על רקע תהום אידאולוגי, איך התנודות של מלחמת המעצמות ישפיעו עלינו?

אמיר איל |  יו"ר קבוצת ההשקעות אינפיניטי

05.11.2019

המעצמות נכנסות לישורת האחרונה של 2019, כאשר הריבית בארה"ב במגמת ירידה, מכסים בהיקף משמעותי מוטלים על יבוא מסין, הסכמי סחר חדשים ומשופרים נחתמו בין האמריקאים לגושי סחר עיקריים, וארה"ב החלה לגבות סכומי עתק ממדינות בגין שירותי הגנה אותם היא מספקת שנים בחינם. הנה כי כן, משנתו של הנשיא טראמפ קורמת עור וגידים כנגד שחיקתה הכלכלית האסטרטגית המתמשכת של ארה"ב בעולם.

האיום הסיני על ההגמוניה הכלכלית העולמית האמריקאית, המיושם באמצעות מלכודות חוב, מלחמות מחירים, גניבת קניין רוחני וייצור המוני, התממש והתקדם במשך עשרות שנים ללא מענה, נתקל כעת בתגובה שעוצמתה הולכת ומתגברת.

מלחמת העולמות הזו, שהיא במהותה קרב בינארי בין ציביליזציות ותפיסות עולם פילוסופיות הנוגעות בחופש וחירות האדם, הסתתרה שנים מאחורי הנרטיב הנעלה "גלובליזציה", והוסתרה היטב כפיתיון גאוני שהסיט את תשומת הלב של חולמים רבים מהאמת המסוכנת של החתירה האגרסיבית להשתלטות המפלגה הקומוניסטית הסינית על העולם החופשי במונחי המערב.

תהום אידאולוגית

על רקע תהום אידיאולוגית בלתי ניתנת לגישור, ממשיך תהליך משא ומתן בין המעצמות במטרה להגיע להסכם ביניים אשר יוביל להסכם מלא שייעצב, בין היתר, את היחסים הכלכליים של שתי המעצמות בעתיד. הסיבה היחידה לנוכחותה של סין סביב השולחן היא עניבת החנק שמטיל עליה הממשל האמריקאי, אשר מאט דרמטית את התקדמות סין בתוכניתה האסטרטגית. תוכנית זו, להביא את כלכלת סין בתקופה של 100 שנה מאז עליית המפלגה הקומוניסטית לשלטון בשנת 1949, לתוצר לאומי לנפש של מעל 50 אלף דולר, בדומה למדינות הכי מפותחות, מחייבת שיעורי צמיחה שנתית של 8-10 אחוז. בשנה הבאה תחגוג המדינה 70 שנה למהפכה הקומוניסטית, ומה שנראה בתקופתו של הנשיא שי כהתקדמות והצלחה גדולה, הופך לפתע מוטל בספק, תוך חריקת בלמים צורמת.

עניבה החנק האמריקאית עתידה להתהדק כבר בדצמבר, בדמות מכסים על יבוא בהיקף של 250 מיליארד דולר נוספים לקיים היום, ובכך הטלת מכסים על כל היצוא הסיני לארה"ב. צעד זה, לצד איסור מוחלט על כל עסקה בעלת  מאפיינים אסטרטגיים ובכלל זה כל היבט של מידע וטכנולוגיה, הן של חברות ועסקים אמריקאים והן של כל פרוקסי אמריקאי, כולל כמובן מדינת ישראל, משבש לחלוטין את התוכניות של שי וסין.

הסינים צריכים זמן. הם מצליחים מזה שנים בתוכניתם לצמוח על גב האמריקאים ועתידם. מה שרץ שנים באופן מדהים מתחת לרדאר "מדד הפראייריות" האמריקאי, כבר לא יהיה. אפילו לא בעידן דמוקרטים בשלטון, שגם ראשיהם מתבטאים באגרסיביות נגד הסינים. מאידך, ארה"ב חייבת להוריד את גירעון הסחר האדיר שלה בהיקף של כ-500 מיליארד דולר לשנה מול הסינים, ואת זה היא תעשה אם תייקר את מחירי היבוא מסין ותקטין ביקושים, תגרום לעליית עלויות הייצור הסיני ופגיעה באטרקטיביות הייצור שם, תעצור את גניבת הקניין הרוחני על ידי סין ותגרום לסינים להגדיל דרמטית רכש סחורות ושירותים אמריקאים.

חוזרים לבייס

הפגיעה בליבת כוחו הפנימי של יריב היא טקטיקה בסיסית בכל קרב, גם במלחמה בין מעצמות. הרס היריב מבפנים, אפקטיבי לעיתים יותר מפגיעה מבחוץ. כך, פגיעה בבסיס התמיכה של הנשיא טראמפ, אנשי המעמד הבינוני, החקלאים והתעשיינים האמריקאים, מהווה אחת מהמטרות הברורות של השלטון הסיני שהיה שמח להיפטר מעונשו של הנשיא האמריקאי. הכנסות מסין בהיקפים גדולים לסחורה חקלאית ואחרת, אשר לא מגיעות על פי הסיכומים, הם חלק מניסיונות השפעה הסינית על סקטורים קריטיים בבחירת השלטון האמריקאי בואכה 2020.

משא ומתן, שידע ועוד ידע, לא מעט עליות וירידות, הניב לכאורה הסכם ביניים, שמטרתו לדחות את האסקלציה המתמשכת במלחמת המעצמות, תוך מתן פתרון זמני לחלק מהסוגיות בהן ניתן להגיע להסכמות. ה"הסכם" עונה על הצרכים המיידיים של ה'בייס' של כל צד במשוואה, בהם כספים לחקלאים האמריקאים מרכישות מוגברות סיניות ועצירה זמנית של סנקציות אמריקאיות שתיתן אוויר לכלכלה הסינית המאטה והולכת.

הסכם הביניים משקף בראש ובראשונה את הצורך של הסינים לקבל זמן נוסף ולדחות את הנזקים המשמעותיים עבורם מצעדי האמריקאים, בהם הטלת מכסים, איסור עסקאות ומגבלות על פעילויות סיניות שונות. במובן הזה, אפשר לומר שהסינים הם אלו שמצמצו ראשונים.

ההסכם חושף ומזקק את האינטרס האמיתי של שני הצדדים במלחמה על ההגמוניה העולמית ומספק פתרון בהתאמה לאינטרסים השלטוניים והאינטרסים הלאומיים של כל צד. האינטרס השלטוני של הנשיא שי הוא לאפשר למימוש אסטרטגיה שלו, ה"ממלכה התיכונה", להמשיך קדימה ללא עצירה, ובכך להבטיח את שלטונו ושלטון המפלגה הקומוניסטית, שהתנאי ההכרחי לקיומם הוא  שגשוג כלכלי כבסיס לתמיכת העם הסיני. כך, קיום שיעורי צמיחה גבוהים ועימם תעסוקה ועלייה ברמת החיים היא ה"בייס" לכל הסכם עליו סין והנשיא שלה יחתמו. בלי צמיחה חזקה ותעסוקה, החזון הזה יהיה בסכנה.

בצד השני, האינטרס השלטוני של הנשיא טראמפ הוא לאפשר להמשיך באסטרטגיית "אמריקה פירסט" שמטרתה להפסיק את הכרסום בכלכלת ארה"ב מצד סין ותהליכי הגלובליזציה ולעצור את האיום על ההגמוניה האמריקאית העולמית. מי שנתן לטראמפ את המנדט בבחירות הקודמות ואמור לתת לו את המנדט להמשיך ולהוביל את האידיאולוגיה שלו הם ה"אמריקאים של תוך היבשת", אנשי המעמד הבינוני ומטה, חקלאים, אנשי תעשיה וייצור. הם ה"בייס" שלו והם אוכלוסיית היעד לכל הסכם עליו יחתום. כך, דאגה לאינטרסים שלהם, צמיחה, תעסוקה ועלייה ברמת החיים היא הבסיס לכל הסכם עליו ארה"ב והנשיא שלה יחתמו.

רק הסכם ביניים

כך, בסיס מול בסיס, עם מוכנות לחמיצות מסוימת כבכל משא ומתן, פועלת הכימיה במשא ומתן בין המעצמות הללו, וזאת התרכובת הכימית לכל נוסחה להסכם בהווה או בעתיד. הסכם הביניים נוגע בדיוק בכל בסיס ולכן נחתם. מכאן שברמת האינטרס השלטוני זו נוסחה עובדת. גם ברמת האינטרס הלאומי הנוסחה שהושגה תואמת, שכן סין מסירה בשלב זה, גם אם לזמן מוגבל, איום דרמטי של מכסים משמעותיים להמשך צמיחתה, שהיו אמורים להיכנס לתוקף בשבועות הקרובים.

אם אכן ארה"ב תקבל רכש של 50 מיליארד דולר בשנה למוצרים חקלאיים, הזרמה משמעותית של כספים בדיוק ל"בייס" ובכלל. אזי המכסים האמורים להיות מוטלים בחודש דצמבר יועמדו למבחן מחדש, כאשר המגבלות החמורות שהטילה על טכנולוגיות סיניות ובכלל זה המגבלות על חברת וואוי ימשיכו ללחוץ כל העת על השלטון הסיני הצמא לטכנולוגיה עילית למימוש חזונו.

בסופו של דבר, העימות הגדול בין סין לארה"ב על ההגמוניה העולמית הוא בלתי נמנע. סין קוראת תגר על העליונות האמריקאית בכל תחום אפשרי- מסחר, טכנולוגיה, שליטה על נתיבי הסחר, שליטה על נתיבי הכסף והגם בעליונות צבאית קלאסית. רק לפני ימים ספורים הודיע נשיא סין שי כי ארצו תפעל לפיתוח טכנולוגיית בלוקצ'יין (ידיעה שהקפיצה את מטבע הביטקויון ב-40%), במה שמהווה צעד תקדימי במלחמה בדומיננטיות של ארה"ב בתחום המט"ח.

צעדים אלו של סין, שאינם מעוגנים בהסכם הנוכחי, לצד המשך קידום תכנית ה'חגורה והדרך', יובילו בוודאות לעימות נוסף בין המעצמות. דרך המשי החדשה של הסינים היא תכנית מתוחכמת לכיבוש זוחל סיני של נקודות מפתח ברחבי העולם באמצעות השקעות של מאות מיליארדי דולרים שמעגנים אחיזה סינית בכל רחבי העולם, ולאחרונה גם בישראל.

מחכים לסיבוב הבא

בצד השני ממתין הנשיא טראמפ, שמחזיק בקלפים החזקים יותר במשא ומתן, ומשמר את יכולתו לסיבוב הבא, שיגיע מהר ממה שלכאורה עולה מההבנות של הסכם הביניים. טראמפ יכול ל'הדליק' מחדש את הזירה הסינית בכל זמן, בהתאם לאינטרסים המדיניים והפוליטיים שברקע. אם ירצה, הוא יוכל לדחות את האסקלציה של העימות בין המעצמות לתקופה נוחה יותר, לאחר בחירות 2020, כאשר יהיה משוחרר לחלוטין מלחצים פנימיים ואיום אלקטורלי על המשך כהונתו בבית הלבן.

אופציה נוספת שעומדת בפני טראמפ היא אסקלציה מהותית של העימות דווקא לקראת הבחירות, תוך שהוא מציב חזית מיליטנטית כלפי סין בפני המצביעים בבית ושמירה על האינטרסים האמריקאיים.

בינתיים, השווקים מריעים להסכמות בין סין לארה"ב, והמדדים המרכזיים בוול סטריט ברמות שיא של כל הזמנים, כאשר חדשות חיוביות נוספות על התקדמות לקראת הסכם מקיף, עתידים לשלוח את השווקים לשיאים חדשים. למרות החגיגות, כדאי לשמור על רמה של סקפטיות ולזכור שבאותה מידה, הצתה מחודשת של הסכסוך עלולה לשלוח את השווקים דרומה, וכאשר מדובר בהסכם ביניים, לא בהסכם סופי, צפויות לנו עוד הרבה תנודות.

תקשורת ופרסום שוק ההון
כניסה לחדר הפרטי שלי
לקביעת פגישה אישית חינם עם מומחה אינפיניטי
מחקר ומידע
חינוך פיננסי TV
אינפיניטי דיגיטלי
לוח ארועים כלכליים
תגובה למידד המחירים לצרכן
ריבית בנק ישראל
אינפיניטי תקשורת ופרסום