עיתונות מקצועית - אינפיניטי

אפילו הקרמבו מתייקר: למה מחירי המזון מטפסים?

ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי 

 16.8.18

לשר האוצר שלנו יש בעיה. אחרי שלאורך כל הקדנציה שלו הוא ניסה להצטייר כמי שדואג להורדת יוקר המחיה, דווקא עכשיו, בדיוק כשמתחילים לדבר על בחירות, יש גל מתוקשר של עליות מחירים. זה קורה בין השאר במוצרי הגבינה, באורז, בעופות, ועכשיו אפילו בקרמבו.

אבל לשר האוצר יש בעיקר אדם אחד לכעוס עליו. על עצמו. כי נכון שלאורך הקדנציה שלו הוא דיבר על ביצוע רפורמות שמטרתן החלשה של הספקים והמשווקים הגדולים.

אך בפועל, הדו"חות האחרונים מראים שהכוח של הספקים הגדולים, תנובה, שטראוס, קוקה-קולה וחבריהם דווקא עולה. במקביל, גם הרווחים של רשתות השיווק עולים. אז כשגם הספקים וגם המשווקים מרגישים בנוח, זה לא צריך להפתיע שהם מחפשים הזדמנות נוחה להתחיל להעלות מחירים.

מי שסיפק להם את ההזדמנות, ועוד בתזמון מושלם, הוא שר האוצר. כי צריך להבין: התזמון הנכון מבחינת הרשתות להעלות מחירים הוא עכשיו. כשמסתכלים על השינויים במדד המחירים, רואים שיש בארץ שתי תקופות עיקריות שבהן היצרנים נוטים להעלות את מחירי המזון. הראשונה היא סביב אפריל והשנייה סביב ספטמבר. כלומר, הזמנים הטובים להעלות מחירים הם פעם אחת סביב פסח, ופעם שניה סביב חגי תשרי.

כך שהיצרנים רק חיכו להזדמנות להעלות מחירים בתקופה הזאת. כי מבחינת רשתות השיווק, הזמן הנכון להתחיל את עליות המחירים זה באוגוסט, כדי שאחר כך אפשר יהיה לתת הנחות משמעותיות על אותם מוצרים בספטמבר, תקופת החגים. תחשבו על זה: אם מעלים את המחיר של העוף, נניח, בעשרים אחוזים עכשיו, אפשר לתת הנחה של עשרים וחמישה אחוזים בראש השנה ועדיין להשאר עם אותו רווח.

והכי טוב מבחינת היצרנים זה להעלות עכשיו את המחירים של המוצרים שבשבילם הצרכנים באים לחנות: מוצרי חלב, עוף, קוקה-קולה וכדומה. כי עליית המחירים נותנת להם את האפשרות לעשות לפני ראש השנה מבצעים אטרקטיביים על המוצרים שבולטים לצרכן בעין, ובאותו זמן להעלות בקצת את המחירים של מוצרים קצת פחות בולטים, כך שהם יצאו ברווח. כמובן שאחרי החגים, המחירים של המוצרים שהיו בהנחה חוזרים למחיר הגבוה, והמחיר של המוצרים שעלו בכמה אגורות נשארים בדרך כלל באותה הרמה.

זה בדיוק מה שרואים כשמסתכלים על מדד המחירים לצרכן. תרשים 1 מראה את השינוי הממוצע במדד מחירי המזון (ללא פירות וירקות) בכל אחד מחודשי השנה. אפשר לראות שמדד המחירים עולה יחסית בחדות באוגוסט, קצת לפני החגים. בספטמבר, תקופת החגים, הוא ממשיך לעלות, אבל בקצב יותר איטי בגלל שהמבצעים מסתירים חלק מהעליות הקטנות שקורות באותו זמן. באוקטובר, כשההנחות נגמרות, המחירים קופצים לרמה יותר גבוהה.


מאז 2014 ראינו את התופעה הזאת קצת פחות, בגלל התחרות בין המשווקים ובגלל השפעות של המחאה החברתית. אבל דווקא עכשיו שר האוצר החליט לסרב לחתום על עלייה במחירים של מוצרי חלב בפיקוח. זה הביא את הנושא של העליות במחירים של חומרי הגלם לכותרות העיתונים, מה שאפשר ליצרנים להגיד שהם לא מעלים מחירים כי הם רוצים, אלא בגלל שלהם זה עולה יותר. כי אין דבר שיצרנים יותר אוהבים מהיכולת לגלגל את האשמה בעליות מחירים מעצמם לגורם חיצוני כמו "חומרי גלם". ברגע שכמה מהיצרנים הגדולים התחילו לעשות זאת, כמובן שגם האחרים קלטו את המסר ועשו את אותו הדבר.

כך שכששר האוצר סירב לחתום על עלייה של מחירי החלב בפיקוח, הוא מנע, בינתיים, את ההתייקרות של הגיל והעמק. אבל הוא נתן הזדמנות ליצרנים ולמשווקים לחזור לנוהל עליות המחירים הרגיל, והפעם הם אפילו מרגישים שהם יכולים לעשות את זה בלי בושה. מי שמשלם, כרגיל, זה מי שהולך לסופר.

 

בסוף השבוע התבשרנו כי חברת S&P  העלתה את דירוג האשראי של ישראל לרמה AA-. אבל לפני שמתחילים לחגוג, ויש סיבה לחגוג, צריך לשאול מספר שאלות. אחת, מה זה בכלל דירוג האשראי של מדינת ישראל, ושתיים, למה הוא עלה.
התשובה לשאלה הראשונה היא שדירוג האשראי נקבע על ידי חברות דירוג שמדינת ישראל שוכרת. החברה הראשונה שישראל שכרה היתה S&P, ואחריה, הצטרפו גם פיץ' ומודיס. החברות האלו אמורות להעריך את הסיכון שממשלת ישראל לא תוכל לפרוע את חובותיה, ועל סמך ההערכות שלהן, נקבעת הריבית שממשלת ישראל נדרשת לשלם בכל פעם שהיא רוצה הלוואה. כך שעלייה בדירוג היא חדשה טובה לממשלה, ועקרונית גם לאזרחים, כי ככל שהריבית שהממשלה צריכה לשלם נמוכה יותר, כך נשאר לה יותר למטרות אחרות.
את הסיבה שבגללה הדירוג עלה אפשר להסביר בעזרת סיפור ששמעתי כשהייתי סטודנט לתואר ראשון, והלכתי לראיין את ד"ר עמנואל שרון, מי שהיה מנכ"ל משרד האוצר ומאדריכלי תוכנית הייצוב שהצילה את כלכלת ישראל ב- 1985. עמנואל שרון היה גם אחד מהאנשים שמונו לצורך ניהול הקיבוצים כשהם פשטו את הרגל בסוף שנות ה- 1980. הוא סיפר שיום אחד הוא הלך לבקר בשני קיבוצים בצפון. הוא ראה שבשני הקיבוצים מגדלים את אותם פירות, ויש מפעלים מאותו סוג, אבל קיבוץ אחד נמצא בפשיטת רגל, והשני במצב כלכלי איתן. שאל ד"ר שרון את המזכיר של הקיבוץ המוצלח מה מקור ההבדל. המזכיר ענה: ההבדל הוא שאני והמזכיר של הקיבוץ השני הלכנו לקבל הלוואה באותו זמן. הוא קיבל אותה, ואצלנו הבנק התעכב עם האישור. כשבא המשבר, הם לא הצליחו להחזיר את החוב, ולנו לא היתה בעיה.
 במידה רבה, זאת גם הסיבה שמצבה של ישראל הולך ומשתפר. באמצע שנות ה- 1980 ישראל כמעט פשטה את הרגל, וכפי שאפשר לראות בתרשים 1, היתה עם חובות שגירדו את ה- 300% תוצר. כלומר, גם לו כל אזרחי ישראל היו עובדים ללא הפסקה וכל ההכנסות שלהם היו משמשות כדי להחזיר את החוב שהממשלה יצרה, היו עוברות כמעט שלוש שנים עד שהחוב היה נסגר.
פשיטת הרגל הזאת אלצה את הממשלה לבצע קיצוצים חריפים, ולמזלנו במשך רוב 30 השנים שבאו אחר כך הפחד מחזרה לאותו מצב גרם לממשלות ישראל להדק את החגורה. המחיר של החגורה ההדוקה היתה פגיעה בתקציבים של המשרדים החברתיים, בעיקר החינוך, הבריאות והרווחה. אבל מצד שני, זה הביא לירידה חדה בחובות, כך שעד אמצע שנות ה- 1990 כבר ירדנו ל- 100% תוצר, והיום אנחנו כבר מתחת ל- 60%. 
כשהחובות יורדים, קורים כמה דברים. ראשית, כמו שגילה מזכיר הקיבוץ שלא פשט את הרגל, כשיש לך פחות חובות, יש לך פחות להחזיר. זה נכון גם במקרה של הממשלה שלנו: לפני פחות מ- 10 שנים, ממשלת ישראל שלמה כל שנה כ- 5% מהתקציב שלה רק עבור החזר ריבית, ועוד כמה אחוזים עבור החזרים של הקרן. בסך הכל, סעיף החזר החובות היה התקציב הגדול ביותר של הממשלה: גדול אפילו יותר מתקציב הבטחון. כיום, הממשלה משלמת בערך חצי מזה עבור הריבית. זה אומר שלשר האוצר, בלי לעשות שום דבר, יש למעלה משמונה מיליארד שקלים לחלק יותר מהשרים שהיו בתפקיד לפניו, וזה לא בהכרח בגלל שהוא כל כך מוצלח. זה פשוט בגלל שהשרים לפניו שמרו על התקציב, והוא נהנה מהירידה בחובות.
כך שהתשובה הפשוטה לסיבה שדירוג האשראי של ישראל יורד, היא בגלל שהממשלות הקודמות הקטינו את החוב, וככל שיש פחות חוב, יש פחות להחזיר כל שנה, כך שניתן להוציא יותר על דברים אחרים. בנוסף, ברגע שיש פחות חוב, גם הסיכון יורד, ולכן הריבית שהממשלה צריכה לשלם על החוב יורדת, מה שהופך את ההחזרים לאפילו קלים יותר.
אבל לירידה בחובות יש עוד צד. כשהריבית שהממשלה צריכה לשלם יורדת, יורדת גם הריבית שהאזרחים צריכים לשלם. כשהריבית יורדת, הציבור לוקח יותר הלוואות. מבחינת הממשלה, זה מצוין, כי ההלוואות שהציבור לוקח מאפשרות לציבור לצרוך, וכשהציבור צורך, הממשלה מקבלת יותר מסים. אבל בדרך, החובות של הציבור לצריכה שוטפת הולכים וגדלים. בישראל, היקף האשראי לצריכה שוטפת של הציבור מתוך כלל האשראי הוא למעלה מ- 33%. כפי שאפשר לראות בתרשים 2, זה הרבה יותר מאשר בעולם, ששם רוב האשראי מתרכז באשראי למשכנתאות. 
חלק גדול מהחוב הזה הולך לרכישה של מכוניות, שזה מקור הכנסה מצוין לממשלה, כי בערך חצי מהמחיר של מכונית חדשה זה מסים. אבל נשאלת השאלה מה יקרה עם הריבית בעולם וגם בישראל תתחיל לעלות, כי אז הציבור יתקשה לקחת עוד הלוואות בשביל להמשיך ולקנות. אם זה יקרה, הממשלה תתקשה למצוא מהיכן להמשיך להקטין את החוב. אז, אפשר יהיה לדעת האם יש לנו שר אוצר מוצלח שמצליח לשפר את דירוג האשראי של ישראל גם כשהתנאים הם לא לטובתו, או שיש לנו שר אוצר עם מזל, וגם זה כידוע, דבר טוב.

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית חינם עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום