדלו. כלומר, מצאנו שיחסית לאורך השיער, הספרים מקדישים פחות זמן לנשים מאשר לגברים, כנראה בגלל שלנשים יש בדרך כלל שיער יותר ארוך ולכן הקיצוץ הראשוני לוקח פחות זמן בתספורת נשים מאשר בתספורת גברים. כך שאחרי שלוקחים את הזמן בחשבון, נשים משלמות בערך פי שלוש מגברים על הזמן שהספר מקדיש להן.

במדינות אחרות זה אינו כך: במדינות שבהן יש רמת שוויון גבוהה בין נשים וגברים, כמו נורווגיה, המחיר של תספורת אשה אמנם גבוה מהמחיר של תספורת גבר, אבל הפער יכול להיות מוסבר בפערי הזמן ובהשקעה של הספר. בניו-יורק ובמקומות אחרים יש מספרות שבהם גובים מחיר לפי זמן התספורת, והתעריף הוא אחיד לשני המינים. אבל בישראל, נשים מסכימות לשלם פי שלוש מגברים תמורת דקה של תספורת, והשאלה : "מדוע?" נותרת פתוחה.

כשניסינו לשאול נשים האם הן יהיו מוכנות לנטוש את הספר שלהן ולעבור לספר שיציע להן מחיר שיהיה דומה למחיר הנגבה מגברים (תוך התחשבות באורך השיער וסוג התספורת), הן היססו, כי הרעיון נראה להן מוזר. חוץ מזה, היה קשה לשכנע אותן שיכול להיות ספר שיכול להחליף את הספר שלהן ושיציע מחיר כמו לגבר. מצד שני, אני חושב שהיה מעניין לראות מה יקרה אם ספר עם אמינות גבוהה יציע תספורות לנשים במחיר הוגן. אם הנשים לא יעברו אליו ויכריחו את כלל הספרים להוריד את המחיר, אז כנראה שיצטרכו להחליף את ספרי הלימוד בכלכלה, ולדאוג שיכתבו אותם נשים.

 

 

 

 ד"ר אביחי שניר לוואלה!NEWS: אי השוויון רק מתגבר וזו בעייה של כולנו. הרע עוד לפנינו: אם מערכת המיסוי לא תשתנה, גם העוני וגם אי השוויון בחברה הישראלית ייעשו הרבה יותר גדולים מכפי שהם היום. 

 ד"ר אביחי שניר לדה מרקר, 18.12.2016>> הנוסחא החדשה של האוצר מנסה לשפר את רמת הדיוק לקביעת שווי מ"ר של דירה לצורף מיסוי הדירה השלישית ומעלה. כלכלנים מעריכים כי גם הנוסחא הנוכחית לא תביא לתוצאה המיוחלת, ואולם האלטרנטיבה אינה בת ביצוע>>



  מצפים לעתיד יפני ורוד יותר, חן יצחק, אנליסטית באינפיניטי בטור "נייר עמדה" בגלובס 26.12.16

יפן, המדינה השלישית בחישוב לפי תמ"ג, אחרי ארה"ב וסין, נאלצת להתמודד עם שנות מיתון ארוכות בשל סיבות כלכליות ודמוגרפיות (צפיפות אוכלוסין והזדקנות האוכלוסייה). הצמיחה ביפן הואטה בשנות ה-90 בעקבות מדיניות כלכלית שיצרה בועה בשוקי המניות והנדל"ן. התפוצצות הבועה, החל משנת 1990, הובילה לפשיטות רגל של חברות רבות מתחום התעשייה והבנקאות. לאחר מכן, ההאטה בכלכלות האמריקאיות והאסייתיות בשנים 2001-2002 והמשבר הכלכלי בשנת 2008 הקשו על יפן להתאושש והביאו אותה להעמקת המשבר, כשנצפה קצב צמיחה שלילי ועלייה בשיעורי אבטלה לרמות שיא היסטוריים.

ביולי 2009, עלה שיעור האבטלה לרמה של 5.5%, הגבוה ביותר מאז תום מלחמת העולם השנייה. שינזו אבה, ראש הממשלה המכהן החל משנת 2012, הציג מדיניות כלכלית במטרה לעודד את הכלכלה להגיע ליעד אינפלציה של 2% בשנה ולשפר את רווחיות החברות לנוכח האתגרים הדמוגרפים של הזדקנות המדינה. שנה לאחר מכן, ראש הממשלה הרחיב את המדיניות המוניטרית והפיסקלית, ובאותו זמן עבד על רפורמות מבניות.

ברבעון השלישי של השנה רווחי החברות זינקו לשיא והדיבידנדים המחולקים גדלו, מה שימריץ ככל הנראה את המניות בשנים הבאות. מתחילת השנה המניות היפניות נסחרו בירידות שערים שנבעו בעיקר מהתחזקות הין, אך הן חזרו לעלות בעקבות ניצחונו של טראמפ. הן השיגו תשואה עודפת מרוב השווקים העולמיים כאשר מדד הניקיי עלה בכ-13%, לאחר ירידה של כ-10% מתחילת השנה, זאת במקביל להיחלשות היין בכ- 13% אל מול הדולר. בחירת טראמפ לנשיאות ארה"ב הביאה איתה להתגברות הציפיות לתמריצים שיתמכו בצמיחה הכלכלית העולמית ב-2017. העלייה בצמיחה בארה"ב, יחד עם התחזקות הדולר (החלשות היין) היטיבו עם רווחיות החברות היצואניות ביפן. ארה"ב מהווה את עיקר הייצוא מיפן (כ-20%) ואחריה סין (כ-18%).

הבנק המרכזי של יפן (BOJ) אשר תומך במדיניות הכלכלית של ראש הממשלה ומנסה להילחם בדפלציה באמצעות כל הכלים העומדים לרשותו, הוריד בתחילת השנה את הריבית לטריטוריה שלילית של 0.1%. בנוסף, הבנק המרכזי הודיע החודש כי הוא ממשיך בתכנית הרכישות של 80 טריליון יין לשנה) כ- 700 מיליארד דולר( שבאמצעותם הוא רוכש מניות, קרנות ריט ואג"ח, זאת במטרה להגיע לאינפלציה שנתית של 2%. 

מדד המחירים לצרכן בחודש נובמבר עמד על 0.5% בחישוב שנתי, רחוק מהיעד של הממשלה. הבנק רוכש אג"ח ממשלתיות כך שהתשואה לפדיון של האג"ח הממשלתית ל-10 תישאר פחות או יותר סביב רמתה הנוכחית, סביב 0%. במהלך השנה, התשואה של אגרות החוב ל-10 שנים היו בריבית שלילית, ומה-8 לנובמבר, לאור בחירתו של דונלד טראמפ, הריבית החלה לעלות ורמתה הנוכחית של 0.068%. הפער בין העליות באג"ח ממשלת ארה"ב (2.5% בארה"ב לעומת 0% ביפן) לבין תשואת יפן, עלול להחליש את היין.

יפן מאופיינת בחוב ממשלתי גבוה בעיקר לאור הרפורמות שהיא מנהיגה. היחס חוב-תוצר הוא בין הגבוהים בעולם ועומד על כ-230%, גבוה ממדינות חלשות כמו יוון (177%) ואיטליה (133%). למרות שהחוב הממשלתי של יפן גבוה מבין המדינות המפותחות ואף שהגירעון הממשלתי שלה נמצא סביב רמה של 6%-8% מהתוצר (לעומת ארה"ב שהגירעון הממשלתי עומד סביב 4%-3% מהתוצר), התשואה לפדיון של אגרות החוב של ממשלת יפן ל-10 שנים ממשיכה להיות כבר שנים מתחת ל-1% ואף שלילית השנה. התשואות הנמוכות משקפות סיכון נמוך יחסית למחזיקי החוב. סוכנויות דירוג האשראי העולמיות לא תופסות את הדירוג כבעל סיכון משמעותי לחדלות פירעון, מכיוון שהתשואות מושפעות מהתערבות הממשלה ובנוסף כ- 90% מהחוב מוחזק בידי משקיעים מקומיים-קרנות פנסיה שחלקן נמצאות בבעלות הממשלה, חברות ביטוח ובנקים מקומיים. לשם השוואה, מספטמבר 2008 הנושה העיקרי של החוב הממשלתי בארה"ב הייתה סין, אך בעקבות המכירות בחודש אוקטובר, יפן הפכה להיות מחזיקת החוב העיקרית של כלכלת ארה"ב עם החזקת חוב של 1.3 טריליון דולר. משקיעים מוסדיים יפניים מעדיפים, ככל הנראה לרכוש אג"ח מקומיות בתשואה אפסית ושלילית על פני אג"ח של מדינות אחרות בתשואה גבוהה יותר. המשקיעים מאמינים ביכולת הממשלה להחזיר את החוב.

חברת הדירוג הבינלאומיות S&P הורידה את דירוג האשראי של יפן, וזאת מרמה של AA- לרמה של A+ בדומה ליתר סוכנויות הדירוג הבינלאומיות. יפן עדיין זוכה לדירוג אשראי גבוה יחסית למרות הנתונים הפיננסיים החלשים שהיא מציגה. הורדת הדירוג נבעה מהפחתת הסבירות שהתאוששות הכלכלית של יפן תתמוך ביכולה של המדינה לשרת את החוב.

השנה, רשם המשק צמיחה חיובית בכל אחד משלושת הרבעונים, מדובר ברצף צמיחה הגבוהה ביותר מזה כ- 15 שנה. היצוא תרם את התרומה הגדולה ביותר, ובחודש נובמבר זינק ב-7.4%, בעיקר בזכות היצוא לסין (בעיקר של רכיבים לתעשיית המובייל).

יפן, היא המדינה השישית בעולם מבחינה תעשייתית (התעשייה מהווה כרבע מהתוצר הלאומי היפני). בשוק הבינלאומי, יפן חזקה בזכות תעשיות הרכב והאלקטרוניקה שלה, בהיותה בסיסן של חברות גדולות כמו: הונדה, טויוטה וסוני. בנוסף, יש לה פלח שוק גדול בטכנולוגיה העילית-מוליכים למחצה, כימיקלים תעשייתיים.

יפן משקיעה כספים רבים לפיתוח התשתית הבינלאומית שלה. ב-1 לדצמבר 2016 הוכרזה יוזמה חדשה שנקראת "יוזמת התשתיות היפנית". היוזמה משותפת בין מיצובישי UFJ ליז & פייננס (כ-47.55%), היטאצ'י קפיטל (כ-47.55%) ובנק אוף טוקיו מיצובישיUFJ  (כ-4.9%) שבה ישקיעו 878 מיליון דולר בפרויקטים יפנים בתחום התשתיות, כמו פסי רכבת ומפעלי אנרגיה ברחבי אסיה, אירופה וארה"ב.

יפן נמצאת כעת בעיצומן של רפורמות כלכליות משמעותיות שמטרתן להוציא את הכלכלה מהקיפאון המתמשך ולהעלות את קצב ההשקעות והצריכה במדינה. נראה כי המשקיעים צופים שתוכנית זו תמשיך להשיג שיפור בפעילות הכלכלית ביפן בתמיכה של טראמפ שנבחר לנשיאות ארה"ב. הבנק המרכזי ביפן ציין כי אינו שולל אפשרות של הורדת ריבית נוספת או הגדלת תכנית הרכישות, וכי הבנק המרכזי יבחן את יעילות המדיניות המוניטרית בפגישה הבאה.

מדד הניקיי הוא מדד המניות המוביל ביפן. המדד כולל 225 חברות בעלות השווי שוק הגדול ביותר בבורסת טוקיו עם אחוז גבוה של חברות ייצוא. המדד חושף את המשקיעים למניות ענק יפניות כמו טויוטה, מיצובישי, סוני ומיזוהו. המדד חשוף לסקטורים רבים, כאשר שלושת הסקטורים העיקריים הינם: צריכה בסיסית (22%), תעשייה (21%) טכנולוגית מידע (15%).

ניתן להשקיע ביפן דרך הבורסה הישראלית באמצעות תעודות סל מקומיות, אשר עוקבות בעיקר אחר מדד הניקיי. ישנן גם תעודות שמנטרלות את השפעת שער הין. 


Page 1 of 35  > >>

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום