החולשות של הצד הסיני בסכסוך הסחר.

אמיר איל | יו"ר קבוצת ההשקעות אינפיניטי

 ניצן דוד פוקס | אנליסט גאו- כלכלי בקבוצת אינפיניטי

27.08.2019

אחת הבעיות המרכזיות שעומדות היום בפני משקיעים היא חוסר הוודאות בנוגע לסכסוך הסחר בין ארה"ב לסין. במבט ראשון קשה להעריך לאן יתפתח הסכסוך ומתי – אם בכלל – הוא יגיע לסיומו. בשביל לנסות וכן להעריך, ולו בקווים כלליים, צריך להבין את מרחב האפשרויות והאינטרסים של שני הצדדים.

הצד האמריקאי מובן ומוכר יותר: הנשיא דונאלד טראמפ מעוניין להגיע להסכם שיתקן עיוותים מהותיים ביחסי הסחר בין סין לארה"ב. במיוחד הנשיא מתמקד בסבסוד ממשלתי של חברות סיניות ובהגנה על זכויות יוצרים וקניין רוחני אמריקאי בסין. ניצחון של הנשיא יחזק אותו בעיני הבוחרים ויעזור לו לנצח במרוץ לנשיאות ב-2020. אם לעומת זאת הוא לא יצליח להגיע להסכם, והכלכלה האמריקאית תכנס למיתון עקב סכסוך הסחר, הסיכויים שלו לנצח במרוץ לנשיאות קטנים. המטרה של טראמפ היא להגיע לניצחון במינימום נזק לארה"ב.

הצד הסיני פחות מובן לפחות למשקיעים מערבים. מקובל להתייחס אליו כצד החזק, שיכול לספוג כל נזק כלכלי מארה"ב, ובעוד טראמפ עלול לאבד את משרתו בגלל מיתון שי ג'ינפינג יישאר מנהיג סין לא משנה מה הביצועים של הכלכלה. זו הבנה שגויה לא רק של מצב הכלכלה הסינית, אלא גם המצב הפוליטי בה.

בשורות הבאות אשרטט בקצרה את מרחב האפשרויות המצומצם שעומד בפני שי ג'ינפינג, מרחב אפשרויות שמכריח אותו להמשיך ולהתנהל לפי מו"מ שארה"ב היא שמכתיבה את קצבו. בחינה קרובה מראה ששי ג'ינפינג אינו יכול לספוג נזק כלכלי משמעותי או לפגוע בכלכלה האמריקאית מבלי לסכן את היציבות הפוליטית בסין ואת המשך קיומה של המפלגה הקומוניסטית.

מרחב האפשרויות הסיני

אנחנו יכולים לזהות שלוש מטרות של המפלגה הקומוניסטית, מטרה ראשית אחת (נקרא לה "המטרה הקיומית") ועוד שתי מטרות משנה: המטרה הקיומית של המפלגה היא הבטחת המשך שלטונה במדינה הסינית. בשביל להשיג זאת מאז שנות ה-80' המפלגה פועלת להגדלת הרווחה החומרית של העם הסיני (המטרה השנייה) ככלי להבטחת היציבות הפוליטית שלה. יש למטרה הזו שורשים ברעיון סיני היסטורי של "מנדט השמיים", הדורש מן השליט לדאוג לרווחת נתיניו בשביל לקבל את המנדט לשלוט. עם בחירתו של שי ג'ינפינג למזכירות המפלגה בסוף 2012 התווספה מטרה שלישית – התחייה הלאומית של האומה הסינית. שי ג'ינפינג נוקט בקו היסטורי שרואה בסין אומה שמצבה הטבעי הוא ככוח עולמי, ובאחריות המפלגה הקומוניסטית להפוך את סין שוב לכוח עולמי. פרויקט "דרך המשי החדשה" (One Belt, One Road) קשור ישירות למטרה זו.

הכלכלה הסינית משרתת את כל המטרות האלו. כלכלה צומחת מבטיחה רווחה חומרית לעם הסיני, מה שנותן יציבות פוליטית למפלגה הקומוניסטית. כלכלה גדולה גם מחזקת את מעמדה הבינלאומי של סין, נותנת לסין כוח שאותו היא יכולה לנצל למטרות פוליטיות. לדוגמה בייג'ין משתמשת בלחץ כלכלי בשביל להביא מדינות להסיר את הכרתן בטאיוואן, תחת איום שהן אינן יכולות להכיר בטאיוואן ובייג'ין יחד. משום המשקל הכלכלי הגדול של סין, הלחץ אפקטיבי.

יש מציגים את הכלכלה הסינית כמעין "פלא כלכלי" המצליח לשלב בין אלמנטים של משק סוציאליסטי, דוגמת תכנון ריכוזי וחברות ממשלתיות, ובין אלמנטים של שוק חופשי, כמו חברות פרטיות ותמחור מבוסס היצע וביקוש. מנקודת מבט כזו נראה שהכלכלה הסינית יכולה לספוג את הנזקים של סכסוך הסחר ולהמשיך לצמוח בקצב של 6% בשנה גם תחת משטר מכסים חריף. אילו רק זה היה המצב.

הכלכלה הסינית סובלת מחולשות מבניות, שהופכות אותה דווקא לרגישה יותר לסכסוך הסחר מהכלכלה האמריקאית. הבעיה היסודית של הכלכלה הסינית היא הצריכה הפרטית הנמוכה של משקי הבית הסינים – הצריכה הפרטית בסין הייתה נכון לסוף 2018 כ-39% מהתמ"ג, בניגוד לצריכה הפרטית האמריקאית שעמדה על כ-67%, גם בסוף 2018. במספרים מוחלטים משקי הבית בסין הוציאו ב-2017 כ-9 טריליון דולר, כנגד 13 טריליון שהוציאו משקי הבית בארה"ב (נתוני ה-OECD). הצד ההופכי של הצריכה הפרטית הנמוכה הוא שיעור חיסכון גבוה, כשמשקי בית סינים הם מהמובילים בעולם בשיעור החיסכון, וודאי בין כלכלות גדולות. יש מספר סיבות לשיעור החיסכון הגבוה, ביניהן עלות גבוהה על טיפולים רפואיים, התפוררות של רשת הביטחון הסוציאלי משום ההפרטות של שנות ה-90' והחשש מפרישה ללא פנסיה (נכון לכתיבת שורות אלה הפנסיה הלאומית בסין צפויה להתאפס ב-2035).

 

שיעור חיסכון גבוה משמעו הון רב שמחפש אפיקי השקעה. צריכה פרטית נמוכה משמעה שהדרך העיקרית למשק לצמוח היא ע"י השקעה. הצמיחה הסינית מאז המשבר הכלכלי של 2008 מבוססת על השקעה, שרובה מגיע ע"י הלוואות מגופים פיננסים. בין סוף 2008 לסוף 2018 החוב של המגזר הלא פיננסי בסין גדל מ-2.1 טריליון דולר ל-33 טריליון דולר, או מ-142.4% מהתמ"ג ל-254% (נתוני Bank for International Settlements, ראה גרפים 1 ו-2).

גרף 1 – יחס חוב-תוצר, סין מול כלכלות מפותחות, מקור: המשחק הגדול, נתונים מ-BIS

 

גרף 2 – יחס חוב-תוצר, סין מול שווקים מתעוררים. מקור: המשחק הגדול, נתונים מ-BIS

המנועים העיקרים לצמיחת החוב היו הלוואות שלקחו ממשלות המחוזות בסין וחברות ממשלתיות, שהשתמשו בכסף כדי לבנות תשתיות ולרכוש ציוד, מה שנרשם כ"צמיחה במשק", על-אף שאין דרישה מצד השוק לפעילות הזו. הם צברו חוב, אותו הם נאלצו לממן ע"י לקיחת עוד הלוואות. משום הרגולציה הדרקונית של הממשל המרכזי על יכולת הממשלות במחוזות ללוות, הן עברו להשתמש בכלים פיננסים בלתי מפוקחים – "בנקאות הצללים" הסינית – בשביל להמשיך ולממן את החוב שלהן.

התוצאה? אין מישהו מחוץ לסין – ואולי גם לא בסין – שיודע בוודאות מה היקף החוב של ממשלות המחוזות וכמה אחוזים ממנו הוא הלוואות לא מתפקדות. דו"ח של קרן המטבע העולמית על מצב הבנקאות הסינית מ-2017 מציין בפירוש שבנקים סינים ממירים הלוואות בלתי מתפקדות לנכסים פיננסים אחרים בשביל לדווח על אחוז נמוך של הלוואות בלתי מתפקדות. לכן למרות שהנתון הרשמי של הבנק המרכזי של סין הוא שאחוז ההלוואות הבלתי מתפקדות בסין עומד על 1.8%, חברת דירוג האשראי פיץ' (Fitch) העריכה עוד בסוף 2016 שהאחוז האמיתי עומד על בין 15% ל-21%, או כ-11% עד 20% מהתמ"ג הסיני.

במקרה של מלחמת סחר בעצימות מלאה בועת החוב הסינית תתפוצץ, משום שחברות לא יוכלו לשלם את החוב שלהן. במקרה הטוב המדינה הסינית תאלץ לנצל את רוב יתרות המט"ח שלה להציל את הבנקים הסינים ולהתמודד עם מיתון, שיעורר אי-שקט אזרחי ועלול לאיים על המשך שליטתה של המפלגה.

בעיית החזירים

נוסף על בעיית החוב הסינית, סין מתמודדת מאז אוגוסט 2018 עם מגפה של דבר החזירים האפריקאי. כיצרנית והצרכנית הגדולה בעולם של בשר חזיר, המגפה פוגעת בצורה לא פרופורציונאלית בצרכן הסיני. 60% מצריכת הבשר הסינית היא של חזיר, שמהווה פריט חלבון פופולארי במיוחד בקרב מעמד הביניים במדינה. נכון ליולי 2019 מחיר בשר החזיר עלה ב-30%, המחיר של פירות טריים עלה בכ-39.1% והמחיר לביצים, עוף, בקר, בשר כבש וירקות טריים עלו בין 5.2% ל-11.4%. הערכה שגם אם הסינים יצליחו להשתלט על המגפה (מה שלא נראה כרגע), העדרים במדינה יחזרו לגודלם המקורי רק בעוד כ-5 שנים, כשעד אז התפוקה הסינית של בשר חזיר תהיה נמוכה מהנדרש.

למגפה מספר השלכות על מרחבה הפעולה של סין: ראשית, העלייה במחירי המזון נוגסת בהכנסה הפנויה של הצרכנים הסינים. אם לבייג'ין היה בסיס צרכני חזק, היא הייתה יכולה להסתמך עליו בשביל להקטין את הנזק מהמכסים של טראמפ. הבעיה שמשקי הבית בסין מובילים בעולם בחיסכון, לא בהוצאה. עלייה במחירי המזון תצמצם עוד את ההוצאה הפרטית שלהם, תפגע במשק ותכריח את בייג'ין להגדיל את ההשקעה בכלכלה (בכך ממשיכה את בעיית החוב).

שנית, עלייה במחירי המזון עלולה להביא לאי-שקט אזרחי. יש מתאם (קורלציה) בין קפיצה במחירי המזון להפגנות ומחאות. "האביב הערבי" לדוגמה התרחש לאחר קפיצה במחירי המזון, במיוחד חיטה. סין עצמה חוותה הפגנות עקב עליית מחירים, כשבסוף שנות ה-80' אינפלציה ועלייה במחירי המזון עודדה רבים לצאת להפגנות כיכר טיאננמן.

שלישית, בשביל לנסות ולמנוע עלייה חדה במחירי המזון סין נאלצת לייבא כמויות גדלות והולכות של בשר חזיר ממקומות אחרים, כולל ארה"ב. על-אף שבייג'ין הטילה מכסים גדולים על תוצרת חקלאית אמריקאית כולל בשר חזיר, על-פי דיווחים בייג'ין מאפשרת לחברות סיניות לייבא מבלי לשלם מכס. ייבוא של בשר חזיר מארה"ב ע"י סין מקטין את הפגיעה בחקלאים האמריקאים עקב סכסוך הסחר ונותן לטראמפ מרווח נשימה להמשיך ולרדוף אחר עסקת סחר שתהיה ניצחון אמריקאי.

סיכום

הסינים אינם הצד החזק בסכסוך הסחר הנוכחי. חוב תאגידי גדול שמידת הרעילות שלו לא ידועה, אינפלציה במחירי המזון והסכנה שמשבר כלכלי יביא למשבר פוליטי כולם כובלים את ידיו של שי ג'ינפינג. "שבירת כלים" מהצד הסיני, לדוגמה ע"י פיחות מתמשך ביואן, עלולה לעלות למפלגה הקומוניסטית בהמשך שלטונה.

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית חינם עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום