עיתונות מקצועית - אינפיניטי

זמן לחשבון נפש: תרומה חברתית או תועלת אישית?

  ניסויים שנערכו בקרב סטודנטים מראים שאלה הלומדים כלכלה במוסד אקדמי נוטים להתנהג יותר באנוכיות לעומת סטודנטים מתחומים אחרים. איך הם מתנהגים כשהם נתקלים בדילמה בין האפשרות לתרום לחברה לבין האפשרות לרווח אישי, וכיצד זה משפיע על התנהלות חייהם?

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 29.09.17

לפני כ- 20 שנים פרץ ויכוח גדול בין כלכלנים, על השאלה האם מרצים לכלכלה צריכים להתנצל בפני הסטודנטים שלהם על מה שהם מלמדים אותם. למעשה, אם התשובה היא כן, אז המרצים לכלכלה צריכים כנראה להתנצל בפני הציבור בכל העולם, כי גם בעולם העסקים וגם בעולם הפוליטיקה יש לא מעט בעלי תארים בכלכלה ובמנהל עסקים.

הויכוח החל בעקבות מספר ניסויים שביצעה קבוצת כלכלנים, במטרה לבדוק כיצד סטודנטים לכלכלה מתנהגים במצבי דילמה בין האפשרות לתרום לחברה לבין האפשרות לרווח אישי. באחד הניסויים חילקו סטודנטים לכלכלה וסטודנטים למקצועות אחרים לקבוצות של מספר שחקנים. לכל שחקן נתנו סכום כסף, והוא היה צריך לחלק אותו בין שני חשבונות. על כל דולר שהופקד בחשבון הפרטי, המשתתף קיבל דולר בסוף הניסוי. על כל דולר שהופקד בחשבון הציבורי, כל אחד מהמשתתפים בניסוי קיבל בחזרה 80 סנט.

לכל שחקן כדאי לשמור את הדולרים שלו בחשבון הפרטי ולחכות שהאחרים ישימו את הכסף שלהם בחשבון הציבורי. לכלל השחקנים, מצד שני, כדאי שכולם ישימו את כל הכסף בחשבון הציבורי, כי אז כולם ירוויחו הרבה יותר. לכן, למעשה נוצרת דילמה.

הניסוי הזה משקף בצורה פשוטה מצב שבו מבקשים מאנשים לתרום למאמץ קבוצתי: מי שתורם, משקיע זמן, מאמץ, משאבים וכדומה והרווח שהוא מקבל באופן אישי מהתרומה שלו, הרבה פעמים קטן מהמאמץ והכסף שהשקיע. אבל החברה כולה, מרוויחה.

התוצאות היו די ברורות. הכלכלנים שמו 80 אחוזים מהכסף שלהם בחשבון הפרטי. חלק לא קטן מהם, אפילו לא שם סנט אחד בחשבון הקבוצתי. סטודנטים שלמדו מקצועות אחרים, שמו בערך 70 אחוזים מהכסף שלהם בחשבון הקבוצתי.

מסקנה: אם אתה כלכלן והיית בקבוצה של לא כלכלנים, הרווחת בגדול. מצד אחד, שמרת את הכסף שלך לעצמך, ובמקביל, קיבלת תוספת מהאחרים. אבל אם היית בקבוצה של כלכלנים, אז לימודי הכלכלה קלקלו לך, כי אף אחד לא תרם, ולכן, כולם יצאו עם הרבה פחות כסף ממה שאפשר היה להרוויח.

מחקרים מאוחרים יותר הראו שזה לא שכלכלנים יותר אנוכיים מסטודנטים למקצועות אחרים, אלא, שבלימודי כלכלה מדגישים את הרצון להשיג תועלת אישית, ואת העובדה שגם כל האחרים מחפשים את התועלת האישית שלהם, מגדילים את הסיכוי שהסטודנט הממוצע לכלכלה יצא עם שתי מסקנות: הראשונה, שהמטרה שלו היא להגדיל את התועלת האישית שלו. השנייה, שגם כל האחרים כאלה, ולכן אי אפשר לסמוך על אף אחד אחר, אלא אם כן זה משתלם לשני הצדדים.

מכאן, עולה הטענה שייתכן מאד שכלכלנים לומדים את הדבר הלא נכון, מכיוון שמה שהם לומדים הוא לא לטובתם האישית. יש לא מעט מחקרים שמראים שאנשים נוטים לשתף פעולה, ושאנשים שיש להם נטייה לשתף פעולה משתתפים יותר מאחרים במצבים שיש בהם דילמות בין תרומה לחברה ותרומה עצמית. כלכלנים, לעומת זאת, לומדים לא לסמוך על אחרים, ולכן הם מעדיפים להיות בסביבה של אנשים שדומים להם, כלומר בסביבה שבה אף אחד לא תורם, וכולם יוצאים עם המינימום.

אם זאת התוצאה, אין ספק שמי שמלמד כלכלה צריך להתנצל. אבל האמת היא שזה לא מה שמרצים לכלכלה אמורים ללמד. כלכלה עוסקת בהנתנהגות של בני אדם, ואין ספק שהרצון למקסם את התועלת האישית הוא מרכיב משמעותי בהתנהגות של בני אדם. יש לא מעט ממצאים שמראים שכשמדובר בלחסוך קצת כסף, פרופסורים לסוציולוגיה (שלכאורה למדו עד כמה שיתוף פעולה הוא חשוב) "מרמים" לא פחות, ואולי אפילו קצת יותר, מפרופסורים לכלכלה.

מצד שני, כלכלנים מלמדים שכדי למקסם את התועלת האישית, צריך למקסם את התועלת החברתית: מסחר ושיתוף פעולה הוא המפתח למקסום התועלת האישית, והוא גם הסיבה לכך שבכלל מלמדים כלכלה. אז אם הסטודנטים לא מבינים את זה, נשאלת השאלה מי צריך להתנצל. המרצים לכלכלה שלא מצליחים להסביר, או הסטודנטים שלא מצליחים להבין.

 

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום