עם התקרבות הבחירות בארה״ב מדד הפאניקה בשווקי ההון בארץ ובארה״ב יעלה. ישנם כמה נושאים שמעניינים את המשקיעים: מה יהיה היחס של ממשל ביידן לענקי הטכנולוגיה, מדיניות המיסוי וההשקעות וההשלכות של התוכנית הירוקה של הממשל. הדאגות האלו משותפות למשקיע בארץ ובחו״ל, אך למשקיע בארץ יש עוד דאגה אחת: האם כניסתו של ביידן לבית הלבן משמעותה גם הרעה במצב הביטחוני והדיפלומטי של ישראל? האם אנו עלולים לראות לחץ אמריקני מאסיבי עלינו והדרדרות ביטחונית דומה למה שהיה אחרי הסכם הגרעין עם האיראנים? האם עלייתו של ביידן היא איום לישראלים?

בזמן שאינני יודע מי יזכה בבחירות לנשיאות (ואין איש שיודע – שלושה חודשים זה הרבה זמן במונחים פוליטיים), טוב להוריד את מפלס הפאניקה: נשיא אדיש לישראל, אפילו טיפה עוין, לא יהיה אסון אסטרטגי. להפך – נשיא דמוי אובמה בבית הלבן הוא אולי בדיוק מה שישראל צריכה בשביל לשדרג את המעמד האזורי שלה עוד.

מה הביא הרי מלכתחילה לשיפור היחסים בינינו ובין איחוד האמירויות? מה הביא להעמקת הקשרים האסטרטגים בינינו ובין ערב הסעודית? ההתרחקות של ארה״ב בזמן אובמה מהן. אובמה התרחק ממדינות המפרץ והתקרב לאיראן במטרה ליצור מאזן כוח חדש במזרח התיכון, מאזן כוח בו הוא קיווה שמדינות המפרץ ילמדו ״לחלוק״ את המזרח התיכון עם האיראנים. הסכם הגרעין, הסרת הסנקציות, העלמת העין מהטרור – כולם נעשו מתוך חישוב אסטרטגי – ושגוי להחריד – שאם ארה״ב תתרחק ממדינות המפרץ ותעזור לאיראן לעמוד על רגליה, שלום קר או לפחות מלחמה קרה יהיו במזרח התיכון במקום האנרכיה הנוכחית בו.

ההתרחקות של האמריקנים ממדינות המפרץ הביאה אותן בעל כורחן להתקרב למדינה היחידה שמסוגלת ומעוניינת לפעול נגד איראן – ישראל. ישראל ייחודית במזרח התיכון ביכולת הצבאית המתקדמת שלה, האיבה שלה לאיראן וחוסר העניין שלה להפוך להגמון אזורי. בניגוד לרוסיה או סין, ישראל יכולה ומוכנה לפעול בכוח נגד האיראנים. עם האמריקנים בחוץ, ריאד ואבו-דאבי נאלצו להתקרב אל ישראל. אובמה, בניסיון שלו להנדס מחדש את האזור, עזר רק להעלות את ערכה של ישראל.

נשיא חדש שינסה להתקרב לאיראן רק יחזק את מעמדנו. אם ביידן ינסה לשוב להסכם הגרעין, הוא ירחיק את מדינות המפרץ. הוא כמובן מבטיח שלמרות הסכם הגרעין, ״ארה״ב תפעל נגד ההתפשטות האיראנית באזור״, אך זו דומה לאמירה של בן גוריון ״נילחם בספר הלבן כאילו אין מלחמה בהיטלר ונילחם בהיטלר כאילו אין ספר לבן״ – היא יפה על הנייר, אך לא ניתנת ליישום אסטרטגית. ברגע שכספים ישובו לזרום לאיראן, היא תייצא טרור. הדרך הפשוטה ביותר לעצור את הטרור תהיה ע״י סנקציות – מה שכמובן יפגע בהסכם הגרעין. ביידן יצטרך להחליט את מי הוא מעדיף, כשבחירה באיראן תשאיר אותו ואת ארה״ב ללא השפעה באזור.

אם בכל זאת יחליט ביידן על הסכם גרעין חדש עם איראן והסרת הסנקציות, המרוויחה הגדולה תהיה ישראל. כן, הטרור האיראני יתחזק ע״י הזרמת כספים – אך יחד אתו תתחזק הברית האזורית נגדו. אם מדינות המפרץ יבינו שכעת יש לאיראנים 4 שנים לפחות להתבסס באזור, הן יחפשו כיצד לפגוע בטהרן לבדן וביחד עם ישראל. ישראל תוכל אז לנצל את המצוקה האסטרטגית שלהן בשביל שיתופי פעולה בתחום המודיעין, מכירת ציוד וטכנולוגיות ואולי אף תרגילים משותפים. ישראל ומדינות המפרץ גם יוכלו לתאם מאחורי הקלעים חזית לחץ קבועה על הבית הלבן דרך הלוביסטים שלהן בשביל לנסות ובכל זאת להשאיר כמה שיותר סנקציות על טהרן.

בזירה הקרובה יותר לנו, זו הפלשתינית, ספק אם ביידן יעשה משהו מעבר לתמיכה מחדש באונר״א וברשות הפלשתינית. שליח למו״מ בין ישראל לפלשתינים כנראה ימונה, אך הממשל האמריקני יהיה עסוק מדי בבעיות כלכליות בבית ובתחרות אסטרטגית עם סין בשביל להקדיש תשומת לב מלאה לסכסוך חסר הפתרון שלנו. מדובר גם בסכסוך שבסופו של יום לא נוגע לאינטרסים האסטרטגים של ארה״ב או משפיע על הזירה המזרח תיכונית – הרעיון שהסכסוך הפלשתיני-ישראלי הוא מקור המלחמות באזור נקבר יחד עם האביב הערבי.

ההתפתחות המעניינת ביותר תהיה באגן הים התיכון, שם ניסיון לנורמליזציה עם איראן יוריד את קרנה של טורקיה. כיום בקרב ממשל טראמפ יש הרואים בטורקיה משקל נגד לאיראן בסוריה. אם ממשל ביידן יכוון לנרמול יחסים עם טהרן, אין עניין להמשיך ולסבול את ההתנהגות האגרסיבית והכמעט בוגדנית של הטורקים. טורקיה עלולה למצוא את עצמה בפני סנקציות אמריקניות חדשות ואולי אף מידור מנאט״ו, דוגמת הוצאתה מתרגילים משותפים. עם לחץ מארה״ב, מעורבות בשתי מערכות קרקעיות בסוריה ולוב וחזית ימית מול יוון במזרח הים התיכון, אפשר וארדואן סוף-סוף יבין שטורקיה אינה יכולה פשוט לנסות ולכפות את רצונה על המזרח התיכון, ותנסה להפחית מתחים – במיוחד במזרח הים התיכון. אם אנקרה תנסה לגשש לעבר ישראל בנוגע לשיפור יחסים, ירושלים תעשה בחוכמה אם מצד אחד לא תחסום את האפשרות לשיפור יחסים אך תתנה אותם בכל מו״מ בין יוון וטורקיה להסדרת הגבול הימי ביניהן. זו תהיה טעות אסטרטגית לעזוב את חברינו ביוון בשביל יחסים מעט פחות קרים עם טורקיה.

המחויבות האמריקנית למדינות המפרץ, במיוחד ערב הסעודית, לאורך חצי המאה האחרונה אפשרה להן להתעלם מישראל ואפילו לפעול נגדה, מנצלות את ההון האדיר שלהן בשביל לקדם את האג׳נדה – לעיתים איסלמית קיצונית – שלהן באזור. נשיא שלא מבין את דינמיקת הכוח במזרח התיכון, או יותר טוב נשיא שלא אכפת לו – משום הצרות בבית – יכריח את המשך הנורמליזציה של היחסים בינינו לביניהן, ובעקיפין יכריח את כל האזור לנרמל את יחסיו אתנו. היציאה של האמריקנים מהמזרח התיכון התחילה כבר בימי אובמה, ממשיכה בטראמפ ותמשיך משום התחרות בין ארה״ב וסין. ככל שישראל ומדינות האזור ישלימו עם העזיבה האמריקנית, כן הן ימהרו ליצור מבנה אזורי חדש שירסן את איראן, טורקיה וגורמי טרור בו.

מצב העניינים החדש גם יציע הזדמנויות עסקיות לתעשייה הביטחונית הישראלית ולתעשיית ההיי-טק בארץ. מצד הביטחוני, מתיחות בים התיכון ובמפרץ הפרסי תעלה את הביקוש לטילים ימיים של ישראל ומערכות אלקטרוניקה מתקדמות עבור מטוסים בשביל לאפשר פעילות גם במזג אוויר סוער בים. נרמול של היחסים עם מדינות המפרץ יכול לאפשר סוף-סוף את הזיווג של הון משדות הנפט עם חברות הזנק ישראליות – אין סיבה שמשקיעים ערביים לא יוכלו להשקיע בפיתוח טכנולוגיות שאינן רגישות ביטחונית, כמו התפלת מים, חקלאות ברת קיימא ואנרגיה חלופית. יש הזדמנויות רבות שנמצאות בקרב הנרמול ביחסים, והוא יכול להגיע מהר יותר אם בבית הלבן לא יבינו עם מי יש להם עסק בטהרן.

גרף שינוי במספר הכוחות האמריקאיים

הכתבה פורסמה לראשונה בגלובס >> https://bit.ly/3d2bcrw

*אין באמור התחייבות להשגת תשואה כלשהי. המידע המפורסם אינו מהווה ייעוץ משפטי, מס, חשבונאי או המלצה, הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות הערך ו/או נכסים פיננסים ו/או מוצרים פנסיוניים מכל סוג, ואין בו בכדי להוות תחליף לייעוץ כדין המתחשב בנתונים ובצרכים הייחודיים של כל אדם ו/או מקרה ו/או עסקה וכיוצ"ב. חברה ו/או לכל חברה קשורה אליה אין אחריות לכל נזק ו/או אובדן ו/או הפסד ו/או הוצאה מכל סוג שהוא, לרבות ישיר ועקיף שייגרמו למי שמסתמך על האמור בפרסום זה, כולו או חלקו. הזכויות בפרסום זה שמורות לאינפיניטי ואין לעשות בו או בחלקים ממנו כל שימוש מסחרי ו/או להעתיקו, להדפיסו ו/או להפיצו ללא קבלת אישור מפורש מאינפיניטי.